כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

צייר לך עולם: פרק 12

את לא יכולה לתקן את העולם

עדן
אני לא זוכרת כמה זמן עמדתי שם עד שלבסוף מצאתי את הכוחות ללכת הביתה.
השמש כבר שקעה ויחד איתי יצאו כבר אחרון המבקרים.
המון דברים רצים לי בראש בו זמנית ואני מסוחררת, עייפה וקפואה מקור.
על ירון, על סער, הפוסט טראומה מהמבצע אבל יותר מזה הרגשות אפלים שלו, אני מרגישה דקירה בלב רק מלח
והוא יודע שיש לי קראש עליו.
אלוהים איזה מביך זה.
איזה טיפשה אני.
ועוד עם הציור שלו מה לעזאזל חשבתי לעצמי כשהחלטתי לצייר אותו.
איזה טעות.
איך אני אמורה לחזור לצייר אותו מחר כאילו כלום, כאילו הוא לא ביקש מימני להתרחק מימנו.
אלוהים רק שלא יעזוב עכשיו את התכנית, לא בגללי.
רעם חזק קטע את מחשבותיי.
שיט אין לי מטריה.
גשם חזק התחיל לרדת.
דפקתי ספרינט לתחנת אוטובוס הקרובה אבל הגשם כבר הספיק להרטיב אותי לגמרי.
אני עולה על האוטובוס הראשון שמגיע רק לברוח מפה, לא משנה איזה קו.
אחרי האוטובוס הרביעי שאני מחליפה אני מצליחה להגיע איכשהו קרוב לדירה ומוצאת את עצמי רצה בגשם ארבעה רחובות עד שאני מגיעה, רטובה כולי ומיואשת.
"אוייי עדן תראי אותך, לכי מהר למקלחת בדיוק חיממתי מים בשבילי מהר שלא תתקררי". קרן לא נותנת לי זמן להגיב וישר לוקחת מימני את התיק והמעיל ושולחת אותי ישירות למקלחת.
ברגעים כמו אלה אני אסירת תודה שקרן בסביבה. היא אומנם יכולה להיות קוץ בתחת, שתלטנית ובוסית אבל במשברים היא תמיד יודעת בדיוק מה לעשות.
אני מורידה את הבגדים ונכנסת למקלחת נותנת למים החמים לחמם אותי ולשטוף מימני את כל היום הנורא הזה ואת כל המחשבות.
אני יוצאת מהמקלחת מעודדת מעט וקרן מחייכת אלי בחמימות.
"הכנתי מרק, תתלבשי ותבואי נאכל ביחד". אני מהנהנת ונכנסת לחדר להתלבש.
אני מתלבשת וישר יוצאת אליה מנסה להסיח את דעתי כמה שאפשר ממה שקרה בהר הרצל.
קרן מוזגת לנו שתי קערות של מרק ירקות חם ואנחנו מתיישבות לאכול בשקט.
זאת התכונה השנייה שאני הכי אוהבת בקרן. היא יודעת לקרוא את הסיטואציה והיא יודעת בדיוק מתי אני במצב רוח רע ומתי היא צריכה לתת לי שקט.
אנחנו יושבות ושתות את המרק עם כל לגימה אני מרגישה מעודדת יותר.
כשאנחנו מסיימות אנחנו נשארות לשבת בשולחן.
קרן מסתכלת עלי במבט שלה שאומר "קדימה תשפכי אני כאן".
אני מרגישה פתאום דמעה זולגת על לחיי והכל נפרץ כמו סחר.
אני מספרת לה בדמעות על הסער, על הציור, על מה שהיה בבית הקברות אבל משמיטה את החלק על הפוסט טראומה.
היא מקשיבה בלי לשפוט ומחבקת אותי בסוף.
"אני כל כך נבוכה קרן, מה חשבתי לעצמי ועוד הציור".
"די עדן אל תאכלי את עצמך, אי אפשר לשלוט ברגשות".
"נסחפתי מידי אסור היה לי לצייר אותו".
"התאהבת ברעיון שלו עדן, לא במי שהוא, התאהבת בפנטזיה הזאת. לציור שלך אין שום קשר לסער באמת, את מציירת את התשוקה שלך".
התשוקה שלי אליו, אני רוצה לתקן אותה אבל מבינה שלא לא יועיל.
"את כל כך רגישה עדן, זה מקסים מצד אחד אבל זה גם כל כך רע לפעמים ועכשיו זה ממש לרעתך. את לא יכולה לתקן את העולם".
היא מחבקת אותי תוך כדי שאני בוכה.
"עדן את חייבת לשחרר מזה את לא יכולה לתקן אותו, את חייבת לשחרר".
אני מהנהנת אבל יודעת שגם אם אני לא יכולה לתקן אותו אני לא מסוגלת לשחרר.
אני חייבת לעשות משהו.
סער
אני יושב אצל אורי בספה ולוגם מהקפה השחור.
אורי יושב מולי עם קפה משלו ואנחנו שותים בשקט.
כוס קפה של אחרי הסערה.
אני מריץ בראש את ה-24 שעות האחרונות ואני כל כך התבייש.
אני נזכר במבט המפוחד והקפוא שלה, אלוהים מה עשיתי, איך עשיתי לה את זה.
מלאכית יפה ועדינה כל כך.
למה הייתי צריך להפיל עליה את הדפקות שלי.
השארתי אותה שם לבד, בלי טרמפ הביתה בגשם.
אפס אידיוט זה מה שאני, ואז נפלתי על אורי בערב שהוא היה אמור לנסוע הביתה למשפחה שלו, השארתי אותו ער כל הלילה.
"התקף".
לאן הגעתי, במקום להשתפר אני רק הולך ומדרדר. אולי אני צריך לעזוב את ירושלים לנסוע רחוק אפילו יותר.
אני הורס כל מה שאני נוגע.
"אני חושב שאני יעזוב את התכנית ציור". אני פולט פתאום ואורי מסתכל עלי בפליאה וממהר לשים שוב את המשקפיים שלו שבשנייה מחזירות אותו לדמות הפסיכולוג.
"לא סער ממש לא, אני מבין שעכשיו זאת מעין נקודת שפל אבל הלילה עשינו התקדמות מאוד גדולה ואני בטוח שהייתה לזה השפעה ממשית. זאת פעם ראשונה שאתה מצליח לשים את האצבע על הבעיה והנוכחות שלך בתוכנית עזרה לך להגיע לזה".
הנוכחות של עדן בחיים שלי יותר נכון.
"איך אני אראה את הפרצוף שלי עכשיו שם, אורי אני עשיתי לה טראומה לכל החיים. ראית אך הגעתי לפה אתמול. שם ליד הקבר של ירון זה היה אפילו יותר גרוע".
"אמרת בעצמך שאכפת לה מימך, אם תפרוש זה יפגע בה יותר. עם דבר אחד אני מסכים איתך אבל אולי אתה צריך קצת להתאוורר, להחליף קצת נוף. סע להורים לסופ"ש, תהיה עם חברים מהבית, תתחבר קצת לסער שהיית לפני הטראומה".
אני מהנהן.
"אני אבטל את המשמרות בבר, אלעד בטח יעזור, אני אגיד שאני מרגיש לא טוב ומחר כבר אסע להורים. הם ישמחו, לא ביקרתי כבר חודשיים כמעט הם מצפים לראות אותי".
"יופי סער זאת הגישה. תתמקד בלגרום לעצמך להרגיש טוב יותר. עדן תסלח לך אני בטוח".
אנחנו נפרדים בחיבוק ואני מודה בלב על המזל שמצאתי את אורי.
אורי הוא אחד הסיבות העיקריות שהגעתי לירושלים, הוא מומחה בתחום ואבא שלי לא היה מוכן להתפשר על פחות ודאג להכל "רק שאהיה בסדר".
אני נאנח.
לא מגיע לי שיאהבו אותי ככה, שידאגו לי ככה, אני פשוט אפס.
אני מסמס בקבוצה של המשפחה שאני אגיע לסופ"ש ובא לסגור את הטלפון.
אני מרגיש את העייפות נופלת עלי ומקבל הודעה.
"בוא לכתובת הזאת, אני רוצה להראות לך משהו, עדן".

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Writer :) עקוב אחר Writer
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
הלוואי ותמשיכי מהר ותספרי גם מה קדם לסמס של עדן
אני סקרניתת
הגב
דווח
Writer :)
Writer :)
עוד פרק בשבוע הבא, שווה לחכות
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
ילדה
ילדה
מאת: little mrs.sunshine :)
עיניים הם הראי לנשמה
עיניים הם הראי לנשמה
מאת: Liron Kleinman
הפסדתי אותה אחי ואני קרוע בתוכי
הפסדתי אותה אחי ואני קרוע בתוכי
מאת: Liron Kleinman
גבעתי זה הכי אחי
גבעתי זה הכי אחי
מאת: Liron Kleinman
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer