כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

שהכל נהיה בדברו 4

פרק עשרים ושבע

תוכן עניינים 1. שהכל נהיה בדברו2. שהכל נהיה בדברו3. שהכל נהיה בדברו4. שהכל נהיה בדברו5. שהכל נהיה בדברו6. שהכל נהיה בדברו7. שהכל נהיה בדברו8. שהכל נהיה בדברו9. שהכל נהיה בדברו10. שהכל נהיה בדברו11. שהכל נהיה בדברו12. שהכל נהיה בדברו13. שהכל נהיה בדברו14. שהכל נהיה בדברו15. שהכל נהיה בדברו16. שהכל נהיה בדברו17. שהכל נהיה בדברו18. שהכל נהיה בדברו19. שהכל נהיה בדברו20. שהכל נהיה בדברו21. שהכל נהיה בדברו22. שהכל נהיה בדברו23. שהכל נהיה בדברו24. שהכל נהיה בדברו25. שהכל נהיה בדברו26. שהכל נהיה בדברו27. שהכל נהיה בדברו28. שהכל נהיה בדברו29. שהכל נהיה בדברו30. שהכל נהיה בדברו31. שהכל נהיה בדברו32. שהכל נהיה בדברו33. שהכל נהיה בדברו34. שהכל נהיה בדברו35. שהכל נהיה בדברו36. שהכל נהיה בדברו37. שהכל נהיה בדברו38. שהכל נהיה בדברו39. שהכל נהיה בדברו40. שהכל נהיה בדברו41. שהכל נהיה בדברו42. שהכל נהיה בדברו43. שהכל נהיה בדברו44. שהכל נהיה בדברו45. שהכל נהיה בדברו46. שהכל נהיה בדברו47. שהכל נהיה בדברו48. שהכל נהיה בדברו49. שהכל נהיה בדברו50. שהכל נהיה בדברו51. שהכל נהיה בדברו52. שהכל נהיה בדברו53. שהכל נהיה בדברו54. שהכל נהיה בדברו55. שהכל נהיה בדברו56. שהכל נהיה בדברו57. שהכל נהיה בדברו58. שהכל נהיה בדברו59. שהכל נהיה בדברו60. שהכל נהיה בדברו61. שהכל נהיה בדברו62. שהכל נהיה בדברו63. שהכל נהיה בדברו64. שהכל נהיה בדברו65. שהכל נהיה בדברו66. שהכל נהיה בדברו67. שהכל נהיה בדברו68. שהכל נהיה בדברו69. שהכל נהיה בדברו70. שהכל נהיה בדברו71. שהכל נהיה בדברו72. שהכל נהיה בדברו73. שהכל נהיה בדברו74. שהכל נהיה בדברו75. שהכל נהיה בדברו76. שהכל נהיה בדברו77. שהכל נהיה בדברו78. שהכל נהיה בדברו79. שהכל נהיה בדברו80. שהכל נהיה בדברו81. שהכל נהיה בדברו82. שהכל נהיה בדברו83. שהכל נהיה בדברו84. שהכל נהיה בדברו85. שהכל נהיה בדברו86. שהכל נהיה בדברו87. שהכל נהיה בדברו88. שהכל נהיה בדברו89. שהכל נהיה בדברו90. שהכל נהיה בדברו91. שהכל נהיה בדברו92. שהכל נהיה בדברו93. שהכל נהיה בדברו94. שהכל נהיה בדברו95. שהכל נהיה בדברו96. שהכל נהיה בדברו97. שהכל נהיה בדברו98. שהכל נהיה בדברו99. שהכל נהיה בדברו100. שהכל נהיה בדברו101. שהכל נהיה בדברו 2102. שהכל נהיה בדברו 2103. שהכל נהיה בדברו 2104. שהכל נהיה בדברו 2105. שהכל נהיה בדברו 2106. שהכל נהיה בדברו 2107. שהכל נהיה בדברו 2108. שהכל נהיה בדברו 2109. שהכל נהיה בדברו 2110. שהכל נהיה בדברו 2111. שהכל נהיה בדברו 2112. שהכל נהיה בדברו 2113. שהכל נהיה בדברו 2114. שהכל נהיה בדברו 2115. שהכל נהיה בדברו 2116. שהכל נהיה בדברו 2117. שהכל נהיה בדברו 2118. שהכל נהיה בדברו 2119. שהכל נהיה בדברו 2120. שהכל נהיה בדברו 2121. שהכל נהיה בדברו 2122. שהכל נהיה בדברו 2123. שהכל נהיה בדברו 2124. שהכל נהיה בדברו 2125. שהכל נהיה בדברו 2126. שהכל נהיה בדברו 2127. שהכל נהיה בדברו 2128. שהכל נהיה בדברו 2129. שהכל נהיה בדברו 2130. שהכל נהיה בדברו 2131. שהכל נהיה בדברו 2132. שהכל נהיה בדברו 2133. שהכל נהיה בדברו 2134. שהכל נהיה בדברו 2135. שהכל נהיה בדברו 2136. שהכל נהיה בדברו 2137. שהכל נהיה בדברו 2138. שהכל נהיה בדברו 2139. שהכל נהיה בדברו 2140. שהכל נהיה בדברו 2141. שהכל נהיה בדברו 2142. שהכל נהיה בדברו 2143. שהכל נהיה בדברו 2144. שהכל נהיה בדברו 2145. שהכל נהיה בדברו 2146. שהכל נהיה בדברו 2147. שהכל נהיה בדברו 2148. שהכל נהיה בדברו 2149. שהכל נהיה בדברו 2150. שהכל נהיה בדברו 2151. שהכל נהיה בדברו 2152. שהכל נהיה בדברו 2153. שהכל נהיה בדברו 2154. שהכל נהיה בדברו 2155. שהכל נהיה בדברו 2156. שהכל נהיה בדברו 2157. שהכל נהיה בדברו 2158. שהכל נהיה בדברו 2159. שהכל נהיה בדברו 2160. שהכל נהיה בדברו 2161. שהכל נהיה בדברו 3162. שהכל נהיה בדברו 3163. שהכל נהיה בדברו 3164. שהכל נהיה בדברו 3165. שהכל נהיה בדברו 3166. שהכל נהיה בדברו 3167. שהכל נהיה בדברו 3168. שהכל נהיה בדברו 3169. שהכל נהיה בדברו 3170. שהכל נהיה בדברו 3171. שהכל נהיה בדברו 3172. שהכל נהיה בדברו 3173. שהכל נהיה בדברו 3174. שהכל נהיה בדברו 3175. שהכל נהיה בדברו 3176. שהכל נהיה בדברו 3177. שהכל נהיה בדברו 3178. שהכל נהיה בדברו 3179. שהכל נהיה בדברו 3180. שהכל נהיה בדברו 3181. שהכל נהיה בדברו 3182. שהכל נהיה בדברו 3183. שהכל נהיה בדברו 3184. שהכל נהיה בדברו 3185. שהכל נהיה בדברו 3186. שהכל נהיה בדברו 3187. שהכל נהיה בדברו 3188. שהכל נהיה בדברו 3189. שהכל נהיה בדברו 3190. שהכל נהיה בדברו 3191. שהכל נהיה בדברו 3192. שהכל נהיה בדברו 3193. שהכל נהיה בדברו 3194. שהכל נהיה בדברו 3195. שהכל נהיה בדברו 3196. שהכל נהיה בדברו 3197. שהכל נהיה בדברו 3198. שהכל נהיה בדברו 3199. שהכל נהיה בדברו 3200. שהכל נהיה בדברו 3201. שהכל נהיה בדברו 3202. שהכל נהיה בדברו 3203. שהכל נהיה בדברו 3204. שהכל נהיה בדברו 3205. שהכל נהיה בדברו 3206. שהכל נהיה בדברו 3207. שהכל נהיה בדברו 3208. שהכל נהיה בדברו 3209. שהכל נהיה בדברו 3210. שהכל נהיה בדברו 3211. שהכל נהיה בדברו 3212. שהכל נהיה בדברו 3213. שהכל נהיה בדברו 3214. שהכל נהיה בדברו 3215. שהכל נהיה בדברו 3216. שהכל נהיה בדברו 3217. שהכל נהיה בדברו 3218. שהכל נהיה בדברו 3219. שהכל נהיה בדברו 3220. שהכל נהיה בדברו 3221. שהכל נהיה בדברו 3222. שהכל נהיה בדברו 3223. שהכל נהיה בדברו 3224. שהכל נהיה בדברו 3225. שהכל נהיה בדברו 3226. שהכל נהיה בדברו 3227. שהכל נהיה בדברו 3228. שהכל נהיה בדברו 3229. שהכל נהיה בדברו 3230. שהכל נהיה בדברו 3231. שהכל נהיה בדברו 4232. שהכל נהיה בדברו 4233. שהכל נהיה בדברו 4234. שהכל נהיה בדברו 4235. שהכל נהיה בדברו 4236. שהכל נהיה בדברו 4237. שהכל נהיה בדברו 4238. שהכל נהיה בדברו 4239. שהכל נהיה בדברו 4240. שהכל נהיה בדברו 4241. שהכל נהיה בדברו 4242. שהכל נהיה בדברו 4243. שהכל נהיה בדברו 4244. שהכל נהיה בדברו 4245. שהכל נהיה בדברו 4246. שהכל נהיה בדברו 4247. שהכל נהיה בדברו 4248. שהכל נהיה בדברו 4249. שהכל נהיה בדברו 4250. שהכל נהיה בדברו 4251. שהכל נהיה בדברו 4252. שהכל נהיה בדברו 4253. שהכל נהיה בדברו 4254. שהכל נהיה בדברו 4255. שהכל נהיה בדברו 4256. שהכל נהיה בדברו 4257. שהכל נהיה בדברו 4258. שהכל נהיה בדברו 4259. שהכל נהיה בדברו 4260. שהכל נהיה בדברו 4261. שהכל נהיה בדברו 4262. שהכל נהיה בדברו 4263. שהכל נהיה בדברו 4264. שהכל נהיה בדברו 4265. שהכל נהיה בדברו 4266. שהכל נהיה בדברו 4267. שהכל נהיה בדברו 4268. שהכל נהיה בדברו 4269. שהכל נהיה בדברו 4270. שהכל נהיה בדברו 4271. שהכל נהיה בדברו 4272. שהכל נהיה בדברו 4273. שהכל נהיה בדברו 4274. שהכל נהיה בדברו 4275. שהכל נהיה בדברו 4276. שהכל נהיה בדברו 4277. שהכל נהיה בדברו 4278. שהכל נהיה בדברו 4279. שהכל נהיה בדברו 4280. שהכל נהיה בדברו 4281. שהכל נהיה בדברו 4282. שהכל נהיה בדברו 4

כעבור ארבעה חודשים
בבית של אליעד ונווה

איזה אסון קרה לנו אליעד
את לא צריכה לספר לי, איבדתי את הבת הבכורה שלי
נכון, ואני איבדתי את תום, מה אני אעשה עכשיו? , יש לנו ילד משלנו, הוא לא יכיר אותו? , מה עם עידו בר ודין, מי ידאג להם? , אני לא אימא שלהם ואני לא מתיימרת להיות
יש לך אותנו ענבר, אותי ואת נווה, הכל יהיה בסדר, אני מבטיח לך
איך הכל יהיה בסדר, אה?
לא יודע, לא יודע
גם ככה הרגשתי רע עם המילואים האלה שלו, אני לא יכולה להסביר את זה, כאילו ידעתי שמשהו יקרה לו
אני פה בשבילך, תמיד ענבר, גם אשתי, שנינו פה בשבילך
זה סבבה, אבל זה לא תום, אף אחד הוא לא תום
ברור שלא, הוא היה נשמה מיוחדת במינה, אבל את צריכה לחייך כמה שיותר, טוב? , להמשיך הלאה, בשבילו וגם בשבילך, הוא לא היה רוצה אחרת, באמת שלא
כן, אני יודעת
את צריכה להיות חזקה ולדאוג למתן עידו בר ודין, זה מה שאת צריכה לעשות, אנחנו נעזור לך כמה שיותר
אז הילד שלנו לא יזכור אותו בכלל? , רק מתמונות וסיפורים, איזה סרט, וואי
את תחיי אותו, את תום, אין מה לעשות
למה למען השם זה קרה בכלל? , הוא לא נענש מספיק? , הוא איבד את אשתו, אתם את הבת שלכם, אני לא מבינה
אף אחד לא מבין, ככה זה
כן, אני יודעת
*בוכה ואליעד מחבק אותה*
הלוויה היום אחר הצהריים, אשתי באה ישר מהעבודה, היה לה איזה משהו דחוף והיא נורא מתנצלת שהיא לא פה עכשיו איתנו
הכל בסדר אליעד
את חייבת להיות חזקה, חייבת
כן, אני יודעת
אני יודע שזה לא ממש מנחם, אבל לפחות זכית להכיר אותו, לאהוב, לפחות אני זכיתי
זה לא מנחם בכלל, זה רק הופך את זה ליותר כואב, הזיכרונות
כן, אבל דיברת קודם על הבן שלכם, על מתן, שהוא לא יכיר אותו ויזכור, רק מסיפורים ומתמונות, הגעגוע למה שיכול היה להיות גם הוא כואב לא פחות, אלו שאיבדו שעכשיו זו גם את לצערי מדברים כל הזמן שהם לא הספיקו ועשו את הכל על מנת להיות עם יקיריהם כמה שיותר, את היית, בנית איתו חיים, גרת איתו, התחתנתם, הבאתם ילד וגידלתם ביחד שלושה שלו ושל בת אל, אהבת אותו, דיברתם, צחקתם, אפילו בכיתם, לפחות לזה זכית, להיות איתו כמה שיותר, עם הבנאדם המדהים הזה שהוא היה. וגם אני, הכרתי אותו איך שהוא נכנס לחיי הבת שלי בגיל שש ושמונה חודשים, היו לנו שיחות ממש טובות, הוא היה כמו הבן השביעי שלי, ממש ככה. מהר מאוד הוא נעשה חלק מהמשפחה, עברנו חוויות ביחד, טיולים, ארוחות, מה לא? , הוא שמר על הילדים שלי שהיינו בחוץ לארץ, הוא דאג להם גם שהיינו פה, שיחק איתם, סיפר סיפורים. זה כואב, נכון, אבל לא יודע אם יותר. אני ואשתי נווה הכרנו אותו, אהבנו אותו, גם את אותו דבר. אז נכון, הגעגוע הוא נוראי ומצפה לנו תקופה ממש לא קלה בלשון המעטה, תקופה נוראית. אבל לפחות ניצלנו כל רגע ורגע איתו ביחד, שמחנו ביחד איתו, דיברנו איתו, זה גם משהו
כן אליעד, זה גם משהו
תראי, שאיבדתי את הבת שלי, תום היה בשבילי המשענת, כי אף אחד לא יכול היה להבין מה אני מרגיש חוץ ממני ממנו ומאשתי, עכשיו נשארה לי רק אשתי, היא מבינה. כל אובדן הוא קצת דומה וגם קצת שונה, כל אחד מתמודד בדרכו, אבל מה שחשוב לזכור הוא שאתה אף פעם לא לבד, את לא לבד ענבר, בחיים לא, אוקיי? . אני פה בשבילך, הבית שלי ושל אשתי תמיד פתוח עבורך, אני יודע שאנחנו גרים רחוק אבל הוא פתוח. בכלל, תמצאי לך דרך להמשיך הלאה, דרך לשמוח. זה לא יהיה אותו דבר יותר, זה אף פעם לא יהיה, אבל את חייבת. בשביל מתן, בשביל שאר הילדים, את פשוט חייבת.
כן, אני יודעת
יש לך ילדים לדאוג להם, הם איבדו אבא ואת איבדת בעל, תאחזו זה בזה, תאחזו בחיים. ומתן, נכון, זה כואב, כי הוא לא יכיר אותו, רק ממה שתספרי לו, אבל את צריכה להיות חזקה ולדאוג להם כמה שיותר, לכולם, שלא ירגישו את הכאב הזה, כמה שפחות. שיגדלו בצורה הטובה ביותר, שיצמחו וימשיכו הלאה כמה שניתן. תמיד יש את הזיכרון, אבל השאלה מה עושים איתו. נורא קל לשקוע ולבכות כל היום, אבל צריך להמשיך, לצד האובדן, ככה זה בחיים האלו. את תיתני לתום חיים בדיבורים עליו, בסיפורים, אפילו לעידו בר ודין, הילדים שהכירו אותו. יש דברים שהם לא יודעים, אז את יכולה לספר, ולמתן בטח. זה ממש קשה, אם לי קשה אז אני לא יכול להבין בכלל כמה לך. אבל זו צוואת החיים של תום, של כל גיבור, חייל, פגוע במדינה שלנו, גם אלו שלא רואים את הפגיעה שלהם, פגועים בנפש בגלל מה שעברו בצבא או בפיגוע, הטראומה שמלווה אותם יום יום. צריך להמשיך הלאה, חייב להמשיך הלאה. גם אצלי החיים עצמם הם לא אותו דבר בלי בת אל, גם של אשתי לא. אבל אני משתדל כמה שיותר. בשבילה, בשבילי, וגם בשביל שאר האנשים שחשובים לי. צריך לא לשקוע בכאב וללמוד לחיות לצידו, אין מה לעשות, זה ככה.
אני מבינה אליעד, אבל קשה לי, זה משהו שלומדים עם הזמן, כל יום יום הוא קשה, החגים, הארוחות שהוא חסר, הימי הולדת והשמחות, ימי זיכרון, כל יום הוא מאבק משל עצמו.
ברור, ברור, מצפים לך זמנים לא פשוטים בכלל, אבל אני כאן בשבילך, אני ונווה. תמצאי לך סביבה תומכת שלא תיתן לך לשקוע, תמשיכי לחיות, פשוט תמשיכי לחיות. החיים הם לא נעצרו, גם אם זה מרגיש ככה, וזה ירגיש. אלו פשוט חיים אחרים מעכשיו והלאה, אבל הם גם חיים
כן, הם גם חיים
תום לא היה רוצה שתבכי כל היום, כל מת לא היה רוצה שישקעו באובדן שלו. המוות הוא חלק ממעגל החיים, אני יודע זאת היטב, איבדתי את שני הורי, את אימא שלי שבוע לפני היומולדת שלי, האובדן הוא חלק מהחיים. מאבדים קרובים ואהובים, ככה זה, אבל החיים לא נעצרים, ממשיכים הלאה, חייב להמשיך הלאה, עם כל הכאב והכל, פשוט חייב. הימי הולדת הם עדיין ימי הולדת, פשוט אחרים, כי הם כבר לא פה איתנו, השמחות עדיין שמחות, פשוט גם עצובות, ככה זה, ממשיכים הלאה, אנחנו חייבים. אני פה עבורך, בכל שעה, מתי שאת רק רוצה, גם אשתי אותו הדבר. אני יכול להגיד לך שגם לאורי שוורץ למשל היה ממש קשה בגלל מות בת אל, היא הייתה הרי השותפה שלו לבמה, גם לעדן חסון היה ממש קשה, לאבי, הם גדלו איתה מאז שהיא קטנה מאוד. אבל אין מה לעשות, המוות הוא חלק מהחיים, חלק בלתי נמנע. העצב מעול בשמחה והשמחה מעולה בעצב, זה פשוט ככה, הסוד הוא מה אתה עושה עם כל זה, אני כן עבורך, כל מי שאת רק רוצה כאן, את לא לבד, את אף פעם לא לבד. אבל צריך לא להרחיק את כולם, צריך לשתף, וכמה שיותר, לנסות לשמוח ולעשות דברים אחרים, זה פשוט ככה.
כן, אתה צודק, צודק מאוד
*חיבוק נוסף ונושק לה על הראש*
גם לי ממש קשה, אבל כמו שאמרתי קודם, זה חלק מהחיים האובדן של הקרובים, אין מה לעשות.
כן, זה חלק מהחיים
יהיה בסדר ענבר, באמת שיהיה בסדר, אני כאן בשבילך, רק תתני לי. יש המשך לחיים, תאמיני לי שיש, איבדתי מספיק, עכשיו גם את תום. יש המשך, והמשך טוב, בכל דבר ודבר הם חסרים, בחלק יותר ובחלק פחות. אבל חיים לצד זה, לצד הכאב, אין מה לעשות
כן, אני יודעת אליעד, אין לי מושג איך אני ממשיכה הלאה מכאן, ממשיכה הלאה בלעדיו
זה קשה, אבל צעדים קטנים בכל פעם, אני אעזור לך, כבר יש לי ניסיון בתחום לצערי, אני ונווה נעזור לך
תודה לך אליעד
בטח, גם את משפחה, מכורח הנסיבות, אבל משפחה, החברים זה משפחה, כל הקרובים, תני להם להיכנס ויהיה בסדר, טוב?
טוב
מבטיחה לי ענבר? , אני יודע שזה ממש לא קל, אבל אין ברירה
כן, אני מבטיחה
יופי, מעולה, זה כבר צעד אחד, צעד אחד מבין רבים, אבל צעד חשוב
כן, נכון
לכל דבר שאת צריכה אני פה, תמיד, עזרה עם הילדים, לא יודע מה, נעשה את המירב, סבבה?
טוב אליעד, תודה
בטח, את מקסימה ענבר, תום גם זכה להכיר מישהי כמוך, ממש כמו שאת זכית בו. חבל שזה נגדע לו, אבל כל הרגעים שלכם ביחד, גם זה משהו, עדיף לאהוב מאשר לא לאהוב בכלל. לפחות הוא זכה לחיים שלמים של אהבה, של גידול הילדים, של שמחה וחיוך. אותו דבר את, זה גם משהו, זה חשוב
כן, אתה צודק, באמת זכיתי, זכיתי בו
כן, וגם אני, לצערינו זה לא ימשיך יותר, אבל יש לנו את הזיכרונות, את הרגעים השמחים והקטנים האלה איתו ביחד. אני לא יודע אם זה כואב יותר או פחות ככה, אמרתי לך, למתן נגיד לא יהיו זיכרונות ממנו וגם הגעגוע למה שיכול היה להיות כואב לא פחות, אין לי תשובה מה עדיף. אבל חלק מהחיים הם הרגעים הקטנים האלה, ויש להעריך אותם ולשמוח שלפחות היה לנו אותם. אנשים שאיבדו חיים כל הזמן בחרטה על אותם רגעים קטנים שלא היה להם מספיק מהם, שהם לא דיברו מספיק, עשו מספיק, נהנו מספיק ביחד. אז אני חושב שהאופציה הזו עדיפה ולא עדיפה, כי נכון, זה כואב ככה יותר, אבל זה גם כואב שאין מספיק מאותם רגעים קטנים עם אותו קרוב ואהוב. זה גם עושה טוב שהספקנו איתו כמה שיותר, וגם עושה רע כי אתה יודע שזה לא ישוב לך עוד.
כן אליעד, נכון
אני שמח שהספקתי עם תום והבת שלי, ההורים, כמה שיותר, שהיה בינינו קשר נעים וטוב, קשר קרוב, לא הייתי משנה פה כלום
כן, מובן לי מה שאתה אומר, אבל לא יודעת, מצד שני אם הסוף הוא כזה, אז מה שווים כל הרגעים הקטנים האלו?
שווים, בטח ששווים, אמרתי לך, עדיף לאהוב ולכאוב, מאשר לא לאהוב בכלל, עדיף הגעגוע למשהו שהיה ולא ישוב עוד מאשר הגעגוע למה שלא יהיה אף פעם, לא יודע, שני הדברים קשים מנשוא, אבל מה שיש עדיף על מה שאין, לפחות בנית איתו חיים, עם תום, לפחות אני הכרתי אותו, הבת שלי הכירה אותו, בסופו של דבר אני חושב שזה עדיף על האופציה השניה, עם כל הכאב, זה עדיף, ברור שאף אופציה לא טובה, אבל היא יותר טובה לדעתי מאשר השנייה, אם היו שואלים אותי עם מישהו ימות בסוף הייתי מעדיף לעבור איתו דרך עד לאותו הרגע, המוות לא צפוי וכמובן אף אחד לא יודע את זה, אבל אני חושב שככה הייתי מעדיף, ליצור זיכרונות משל עצמי ולא רק להתבסס על מה היה אילו ועל מה שאין יותר, ליצור כמה שיותר רגעים משלי איתו, להינות איתו, לשמוח, פשוט לחיות, ואם זה מה שצריך בסופו של דבר לקרות, וזה הזמן, אז זה יקרה, אחרי הכל אף אחד לא כאן לנצח, אז במקום בגיל שמונים או תשעים, מאה אפילו, בגיל שלושים ומשהו, עשרים ומשהו, שמונים ומשהו, בסדר, זה לדעתי יותר טוב מכלום, הזמן הזה ביחד עדיף על הזמן שבכלל לא יהיה ולא קיים אף פעם, ההיכרות עדיפה על פני הלא והצפייה והגעגוע למה שאולי היה בחיים אחרים ונכונים יותר
אני לא יודעת אליעד, שוב, אני מבינה, אבל עצם אותם הרגעים הקטנים שאתה אומר כואבים יותר, הגעגוע למשהו לא מוכר הוא געגוע וכאב, אבל ככל שיש יותר רגעים וזיכרונות ככה כואב יותר
לא יודע, אותי מנחם שאיבדתי את בת אל שלפחות זכיתי לאהוב אותה ולחוות ממנה זמן רב, כמה שיותר עד לאותו יום נורא בה היא מתה ואיבדתי אותה, אותו דבר עם הורי, אני שמח שיצא לי להיוולד לכאלה הורים ומשפחה מדהימה, שהיה בינינו קשר קרוב וטוב, שאהבתי אותם, שצחקתי איתם, גם בכיתי, לא הייתי משנה שום דבר. אדם בסופו של דבר מת, ככה זה מלמעלה, אין מה לעשות. אבל הרגעים הקטנים האלה, גם הם נחמה וגם הם משהו, צריך ללמוד להעריך גם אותם.
אני מבינה, אבל אני לא יודעת, אולי ככל שהזמן יעבור עם האובדן והכל אני אלמד לדבר כמוך, אתה גם יותר מנוסה בחיים ממני, אני רק בת 29, אפילו אין לי שלושים, עוד שנה, אז יכול להיות, יכול להיות שאתה צודק
זה לא משנה בכלל צודק או לא, את חייבת לנסות להמשיך הלאה כמה שיותר, לחייך כמה שיותר, לשמוח כמה שיותר, לצד הכאב, החיים האלה מעולים בשמחה ובעצב, זה שזור זה בזה, קטן יותר, גדול יותר, זה לא משנה בכלל, העניין הוא ללמוד לחיות ולהינות לצד זה, ככה תום היה רוצה, ככה הבת שלי, ככה רונית אימא שלי, ככה אלי אבא שלי, ככה כל מת ומת, וככה גם כל חי וחי. באנו לעולם הזה כדי לשמוח ופשוט לחיות, אובדן הוא חלק מהחיים ויש אותו לצערינו בכל גיל, צריך ללמוד לחיות לצד הכאב והריק הזה.
נכון אליעד, תמיד יש כאב ואובדן, זה חלק מהחיים עצמם, אבל רק אתמול איבדתי את תום, האהוב שלי, בעלי ואב ילדי, קשה לי
ברור, ברור, בגלל זה אני אומר, אני תמיד כאן בשבילך
תודה לך, אבל בסופו של דבר האובדן הוא אישי שלך, לא?
ברור, כל אחד והסיפור שלו ומה הוא עבר עם אותו בנאדם ומה הכי חסר לו, אבל בבסיס שלו, האובדן הוא זהה אצל כל אחד ואחד, כל אחד שאיבד מתמודד בדרך שלו עם הכאב הזה, ועם מה שהשתנה ולא ישוב עוד להיות אותו הדבר. מה שחשוב הוא שלא תשכחי שאת לא לבד בזה, אנשים מתמודדים עם כאב בדרכים שונים, בתור מוזיקאי אני רגיל לפרוק על הדף את מה שמציק ורע לי, וכן, גם על האובדן של הבת שלי ושני הורי כתבתי שיר, לא עשיתי איתו שום דבר, אבל כתבתי אותו ואולי עוד אעשה. בכל מקרה תמצאי לך את דרך ההתמודדות שלך, כל אחד ועולמו את יודעת, אבל את לא לבד בזה, אף פעם
תודה אליעד
*משחקת עם הטבעת נישואין שלה על האצבע ועם הטבעת אירוסין*
הוא תמיד יהיה איתך תום, בלב, הייתם נשואים, בניתם חיים ביחד, זה גם מה שכואב פה, אבל היית מעדיפה לא להכיר אותו? , אני מאמין שהיית מעדיפה אחרת
לא יודעת, עדיף לאהוב ולכאוב מאשר לא לאהוב בכלל, אבל עדיף גם לאהוב ושזה ימשיך הלאה, היינו אמורים להזדקן ביחד, לזכות לנכדים ואולי גם לנינים, כמו שלך יש עם נווה
אני יודע, וזה לא פייר, אבל לא תמיד אנחנו מבינים למה דברים קורים, ולפעמים הם פשוט קורים. יש את הרגעים הקטנים שצריך לנצור ולשמוח על עצם היותם, עדיף זה מאשר בכלל לא, עדיף לזכור ולכאוב מאשר לא לדעת ולא להרגיש כלום, כי שאין זיכרון מוחשי אתה לא שפחות כואב, ברור שלא, אבל אתה מתגעגע למשהו שלא היה לך, עדיף שיש אותו, זה מה שאני אומר פה, זה גם מה שאמרתי עוד קודם, אתה לפחות זכית לאותם זיכרונות עם הקרוב, שאין לך אותם אז זה עובר לידך כזה, כואב עדיין, אבל קצת אחרת, את מבינה אותי?
כן, אני מבינה
ברור שזה קשה וזה קשה, אבל עדיף לדעתי להכיר מאשר לא להכיר בכלל, תחשבי על מתן, לא יהיו לו שום זיכרונות מתום, מאבא שלו, רק תמונות, רק דיבורים וסיפורים, ברור שזה כואב וכואב מאוד, אבל הוא לא זכה להכיר אותו, אז באיזשהו מקום עדיף הזיכרון והכאב שבא איתו, הוא לא יכול להשלים את הרגעים האלו אף פעם, הוא לא מכיר אותו, הוא לא יודע מי הוא עד לזמן בו הוא יגדל ותספרי לו עלי, תראי תמונות, לך לפחות יש את הזיכרונות האלה, לא היית משנה כלום, הוא ידע שאת אוהבת אותו ואת ידעת שהוא אוהב אותך, גרתם באותו בית, גידלתם ביחד את עידו בר ודין, נולד לכם מתן, חווית ממנו דברים ועברתם דברים ביחד, לו את כל זה אין. אז לא יודע אם עדיף זו המילה המדוייקת, לא עדיף כלום. אבל זה גם משהו, זה גם מנחם, שיש לך רגעים איתו, והרבה רגעים, למתן אין את זה ולא יהיו אף פעם כי הוא תינוק, הוא לא הכיר אותו ולא יכיר חוץ מאשר איתך.
כן, אני מבינה
זה גם מנחם, לא? , שהכרת אותו וזכית לאהוב אותו
כן, מנחם, אבל גם הופך את זה לכואב יותר, כי יש הרבה רגעים כאלו
לא יודע אם כואב יותר, אבל כואב, כן, לפחות חווית אהבה גדולה, הוא חווה אחרי בת אל ומה שקרה, זה לא מובן מאליו, הוא המשיך הלאה והוא היה מאושר, ממש מאושר
כן, הוא באמת היה
יש לך את המספר שלי, נכון?
כן, בקבוצת וואצאפ
נכון, נכון
מסכנים עידו בן ודין, מתן בכלל, הם ילדים, כולה ילדים, כבר לעבור דבר כזה?
כן.. אבל כאב ואובדן יש בכל גיל, אמרתי לך
כן, אני יודעת
אבל נכון, מסכנים, גם את מסכנה
ואתה גם, נווה
כן, כל מי שהכיר ואהב אותו, אבל עדיף להכיר על פני לא, זכינו להיות חלק מחייו, זה גם משהו, זכינו להכיר ולאהוב אותו, לחלוק איתו דברים, שמחות, והיו הרבה שמחות, עכשיו יש רק עצב, אבל בלעדיו. אני למשל גם חוויתי איתו עצב, האובדן של בת אל. אמרתי לך בהתחלה, רק הוא אני ואשתי הבינו באמת מה זה, ועכשיו אני רק איתה. גם הוא לא ממש הבין כי הוא לא היה הורה עוד, אחר כך אני מאמין שהוא הבין יותר, אבל כל אובדן הוא אחר לכל בנאדם, וגם לא וממש דומה.
כן, אני מבינה, הוא לא הבין לגמרי כמוכם, הוא איבד את אשתו ואת האימא לילדים שלו, ואתם איבדתם את הבת שלכם, זה נורא וזה נורא, אבל זה לא אותו דבר, אתם הייתם משפחה ממש והיא הייתה המשפחה שהוא יצר לעצמו, גם אתם יצרתם כמובן, אבל ילדה זה ילדה, ולא משנה בת כמה היא ונשואה או לא ואימא, היא עדיין ילדה, זה קשה מנשוא
כן, זה קשה
ונותרת בעצם יתום, שני ההורים שלך אינם עוד, זה גם כואב מנשוא
כן, זה כואב, כואב ממש, אותי מנחמת העובדה שהם זכו לנכדים ממני, שוב, שהיו לנו רגעים טובים ביחד, רגעים שמחים, זו הנחמה שלי, שהספקתי איתם הרבה הרבה עד שהם נפטרו, אין מה לעשות, המוות צפוי לכל אחד, הוא חלק מהחיים עצמם, בגלל זה צריך להינות כמה שיותר ולשמוח וליצור לך רגעים ולא רק לחכות שהם יקרו לבד, צריך לחיות פשוט, לצד הכאב, זה הכל
כן, אתה צודק, אני פשוט לא יודעת איך
כי זה טרי עוד, אני אעזור לך, את לא לבד בזה
תודה לך אליעד
הוא היה באמת נשמה תום, ממש, הכרתי אותו מלא זמן, שוב, בת אל וזה, מהר מאוד הוא נעשה חלק מהמשפחה, מהלב שלי, מהחיים שלי. הלב הוא גדול, יש מקום לכולם, וגם יש מקום לשמוח לצד העצב הנורא, יש מקום להמשיך הלאה לצד הכאב של היקרים והאהובים לנו, אני אעזור לך בזה, את אף פעם לא לבד, טוב?
טוב, תודה אליעד
בטח, את מדהימה ענבר, והוא זכה למישהי כמוך, אני שמח שאחרי מה שקרה הוא הכיר מישהי כמוך, כזו מדהימה, כזו טובת לב ונעימה לבריות, הקמתם ביחד חיים, חיים שימשיכו, פשוט כבר בלעדיו, לא נורא, יהיה בסדר, תאמיני לי שיהיה בסדר, את לא לבד בזה
תודה לך, גם אתה מדהים, אנחנו לא מכירים כזה הרבה זמן, אבל אתה באמת משהו מיוחד, נשמה נמשכת לנשמה, טוב הולך עם טוב, לא סתם נוצרים קשרים כאלה, כל אחד הוא עולם ומלואו, פשוט העולם שלי די ריק עכשיו, אבל הוא יתמלא מחדש, לאט לאט, עם הזמן, תודה לך אליעד
בטח, תמיד ענבר
בלילה לא ישנתי טוב, לקראת הלוויה היום, אין לי מושג איך אני הולכת לעבור אותה
את תעברי, אני איתך בכל רגע ורגע, טוב? , מבטיח
תודה לך אליעד, אתה איש טוב, באמת, גם זמר טוב, אבל הכי חשוב איש טוב, פשוט איש טוב, שומעים את זה בשירים שלך, באיך שאתה מדבר ומתבטא, אתה ממש לב ענקי, ואני שמחה שאנחנו מכירים
גם את לב ענקי לא פחות ממני
תודה, תודה
*נושק לה על הראש ומוחא דמעה מהעין שלה*
יהיה בסדר ענבר, אני מבטיח, עוברים את זה, כמו כל דבר, זו התמדדות יום יום, כל יום הוא מאבק, אבל עוברים את זה
אני רציתי גם סוף שמח לסיפור שלנו, שנגדל את מתן בשמחה, את עידו בר ודין שגם ככה הם עברו מספיק, הם איבדו את אימא שלהם, אז עכשיו גם את אבא? , לא נתפס
כן, זה באמת נורא, אבל יהיה בסדר, אני מבטיח לך, לא מתים מכל זה, זה רק כואב, הכאב הוא בלתי נמנע וגדול אבל הוא חלק מהחיים, אין מה לעשות, בתור מי שהתמודד ומתמודד עם אובדן רב, אני אומר לך שיהיה בסדר, יש עדיין רגעים טובים, פשוט צריך לדעת למצוא אותם. תודה לאל יש לי נכדים מבת אל, מתום, יש לי משפחה, יש לי את שאר הנכדים שלי ועוד אלו שיבואו, הכי חשוב יש לי את אשתי, יש לי חברים וחברות טובים, גם לך יש המון דברים, אל תשקעי באובדן למרות שזה הכי קל, החוכמה היא להמשיך הלאה, בתבונה, לחייך כמה שיותר, לשמוח. תום לא היה רוצה אחרת, הבת שלי עליי, ההורים שלי, נווה, אף אחד, תמשיכי הלאה כי החיים ממשיכים, הם לא נעצרו, הם פשוט קצת אחרים מעכשיו והלאה, אבל הם עדיין חיים. ויש גם שמחה ורגעים טובים לצד העצב והכאב, תאמיני לי, בסדר?
בסדר

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שיר פיליבה עקוב אחר שיר
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
שיר פיליבה
18 משפטים שייגמרו לכם לחשוב על החיים בדרך חדשה
18 משפטים שייגמרו לכם לחשוב על החיים בדרך חדשה
מאת: שיר פיליבה
בקרוב אצלך
בקרוב אצלך
מאת: שיר פיליבה
בקרוב אצלך
בקרוב אצלך
מאת: שיר פיליבה
רעידת אדמה
רעידת אדמה
מאת: שיר פיליבה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
שומרת נגיעה
שומרת נגיעה
מאת: Eli Tuil
לתקן את העתיד
לתקן את העתיד
מאת: Ella Magar
They sit on a high horse
They sit on a high horse
מאת: סיגל מור
תחתונים
תחתונים
מאת: איש המגבעת
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer