כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

ההתנגשות הסופית חלק 10

מרחקים בנינו

תוכן עניינים 1. ההתנגשות הסופית חלק 1 2. ההתנגשות הסופית חלק23. ההתנגשות הסופית חלק 34. ההתנגשות הסופית חלק 45. ההתנגשות הסופית חלק 56. ההתנגשות הסופית חלק 67. ההתנגשות הסופית חלק 78. ההתנגשות הסופית חלק 89. ההתנגשות הסופית חלק 910. ההתנגשות הסופית חלק 1011. ההתנגשות הסופית חלק 1112. ההתנגשות הסופית חלק 12 13. ההתנגשות הסופית חלק 1314. ההתנגשות הסופית חלק 1415. ההתנגשות הסופית חלק 1516. ההתנגשות הסופית חלק 1617. ההתנגשות הסופית חלק 1718. ההתנגשות הסופית חלק 1819. ההתנגשות הסופית חלק 1920. ההתנגשות הסופית חלק 2021. ההתנגשות הסופית חלק 2122. ההתנגשות הסופית חלק 2223. ההתנגשות הסופית חלק 2324. ההתנגשות הסופית חלק 2425. ההתנגשות הסופית חלק 2526. ההתנגשות הסופית חלק2627. ההתנגשות הסופית חלק 2728. ההתנגשות הסופית חלק 2829. ההתנגשות הסופית חלק 2930. ההתנגשות הסופית חלק 3031. ההתנגשות הסופית חלק 3132. ההתנגשות הסופית חלק 3233. ההתנגשות הסופית חלק 3334. ההתנגשות הסופית חלק 3435. ההתנגשות הסופית חלק 35 - חלק אחרון!

*****
הירו
אחרי עוד ארוחת בוקר מזדיינת שבה הייתי צריך לשים את הפוקר פייס שלי מול האבא המזדיין שלי ולהתנהג כיאלו הכל רגיל אחרי שאמרתי למריצה שבאמת הכל רגיל, למרות שאני נשבר בתוך תוכי מרגע לרגע, לא מספיק זה הייתי צריך להתמודד עם כך שאדם חזר, היה טוב יותר שלא הייתי צריך לראות אותו. אני מרגיש שהוא תמיד בפאקינג תחרות איתי, הוא חתיכת בלתי נסבל. מסתבר שראיתי אותו בלילה, לפי דבריה של מריצה אבל אני אפילו לא זוכר את זה וטוב שכך, לא התגעגעתי למזדיין הלקקן הזה.
לעזאזל כל מה שסמכתי עליו כל מה שחשבתי היה שקר אחד גדול. אני בדרך לפגוש את ג'ון ומריצה הלכה עם אמה אחותי לקניות באוקספורד, זה קצת מוזר לי שאמה נחמדה עם מריצה, אבל האמת היא זה בא לי בטוב כי אני לא הייתי רוצה שמריצה תיהיה איתי כשאני אפגש עם ג'ון, אני לא אוכל להעמיד פנים מולו כרגע, אני כועס עליו. אני רותח עליו, אני עצבני עליו כל כך פאק. אני רק רוצה לשבור לו את כל הגוף והעצמות על כך ששיקר לי יותר מידי זמן. לעזאזל.
אז זה טוב לי שאמה מעסיקה את מריצה קצת, מגיע לה גם לראות קצת את לונדון ולא להיות תקועה באחוזה כל היום. כל הטיול הזה, כל מה שתכננתי לנו הכל מתחרבש לי פאק.
אני נכנס לאותו הבר שבו אני וג'ון הכרנו, כאן בילתי את הערב אמש, פגשתי אנשים שלא הייתי צריך לפגוש כאן, חברים שנהפכו רק למכרים מהעבר, שגם הם הפכו אותי למה שאני היום. היום כשאני מסתכל על האנשים האלה אני שונא כל אחד ואחד מהם, אבל הבר הזה זה המקום היחידי שבו יכולים לזהות אותי ולא לדווח עלי לפאפרצי או לכל דבר תקשורתי אחר.
אני רואה את ג'ון יושב על הבר, אני רק מדמיין איך אני שובר את הכוס שלו לתוך הפרצוף שלו אבל אני לוקח נשימה ארוכה ומתיישב לידו רגוע.
"מה המצב אחי?" ג'ון שואל אותי וטופח על הכתף שלי.
"כוס ויסקי ג'ק דניאלס" אני אומר לברמנית. הבר נשאר בדיוק אותו דבר, הבמה הראשונה שהופעתי עליה, הכל. שום דבר לא השתנה, חוץ מהברמנית והמלצרים.
הברמנית הסתכלה עלי וזיהתה אותי כמובן, היא חייכה אלי חיוך ענק אבל נשארה מאופקת.
"אני מבין שאתה לא מצליח לסבול כל כך את המצב שאתה באחוזה." ג'ון אומר ולוגם ממיץ התפוזים שלו.
"הרי אין מישהו אחר שיבין אותי יותר פאקינג ממך לא?" הטון שלי תוקף.
"אה.. כן..." ג'ון אומר מבולבל מהטון שלי, אני מקבל את כוס הויסקי שלי ולוגם אותה בשלוק.
"בכל מקרה, נתתי תגובות בשמך לגבי הראיון, ערוצי הבידור היו עסוקים בימים האחרונים על הראיון הזה, אבל זה יעבור וישכחו מזה אל תדאג. כמו תמיד. "
אני רק מהנהן, אני לא יודע למה אני לא שובר לג'ון את הפנים עכשיו, אני כל כך כועס עליו בחיי.
"הכל בסדר איתך?" ג'ון שואל אותי.
"כן." אני עונה בקרירות.
"אוקי... יש חדש בנוגע לכל המצב? דיברת עם אבא שלך? אני רוצה לדעת אם אפשר להתקדם ולהתחיל לסגור עניינים לסיבוב ההופעות שלך, הכל מוקפא עכשיו." ג'ון אומר כשהוא פותח את הטלפון שלו.
"אתה יכול להתעדכן עם האבא המזדיין שלי." אני אומר.
"מה?" ג'ון שואל שוב מבולבל.
אני רק מתעצבן עוד יותר שג'ון משחק אותה תמים כיאלו הוא לא יודע ולא מבין על מה מדובר, ג'ון לא אידיוט, הוא לא דפוק כמוני שסומך על אנשים. חשבתי שג'ון כמו אחי, אבל שכחתי כמה משפחה זה דבר מזדיין.
אני מוציא שטר של חמישים פאונד מהכיס שלי ודופק את כף ידי על הבר בעוצמה חזקה, בעוד אני מסתכל במבט זועם לכיוון ג'ון. בלי להוסיף עוד מילה אני מסתובב ויוצא מהבר.
אני הולך שוב ושוב מחוץ לבר, מושך בשערי לאחור בזמן שאני מחייג לטים כדי שיבוא לקחת אותי.
"מה זה היה לעזאזל אחי?" אני שומע את קולו של ג'ון.
אני כבר לא מצליח להיות אדיש אליו יותר ולא עברו יותר מכמה שניות עד שמצאתי את עצמי מתקדם אליו ונותן לו אגרוף ראוי לתוך פניו, אני צריך לתת לו על כל שנה ששיקר לי אגרוף כזה.
"לעזאזל! מה נסגר איתך?!" ג'ון שואל אותי אחרי שפניו עפו מהעוצמה של האגרוף שלי, והוא מחזיק בפניו במקום בו אגרופי פגעה בו.
"פאק! חתיכת בן זונה שקרן! אתה שיקרת לי כל הזמן הזה, אתה חתיכת מזדיין! פאקקקק!" אני צורח.
על פניו של ג'ון אני כבר יכול לראות שהוא מבין על מה אני מדבר.
"אתה רוצה לעשות סצנה באמצע רחובות לונדון שיכולים לשמוע ולדבר או שאתה רוצה להיכנס לרכב המזדיין?" ג'ון שואל אותי בטון עצבני כשהוא מוציא את המפתח של הרכב שכנראה השכיר ואני שומע רעש של רכב שנפתח.
מצד אחד רוב הסיכויים אם אכנס לרכב שלו כנראה שאהרוג אותו במכות, מצד שני טים לא כאן והאמת היא שעוד לא סיימתי עם ג'ון. פאק.
אני הולך לכיוון הרכב שלו ונכנס למושב שליד הנהג.

אני וג'ון נוסעים ברכב שלו בשתיקה, ג'ון רק מחזיק את פניו ביד אחת וביד השניה מחזיק בהגה. יש לי כל כך הרבה מה להגיד לו פאק, אני רק רוצה להוציא עליו את כל הזעם שלי אבל משום מה אני לא מצליח לדבר. פאק. לעזאזל, איך זה שדווקא עכשיו אני לא מצליח לדבר? פאק! איך זה שהחבר הכי טוב שלי, זה שהחשבתי כמו אח שלי, הוא זה שבגד בי בסוף, הוא זה שחפר לי את הבור הזה בסוף?
לעזאזל!
ג'ון נוסע לכיוון האחוזה, גם הוא שותק ולא אומר דבר. אני וג'ון תמיד נוסעים ביחד לכל מקום, לפני מריצה הייתי מגיע איתו לכל מקום, וגם שהיו רגעים שלא היה לנו על מה לדבר לפחות היה מוזיקה ברקע, אבל עכשיו שקט, דממה. שום דבר.
זה בלתי נסבל יותר מכל דבר אחר. לפחות הוא עוד זוכר איפה אני גר, גם אחרי כל כך הרבה שנים. או שאולי הוא היה נוטה לבקר פה מידי פעם כדי לשתף את אבא שלי בחיים שלי ולבקש ממנו עזרה. פאק. פאק. אני צורח בתוך הראש שלי.
ג'ון מגיע לשערי האחוזה ועוצר את המכונית. אני לא יכול לסבול לשהות לידו עוד דקה אפילו, אני יוצא בעצבים מהמכונית שהשכיר וטורק את הדלת. אני מתקדם אל השער שאני שומע את דלת הנהג של ג'ון נפתחת.
"זהו זה? אתה לא מתכוון להגיד כלום?" ג'ון צועק לי. אני מסתובב אליו ועדיין שותק.
"תגיד משהו פאק! אני יודע שאתה כועס! אבל עשיתי את זה בשבילך!" הוא צועק.
"בשבילי? חתיכת מזדיין? בשבילי?! אתה נתת לו את כל המניעים להמשיך להרוס לי את החיים! אני סמכתי עליך לעזאזל! סמכתי עליך יותר מכל אחד בחיים שלי! ואתה חתיכת בן זונה!" אני צורח עליו, מוציא את כל הזעם שהצטבר בתוכי בעודי מתקרב אליו.
"אם לא הייתי עושה את זה לא הייתי יכול לעצור אותך, אתה לא הקשבת! אתה הגעת פעמיים לבית חולים! אתה היית אבוד! לא הצלחתי לעזור לך, לא ידעתי מה לעשות!" ג'ון צועק לי בעודו מניף את ידיו לכל מקום.
"היה עדיף שתיתן לי למות מאשר לבקש ממנו עזרה! פאקקקקק אתה ידעת, אתה היחיד שתמיד ידעת מה הוא עשה לי ופנית למזדיין הזה?!" אני צורח עליו, כל הזעם שלי מתלקח בתוכי, אני נואש מרוב תסכול.
מכונית הריינג רובר מגיעה, ועכשיו אני מבין למה טים לא ענה לי, הוא היה עסוק עם אמה ומריצה. אמה ומריצה כנראה חזרו ממסע הקניות שלהן. המכונית נעצרת.
"מה אני צריך לעשות כדי שתבין שלא הייתה לי ברירה?! לעזאזל הירו אני עשיתי את זה בשבילך, תסמוך עלי! אתה רוצה לשנוא אותי? תשנא אותי! אבל עשיתי את זה בשבילך, אתה יודע את זה! אתה רוצה להעביר את הכעס שלך? תרביץ לי שוב! אתה רוצה להרביץ לי? תכה אותי!" ג'ון צועק ומתגרה בי, הוא מפנה אלי את הלחי שלו. אני לא מתנגד ואגרופי פוגש את ג'ון שוב בכל הכוח בפרצופו.
"הולי שיט!" ג'ון אומר.
מריצה ואמה יוצאות מהמכונית ברגע שהן רואות אותי מרביץ לג'ון.
"הירו!" מריצה צועק ורצה אלי.
"אתה מת מבחינתי. פאקינג מת. חתיכת מזדיין." אמרתי לג'ון. ג'ון רק הסתכל עלי, כשהוא אוחז בפניו שותק מבלי להוסיף עוד מילה.
"הירו!" מריצה שוב צועקת כשהיא מגיעה אלי.
"עכשיו תסתלק מכאן לאלף עזאזל." אני צועק לג'ון ומצביעה עם ידי לשביל ממנו יוצאים ונכנסים לכיוון שערי האחוזה.
"הירו מה קרה?" מריצה שואלת אותי ואני יכול לראות את הדאגה על פניה.
מבלי להוסיף מילה ג'ון נכנס למכונית שלו וסוגר את הדלת שלו. פאק. החיים שלי דפוקים לגמרי. אין לי שום דבר אמיתי, חוץ ממנה, וגם אותה אני עומד לאבד. לעזאזל.

מריצה
אני הולכת אחרי הירו שללא ספק נראה עצבני למדי. מה קרה כבר עם ג'ון שהירו הגיב בצורה כזו? הוא נתן לן לו אגרוף שלא ריחם על פניו בשום צורה. אני יודעת שהבן אדם היחידי שמצליח להסתדר עם הירו באמת זה ג'ון, אם לא מחשיבים אותי כמובן. למרות שבזמן האחרון הדברים לא ממש ברורים בנינו.
למרות שהיום הזה התחיל ונמשך נפלא, היה לי מסע קניות מהנה מאוד עם אמה, נהנתי איתה כל כך. דיברנו המון, סיפרתי לה על עצמי הרבה, היא סיפרה על עצמה יותר ונורא התחברנו. רק חיכיתי להגיע להירו כדי לספר לו את זה, אבל כל מה שתכננתי בראשי כדי שהיום הזה ימשיך להיות מושלם לגמרי נהרס.
הירו פותח את הדלת לחדרו עצבני, הפרצוף שלו זועם. הוא מושך בשערו אחורנית ונכנס לחדר. הוא הולך הלוך ושוב סביב עצמו מבלי לומר שום מילה. אני נכנסת בשקט אחריו וסוגרת את הדלת. אני מניחה את השקיות שהחזקתי בידי על יד הדלת ומסתכלת על הירו, אני מתלבטת אם לומר משהו.
"מה.. קרה.. ?" שאלתי ושברתי את הדממה שבחדר.
"כלום." הירו אומר בקרירות ולא מוסיף דבר.
"כלום? זה לא היה נראה שקרה כלום. תספר לי." אני אומרת בנימה רגועה, אני באמת משתדלת להיות רגועה למרות ששוב הירו מתנהג באותה הדרך ולא משתף אותי, זה מחרפן אותי, זה מעצבן אותי. חשבתי שמערכות יחסים זה לשתף אחד את השניה, טעיתי?
"פאק מריצה תפסיקי כבר, אם אני אומר שכלום אז כלום." הירו רוטן ומושך את שערו שוב אחורנית.
הוא מחזיק באצבעותיו ואני יכולה לראות את איך ידו התנפחה כנרה מעוצמת המכה שהחטיף לג'ון, ועם להוסיף את טבעותיו הכסופות שעל כל אחת מאצבעותיו, אני בטוחה שכואב לו.
"תראה את היד שלך." אני ניגשת אליו ותופסת בכף ידו, מתעלמת מדבריו. הירו מעיף את ידיו משלי ומסתובב להביט אל החלון.
אני מסתכלת עליו, מתבוננת בו, אני מרגישה את כל מה שהדחקתי, את כל מה שהפריע לי עולה ומציף אותי. איך הוא מעז להתנהג אלי ככה? אחרי שבאתי עד לכאן ועזבתי את כל מה שעבדתי עליו בניו יורק בשבילו? איך הוא מעז להרחיק אותי ממנו ככה? בכל פעם שאני רק רוצה שיתקרב אלי יותר הוא רק מרחיק את עצמו ממני יותר. זה מעצבן אותי, זה מרתיח אותי. אני נשכתי את שפתיי כל כך הרבה פעמים, נתתי לו כל כך הרבה הזדמנויות, נתתי לו את הזמן שלו אני יודעת שאני יכולה להיות מעיקה אני יודעת שאני יכולה לשאול אלף ואחת שאלות מהסקרנות שלי, אבל אם הוא ביקש שאהיה איתו, אתמוך בו, שאעזוב את הכל בשבילו הוא צריך לתת לי תשובות. אני מרגישה מפגרת אני מרגישה טיפשה שהגעתי עד לכאן, הצבתי את עצמי במצבים כל כך לא נוחים ומביכים רק בשבילו וזו ההתייחסות שלו אלי? אני לא יכולה לשתוק יותר. אני לא רוצה לשתוק יותר.
"אתה מוכן להפסיק אתה?! כל מה שאני מנסה לעשות זה רק לעזור לך ואתה רק מרחיק אותי ממך!" אני צועקת, אני כבר לא יכולה להחזיק את עצמי יותר.
"אני לא צריך שתעזרי לי! אני לא צריך כלום!" הירו מסתובב ונוהם עלי בחזרה.
אני לא יכולה להישאר אדישה.
"מה הבעיה שלך?! למה אתה מתנהג ככה? זה נמאס עלי! כל ההתנהגות הזו הכל! אני באתי עד לכאן רק כדי לעזור לך, ביקשת שניהיה ביחד בזה, אתה מתחנן אלי שלא אעזוב אותך ובכל זאת רק ממשיך להרחיק אותי ממך, כשכל מה שאני מנסה לעשות זה רק להתקרב אליך!" אני נוהמת עליו בעודי מעיפה את ידיי באוויר לכל עבר, הדם שלי רותח מזעם, אני מרגישה איך פניי מאדימות מרוב עצבים.
"למה את חייבת להתנהג כמו פאקינג ילדה קטנה לפעמים?! תעזבי את זה!" הריב שלנו רק מתלקח והטונים רק עולים להם. משום מה התגובה של הירו פגעה בי כשקרא לי ילדה קטנה.
"אתה יודע מה? לך לעזאזל!" אני מקללת את הירו ומפנה את גבי אליו כשאני צועדת לכיוון הדלת.
"אל תפני אלי את הגב שלך!" הירו נוהם עלי ותופס את פרק כף ידי ומסובב אותי אליו. אני מעיפה את ידי משלו. "הייתי צריכה להפנות את הגב שלי אליך ביום שהכרתי אותך!" אני צועקת עליו ויוצאת מהחדר טורקת את הדלת אחרי. אני מרגישה את הדמעות שבעיניי, הבכי שבגרוני, אני מנסה לעצור את עצמי לפני שאתקל במישהו. אני לא רוצה שאף אחד יראה אותי בוכה. אני מרגישה שהכל על הפנים עכשיו, שעשיתי טעות שהגעתי ללונדון עם הירו, לא הייתי צריכה להגיע לכאן. לא הייתי צריכה לבוא להרגיש תלויה בהירו, אני שונאת להרגיש תלויה במישהו אחר. בסרטים אהבה נראת כל כך פשוטה, נכון יש סיבוכים, אבל זה נראה תמיד שאהבה מתגברת על הכל. הרי האהבה של אלי ונואה נשארה חזקה גם אחרי שהם לא התראו כל כך הרבה שנים, ועד הסוף שלהם ביחד. אבל משום מה... מרגיש לי שכל האהבה שלי אל הירו וזה לא מספיק, אולי סבתא שלו צדקה? אולי אני מאמינה במשהו שאבוד כבר מזמן? הוא לא נותן לי לעזור לו, אני לא יודעת אפילו במה אני צריכה לעזור לו. אוף אני מרגישה כל כך מפגרת, אני מרגישה מפגרת כי באמת חשבתי שהירו ואני זה נואה ואלי, חשבתי שהאהבה של הירו אלי חזקה כל כך שהוא ישתנה, חשבתי שאהבה שלי אל הירו חזקה כל כך שנוכל להתגבר על כל מכשול. טעיתי? אני לא יודעת....

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
וואו איזה פרק! אולי תפנקי אותנו לכבוד פסח בפרק נוסף מחר?!
הגב
דווח
1 אהבתי
Rina Gidoni
Rina Gidoni
כל כך הרבה עליות וירידות.מחכה להמשך
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
אומיגדדדדד!! לא אין מצב חייב המשך דחוף דחוף בבקשה! לא יכולה לעמוד יותר במתח! תוכלי לעלות המשך מהר?
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Miss D
ההתנגשות חלק 40
ההתנגשות חלק 40
מאת: Miss D
ההתנגשות השניה חלק 16
ההתנגשות השניה חלק 16
מאת: Miss D
ההתנגשות הסופית חלק 21
ההתנגשות הסופית חלק 21
מאת: Miss D
ההתנגשות חלק 37
ההתנגשות חלק 37
מאת: Miss D
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D