כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

ההתנגשות הסופית חלק 8

כמה לילות לוקח כדי לתקן את ליבי

תוכן עניינים 1. ההתנגשות הסופית חלק 1 2. ההתנגשות הסופית חלק23. ההתנגשות הסופית חלק 34. ההתנגשות הסופית חלק 45. ההתנגשות הסופית חלק 56. ההתנגשות הסופית חלק 67. ההתנגשות הסופית חלק 78. ההתנגשות הסופית חלק 89. ההתנגשות הסופית חלק 910. ההתנגשות הסופית חלק 1011. ההתנגשות הסופית חלק 1112. ההתנגשות הסופית חלק 12 13. ההתנגשות הסופית חלק 1314. ההתנגשות הסופית חלק 1415. ההתנגשות הסופית חלק 1516. ההתנגשות הסופית חלק 1617. ההתנגשות הסופית חלק 1718. ההתנגשות הסופית חלק 1819. ההתנגשות הסופית חלק 1920. ההתנגשות הסופית חלק 2021. ההתנגשות הסופית חלק 2122. ההתנגשות הסופית חלק 2223. ההתנגשות הסופית חלק 2324. ההתנגשות הסופית חלק 2425. ההתנגשות הסופית חלק 2526. ההתנגשות הסופית חלק2627. ההתנגשות הסופית חלק 2728. ההתנגשות הסופית חלק 2829. ההתנגשות הסופית חלק 2930. ההתנגשות הסופית חלק 3031. ההתנגשות הסופית חלק 3132. ההתנגשות הסופית חלק 3233. ההתנגשות הסופית חלק 3334. ההתנגשות הסופית חלק 3435. ההתנגשות הסופית חלק 35 - חלק אחרון!

הספקתי לראות טלוויזיה, לישון, לצייר לי כמה רעיונות שעלו לי, האמת שהלבוש של בית המלוכה יכול להיות לגמרי אופנתי עם כמה שיפורים של האופנה העכשווית. בכל מקרה, הספקתי כבר להתארגן לתצוגת האופנה שאמה הזמינה אותי אליה והירו עדיין לא חזר, לא רק שהוא לא חזר הוא גם לא עונה לי, ניסיתי להתקשר אליו פעמיים ושוב הוא לא עונה לי. הוא יכול לגרום לי לשנוא אותו בשניה, אני לא מבינה למה הוא חייב להתנהג ככה? זה לגמרי אינפנטלי, אני מבינה לגמרי שהוא עצבני אחרי השיחה עם אבא שלו שהשד יודע מה היה בשיחה הזו, אבל הוא לא יכול להתנהג איתי ככה, הוא לא יכול לברוח כל פעם שמשהו לא מסתדר. הוא כל החיים עשה את זה, גם איתי, כשהכל התחיל. הוא ברח ממני בהתחלה, ואני חשבתי שהוא השתנה שהוא התגבר על כל הדברים האלה, אבל כנראה שטעיתי.
זה מרתיח אותי, כי אני רוצה לעזור לו, הרי אני פה לא? בשביל מה טסתי עד ללונדון ועזבתי לזמן מה את כל החיים שלי? אני כרגע השארתי את הכל בצד בשבילו, כי הוא ביקש, והוא אפילו לא מוכן לחלוק איתי את הצער שלו, את הכעס שלו. תמיד חשבתי שזוגיות היא הכל, לקבל גם את הטוב וגם את הרע. מסתבר שטעיתי כי הירו לא מוכן לחלוק גם את מה שרע איתי, הוא ממשיך להגיד שאנחנו ביחד בזה, אבל אני לא באמת ביחד בזה איתו. אוף.
אני חושבת את כל זה בזמן שאני מתאפרת, אני מסדרת את עצמי שוב כי ממש עוד רגע ארבע, אני מסתכלת במראה, שערי חלק ונשפך על הכתפיים, לבשתי את השמלה ששמתי למסיבה הראשונה שהלכתי עם הירו כבת הזוג שלו, אז הוא עוד המשיך להגיד שאני הידידה שלו בבית של דרו דיימון. אני מתה על איך שהשמלה השחורה הזו יושבת עלי. חבל שהירו לא כאן כדי לראות אותי לובשת אותה שוב.
אני שומעת דפיקה על הדלת, אני מסתכלת בשעון ורואה שהשעה ארבע בדיוק. הם כל כך דייקנים, חוץ מהירו כמובן שמאחר לכל מקום.
אני ניגשת לפתוח את הדלת ורואה את אמה מולי, שערה מסולסל ושפתיה בורקות מגלוס, היא עטופה במעיל ארוך שאפילו מסתיר את נעלי העקב שלה.
"ואו! את נראת נפלא!" היא אומרת בתדהמה, ברור עד עכשיו היא ראתה אותי בלבוש יומיומי וסניקרס, עכשיו אני מסודרת ליציאה, עם עקבים. אני כל כך מתרגשת ללכת לתצוגת אופנה של ברברי!
"תודה גם .. גם את." אני אומרת, היא מהממת לא שלא, העניין הוא שהיא עטופה במעיל הגדול הזה ככה שאני אפילו לא יכולה לראות מה היא לבשה.
"זה לא קצת מוגזם מה שלבשתי?" אני שואלת אותה, שאני לא אביך אותה אם אני נראת חשופה לעומתה, בכל זאת כתף אחת חשופה אצלי לגמרי.
"ממש לא! שמלה מהממת, של איזה מותג היא? מרק ג'יקובס?" היא שואלת אותי, וזה מחמיא לי מאוד שהיא משווה את השמלה שלי לאופנה עילית.
"אני עיצבתי ותפרתי אותה." אני אומרת כשאני מסתכלת על שמלתי ומחייכת.
"ואו. היא מעלפת." היא אומרת. "תודה." אני מחייכת חיוך גדול, בכל פעם שמחמיאים על הבגדים שלי אני ישר מרגישה אושר קטן בתוך הלב שלי וזה רק מעצים את המוטיבציה שלי להגשים את החלום שלי.
"מוכנה ללכת?" היא שואלת אותי אני מהנהנת.
אני הולכת אחרי אמה, אנחנו יורדות במדרגות המובילות אל הכניסה לבית, היא מסתכלת סביב לראות אם מישהו רואה אותה, ויוצאת בזריזות לכיוון המכונית .
"מיס נייט." הנהג שלהם ממתין לנו מחוץ לריינג' רובר אפורה, בכל פעם זה רכב אחר אני כבר לא עוקבת.
"תודה טים." אמה אומרת כשטים מסתבר קוראים לו פותח לה את הדלת ונכנסת לרכב, אני נכנסת אחריה ומחייכת בקלילות לטים.
טים סוגר את הדלת ונכנס למושב הנהג. "אם אבא שלך ידע הוא יהרוג אותי אמה." טים רוטן.
"הוא לא ידע, זה בנינו טים אתה יודע את זה." היא אומרת בקלילות, אמה לגמרי שונה ממה שחשבתי, היא זורמת היא קלילה, היא כייפית. אני עדיין לא מצליחה להבין למה הירו לא דיבר איתה גם כל השנים האלה, לא נראה שהיא הייתה כופה עליו להיות לורד או משהו כזה.
"הצלחת למצוא אותו?" אמה שואלת אותי. כשהרכב יוצא משערי האחוזה.
אני ישר מבינה שהיא מדברת על הירו, הלוואי ויכולתי להגיד לה שכן.
"לא.." אני נאנחת.
"ככה הירו, אני לא יודעת מה היה בשיחה בינו לבין אבי, אבל הוא תמיד היה מתנהג ככה אחרי שהם היו מדברים." היא מסבירה לי.
"איך הוא היה בתור ילד?" אני שואלת מסוקרנת.
"הוא לא סיפר לך?" היא שאלה אותי.
"הוא סיפר לי דברים, אבל לא הכל, הוא נהנה להתחמק מהשאלות שלי." אני מושכת בכתפיי.
"תמיד מסתורי.." היא מחייכת, היא בטח חושבת שהוא לא סיפר לי דבר על מה שהיה, על איך שאביו ניסה להרוס אותו, שהיא ידעה זאת ולא ניסתה לעשות משהו בשביל לעזור לו, אולי בגלל זה הירו לא מוכן לדבר איתה? הוא לא מצליח לסלוח לה?
"אבל הירו לא תמיד היה כזה, הוא היה אח שאפשר להסתדר איתו, היינו רבים הרבה, אבל משחקים הרבה, תמיד זה היה אני והירו נגד שאר הילדים באחוזה בילדות, תמיד היינו מנצחים הכל, נשבענו שנישאר ביחד לנצח הכל ואת כולם בילדות שלנו, אני בחיים לא אשכח את היום הזה, עשינו לנו טקס לשבועת אמונים." היא צוחקת ואני שותקת, רק מסתכלת עליה, נראה שאמה באמת מאוד אוהבת אותו, כי אני יכולה לראות על פי המבט שלה שכואב לה, אומנם היא צוחקת אבל ללא ספק כואב לה שהם לא אחים כמו פעם.
"אבל החיים קרו, והם הפרידו בנינו." היא אומרת.
"הירו החליט לעזוב." אני אומרת בלחש.
"כן. משהו כזה." היא מושכת בכתפייה.
"את אוהבת את כל החוקים האלה של בית המלוכה? הייתי קצת מופתעת לשמוע כמה חוקים יש לכם, זה קשה לא?" אני שואלת, אני כל כך מסוקרנת, יש לי כל כך הרבה שאלות שאני נמנעת מלשאול את הירו כי אני יודעת שקשה לו לדבר על כל הדברים האלה.
"אין לי דעה מגובשת על החוקים, יש המון חוקים מטופשים, אבל בכל זאת חוקים נועדו לשבור אותם" היא מחייכת.
"חשבת פעם לעזוב גם?" אני שואלת.
"הרבה שאלות יש לך." היא מצחקקת. אני מיד נהיית נבוכה. "אני מתנצלת אם זה מפריע לך אני-"
"זה בסדר." היא קוטעת אותי. "לא מפריע לי שאת שואלת אותי שאלות, זה נחמד הסקרנות שלך הרי בכל זאת אנחנו כאן כדי להכיר אחת את השניה לא? "
"לגמרי." אני מחייכת. היא כזאת חמודה ואו!
"חשבתי כן, חשבתי לעזוב כש..." אני מסתכלת על אמה ונראה כיאלו עולים לה פלאשבקים מתקופה טובה, עיניה בורקות כיאלו היא דומעת כמעט.
"הייתי מאוהבת פעם בצייר, אני חושבת שהוא היה אהבת חיי, אהבנו אחת השניה כל כך, הכרנו בגלריה אומנות שנפתחה לפני כמה שנים, והיו לנו כמה חודשים נפלאים ביחד אבל... הוא היה ללא תואר, בלי השכלה, רק המון כישרון. אבא שלי לא היה מוכן לשמוע על הקשר שלי איתו, הוא ביטל כל אפשרות שלי להמשיך להיות איתו. אבל לא הייתי חזקה להילחם על זה כמו שהירו נלחם על מה שהוא נלחם כל חייו בערך, אני ויתרתי ונתתי לו לחמוק ממני, אבל אני עדיין אוהבת אותו, עד עכשיו אני חושבת, ועברו כמעט חמש שנים."
ואו, לא חשבתי שאמה תפתח בפניי ככה את ליבה, גם אמה היא נפגעת למשפחת המלוכה, למה הם עושים את זה? למה הם לא מוכנים לראות את הילדים שלהם מאושרים.
"החלטתי להישאר, אבי תמיד היה עסוק בהירו ובעניינים שלו, אז מעטות הפעמים שהוא ניסה לשדך לי בני אצולה אחרים, ואם הוא היה משדך לי מהר מאוד הייתי נפטרת מהם כי אף אחד מהם לא היה..."
"הוא." אני משלימה אותה.
"כן.." היא מהנהנת.
"סורי נפלתי עליך עם סיפור קשוח לא?" היא אומרת.
"לא ממש לא, אבל אוכל להגיד לך מה אני חושבת? " אני מביטה בה ושואלת.
"ברור." היא אומרת.
"בתור אחת שכל החיים שלה רדפה אחרי האהבה, בתור אחת שכל החיים דמיינה סיפור רומנטי, תמיד חלמתי על זה, תמיד רציתי את זה, אני חושבת שאהבה היא משהו שאסור לוותר עליו, אהבה היא משהו שהופך את העולם שלנו לטוב יותר, הופך אותנו לטובים יותר. אל תוותרי על האהבה שלך, אל תוותרי על עצמך בשום צורה, את צריכה להילחם בשביל עצמך, בשביל עולם טוב יותר לעצמך. אני מבינה שאת מכבדת את אביך, את המשפחה שלך, אבל האם זה מה שיעשה אותך מאושרת?
אם את רוצה להיות מאושרת את צריכה שתיהיה לך את אפשרות הבחירה תמיד, בחיים יש שתי קבוצות, אלו שבוחרים ואלו שבוחרים בשבילם. למדתי בדרך הקשה עד שהגעתי למצב שאני זאת שבוחרת. ואת יודעת מתי נהפכתי להיות מהקבוצה של הבוחרים? כשהחלטתי כך.
אל תתני לזה לחמוק ממך, תמיד תדעי מה מגיע לך ותדרשי את זה. אני מצטערת אם אני ישירה מידי, אבל קשה לי וכואב לי לשמוע מאוד שויתרת על האהבה שלך, על מישהו שאהב אותך ואת אהבת אותו כל כך, אהבה זה באמת מצרך נדיר בעולם הזה, משהו שהרבה אנשים איבדו אותו, או שלעולם לא מצאו אותו, אז אם מצאת את זה, אני חושבת שאת צריכה להילחם על זה כל עוד את יכולה.
תמיד תיהיי זאת שבוחרת בחיים שלך, אל תתני לאף אחד לקחת את זה ממך."
אמה מקשיבה לי, נראה שהיא באמת חושבת על מה שאני אומרת, היא נאנחת ומשעינה את ראשה על המושב.
"זה כבר מאוחר מידי, הוא נשוי עכשיו. אבל זה גם לא משנה כי תמיד הייתי בוחרת במשפחה שלי, עם כמה שאהבתי אותו לא רציתי לעזוב את המשפחה שלי, הוא לא היה מוכן להיות חלק מבית המלוכה, הוא רצה לטייל בעולם ולצייר, אנחנו לא היינו באותו הראש. כנראה שאני אוהבת את המשפחה שלי יותר ממה שאותו, כנראה שבגלל זה אני עדיין כאן."
אני חושבת על סדר העדיפויות של אמה, לעומת שלי, אני עזבתי הכל כדי להשיג את המטרה שלי, עזבתי את המשפחה שלי את החברות שלי את הבית שלי, כל מה שהיה לי מוכר, התחלתי דרך חדשה שבה פגשתי אנשים מקסימים, אנשים טובים, חלקם יותר חלקם פחות, מצאתי אהבה... אני שואלת את עצמי האם היא מפחדת לעשות את הצעד הזה שהירו עשה, כדי להיות מאושרת או שהיא באמת מעדיפה את המשפחה שלה. זה נראה במשפחת נייט כיאלו משפחה זה ערך עליון אבל כל השקרים האלה, הסודות, אפילו אמה לא אמיתית עם משפחתה גם היא משקרת להם ושומרת סודות, אני בטוחה שתצוגת האופנה שאנחנו הולכות אליה היא רק חלק קטן מהסודות ומהדברים שהיא עושה שהם אסורים.
האם הם עושים את כל התככים האלה, את כל השקרים האלה כדי לשמור אחד על השני? הכל כאן מסובך כל כך, מסובך יותר מידי.
המכונית נעצרת, כנראה שהגענו למקום של תצוגת האופנה, אני כל כך מתרגשת להיות בתצוגת אופנה של ברברי. טים פותח את הדלת שלנו ואני יוצאת מהמכונית, אני מסתכלת מסביבי ורואה את כל הזוהר הזה, את כל האנשים הלבושים יפה ומהודר, כל ההמולה והבלאגן הזה שמשום מה עושה לי טוב על הלב. אנימסתובבת לראות שאמה מאחוריי כשאני קולטת אותה מורידה את מעילה הארוך והיא נותנת אותו לטים כשהיא לבושה בשמלת מיני בצבע טורקיז מבריק. ללא ספק אמה שמה פס על החוקים של משפחת המלוכה, בעיקר בנוגע ללבוש. אני מסתכלת עליה המומה כשהיא ניגשת אלי מחוייכת, אמה נראת כיאלו היא שלמה יותר עכשיו. "שניכנס?" היא שואלת אותי כשהיא כורכת את מרפקה סביב המרפק שלי וגוררת אותי איתה.

אני ואמה נכנסות בשקט מוחלט לבית אחרי תצוגת האופנה ואחרי כמה כוסות שמפניה, אני בהיי מטורף אחרי תצוגת האופנה המושלמת הזו. כל בגד שראיתי על המסלול הרשים אותי, היה לי מה להגיד וביקורת לתת אבל כי אני כזו, כל בגד אני לוקחת למקום שלי ואיך הייתי משפרת אותו תמיד לטעמי, אלא אם כן הוא באמת מושלם שאין אפשרות לשפר אותו.
אנחנו עולות במדרגות מצחקקות, אמה היא בהחלט בחורה להנות איתה, היא הכירה בתצוגת האופנה כל כך הרבה אנשים, היא הציגה אותי בפני אנשים והיה לי מוזר שהם הכירו אותי בגלל שאני חברה שלי הירו. נהנתי כל כך היום, זה ללא ספק השכיח לי את כל הדאגות שלי לגבי הירו, כמובן שחשבתי בראשי איפה הוא ומה הוא עושה עכשיו, אבל לא נתתי לזה להשפיע עלי, הרי מתי עוד אמצא הזדמנות להיות בשורה הראשונה בתצוגת האופנה של ברברי, להכיר את העולם הזה שאני כל כך רוצה להיכנס אליו מקרוב יותר.
אני ואמה מגיעות לדלת הכניסה לחדרו של הירו ואנחנו נעצרות כשאנחנו ממשיכות לצחקק, מרוב שנהנתי איתה אפילו לא הסתכלתי בטלפון שלי לראות אם הירו ענה לי להודעות שלי.
"אמרתי לך שאוליבר קורע, איך נשפכה עליו הכוס?" אמה הזכירה לי את אירועי הערב שגרמו לנו לצחוק ככה, אני צוחקת כשאני נזכרת בחבר המרושל שלה.
"תודה רבה אמה, אני נהנתי כל כך, באמת, חברים שלך גם כל כך נחמדים." חייכתי אליה.
"נו טוב לא כל הבריטים מתנשאים." היא קורצת אלי, כיאלו קראה את דעות הקדומות שלי על כל הבריטים.
"מה את אומרת שמחר נלך להסתובב קצת באוקספורד? נעשה שופינג? אי אפשר להיות בלונדון בלי לעשות שופינג באוקספורד." אמה מציעה לי, וכרגע זה נראה לי ההצעה הכי טובה שאני יכולה לקבל לאור כך שהירו עד עכשיו לא נשמע ולא נראה.
"סגרנו!" אמרתי בהתלהבות.
"נתראה מחר בארוחת הבוקר." היא מחבקת אותי, אני מופתעת מכך שאמה מגלה חיבה אלי, אני מחבקת אותה בחזרה, אמה משתחררת מהחיבוק שלי וממשיכה לדרכה.
אני פותחת את דלת חדרו של הירו ואם לומר את האמת להפתעתי הרבה אני רואה את דמותו של הירו בחדרנו הענק, עומד מול החלונות הענקים ומביט דרכם.
"איפה היית?" הוא שואל אותי בקרירות כשאני נכנסת אל החדר וסוגרת את הדלת, אני מורידה את המעיל שלי וצועדת לכיוון המיטה להניח את המעיל עליה.
"איפה אני הייתי? ברצינות?" אני שואלת ומשלבת את ידיי, אני מתחילה להרגיש את המוח שלי רוטט מעצבים, איך הוא מעז לשאול אותי איפה היית, כשהוא נעלם לי?! אחרי שאמר לי לחכות לו בחדר שלו?! ואני כמו סתומה עשיתי כדבריו.
"שלחתי לך הודעות מזדיינות, לא ענית לי." הוא ממשיך לדבר בלי שום רגש בקולו, קול קר.
"הייתי עם אמה. אתה לא חושב שאתה צריך להסביר לי כמה דברים?" אני שואלת, והרגל שלי מתחילה לקפץ לה כשאני מרגישה את כל גופי מתלהט מהזעם שקברתי עמוק בתוכי, שהיה מוסתר בהיי שהייתי בו עד לפני רגע ומהרגע שנכנסתי לחדר הזה כל ההיי המטורף שהייתי בו נעלם כלא היה.
"עם אחותי? מה לעזאזל עשית עם אחותי?" הירו שואל מתחמק מהשאלה שלי, הוא מסתובב אלי ואני רואה את פניו, הוא נראה שבור, מרוסק, עיניו נפוחות, כבויות. מה קרה לו?
"היא.. יצאנו." אני אומרת, לא יודעת אם לחשוף בפני הירו את סודותיה של אמה. מבטו המתוסכל של הירו מרסק אותי, ואני מרגישה רע על כל מה שחשבתי ועל איך שקיללתי אותו בליבי על כך שנעלם לי. מה קרה? הוא באמת מדאיג אותי.
הירו מתחיל לצעוד אלי ומועד, הוא כמעט נופל, כל הגובה שלו והוא לא מצליח לעמוד על רגליו, אני מבינה שהוא שיכור. הוא ברח כדי לשתות שוב, זה מאכזב אותי לדעת שהוא בחר שוב בשתייה, שהוא בחר שוב לברוח במקום שנוכל להתגבר על הדברים ביחד.
אני אוחזת בו כדי לעזור לו להתייצב, הירו נשען עלי, הוא כבד לי. אני מנסה להרים אותו אבל הוא ממשיך להישען עלי.
"שתית?" אני שואלת שאכזבה מציפה את קולי.
"אולי כוס אחת, או שתיים.. אני לא יודע בייב הפסקתי לספור בכוס השמינית." הוא מגחך, אבל אותי זה לא מצחיק.
"למה שתית? מה קרה?" אני שואלת ברוגע, אני נושכת את שפתיי עם כמה שאני רוצה לנזוף בו. אני לא מצליחה להמשיך להחזיק אותי כשהוא נשען עלי, אני מתיישבת על ברכיי ומושכת את הירו שישב כמוני על ברכי, הירו כורך את זרעותיו סביבי, מחבק אותי חזק.
"אל תעזבי אותי." הוא אומר כשהוא משעין את ראשו על כתפי.
"אני לא עוזבת אותך הירו תפסיק כבר לחשוב את זה." אני נאנחת.
"את תעזבי אותי, את תעזבי אותי כי לא תישאר ברירה." הוא לוחש. מה? למה הוא אומר את זה? אני מעבירה את מבטי מצד לצד, הוא מדבר שטויות כי הוא שיכור נכון? איזו ברירה צריכה להיות?
"על מה אתה מדבר הירו?" אני שואלת כשאני משתחררת מהחיבוק שלו ומרחיקה אותו כדי שאוכל לראות את עיניו. עיניו עדיין כבויות.
"למה שלא תישאר ברירה?" אני ממשיכה לשאול.
הירו רק מסתכל עלי, בעיניו הנפוחות, הוא בולע רוק. "בואי רק נלך לישון, בבקשה. אני רק רוצה לישון בזרעותייך ולשכוח מהכל בייב, בבקשה." הוא מתחנן אלי, קשה לי לראות את הירו ככה. אני בוחרת לנשוך שפתיים ולהנהן, אני קמה ומושיטה את ידי לעזור להירו לקום, אני מובילה אותו אל המיטה והוא נשכב על המיטה, אני מורידה את נעלי העקב שלי ונשכבת לצידו כשאני עדיין בשמלת הערב שלי.
"אני אוהב אותך בשמלה הזו." הוא לוחש לי כשהוא נצמד אלי וכורך את זרעותיו סביבי.
"ואני פאקינג אוהב אותך." הוא ממשיך ללחוש לי.
מבטי מול מבטו. "אני אוהבת אותך, אתה יודע שאני לא אעזוב אותך נכון?" אני שואלת. הירו לא אומר דבר, הוא סוגר את עיניו ומנשק את מצחי. אני סוגרת את עיני גם, אני שונאת ללכת לישון כשאני לא מסודרת לפני שינה, אני שונאת להיכנס למיטה עם הבגדים שיצאתי איתם, אני תמיד אוהבת להיות מתוקתקת לפני שינה עם הפיגמה שלי ונקייה, אבל הפעם אני מוותרת לעצמי.
הלב שלי כואב, אני מרגישה את הכאב של הירו, את התסכול שלו, למרות שהוא לא מספר לי למה הוא ככה, למרות שהוא בוחר לעזוב ולברוח במקום לשתף אותי ולעזור לא להתגבר על הכל. אני רוצה לעזור לו. למה כל כך קשה לו לשתף אותי? למה הוא תמיד בוחר בלברוח לפני הכל? למה תמיד הוא בוחר בויסקי לפני הכל?
למה אני אוהבת את הגבר הזה כל כך שאני לא מסוגלת לראות אותו ככה. בא לי לנזוף באביו שנותן לו להיות ככה, לפני שהגענו לכאן הכל היה כל כך טוב, הירו היה מאושר, נדמה לי. אבל עכשיו הוא לא ההירו שהיה בניו יורק, הוא הירו אחר, קר יותר, אפל יותר, מסתורי יותר.

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
בכי, איזה מסכן הירו;-(בבקשה תמשיכי מהרר!!!
הגב
דווח
1 אהבתי
Rina Gidoni
Rina Gidoni
הירו מתסכל:( מחכה להמשך!
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Miss D
ההתנגשות חלק 40
ההתנגשות חלק 40
מאת: Miss D
ההתנגשות השניה חלק 16
ההתנגשות השניה חלק 16
מאת: Miss D
ההתנגשות הסופית חלק 21
ההתנגשות הסופית חלק 21
מאת: Miss D
ההתנגשות חלק 37
ההתנגשות חלק 37
מאת: Miss D
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
perfect imperfections
perfect imperfections
מאת: No Name Needed .
גלי, קחי מספר.
גלי, קחי מספר.
מאת: gali the first
perfect imperfections
perfect imperfections
מאת: No Name Needed .
perfect imperfections
perfect imperfections
מאת: No Name Needed .
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D