כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

ההתנגשות הסופית חלק 4

קח אותי למקום שבו נוכל להיות לבד

תוכן עניינים 1. ההתנגשות הסופית חלק 1 2. ההתנגשות הסופית חלק23. ההתנגשות הסופית חלק 34. ההתנגשות הסופית חלק 45. ההתנגשות הסופית חלק 56. ההתנגשות הסופית חלק 67. ההתנגשות הסופית חלק 78. ההתנגשות הסופית חלק 89. ההתנגשות הסופית חלק 910. ההתנגשות הסופית חלק 1011. ההתנגשות הסופית חלק 1112. ההתנגשות הסופית חלק 12 13. ההתנגשות הסופית חלק 1314. ההתנגשות הסופית חלק 1415. ההתנגשות הסופית חלק 1516. ההתנגשות הסופית חלק 1617. ההתנגשות הסופית חלק 1718. ההתנגשות הסופית חלק 1819. ההתנגשות הסופית חלק 1920. ההתנגשות הסופית חלק 2021. ההתנגשות הסופית חלק 2122. ההתנגשות הסופית חלק 2223. ההתנגשות הסופית חלק 2324. ההתנגשות הסופית חלק 2425. ההתנגשות הסופית חלק 2526. ההתנגשות הסופית חלק2627. ההתנגשות הסופית חלק 2728. ההתנגשות הסופית חלק 2829. ההתנגשות הסופית חלק 2930. ההתנגשות הסופית חלק 3031. ההתנגשות הסופית חלק 3132. ההתנגשות הסופית חלק 3233. ההתנגשות הסופית חלק 3334. ההתנגשות הסופית חלק 3435. ההתנגשות הסופית חלק 35 - חלק אחרון!

אני מתיישב מול המראיין, אני מרגיש נינוח יותר, אנחנו בתוכנית בוקר בשידור חי, אני שם את הפוקר פייס הרגיל שלי, ומנסה להיראות במיטבי. אני מנסה לזכור את השם של המראיין אבל אני לא מצליח בין כל השאלות שלו.
המראיין שואל אותי שאלות בנאליות, הוא שואל אותי על האלבום החדש שלי, הוא שואל אותי על ההשראה של האלבום שלי, אם אני מתכנן סיבוב הופעות, אני מסתכל לעבר מריצה בכמה ובכמה שאלות, אבל מבטה של מריצה קר. כמובן שהמראיין מגיע איתי לשאלות על מערכת היחסים שלי, אני לא עונה יותר מידי למראיין שכבר פולש יותר מידי לחיים האישיים שלי. הוא חתיכת מזדיין, אבל זאת העבודה שלו. הוא שואל אותי על תצוגת האופנה והשיר שהקדשתי למריצה, אני לא מתבייש ואומר שאכן השיר הזה היה בשבילה.
"נשמע שהשיר הזה הוא שיר סליחה, מה עשית לה שהיית צריך לגרום לה לסלוח לך? ” המראיין המזדיין פולש לתוך המערכת היחסים שלי, ג’ון כבר עידכן אותי שוב ושוב על כל מה שהמעריצים ומדורי הרכילות הסיקו מההופעה הקטנה שעשיתי למריצה בתצוגת האופנה שלה, על כל ההשערות שלהם על הסיפור שלנו ועל מה שקורה בנינו, שמעתי אינסוף שמועות ושטויות, פוסטים באינסטגרם, ציוצים בטוויטר, חלקם כמעט קלעו בול למה שקרה בנינו, חלקם היו פאקינג שקר מוחלט. ג’ון הקריא לי ציוץ של מישהי שאמרה שהכנסתי את מריצה להריון ועזבתי אותה כמו חתיכת מזדיין. כנראה שיש בחורות שיש להם ראש שחי בתוך טלנובלה אפילו יותר ממריצה.
"זה דברים שבנינו, נראה שהחיים האישיים שלי נורא מעניינים אותך. ” אני מגחך ובתוך תוכי מדמיין איך אני דופק את הראש שלו על השולחן הזה שאנחנו יושבים מסביב, אבל אני לא יכול לעשות את זה בשידור חי כשעומדים מסביבנו כל כך הרבה אנשים, צלמים עוזרי הפקה, תאורה, בום מן, לעזאזל אני מת לברוח מהראיון הזה כבר.
"או הירו נייט החיים שלך ללא ספק מעניינים את כולם. מעולם לא דיברת על המשפחה שלך, הלורד ויליאם נייט הידוע הוא אבא שלך לא? ” המראיין המזדיין הזה. פאק. לא ציפיתי שהוא ישאל אותי על אבא שלי, אם ג’ון היה כאן בחיים הוא לא היה מעז לדבר על המשפחה שלי. לעזאזל, ידעתי שלא הייתי צריך להגיע לראיון הזה. פאק. הפרצוף שלי מיד משתנה למבט זועף.
אני מנסה לבלוע את הרוק שבגרוני ולא מצליח, אני מרגיש את הגוף שלי בוער, רותחם מזעם שהשם של אבא שלי הוזכר.
"אני לא יודע אם הרבה יודעים שהלורד ויליאם נייט הוא אבא שלך, ושמתי לב שגם מעולם לא ציינת את זה. האם יש בניכם משברים במשפחה? ”
אני הולך לזיין אותו.
"באנו לדבר על המשפחה שלי או עלי? ” אני מנסה לשמור על קור רוח בטון שלי אבל זה מתפקשש לי.
"אני מבין שיש משברים אם כך. ” המראיין הזה חתיכת מזדיין, לא צריך להיות חכם מידי כדי להבין שמשפחת מלוכה לא מקבלת פרסום כמו שלי, אבל מעטות הפעמים שנתקלתי בשאלות מזדיינות על המשפחה שלי.
אני מגחך לעצמי, אני לא יודע איפה לקבור את עצמי והדבר היחידי שאני מצליח לעשות זה רק לגחך, אני רותח לעזאזל רותח.
"לך תזדיין. ” אני לא מצליח לעצור את עצמי, אני נוהם על המראיין וקם מהכיסא שלי, באותו הרגע ראיתי שחור, לא ראיתי שמאלה ולא ימינה. הבן זונה מזדיין הזה צריך להגיד תודה שאני לא העפתי לו אגרוף כדי לסדר לו כמה תאים במוח, חתיכת מזדיין. לעזאזל, אני פאקינג הייתי בשידור חי, אם אבא שלי ישמע על זה, פאק! אם אבא שלי ישמע על זה, הוא ירתח, הוא, לעזאזל.
איך הסכמתי לבוא לראיון המזדיין הזה, איך? אני אפילו לא יודע את השם של המראיין המזדיין הזה, אני רק יודע שהייתי בתוכנית בוקר מאוד נחשבת בלונדון בשידור חי וחפרתי לעצמי את הפאקינג קבר של עצמי. פאק.
אני חולף על פני מריצה ותופס בפרק ידה מושך אותה איתי, ההפקה רצה אחרי כדי לעצור אותי מלצאת באמצע הראיון. אני מתעלם מכולם, אני מתקשר לוודא שטים מחכה לנו בחניה, כשהוא אומר שכן אני לא רואה בעיניים ויוצא ברוח הסערה.
"הירו! תרגע! בבקשה! ” מריצה לוחשת לי בבקשה כשאני מושך אותה בידי.
"לעזאזל! פאק! מריצה רק תמשיכי ללכת! ” אני נוהם כשאני חותך כל מה שבדרכי, אנשי ההפקה כבר הפסיקו ללכת אחרינו.
לעזאזל, אני לא מחכה לרגע שאבא שלי יחזור. אני צריך לשתות משהו, דחוף, וזה לא מים מנרלים.

*********
מריצה
אני והירו נכנסים למכונית של הנהג של הירו, בכל פעם אני מתפלאת מיופיה של המכונית, רולס רויס שחורה מושלמת. הירו עצבני לגמרי ואני מנסה להרגיע אותו בלחיצות על כף ידו כשאני מתיישבת לידו. אני לא יודעת מה להגיד, הוא לגמרי התחרפן שם בראיון אני ראיתי את זה איך שהמשפחה שלו הוזכרה.
"פאקקקקקקקקקק. ” הוא צורח במכונית, וחובט בחוזקה על המושב.
"הירו זה לא כזה נורא. ” אני מנסה להיות עדינה בקולי, מה עושים במצב כזה?
"את לא מבינה כלום, את לא יודעת מה זה אומר. ” הוא רוטן.
"אז תסביר לי, אני רוצה להבין אני רוצה לעזור לך. ” אני לוחצת שוב את ידו, הוא מסתכל על כף ידי אוחזת בשלו ומשעין את ראשו אחורנית ונושף. צלצול טלפון נשמע מכיס הגינס של הירו.
הירו לא זז. “אתה לא מתכוון לענות לזה? ” אני שואלת.
"זה בטח ג’ון. ” הוא נאנח. “פאק. ” הוא משחרר את ידו משלי ומושך את שערו אחורנית.
מה זה אומר? אני לא חושבת שלעזוב ככה את השידור זה הבעיה הגדולה, הרי זה הירו הוא תמיד היה הילד הרע הזה שעושה שטויות, אני בטוחה שהוא עשה הרבה יותר פדיחות מזה, מה זה שגורם לו להיות ככה?
הטלפון של הירו הפסיק לצלצל ועכשיו שלי מצלצל, אני מסתכלת בצג הטלפון שלי ורואה שזה ג’ון מתקשר.
אני עונה. “הלו? ”
"את עם הירו מריצה? ” ג’ון מדבר מהקו השני ונראה שגם הוא עצבני.
"כן.. ” אני מסתכלת על פניו של הירו ורואה שהוא מסתכל עלי במבט זעוף.
"תני לי לדבר איתו. ” ג’ון מבקש ממני, אני מושיטה את ידי עם הטלפון אל הירו והוא לא לוקח את הטלפון. הוא מתעלם.
"הוא לא רוצה לדבר אולי עדיף שתתקשר מאוחר יותר? ” אני מחזירה את הטלפון לאוזני.
אוי אלוהים, כשהירו עצבני אף אחד לא יכול לדבר איתו.
"שימי אותי על רמקול. ” ג’ון לא מוותר. אני שמה את ג’ון על רמקול.
"הירו, אני יודע שאתה שומע אותי, ראיתי מה קרה בתוכנית הבוקר. ” ג’ון אומר.
הירו חוטף את הטלפון מידי "חתיכת בן של זונה המראיין הזה, מה אתה נותן לי ללכת להתראיין עם המזדיין הזה? ידעתי שאני לא צריך ללכת לשום ראיון. ” הירו נוזף בג’ון.
"אני יודע, אנחנו נלמד מזה הירו. ” ג’ון מנסה להרגיע אותו.
"מה לעזאזל בדיוק נלמד מזה?! פאק ג’ון שאבא שלי ישמע על זה, סבתא שלי, פאק! ” הירו נוהם לטלפון. מה הם כבר יעשו לו? אז שאלו עליהם. אז מה? אוף אני לא מבינה למה המשפחה שלו כזו מסובכת.
"אני מגיע מחרתיים אני אסדר את הכל עם התקשורת, אתה צריך לסדר.. ”
"שיזדיינו. ” הירו קוטע את ג’ון "תגיע נדבר. לעזאזל. ” הירו אומר ומנתק עוד לפני שג’ון עונה לו.
הוא מחזיר לי את הטלפון שלי ולא אומר דבר, הוא מסתכל מבעד לחלון ואני שוקלת מה לומר ואם זה הזמן הנכון לשאלות. הוא מושך שוב בשערו אחורנית, הוא כל כך סקסי שהוא עצבני שזה לא להאמין.

אנחנו מגיעים לאחוזת משפחתו, והיא נראת לי אפילו גדולה יותר, הירו לא מחכה יותר מידי ויוצא מהרכב ואני אחריו. הוא הולך במהירות ונכנס לאחוזה, אני מנסה להשיג אותו שאני קוראת בשמו, אני לא רוצה שישאיר אותי לבד עכשיו להסתובב באחוזה שלו מה שחסר לי להתקל בסבתא שלו, היא מפחידה אותי בדיוק כמו אבא שלו, אני מפחדת שאעשה משהו לא נכון או אומר משהו לא נכון.
הוא נכנס למטבח ואין שם אף אחד הייתי מצפה שהשף שלהם יהיה או איזה עוזרת בית לנקות, אבל המטבח היה שקט. הוא מחפש בין הארונות משהו וטורק כל דלת בחוזקה של ממש.
"הירו תרגע בבקשה. ” אני מתחננת אליו ומתקרבת. “מה אתה מחפש? ” אני שואלת.
"פאקינג שיט. ” הוא ממלמל לעצמו ואז אני מבינה מה הוא חיפש כשמצא את בקבוק הויסקי.
"הירו תדבר איתי בבקשה, הבקבוק הזה לא יעזור לך כאן. ” אני מבקשת ממנו בעדינות.
"אז מה יעזור לי? פאקינג כלום! אני עמוק בבוץ בגלל המשפחה המזדיינת הזו. ” הוא נוהם.
"אני חושבת שדיברת מספיק על המשפחה שלנו. ” סבתא של הירו נכנסת לבושה כולה בהידור ובקלאסיות, עם שיער ואיפור מסודר.
הירו מניח את הבקבוק על שיש המטבח בחוזקה והוא לא מוציא הגה מפיו רק מסתכל על סבתו בפנים זעופות.
"ואני ממשיכה לשאול את עצמי למה אבא שלך עדיין נלחם כל כך שתיהיה היורש שלו כשיש לו את אדם. ” סבתא של הירו מגחכת בהתנשאות.
"אני שואל את עצמי פאקינג את אותה שאלה כל יום. ” הירו אומר ולוקח את בקבוק הויסקי בידו, סבתו מבחינה בקבוק הויסקי ופניה שופטות את הירו.
"תשמור על הפה שלך איתי בחור צעיר, אני סבתא שלך, אתה מוכרח לכבד אותי, הרי מי ינקה את הבלאגן שאתה ממשיך לעשות לנו במשך כמעט עשר שנים אם לא אני ואבא שלך? ”
סבתו ממשיכה לשמור על קול יציב ומתנשא מול הירו, הירו פותח את בקבוק הויסקי שותה ממנו שלוק, הוא מתקרב אל סבתו כשהוא עומד מולה. “לכו להזדיין. ” הוא נוהם לפניה בלחש, ויוצא מהמטבח. אני נשארת המומה במטבח, איך מגיבים למצב כזה? לעמוד בתוך ריב משפחתי שלא קשור אליך זה נורא מביך.
סבתו של הירו לא אומרת דבר היא רק מסתכלת עליו במבט חסר כל רגש הולך כשהירו לוקח עוד שלוק מהבקבוק, הוא הולך מבלי להסתכל אחורנית.
אני מוצאת את עצמי נשארת לבד עם סבתו של הירו במטבח, אני מרגישה נבוכה למדיי ואת הצורך לצאת משם במהירות המריבית.
"ברשותך אני אלך להירו. ” אני מנסה להישמע מנומסת, למזלי ראיתי די הרבה סרטים רומנטים תקופתיים ככה שלמדתי כמה וכמה נימוסים, אני מקווה. גם ככה האחוזה הזו נראת כיאלו היא יצאה מאיזה סרט, והדרמה המשפחתית לא פחות.
סבתו מעבירה את מבטה אלי, הוא מלחיץ בדיוק כמו מבטו של אביו של הירו.
"תזכירי לי את שמך בבקשה? ” סבתו של הירו מבקשת ממני.
"מריצה. ” אני אומרת, אני מסתכלת עליה ואני מרגישה שמבטי לחוץ, אני מנסה להרגיע את עצמי בראשי.
"מריצה…” היא צועדת אלי. “את נראת בחורה חכמה, אינטלגנטית, אבל אני מרחמת עליך שאת בכל זאת טיפשה. ” מה? אני מבינה שגסות רוח זה משהו תורשתי במשפחה הזו, וחשבתי שאני לא מנומסת.
"סליחה? ” אני מצמצת את עיני.
"את מאמינה במשהו שאבוד כבר ממזמן, ועל כך צר לי. הירו לעולם לא יהיה הגבר שאת חושבת שהוא. ” היא מנענעת את ראשה מצד לצד וצועדת לעברי, מאיפה בדיוק היא יודעת מה אני חושבת על הירו ועל מה אני מאמינה? אבל הדרך שבה היא מסתכלת עלי, הדרך שבה עיניה בוחנות אותי, זה נראה כיאלו היא קוראת אותי.
"ראיתי את זה על בשרי. ” היא משפילה את מבטה כיאלו היא נזכרת במשהו, אני אילמת מולה, לא מצליחה להגיד דבר, היא מסתובבת לכיוון היציאה מהמטבח.
"דרך אגב-” היא מסתובבת חזרה אלי כשהיא עומדת ממש בפתח היציאה.
עיני נפגשות בשלה. “תגיעי לשעת התה, אם את מתגוררת בביתי אני צריכה להכיר אותך, לא ייתכן שזרים ישהו בביתי. ניפגש מתוקה. ” היא אומרת בחיוך קל ויוצאת מהמטבח.
אז עכשיו אני מוצאת את עצמי במצב שהירו עצבני ללא מעצורים עם בקבוק ויסקי, סבתו המלחיצה רוצה לשוחח איתי, ואני נמצאת במקום שאני לא מרגישה שייכת אליו. איפה הקבר שלי? כי כנראה שחפרתי לעצמי קבר עמוק מאוד.

מה זה אומר בכלל שעת התה? מתי זה שעת התה? אוי אלוהים! למה הכל מסובך במשפחות המלוכה האלה!
אני מסתובבת ברחבי האחוזה מחפשת אחר הירו אחרי שלא מצאתי אותו בחדר שלו, אני רוצה לצרוח עליו ולכעוס עליו עד עמקי נשמתי על כך שהשאיר אותי לבד עכשיו וברח.
אני ממשיכה להסתובב במסדרונות האחוזה הענקית הזו, וככל שאני מסתובבת כאן יותר אני רואה כמה השקיעו כאן בעיצוב, כמה שומרים כאן על עיצוב הבית, שנראה כמו עיצוב קלאסי של שנות ה20, אני רואה כמה הבית הזה גדול. המסדרון שאני נמצאת בו ארוך ומלא בדלתות שהשם יודע למה הם מיועדות, האריחים הם פרקט בצבע עץ חום, הקירות צבועים בצבע לבן, עם כל מיני תמונות וציורים תלויים עליהם, אחד התמונות שתפסו את עיני זה דיוקן של המשפחה של הירו, כשהירו היה ילד, אני מסתכלת ובוחנת את הדיוקן, הירו נראה פה בערך בן 12, אני רואה את אמא שלו, היא הייתה יפהפייה לגמרי, אבל הירו פחות דומה לה, הוא יותר דומה לאביו. אביו בהחלט נראה מאושר בדיוקן הזה, הוא מחייך והמבט שלו הרבה פחות מלחיץ מאשר עכשיו, זה או שמי שצייר את הדיוקן הזה ידע להסתיר את המבט המלחיץ הזה או שבאמת המבט הזה לא היה קיים שם. אמה והירו שניהם נראים ילדי שמנת מתוקים וחמודים עם משפחה חמה.
אני שומעת צעדי עקב מסוף המסדרון אני מנסה להימלט מהמסדרון בזריזות לכיוון חדרו של הירו שבתחילת המסדרון, אבל קולה של אמה נשמע במסדרון.
"מריצה? ” היא שואלת.
אוף! זה היום הכי מחורבן בעולם! איפה הירו? למה אני צריכה להתמודד עם המשפחה שלו לבדי?! עכשיו היא שוב תצא עלי כמו שיצאה עלי שהיינו בניו יורק? אני לא בנויה לכל זה, אני מתגוררת איתם ואני באמת מנסה לשמור על פרופיל נמוך רק כדי שהכל יהיה בסדר והכל משתבש לגמרי!
"את מחפשת משהו? ” אמה שואלת אותי.
כן, את אחיך! שהשאיר אותי לבד כמו מסכנה כאן!
"אהמ… אני…. האמת היא שאותך. ” למה לעזאזל אמרתי את זה?! למה לא אמרתי את השירותים או משהו כזה? זה פחות הגיוני בעצם להגיד את זה כשיש להירו שירותים בחדר שלו אבל אני בטוחה שיכולתי להמציא משהו יותר טוב!
"אותי? קרה משהו? ” היא שואלת, משום מה היא נשמעת די בסדר ופחות בכיוון של לריב.
"סבתא שלך הזמינה אותי לשעת התה, רציתי לשאול איפה אתם שותים את התה? ” אני שואלת מנסה להיות חמודה בקולי ומחייכת, אני נורא מקווה בליבי שאני לא אדומה בפניי מרוב המבוכה שאני מרגישה.
"או סבתא עושה לך היכרות אה? ” היא מגחכת.
"כנראה משהו כזה.. ” סבתא שלהם עושה את זה לכל מישהו חדש שמגיע?
"נראה שיש יום יפה היום אז זה בחצר בטח יהיה, תצאי לחצר ואת תראי את זה כבר. ” אמה אומרת, אני מדמיינת או שהיא חמודה ממש?
"את לא מגיעה לשעת התה? ” אני שואלת, אל תגידו לי שאני אהיה שם לבד בבקשה.
"או לא" היא צוחקת "זה זמן איכות שלך ושל סבתא. ” היא קורצת.
אוי לי.
"או.. אוקי… תודה.. ” אני חושבת שאפשר היה לשמוע את הלחץ שבתוכי על קולי.
אני מהנהנת לאמה ומסתובבת לכיוון המדרגות.
"אה מריצה… את יודעת מתי שעת התה? ” אמה שואלת אותי.
נכון! מתי זה בכלל? אוי צריך לפרסם כאן לוח עם זמנים לארוחות של המשפחה הזו.
אני מסתובבת אליה בחיוך נבוך.
"בחמש. ” היא מחייכת. “אל תאחרי, סבתא שונאת שמאחרים. ” היא אומרת ומסתובבת.
אני נראה לי אקדים בחצי שעה רק כדי להרגיע את עצמי.
"תודה. ” אני אומרת, אני מוציאה את הטלפון שלי מכיסי ומסתכלת על הצג ורואה שעוד עשר דקות השעה חמש. אוי לי, אני לא מוכנה לזה בכלל. הירו לא בסביבה, הוא צריך להיות איתי שם! איפה הוא? אני משתגעת.

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
ואאלליה איזה מתח, הירו המסכן כל כך סובל. תמשיכי מהר בבקשה!!!
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
יאו יאו יאו תודה תודה תודה שהמשכת כזה מהר פשוט כיף כל כך! אני לא יכולה עוד לחכות להמשך! מרתק:)
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Miss D
ההתנגשות חלק 40
ההתנגשות חלק 40
מאת: Miss D
ההתנגשות השניה חלק 16
ההתנגשות השניה חלק 16
מאת: Miss D
ההתנגשות הסופית חלק 21
ההתנגשות הסופית חלק 21
מאת: Miss D
ההתנגשות חלק 37
ההתנגשות חלק 37
מאת: Miss D
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D