כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

ההתנגשות השניה חלק 38

בחזרה אלייך

תוכן עניינים 1. ההתנגשות השניה חלק 1 2. ההתנגשות השניה חלק 2 3. ההתנגשות השניה חלק 3 4. ההתנגשות השניה חלק 4 5. ההתנגשות השניה חלק 5 6. ההתנגשות השניה חלק 6 7. ההתנגשות השניה חלק 7 8. ההתנגשות השניה חלק 8 9. ההתנגשות השניה חלק 9 10. ההתנגשות השניה חלק 10 11. ההתנגשות השניה חלק 1112. ההתנגשות השניה חלק 12 13. ההתנגשות השניה חלק 1314. ההתנגשות השניה חלק 14 15. ההתנגשות השניה חלק 15 16. ההתנגשות השניה חלק 16 17. ההתנגשות השניה חלק 17 18. ההתנגשות השניה חלק 18 19. ההתנגשות השניה חלק 19 20. ההתנגשות השניה חלק 2021. ההתנגשות השניה חלק 21 22. ההתנגשות השניה חלק 2223. ההתנגשות השניה חלק 23 24. ההתנגשות השניה חלק 24 25. ההתנגשות השניה חלק 24 26. ההתנגשות השניה חלק 2527. ההתנגשות השניה חלק 2628. ההתנגשות השניה חלק 27 29. ההתנגשות השניה חלק 2830. ההתנגשות השניה חלק 29 31. ההתנגשות השניה חלק 3032. ההתנגשות השניה חלק 3133. ההתנגשות השניה חלק 3234. ההתנגשות השניה חלק 3335. ההתנגשות השניה חלק 3436. ההתנגשות השניה חלק 35 37. ההתנגשות השניה חלק 3638. ההתנגשות השניה חלק 37 39. ההתנגשות השניה חלק 38 40. ההתנגשות השניה חלק 3941. ההתנגשות השניה חלק 4042. ההתנגשות השניה חלק 41

******
מריצה
אני יושבת בכורסא במטוס ועדיין קצת בהלם מכמות הבנות שחיכו להירו מחוץ לאתר הסקי, זה היה מטורף לראות את כל הבנות צורחות ומשתרעות בגללו, אני ידעתי תמיד שהוא בין הכוכבים הכי חמים, אבל עד עכשיו לא יצא לי לחוות את האהבה שהעולם רוכש אליו בצורה כזו.
אני חושבת על זה כמה זה קשה לאנשים עם תהילה כמו של הירו לרצות לעשות דברים רגילים ונורמליים כמו לעשות הליכה או לשבת בבית קפה בשקט בבוקר, אבל הם לא יכולים בגלל שאנשים תמיד יקיפו אותם, יסתכלו עליהם, יבחנו אותם, יצלמו אותם. זה קשה. עכשיו שאני הבת זוג שלו, זה אומר שגם לי יפריעו בשעות הפנאי? כבר נתקלתי בכמה פעמים שצילמו אותי, אבל אף פעם לא הפריעו לי ישירות, חוץ מהמקרה במדרגות המטרופוליטן בסנטרל פארק. אבל עדיין לא יחסתי לזה עד כדי כך חשיבות, זה המחיר של התהילה כנראה, השאלה היא האם זה משהו שאני והירו נוכל לגבור עליו?
אני מסתכלת סביבי ועדיין לא קולטת שאני נמצאת שוב במטוס פרטי, הכל נראה כל כך קלאסי ואקסלוסיבי, הכל נראה יקר כאן, אפילו הכורסא הזו. אני מורידה את המעיל שלי והדיילת נכנסת עם התיקים שלנו למטוס היא מחייכת לי חיוך עוקצני ואני מחזירה לה חיוך מבולבל.
אני מתיישבת חזרה בכורסא שלי מנסה לא להזיז יותר מידי את הקרסול שלי, זה היה סופר כיף הסקי הזה, לגמרי נהנתי, אני מתה על כל האקסטרים האלה ולנסות דברים חדשים, אבל לצערי זה נגמר לא כמו שציפיתי, או יותר נכון כמו שבדיוק ציפיתי, אני עם רגל נקועה, הרי זה היה ידוע לי וברור למדי שאני אצא עם איזשהי פגיעה.
ההבדל הוא שפעם אם הייתי נפגעת, לא היה לי מישהו שידאג לי כמו שהירו דאג, וזה היה שונה, זה היה אחרת, שמחתי שהוא כאן, דואג לי, מתחשב בי, עוזר לי ללכת, זה נתן לי הרגשה אחרת, הרגשה טובה יותר.
הירו נכנס למטוס ואני מסתכלת על הגבר החתיך והסקסי שלי עם הזיפים המושלמים שלו, לא בא לי שיתגלח אני אוהבת אותו ככה, אומנם זה מסתיר את נקודת החן שלו ואת הגומה שלו אבל אני אוהבת אותו עם הזיפים האלה.
הוא משום מה נראה... עצבני. מה קרה?
״הכל בסדר?״ אני שואלת אותו, הוא זורק לעברי את הטלפון שלי. מה קורה לו? מזל שהטלפון לא פגע בי ונחת על הכורסא.
״היי! מה נסגר איתך?״ אני מטיחה בו.
״את שקרנית!״ הוא נוהם עלי והולך הלוך ושוב, הלוך ושוב.
מה?
״על מה אתה מדבר?״ אני שואלת מבולבלת למדי.
״את עדיין מדברת עם הבן זונה הזה תומאס, את אמרת לי שאת מנתקת איתו כל קשר!״ הוא נוזף בי, אני רואה את העצבים בעיניו הירוקות שמסתכלות עלי.
אני הסתומה, שלחתי אותו לקחת את הטלפון שלי ושכחתי שהוא יכול לראות מי שלח לי הודעה, לא חשבתי על זה.

״פאק!״ הוא אומר וממשיך להסתכל כלי בעיניו הירוקות והעצבניות.
אני יודעת שאני אהיה לא בסדר, אבל אם אגיד להירו שאני רוצה להיפגש איתו כדי לסגור את כל העניינים כדי להגיד את מה שיושב לי על הלב הוא לעולם לא יתן לי, הוא ישתגע מכך, ואני איכשהו אמצא את עצמי כנראה מוותרת לו או בריבים שלא פוסקים, אני לא רוצה להגיע לשם, אני לא משקרת לו, אולי כן, אבל זה שקר לבן בשביל עצמי. אני צריכה לעשות את זה אני צריכה לסגור את המעגל הזה עם תומאס, בשביל עצמי. הוא שבר לי את הלב כל כך, ואני לא העזתי להגיד לו את מה שיושב לי על הלב, לא העזתי לכעוס עליו כמו שהייתי צריכה, לא העזתי. ואז משום מקום במקום הכי לא צפוי בעולם, המקום בו תכננתי להתחיל מחדש את חיי, לבנות את חיי מחדש, אחרי שהשכלתי, התבגרתי, אחרי שהבנתי את המשמעות של עצמי, שהצלחתי להעריך את עצמי יותר, אחרי שהבנתי שמגיע לי הרבה יותר טוב מתומאס, אחרי שהוא גרם לי ליפול כל כך, ואני הצלחתי לקום, הצלחתי להמשיך הלאה, פתאום הוא מגיע, העבר שלי לוזר ומפריע לי בדרך. אני מאמינה בסימנים, אני מאמינה שזה סימן כדי שאגיד את מה שיושב לי על הלב, מה שישב לי על הלב לתומאס, שאסגור את המעגל הזה איתן, כי לא הייתה לי ההזדמנות להגיד לו, לא הייתה לי ההזדמנות ״להיפרד״ ממנו, לא העזתי בתקופה שזה מגמר, וכבר היה מאוחר מידי. ועכשיו הוא כאן ממתין להיפגש איתי, שולח לי הודעות, מנסה להיפגש איתי, בכל פעם שאני חושבת על כמה פעם הייתי מתרגשת ונמסה מכל הודעה שלו, מכל מבט שלו, היום הוא חסר משמעות בשבילי, זה מצחיק אותי איך הכל מתהפך.
״הירו, אין בנינו כלום.״ אני אומרת.
״אז למה לעזאזל הבן זונה הזה שולח לך הודעות? על מה את מדברת איתו?!״ הירו ממש עצבני. אוי אלוהים.
״אני לא מדברת איתו! מאז אותו היום בטניס הוא שלח לי כמה הודעות אבל באמת שאין כלום ושום דבר!״ אני אומרת וקמה מהכורסא שלי.
״אל תאמצי את הרגל שלך!״ הירו ממהר לצעוד אלי. ״שבי!״ הוא מושיב אותי חזרה לכורסא. אני יושבת בפקודתו.
״הירו באמת, תסמוך עלי בבקשה ממך, אתה יודע שאתה האחד והיחיד בשבילי.״ אני אומרת בנימה רגועה, מקווה שזה ירגיע אותו. הוא מתיישב בכורסא ליידי.
״זה מחרפן אותי לראות שהאקס שלך שולח לך הודעות.״ הוא משעין את ראשו על משענת הכורסא.
״הוא לא האקס שלי, אמרתי לך מיליון פעם.״ אני מציינת שוב.
״מה שהוא פאקינג לא יהיה, אני שונא את זה מריצה, את שלי.״ הוא רוכן עם ראשו אלי, וליבי מתכווץ למשמע המילים האלה.
״אני שלך, תסמוך עלי בבקשה, אני מבטיחה לך שלא תראה את השם שלו יותר בחיים, או תשמע עליו.״ אני מבטיחה מעמקי נשמתי, יודעת בתוך תוכי שיש רק עוד פעם אחת אחרונה שאני אשמע על תומאס וזהו זה, זה יגמר, כל הגורעים לקשר שלי ושל הירו יעלמו לגמרי.
אני רואה בעיניו של הירו שהוא עכשיו רגוע יותר. הוא נאנח אני מתקרבת אליו יותר. ״אתה סומך עלי?״ אני שואלת. הוא מהנהן בראשו. אני רוכנת עם שפתיי לנשק את שפתיו, הוא נותן לי את הגישה לשפתיו, מנשק אותי ואני יכולה להרגיש איך הוא מוציא את כל דאגותיו בנשיקה שלנו. הוא חופן את שערי, ואני אוחזת בצידי פניו, מרגישה את הזיפים שלו. אני מרגישה את הלשון החמימה והמתוקה שלו סביב לשוני, והרעד הזה בין רגליי מתחיל לפעול, הוא מנשק כל כך טוב.
הוא מושך אותי לכיוונו ככה שאני מוצאת את עצמי יושבת עליו בפישוק רגליים. הנקודה הרגישה שלי מתחילה לפעול, אני מעבירה את ידי בשערו, מוכת אותו אחורנית, כשאני מתחילה להרגיש את הבליטה ממכנסיו של הירו יותר ויותר, גופי נע מעליו כרפלקס, הצורך לחיכוך, ההרגשה הזו שהחיכוך הזה מורגש כל כך טובה, בחיי אני עוד רגע מורידה את כל בגדיי כדי שיקבור את עצמו בתוכי. הירו נאנח לתוך פי כשאני שוב נעה מעליו בשביל להרגיש שוב את החיכוך הזיז. הוא עובר לנשק את צווארי ואני עוצמת את עיניו ומתענגת על שפתיו הרכות על עורי החשוף. אני מרימה את ראשו, מסתכלת עמוק בתוך עיניו, וחוזרת לנשק את שפתיו הרכות, כשאני יוצאת לשניה מהאופוריה של התשוקה להירו וקולטת שאני נמצאת במטוס, אומנם פרטי, אבל יש כאן אנשים, לא רוצה להסתכן בעוד פסיחה, הספיקו לי כמה וכמה.
״הירו יש כאן אנשים..״ אני מפסיקה את הנשיקה בידיעה לאן זה ימשיך אם לא אפסיק.
״אז? אף אחד לא יכנס לנו בלי אישור ממני.״ הוא אומר ומנשק את צווארי, בדיוק הטייס נשמע בכריזה והוא מכריז על תחילת הטיסה, זמן הטיסה, ובזמן שהוא מדבר על מה לעשות במקרה שמשהו קורה בזמן הטיסה הירו ממשיך לנשק אותי, הוא מעביר את ידיו על גבי התחתון, ואני כל כך רוצה להוריד את הסריג שלי, את כל הבגדים שלי, מזל שאני לא עם חליפת הסקי שהירו קנה לי, היא נראת יותר קשה להוריד מאשר הבגדים שבאתי איתם.
הירו הפסיק לנשק את עורי, כשאני רק משתוקקת לעוד.
״למה הפסקת?״ שאלתי כשגופי מצטמרר.
״זה הלחיץ אותך?״ הירו שאל אותי.
״הלחיץ אותי מה?״
״מה שהיה היום, עם כל הבנות שחיכו והיו סביבנו.״ הוא מסביר את עצמו, כשהוא נושך את שפתיו. זה פעולה שמדליקה כמה מקומות בגוף שלי.
״לא... כיאלו... זה היה קצת מפתיע ושוק, כי בדרך כלל אני זאתי שרצתי ככה לכוכבים שאהבתי.״ אמרתי תוך כדי שאני משחקת עם הזיפים של הירו.
הירו צוחק. ״באמת? למי עשית מארב עם עוד מעריצות משוגעות?״
״טוב כמעט כל נערה בישראל הייתה מאוהבת בטלנובלה כמעט מלאכים ואפשר להגיד שהם הגיעו לארץ להופעה ארבתי להם במלון עם עוד כמה מאות בנות..״ צחקתי בנבכות, אני חושבת על כמה החיים שלי היו טיפוסיים לנערה מתבגרת לעומת הירו.
״כמעט מלאכים? מה זה?״ הוא צוחק. בטח שהוא לא ידע מה זה הטלנובלה הזו, אני לא חושבת שהיא נצפתה בלונדון.
״סתם סדרה, הייתי ילדה אוקי?״ אמרתי בפרצוף חמוץ מנסה לא לצחוק בעצמי.
״אני לא מאמין שהבחורה שלי עשתה מארבים והייתה מעריצה משוגעת.״ הוא מחיייך ומגחך כשהוא מעביר את שערי אחורנית.
״אז תגיד תודה שאני לא מעריצה שלך כדי לעשות לך מארבים.״ אני מתגרה בו.
״או בייב, את לא צריכה להיות מעריצה שלי בשביל לעשות לי מארבים.״ הוא אומר בהתנשאות הידוע לו.
״אני רעב, את רעבה?״ הוא שואל, האמת אני גוועת. אני מהנהנת בראשי, אני קמה ממנו והוא נעמד כדי להביא תפריט שמונח ליד המיני בר, אני מקווה שיש שם איזה המבורגר טוב, כי אני באמת גוועת.

*********
מריצה
עברו כמה ימים מאז הנסיעה של הירו ושלי לאספן, האמת היא שניסיתי כמה שיותר לדחות את השיחה שאני רוצה לעשות עם תומאס אני לא יודעת ממש איפה, איך ומתי, אני צריכה להתחמק מהירו, להתחמק מכך שאנשים יראו אותי, או שאולי אני מפחדת להביך את עצמי ולדבר על הרגשות שהיו לי אז, ועל איך ששבר אותי אז. הוא לא יודע מזה, הוא לא יודע שום דבר על איך הרגשתי, הוא פשוט נעלם כלא היה והשאיר אותי להתמודד לבד עם עצמי ועם השברון לב שלי.
אני עם אלי בדרך לעבודה באמצע הפקקים של הבוקר.
״אז איך היה הסופש שלך?״ שאלתי את אלי.
״את יודעת... משעמם.. מאז שבלייר מבלה כמעט כל רגע שהיא יכולה עם ג’ון, ואת עם הירו.. אני משתעממת אחותי! איך לא חשבת לקחת אותי איתך לאספן?״ היא צינית, אני יודעת.
״הירו היה די מפתיע עם הנסיעה הזו.״ גיחכתי.
״איך הרגל שלך?״ היא שאלה כשהיא מסתכלת לכיוון הרגל שלי, קניתי את התחבושת שהרופא אמר לי, אני איתה, כמובן שהירו רצה לקנות לי את התחבושת אבל לא נתתי לו, הוא מגזים כבר, אני יודעת שיש לו כסף ואין לו בעיה לבזבז עלי אבל לי זה לא מתאים.
״בסדר זה יעבור, טיפוסי לי לנקוע את הרגל בפעם הראשונה שאני עושה סקי.״ אני מגלגלת את עיני.
אלי צוחקת.
״תגידי, את שמעת משהו מגוון סטייסי? האמת שכבר חשבתי על המון עיצובים בשבילה, אבל היא עדיין לא התקשרה אלי, ועבר כבר כמעט שבוע.״ אני מציינת, אני עדיין מחכה לשיחה שלה, או ממישהו שקשור אליה, אני כל כך מתלהבת אני כבר מתה להראות לה את העיצובים שלי!
״או.״ אלי אומרת ופרצופה מראה לי שאני עומדת להתאכזב.
״אני מצטערת מריצה אבל... ורסאצ’ה מעצבים לה שמלה, סליחה.״ אלי אומרת, וכל הציפיה שהייתה לי וההתרגשות ירדה לטמיון. ברור. מה חשבתי, אומנם הצלחתי להקים את תצוגת האופנה והכל, אבל גם כריס יאן לא חרה אלי, וגם עכשיו גוון? זה פשוט... זה מבאס! אוף!
״אה.. ״ נאנחתי.
״אני מצטערת לא רציתי לבאס אותך, ראיתי איך התלהבת לפני.״
״אני בסדר.״ אני מנסה להישמע הכי אמין שיש ומחייכת. בתוך תוכי האמת היא, שאני רוצה לבכות.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Danit A
Danit A
המשך?
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
ואוו אולי תפנקי אותנו בפרק היום?
הגב
דווח
1 אהבתי
Rina Gidoni
Rina Gidoni
מחכה להמשך!!
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Miss D
ההתנגשות הסופית חלק 21
ההתנגשות הסופית חלק 21
מאת: Miss D
ההתנגשות חלק 40
ההתנגשות חלק 40
מאת: Miss D
ההתנגשות השניה חלק 16
ההתנגשות השניה חלק 16
מאת: Miss D
ההתנגשות חלק 37
ההתנגשות חלק 37
מאת: Miss D
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
הירח משקר
הירח משקר
מאת: ג׳ייה הרועה
הילד ההוא
הילד ההוא
מאת: Johnny Walker
ליבי - פרק 17
ליבי - פרק 17
מאת: כותבת אנונימית
מתי
מתי
מאת: ג׳ייה הרועה