כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

ההתנגשות הסופית חלק 1

לונדון מחכה לנו

תוכן עניינים 1. ההתנגשות הסופית חלק 1 2. ההתנגשות הסופית חלק23. ההתנגשות הסופית חלק 34. ההתנגשות הסופית חלק 45. ההתנגשות הסופית חלק 56. ההתנגשות הסופית חלק 67. ההתנגשות הסופית חלק 78. ההתנגשות הסופית חלק 89. ההתנגשות הסופית חלק 910. ההתנגשות הסופית חלק 1011. ההתנגשות הסופית חלק 1112. ההתנגשות הסופית חלק 12 13. ההתנגשות הסופית חלק 1314. ההתנגשות הסופית חלק 1415. ההתנגשות הסופית חלק 1516. ההתנגשות הסופית חלק 1617. ההתנגשות הסופית חלק 1718. ההתנגשות הסופית חלק 1819. ההתנגשות הסופית חלק 1920. ההתנגשות הסופית חלק 2021. ההתנגשות הסופית חלק 2122. ההתנגשות הסופית חלק 2223. ההתנגשות הסופית חלק 2324. ההתנגשות הסופית חלק 2425. ההתנגשות הסופית חלק 2526. ההתנגשות הסופית חלק2627. ההתנגשות הסופית חלק 2728. ההתנגשות הסופית חלק 2829. ההתנגשות הסופית חלק 2930. ההתנגשות הסופית חלק 3031. ההתנגשות הסופית חלק 3132. ההתנגשות הסופית חלק 3233. ההתנגשות הסופית חלק 3334. ההתנגשות הסופית חלק 3435. ההתנגשות הסופית חלק 35 - חלק אחרון!

********
הירו
אני עומד על במה מול קהל ענק, כל הפלאשים עלי, כל תשומת הלב אליי, אני שר, אני רואה את מריצה מריעה לי יחד עם הקהל, מחייכת לראות אותי עושה את הדבר שאני הכי טוב בו, הדבר שאני הכי פאקינג אוהב.
אני וגון חשבנו איך להשיק את האלבום החדש, ואמרנו למה לא לעשות הופעה מהרגע להרגע בסנטרל פארק בניו יורק, להציב במה, נגנים, לסגור חלק נרחב מהפארק בשביל הקהל, לסדר את המקום, והופ אפשר לעלות הופעה. לקח שלושה שבועות לסדר את הכל, תוך פחות מיום הכרטיסים להופעה שלי בסנטרל פארק נמכרו, מריצה הייתה מאושרת בשבילי עד השמיים, אחרי שסוף סוף פתחנו דף נקי וחדש, בלי אקסים מהעבר, בלי אקסיות מהעבר, הזמן שהעברנו ביחד הזמן שאנחנו מעבירים יחד עכשיו, זאת התקופה הכי טובה בחיים שלי.
אני שר בהופעה שלי את השיר שכתבתי על מריצה, ואני רק חושב על כמה אני שמח שהיא חלק מהחיים שלי. אני באמת לא יודע איך היא מסתדרת עם דפוק כמוני.
אני מסתכל עליה ורואה כמה היא נרגשת, אני כבר לא משתדל להסתיר אותנו מהעולם בחוץ, היא התמודדה כבר כמה וכמה פעמים עם פאפרצים מזדיינים בעצמה, היא חזקה יותר משחשבתי, פחדתי שזה ירתיע אותה ממני, אבל פאק לא, היא לא מוותרת, היא נלחמת כמו שאמרה שהיא תילחם. אני יודע שזה מפריע לה, אני רואה שזה מפריע לה, אבל היא לא אומרת דבר, היא יודעת שזה בעסקת החבילה.
אני מזיז את מבטי ומסתכל סביבי, על כל קהל האנשים שבא לראות אותי, על כל המעריצים שפאקינג תוך פחות מיום מילאו את כל המושבים כאן וקנו את כל הכרטיסים להופעה, ואז אני חושב לעצמי, איך? איך אני פאקינג אוותר על כל זה? אני לא רוצה, זה מה שאני אוהב לעשות, זה תמיד הייתה התקווה שלי, תמיד היה החלום שלי.
איך האבא המזדיין שלי רוצה לקחת את זה ממני? למה לעזאזל? למה?
מחר אני ומריצה נוסעים ללונדון, ליום הולדת של סבתא שלי. אני חושש, אני פוחד, אני פאקינג מרגיש כמו אידיוט.
אני יודע שהיא מפחדת גם, היא ראתה את הפרצוף האמיתי של אבא שלי, הוא לא התנהג בצביעות לידה, נו ברור שלא, הרי אני פאקינג לא מעניין אותו שום דבר מהחיים שלי לא מעניין אותו, רק המסורת המשפחתית והכבוד של המשפחה.
לעזאזל.
רציתי להרחיק את מריצה, את עצמי מכל זה, אבל הם פאקינג לא נותנים לי, הוא לא נותן לי. אבא שלי המטרה הראשונה שלו תמיד הייתה להרוס אותי, הייתה להפוך אותי להיות הוא, אבל פאק אני לא רוצה, לא רציתי מעולם להיות כמוהו. הוא דפוק אפילו יותר ממני, הוא איבד תקווה, הוא איבד את כל החלומות שלו, הוא היה אחרת פעם, אבל הוא כבר לא האבא שגדלתי איתו, הוא הצליח להרוס אותי, אבל אני הצלחתי לקום מזה. לעזאזל לא עוד, אני לא אתן לו להרוס לי שוב.
אני לא רוצה לנסוע, אני לא רוצה פאקינג לחור ללונדון, אני רוצה להמשיך לברוח ממנו שוב, אבל הפעם זה אחרת. פאק הפעם הוא באמת איים עלי, הוא מעולם לא איים עלי יותר מכך שהוא יעיף אותי מהמשפחה, זה תמיד כאב לי לשמוע את זה, אבל אף פעם לא באמת עניין אותי. ופתאום עכשיו... פאק זה לא היה העניין, הוא הציב לי פאקינג עובדה, הוא הצליח להרתיע אותי, שוב. לעזאזל.
מה יצפה לי אם אני לא אגיע? מה הוא מתכוון לעשות כשהוא אמר שהפעם לא כדאי לי להתעסק איתו?
מה מחכה לי ולמריצה בלונדון? לעזאזל, אני יודע שאני צריך לנסוע לבד, אבל אני צריך אותה איתי, אני מצטער בשביל עצמי שאני אומר את זה, אבל אני לא מפחד, למוח שלי לא אכפת מכל נורות האזהרה שעולות מכך שהעניינים בנינו יכולים להסתבך שהיא תכיר את המשפחה שלי באמת, אני אוהב אותה יותר מידי בשביל להשאיר אותה כאן, אני צריך אותה יותר מידי, מול אבא שלי אני חלש, הוא מחליש אותי, הוא החליש אותי תמיד, ואני צריך אותה כדי להיות חזק.

אני יורד מהבמה היישר לזרועותיה של מריצה שמחכה לי במכונית שתיקח אותנו למסיבת השקת האלבום שלי.
"היית מדהים." היא חייכה אלי ונישקה אותי. אני חייכתי אליה חזרה, אני מנסה להראות שאני בסדר, אני מנסה להראות שהכל טוב איתי. פאק אני משתגע, אני באמת חושב שאני עומד להשתגע, המילים של אבי שלא הפסיקו להתרוצץ מעולם בראשי, הקול הזה בראש שלי שלא נותן לי מנוחה מהשדים האלה שמתרוצצים סביבי תמיד, הקול הזה תמיד חוזר. 'אתה תהרוס אותה כמו שאתה הורס כל דבר'. אבא שלי לא מבין שהוא זה שהורס הכל? פאק הכל היה כל כך טוב בנינו, מר חליפה מזוינת יצא מהתמונה, סטייסי, אפילו קתרין הפסיקה כבר להפריע, תומאס המזדיין הזה... הפחד שלי מלהיכנס למחויבות רגשית כלשהי, הכל נעלם, במהלך השלוש שבועות האלה זה היה רק אני והיא ועכשיו, עכשיו אנחנו נכנסים לאיזור מלחמה. לעזאזל, בא לי לברוח מאבא שלי רחוק, שוב.
"אתה נראה טרוד.." מריצה מסתכלת עלי בעיניה הירוקות חומות, היא כל כך יפה הבחורה שלי, איך שהשיער החום שלה מבריק, היא הסתפרה אז הוא קצר יותר עכשיו, היא יושבת כאן מולי בשמלה אדומה צמודה שרק עושה פלאים לגוף שלה. היא נראת כל כך סקסית בה.
"אני בסדר. אני רק צריך להוריד אדרנלין קצת אחרי ההופעה." אני אומר ומושך בשערי לאחור.
מריצה מתקרבת לאוזני ולוחשת "אני יכולה לעזור לך עם זה."
האוויר שיוצא מפיה לתוך אוזני, והקול הסקסי שלה מיד מפעילים את כל גופי והזין שלי לא יכול להתעלם מהבחורה הסקסית שיושבת לידי.
"בייב.." אני אומר ומחייך חיוך רחב ושובבי.
"אני מתגעגעת לזיפים שלך." היא אומרת כשהיא מנשקת את הלחי שלי, הייתי עד לפני כמה ימים עם הזיפים שהיא כל כך אוהבת, אבל כשאני מקבל סיבוב על הזיפים שלי אף אחד לא יכול לעצור אותי מלהתגלח. גם הבחורה שלי לא הצליחה.
הטלפון שלי מצלצל, אני מוציא אותו מכיס הגינס השחור שלי ורואה את שמו של ג'ון על הצג.
"הלו?" אני עונה ישר.
"הירו אתה בדרך כן?" ג'ון שואל מהקו השני.
"כן אני בדרך עם מריצה, אבל אתה יודע שאנחנו לא נשארים הרבה, לפנות בוקר הטיסה שלנו." אני חוזר שוב על ההסכם שלי עם ג'ון למקרה שהוא ינסה בטעות לשכנע אותי להישאר במסיבה עוד, אני יודע שהמסיבה הזו פאקינג לכבודי, אבל אני כבר שונא את כל הדברים האלה, אני באמת שונא להיות כבר צבוע ולחייך לאנשים שאני לא ממש אוהב שהרסו אותי בתעשייה הזו, אנשים שבגללם איבדתי את עצמי יותר. אבל בתעשיה הזו אתה לא יכול לשנוא לנצח, כי אנשים חזקים ממך יוכלו להפיל אותך בשניה, אז צריך רק להנהן ולחייך. אני שונא את זה, אני לא יודע איך ג'ון מצליח לשרוד את כל המזדיינים האלה. ויותר מזה הראש שלי לא כאן, הוא יותר מידי תקוע בחששות של מה שעלול לקרות בלונדון. חשבתי שאם אוציא את האלבום ואעשה מה שאני תמיד עושה, משקיע את כל כולי בעבודה זה יסיח את דעתי ואני אוכל להגיע נקי יותר ורגוע יותר ללונדון, אבל לא, זה לא השכיח ממני אפילו פעם אחת את האיום של אבא שלי. לא חזרתי לאחוזת המשפחה שלי מאז שעזבתי, לא הייתי שם כמעט עשר שנים, לא ראיתי את סבתא שלי עשר שנים ולא ראיתי אף אחד חוץ מאבא שלי ואחותי. הם שונאים אותי שם כולם, אבל אני היורש כמו שאבא שלי תמיד טוען, כנראה שהייתי צריך לחזור מתישהו כדי לשים לזה סוף, או התחלה.
"אני יודע. אתה בטוח שאתה רוצה לטוס ללונדון? עכשיו? בדיוק אחרי שהשקת את האלבום החדש שלך?" ג'ון חוזר שוב על אותם השאלות המזדיינות שלא הפסיק לשאול אותי מאז שהודעתי לו שאני טס והיינו צריכים לפנות את כל הלוז שלי בשביל הטיסה הזו, זאת הפעם הראשונה שלא סיפרתי לג'ון את האמת למה אני חוזר, אני לא רוצה שהוא ידע שזה בגלל שאבא שלי איים עלי, הוא באמת חושב שאני נוסע לחופשה ליום הולדת של סבתא שלי. מה שגרוע, זה שג'ון לא יכול להצטרף אלי בימים הראשונים, הוא יצטרף מאוחר יותר, והוא כמובן כמו אמרגן טוב סידר לי כמה הופעות אירוח בתוכניות בלונדון, אין מצב שאצא לחופשה בלי יחצ.
אני מקווה שאסתדר בכל מה שקשור בעבודה בלי ג'ון. פאק זאת הפעם הראשונה שמשהו כזה קורה. לעזאזל. אבל לא משנה מה, יהיה אשר יהיה, אני לא אתן לשום דבר להרוס את מה שהגעתי אליו, אני לא אחזור אחורה למקום שהייתי בו, אני במקום טוב יותר עכשיו. לצד הבחורה שאני אוהב, ומה שאני אוהב לעשות, זה נתן לי תקווה מחדש.
"ג'ון פאק, כבר דיברנו על זה. אני חייב לטוס." אני רוטן.
"אוקי אוקי, אני לא רוצה לעצבן אותך לפני המסיבה, נתראה שם." הוא אומר ומסיים את השיחה.
"אתה לחוץ לגבי מחר?" מריצה שואל אותי ואוחזת בזרועי. לחוץ? לחוץ זה לא מילה בכלל למה שאני מרגיש לעזאזל.
"לא בייב, אני בסדר, את לחוצה?" אני שואל אותה. היא מניעה את ראשה לשלילה, אבל היא יודעת שאני קורא את עיניה והיא יודעת שאני רואה בתוך עיניה שהיא אכן לחוצה.

**********
מריצה
אני מותשת ועייפה כל כך, אחרי אמש, אחרי ההופעה המושלמת שהירו נתן בסנטרל פארק ואחרי מסיבת ההשקה שלו, כריס יאן הייתה שם ויצא לי לדבר איתה אחרי המון זמן שלא שמעתי ממנה, היא לא הייתה צריכה להגיד כדי שאני אבין שבסופו של דבר מה שציפינו שיקרה לא הסתדר, אבל לפחות זכיתי להרים תצוגת אופנה והיא עזרה לי. ראיתי את החברים של הירו מעולם הזוהר, את דרו דיימון שעד עכשיו אני לא מצליחה לעכל שאני הייתי מעריצה שלו בגיל 16 ופתאום אני עומדת ומדברת איתו כמו חברה, זה הזוי לגמרי, איך הכל משתנה בבת אחת, מהתנגשות אחת, כל חיי השתנו לגמרי.
אנחנו במכונית, הנהג של הירו גארט מסיע אותנו לנמל התעופה, הירו יושב לצידי ומנמם ואני מסתכלת על יופיה של ניו יורק גם בלילה, אני אוהבת את העיר הזו כל כך. אני חושבת על הטיסה ללונדון ואני שמחה לחזור ללונדון שוב, בפעם האחרונה שהייתי בלונדון היו לי רק זיכרונות טובים מכאן.
אלי נתנה לי זמן לחופשה הזו עם הירו בלונדון בלי בעיה בכלל, כנראה ככה זה שאת מתמחה, היא התבאסה שלא נתראה די הרבה זמן אבל שמחה בשבילי מאוד שאני טסה ללונדון עם הירו.
המצב בעבודה לא השתנה, בריידן עדיין לא מדבר איתי, זה כבר לא חסר לי, אבל זה כן עצוב לי כי באמת החשבתי אותו לחבר שלי אבל טעיתי בכל הכוונות שלו אלי הוא בסך הכל רצה לכבוש את ליבי שום דבר מהחברות שלנו לא היה אמיתי וחבל.
בכל הזמן הזה הירו ואני בילינו יותר זמן ביחד גם בחוץ ככה שהפאפרצי לגמרי היו סביבנו, כל מדורי הרכילות היו מלאים בכתבות על הבחורה האנונימית שהירו נייט יוצא איתה, חברות שלי התקשרו אלי מישראל כלא מאמינות שזו אני, מלודי צרחה לי בטלפון כששמעה שהבחור שדיברתי עליו כשחזרתי לישראל בעצם היה הירו נייט, ההורים שלי הופתעו לגמרי שהבחור שסעד איתם ארוחת ערב היה בעצם זמר רוק פופ מצליח ומפורסם ביותר ושהוא לא רק ידיד שלי אלא החבר שלי, אני עדיין לא מעכלת שאני אומרת שהוא החבר שלי. אני מסתכלת על הגבר שלי ישן כמה הוא נראה נינוח ורגוע, אני רואה את החזה שלו עולה ויורד עם קצב נשימותיו ומחייכת לעצמי בשמחה גדולה שהדבר הזה שייך לי, שהוא לגמרי שלי.
האמת היא שאני ממש לא רוצה להגיע למשפחה שלו, היא מפחידה אותי, מלחיצה אותי, אני מרגישה כל כך חסרת ביטחון ליד אבא שלו, גם אחותו מהפגישה היחידה שהייתה לי איתה היא הייתה מלחיצה ביותר, ואבא שלו לא בדיוק נראה מישהו שאפשר לדבר איתו. אבל הירו ביקש את עזרתי הוא ביקש שאהיה שם בשבילו, איך אוכל לסרב לדבר המתוק והיפה הזה?

המכונית נעצרת ואני מעירה את הירו בעדינות. אני יוצאת מהמכונית ומופתעת לגלות שגם הפעם אנחנו טסים במטוס פרטי, אבל שוב ברור, מה חשבתי לעצמי?
גארט מוסר לדיילת את המזוודות שלנו, אני מסתכלת על המטוס בחשש יודעת שאני והירו עומדים לעלות שלב ביחסים שלנו, אני הרי הולכת להכיר את כל המשפחה שלו, הם עומדים להכיר אותי, באמת מקרוב, ולא לחשוב שאני סתם איזה בחורה זולה שיוצאת עם הירו נייט.
זה אותו המטוס שהטיס אותנו לאספן, הוא נראה כל כך יוקרתי, הדיילת מציעה לנו שמפניה כשאני והירו נכנסים למטוס אבל היא כנראה שוכחת שעוד לא חמש בבוקר.
אני מסרבת להצעתה אילו הירו נענה להצעתה ולוקח את כוס השמפניה, אני מתארת לעצמי שהוא צריך את זה.
אני מתיישבת די לחוצה על ידו, אני מתיישבת בכורסא הקרובה יותר אל החלון.
"איך אתה?" אני שואלת אותו בעודי מסתכלת מהחלון.
"הכל בסדר מריצה, תפסיקי להיות מודאגת." הוא נאנח כשהוא משעין את ראשו על משענת הכורסא.
הדיילת נכנסת במדים שלה "אנחנו מתחילים בטיסה עוד עשר דקות, הטייס יכריז על כל הכללים לטיסה ונוכל להתחיל בהמראה, כמובן כמו שאתם יודעים לחיצת כפתור קטנה ואגיע לכל מה שרק תרצו." הדיילת חייכה והנהנה אלינו, היא לעומתנו נורא ערנית. היא יוצאת מהחלק שלנו במטוס לכיוון המקום שלה, מעניין איפה היא נמצאת בכל זמן הטיסה, בטח איזה כיף זה להיות דיילת של מטוס פרטי, בטיסה שלי ושל הירו לאספן בקושי דיברנו עם הדיילת ולא ביקשנו יותר מידי, אני בטוחה שהיא ישנה איזה כמה שעות טובות.
הטייס מדבר בכריזה, ואני לא מקשיבה לו אפילו, רק חושבת על מה מחכה לי בלונדון.
"את צריכה משהו מהדיילת? את רעבה? משהו?" הירו פנה אלי.
"אני בסדר." אמרתי בקצת קרירות, אני שונאת שהירו משדר לי שהכל טוב כשאני יכולה לראות שהוא מעט לחוץ, הוא בדרך כלל מעולה עם הפוקר פייס שלו, אבל כל המצב הזה משפיע עליו יותר מידי בשביל שאני אחשוב לרגע שהוא לחוץ.
"בואי לכאן." הוא מושך בידי ומצמיד אותי אליו.
הוא מנשק אותי ומסתכל לתוך עיניי "אני מצטער אוקי?" הוא אומר, אפילו מבלי שאגיד לו שאני עצבנית הוא כבר מבין לבד, איך הוא מצליח לקרוא אותי ככה?
אני מלטפת את פניו החלקות ומהגולחות, עוברת על נקודת החן שבדיוק מתחת לגומה היפה שלו.
"אני רק רוצה שתחלוק איתי מה שעובר עליך, אני רוצה להיות שם בשבילך." אני אומרת ותוך כדי מבקשת זאת גם ממנו.
"אני כן משתף אותך במה שעובר עלי." הוא משפיל את מבטו, הייתי רוצה לדעת יותר מה הגבר שלי עבר, איזה צלקות הוא סוחב איתו, אני יודעת שזה מעבר למה שהוא סיפר לי, למה הוא לא מוכן לשתף אותי? מה כבר קרה?
"אוקי." אני מחזירה את ידי לחיקי, ואוכלת את שפתי מנסה לשמור על קור רוח. אני ניגשת להחזיר את מבטי חזרה לחלון, בעודו תופס אותי בצד המותן שלי ובלי יותר מידי התאמצות אני מוצאת את עצמי יושבת עליו בפישוק רגליים, ידיו במורד גבי והוא מצמיד אותי אליו.
"מה את רוצה לדעת בייב?" הוא שאל כשאני תופסת בשולי הצווארון שלו.
"אני רוצה לדעת עוד עלייך, על מה עברת, אני יודעת שזה יותר ממה שאתה מספר." אני מסתכלת ברוך לתוך עיניו, מעבירה את עיני על עיניו הירוקות, הירו שותק, הוא רק בולע רוק.
הטייס הפסיק את הדיבור שלו והשקט והדממה ששרויה בתוך המטוס נראת כמו נצח, זה נראה כיאלו הירו כל כך חושב אם לספר לי מה שאני רוצה לדעת, אני רואה שהוא נלחם עם עצמו, בסופו של דבר הוא מעביר את מבטו ממני למקום אחר.
בעודי ממתינה לתשובה, לסיפור שלו, למשהו שימלא את החלק החסר בפאזל שלי של הירו נייט, הוא מחזיר את מבטו אלי, הוא מעביר את שערי אחורנית.
"אני מבטיח שיבוא יום ואספר לך מריצה, אבל אני כרגע... פאק אני כרגע לא ..."
"זה בסדר." אני קוטעת אותו, אני לא רוצה להיות מעיקה.
"אני אחכה לזה." אני מרגיעה אותו, הוא מעקל את שפתיו לחיוך קל ונראה שהוקל עליו.
"רק תבטיחי לי..." הוא מבקש ועיניו הירוקות נוצצות. "להבטיח לך מה?" אני שואלת בעודו מצמיד אותי אליו יותר.
"תבטיחי לי שלא משנה מה תראי או מה לעזאזל יגידו לך עלי בלונדון, שלא תעזבי אותי, תבטיחי לי שכמו שאנחנו מגיעים לשם ביחד, ככה נחזור ביחד, בבקשה בייב תבטיחי לי." הוא מתחנן אלי בעיניו, לא מסיר את מבטו ממני, אני מתחילה להרגיש את המטוס זז, אני לא יודעת למה הוא חושב שאעזוב אותו, למה הוא עדיין חסר ביטחון בכך שהוא חושב שאני מסוגלת לעזוב אותו, אני לא, אני לא מסוגלת ולא רוצה לעזוב אותו, אני אוהבת אותו יותר מידי, אני אוהבת אותו בכל מאודי, בכל גופי, בחלק וחלק ממני, הוא נכנס כל כך עמוק ללב שלי, שהלב שלי לא יהיה מסוגל לחיות בלעדיו.
"לעולם לא אעזוב אותך." אני אומרת עמוק לתוך עיניו ורוכנת כדי לנשק אותו, הירו מנשק אותי והוא מעביר את ידו ללחי שלי, אוחז בה בידו הגדולה ואני מרגישה את מגע טבעותיו שאני כל כך אוהבת. הטבעות הכסופות והגדולות האלה שעל כל אצבעותיו, הוא לא מפספס אצבע אחת בלי טבעת, אולי ביום רע אפשר לתפוס אותו בלי טבעת בזרת שלו.
"אני שייכת לך לא?" אני אומרת לשפתיו בחיוך.
הוא מגחך. "את שלי כמו שאני שלך." הוא אומר לשפתיי וחוזר לנשק אותי. אוי מה שהגבר הזה עושה לי, הוא מרעיד כל חלק בי, תרתי משמע, גופי רועד רק מלהסתכל עליו, המשיכה הזו בנינו, היא לא משהו שאפשר להתעלם ממנה.
אני רוצה אותו, כאן ועכשיו את הגבר שלי.
אני מפרידה את שפתי מהנשיקה שלו, ונושכת את שפתיי. אני גולשת עם ידי לכפתורי החולצה שלו, הוא לובש כרגיל עוד חולצה מכופתרת רפויה עם עוד הדפס הפעם של מעוינים.
"חשבתי שאת מפחדת להזדיין במטוס." הוא מגחך כשאני פותחת כפתור ראשון של החולצה שלו.
"טוב, אתה אמרת שאף אחד לא יכנס לנו לא?" חייכתי חיוך שובבי.
אני מרגישה איך הזיקפה שלו מתעוררת לה.
"ידעתי שהמבוכה שלך מסקס תעלם לא תוכלי להפסיק להזדיין איתי בייב, בכל מקום, בכל זמן." הוא רכן לאוזני ולחש בקול הסקסי והצרוד שלו.
הוא לא יודע כמה הוא צודק, אם הייתי יכולה הייתי שוכבת עם הירו בכל רגע ביום. אבל מצד שני אני גם יכולה.
אני פותחת את כל כפתורי החולצה שלו ופלג גופו העליון נחשף בפני, הקעקועים המושלמים שלו, שהופכים אותו לכל כך מיוחד, במיוחד הציפור מעל קו הבוקסר שלו, לעולם לא אשכח את המשפט שאמר לי שאמו ציטטה לו מהסרט היומן 'אם אתה ציפור אז גם אני'.
אני מרגישה את הירו מתקשח כנגדי כשהוא חוזר לנשק אותי בתשוקה שלו, הוא מנשק אותי נשיקה פראית במיוחד, הוא מחזיק את ראשי מאחור וידו עוברת על שערי, הוא מתרומם מהכורסא יחד איתי כשהוא מחזיק אותי בצידי מותני ואני כורכת את רגליי סביבו יחד עם זרעותיי, הוא ממשיך לנשק אותי בפראיות, כבר לא נשאר לי אוויר עד שאני מרגישה את קיר המטוס על גבי, הוא מצמיד אותי לקיר ומצמיד את מותניו אלי כך שאני יכולה להרגיש יותר את חיכוך הזיקפה שלו, הוא מתחכך במפשעה שלי ואני פולטת אנחה לתוך שפתיו, הוא מעביר את שערי אחורנית ואני שואפת את האוויר שאיבדתי בשניה הזו, הוא ממשיך לנשק אותי תוך כדי שאני נעמדת על הריצפה שוב, צמודה על הקיר.
"אני רוצה אותך כאן, על הקיר הזה בייב." הוא אומר לשפתיי וניגש עם שפתיו לנשק את צווארי, הרעד בין רגליי רק הולך ומתגבר, איך זה שהוא עושה את זה כל כך טוב, אני כבר יכולה לגמור רק מהנשיקות שלו.
הוא דוחק את מותניו שוב כנגד המפשעה שלי, והרעב שלי אליו רק מתגבר יותר ויותר.
הוא פותח את כפתור הגינס שלי אני לא נשארת אדישה ובאה להוריד את הגינס ממני. "לא בייב, רק אני היום." הוא אומר כשהוא תופס בידיי. אני מסתכלת על ידיו כשהוא משחרר את ידי משולי הגינס שלי, ומחייכת כשהוא תופס פיקוד על הגינס שלי ומוריד אותו והוא יורד יחד איתו.
אני יוצאת מהגינס שלי ובועטת אותו רחוק ממני כשאני נשארת בחוטיני התחרה שלי, הירו עולה חזרה עם ראשו כשהוא מעביר את האף שלו על השפתיים התחתוניות שלי דרך התחתונים שלי, גופי מצטמרר.
"בואי ניפטר גם מהדבר הזה." הוא אומר כשהוא תופס בשולי חולצתי ומרים אותה, החולצה שלי מוצאת את עצמה על הריצפה תוך שניה, הוא משחרר את החזיה שלי ואני נותנת לה ליפול, אני עומדת מול הירו רק בתחתונים, מתנשפת כשפיטמותיי עומדות זקורות ומתקשחות כשהוא מעביר את קצות אצבעותיו על צווארי, לעצמות החזה שלי, בעודי ממשיכה להתנשף, החזה שלי עולה וירוד בקצב מהיר, מרוב הציפייה.
"פאק.... כמה שזה מחרמן לראות אותך משותקקת אליי בייב, אני אוהב לראות אותך משתוקקת אליי." הוא מתנשף כשהוא מעביר את אצבעותיו על הפיטמות שלי, מצייר עיגולים, אני נושכת את שפתיי בעודו מסתכל עלי, איך אני מתענגת ממגעו.
"את אוהבת את זה נכון? את אוהבת שאת נוגע בך." הוא מחייך כשהוא ממשיך עם קצות אצבעותיו לרדת עוד ועוד לבטן התחתונה שלי, לתוך התחתונים שלי, אני נושכת את שפתיי שוב ומחייכת כשהוא מעביר את אצבעו על הדגדגן הפועם שלי.
"תעני לי." הוא דורש.
"כן..." אני מתנשמת כשהוא מעסה את הדגדגן שלי.
"פאק... כמה שאת רטובה..." הוא אומר כשהוא מחליק אצבע לתוכי, אני פותחת פי בפישוק קטן ונאנחת כשאני רואה איך הוא צופה בי מתענגת על מגעו.
הוא מסובב את אצבעו בתוכי, ואני מעבירה את ידי על החזה שלו, אני עוצמת את עיניי ופולטת נשיפה ארוכה.
"תסתכלי עלי, אני רוצה לראות אותך נהנת." הוא דורש כשהוא מחדיר עוד אצבע לתוכי, אני פותחת את עיני וגונחת.
"הירו בבקשה..." אני רוצה שיקבור את עצמו בתוכי, אני רוצה להרגיש את כל כולו.
"מה את רוצה בייב?" הוא שואל אותי, הוא יודע שאני עדיין מעט מתקשה לבטאות את עצמי בכל הקשור לסקס, אבל אני יודעת למה הוא עושה את זה, הוא רוצה שארגיש בנוח לידו.
"תגידי את זה." הוא דורש לאוזן שלי, תוך כדי שהוא מסובב את אצבעותיו בתוכי שוב ואז הוא מסתכל עלי במבט הזה שהורג אותי, המבט הירוק האפל הזה, ואו מה שהוא יכול לגרום לי להרגיש.
"תזיין אותי." אני מבקשת, אני מרגישה את אצבעותיו יוצאות ממני, הוא מעביר אותם לכפתור הגינס שלו, הוא פותח את הגינס שלו ומוריד אותם ממנו בשניה יחד עם הבוקסר שלו, אני מורידה את התחתונים שלי והוא מרים אותי אליו ואני כורכת את רגליי שוב סביבו יחד עם ידיי סביב צווארו, הוא מחייך. "לבקשתך" הוא אומר ונדחק אלי, הוא מכניס את כל כולו לתוכי, אני מרגישה בעננים, הוא דוחק את עצמו לתוכי חזק כנגד הקיר, אני נועצת את ציפורניי בכתפיו, וגונחת כשהוא ממשיך להכניס ולהוציא את עצמו אליי, אני נהנת מהאושר הצרוף עונג הזה. הוא מכניס את עצמו שוב לתוכי ומסובב את האגן שלו, אני מרגישה את כל הזיקפה שלו בתוכי, זה מרגיש כל כך טוב.
"אוי אלוהים.." אני נאנחת, כמה כוח יש לו להחזיק אותי ולהיכנס אלי בכזו חייתיות, אבל זה כל כך טוב.
"אני עומדת גומרת." אני אומרת כשאני מתחילה להרגיש את כל הזרמים של האורגזמה מצטברים בתוכי, מי ידע שסקס בשעות המוקדמות של הבוקר יכול להיות כל כך טוב ואו.
הוא מצמיד אותי יותר כנגד הקיר, אני נשענת על הקיר בעודו ממשיך לדחוק את עצמו לתוכי ולנוע בתוכי בקצב מהיר ופראי ביותר, הוא משעין את ידיו על הקיר מצידי, הוא מנשק את פי הפעור מעונג, המבטים שלנו נעולים אחד על השניה, הוא ממשיך לנוע בתוכי עד שאני מגיעה על הסף בעודי גונחת את שמו שוב ושוב, לא דופקת חשבון למי שיכול לשמוע ומאמינה שהקולות שנשמעו מכאן הגיעו עד הטייס אפילו.
", פאק בייב." הוא אומר כשאני גומרת והוא נסחף אחרי וגומר גם הוא.
אני מחייכת אליו כשאני מושכת בשערו לאחור והוא מוריד אותי לריצפה שוב.
"ואו.." אני אומרת.
"את רק צריכה לבקש שאזיין אותך בייב." הוא מחייך אלי, פעם הייתי שונאת שהוא היה אומר את זה אבל אני יודעת שהוא מתכוון לאהבה, אנחנו עושים אהבה.
"או שאעשה איתך אהבה." הוא אומר עדיין מחויך כיאלו קרא את מחשבותיי.
"אני אוהבת אותך." אני אומרת ונושכת את שפתיי.
"ואני אותך." הוא מחזיר לי.
"נא לחגור, אנחנו ממריאים." הטייס מדבר בכריזה, כנראה שהוא הבין שאני והירו ממש לא במצב של ישיבה.
שנינו צוחקים ופונים להרים את בגדינו מריצפת המטוס. לא משנה ההרפתקאה שמחכה לנו, אנחנו נעבור את זה, ביחד.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Danit A
Danit A
איזה כיף שהמשכת!!! מאוהבת בהם!!
הגב
דווח
guest
מתי המשך?
הגב
דווח
guest
יאו איך התרגשתי כשראיתי שיש המשך! תודה שהמשכת! איזה כיף:) המשך מהררר בבקשה
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
דמיון
דמיון
מאת: Shaya Yam
הזדמנות שנייה (?)
הזדמנות שנייה (?)
מאת: No One
לאסוף את השברים
לאסוף את השברים
מאת: לא 100% קרח
בדיחת השנה
בדיחת השנה
מאת: מישהי .
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D