כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

ההתנגשות השניה חלק 34

היא רוקדת עם גבר אחר

תוכן עניינים 1. ההתנגשות השניה חלק 1 2. ההתנגשות השניה חלק 2 3. ההתנגשות השניה חלק 3 4. ההתנגשות השניה חלק 4 5. ההתנגשות השניה חלק 5 6. ההתנגשות השניה חלק 6 7. ההתנגשות השניה חלק 7 8. ההתנגשות השניה חלק 8 9. ההתנגשות השניה חלק 9 10. ההתנגשות השניה חלק 10 11. ההתנגשות השניה חלק 1112. ההתנגשות השניה חלק 12 13. ההתנגשות השניה חלק 1314. ההתנגשות השניה חלק 14 15. ההתנגשות השניה חלק 15 16. ההתנגשות השניה חלק 16 17. ההתנגשות השניה חלק 17 18. ההתנגשות השניה חלק 18 19. ההתנגשות השניה חלק 19 20. ההתנגשות השניה חלק 2021. ההתנגשות השניה חלק 21 22. ההתנגשות השניה חלק 2223. ההתנגשות השניה חלק 23 24. ההתנגשות השניה חלק 24 25. ההתנגשות השניה חלק 24 26. ההתנגשות השניה חלק 2527. ההתנגשות השניה חלק 2628. ההתנגשות השניה חלק 27 29. ההתנגשות השניה חלק 2830. ההתנגשות השניה חלק 29 31. ההתנגשות השניה חלק 3032. ההתנגשות השניה חלק 3133. ההתנגשות השניה חלק 3234. ההתנגשות השניה חלק 3335. ההתנגשות השניה חלק 3436. ההתנגשות השניה חלק 35 37. ההתנגשות השניה חלק 3638. ההתנגשות השניה חלק 37 39. ההתנגשות השניה חלק 38 40. ההתנגשות השניה חלק 3941. ההתנגשות השניה חלק 4042. ההתנגשות השניה חלק 41

*********
מריצה
אנחנו נכנסים לחדר המדידות, אני ממוודאת שכל השמלות שצריכות להיות מוכנות ללבישה ולמדידה של הדוגמניות מוכנות ונמצאות, אני מסתכלת במספר הדגם המופיע בדף שבמחברת של אלי ועל מספר הדגם שעל הטיקט של השמלה ומוודאת שאכן זאת השמלה הרצויה, אסור שיהיה פדיחות בזה, כי השמלות שמוצגות כאן הן שמלות לנשפים חשובים, אירועים, צילומים, פרסומות וכל הדברים האלה, ככה שזה נורא חשוב, כי אם תיהיה טעות היא תיפול עלי. השלמות בנושאים האלה היא בדברים הקטנים.
״או אני זוכר את החדר הזה.״ הירו אומר כשהוא מסתכל סביב החדר, אני בטוח זוכרת מה שקרה כאן בפעם האחרונה שהיינו כאן ביחד, הירו הזמין אותי לארוחת הערב אצלו בבית לראשונה, זה היה הערב הכי מושלם שהיה לי, הלילה הכי מושלם שהיה לי. אבל הירו שעומד לצידי כאן ועכשיו, זה ההירו שאני לגמרי רוצה וצריכה.
״אתה זוכר?״ אני שואלת כשאני מדפדפת בין השמלות ומסדרת אותם על הקולבים שלהן.
״בייב, יש לי זיכרון טוב לדברים שחשובים לי.״ הוא מחייך כשהוא נעמד מולי מהצד השני של מתלה הבגדים.
״אז אני חשובה לך?״ אני מחייכת כשאני מנסה לסחוט ממנו מחמאות וחיבה, לא שאני צריכה, אבל זה סתם כיף.
״את באמת שואלת?״ הוא מניח את ידו על מתלה הבגדים ומסתכל עלי בעיניו הירוקות, אני רואה כמה הן בורקות.
״אני יודעת.״ אני מחייכת ונושכת את שפתי, אני אוהבת אותו כל כך.
אני אוהבת הכל בו, אני אוהבת את השינוי שחל בו, אני אוהבת את זה שעכשיו הוא אומר לי שהוא אוהב אותי ולא שהוא צריך אותי, אני אוהבת את זה שהוא נותן לי להרגיש אהובה על ידו. פעם התשובה שהתרוצצה בראשי הייתה האם הוא אוהב אותי? מה הוא מרגיש כלפי? הרגשתי שאני רק משחק בשבילו, הרגשתי שאני עוד אחת, היום, כשאני עומדת כאן מולו ומסתכלת עליו, מסתכלת על החיוך המתוק שלו שכובש אותי בכל פעם מחדש, מסתכלת לתוך עיניו, לתוך המבט שלו שפעם היה אפל, והיום הוא יותר זוהר, יותר שליו, היום אני לא רק חושבת, לא רק רוצה לחשוב, היום אני יודעת שאני לא עוד אחת, אלא שאני מרגישה שאני ה-אחת.
מעולם לא הרגשתי האחת לפני בשביל אף אחד, מעולם אף אחד לא נלחם עלי כל כך כמו שהירו נלחם עלי, מעולם לא הרגשתי נאהבת כל כך כמו שאני מרגישה על ידי הירו, הוא נותן לי להרגיש בדיוק מה שכל חיי רק רציתי להרגיש מכל הבחורים שאותם רציתי- כמו דמות מסרט רומנטי, שהגבר שאוהב אותה מסתכל עליה וזה נראה כיאלו כל העולם מסביב נעצר, כיאלו רק הם קיימים בעולם, וככה אני מרגישה שאני איתו, שרק שנינו קיימים בעולם, כשהירו מסתכל עלי, נוגע בי, מנשק אותי, נותן לי להרגיש את חום גופו, אני מרגישה שהעולם נעצר, ושאף אחד לא יכול לעצור אותנו, שהעולם שייך לנו, לשנינו.
תמיד רציתי להרגיש ככה, תמיד רציתי להרגיש מאוהבת כמו אלי מהסרט היומן, תמיד רציתי שילחמו עלי כמו שגטסבי נלחם על דייזי, תמיד רציתי שיאהבו אותי כמו שנואה אוהב את אלי ולא שכח אותה מעולם. תמיד רציתי איזה סיפור אהבה מרגש ורומנטי כמו הסרט נוטינג היל, ובלי לשים לב, כל השנים האלה שרציתי את זה, התחננתי לזה, בכיתי שאין לי את זה, הרגשתי שזה מחליש אותי, שזה שובר אותי, מרסק אותי, כל הפנטזיות האלה, לחיות באשליה, בעולם הדמיון, בעולם של הסרטים הרומנטים שרק בו הגברים האלה קיימים, פתאום הגיע יום אחד, שהתנגשתי בבחור אחד, שהצליח לשנות את כל עולמי, להפוך אותו לגמרי, הפנטזיות ההם התממשו להם, אותם הסצנות שהרצתי בראשי אלף פעם קרו להן, הצלחתי לראות שהנסיך החלומי שתמיד חלמתי עליו, שתמיד רציתי, כן קיים בשבילי, ורק בשבילי.
תמיד אמרו לי שכל הזמן הזה שחיכיתי ישתלם בסופו של דבר, כי אני אקבל את מה שבאמת מגיע לי, ואכן כך קרה, אני לרגע אחד לא מתחרטת שהירו נכנס לחיי, שהעיניים הירוקות האלה מביטות בי אני יודעת שללא ספק, היה שווה לחכות, היה שווה את כל מה שעברתי, כל הדחיות, כל הפנטזיות שלא התממשו, כל האכזבות, שבאומות הלב, זה היה שווה את זה רק בשביל שהגבר הזה יאהב אותי כמו שהוא אוהב אותי, כמו שאני אוהבת אותו.

נכנסתי למטבח העובדים בזמן שהירו מחכה לי במשרדה של אלי, הוא באמת שומר על החוקים ולא מפריע לי בעבודה, הוא עושה מה שאני אומרת לו, אפילו בהיתקלות עם בריידן הוא נשאר רגוע יותר ממה שציפיתי שהוא יהיה.
שניה אחרי שאני נכנסת אני שומעת צעדים ורואה את בריידן מולי כשהוא סוגר את דלת מטבח העובדים.
״מה אתה עושה?״ אני שואלת כשאני מסתכלת על בריידן מסתובב אלי.
״מה את עושה שאת מביאה אותו לכאן?״ הוא מתלונן. מה עובר עליו? למה הוא מתנהג אלי ככה?
״סליחה? לא ידעתי שזה מפריע לך בוס.״ עקצתי אותו, זה די מעלה לי את העצבים כל ההתנהגות הזו שלו.
״אני לא הבוס שלך, אבל כנראה שהיא לא נמצאת כאן את עושה מה שאת רוצה.״ הוא מניח את ידיו בצידי מותניו מתחת לגשט החליפה שלו.
״אני עושה מה שאני צריכה, הוא בסך הכל מלווה אותי היום בעבודה, הוא לא מפריע לאף אחד, מה אתה רוצה ממנו? אני לא מבינה מה עובר עליך בריידן.״ אני נשענת על שיש המטבח ומסתכלת עליו. הוא מרים את ידו אל הזיפים המסודרים שלו, ומעביר את ידו על פניו.
״את באמת לא קולטת אה?״ הוא אומר.
מה? מה אני צריכה לקלוט?! הוא מחרפן אותי כבר!
״מה?״ אני שואלת מבולבלת.
״את לא מבינה שהוא פשוט לא בשבילך! הוא לא מגיע לך! למה את נותנת לעצמך ליפול בפח שלו? הוא שחקן!״ בריידן נוהם עלי, ממש תוקף אותי.
אני נבהלת מהטון שלו. מי הוא חושב שהוא לשפוט ככה את הירו? אני גם שפטתי אותו לפני, הירו יכול להיות לא נעים, גס רוח, מניאק, אכזרי לאחרים, זה נכון, אבל הוא לא איתי ככה, אני לא אתן לו לדבר עליו ככה.
״אתה לא יודע כלום בריידן, אתה לא יכול לדבר ככה על בן אדם שאתה לא מכיר, שאתה לא יודע כלום עליו!״ אני מעיפה את ידי בניסיון להדגיש את אמירתי.
״אני יודע שהוא לא טוב בשבילך.״ הוא אומר בקול רגוע יותר.
״למה אתה אומר את זה?״ אני שואלת גם רגועה יותר.
״את באמת לא רואה את זה? את באמת עד כדי כך טיפשה כדי לא להבין את זה?״ הוא מעביר את ידו על הבלורית שלו.
״סליחה?״ אני שואלת כשאני קולטת שהוא קרא לי טיפשה, מה הוא רוצה ממני היום?
״אני לא יכול לשמור את זה יותר. אני אוהב אותך מריצה, אני אוהב אותך מהרגע הראשון שראיתי אותך, מהרגע הראשון שהסתובבתי וראית אותי כאן, במטבח הזה. אני לא הצלחתי להוציא אותך מהמחשבות שלי, ורק רציתי להתקרב אליך, להיות איתך. אבל את הלכת עיוורת אחרי האידיוט הזה, עם התהילה שלו, אבל אני טוב יותר בשבילך, אני יותר טוב בשבילך ממנו.״
אני מסתכלת על בריידן המומה, המומה לגמרי מכל מה שאמר, אני נשארת במקומי כשהוא צועד שני צעדים אלי, אבל עדיין יש בנינו מרחק. בריידן? אוהב אותי? הירו צדק כל הזמן הזה, הירו ידע. אוי לא. הוא ידע. איך אני לא ראיתי את זה? כנראה שלא רציתי לראות את זה, רציתי לחשוב שבריידן חבר שלי, שהוא קוצה להיות חבר שלי, כשבעצם הוא רצה יותר מזה.

״תגידי משהו.״ בריידן ביקש אחרי שתיקה ממושכת כשאני מוצאת את עצמי בוהה בבריידן ולא יודעת מה לומר ומה להגיד. בריידן אוהב אותי? לא העלתי את זה על שעתי מעולם, גם כשהירו אמר זאת שוב ושוב, לא חשבתי לרגע שיש משהו מוצדק במה שהוא אומר.
״בריידן... אני... אני לא יודעת מה להגיד.״ המילים מתבלבלות לי בראשי, אני לא יודעת איך להגיב לזה.
״תגידי שאת יודעת שאני טוב בשבילך, תגידי שאת יודעת שהירו זה רק עוד חוויה מרגשת שחולפת, אני יכול לתת לך הכל ואפילו יותר מהכל מריצה, אני מוכן בשבילך להכל.״ בריידן צעד עוד צעד כלפי כשקולו מתחנן.
אני עדיין בהלם, ועם כמה שבריידן בחור נהדר ומדהים, ואולי בזמן אחר אם לא הייתי פוגשת בהירו אז אולי כן משהו היה יכול להתפתח בנינו, אולי כן הייתי נותנת לזה צ’אנס, אולי כן הייתי מסתכלת על בריידן בצורה אחרת, אולי. אבל ישנו הירו, הנסיך שלי, הבחור שתמיד חלמתי עליו, זה שאני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו מהרגע שאני קמה עד לרגע שאני הולכת לישון, זה שאני רוצה שיהיה איתי בכל רגע של היום, בכל רגע של הלילה, זה שאני רק רוצה להיות תחת מגעו, לשמוע את קולי המשכר, להיבלע בתוך עיניו הירוקות הזוהרות וחיוכו הכובש, אני יכולה לתת אלף ואחת סיבות למה בריידן כן מתאים לי והירו לא, כמה החיים של בריידן מסודרים ופשוטים ושל הירו מסובכים וכל יום זה עוד סיפור חדש ומרתק, אבל בריידן הוא לא הירו.
״אני מצטערת בריידן, אבל הלב שלי שייך למישהו אחר, אני אוהבת את הירו, אני שמעתי והבנתי מה שאתה חושב עליו, אבל אני יודעת שהירו הוא הגבר בשבילי, אני מצטערת שזה המצב, והלוואי וזה היה אחרת, אבל הלב שלי בחר בהירו, ולא הייתי רוצה לשנות את זה לעולם.״ הצלחתי להגיד את מה שישב בליבי לבריידן אחרי שהסתכלתי על מבטו המתינו לתשובה אחרת, כשסיימתי את דבריי בריידן השפיל את מבטו בעודי ממשיכה להסתכל עליו המומה. הוא פולט נשימה ומהנהן בראשו ״הבנתי.״ הוא אומר בקרירות.
״אני מקווה שנוכל להמשיך להיות חברים..״ צעדתי הפעם אני צעד אליו.
״חברים?״ הוא הרים את מבטו אלי וגיחך, הוא תחב את ידיו בכיסי המכנס שלו. ״אני לא יודעת מה אתה רוצה שאומר בריידן?״ אני שואלת אותו כשאני באמת מעולם לא הייתי בסיטואציה כזו, מעולם לא דמיינתי את עצמי בסיטואציה כזו. טוב אולי כן דמיינתי ופינטזתי, אבל לא נכחתי בה במציאות שהייתי באמת צריכה לחשוב על מילים להגיד בזמן אמת, אני צריכה לכתוב לעצמי את התסריטים שהייתי מפנטזת לעצמי בראש למצבים כאלה או אחרים. אוף.
דלת הכניסה למטבח העובדים נפתחת ואני מסתכלת לכיוונה בעוז בריידן מסתובב גם הוא להביט מי נכנס, אני רואה את הירו עומד בפתח הדלת.
״בייב..״ אני אומרת כשאני הולכת לכיוונו.
״מה לעזאזל?״ הוא שואל כשאני רואה את מבטו העצבני מופנה כלפי בריידן.
״זה מה שחסר לי עכשיו.״ בריידן אומר כשהוא מגלגל את עיניו.
״מה פאקינג אמרת?״ הירו נהם על בריידן.
״עובר לך משפט בגרון בלי לקלל? .״ בריידן השיב לו, אוי לא, בבקשה שזה לא יתחיל להיות גרוע יותר ממה שזה כבר עכשיו.
הירו צועד אליו כמה צעדים ״יש לך בעיה עם זה חתיכת מזדיין?״ הירו נעמד מולו.
״יש לי בעיה עם כל מה שקשור אליך.״ בריידן מתגרה בו.
אני מושכת בידו של הירו ״הירו בבקשה, תעזוב את זה בבקשה.״ אני מבקשת בקול מתחנן.
״זה מה שאת רוצה? חתיכת מניאק כזה?״ בריידן מסתכל עלי. הירו משחרר את ידו משלי ותופס בשני צידי הגקט של בריידן.
״תשמע לי טוב חתיכת בן של זונה, אולי אני לא לובש חליפות כל היום ומתעסק כל היום במספרים, אבל את הבחורה שלי, אתה תעזוב בשקט ולא תפנה אליה יותר. הבנת?״
בריידן הסתכל על הירו במבט מפוחד.
״הירו! בבקשה!״ צעקתי לו כשאני אוחזת בכתף שלו בידי ומנסה למשוך אותו אחורנית, אבל הוא יותר מידי עצבני.
״תענה לי חתיכת מזדיין! הבנת?!״ הוא נהם עליו.
בריידן הנהן בראשו. ״הירו!״ אני צועקת לו שוב, אני מתחננת שאף
אחד לא. יכנס ויראה או ישמע את כל מה שקורה כאן כי אני באמת אצא מדעתי כבר זה יותר מידי לכל היום הזה!
הירו משחרר את בריידן וטופח על הכתף שלו ״ואתה תתחיל מעכשיו כשאתה תצא מכאן בשקט בלי לפנות לבחורה שלי.״ הוא מוסיף, בריידן מסתכל על הירו במבט שנאה, כשהירו מגחך בגאווה ובריידן יוצא מהמטבח.
אוי אלוהים, היום הזה לא יכול להיות גרוע יותר מכך שאלי תפסה אותי בבוקר עם הירו במעשינו, לכל המשימות שעלי לעשות, הצהרת האהבה של בריידן שחשבתי שהוא החבר שלי, ועד ההיתקלות של הירו ובריידן.
״מצטער בייב, באמת שניסיתי לשמור על חוק מספר ארבע, אבל פאק. הבן זונה הזה מדבר יותר מידי.״ הירו מסתכל עלי, אכן, בריידן דיבר היום יותר מידי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Danit A
Danit A
אפשר המשך?
הגב
דווח
guest
יאו זה פשוט מושלם! אולי תעלי בבקשה פרק כל יום?
הגב
דווח
1 אהבתי
Miss D
Miss D
אני נורא משתדלת לעלות לכן פרקים כל יום אבל לצערי אני לא מצליחה לעמוד בזמן מבטיחה להשתדל לעלות יותר פרקים בשבוע
הגב
דווח
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
ליבי - פרק 19
ליבי - פרק 19
מאת: כותבת אנונימית
על כתף אחת שטן על כתף שניה מלאך.
על כתף אחת שטן על כתף שניה מלאך.
מאת: Alon PAGLIN
לפעמים בא לי להיות אופלייה
לפעמים בא לי להיות אופלייה
מאת: תמר בנט
הסיפור על הקצינה, הגנב ולוחם האתיקה הבלתי מעורער
הסיפור על הקצינה, הגנב ולוחם האתיקה הבלתי מעורער
מאת: תמר בנט
המדורגים ביותר
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה