כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

פרק 3 - מיץ (18+)

את מאמינה בגורל?

"ואיך תגיעי הביתה?" פיליפ שאל אותי.
"אני אקח מונית", אמרתי לו.
"אני רוצה להסיע אותך", הוא אמר, "בבקשה. תני לי לפחות את זה".
"בסדר", נאנחתי, "אבל אתה לא נשאר. אני רוצה להיות לבד".
הוא לקח אותי לרכב שלו בחניון של בית החולים. אהבתי את הרכב הזה מאוד. מרצדס מרשימה עם ריפודי עור, שנוסעת בשקט מופתי על הכביש, ועם חלונות מושחרים כדי שלא יזהו מי בפנים.
"אומיגאד", שמעתי צרחה נשית מאחורינו. הסתובבנו וראינו חבורת נערות שרצות לעברנו.
"אתה אדון אורטיין?" שאלה אחת מהן, "הבן של המנהיג".
"צודקת", הוא חייך אליה.
"אומיגאד, היא אמרה לחברה שלה, "הוא יותר חתיך במציאות"
פיליפ הסמיק.
"ומי את", היא שאלה אותי בלעג, "הנהגת שלו?" הן צחקו.
"לא מתוקה", עניתי לה, "אנחנו סתם ידידים".
"אם אתה פנוי, אדון אורטיין", היא פנתה אליו, "אולי אפשר להיפגש איתך?"
"פיליפ, אני רוצה ללכת", אמרתי לו, "אני פשוט אקח מונית הביתה, טוב?"
"אני באמת בעד חומד, תשאירי אותנו עם יורש העצר", אחת מהן ענתה והניחה עליו יד.
"וואו ילדה", פיליפ כעס ותפס את היד שלה בעוצמה, "את יודעת שמעצם המגע בי את יכולה להישלח למעצר. אני רק צריך לקרוא למאבטח".
הילדה נבהלה ונסוגה אחורה, "אבל, פיליפ..."
"על שימוש בשמי הפרטי את יכולה לשבת בכלא. את יודעת את זה?" הוא אמר לה בכעס.
היא התחילה לבכות, "אבל היא קראה לך בשמך".
"את לא היא!" הוא צעק עליה והיא ברחה בבכי.
"אל תשכחו את מעמדכן, ילדות", הוא פנה אליהן, "לכו!"
הילדות ברחו. הייתי המומה. לא הכרתי את הצד הזה בו. לא היה נראה שהוא מייחס מקום לעובדה שהוא יורש העצר.
"היכנסי לרכב", הוא אמר לי, כמעט כאילו ציווה. נכנסתי בלי לשאול שאלות. הוא התניע והחל לנסוע.
המאבטחים שלו לא היו ברכב. זו הייתה הפעם הראשונה שהיינו במקום ציבורי בלי מאבטח.
נסענו בשקט מופתי. לא דיברנו, לא שמענו מוזיקה. הוא הדליק סיגריה ברמזור הראשון.
"זה מפריע לך?" הוא שאל.
"לא", לא הסתכלתי עליו.
"מה קרה לך?" הוא שאל, "את תמיד מעירה לי".
"אני לא רוצה להעיר לך".
"למה?" הוא שאל.
"אני לא רוצה שתזרוק אותי למאסר, אדון אורטיין", עניתי לו, "אשמח אם תוריד אותי כאן, אגיע הביתה לבד".
הוא החל לצחוק ושינה את כיוון הנסיעה.
"מה אתה עושה?" שאלתי אותו, "הפנייה הזאת לא מגיעה לבית שלי".
הוא נסע עוד דקה והחנה את הרכב שלו בפינת רחוב הומה אדם. יצאנו מהרכב.
"למה אנחנו פה?" שאלתי.
"מה קרה פה?" הוא שאל אותי חזרה.
"אני לא יודעת", שאלתי, "מה קרה?"
"אני אזכיר לך", הוא אמר, "הייתה פה סטודנטית שהלכה ברחוב, מרוכזת בקריאת טופס כלשהו עם בקבוק שתייה פתוח. ואז היא התנגשה במישהו. האדם שהיא התנגשה בו מאוד מפורסם, אבל היא לא זיהתה אותו".
"נכון, אני זוכרת", אמרתי לו, אתה לבשת לבן ואני לכלכתי לך את החולצה עם המיץ שלי. אני הרגשתי ממש אשמה".
"את מבינה יקירה?" הוא שאל, "את הרגשת אשמה לא בגלל מי שאני, אלא בגלל שהפריע לך שהתלכלכתי בגללך".
"כשגיליתי שאתה הבן של המנהיג, הרגשתי הרבה יותר רע".
"אני בטוח אינגריד", הוא אמר, "אבל, תביני, בשביל כולם אני אדון אורטיין, יורש העצר, המנהיג הבא, דמות בלתי ניתנת להשגה".
"זה מי שאתה", אמרתי.
"לא", הוא אמר לי, "זה מי שאני בשביל כולם. בשבילך אני פיליפ, הבחור שהרסת לו את החולצה הלבנה שלו, ושבמקום לכעוס עלייך ניסה להרגיע אותך שהכל בסדר".
"אני זוכרת את זה", אמרתי לו, "כמה ימים אחרי זה המנהיג דפק על הדלת שלנו, ואתה היית איתו".
"באתי בשבילך", הוא אמר, "הפעלתי את כל המשטרה כדי למצוא אותך".
"כל כך נבהלתי", אמרתי לו, "המנהיג דופק לי על הדלת? הרגע הכי מפחיד בעולם".
"לא יותר מפחיד מלגלות שהאדם ששפכת עליו מיץ הוא הבן שלו".
צחקנו שנינו והתיישבנו על ספסל שם.
"כל פעם שאני עצוב, אני בא לכאן", הוא אמר, "אני חושב על מה היה קורה אם הייתי נוסע ברכב, כמו שאבא שלי רצה, במקום ללכת ברגל ולהיתקל בך".
הוא תפס את היד שלי והסתכל לי בעיניים. האישונים שלו התרחבו. הסתכלנו אחד על השנייה דקות ארוכות. למרות שהמקום היה מלא באנשים, הרגשנו רק שנינו שם. הרגשתי את הלב שלו פועם ומסתנכרן עם קצב הלב שלי.
"בואי", הוא אמר, "אקח אותך הביתה".
הגענו אליי. הבית היה ריק. נכנסנו ועלינו לחדר שלי. החדר היה נקי, ובמקום המראה שלי הייתה מראה אחרת, ענקית.
"חשבתי שזה מגיע לך", הוא אמר, "הרסתי לך את הקודמת".
"תודה", הסתובבתי אליו. הוא רכן לעברי לנשק אותי. נרתעתי ממנו.
"מה קרה?" הוא שאל, "זה משהו שאמרתי?"
"לפני שלושה ימים", עניתי לו.
"אני מצטער, אני לא אגיד את זה יותר לעולם", הוא אמר.
"זה לא רק זה", אמרתי לו, "כמעט הרגת אותי כי סירבתי להיות איתך".
"מה את מנסה להגיד, אינגריד?" הוא שאל.
"שאני מפחדת ממך"
הוא שתק.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Only Me עקוב אחר Only
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Only Me
פרק 1 - כלניות (18+)
פרק 1 - כלניות (18+)
מאת: Only Me
פרק 2 - משפחה (18+)
פרק 2 - משפחה (18+)
מאת: Only Me
פרק 4 - גבריאל (18+)
פרק 4 - גבריאל (18+)
מאת: Only Me
פרק 5 - ג'יליאן (18+)
פרק 5 - ג'יליאן (18+)
מאת: Only Me
דייטינג
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .
לא מגיע לך .
לא מגיע לך .
מאת: Anael Sol
הרי הוא כבר מכיר אותך.
הרי הוא כבר מכיר אותך.
מאת: Lia Marie
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan