כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

ההתנגשות הסופית חלק 7

איבדתי אותך

תוכן עניינים 1. ההתנגשות הסופית חלק 1 2. ההתנגשות הסופית חלק23. ההתנגשות הסופית חלק 34. ההתנגשות הסופית חלק 45. ההתנגשות הסופית חלק 56. ההתנגשות הסופית חלק 67. ההתנגשות הסופית חלק 78. ההתנגשות הסופית חלק 89. ההתנגשות הסופית חלק 910. ההתנגשות הסופית חלק 1011. ההתנגשות הסופית חלק 1112. ההתנגשות הסופית חלק 12 13. ההתנגשות הסופית חלק 1314. ההתנגשות הסופית חלק 1415. ההתנגשות הסופית חלק 1516. ההתנגשות הסופית חלק 1617. ההתנגשות הסופית חלק 1718. ההתנגשות הסופית חלק 1819. ההתנגשות הסופית חלק 1920. ההתנגשות הסופית חלק 2021. ההתנגשות הסופית חלק 2122. ההתנגשות הסופית חלק 2223. ההתנגשות הסופית חלק 2324. ההתנגשות הסופית חלק 2425. ההתנגשות הסופית חלק 2526. ההתנגשות הסופית חלק2627. ההתנגשות הסופית חלק 2728. ההתנגשות הסופית חלק 2829. ההתנגשות הסופית חלק 2930. ההתנגשות הסופית חלק 3031. ההתנגשות הסופית חלק 3132. ההתנגשות הסופית חלק 3233. ההתנגשות הסופית חלק 3334. ההתנגשות הסופית חלק 3435. ההתנגשות הסופית חלק 35 - חלק אחרון!

אני ומריצה מגיעים לשולחן האוכל, נשמתי נעתקת כשאני קולט מי יושב בראש השולחן, אבא שלי יושב עם החליפה שלו נראה רגוע ושליו לגמרי מחכה להתחיל לאכול.
הייתי בטוח שהוא יתלהם, שהוא יכעס וינזוף בי אחרי הראיון אתמול, הייתי בטוח שהוא יגיע ויתן לי כמה חבטות לפנים, אבל הוא יושב בראש השולחן שקט למדיי. הוא מסתכל עלי ועל מריצה נכנסים ומתיישבים ולא אומר דבר, גם אני לא אומר דבר, אני רק לוחץ את ידה של מריצה כשאנחנו מתיישבים והיא לוחצת את ידי חזרה לאות תמיכה. לעזאזל, למה הוא שותק? מלחיץ אותי יותר שהוא שותק, אני מעדיף שהוא יעקוץ אותי כמו שהוא תמיד נוהג לעשות, שהוא אומר את כל השיט שיוצא לו מהפה בניסיון שזה יהיה מנומס.
כולם כבר מגיעים לשולחן האוכל, ארוחת הבוקר במזדיינת הזו מתחילה ואבי עדיין לא אמר לי מילה, הוא אפילו לא אמר לי שלום. זה פאקינג משגע אותי. הוא יודע טוב מאוד שאני לא רוצה לדבר עליו כמו שאני לא רוצה שהוא ידבר עלי, הראיון הזה היה בדיחה וטעות, הוא לא יכול עכשיו פאקינג לכעוס עלי. מה הוא מתכוון לעשות שהוא ככה שקט? כמו שאני מכיר את אבא שלי ממזמן הוא כבר היה צריך לנזוף בי, אבל לא הוא יושב בשקט אוכל את האוכל שלו. הדבר היחידי הנשמע בשולחן זה הסכין והמזלג המתנגשים בצלחת, שום דבר אחר, סבתא שלי לא מדברת ורק מסתכלת על אבי בעודו מסתכל אליה ומהנהן.
"אז.... אבא, טוב שחזרת." אמה אחותי מנסה לשבור את הקרח.
"איך הייתה הנסיעה למצ'נסטר?" היא שואלת אותו.
"נפלא כמו תמיד, משפחת קמפבל מארחים נהדרים." אבי עונה לה, אמה מחייכת אליו והוא מחייך אליה חזרה, אני לא אומר דבר, אבי לא מסתכל אלי אפילו.
אנחנו ממשיכים את הארוחה בשקט עד שכל אחד מסיים לאכול, אצלנו בבית עד שלא כולם מסיימים את האוכל מהצלחת המזדיינת שלהם, ועד שהיושב בראש השולחן לא מאשר אי אפשר לקום מהשולחן. במקרה הזה יושב בראש השולחן זה אבי, אני רק מת לעוף מכאן. הייתי רוצה לקחת את מריצה לטייל ברחובות לונדון רחוק מהמשפחה שלי עד שג'ון יגיע ויעזור לי לצאת מהמקום המזדיין הזה.
"איך הייתה ארוחת הבוקר?" אבי שואל, סבתי ואמה עונות לו שהיה טעים ומחייכות בעודי ומריצה עדיין שקטים ולא מדברים.
"הירו?" הוא פונה אלי.
"בסדר." אני עונה במהירות ולא מסתכל עליו.
"אוקי, כולם יכולים לחזור לעניינים שלהם, תודה על ארוחת הבוקר. הירו אני מחכה לך במשרד."
פאק.
כולם קמים, מהשולחן "תחכי לי בחדר." אני פונה למריצה.
"אתה בטוח שתיהיה בסדר?" היא שואלת מודאגת.
"כן. אני אסתדר איתו." אני מנסה לחייך אליה כדי שלא תחשוב שאני חושש ממנו, אבל האמת היא שכן אני חושש ממה שהוא עלול להגיד לי.
"אוקי." היא מהנהנת והולכת לה לדרכה.

אני ניגש למשרדו של אבי, אני פותח את הדלת מבלי לדפוק ואבי כבר יושב לו על הכיסא שלו. המשרד שלו נראה כמו משרד של מנהל בית ספר מתחילת המאה העשרים, כל הפריטים העתיקים, הכיסא עץ שנעשה בעבודת יד, שולחן העץ, הספריה, הכל. אבי מיושן, הוא לא אוהב להתחדש, זה אחד מהדברים שאמא שלי הייתה רבה איתו עליהם בעיקר, שהוא עדיין תקוע בעבר, ולא מוכן להתקדם.
"אתה יודע שדופקים לפני שנכנסים נכון בן?" הוא עוקץ אותי ישר.
"תגיע לפואנטה." אני עונה חסר סבלנות, סוגר את הדלת .
"אתה לא נרגע? יש לך מזל בן יקר שהצלחתי למנוע מהמלכה להגיב לגבי הראיון העלוב שלך עלינו. זה היה מזעזע, מביש, מה שעשית שם, הדרך התבטאות שלך, הצורה שבה יצאת מהראיון, הבאת יותר בושה למשפחה שלך." אבי נוזף בי, כמובן. אני כבר מתחיל להתחמם, להתעצבן, רק לראות אותו גורם לי לחוסר סבלנות.
"אני כבר עושה את זה פאקינג עשר שנים, לא ככה?"
"תשמור על הפה שלך איתי!" הוא דופק את ידו על השולחן ונעמד.
"אתה נמאסת עלי! אתה תיהיה היורש, אתה תצהיר את זה ביום ההולדת של סבתא, ואתה תביא כבוד למשפחה שלנו, זה ברור לך?" הוא נוהם.
"תפסיק להכתיב לי את החיים לעזאזל! אני לא אהיה הבובה שלך." אני נוהם בחזרה.
"בן יקר שלי, נתתי לך יותר מידי זמן לעשות מה שאתה רוצה, אתה באמת חושב שאתה יכול להתנתק מהשורשים שלך ככה כיאלו כלום? אתה טועה לגמרי, ברשותך תן לי להסביר לך כמה דברים, פעם אחת כבר ניסיתי לעצור אותך אבל בכל זאת לא הבנת את היעוד שלך ואת המטרה שבאמת אתה צריך להשיג בחיים שלך, נתתי לך לשחק איתי משחקים, אבל לא עוד זה נגמר. אתה כבר אמור להיות גבר, ולא ילד שמשחק משחקים עם אבא שלו." אבי צועד אלי.
"אני לא מתכוון להצהיר על עצמי, תרד ממני, לא רצית את אדם שיחליף אותי? תיקח אותו באהבה, אני כבר לא צריך שום תואר שיגדיר מי אני ומה אני, אני יודע טוב מאוד מי אני." אני מסתכל אבי במבט זועף, איך הוא מעז? לעזאזל איך הוא מעז?! אני כל כך רוצה להחטיף לו כאן ועכשיו, אחרי כל מה שהוא עשה לי וממשיך לעשות לי הוא לא נותן לי מנוחה, הוא רוצה להרוס אותי שוב?
"ומי אתה בן יקר? אתה חושב שאני לא יודע על כל מה שעשית במהלך העשר שנים האלה? שאני לא יודע על הסמים? שאני לא יודע שכמעט הבאת את מותך פעמיים? את כל הפעמים ששוטרים עצרו אותך? אתה באמת חושב שרק השוחד שלך אליהם זה מה שעזר לך? אני זה שעזרתי לך. אתה באמת חושב שהחברה הזו שלך מאמריקה הבלונדינית הזו היא זו שמצאה לך מוסד גמילה שיעזור לך לצאת מהסמים האלה? אתה באמת חושב שבזכותה שום דבר לא יצא לתקשורת?
אתה באמת חושב שכל הדברים שעשית, כל הבושות, כל ההתנהגות הלא הולמת, כל הדברים המבישים האלה אתה זה שהעלמת אותם מהתקשורת?
אני זה שעשיתי הכל, בכל פעם שהייתה בעיה ג'ון היה פונה אלי, אני הייתי מטייח הכל, הכל בן יקר. אתה נכנסת למוסד גמילה כי אני רציתי שתיכנס, אתה הלכת לראות פסיכולוג כי אני רציתי שתראה, אתה השתחררת מכל המעצרים כי אני רציתי שתשתחרר. אתה תמיד היית תלוי בי גם שלא ידעת, אתה תמיד תיהיה תלוי בי. אתה כלום ושום דבר בלעדיי, בלעדיי אתה כבר היית מת ממזמן, אתה חושב שעם כל מה שעשית באמת היית מצליח? אולי יש לך כישרון בלשיר כמה שירים עלובים בן יקר, אבל אתה לא יודע להסתדר לבד, אתה לעולם לא תדע, אלא אם כן תיהיה המחליף שלי תביא כבוד למשפחה שלנו ותלמד את הדרך של משפחת נייט.
תעשה לי טובה ותחסוך לעצמך את כל המשפטים הזולים, הקללות, הכל, כי אין לך אפשרות בחירה אחרת בן. אתה תיהיה המחליף, אחרת, אני נשבע לך שאני אהרוס אותך, מה שעשיתי עד עכשיו זה כלום ושום דבר למה שאני מסוגל לעשות, אני יכול לקחת לך הכל, את כל התהילה שלך בנקישת אצבע אחת, שתראה לעולם איזה בן אדם אתה, מי אתה באמת, וכמה אתה בושה. בנקישת אצבע אחת, הכל יעלם. אז זה או שתישאר בלי כלום, בלי תואר ובלי 'החלום' הפתטי הזה שלך, או שתוכל להישאר עם מעט הכבוד שנותר לך, לצאת מהעולם העלוב הזה ורק להעצים את הכבוד שלך בכך שתיהיה הילד הראוי למשפחה שלנו."
אבי מסיים את הנאום שלו על כמה אני עלוב, אני נשאר עומד דום, לא מצליח לדבר, לא מצליח להוציא הגה מפי. אבא שלי? אבא שלי זה שעזר לי כל הזמן הזה? ג'ון היה פונה אליו? אני תמיד חשבתי ש... פאק אני תמיד חשבתי שאני וג'ון אלה שהצלחנו להעלים את הכל מתחת לאדמה. אבא שלי יודע הכל על התקופה האפלה שלי, איך הוא יודע לעזאזל? פאק.
אני לא מאמין שזה קורה לי, אני לא מאמין שאפילו ג'ון בגד בי והיה הולך לבקש עזרה מאבי, בטח שאבי עזר לו רק כדי שיגיע היום שיוכל להשתמש בזה נגדי.
פאק, אני לא מאמין שזה קורה לי, אני לא מאמין למה נכנסתי.
אבא שלי הפעם יהרוס אותי, הוא יהרוס אותי יותר ממה שניסה להרוס אותי בהתחלה.
ואם אהפוך ללורד? אם אהפוך ללורד מריצה לא תוכל להישאר איתי, היא לא תוכל לעשות מה שהיא רוצה, היא לא תוכל להגשים את עצמה, והיא תעזוב אותי. לעזאזל, אני נדפקתי מכל הכיוונים.
למה אני כל כך דפוק? למה נפלתי כל כך חזק?
לעזאזל, נדפקתי לגמרי.

*******
מריצה
אני יושבת ומחכה להירו בחדר שלו, אני ממתינה וממתינה, אני מחכה רק שהוא יחזור כבר כדי שיספר לי מה אביו אמר לו. הרי הוא כל כך חושש ממנו, אני רוצה לדעת אם הירו התעמת איתו, אם הוא עמד על שלו, הירו לא יהפוך להיות לורד נכון? הוא לא רוצה להיות לורד, הוא לא רוצה לוותר על החלום שלו על לעשות את מה שהוא אוהב אז אני יודעת שהירו יעמוד על שלו. הירו עם כולם תמיד נראה כל כך חזק שאי אפשר לשבור אותו אבל המקום הזה... הבית הזה... אבא שלו, המשפחה שלו... כולם פשוט מצליחים לשבור אותו כאן, אני חייבת להיות איתו לתמוך בו כדי שהגבר שלי יחזור להיות מי שהוא באמת, לעשות מה שהוא אוהב באמת. אבל איפה הוא? הם מדברים המון זמן, מצד אחד זה מדהים בעיניי שלהירו יש כל כך הרבה סבלנות לאביו, אבל מצד שני כמה זמן כבר אפשר לדבר ולריב? אוף בא לי ללכת לשם למשרד שלו רק כדי לשמוע מה הם אומרים, אני כל כך מסוקרנת.
אני שומעת דפיקה על הדלת של החדר של הירו, אני ממהרת להגיע לפתוח את הדלת בציפייה שהירו עומד מאחורי הדלת הזו, אבל אז אני נזכרת בגבר גס הרוח שלי ואין מצב שהוא היה דופק לדלת של החדר שלו. אני נעמדת מול הדלת שלו ומהססת אם לפתוח אותה או לא. משום מה אני מחליטה שכן לפתוח אותה. אני רואה את אחותו של הירו אמה עומדת מולי. "היי, הירו פה?" היא שואלת אותי.
"אמ... לא, הוא מדבר עם אבא שלכם." עניתי לה תוך כדי שאני מסתכלת עליה. היא מהממת, היא דומה להירו מאוד עם עיניה הירוקות, הם ירשו את אותם העיניים. היא גבוהה ועונה לגמרי על כל הקריטריונים של בת מלוכה בריטית.
"מה? הרגע ראיתי את אבא, הם לא יחד." היא אומרת. מה? שוב הירו עזב אותי כאן לבד? רגע מריצה, אל תקפצי לשום מסקנות, יכול להיות שהירו הלך לקחת לשתות משהו והוא כבר יגיע לחדר.
נראה שאמה הבינה על פרצופי שאני מופתעת ושאני לא יודעת איפה הוא.
"בכל מקרה, כשתראי אותו, תגידי לו שחיפשתי אותו." היא אומרת לי, אני מהנהנת אליה בחיוך והיא ממשיכה לדרכה.
אני בטוחה שכל העניינים בין הירו לאביו התלקחו די במהירות ולהירו עלה הפיוז הקצר שלו, אבל כבר דיברנו על זה שהוא לא הולך להעלם לי, שוב, אבל הוא לא כאן, ואני כאן, שוב, לבד.
אוי הירו, הוא כל כך מקשה עלי, אני באמת מנסה לשמור על רמת העצבים שבגוף שלי כדי לא להתלהם ושנריב, אבל הוא באמת מקשה עלי, כי כרגע אני עצבנית מאוד. אני בוחרת לשלוח לו הודעה לשאול איפה הוא.
אני ממשיכה להמתין בחדר שלו, צופה קצת בטלוויזיה, מדפדפת לי בטלפון, כבר חצי שעה עברה והירו עדיין לא שב ועדיין לא ענה להודעה שלי. אני מתחרפנת, שוב. למה הוא עושה לי את זה? בא לי להרוג אותו עכשיו! בחיי שאני רוצה לקחת את כל הדברים שלי ופשוט לברוח מכאן, למה הוא חייב להתנהג ככה? מה כבר קרה בינו לבין אביו שהוא שוב נעלם לי.
אולי הוא בגג? במקום המסתור שלו?
אני לא נשארת אדישה ומחליטה ללכת לבדוק, אני אצטרך להסתכן בזה שאולי סבתא שלו שוב תתקל בי, אבל אם אני מתכוונת להישאר כאן בימים הקרובים אני חייבת להבין שאין מה לעשות אני צריכה קצת עצמאות ולהפסיק להיות תלויה בהירו. העניין הוא שאני נורא מתביישת, וכמו שאני מכירה את עצמי רגע אחד שאני מרגישה נבוכה וכל פניי מאדימות ככה שכל מי שמדבר איתי יכול לראות בקלות עד כמה אני מרגישה נבוכה.
בכל זאת אני מוצאת את עצמי יוצאת מהחדר של הירו בשקט, אני מתחילה להסתובב במסדרונות הבית, הולכת בזריזות לכיוון הגג, עושה את כל המסלול שהירו עשה לי אתמול, יוצאת מהחלון אל הגג, ומגיעה אל הנקודה בה אני והירו היינו אתמול, לצערי אני לא רואה את הירו שם. אני מתעצבנת עוד יותר, כי באמת התקווה שלי הייתה שהוא יהיה שם, חשבתי שאני מכירה אותו כמו שהוא מכיר אותי, כשאני עצובה הוא יודע למצוא אותי בים, אבל מסתבר שלהירו יש עוד כמה מקומות להיות בהם אם יש סערת רגשות שמתפרצת אצלו.
אני חוזרת חזרה, נכנסת דרך החלון שוב למסדרון הבית. אני נעמדת ליד החלון וסוגרת אותו ומסדרת את עצמי.
"אני דמיינתי או שנכנסת עכשיו דרך החלון?" קולה של אמה נשמע במסדרון. למה אוף? למה? איזה בושות, בטוח שהיא חושבת שאני משוגעת.
"אה.. החלון? אני פשוט... זה..." התחלתי לגמגם, מנסה להסביר את עצמי ואני מרגישה את כל המבוכה מתפשטת בפניי.
"תרגעי.." היא החלה לצחוק. "אני יודעת ששם זה מקום המסתור של הירו, הוא אח שלי, גדלנו ביחד, גם אם הוא חושב שיש לו סודות ממני, הוא טועה." היא מחייכת, אבן נגולה מליבי, כי אם היא לא הייתה יודעת את זה באמת שאני לא יודעת איך הייתי מסבירה לה את המצב הזה.
"את אוהבת אופנה נכון?" אמה שאלה אותי וצעדה אלי.
"אהמ... כן..." אני מהנהנת, למה אני לא מצליחה לדבר כמו בן אדם רגיל? אני מרגישה כל כך לא בנוח! אוף! הם מלחיצים אותי כולם!
"מעולה, יש לי מקומות בתצוגת האופנה של ברברי היום, את רוצה לבוא איתי?" היא שואלת אותי.
"חשבתי שאסור לבני מלוכה ללכת למקומות כאלה" נפלט לי, למה אמרתי את זה? היא מציע לי הצעה ללכת לתצוגת אופנה של ברברי! ואני במקום להגיד כן ולחייך בעליזות ולהודות לה על ההצעה הזו, מעולם לא הייתי בתצוגת אופנה של ברברי, ואני מתה על המותג הזה, אני שואלת שאלה כזו סתומה? הרסתי לי את ההזדמנות ללכת לתצוגת אופנה של ברברי. יופי מריצה.
"חשבת שרק הירו שובר את הכללים של בית המלוכה?" היא מגחכת.
"אני קובעת לעצמי גם כמה חוקים. אז את באה?" היא שואלת אותי.
"כן... אה... זאת אומרת.. ברור! תודה! זה נורא נחמד מצידך." אני מתלהבת לגמרי.
"בכל זאת אני צריכה להכיר את החברה של אחי, חוץ מזה שנראה שאפשר מאוד להנות איתך אם תשתחררי קצת." אוי אמה כמה שאת צודקת, אם הייתי מרגישה פה יותר בנוח ככל הנראה שכבר היא ואני היינו חברות כי היא לגמרי חמודה, התרוצץ לי מחשבה לשניה במוח למה היא מציעה לי את זה בכלל, הרי אני והיא לא חברות או משהו כזה אז למה שהיא לא תיקח חברה? יש לה חברות בכלל? אני באמת לא מבינה איך הדברים פה בבית המלוכה עובדים, מסתבר שגם היא בכלל עוברת על החוקים והכללים של בית המלוכה רק לעומת הירו היא עושה זאת בשקט. אני בטוחה אבל שמכירים אותה כאן בלונדון, איך בכלל היא נכנסת למקומות כאלה מבלי שיגלו אותה? אני מתה לשאול אותה את זה, אבל אני לא רוצה להיות חטטנית.
"בקיצור, יהיה כיף, תיהיי מוכנה בארבע, תגידי להירו שאנחנו עושות יום בנות." אמה אומרת, משום מה היא מזכירה לי מעט את אלי, היא די משוחררת, היא לא כמו שאר המשפחה שלה, לחוצים כמו טמפון על כל החוקים האלה. היא נשמעת כמו אחת שאפשר לדבר איתה, למרות כשנפגשתי איתה בניו יורק היא הייתה די מגעילה אלי, אבל היא בטח חשבה שאני עוד אחת מהבנות של הירו.
היא נורא נחמדה, מעניין למה הירו לא חזר איתה לקשר.
"הייתי אומרת לו אם הייתי יודעת איפה הוא." אני אומרת וצוחקת, כשהאמת היא זה לא מצחיק אותי בכלל שהוא נעלם לי ככה.
"את כבר תתרגלי לזה שהוא נעלם ככה תאמיני לי. תלבשי משהו יפה." אמה מחייכת אלי ומסתובבת לדרכה.
אני נשארת עומדת על יד החלון וחושבת לעצמי איפה הירו יכול להיות, אני מקווה שהוא בסדר. כי אני באמת כבר מתחילה לדאוג לו, הוא לא ענה עד עכשיו להודעה שלי. אוף הוא מתיש אותי כל כך.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מדהים! מתי המשך?
הגב
דווח
Rina Gidoni
Rina Gidoni
מחכה להמשך!!
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
אוף מריצה אוף איתך, תנסי לשחרר את הבנאדם. אני בלחץ הסטרי!!
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
לא הכל שחור לבן - פרק 10 ( XXX+35)
לא הכל שחור לבן - פרק 10 ( XXX+35)
מאת: V .V
אין שקט אחרי הסערה
אין שקט אחרי הסערה
מאת: Ira F.G
שלוק, מקבץ סיפורים.
שלוק, מקבץ סיפורים.
מאת: איש המגבעת
כמו משוגע 4- פרק א': אהבה שחוזרת, הבחורה שעוזרת
כמו משוגע 4- פרק א': אהבה שחוזרת, הבחורה שעוזרת
מאת: תומר דגן
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D