כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

זהב מלוכלך - פרק 13

סודות מן העבר

את מה שקרה ביני לבין מטיאס באותו לילה שמרתי בסוד. אפילו לא סיפרתי לאדיסון, שכבר הפכה להיות החברה הכי טובה שלי. הייתה לי תחושה שהיא תשפוט אותי, והאמת שכבר שפטתי מספיק את עצמי. כן סיפרתי לה מה קרה עם הבחור עם הסרבל הכתום והיא כמובן הזדעזעה והצטערה שמטיאס לא נהג בקצת יותר אלימות. "הוא שבר פעם למישהו את יד" היא אמרה ולא פירטה.

למרות מה שידעתי עליו, לא הצלחתי שלא ליפול בקסם שלו, בחיוך ובעובדה שהוא הרבה יותר מכל גבר אחר שפגשתי. הוא הצחיק אותי והראה לי עולם חדש שלא הכרתי. יכול להיות שכל זה היה הצגה? התקשיתי להאמין. חוץ מזה, היו לי דברים חשובים יותר לדאוג לגביהם עכשיו.

הלימודים הפכו להיות הרבה יותר אינטנסיביים, ומפני שהפעם דווקא כן היה לי חשוב להצליח ולהיות בראש הכיתה, ישבתי המון זמן כדי ללמוד למבחנים והשקעתי כמעט כל רגע פנוי לעבור על החומר. אדיסון כמובן חשבה שאני מגזימה, אבל היא נתנה לי לבלות את רוב היום שלי ליד שולחן הכתיבה בשקט.

בגלל העומס שהכנסתי את עצמי אליו, כמעט ולא יצא לי לבלות זמן עם מטיאס מאז הנשיקה הלוהטת שלנו, שנגמרה באופן די מבלבל אם יורשה לי לומר. לא הסברתי את עצמי בפניו, עדיין לא הרגשתי בנוח לספר למישהו על מה שקרה עם סיימון, למרות שעם הביקור המתקרב שלי באחוזה, בו כנראה אפגוש אותו שוב, הדבר הכביד עלי יותר ויותר. כן התסמסנו מדי פעם, אבל חשבתי שאולי גם הוא מרגיש קצת מבולבל מכל העניין, אולי אפילו מתחרט על מה שקרה. ידעתי שמטיאס רגיל לעבור בין הרבה בנות ולא להתחייב, אבל לא התכוונתי להיות מאותן בנות שהוא עושה מה שהוא רוצה איתן, כך שיכול מאוד להיות שאני לא אתאים לו. שמחתי שהיו לי את הלימודים כדי ליצור ביננו קצת מרחק ולראות כמו הוא רציני בנוגע לנשיקה ההיא.

ערב חג המולד היה במרחק כמה שבועות ספורים כשאבא שלי התקשר שוב כדי לוודא שאני יודעת מתי מייסון מגיע לאסוף אותי.

"אמא קנתה לך גם כמה תלבושות חדשות לכבוד החג, אז אני לא חושב שאת צריכה לארוז יותר מדי" הוא נאנח. "אני מקווה שתוכלי להישאר גם לחופשת הסמסטר, את באמת חסרה לנו כאן" הוא הוסיף והפתיעה אותי עם הבעת הרגשות הלא אופיינית הזאת.

"אני אראה מה אוכל לעשות אבא, אני יוצאת לחופשה קצרה ורציתי לנצל אותה" אמרתי, למרות שלא ממש היו לי תוכניות, אבל היה בי פחד שאם אחזור לאחוזה ליותר מדי זמן – לא אוכל לצאת שוב.

"בסדר, אז נתראה בקרוב" הוא נפרד ממני וניתק.

סוף הסמסטר באמת התקרב והרגשתי מן תחושת התרגשות; אני באמת עושה את זה. הלימודים אמנם לא קלים, אבל אני כל כך נהנית לדון בתיאוריות הפילוסופיות המורכבות וממטלות הקריאה שלרוב לא מרגישות כמו מטלה כלל, שכמעט לא הרגשתי את הזמן שעבר.

כשאדיסון חזרה בצהריים כבר סיימתי ללמוד, אז ישבתי על המיטה ונהניתי מהספר שלי שנשכח ממני בתקופה האחרונה. היא חייכה אלי, גם היא ללא ספק מאושרת מתחושת סוף הסמסטר ששררה בקמפוס, ואמרה לי "מטיאס שאל עליך היום".

"באמת?" שאלתי באדישות.

"כן. הוא שאל אם הוא יוכל להגיע אלינו היום" היא אמרה והמשיכה להסתכל עלי, מנסה להוציא ממני תגובה. אבל לא התכוונתי לתת לה את הסיפוק.

"אוקי" השבתי והפכתי דף בספר.

"קרה ביניכם משהו?" היא המשיכה ללחוץ, מתקרבת למיטה שלי ומנסה לפגוש את עיני.

"לא ממש" אמרתי והתרכזתי בדף שמולי, למרות שלא הצלחתי לקרוא ממנו דבר. הרגשתי איך עולה בי הסומק וידעתי שאדיסון תצליח לקרוא אותי אם לא אזהר.

"מה זה אומר? ששכבתם?" היא שאלה מיד, מתיישבת לצידי על המיטה ותוקעת בי מבט נוקב.

"לא" אמרתי בהחלטיות. "אבל..." הוספתי והשתתקתי, לא בטוחה עדיין אם כדאי לספר לה על הנשיקה.

"אבל מה?" היא שאלה, מעט משועשעת, מה שעודד אותי להמשיך ולספר לה.

"כן התנשקנו קצת" אמרתי בכניעה והנחתי מידי סוף כל סוף את הספר כדי להביט בה. המבט שלה לא היה שופט, אבל היא כן נענעה בראשה בתסכול.

"זה לא כמו עם שאר הבנות! לא קפצתי איתו למיטה" הסברתי לה. "לא הצפתי אותו בהודעות ודרישות למשהו מעבר, האמת היא שכמעט ולא דברתי איתו מאז" הצטדקתי וגרמתי לה לחייך.

"לא אמרתי כלום!" היא צחקה. "הוא מוצא חן בעיניך?" היא שאלה בשובבות.

"אני חושבת שכן..." אמרתי לאיטי. "אבל אני לא מצפה ממנו לשום דבר, אני זוכרת שאמרת לי להיזהר וזה מה שאני עושה" אמרתי לה.

"זו הסיבה שלא שכבתם?" היא המשיכה, גאה בי עכשיו.

"האמת שלא..." היססתי, לא בטוחה אם לספר לה על סיימון או לא. הביקור הקרב באחוזה והמפגש איתו הכבידו עלי בכל יום שעבר, ואולי לדבר על זה עם חברה טובה כן יכול לעזור לי.

"אז... ?" היא שאלה, מחכה לתשובה.

"אני קצת נרתעת מכל ה... מסקס" אמרתי לבסוף. "זה סיפור קצת ארוך, וגם לא ממש טוב, אז אני אבין אם תעדיפי –"

"אל תגידי את זה אפילו" אידסון קטעה אותי. "את יכולה לספר לי הכל".

"אוקי" אמרתי במבוכה. "אז את זוכרת את היום ההוא שהייתי קצת מצוברחת?".

להמשך הפרק היכנסו לבלוג שלי.

רוצים לקרוא סיפורים חדשים ולהישאר מעודכנים? מוזמנות ומוזמנים לעשות לי לייק בדף הפייסבוק.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Amy Wall עקוב אחר Amy
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
סיפור מושלםםםם
הגב
דווח
1 אהבתי
Amy Wall
Amy Wall
תודה ❤️
הגב
דווח
Danit A
Danit A
וואו , מחכה להמשך!♡
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
Amy Wall
תגרום לי לשכוח (18+)
תגרום לי לשכוח (18+)
מאת: Amy Wall
צחוק הגורל - פרק 33 (פרק ספיישל)
צחוק הגורל - פרק 33 (פרק ספיישל)
מאת: Amy Wall
מיומנה של שמנה
מיומנה של שמנה
מאת: Amy Wall
צחוק הגורל - פרק 20
צחוק הגורל - פרק 20
מאת: Amy Wall
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
הירח משקר
הירח משקר
מאת: ג׳ייה הרועה
הילד ההוא
הילד ההוא
מאת: Johnny Walker
ההתנגשות הסופית חלק 21
ההתנגשות הסופית חלק 21
מאת: Miss D
ליבי - פרק 17
ליבי - פרק 17
מאת: כותבת אנונימית
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer