כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

פרק 4 - גבריאל (18+)

איך שוכחים את העבר? (מכיל תוכן מיני)

"באמת?" הוא שאל, "את באמת מפחדת ממני?"
"ראיתי את החיים עוברים לי מול העיניים", אמרתי לו, "אני לא רוצה למות. אני רוצה לחיות. אני רוצה להיות רופאה ולהציל אנשים כל יום".
הוא שתק כמה רגעים. השפתיים החושניות שלו שינו את צורתן. העיניים העמוקות שלו בהו בי. הוא בלע רוק בלי להוריד ממני את העיניים.
"את נהנית איתי?" הוא שאל.
"לא הבנתי", עניתי לו.
"כשאת שוכבת איתי", הוא אמר, "כשהגוף העירום שלך נפגש עם הגוף העירום שלי. כשהידיים שלי עוברות עלייך, כשהלשון שלי מלקקת לך את כל הגוף, כשאני מגיע לפורקן עוצמתי בתוכך ואת גונחת ומגיעה אליו ביחד איתי. את נהנית?"
"בטח", אמרתי לו.
"אם כך", הוא הוסיף, "למה את רוצה שנפסיק?"
"כי התאהבת בי", עניתי.
"התאהבתי בך מהרגע ששפכת עליי מיץ", הוא ענה.
"אז למה הסכמת לקשר מיני לא מחייב איתי?"
"כי אמרת לי שאת לא רוצה אהבה" הוא אמר לי.
"אני עדיין לא רוצה", עניתי לו, "הלב שלי עדיין שבור, למרות שעברה מעל שנה".
"מעולם לא סיפרת לי את זה", הוא אמר.
"אני עדיין פגועה", אמרתי לו, "למרות כל הזמן שעבר".
"מי פגע בך?" הוא שאל בכעס, "אני אמצא אותו ואהרוג אותו במו ידי. אני אהרוס אותו. מי זה?"
"הוא כבר לא כאן", אמרתי לו, "הוא הצליח לברוח מגבולות השלטון של אביך. הוא הצטרף למורדים".
"מה?" פיליפ שאל אותי.
"שמו גבריאל לרמן", אמרתי לפיליפ, "היינו מאושרים. למדנו רפואה ביחד, תכננו להציל אל כל החיילים שייפצעו בקרב עם המורדים. היינו נאמנים לשלטון".
"ומה קרה אז?" הוא שאל אותי.
"הוא אמר שהוא שמע דברים" אמרתי לו, "וראה דברים. הוא טען שהמנהיג שלנו מושחת, אבא שלך, שהוא רוצח אנשים תמימים, ושאם אני רוצה להיות אדם טוב, עליי לברוח איתו אל מחוץ לגבולות. סירבתי. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. כמה חודשים אחרי זה, קיבלתי ממנו מכתב. הוא בצד השני של הגבול, הוא עדיין לומד והוא מציל חיים כל יום. באותו היום נתקלתי בך ברחוב, במהלך קריאת המכתב שלו שוב ושוב".
פיליפ שתק ובהה בי.
"אבל זה שקר, נכון?" שאלתי, "זה לא שאתה ואבא שלך טובחים במתנגדים כל פעם שאתם נוסעים לשם. נכון?"
פיליפ קם על רגליו, "אני אמצא אותו ואני אביא אותו עד אלייך, נראה איזה בחור אמיץ הוא יהיה פנים מול פנים", הוא יצא.
~~~~~~~~~
כבר שבוע שלם לא שמעתי מפיליפ. הוא לא עונה לשיחות שלי. לאן הוא נעלם?
גם המנהיג נעלם. ההורים שלי מודאגים, אבא שלי לא שמע מהמנהיג שבוע. נראה שהם יותר דואגים למנהיג מאשר לי כשהייתי מאושפזת.
אני כמעט לא יוצאת מהחדר. אני חוזרת מהלימודים והולכת לחדר שלי, עושה שיעורים ומתכוננת למבחנים.
"אינגריד!" אבי צעק, "רדי מיד למטה!"
ירדתי וראיתי את פיליפ והמנהיג. חיבקתי את פיליפ, בכלל לא חשבתי על אימא שלי שמזועזעת מהחוצפה שלי, או על אבא שלי שמאשים אותה בחינוך הכושל שלי.
"דאגתי לך", לחשתי לו, "איפה היית?"
"היינו אצל המורדים", המנהיג אמר, "הבאנו לך מתנה קטנה. היא מחכה ברכב".
יצאנו החוצה. ז'אן המאבטח יצא מהרכב והוציא ממנו את... גבריאל!
"מה?" שאלתי ופניתי אל פיליפ, "מה הוא עושה כאן?"
"הבטחתי לך שאני אביא אותו אלייך", הוא אמר לי, "נראה אותו נפרד ממך ככה, לא בכתב".
הוא היה נראה בדיוק אותו הדבר. עם הקוקו השטני והעיניים השחורות האלה, הגוף הרזה שלו לא השתנה בכלל. הוא גידל זקן קטן בלונדיני מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו.
"אז זה נכון?" גבריאל אמר לי, "את חלק משלטון הרודנים הזה עכשיו?"
"גבריאל...." קראתי מבלי להישיר אליו מבט.
"תתביישי לך!" הוא אמר וירק לעברי.
פיליפ הכה אותו בבטן, "אתה תכבד אותה", פיליפ אמר לו.
"פעם רצית לטפל בעולם", גבריאל אמר לי, "היית מושלמת, איך הגעת אליהם?"
שתקתי.
"שאמרו לי את השם שלך, הסכמתי ללכת ברצון", הוא אמר לי "רק בדרך לכאן הבריון הזה סיפר לי מה נהיה ממך. שהמשפחה שלך עובדת בשירות הרודן הגדול, ושאת מנהלת מערכת יחסים מינית איתו".
"זה נכון", לחשתי בלי להסתכל אליו.
"מה עובר עלייך?!" הוא צרח, "איך את מעיזה?! הם אכזריים, הם רוצחים! החבר שלך בעצמו ירה בשותף שלי, איתו את רוצה לחיות?!"
פניתי לפיליפ, "זה נכון?"
פיליפ שתק לרגע, "אני מצטער, הייתי חייב להביא אותו לכאן".
סטרתי לו בפרצוף.
"אני לא מאמינה!" צעקתי עליו. הוא הרבה יותר גדול וחסון ממני, אבל כשסטרתי לו הוא לא התנגד. הוא לא ברח ולא פגע בי. הוא פשוט עמד שם ושתק.
"הבטחתי לך שאהרוג אותו" הוא אמר לי.
"אני לא רוצה שתשפוך דם בשבילי", אמרתי לו ופניתי למנהיג.
"אדוני המנהיג, איני רוצה במותו", אמרתי, "שחרר אותו, תן לו לחזור לחיים שלו. בבקשה".
המנהיג הסתכל על פיליפ ופיליפ הנהן לו בהסכמה. המנהיג הניף בידו וגבריאל שוחרר.
"לך מפה", אמרתי לו, והוא לא זז. התקרבתי אליו.
"לפני שנה וחצי ברחת לי, לא נפרדת ממני כמו שצריך, זרקת אותי במכתב" אמרתי לו.
"נכון" הוא אמר לי, "אני מצטער".
"זה בסדר", הושטתי לו יד. הוא לחץ את ידי והסתלק משם.
פיליפ הניח עלי יד, "אני גאה בך".
חיבקתי אותו ובכיתי עליו, בכי חזק ועוצמתי.
"הרסתי לך עוד חולצה עכשיו", אמרתי לו וצחקתי.
"אז את חייבת לי עוד דייט". הוא חייך אליי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Only Me עקוב אחר Only
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Only Me
פרק 1 - כלניות (18+)
פרק 1 - כלניות (18+)
מאת: Only Me
פרק 3 - מיץ (18+)
פרק 3 - מיץ (18+)
מאת: Only Me
פרק 2 - משפחה (18+)
פרק 2 - משפחה (18+)
מאת: Only Me
פרק 5 - ג'יליאן (18+)
פרק 5 - ג'יליאן (18+)
מאת: Only Me
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
לזאת שבתמונה איתו
לזאת שבתמונה איתו
מאת: שלכת כותבת מהלב
עד החתונה זה יעבור 2
עד החתונה זה יעבור 2
מאת: שיר פיליבה
אהבה גדולה מידי.
אהבה גדולה מידי.
מאת: Kitti Kat
עד החתונה זה יעבור 2
עד החתונה זה יעבור 2
מאת: שיר פיליבה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan