כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

ההתנגשות הסופית חלק2

איך זיכרון הופך לחלום רע

תוכן עניינים 1. ההתנגשות הסופית חלק 1 2. ההתנגשות הסופית חלק23. ההתנגשות הסופית חלק 34. ההתנגשות הסופית חלק 45. ההתנגשות הסופית חלק 56. ההתנגשות הסופית חלק 67. ההתנגשות הסופית חלק 78. ההתנגשות הסופית חלק 89. ההתנגשות הסופית חלק 910. ההתנגשות הסופית חלק 1011. ההתנגשות הסופית חלק 1112. ההתנגשות הסופית חלק 12 13. ההתנגשות הסופית חלק 1314. ההתנגשות הסופית חלק 1415. ההתנגשות הסופית חלק 1516. ההתנגשות הסופית חלק 1617. ההתנגשות הסופית חלק 1718. ההתנגשות הסופית חלק 1819. ההתנגשות הסופית חלק 1920. ההתנגשות הסופית חלק 2021. ההתנגשות הסופית חלק 2122. ההתנגשות הסופית חלק 2223. ההתנגשות הסופית חלק 2324. ההתנגשות הסופית חלק 2425. ההתנגשות הסופית חלק 2526. ההתנגשות הסופית חלק2627. ההתנגשות הסופית חלק 2728. ההתנגשות הסופית חלק 2829. ההתנגשות הסופית חלק 2930. ההתנגשות הסופית חלק 3031. ההתנגשות הסופית חלק 3132. ההתנגשות הסופית חלק 3233. ההתנגשות הסופית חלק 3334. ההתנגשות הסופית חלק 3435. ההתנגשות הסופית חלק 35 - חלק אחרון!

******
מריצה
אני עדיין לא מעכלת שאני בלונדון, איתו, עם הירו, עם אהבת חיי.
זאת הפעם הראשונה שאני קוראת למישהו אהבת חיי ובאמת מתכוונת לכך, באמת חושבת כך. נחתנו ביום די אפור של לונדון, השמיים מכוסים עננים ולונדון עדיין די חורפית למרות שכבר תחילת אפריל, נהג של משפחת המלוכה הגיע לקחת אותנו, וכמובן שהיה מי שידאג שכל הדברים שלנו יעברו למכונית, צלמים חיכו להירו מחוץ לשדה התעופה בתקווה להצליח לצלם אותו בלונדון, אנחנו נוסעים ברחובות לונדון די הרבה זמן, ואם חשבתי שהירו גר במרכז לונדון או באיזור הארמון בקינגאהם טעיתי. אנחנו נוסעים יותר צפונה, אני מחליטה לחזור לנמנם, אני משעינה את ראשי על משענת המושב ומרימה את עיני לכיוון הירו היושב ומסתכל מחוץ לחלון, כשהוא מכרסם את אגודלו, נראה שכל הנופים האלה מעלים לו זיכרונות, הוא חוזר הביתה אחרי המון זמן שלא היה בבית, בטח זה נורא מוזר לחזור למקום שאתה קורא לו הבית אבל הוא לא מרגיש הבית שלך. עיני נעצמות אט אט ואני נרדמת.

אני פוקחת את עיני כשאני מרגישה את המכונית מאטה ונעצרת, מולי אני רואה שער ענקי בצבע זהב עם פסלי אריה מזהב בכל דלת של השער, אני מסתכלת על הירו ואני רואה שהוא מעט לחוץ.
"איפה אנחנו? ” אני שואלת את הירו כשדלתות השער נפתחות והמכונית מתחילה לנסוע שוב.
"במקום שאני אמור לקרוא לו פאקינג הבית. ” הוא מסתכל עלי ונאנח.
אני מסתכלת לכיוון החלון שוב כשאני רואה את האחוזה הענקית שהירו היה גר מלפני, בחצר הקידמית יש מזרקה שבנויה בצבע אבן, היא נראת ממש כמו שלוש קומות של עוגת חתונות, מסביב לכביש הסלול יש המון דשא ושיחים המסודרים בצורות של חיות. זה נראה ממש כמו בסרטים בכל סרטי הנסיכות, כנראה שכל דמיון אינו מקרי לגמרי למציאות.
המכונית נעצרת מול דלת הכניסה הענקית לבית האחוזה, אני יוצאת מהמכונית כשהדלת נפתחת, יש מי שעוזר לי לצאת ממנה. אני מחייכת אליו חיוך קל ומרימה את מבטי לכיוון האחוזה הענקית העומדת מולי, מבנה האחוזה מבחוץ בצבע לבן פנינה, יש שלוש קומות לאחוזה, המון חלונות ומרפסות שקשה לי אפילו לספור מהחטף מבט אחד, האחוזה מבחוץ מעוצבת בעיצוב קלאסי ועתיק, שזה כל כך מהמם, אני לא מצליחה לעכל שזה הבית של הירו, לא ציפיתי לאיזה דירה או בית קרקע רגיל ונורמלי אבל ללא ספק לא ציפיתי לאחוזה כזו ענקית. הירו יצא מהמכונית ושני אנשים שלבושים כמו אנשי שירות בטוקסידו שחור מוציאים את המזוודות שלנו מהרכב, הירו נעמד לצידי כשאני מסתכלת על האחוזה הענקית שבו הוא גר.
"זה הבית שלך? ” אני שואלת כשהוא מתחיל לצעוד אל דלת הכניסה, הוא מהנהן אלי ללא שום מבט.
דלת הכניסה גם היא לבנה וגם עליה יש שני פסלי אריות חרוטים בכל דלת, ידיות הדלת בצבע זהב וגם מסגרת הדלת בצבע זהב.
אחד מאנשי הטוקסידו פותחים את הדלת, הדלת נפתחת ואני והירו פוסעים אל תוך האחוזה, מה שאני מגלה שאנחנו נכנסים זה ממש כמו עוד עולם בתוך האחוזה, יש שני משרתות המנקות את הבית, אני מסיקה שהן משרתות לפי הלבוש שלהן, לבוש מסורתי של שמלת משרתת בצבע ורוד עם תחרת סינר בצבע לבן.
המשרתות לא מרימות עפעף כשהן מנקות את כניסת האחוזה.
הבית של הירו מרשים במיוחד, קלאסי מאוד, הקירות בצבע לבן עם פנלים שממסגרים אותם מעליהם ומתחתיהם בצבע עץ דובדבן, אריחי הריצפה גם הן מפרקט בצבע עץ דובדבן מבריק, אפשר לראות כמה דואגים שהבית הזה יהיה נקי כי הכל נראה כל כך מתוקתק כאן, יש שטיח גדול שנראה כמשהו בסגנון עתיק ופריט אספני ויקר בכניסה בה אנחנו עומדים, מצדידנו שני שידות בצבע עץ בהיר יותר, עליהם כל מיני פריטי נוי שנראים שעברו דורות על גבי דורות ושמורים היטב, מה שבלט לעיני זה פמוטי הנרות שעל השידה.
תמונות של כל מיני אמנים היו תלויות על הקיר, אני לא ממש מבינה באומנות ובציור אבל זה לא נראה כמו העתקים זולים.
מולנו מדרגות ענקיות שעליהם שטיח בצבע אדום כמו בטקסי המט גאלה, המדרגות היו רחבות ובסופם יש התפצלות לשני מסדרונות.
אני מתפלאת מגודלו של הבית לגמרי. “די גדול אה? ” הירו מגחך כשהוא שואל אותי. די גדול? גדול זה לא מילה שאפשר לתאר את הבית שלו.
"אהה אהה.. ” אני מהנהנת.
"או מי לורד! הירו היקר שלי! ” אישה די מבוגרת נראת בסביבות החמישים שלה אולי קצת יותר, לבושה דווקא שונה מהמשרתות שמנקות את הבית, היא לבושה במכופתרת שחורה ובחצאית עיפרון ארוכה עד אחרי הברכיים שלה, היא נעלה נעלי בובה שחורות מבריקות עם עקב קל.
שערה היה אסוף לפקעת בתחתית ראשה, ואפשר היה לראות איך היא מרוגשת לראות את הירו חוזר, אני משערת שהיא רב המשרתים או אחראית על משק הבית מה שזה לא אמור להיות, לפי לבושה והנראות של גילה, אבל אני לא אופתע אם הירו יצא גם איתה אחרי שגיליתי שיצא עם קתרין שמתקרבת כבר לגיל העמידה. אולי יש לו פאטיש לנשים מבוגרות מי יודע.
"מרגרט" הירו אומר בחיוך קל. מרגרט מתקרבת אל הירו ומבלגנת את שערו. “תראה אותך, תראה איזה גבר נהיית. ” היא אומרת להירו במבט בריטי כבד מאוד, אני מקווה שלא אתחרפן מהבטאים שלהם, לפני הירו לא סבלתי את המבטא הבריטי, עכשיו אני לא יכולה לחשוב על הירו בלי המבטא הסקסי הזה.
שני אנשי הטוקסידו מניחים את המזוודות שלנו על ידנו.
מרגרט מסתכלת אליהם ופונה אליהם "תניחו את זה בחדרו של הירו, הוא מסודר ומוכן. ” היא משנה מיד את מבטה המחויך למבט רציני של בוסית. אפילו אני פחדתי ממנה לרגע, הם מיד הנהנו בראשיהם ורצו במעלה המדרגות עם הדברים שלנו.
"לא תציד בפני את הבחורה המקסימה" מרגרט מביטה לכיווני, נראה שהיא בוחנת אותי כי היא מסתכלת עלי מכף רגל ועד ראש, אני יכולה להבין למה היא בוחנת אותי, הרי היא גידלה את הירו לא? כך נראה.
"זאת מריצה, החברה שלי. ” הירו אומר כשהוא אוחז בצידי מותני ומצמיד אותי אליו, אני חושבת ששכחתי לדבר כי אני באמת לא מצליחה להוציא הגה מהפה, אבל לשמוע את הירו אומר ‘החברה שלי’ מרגש אותי בכל פעם מחדש, מה עברתי עד שהוא הצהיר על כך.
טוב כדאי שאצא מההלם שלי ואהיה מנומסת לפני שיגלו שאני מישראל ויתחילו לשפוט אותי על הנימוסים שלי עוד לפני שהכירו אותי.
"נעים להכיר אותך. ” אני אומרת כשאני מושיטה את ידי ללחוץ את ידה של מרגרט, מרגרט מסתכלת על ידי ותוך שניה אני מוצאת את ידה תופסת בפני והיא בוחנת אותם באדיקות רבה. אני נבהלת ופניי מסמיקות יתר על המידה.
"מרגרט... אל תתחילי עם השיט הזה. ” הירו רוטן.
"תשמור על הפה שלך איתי בחור צעיר ויפה תואר, אבל היא מקסימה להפליא, ברוכים הבאים. ” מרגרט בוחנת את פניי, ומורידה את ידה ממני בחיוך עליז.
מה קרה פה עכשיו?
"אל תדאגי, את תתרגלי למרגרט כבר. ” הירו צוחק כשהוא מסדר את שערו אחורנית, נראה שהוא אוהב אותה מאוד, והיא אותו.
הם מחליפים מבטים בניהם. “אז איך הייתה הטיסה? ” מרגרט שואלת כשהיא מתחילה לצעוד לכיוון המדרגות הענקיות האלה של האחוזה הירו בעקבותיה ואני בעקבותיו אני לא רוצה להישאר רגע אחד לבד כאן, אני מפחדת מהפגישה עם אביו.
"בסדר גמור. ” הירו לא מרבה במילים. “התגעגענו אליך, כולם הלורד היקר שלי. ” נימת קולה של מרגרט נהפכה לרכה יותר.
"את לא צריכה לשקר מרגרט, אני יודע שלא. ” הירו תוחב את ידיו בכיסי הגינס שלו ומכווץ את שפתיו.
"לא הרבה השתנה מאז שעזבת זה נכון, אבל אתה יודע שכולנו התגעגענו אליך. ” מרגרט מניחה את כף ידה על השניה ואוחזת.
"אני עייף בשביל כל הבלבולי שכל האלה. ” הירו רוטן.
מרגרט התכוונה להשיב כשאנחנו שומעים צעדי עקבים יורדים בגרם המדרגות.
"או אחי היקר והאהוב שב הביתה סוף סוף. ” כולנו מרימים את מבטנו ואמה אחותו של הירו עומדת לה במדרגות לבושה בחליפת חצאית בצבע סגול לילך, עם חולצת תחרה בצבע לבן מתחת, שערה מסודר בסלסול עדין, היא דומה להירו, מאוד, עיניה ירוקות כמו שלו, ושרשרת הפנינים המעטרת את צווארה מבצבצת לה. היא נראת מתוקתקת מאלף ועד ת’, הכל פה נראה מתוקתק לגמרי.
"אמה. ” הירו אומר ללא כל רגש בקולו.
"מרגרט אני בטוחה שיש לך עוד המון עבודה, תוכלי להתעדכן עם הירו בזמן אחר. ” אמה חייכה למרגרט חיוך עוקצני ושלחה אותה חזרה לעבודה, מרגרט הנהנה אל אמה.
"טוב שחזרת לורד קטן שלי. ” מרגרט חייכה להירו והלכה לה.
"אז אני רואה שכל מדורי הרכילות צדקו, אתה באמת יוצא עם אנונימית, ואני חשבתי שלא ימאס לך מהדוגמניות הבורות לעולם. ” היא גיחכה.
אני נזכרת בהיתקלות הקטנה והלא נעימה שהייתה לי עם אמה אחותו בחדר הארונות של הירו, היא הייתה נורא ביצ’ית אלי, אני מקווה שהיא לא באמת כזו כי אני לא אצליח להסתדר איתה לעולם.
"עוד לא הכנסתי את כף רגלי וכבר את מנסה לרדת עלי? ” הירו רוטן אל אמה כשהיא יורדת את שאר המדרגות לכיווננו, אמה נעצרת מולנו בעודה מסתכלת על הירו, היא תופסת בצווארון חולצתו ומסדרת אותו.
"טוב זה התפקיד שלי בתור אחותך לא? ” היא מרימה גבה.
היא פונה אלי במבטה "כדאי שנערוך היכרות מחדש לא? ” היא שואלת, היא גם זוכרת את ההיתקלות המביכה והלא נעימה שלנו.
"לגמרי, מריצה. ” אני מחייכת ומושיטה את ידי, אם הייתי בישראל כנראה שהייתי נותנת חיבוק קל עם נשיקה קלה מלחי אל לחי אבל אני מנסה להיות מנומסת יותר, תרבותית יותר.
אמה מחזירה לי לחיצת יד, סוף סוף מישהו שמחזיר לי לחיצת יד מהבריטים האלה.
"אמה. ” היא מחייכת. “אני מקווה שאחי לא עושה לך יותר מידי בלאגנים. ” או או, אם היא הייתה יודעת כמה בלאגן הירו הכניס איתו לחיי, אבל עם זאת הכניס כל כך טוב ואושר לחיי.
אני מצחקקת. “הוא בסדר. ” אני אומרת בעודי מניחה יד על כתפו.
"איפה אבא? ” הירו שואל בחשש.
"הוא נסע לכמה ימים למצ’נסטר, הוא אמור לחזור עד סוף השבוע. ” אמה אומרת.
"פאק.. ” הירו מגחך "הוא מכריח אותי להגיע והמזדדיין אפילו לא כאן? ” הירו רוטן.
"אל תדבר ככה על אבא. ” אמה נוזפת בו.
"אני חושב שעברנו את הגיל שאתם יכולים להגיד לי מה לעשות. ” הירו התעצבן, הוא משך בידי לכיוון המדרגות.
"תגיע היום לארוחת הערב, כולם מצפים לראות אותכם. ” אמה אומרת בעודנו עולים במדרגות.
********
הירו
אני מוביל את מריצה לחדר שלי, הכל נשאר באחוזה אותו דבר, אבא היקר שלי דואג שהכל יהיה נקי ומסודר מבקום, פריטים עתיקים שעברו דורות על גבי דורות במשפחה שלנו, שום דבר לא השתנה, אבל למה ציפיתי שמשהו פאקינג ישתנה? הרי אבא שלי אותו דבר, אחותי אמה אותו הדבר, הכל אותו הדבר. לעזאזל.
אני פותח את דלת החדר שלי. אני ומריצה נכנסים ביחד, החדר שלי באמת נשאר אותו הדבר, המיטה הזוגית שלי, פרקט עץ הדובדבן, שולחן הכתיבה שלי בו הייתי כותב את השירים שלי, מדף הספרים שלי בו הייתי מניח את ספרי הלימודים שלי, עיצוב החדר נשאר אותו הדבר עם התמונות התלויות, השירותים והאמבטיה הפרטיים שלי, הכל אותו דבר רק… ריק, פאקינג ריק. אין בארון שלי כלום, במדף הספרים שלי כלום, אבא כנראה דאג לזרוק הכל פאקינג לפח. אין לי כבר שום זכר בבית הזה.
"זה החדר שלך? ” מריצה שואלת אותי. אני מהנהן כשאני ניגש למזוודות שאוליב וג’ק הניחו בחדר.
חשבתי שיהיה לי איפשהו הקלה לחזור לכאן, אבל לא. אני רק מרגיש נורא יותר לעזאזל. אני מרגיש כל כך רע להיזכר אחורה בעבר שלי, באבא שלי, באמא שלי, באחותי, במעשי הקונדס שהייתי עושה למרגרט וכמה היא הייתה מיואשת ממני. אבל משום מה מרגרט תמיד אהבה אותי, לא משנה כמה הצקתי לה וכמה ילד זבל הייתי, היא המשיכה לאהוב אותי, והיא הייתה שם בשבילי בעיקר שאמא שלי נפטרה ואבא שלי התחיל להיות דפוק למדיי.
אני מסתכל על הפריטים שבתוך המזוודה שלי, מנסה להתכחש לזיכרונות שעולים לי מהחדר הזה, מהבית הזה.
"היי…” מריצה ניגשת אלי, אוני מרים את מבטי אליה, היא מניחה את ידיה על החזה שלי ונכנסת בין רגליי.
"אל תגיד לי שאתה בסדר, אני יכולה לראות שלא כל כך. ” היא אומרת לי ומסתכלת לתוך עיניי, פאק איך שאנ אוהב שהיא מסתכלת לתוך עיניי. אני אוחז אותי בצידי מותנה ומקרב אותה יותר אלי.
"זה כלום. ” אני מנסה להעביר את זה הלאה.
"אוקי.. אם תרצה לדבר אתה יודע שאני כאן. ” היא נושכת את שפתיה, פאק זה יכול לשגע אותי שהיא נושכת את שפתיה ככה ומסתכלת עלי.
אני תופס בה וזורק אותה למיטה שלי ועולה מעליה.
היא צווחת קלות. “אני רוצה לעשות דברים אחרים בזמן שאת כאן. ” אני אומר כשאני מעביר את ידי על צד הישבן שלה והירך שלה. היא מצחקקת ומושכת בשערי לאחור, הזין שלי קם ואני מרגיש אותו מתקשח בגינס שלי.
"הירו… רק הגענו. ” היא אומרת, נכון. אבל פאק היא לא יודעת כמה אני רוצה להיות בתוכה רק כדי לשכוח הכל, מריצה היא הסחת הדעת המושלמת בשבילי רק, כיד להיות במקום המאושר הזה שאני תמיד מחפש להיות בו. היא עושה אותי מאושר, אני מחייך כשעיניה הירוקות דבש מולי, לא חשבתי שאוכל לחייך שוב בתוך האחוזה הזו לעזאזל. אני מעביר את שערה שנשפך על פניה אחורנית ודוחק את מותניי במותניה, מחכך את הזין שלי במפשעה שלה. היא נאנחת. “אז? ” אני שואל, “אני לא חושב שיש דרך יותר טובה להתחיל את החופשה מזיון קצר וקולע. ” מריצה צוחקת. “אתה תמיד חייב להיות כזה גס בשפה שלך? ” היא נושכת את שפתיה, אני יודע שזה עושה לה את זה. אני משחרר את שפתיה עם האגודל שלי ומלטף את השפה התחתונה שלה. “ואת תמיד חייבת לנשוך את השפה שלך? את יודעת מה זה עושה לי בייב" אני לוחש לתוך פניה.
אני מעביר את ידי על צווארה, מגיע לחזה שלה תופס ומוחץ אותו דרך החולצה שלה.
"אם תגידי לי שאת לא חרמנית עכשיו, אם תגידי לי שאת לא רטובה שם למטה, אפסיק. ” אני מצמיד את פני אל פניה ששפתינו רק במרחק נגיעה.
היא מרותקת למגע שלי, אני יודע שהיא חרמנית, אני יודע שהיא רוצה שאזיין אותה, אני יודע שהיא רטובה שם למטה.
"אם לא תגידי לי אני אבדוק בעצמי. ” אני אומר כשהיא לא משיבה לי.
"אתה לא הוגן. ” היא אומרת בעוד היא מרגישה את ידי יורדת במורד גופה. “שאבדוק? ” אני אומר כשהזין שלי נלחץ למפשעה שלה, ואני מחכך שוב את עצמי בה היא מניעה את מותניה כנגדי, היא רוצה אותי בדיוק כמו שאני רוצה אותה.
אני מעביר את אצבעותי על שולי הגינס שלה, מתגרה בה לפני שאני פותח את כפתור הגינס שלה.
"לא. ” היא קמה מהאופוריה שהכנסתי אותה ומצליחה לעמודעל שלה ומתפתלת תחתיי, יוצאת ממני.
"פאק" אני אומר ומתיישב על המיטה כשהיא עומדת מולי מחייכת. “אני לא מתכוונת להסתכן בזה שיתפסו אותנו כאן ולהיות מושפלת, תשכח מזה. ” היא משלבת את ידיה.
"אז את רוצה להגיד לי שאת לא מתכוונת לשכב איתי כל הזמן הזה? ” אני נעמד מנסה לסדר את הזיקפה שהתעוררה לה.
"טוב לא כל הזמן הזה…” היא מנסה להתגרות בי. “את יודעת שלא תצליחי לעמוד בזה בייב, כבר ניסית פעם אחת ולא הצלחת. ” אני מגחך.
"אפשר לנעול את הדלת את יודעת. ” אני מוסיף, אני לא אצליח להעביר את הזמן הזה בלי להיות בתוכה.
"אם אני רוצה אני אוכל לעמוד בזה”
"אבל אני בטוח שאת לא רוצה. ” אני מגחך ומתקרב אליה. “נראה, לבנתיים אני צריכה להסתגל. ” היא מרימה את ראשה אלי ומחייכת. היא מדבר כל כך הרבה פאקינג שטויות, ממה היא מתביישת כבר? היא שכבה איתי בכל מקום אפשרי אבל בבית שלי היא מתביישת?
"מישהו צריך לטפל בזה. ” אני אומר ומסמן לה עם עיני על הזיקפה שלי שבולטת מהגינס שלי.
"מזל שיש את יד ימין. ” היא קורצת לי וניגשת למזוודה שלה. “אני הולכת להתקלח, אחר כך תעשה לי סיור בבית שלך? ” היא שואלת, אני מאוכזב מכך שאני צריך לדאוג לסיפוקי בעצמי, ממה היא מפחדת שהיא לא רוצה לעשות איתי סקס כאן? אני מבין שהיו כבר כמה וכמה פעמים שתפסו אותנו אבל היא לא צריכה לפחד כאן. אני צריך לעזור לה להוריד את המבוכה הזו שהיא מרגישה בבית הזה. לעזאזל עם הבית הזה אפילו לשכב עם הבחורה שאני אוהב אני לא יכול.

אני יוצא מהמקלחת ורואה שמריצה כבר לבושה ומאורגנת לארוחת הערב אחרי מקלחת, מסדרת את הבגדים מהמזוודות שלנו בארון הריק שלי.
"טיפלת בבעיה שלך? ” היא שאלה צוחקת. “אני שמח לדעת שזה מצחיק אותך להשאיר אותי ככה בייב. ” אני נעמד מאחוריה ומנשק את הכתף שלה.
"לפעמים" היא מושכת את כתפיה תוך כדי שהיא מקפלת אחד מהגינסים שלי.
"אני מחכה לסיור בבית הזה. ” היא אומרת תוך כדי שאני ניגש לקחת תחתונים. אני לא ממש רוצה לעבור במקומות בבית הזה, אני לא רוצה לעלות עוד זיכרונות.
"אני חושב שהסיור מיותר. ” אני אומר כשאני מוריד את המגבת שהייתה כרוכה סביבי, מריצה מסתובבת ומסתכלת על גופי הערום, היא נועצת בי את עיניה ומתקשה לבלוע את הרוק.
אני צוחק "מתחרטת עכשיו? ” אני שואל תוך כדי שאני לובש את התחתונים שלה.
"אה? לא" היא מניעה את ראשה לשלילה. “ולמה לא? ” היא חוזרת חזרה ומנסה להבין למה אני לא רוצה לערוך לה סיור בבית.
"כי אין מה לראות בבית המזדיין הזה, כל מה שיש כאן אני רק רוצה לשכוח. ” אני מעביר את שערי הרטוב לאחור.
"אז מה אתה רוצה לעשות? ” היא שואלת.
"בואי נישאר כאן עד לארוחת הערב, אני לא רוצה לפגוש אף אחד. ” הדבר האחרון שאני רוצה זה שוב להתהלך בין האנשים שעשו לי כל כך רע, מזל שלפחות אבי לא כאן אני חושב שאם הוא היה כאן אני פאקינג הייתי מרגיש יותר גרוע ממה שעכשיו. למרות שזה רק מוכיח לי כמה אידיוט ודפוק אני על ידו שהוא מבקש ממני להגיע לכאן והוא אפילו לא נמצא כאן.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מעצבן אותי שגברים חושבים רק על סקס
כאילו למה לחשוב רק על זה? זה כזה
הגב
דווח
guest
מחכה להמשך:)
הגב
דווח
1 אהבתי
Rina Gidoni
Rina Gidoni
מחכה להמשך!!!
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Miss D
ההתנגשות חלק 40
ההתנגשות חלק 40
מאת: Miss D
ההתנגשות השניה חלק 16
ההתנגשות השניה חלק 16
מאת: Miss D
ההתנגשות הסופית חלק 21
ההתנגשות הסופית חלק 21
מאת: Miss D
ההתנגשות חלק 37
ההתנגשות חלק 37
מאת: Miss D
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan