כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

איפוס מחדש פרק 42+43

המעריצים שלך יכולים להיות גם האויבים שלך

פרק 42

" על מה את מסתכלת שם?" הלכתי יחד עם נועם לטיול, זאת אומרת לא בדיוק טיול הוא היה צריך לקחת משהו מחבר טוב שלו בבני ברק.
" אתה חושב שיהיה לי יפה?" הצבעתי על הפאה שבחלון הראווה.
" את רוצה לקנות פאה?"
" חשבתי על זה לבנתיים עד שהשיער יצמח. שמעתי שיש פאות שמכינים שזה נראה כמו שיער אמיתי"
" אפילו שזה עולה הרבה?" שאל בהתמהמהות קלה.
" אפילו" היה לי את הכסף אבל לא אמרתי דבר בנידון.
האישה בחנות הראתה לי מגוון רחב של פאות בלונדיניות, שחורדניות, שטניות וחומות.
" אזיו מצאת חן בעינייך?" שאלה אותי.
" מה אתה אומר?"
" אני מעדיף אותך ללא פאה גברת" הוא ענה בנימוס היא הסיטה את מבטה ממנו וחזרה להסתכל עליי.
" " איזו מצאת חן בעינייך?"
שאלה אותי המוכרת.
" אני חושבת שאקח את השחורה" מעולם לא היה לי שיער שחור אז החלטתי לנסות, זה יתאים עם העיניים האפורות שלי וצבע העור השחום שלי.
" נהדר!"
" אני עדיין לא מאמין שקנית פאה בכזה סכום!"
" אני רוצה להרגיש אני כמו בעבר, שיער קצר מזכיר לי את המחלה... אני לא רוצה להיזכר בה" חבשתי את הפאה המוכרת עזרה.
" וואו!" שמעתי את נועם מרחוק.
" היה שווה את זה לא?"
ואז הבטן שלי דיברה במקומי הייתי כל כך רעבה, התרופות מרעיבות אותי לאחרונה.
" בואי נלך לאכול" פלט מפיו והורה לי את הדרך.
" יש מקום שבו אכלתי עם יצחק 5 דקות הליכה" הדרך ארכה בדיוק חמש דקות, נכנסנו למסעדה קטנה עם מוזיקה חסידית על אף השירים הלא מוכרים הריח במסעדה היה משגע!
" קחי מה שאת רוצה" אני חושבת שהגזמתי, הזמנתי כמעט את כל התפריט ולא באמת הצלחתי לאכול להכל... זו רק תחושת הרעב שגוערת בבטני ואומרת שהיא צריכה אוכל. וכשהיא מקבלת אוכל תוך דקות ספורות אני כבר לא רעבה, זה מאבד את כל הטעם באוכל... אוכל אמור להיות מנחם אבל אותי הוא מתסכל.
" למה את לא אוכלת?"
" מצטערת אני יודעת שהגזמתי אבל לאחרונה אני מרגישה רעבה ואז לא מצליחה לאכול הכל... אני מצטערת נסחפתי, אני אשלם על כל הארוחה!"
" ממש לא! לא קוראים לי נועם אם אתן לך לשלם"
" אני לא צריכה שתשלם עליי" מחיתי, באמת הוא לא צריך.
" גם אני לא רוצה שתשלמי עליי!"
" אז חצי חצי?" הוא הנהן ואז אמר שהוא צריך להתפנות, התעסקתי באפליקציית קניות ותהיתי מה אפשר לקנות לבית החדש שאקנה אבל אולי למעשה אני פזיזה מדי.... אולי עליי לחכות עד שאמצא דירה כזאת.
" את קונה משהו?" הציץ מאחוריי נועם לעבר המסך שלי.
" אתה תמיד מציץ? בוא נזמין חשבון ונלך"
סימנתי למלצרית שנדמה היה שמתעלמת ממני.
" אין צורך... שילמתי כבר"
" למה? אני לא אוהבת שמשלמים עליי"
" אם את מרגישה לא בנוח תזמיני אותי בפעם אחרת לקינוח" כשחושבים על זה הרעיון מצוין.
" בסדר"
קמנו ונסענו הביתה. שמחתי שמאז שאינני רואה את מליקה המצב נרגע, אין לי עוד צורך להעמיד פנים.
על אדן החלון הניחה רינת עציץ מפלסטיק ובמבט חטוף העיזה להציץ לבחוץ כאשר הייתי בטוחה שהיא מסתכלת במשהו מסקרן וכלל לא שמעה שחזרנו הביתה.
" אני הולך" נועם הכריז ובאמת עשה זאת נעלם כלא היה. זפזפתי בטלויזיה ששוב הראתה שאין מה לראות ומיד בתום הזפזופים החלטתי לפתוח נטפליקס על עוד פרק של חברים.
" או מתי הגעתם? איפה נועם?" נדמה כי באמת הייתה שקועה בחלון הרבה זמן.
" הלך"
" הכנתי עוגה אם את רוצה היא במקרר"
" אני מפוצצת מהאוכל"
" הלכתם לאכול?" שאלה בסקרנות ודחפה לי מרפק בעדינות אל תוך הבטן.
" רק ישבנו לאכול לא היה דייט"
" זה סוג של דייט"
" לא זה לא"
" אני לא מבינה אותך זורי נועם חתיך הורס, נחמד והבונוס הוא שהוא משוגע עלייך!"
" אני לא מצליחה להימשך אליו" זו הייתה אמת לאמיתה על אף שבהתחל כשהכרנו חשבתי אולי היו לי רגשות כלפיו.
" בולשיט... אולי את צריכה להתנשק איתו"
" אני לא מוניקה! זה לא פרק בחברים שבו היא לא נמשכה למיליונר ההוא עד שהתנשקה איתו" מחיתי בכעס.
" טוב טוב אולי קצת נסחפתי. אם את לא תאכלי עוגה אז אני אוכל רק תעשי מקום בספה" הכינה לה כוס שוקו וחתכה לעצמה פרוסת עוגת גבינה.

פרק 43

בסופו של דבר הלכתי לבקר את ההורים עם הפאה החדשה שלי, הכחכוח בגרון עלה בתוך גרוני כאשר דפקתי בדלת.
" נו איך היה?" אימא פתחה את הדלת ואני המצאתי חופשה דמיונית שרק דמיינתי להיות בה.
היא הביטה בפאה שלי ואמרה" צבעת את השיער?" מבלי לדעת שזו פאה אז פשוט הנהנתי על מנת לא לעורר אף חשד.
" לשם שינוי מחמיא לך" זו המחמאה היחידה שהצלחתי לספוג ממנה כל ימי חיי.
" הבאתי לאבא טובלרון היו כמה" הנחתי את השקית על השולחן.
" הבאתי גם לך משהו, איפה אבא?" קניתי לה פלטה לעיניים משום שהיא אוהבת להתאפר בצורה וולגרית כמו שרוב המבוגרות במשפחה שלנו אוהבות להתאפר.
" בשירותים"
" רזית כל כך! לא אכלת שם בחופשה שלך?" תהיתי אם זו ביקורת או שוב מחמאה.
" אכלתי אבל גם טיילתי די הרבה אולי בגלל זה רזיתי"
" זורי!" אבא קרא בשמי בפעם הראשונה מאז התאונה הוא אף פעם לא קרא בשמי.
" אבא!" אהבתי את אבא שלי למרות השתיקות שלו, למרות העובדה שהוא אינו מגונן על ביתו מפני אימה המרשעת.
" איך אתה מרגיש?"
אימא כלל לא התעניינה בי הלכה לקנות בונבוניירה לכבוד חברותיה שבאות לבקר היום בערב, נשארנו רק אבא ואני.
" אתה עדיין שקט?"
" זורי..."
" אתה פוחד מאימא? בגלל זה לא דיברת? נו תגיד משהו!"
" זורי אני אוהב אותך" המשפט נאמר בכזו קלות.
" אתה... אתה מדבר"
" אני מצטער שלא דיברתי לפני כן... זורי את לא באמת היית בחופשה, נכון?" לא יודעת אם התפלאתי מהעובדה שהוא מדבר או מכך שגילה את הסוד שלי.
" אתה... אתה באמת מדבר עכשיו!" אמרתי בהתרגשות שהכאיבה לי בצלעות, טרם החלמתי עד הסוף.
" אני הייתי בחופשה"
" זורי אני יודע שלא בילית בחופשה"
" עקבת אחריי?"
" כן..."
" למה אתה לא מספר לה שאתה מדבר?"
" היא תמצא דרכים אחרות להשתיק אותי"
" איך אתה סובל אותה עד עכשיו?" הוא צחקק.
" לא סיפרתי לאף אחד... איך את מרגישה?"
" בסדר, החלמתי"
" אני יודע..." לפתע הזיל דמעה.
" אני מצטער שלא הייתי שם בשבילך כל הפעמים האלו... אני מצטער שעליי להעמיד פנים עוד קצת עד שאתגרש מאימא שלך"
" אתה באמת מתכוון לעשות זאת?" הוא הנהן.
" היא פגעה בבת שלי... אני לא רוצה לאלץ אותך להגיע הינה רק בגללי"
" אבא... נכון שכעסתי עלייך שלא היית שם בשבילי כל הפעמים האלה אבל אני לא יכולה לכעוס עלייך"
" אני מצטער בתי, כל כך מצטער" נתן לי חיבוק גדול.
" אבא, יש לך כסף? לאן אתה עובר?"
" חסכתי קצת לא הצלחתי לחסוך הרבה אבל אשכיר דירה קטנה זה יספיק לי"
" כשתצא מהבית הזה תגיד לי"
" אין בעיה זורינקה, זה לא הולך להיות קל"
" אני מוכנה לבוא להעיד אם צריך... ובבקשה אל תקרא לה אימא שלי. אין לי אימא מאז שיצאתי מהבית הזה קראתי לה ככה כי היא זו שהולידה אותי זה הכל"
" שתדעי שעד שלא החלמת בפעם הראשונה היא עוד הייתה בסדר משהו השתבש אצלה אני לא מבין עד היום מה קרה"
" מליקה זה מה שקרה. תראה אני לא אומרת לך לשנוא את מליקה אבל היא לא טהורה כמו שאימא מתארת אותה"
" אני יודע שהיא לא"
" באמת לא דיברת כי פחדת מאימא?"
" בהתחלה באמת היה לי קשה לדבר אבל אחר כך דיברתי עם עצמי והצלחתי לפתח שיח, השתיקה עזרה לי לקבל יחס יותר טוב וגם לא הייתי מגיב לכל הדברים שהיא אומרת זה היה יתרון"
" לגבי מליקה..." הוסיף לומר.
" ידעתי על זה כשאת יצאת עם אבנר ולמען האמת שמחתי שיש לך דמות שאת אוהבת כל כך גם אם הוא בגיל שלי, מליקה לא הפסיקה לקנא בבית. היא דיברה בטלפון עם חברות ורצתה להרוס את היחסים שלך איתו"
" לא היה לך אכפת שאני יוצאת עם אבנר?"
" לא, אחרי הכל זה רק גיל. כל עוד את אוהבת אותו מי אני שאגיד לך לא"
" מליקה ביקרה אתכם?"
" אפילו לא פעם אחת. היא גרה בתל אביב וזה מרגיש שהיא בחו"ל"
" איך הגב שלך?"
" לא כואב יותר"
" שמחה לשמוע, אתה יודע אני חושבת שלאבנר לא תזיק חברה הוא בודד"
" נפרדתם?" שאל בפליאה.
" אמרתי לו שאנחנו לא מתאימים אולי עשיתי טעות אולי לא אבל שניכם יכולים להיות חברים טובים, אם תרצה תגיד לי לא תזיק גם לך חברה ואל תרגיש לא בנוח לידו לא עשינו שום דבר מעבר לנשיקה" הוא חייך מבלי להגיד שום דבר.
" אני חושבת שהיא עולה במדרגות שמחתי לדבר איתך" נתתי לי חיבוק ואז אימא נכנסה.
" זורי את צריכה ללכת האורחים מגיעים עוד שלוש שעות אני צריכה להיות מוכנה בזמן"
" ביי אבא" נשקתי במצחו וסגרתי את הדלת בעדינות.

....

" זורי מצטערת לא הצלחתי לחסום אותו בדלת" רינת נלחצה בשבילי ברגע שנכנסתי בדלת.
" זה לואי" לחשה לי.
" זורי! מזמן לא התראינו" וטוב שכך חשבתי לתומי.
" מה אתה צריך לואי?"
" למה ככה? מה עם מה שלומך לואי?"
" אני יודעת שאתה צריך ממני משהו"
" את מכירה אותי כל כך טוב"
לצערי. ובכל זאת התשובה שלי תהיה שלילית"
" אבל עוד לא שמעת מה יש לי להגיד"
" אני כבר יודעת מה זה הולך להיות" יש לי תחושה שניהלנו כבר בעבר שיחה דומה לזו.
" רק לשבוע!"
" גם לא לשנייה! צא מהבית שלי!" צעקתי עליו רינת נבהלה מהמטבח.
" נמאס לי בכל פעם שהיא מבריזה לך אתה צריך אותי"
" לא את לא מבינה! אני לא צריך שתחליפי אותה אני צריך שתהיי לצידה במשך שבוע"
" אמרתי אפילו לא לשנייה! ועכשיו תצא!"

במשך כל השבוע שחלף היה לי קשה להיות בחוץ מבלי שיצלמו אותי הפרטיות שלי הלכה לה בגלל מליקה, תהיתי מתי אי פעם שוב אהיה לא מוכרת ושוב מאשימה את המראה שלי בפרסום הלא רצוי הזה.
" זו פעם אחרונה שאני הולכת לקניות!" קיטרתי בפני רינת שצחקה.
" מה קרה?"
" צלמים בכל מקום!"
" תגבירי את הטלויזיה אמרו שיש כתבה עלייך" עליי? תהיתי במה מדובר והתיישבתי מול הטלויזיה.
לאחר שלל של פרסומות התוכנית התחילה.
" אנחנו מתחילים באחותה של מליקה והפעם תראו מה תפסנו אותה אומרת: אני שונאת את אחותי היא מפורסמת אבל שונאת את המעריצים שלה היא מתייחסת אליהם מגעיל ושונאת שמציקים לה, הם גם מעריצים לא משהו"

" אני לא אמרתי אף פעם דבר כזה! זו לא אני!" קמתי ממקומי ורינת שיכלה לזהות שזו מליקה מעמידה פנים שהיא אני ניסתה להרגיע אותי.
" מה האינטרס שלה? אני לא רוצה להיות מפורסמת אם זה מה שמפריע לה.
" חתיכת כלבה!" בכיתי מרוב ייאוש על ברכיה של רינת.
" מה אני הולכת לעשות? כולם הולכים לרמוס אותי על מה שהיא עשתה"
" אנחנו נמצא פתרון! אני מתקשרת לנועם" היא התקשרה אבל הוא לא ענה.
" בואי נלך לישון מוקדם מחר יהיה טוב יותר"

בבוקר שוב דבר לא חלף עדיין התחושה הייתה קיימת בתוכי, לאחר כוס שוקו חם יצאתי לזרוק את הזבל ושמעתי אנשים רבים סוגרים עליי.
" איך את מעיזה ללכלך ככה על אחותך!"
" תגידי תודה שיש לך אחות כמו מליקה" אמר מישהו אחר וזרק עליי קליפת בננה.
" נכון! כפוית טובה היא לא עשתה לך שום דבר" לא זזתי ממקומי בזמן שזרקו עליי פירות מסוגים שונים חלקם חלפו על פניי וחלקן פגעו.
" זו לא הייתה אני" חשבתי אך קולי נדם.
" זורי בואי" ראיתי את נועם לוקח אותי חזרה למעלה עם שקית הזבל שהחזקתי.
" למה עמדת שם סתם כך?"
" אא.... אני לא יודעת"
" יש לך קליפת בננה על הכתף"
" זורי אל תדאגי נמצא פתרון!"
" זה אבוד! מליקה רוצה להרוס לי את החיים, היא שונאת אותי. כל החיים האשימה אותי למה נולדתי ולמה היא לא בת יחידה"
" היא בת זונה... סליחה שאני מקלל את אימא שלך"
" מצדי תמשיך עד מחר"
" אל תדאגי זורי אני אמצא פתרון, לבנתיים אל תצאי לשום מקום" הנהנתי.
אם זה לא מספיק לואי התקשר להטיף לי מדוע דיברתי ככה אל מליקה, כיצד לא שמים לב בטלויזיה שמליקה שוקלת יותר ממני? שמאז שהחלמתי בפעם השניה הורדתי הרבה במשקל, כיצד לא שמים לב שזו לא אני! כעסתי על הטלויזיה ועל לואי בעיקר.
" אתה יודע מה לואי לך לעזאזל!" קיללתי אותו ומיד ניתקתי.
שלושה ימים ישבתי בבית ללא מעש רק אכלתי כל היום וגם זה בקושי עד שנועם הגיח בפתח הדלת.
" היום בעשר תצפי בתוכנית ההיא שדיברה עלייך"
" מה? למה?"
" פשוט תצפי בה, אני הולך"
חיכיתי לשעה עשר בציפייה מעניין על מה הוא מדבר ואולי כין טעם משום שמה ישתנה היום הזה משלושה הימים האחרונים בהם הקניטו אותי, סרקו עליי דברים ושלחו לי מכתבי שטנה.

" לפני שלושה ימים נחשפנו לעדות הבאה..." הם שוב הראו כיצד מליקה מתחזה אליי ומדברת על המעריצים שלה"
" בשביל זה הוא אמר לי לצפות?" קיטרתי לרינת
" אולי יש עוד משהו? למה להם לחזור על אותו הדבר?" יש משהו בדבריה.
" היום קיבלנו סרט תיעודי ובלעדי שיחשוף את האמת ועוד כמה צדדים על מליקה בנט שכולם מעריצים" המנחה דיבר ולפתע ראיתי מסך שחור ומשפט מתנוסס באמצע במסך " כל מה שצולם התרחש באמת ברגעים הכי אותנטים"
" אלו הם רגעי הגסיסה שלי...."
" את תמותי בעוד הרבה שנים..." ראיתי את עצמי שוכבת בבית החולים כשנועם מדבר ברקע ומצלם אותי.
" אתה מצלם אותי?"
" חשבתי שאת מרשה לי"
" אתה יודע אף פעם לא הבנתי מה כייף בזה בעובדה שמצלמים אותך"
" את לא היית רוצה להיות מפורסמת כמו אחותך?"
" לא. זה בוודאי נחמד למליקה שמכירים אותה, אוהבים אותה. יש לה אפילו מעריצים שעושים בשבילה כל כך הרבה דברים! לפעמים זה מעורר השראה אבל אני לא מתלהבת מפרסום"
" זה באמת נשמע ככה ואיך את עם אחותך?"
" אתה מנצל את החולשה שלי לשאלות שלך?" ניסיתי לצחוק אבל לא הצלחתי, זכרתי את הקטע הזה.
" אני חושבת..." השתעלתי ויצא לי דם.
" אנחנו בסדר, היא רוב הזמן עסוקה וזה בסדר. כשהיינו קטנות תמיד הצעתי לה שתשחק איתי אבל היא לא רצתה רק כי אין לה זמן. וכשבישלתי לה ארוחת ערב כשהייתי בת שמונה היא לא אכלה משום שכבר באותם ימים נכנסה לתחום הדוגמנות. אני לא מקנאה בה רק כעסתי שאין לנו זמן לבלות ביחד."
" את בטוחה שאת לא מקנאה?"
" אולי יש דבר אחד... שיאהבו אותי כמו שהמעריצים שלה אוהבים אותה. הם מדהימים באהבה שהם מרעיפים אליה"
הסרט נמשך ובו הראו כיצד עברתי את המחלה בכל תקופת בית החולים, היו בי רגשות מעורבים לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, לא ידעתי אם מה שאני רואה עכשיו מול המסך מצא חן בעיניי הרי אני חושפת את המחלה שלי כמעט בפני כל העולם. מה יקרה לי מעתה ואילך? הם הולכים לשנוא אותי? לאהוב?

" למה את שותקת?" רינת לא הפסיקה עם המבטים המעייפין שלה.
" אין לי מה להגיד"
" את לא נראית שמחה במיוחד" התלוננה בפניי.
" הוא היה צריך לשאול אותי לפני שהוא חושף את זה"
" היית נותנת לו?" הנדתי בראשי לשלילה.
" זה בדיוק למה הוא לא שאל אותך" פלטתי אנחת ייאוש של כעס מתגבר על החיים.
ברגע אחד אתה יכול להיות נאהב על אנשים, ובשנייה אחת להיות שנוא בידיהם. למעשה, המעריצים שלך יכולים להיות גם האויבים שלך תלוי כיצד מסתכלים על הדברים.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
יאו איזה מהמם! מתי המשך?
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
תודה רבה, אפרסם היום
הגב
דווח
guest
יואו אני מתה על זורי ושונאת את מליקה
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
לא הכל שחור לבן - פרק 10 ( XXX+35)
לא הכל שחור לבן - פרק 10 ( XXX+35)
מאת: V .V
אין שקט אחרי הסערה
אין שקט אחרי הסערה
מאת: Ira F.G
שלוק, מקבץ סיפורים.
שלוק, מקבץ סיפורים.
מאת: איש המגבעת
כמו משוגע 4- פרק א': אהבה שחוזרת, הבחורה שעוזרת
כמו משוגע 4- פרק א': אהבה שחוזרת, הבחורה שעוזרת
מאת: תומר דגן
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D