כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

הבחירה

אני מזדקף לעמידה בכאב נוראי ולא בטוח שאצליח לשאוף את הנשימה הבאה שלי.

חדר ההמתנה חונק אותי. אם לא אראה אותה בקרוב, אני אתפוצץ.
ובנוסף לכל, הוא יושב פה כאילו שכל המצב הזה נורמלי. שום דבר פה לא נורמלי. אם רותם לא הייתה מתמוטטת, הייתי יכול להרוג אותו. אני לוקח נשימה עמוקה ומנסה להרגיע את עצמי. אני חייב לדחוק את כל זה לאחר כך. זה לא הזמן ולא המקום. רותם חשובה יותר כרגע.
רותם שלי.
"בר און?", אותה רופאה יוצאת שוב ואני מנתר לעמידה. "אתם יכולים להכנס אליה בתורות, אחד אחד". היא אומרת. אני מסובב את מבטי אליו, מאתגר אותו להעז. המבט שלי כבר מבהיר לו את עמדתי. הוא לא יכנס אליה. הוא רוצה להמשיך לשבת פה, הוא יכול. אני לא יכול לגרש אותו מכאן, אבל אין מצב שהוא נכנס אליה.
בלי לחשוב פעמיים אני משאיר אותו מאחור ונכנס אחרי הרופאה. הדלתות האוטומטיות נסגרות מאחורי וריח חריף של חומרי חיטוי תוקף אותי.
"קח את זה", היא מושיטה לי חלוק סטרילי ואני משחיל מיד את ידיי. "היא נמצאת בחדר האחרון משמאל", היא מצביעה למסדרון קצר משמאלנו. "תחטא בבקשה את הידיים לפני שאתה נכנס", היא אומרת ואני מניד בראשי לאישור. הלב שלי דופק כל כך חזק. ואז אני רואה אותה. שוכבת במיטה בשלווה. אני מחטא את ידיי במהירות בחומר חיטוי מסריח שעומד על תושבת מחוברת לקיר ממש מחוץ לחדר. עיניה עצומות אך קשה לי להבין אם היא ישנה או ערה.
"רותם", אני לוחש את שמה ואוחז בכף ידה המונחת לצידה על המיטה. עיניה נפקחות והיא מסובבת את ראשה מעט אליי והלב שלי מתפוצץ מאושר. סוף סוף אני רואה אותה. אני רואה אותה והיא בסדר.
אני מחייך אליה ומתיישב על כסא צמוד למיטה. "יפה שלי", אני לוחש ומרים מעט את אצבעותיה לשפתיי, נושק להן אחת אחת. המחשבה שיכולתי לאבד אותה מפחידה אותי עד מוות.
עיניה פוגשות את מבטי ומה שאני רואה שם מרסק אותי. עצב עמוק מכסה את פניה ודמעות שקטות מרטיבות את לחייה. היא יודעת. אני מתרומם ורוכן מעליה, מצמיד את מצחי את מצחה וסופג ממנה את היפחות השקטות שמאיימות להרוס אותה. אני לא אתן לה ליפול. לא עכשיו. לעולם לא.
"אנחנו נהיה בסדר", אני אוחז בפניה בעדינות, "את שומעת אותי?", אני מניח את שפתיי על פיה ברכות. "אנחנו נהיה בסדר אהובה שלי". היא מרימה את כף ידה אל פניי ומנידה את ראשה מצד לצד. "אני מצטערת", היא לוחשת בבכי קורע, פניה שטופות בכל מה שעברנו יחד. הפחד שלי כבר מחלחל ואני רק מתפלל בתוכי שעוד נותרו בה כוחות. היא חייבת לשרוד את זה איתי. היא חייבת לשרוד.
"תפסיקי, בבקשה", אני מתחנן אליה, "את לא אשמה בכלום...", אני אומר את המילים ויכול לחוש את גופי נקרע לחתיכות. איבדנו כל סיכוי שאי פעם היה לנו. כל תקווה שפיתחנו, כל תפילה שאמרנו, נגוזה. לא נותר דבר. אלוהים, אני רק רוצה להציל את מה שנשאר. "בבקשה...", אני לוחש אל פיה ויכול לטעום את דמעותיה המרות. הלב שלי כבד, כמו בטון יצוק שמאיים להטביע אותי בכאב בלתי נסבל.
"תקשיבי לי", היא מנענעת את ראשה מצד לצד, מסרבת להביט בי. "תסתכלי עליי לרגע, יפה שלי", אני מבקש בכל כוחי להסב את תשומת לבה לכאן, להרגע, אלי. "רותם...".
היא פוקחת את עיניה הגדולות והן כבויות. "אני איתך תמיד. את יודעת את זה", אני אוחז שוב בידייה, חייב שהיא תדע. אני מניח את כל החרא הזה בצד. "שום דבר לא חשוב יותר, יפה שלי".
בדקות שלאחר מכן, אני יושב ליד מיטתה, מלטף את ראשה כשהיא עוצמת את עיניה. היא לא הוציאה מילה נוספת ואני לא מתכוון ללחוץ. אני אתן לה את הזמן להתאבל על העובר אבל יותר מהכל אני יודע שהיא גם תתאבל על הסיכוי ועל התקווה לילד משלה.
"יריב?", היא מסובבת את מבטה אלי בקול חלוש.
"אני כאן מאמי".
"היא לוקחת נשימה ותופסת את כף ידי. שיט, רק עכשיו אני מבחין במפרקי ידיי החבולות. סימנים אדומים וסגולים מעטרים אותן ואני מושך בעדינות את ידי ממנה. פניה נותרות חתומות. "איפה הוא?", הוא שואלת. ולמרות שחיכיתי שהיא תשאל, זה עדיין מפלח אותי מבפנים. אני מתכווץ מעט לתוך עצמי אבל מיד מתעשת. אני לא יכול להפיל עליה כלום עכשיו. זה חייב להיות בדרך שלה.
"בחוץ", אני עונה. "הוא לא עזב לרגע". היא מהנהנת ואני מבחין בנחת הריגעי שנופל על פניה אך מיד היא שוב פונה אליי. "כמה צרות גרמתי לך".
"לא", אני מניד בראשי. כל הכעס שחשתי כלפיה נדחק הצידה. "שנינו עברנו המון, רותם. גם אני וגם את", אני מניח את ידי על זרועה ורוכן אליה, "אל תאשימי את עצמך כי אין כאן אשמים. נכנסנו לתוך שגרה כואבת ושנינו חיפשנו דרך מילוט". אני לא יודע מאיפה צצה לי ההבנה הכל כך ברורה הזו אבל אני אומר את המילים ומקווה שהיא שומעת את כנותי. "אנחנו נעבור את זה רותם", אני לא יודע אפילו את מי אני מנסה לשכנע, "אבל כרגע, אני רוצה להתמקד בהחלמה שלך".
דקה של שתיקה מהדהדת בינינו לפני שהיא מהנהנת אל הכאב לא עוזב את פניה ואני מרגיש שאני נקרע מבפנים. באותו הרגע אני יודע שאם הייתי יכול, הייתי לוקח עליי את כל הכאב שלה וסוחב אותו בשביל שנינו. הלוואי שיכולתי לשחרר אותה מהסבל הזה.
ואולי...
אולי אני יכול.
אני מכווץ את פניי בכוח כשאני מבין את זה. שיט, אני לא רוצה להבין את זה. אני לא רוצה להגיע להבנה הזו אבל אין לי ברירה. זה נוחת עליי כמו רעם ואני לא מסוגל להתעלם מזה. הדופק שלי מאיץ את פעימותיו. אני יודע מה ישחרר אותה מהכאב.
או נכון יותר לומר מי ישחרר אותה.
"את רוצה לראות אותו?", השאלה נפלטת ממני עוד לפני שאני מצליח לעצור את עצמי. הרצון להגן עליה חזק יותר מכל מה שחשתי מאודי. אלוהים, אני אוהב אותה כל כך. את העיניים שלה, את המבט הזה והחיוך המאושר שלה שלא ראיתי כבר כל כך הרבה זמן. ואם הוא יכול להחזיר לה את האור לפנים, להאיר את הלב שלה מכל החושך שהצטבר בינינו בשנים האחרונות, אני חייב לה את זה. נשבעתי לתת לה הכל ביום שהתחתנו. ואם הוא בעצם ה"הכל"? מה אם הוא התשובה לכל זה? הפתח לאושר שלה? איך אני יכול לעמוד בפני זה?
אם הבחירה היא בין האושר שלי לאושר שלה.... אני בוחר בשלה.
מבטה כאוב נעוץ בי ואני יודע כמה היא מרגישה פגיעה כרגע. "אני לא יכולה לבקש ממך את זה", היא אומרת.
"לא ביקשת", אני מחייך בכוח, "אני שאלתי".
עיניה נפקחות בחוסר אמונה. "יריב..", היא מרימה את ידה את פניי, מעבירה את אצבעותיה הרכות על לחיי. "תודה", היא לוחשת ואני נושק לשפתיה. "אני אוהבת אותך". היא מנסה להרים את ידיה אל עורפי אך אני שם לב שהיא מתכווצת מכאב. "אל תזוזי הרבה", אני אומר, "אל תתאמצי". אני מזדקף לעמידה בכאב נוראי ולא בטוח שאצליח לשאוף את הנשימה הבאה שלי. "אני אלך לקרוא לו".

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

לין ק עקוב אחר לין
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan