כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

רגע של כנות

"היית אמור להיות פעם אחת בלבד". הוא מטיח בפניי. אני חושב שזו פעם ראשונה שאני עומד במצב בו אין לי מילים. הוא צודק. אני יודע מה הייתי אמור להיות. וזה כואב.

"זהו". הרופאה מסירה את כפפות הגומי ומתיישבת בכיסאה. "תחזור עוד עשרה ימים להסרת התפרים".
"מעולה. אני יכול ללכת?", אני כבר קם על רגליי. רותם לא עזבה את מחשבותיי מהרגע שהתמוטטה. זה הכל באשמתי. בשביל מה הייתי חייב להגיע אליהם הביתה? איזה בלאגן יצרתי.
"אל תשכח לחבוש את הפצע ותמנע מלהרטיב את המקום ביממה הקרובה".
"תודה", אני זורק לאוויר וכבר רץ לכיוון המעליות. אני חייב לראות אותה.
כשאני נכנס לחדר הממתנה מחוץ למחלקת טיפול נמרץ, אני מבחין בו יושב שפוף ראש על אחד מכסאות הפלסטיק. חדר ההמתנה כמעט ריק לחלוטין מלבד אדם אחד נוסף שיושב בקצה השני של החדר. בצעדים מדודים אני ניגש ומתיישב לידו. אני יודע שאני לא שייך לכאן ובכל זאת אני לא מסוגל לעזוב. אני חלק ממנה כמו שהיא חלק ממני.
הוא אפילו לא מרים אליי מבט. הוא נראה מרוסק. אז אני נשען אחורנית ומניח את ראשי על הקיר מאחור, עוצם לרגע את עיני ומרגיש את הדופק בגבה הפצועה שלי. שיט. אין ספק שההנגאובר שלי לא משפר את המצב.
"מתי גיליתם?", אני שואל כשעיני עוד עצומות.
שתיקה נוספת.
"לפני כמה שבועות", הוא אומר לבסוף ומרים את עיניו אליי בהבעת בוז ברורה. אבל איך אני יכול להאשים אותו? בשבילו אני האיש שמזיין את אישתו.
"איפה היא עכשיו?", אני מעז לשאול.
הוא לוקח נשימה ונשען אחורה כמוני. אני מביט בשעון הקיר שמולינו ומבין שהשעה כבר שש ורבע בבוקר.
"בניתוח", הוא עונה בקצרה.
איך יכול להיות שהיא לא סיפרה לי? עכשיו אני מבין למה היא רצתה להותיר אותי מאחור. הם ציפו לילד ואני הייתי תקוע לה באמצע. פאק! מתחשק לי לשבור משהו אבל איך אני יכול? היא בניתוח בגללי. אם לא הייתי מגיע ולוחץ עליה, כל זה לא היה קורה! לעזאזל, אני חייב לדעת שהיא תהיה בסדר.
הברך שלי מקפצת מבלי שאני שם לב אז אני קם על רגליי ומרגיש את המתח בכל גופי. ככה נראה פחד אמיתי. אני לא יכול לאבד אותה, קיבינימט. אני לא יכול.
אני מבחין במפרקי ידיו הפצועות של יריב וזה נראה אפילו פחות טוב מהפרצוף החבול שלי. "אתה חייב לטפל בפצעים שלך", אני אומר באגביות. נדמה כי הערתי בו משהו פתאום.
"לך תזדיין טוב?". הוא קם באחת מהכסא ומזדקף מולי. "אתה לא היית אמור להיות חלק מהחיים שלנו", הוא אומר, "היית אמור להיות פעם אחת בלבד". הוא מטיח בפניי. אני חושב שזו פעם ראשונה שאני עומד במצב בו אין לי מילים. הוא צודק. אני יודע מה הייתי אמור להיות. וזה כואב.
"בר און?", קול הרופאה קורא מאחורי גבו של יריב והוא מסתובב במהירות וניגש אליה. "כן!", הוא אומר ואני נעמד לידו מלא במתח. נדמה כי מרגע זה הוא כלל לא מבחין בי. האחות מעבירה את עיניה ממנו אלי ובחזרה.
"שניכם כאן איתה?", היא שואלת ולפני שיריב מספיק להגיב, אני שולף "כן". אני רואה את פניו כאובות אך הוא לא אומר מילה ושנינו מחכים למוצא פיה.
"טוב אז קודם כל חשוב לי לעדכן אתכם שהיא בסדר". אנחת רווחה יוצאת לי מהריאות והידיים שלי מתחילות לרעוד. אלוהים, כמה טוב לשמוע את המילים האלו.
"איפה היא? אני יכול לראות אותה?", יריב שואל.
"רק עכשיו סיימו לנתח אותה כך שתאלצו לחכות עד שיעבירו אותה למחלקה". אני מצליח להבחין בפניו משתנות. "והעובר?", הוא שואל בחשש גלוי.
רגע של שתיקה מכביד על כולנו ואני ממש יכול לשמוע את הלמות ליבי יחד עם שלו מנגנות סימפוניה.
הרופאה מניחה את ידה על זרועו של יריב. "אני מצטערת", היא אומרת, "לא היה לעובר הזה סיכוי לשרוד. ההריון היה חוץ ריחמי כך שלא היה יכול להתפתח והוא גרם נזק רב לשחלה". היא שומרת על קור רוח אבל אני מבחין באהדה על פניה. אני לא מעז להוציא מילה. רק עומד שם ומקשיב. מה לעזאזל זה אומר?
"מה הכוונה נזק רב?", כאילו קרא את מחשבותיי הוא שואל אותה את השאלה.
האחות נאנחת בכבדות. "לצערי הרב נאלצנו להסיר אחת מן השחלות ביחד עם העובר".
"אז...", קולו של יריב רועד. "אז עכשיו... אין סיכוי בכלל... ?"
"במצב נורמטיבי הייתי אומרת לך כי עדיין יש 50% סיכוי להרות שוב אך בעקבות ההיסטוריה שלכם, אני מציעה לכם לבחון אפשרויות אחרות", היא אומרת, "מצטערת".
הסטוריה? על איזו היסטוריה היא מדברת? לעזאזל רותם. מה עוד הסתרת ממני?
יריב מתקפל בכאב ובאופן כמעט אינסטקטיבי, אני מניח את ידי על שכמו עוד לפני שאני מבין מה אני עושה.
"נקרא לכם ברגע שתוכלו לראות אותה". היא מסכמת וחוזרת פנימה אל המחלקה.
יריב מרים את מבטו אליי, שבור, הרוס ומנותק. ואז ברגע של כנות מוחלטת, אני אוחז בכתפיו ומחבק אותו אליי רגע לפני שהוא קורס. "אני מצטער".

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

לין ק עקוב אחר לין
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
לין ק
אנחנו תקועים (18+)
אנחנו תקועים (18+)
מאת: לין ק
אני רוצה ממך עוד דבר אחד (18+)
אני רוצה ממך עוד דבר אחד (18+)
מאת: לין ק
חדר 808 (+18)
חדר 808 (+18)
מאת: לין ק
נקודת מפגש
נקודת מפגש
מאת: לין ק
סיפורים אחרונים
אובססיבי
אובססיבי
מאת: A &A
ליבי - פרק 18
ליבי - פרק 18
מאת: כותבת אנונימית
משפחת חרוזוני
משפחת חרוזוני
מאת: Gilead Nevo
מילה של גבר
מילה של גבר
מאת: Yuval V
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema