כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

זהב מלוכלך - פרק 12 (פרק ארוך)

נסיכה בתחנת רכבת

עמדתי מול המראה שלי, לבושה בשמלה לבנה כשלג שהגיעה לי עד הברך, עם כתפיות נופלות וכפלים אופנתיים. היא שכבה לי בארון כבר הרבה זמן, אבל מעולם לא לבשתי אותה. אמא הביאה אותה מאיזו תצוגת אופנה באירופה לפני כמה שנים, אבל מעולם לא מצאתי סיבה ללבוש אותה. עד היום.

בתור נסיכה, הרגשתי מחויבות ללבוש שמלה יוקרתית, יוצאת דופן, לעומת מה שאהבתי ללבוש ביום יום, וערב ליל כל הקדושים הציג עבורי את הסיבה המושלמת להוציא את השמלה לסיבוב.

הבד הדק עטף את גופי באופן מושלם, מדגיש את הקימורים המעטים שהיו לי ומחמיא לעור שלי, שנראה לפתע הרבה יותר חי לעומת הלובן של השמלה. נתתי לשערי ליפול בגלים בהירים על גבי והנחתי על ראשי, מעט מובכת, את הכתר שאדיסון קנתה היום בצהריים.

"וואו, את נראית ממש כמו נסיכה אמיתית" אדיסון אמרה בעיניים גדולות. היא ביקשה שאשאיל לה לכבוד המסיבה את השמלה השחורה של ווארה וונג שמשכה את עיניה בפעם הראשונה שהציצה לארון שלי, ואני יותר משמחתי לענות בחיוב. השמלה שלה הייתה הרבה יותר צמודה משלי ובעלת כתפיות דקות ומחשוף עמוק. הבד השחור חיבק את גופה והבליט מעט את שדיה, שהיו גדולים יותר משלי. מתחת לשמלה היא לבשה גרביון רשת ("הכי סקסי שיש" אדיסון צחקקה) ומגפיים שחורים שהגיעו עד הברך. מאחור היא חיברה את הזנב ועל ראשה המתולתל הוסיפה את אוזניו החתול השחורות.

"מיאו" היא צחקה כשראתה שאני בוהה בה.

"לא צחקת כשאמרת סקסי, עכשיו אני מרגישה קצת כמו ילדה" אמרתי והסתכלתי על עצמי שוב במראה. הלבוש שלי לא היה חושפני במיוחד ולבשתי גרביון צמר לבן מתחת לשמלה.

"אולי תורידי את הגרביון?" אדיסון הציעה.

"אבל אני אקפא!" מחיתי.

"תורידי אותו ואני אביא לך אחד אחר" היא התעקשה והלכה לארון שלה, מוציאה גרביון רשת דקיק ממש כמו שלה, רק בצבע לבן.

לקחתי ממנה את הבד הדקיק ולבשתי אותו במקום הגרביון העבה. הסתכלתי על עצמי שוב ולא היה ספק; השמלה הבתולית עם הרשת יצרה מעין מראה מנוגד של טוב ורע, של תמימות ושל חטא. אהבתי את השילוב וחייכתי אל אדיסון בסיפוק. יהיה לי קצת יותר קר איתו, אבל זה מחיר ששווה לשלם, חוץ מזה שזה רק לערב אחד, חשבתי לעצמי.

לקראת עשר הטלפון של אדיסון צלצל.

"בואי, אוליביה מחכה לנו למטה" היא אמרה לי ולקחה תיק קטן ושחור. ביקשתי ממנה לשים את הפלאפון והארנק הקטן שלי אצלה, לקחתי את המעיל שלי ויצאנו.

אוליביה חיכתה לנו במכונית הדובדבן שלה, מחייכת ולבושה אדום שהתאים לצבע המכונית.

"למה התחפשת?" שאלתי אותה אחרי שהתיישבתי במושב האחורי וסגרתי את הדלת.

"כיפה אדומה" היא אמרה בשובבות והראתה לי את השכמייה האדומה שהייתה קשורה בקשר פרפר ממש מעל החזה שלה. מתחת לשכמייה היא לבשה חולצה ארוכה ואדומה ומכנסי ג'ינס צמודים. "אני לא אוהבת ללכת עם שמלות" היא אמרה בתגובה למבטי. כל פעם שפגשתי את אוליביה למדתי דבר נוסף עליה; היא לא אהבה לדבר ולקח לה לא מעט זמן להיפתח, אבל קיוויתי שבעתיד הקרוב אולי נצליח להיות חברות.

אוליביה הגבירה את החימום והפעילה שיר חדש מהנייד שלה, שככל הנראה היה מחובר למערכת הסאונד של המכונית. צלילים קופצניים של בס ותופים החלו להתנגן בחלל המכונית והכניסו אותנו לאווירה קלילה יותר, של "נהנה היום ונחשוב מחר". צחקנו כל הדרך עד ללופט בו התקיימה המסיבה וחנינו את הרכב ממש בכניסה.

אורות צבעוניים בקעו מהחלונות ומוסיקה רועשת נשמעה מרחוק. בכניסה יכולנו לראות דלעות מחייכות חיוכים מרושעים המוארים מבפנים עם פנסים שישבו בתוך גופן החלול. בובת מכשפה בגודל אמיתי עמדה בכניסה וצחקקה, מזיזה את ידיה לכל עבר. ניגשנו לדלת השחורה ונכנסנו למבנה. בפנים התבקשנו להציג את תעודת הסטונדט שלנו מהאוניברסיטה לבחורה צעירה שהייתה לבושה כמו הארלי קווין. בהתחלה חשבתי שהתחפושת שלה ממש יפה ומקורית, אבל אחרי חמש דקות גיליתי שיש לפחות עוד 8 הארלי קווין שהסתובבו תחת האורות המהבהבים של המסיבה.

אדיסון הובילה אותנו אל הבר הפינתי והזמינה לנו שלושה קוקטיילים באווירת החג; האלווין חמוץ מתוק, תעלול מתוק וקוקטייל דלעת. קיבלתי את המשקה שלי (תעלול מתוק) ולקחתי לגימה. מלבד האלכוהול הקפוא, הרגשתי מתיקות בלתי יאמנת, כאילו המיסו סוכריה והכניסו אותה למשקה.

"לא טעים?" אדיסון צעקה בניסיון להתגבר על המוסיקה הרועשת.

"לא, זה טעים, אבל אין סיכוי שאצליח לשתות עוד אחד כזה, אחרת אחטוף הרעלת סוכר!" השבתי לה.

"בואו נתקדם לרחבה, ג'ספר בדיוק סימס לי" אוליביה צעקה והתחילה להתקדם לרחבה המלאה. בעוד אני מפלסת את דרכי בעקבותיהן של אוליביה ואדיסון, בחנתי את התחפושות השונות; ראיתי זומבית סקסית רוקדת עם מומיה עשויה נייר טואלט, הרבה מאוד ערפדים וערפדיות וגם עוד לפחות חמש הארלי קווין; נראה שהשילוב של המכנס הקצר, גרביון הרשת והקוקיות הבלונדיניות בצבעים השונים בהחלט סיפקו את המראה המושך שרוב הבנות מחפשות בליל כל הקדושים.

לבסוף מצאנו את ג'ספר, לוקאס, מטיאס ולצערי גם את ג'ולי. הם רקדו לצלילי המוסיקה המקפיצה; ג'ולי עצמה את עיניה ונראתה שקועה לחלוטין בקצב, גופה הקטן זז בתיאום מוחלט עם המוזיקה באופן כמעט מפתה. ג'ספר הרים את ידו וחייך כשראה אותנו מתקרבות וכולם הלכו מעט אחורה כדי שנוכל ליצור מעגל גדול יותר של רוקדים.

האלכוהול התחיל קצת להשפיע עלי, כך שהרגשתי הרבה פחות מודעת לעצמי ולגופי. התחלתי לנוע עם הקצב, מצטערת שלא הייתי ביותר מסיבות שהיו נותנות לי ניסיון ויכולות ריקוד טובות יותר. השתדלתי להישאר קרובה לאדיסון ואוליביה, וזה באמת עבד לזמן מה; רקדנו וצחקנו, אוליביה אפילו ניסתה ללמד אותי כמה תנועות ריקוד, אבל אחרי כמה דקות הגיע בחור צעיר וגבוה שהתחיל לרקוד לידה ובסופו של דבר גרר אותה רחוק יותר מהחבורה. הבטתי בהם רוקדים מרחוק; אוליביה נראתה די מרוצה ואני כמובן לא רציתי להפריע.

בהמשך לוקאס ביקש ממני לבוא איתו לבר כדי להביא לכולם משקאות ובעוד אנחנו מחכים שהברמן יסיים להכין אותם, הוא ניסה להתגבר על המוסיקה ולפתוח איתי בשיחה.

"שמעתי שעזבת את החוג למשפטים" הוא אמר בקול, מנסה להתקרב אלי כדי שאשמע אותו טוב יותר. היה לו ריח של בושם כלשהו מעורב עם זיעה.

"כן" אמרתי בחיוך, מקווה שהוא לא ינסה לגרום לי להתחרט על המעבר הפתאומי.

"אני מקווה שזה לא בגלל משהו שאמרתי" הוא המשיך, מתקרב קצת יותר.

"לא, מה פתאום!" אמרתי ונצמדתי לבר.

"יופי" הוא המשיך, נשאר קרוב. "אני חושב שאת מפספסת, אבל לא כולם מתחברים לתחום" הוא אמר. התחלתי להרגיש קצת לא בנוח מהקרבה שלו, יותר מכל רציתי לחזור לשאר, אז כשהברמן הניח לפנינו את הכוסות הצבעוניות והצוננות ואת בקבוקי הבירה, לקחתי שני בקבוקים בלי לחשוב ומיהרתי חזרה, משאירה את לוקאס מאחורי.

"מי הזמין בירה?" שאלתי בקול כשהגעתי חזרה למעגל הריקודים המוכר.

"אני!" ג'ספר קרא ולקח ממני את אחד הבקבוקים עם חיוך רחב על פניו.

"תודה" שמעתי את הקול המוכר אומר באוזני. מטיאס לקח ממני את הבקבוק הקר והוסיף "נסיכה".

ראיתי את לוקאס מתקרב, פניו מעט זעופות. "מיה, המשקה שלך מחכה על הבר, לא היו לי מספיק ידיים" הוא אמר בהתנצלות, אבל הייתה לי תחושה שהוא עשה את זה בכוונה.

הנהנתי לכיוונו ועשיתי את דרכי חזרה לבר. חיכיתי מאחורי בחור בסרבל כתום ומסיכה שזיהיתי מ"בית הנייר". כשהוא הסתובב כדי לצאת מהתור, הוא הרים את המסכה וחייך אלי, חושף זקנקן קצר וגבות עבות.

"שלום לך מלכתי" הוא אמר וקד קידה קטנה. אני בטוחה שהוא חשב שזה ישעשע אותי, אבל משהו במבט הרעב שלו גרם לי לשמור על שתיקה. חיכיתי שהוא יזוז מהבר והתקרבתי, מבקשת מהברמן את המשקה שלי שנותר מאחור.

"אז מה השם שלך? את לומדת פה באזור?" שמעתי קול קורא מאחורי. הסתובבתי וזה היה אותו בחור בסרבל כתום שעמד קרוב יותר עכשיו והמשיך לחייך. לגמתי מהמשקה שלי ועניתי במהירות "אני לומדת פה באזור, אבל אם תסלח לי אני צריכה לחזור לחברים שלי" אמרתי בחיוך מאולץ והתחלתי להתרחק.

לפרק המלא היכנסו לבלוג שלי.

לעידכונים וסיפורים נוספים מוזמנות ומוזמנים לעקוב אחרי בדף הפייסבוק.

Amy Wall עקוב אחר Amy
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
ההיא מהדוכן
ההיא מהדוכן
מהמםם לא יכולה לחכות
הגב
דווח
1 אהבתי
Amy Wall
Amy Wall
תודה ❤️
הגב
דווח
1 אהבתי
Danit A
Danit A
מושלם מושלם מושלם!!!
מחכה להמשך♡♡
הגב
דווח
טען עוד 6 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Amy Wall
תגרום לי לשכוח (18+)
תגרום לי לשכוח (18+)
מאת: Amy Wall
צחוק הגורל - פרק 33 (פרק ספיישל)
צחוק הגורל - פרק 33 (פרק ספיישל)
מאת: Amy Wall
מיומנה של שמנה
מיומנה של שמנה
מאת: Amy Wall
צחוק הגורל - פרק 20
צחוק הגורל - פרק 20
מאת: Amy Wall
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D