כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

איפוס מחדש פרק 38+ 39

" רינת אם הייתי גבר הייתי מתחתנת איתך!"

פרק 38

" למה את לא אוכלת?" רינת עודדה אותי לאכול אבל אני שיחקתי עם המזלג בתוכו.
" מה אם אני חולה?"
" אם את חולה את תבריאי שוב! כמו בעבר!"
" לא את לא מבינה, אני לא פוחדת למות. אני פוחדת שאמות מבלי שמישהו אהב אותי, שאיש לא יזכור אותי אחרי שלוש שנים אפילו שנה!" אולי הגזמתי במונחים אבל התכוונתי למשפחה שלי.
" ואולי חלומה של מליקה ייתגשם, להיות בת יחידה"
" אל תגידי את זה! היא באמת אמרה לך ככה?" הנהנתי.
" איזו בחורה מרושעת!"
" זורי את חזקה את תצליחי, אני אוהבת אותך ולא אעזוב אותך!"
" רינת חבל שאין שכפולים שלך!"
" יש לך משפטים מצחיקים זורי, תאכלי תאכלי האוכל מתקרר" האיצה בי לאכול כך עשיתי על אף שלא היה לי כלל תיאבון.
הבטתי בשרשרת שנתן לי נועם ותהיתי כיצד הוא הגיב לשערוריה של מליקה והאם הבין שכל הזמן הזה זו הייתה אני ולא היא.
" רינת את מכירה כתב בשם נועם לוי?"
" את מדברת על אדון שרשרת?" הנהנתי
" שמעתי בשם, למה?"
" תוכלי להביא אותו לכאן?"
" לכאן?" הנהנתי לאחר שוודאתי שוב שכל מכשירי האזנה כבר נמצאו יחד עם המצלמות, מזל שרינת מכירה מישהו שמתמחה בזה.
" הוא מצא חן בעינייך?"
" יש לי משהו חשוב לספר לו"
" זה נשמע רומנטי!" ישר הסיקה מסקנות.
" זה לא מה שאת חושבת"
" בסדר בסדר אני אנסה"
" תודה" כאבי הגוף גברו ישנם ימים שאני ממעיטה לקום מהמיטה וישנם ימים שאני מרגישה שאם לא אקים את עצמי אתנוון.

כבר עבר עוד שבוע והאביב מגיע, אהבתי את האביב את הפריחה, השלווה אבל לא את התקופה שאני עוברת עכשיו.

" ביקשתי ממנו לבוא אחריי, אז אנחנו בדרך" זו הייתה רינת ששלחה הודעה.
נועם בדרך לכאן התרגשות התמלאה בגוף שלי לא ידעתי מדוע, על אף הקושי לקום קמתי מהמיטה התלבשתי, הסתרקתי וחיכיתי להם בסלון עם שמיכה.
בחדשות דיברו על דברים לא חשובים רק בהיתי במסך מבלי להקשיב לנאמר.
" בוא תיכנס" שמעתי את רינת מכניסה אותו.
" למה אני כאן?"
" יש מישהי שביקשה לראות אותך" שמעתי אותם, חשפתי את השרשרת שלו לפנים על מנת שיראו אותה מחוץ לחולצה שלבשתי. ראיתי רגליים מתקרבות, רגליים ארוכות ואז פנים שבוהות בי בתדהמה.
" תדברו אני בחדר, רק אל תהרגו אחד את השני, טוב?" הנהנו.
" ביקשת שניפגש? רגע איך אני יודע בכלל מי את? שיחקת בכולנו!" הוא היה כעוס.
" הייתי חתומה תחת חוזה לא יכולתי לספר. שב אספר לך"
" ומה אם גם עכשיו תשקרי?"
" אין לי אינטרס יותר לשקר או לשתף פעולה יותר עם אנשים כאלה"
" השרשרת!" הצביע ולא נע.
" את זורי?" הנהנתי
" כל הזמן הייתי אני, ובפעם שהיא לא הייתה נחמדה זו הייתה מליקה"
" רגע רגע ... מתי זה בדיוק היה?"
" זוכר שסיפרת לי כשרק התחלת להיות כתב הכרת את מליקה?" הוא הנהן.
" זו הייתה אני, בחלוק, זו שנתנה לך יד במרפסת"
" זאת היית את כל הזמן הזה?" הנהנתי.
" אתה בוודאי מאוכזב"
" מאוכזב שלא סיפרת לי עד עכשיו"
" איך הייתי יכולה? היית חושף אותי"
" נכון לא חשבתי על זה... רגע אני חייב לדעת בוודאות שאת זורי ולא מליקה, תוכיחי" התחלתי לשיר לו שיר של חנן בן ארי היה לי קשה והרופא בבית החולים אמר לי לא לאמץ את הקול.
" עכשיו אתה מאמין?" היא הנהן.
" אני שמח שזאת את ולא היא" חייכתי.
" שמח?"
" כן, יש לה צד קר אני לא יודע איך להסביר אפילו אם היא מפורסמת "
" אני מבינה"
" אתה מתכוון להמשיך להיות כתב?"
" חשבתי לעשות הסבה ולהיות מורה"
" מורה?" צחקקתי.
" כן, מורה לכיתה א" הוא מפתיע.
" מה עוצר בעדך?"
" אימא שלי, אני לא יכול להשאיר אותה וללכת ללמוד"
" אני בטוחה שיש מסלולים שונים תברר חבל לפספס חלום"
" אני יכול לשאול אותך משהו?" הנהנתי.
" לא פחדת להיות במקום שלה? אני מתכוון לבטל את החיים שלך בשבילה?"
" זה לא מפחיד כמו שזה מעצבן"
" אז למה עשית את זה?"
" אתה מבטיח שזה לא יוצא לאף מקום?"
" מבטיח!" נשבע עם ידו.
" רציתי לראות כיצד זה מרגיש להיות אהובה פעם אחת בחיים"
" ובאמת הרגשת?"
" לא... כי אנשים אהבו אותי כמליקה ולא כזורי, כאני עצמי אפילו המשפחה שלי... לפעמים נדמה לי שאין איש בעולם שיאהב אותי" דמעה נפלה על פניי.
" החיים לא תמיד מאירים לנו" היד שלו ניגבה את הדמעה והפה לחש לי את המילים הללו.
" וזה לא נכון!" לא הבנתי על מה הוא מדבר.
" יש מישהו בעולם שאוהב אותך"
" רינת לא נחשבת" אולי רינת סיפרה לו על זה.
" אני לא מדבר על רינת"
" אם לא על רינת אז על מי?"
" עליי, זורי. אני מחבב אותך מאוד וכל זה מבלי שידעתי מי את"
" אתה לא אומר סתם בשביל לדלות ממני מידע?"
" אני מתכוון להתפטר בשבוע הבא"
" ומה תעשה?"
" מישהי כאן לפני רגע אמרה לי להעיז לא?" הנהנתי
" זורי... את רוצה לצאת איתי... זאת אומרת, פאק אני לא טוב בדברים האלה. בואי נצא לבלות תבחרי יום"
" זה קצת בעייתי עכשיו"
" את דוחה אותי?"
" לא... לא, בכלל לא זה פשוט מסובך. אני צריכה לקבל תשובה לגבי משהו חשוב רק אחרי זה אוכל לתת לך תשובה"
" אני לא מצא חן בעינייך? זה העניין?"
" זה לא זה"
" אז?" הרים מעט את הקול.
" זה אישי"
" אישי ממש שאת לא יכולה לספר?"
" לא אני לא יכולה"
" את לא סומכת עליי?"
" אני לא סומכת על אף אחד, נועם. זה לא אישי"
פלטתי אנחת ייאוש.
" בבקשה אל תכעס עליי"
" למה את לא יכולה לספר?"
" אנחנו לא מספיק מכירים"
" זו הסיבה שהצעתי לך לצאת"
" נועם בבקשה בוא לא לריב לפני שבכלל ניסינו משהו"
" את לא נותנת הזדמנות להתחיל"
" אתה לא מבין? נועם אני לא יכולה לתת לך תשובה עכשיו"
" מה את לא יכולה? מה קרה? את הולכת למות? מה העניין?"
עצרתי, נעתקה נשימתי ברגע שאמר זאת.
" מצטער נסחפתי, תספרי בהזדמנות" הוא חייך והלך.

" מה אם אני חולה? איך אכניס מישהו שמחבב אותי לחיים שלי?" בכיתי לרינת על הידיים.
" הוא יוכל להיות איתך ולעזור לך"
" אני לא צריכה שיירחם עליי "
" מי אמר שהוא ירחם?"
" הוא לא? וואי איזו מסכנה, למה דווקא היא חולה? היא תבריא? על מה היא חושבת בזמן הזה?"
" וואו זורי מאיפה הבאת את המחשבות האלה"
" מאנשים שחושבים ככה"
" אני לא חשבתי"
" זה כי את רינת"

פרק 39

" רינת אם הייתי גבר הייתי מתחתנת איתך!" אמרתי והיא בתגובה צחקקה בקולי קולות.
" אולי לפחות תאמצי אותי כאחות קטנה?" יש לציין שרינת גדולה ממני בשנתיים.
" אם אגיד לך שאימצתי כבר מאז הגעת?"
" רינת אני כל כך שמחה שהכרנו את הראשונה שמקבלת אותי כמו שאני"
" האני טיים" חייכתי ומחיתי את הדמעות שלי.
" מה את אומרת שנצפה בחברים? זה תמיד מעודד אותך!" הנהנתי וצפינו בפרק שבו בן בוכה בכל פעם שמוניקה מחזיקה אותו, זאת אומרת לוקחת אותו לידיים. ולעיתים אני תוהה איזו מין דודה אהיה האם הם יכירו בי? ואיזו מן אימא אהיה אם בכלל אזכה לכך.
" הפרק הזה באמת מצחיק!" אמרתי ולקחתי חופן של פופקורן ליד.
" כן!" זה אף פעם לא נמאס... אף פרק אף פעם.
....


" זורי את מוכנה להפסיק!" מליקה הניחה ידייה על המותניים וגערה בי.
" מה? אף כינור לא יאכל אותך!" קיטרתי והמשכתי לנגן.
" יש לנו מבחן מחר! למה שלא תטרחי ללמוד?" הציונים שלי היו אמנם טובים אך לא בחרתי להצטיין כמו מליקה, מעולם לא הייתי לומדת למבחנים ותמיד מקבלת בסביבות השמונים לפעמים גם תשעים זה סיפק אותי אחרי הכל, זה כל כך קרוב לציונים של מליקה כך שלמה לטרוח כל כך? בלאו הכי היטלר ימח שמו לא בחיים, האימפריה ההלניסטית נכחדה ברובה וכולם יודעים שראש הממשלה הראשון היה בן גוריון.
" את עושה בכוונה?" צעדה והביטה בכינור שלי.
" עושה מה? אני רק רוצה לנגן!"
" אז תמצאי משהו שאת באמת טובה בו!" צחקה עליי.
" את אומרת שאני לא יודעת לנגן?"
" בדיוק!"
" את מקנאה!" סיננתי בבוז והפנתי לה את גבי.
" אני? מליקה בנט מעולם לא קינאתי בך ומעולם לא אקנא" כן כן בטח.
" אם לא תפסיקי אני אשבור לך את הכינור!"
והיא באמת שברה, אולי לא באותו רגע אך יומיים למחרת הכינור היה שבור כשזכרתי בוודאות שהחזרתי אותו בשלמותו למזוודה שלו. לכן החלטתי לנקום, גזרתי לה את השיער יום לפני הקמפיין הגדול כך שהיא חבשה פאה שדומה לשיער שלה, הגיע לה!
.....

קמתי ישנונית מהחדר אך מרוצה למרות הכל.
רינת עדיין ישנה הטלפון העיר אותי וזה היה ממספר לא מוכר.
חזרו אליי מבית החולים וביקשו שאגיע, לא הצלחתי לנהוג מרוב רעד לכן לקחתי אוטובוס. הנופים השתנו במהרה בכביש המהיר והאנשים שהיו נראים כה איטיים התחלפו גם הם במהירות והכל נהיה כה מהיר עד שהפסקתי לעקוב.
אנשים לא הפסיקו להביט בי או לצלם, התעלמתי משום שידעתי שהם מחפשים אחר מליקה ולא אחריי, זורי.
" זאת היא? את בטוחה?" שמעתי לחישות.
" מה היא כאן? מפורסמים נוסעים עם נהג" הדלקתי מוזיקה בתוך האוזניות ושמעתי את חנן בן ארי כי הוא היחיד שיכול להרגיע אותי לפני תוצאות הבדיקה.

....

" תגיד את זה כבר" הייתי סקרנית לאחר שד"ר אלקובי לא דיבר.
" זה חזר, לצערי אבל למזלנו אפשר להסיר את הגידול"
" חזר?"
" כן, אבל יש טיפ..." הפסקתי לחשוב, לעזאזל כיצד אצליח לתפקד באופן הזה זאת אומרת לטפל בכל הדברים ככה.
שבועיים לאחר הבדיקות קבענו את הניתוח, למרות הלחץ רציתי לחיות גם אם החיים לא מאירים לי כל הזמן.
" את תהיי בסדר, זורי בנט" פלטתי אנחה שלא באמת הקלה עליי ועזבתי את המשרד שלו.
חזרתי באותו קו אוטובוס עד שירדתי בתחנה, זה היה נחמד לנסוע באוטובוס יש בזה יתרונות למרות הכל.
" מה זה מה הכנת?" הריח היה נפלאה אבל לא היה לי תיאבון.
" שבי נאכל"
" לא תודה הריח טוב אני פשוט לא רעבה"
" זורי אם לא תאכלי עכשיו אני מוציאה אותך עם הזבל שכאן!" הצביעה על פח האשפה. נכנעתי לה, התיישבתי בכיסא ולקחתי ביסים קטנים שוב ושוב.

המשך יבוא...
חוזרת אליכם עם 2 פרקים,
הייתי עסוקה בזמן האחרון
תודה על סבלנותכם,
חג פורים שמח! ❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Blackbird Night
Blackbird Night
וואו באמת מדהים!
נשמע שסוף סוף זורי תזכה לקצת צדק.
מחכה בטירוף להמשך!
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
וואו!פרקים מדהימים!מחכה להמשך
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
אל תבכה רוני רון
אל תבכה רוני רון
מאת: Lucifer .
שהכל נהיה בדברו 2
שהכל נהיה בדברו 2
מאת: שיר פיליבה
אובססיבי
אובססיבי
מאת: A &A
מעיין וים- 10♥(חלק 3 ואחרון)
מעיין וים- 10♥(חלק 3 ואחרון)
מאת: אביטל'וש סיאני
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan