כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

איפוס מחדש פרק 34

" יש דרכים אחרות להצליח בחיים מבלי להתפרסם"

" המונית שלי" קמתי מבלי לענות לו נכנסתי למונית ביקשתי מהנהג שיתחיל בנסיעה.
זה היה קרוב, מה אם הוא יודע? מדוע הייתי צריכה לענוד אותה?
הסתובבתי לאחור וראיתי אותו עדיין שם באותו מבט המום.
" סוף סוף מיטה!" למליקה יש מיטה נוחה רק המזרון שלה עולה יקר מבלי לחשב את המיטה והמצעים הנעימים.

....

ישבתי בסלון והבטתי בלישי ומליקה שהכינו כדורי שוקולד, לעיתים היה בי את החשק להצטרף אבל במקום זה הוספתי להן מלח בכדורי השוקולד כאשר לא הבחינו. הן רבו והתווכחו על מי מהן התבלבלה בין המלח לסוכר, רציתי תשומת לב אך לא קיבלתי אותה.
והפעם ההיא שלישי נתנה למליקה לתפור לה את השמלה רק כי אין לה אף אחד בבית שיודע לתפור.
מליקה תפרה לה אבל אני פרמתי את החוטים שעה לפני שהחזירה את השמלה, הן רבו יום שלם לקח להן שבוע לחזור לדבר. כוונתי לא הייתה לסכסך בניהם לפחות לא בהתחלה.

" לישי!" מליקה נופפה לה מרחוק, ראיתי את אבנר מביט מרחוק מחכה שלישי תיכנס לבית שלנו בזמן שהצצתי מהחדר. הוא היה נראה טוב, שיערו מעט האפיר אבל הוא שמר על הגזרה שלו. ראשו הביט לכיוון שלי, תהיתי האם הוא רואה אותי משם.
" לישי ואני צריכות את החדר, תצאי" מליקה גירשה אותי ותמיד הצטערתי שאין לי חדר משלי.
" על מה את מסתכלת שם?"
" יש שם ציפור אבל היא בדיוק עפה" לא רציתי לעורר עניין.
" אגב אימא אמרה שתצאי לקנות כמה דברים" סילקה אותי, באמת אימא כתבה רשימה.
" קדימה תצאי לפני שיסגרו" השעה הייתה רק שלוש בצהריים הסיכוי שחנות תיסגר בשעה הקרובה די קלושה, אך בכל זאת יצאתי לדרכי.
" היי" זה היה קולו של אבנר שהציץ לעברי מהחנייה.
" אב... נר, מה אתה עושה פה?"
" הבאתי את לישי, איך היא מתנהגת אלייך?"
" היא לא בדיוק מתנהגת, היא מתעלמת"
" זו בטח אשמתי"
" לא זו לא, זאת אומרת זה רק הגביר את השנאה שלה כלפיי אבל היא אף פעם לא אהבה אותי"
" אתה לא מתכוון ללכת?"
" תראי זורי מאז מה שקרה בנינו קשה לי, החזרתי את לישי אליי בקושי"
" מה אתה מנסה להגיד?" נכנסתי לתוך המכונית.
" אני מחבב אותך... את בחורה טובה"
" אבנר לא יקרה בנינו שום דבר, זה מסוכן!"
" מה מסוכן? זה לא שאת קטינה" הוא נגע בכתפי מבלי לחשוש שמישהו עלול לראות.
" אבנר מישהו עלול לראות אותנו"
" לא אכפת לי"
" כל מה שהיה בנינו היה סתם"
" הייתי מוכן לקבל עוד מהסתם הזה"
" לא, בבקשה תלך אני צריכה לנסוע" הוא הניח לי ברוגע נופף לשלום ונסע, זה היה קרוב לפעמים קשה לי לומר לא, הפעם הצלחתי.

....

" מה אני אמור לעשות?" הטיח את העיתון על הרצפה אני לעומת זאת שמחתי שנועם כתב את הכתבה.
" אני שונא את הכתב הזה" אני דווקא אוהבת.
" איך הוא ראה?"
" אולי הוא היה שם?"
" כן הוא היה אחרת איך תסביר את התמונה?"
עשה קול עם הפה ולאחר מכן הנהן.
" אני אדבר עם הסוכן של תומר, תחכי בחוץ יש לנו נהג חדש" שוב? למה? תהיתי אך שתקתי.
" זורי השיחה תיקח זמן, לכי תסעי קצת לטייל עם הנהג תגידי לו לאן" ככה הוא משחרר אותי? איזה יופי.
מה קרה לנהג הקודם שהחליפו נהג?
מאז שויקטור התקבל לעבוד בחברה לא ראיתי אותו, וודאי בשליחויות גדולות.
" שלום אני הנהג החד..." עצר, לא האמנתי זה אבנר... אבנר של לישי, זאת אומרת אבא שלה פקחתי את עיניי לרווחה ומיד לאחר מכן חזרתי למציאות. הייתי לבושה כמו מליקה הוא לא יזהה.
" לא ידעתי שאני מסיע אותך"
" אבא של לישיי! .... ייקח ללואי הרבה זמן בוא ניסע" דיברתי כמוה היה אסור לי להיחשף.
" לאן את רוצה?"
" מכיר את המקום הזה?" שלחתי תמונה"
" כן, אתן כל כך דומות"
" כולם אומרים את זה"
" את עוד כועסת על אחותך?"
" כבר לא"
" אהבתי אותה, זאת אומרת לא סיפרתי גם אם לא היה בנינו משהו רציני" אהב אותי? אלוהים אדירים מעולם לא שמעתי את המילה הזאת, גם לא בבית.
" אל תכעסי היא בסופו של עושה את הבחירות שלה"
" היא עשתה בחירות לא טובות"
" אני חושב שלישי ואת הגזמתן עם התגובה"
" איך אתה מצפה שנגיב כשנראה אבא של חברה נמצא עם בחורה צעירה שנראית בדיוק כמוני?" פלטתי אנחה.
" לא יודע"
" בוא פשוט נמשיך בנסיעה" קיצרתי את הדיבורים מרוב אי נעימות ויצאתי לכיוון חוף הים הוא הלך אחרי ואמר שהוא משגיח עליי מרחוק, טיילתי מעט על החוף המבודד ומרחוק לא הפסקתי להביט באבנר מצד אחד התגעגעתי לשיח איתו אך מצד שלי כל דבר שקשור אליו עשה לי רע.
" מתי לישי חוזרת?" היא טסה לדרום אמריקה לפני שנה ועדיין לא חזרה.
" אני לא יודע"
" את תכעסי אם אבקש לדבר עם זורי?"
" בשביל מה אתה צריך לדבר עם זורי? היא בחיים שלה"
" אני מרגיש שרק היא יכולה להבין את מה שעובר עליי ולא הספקתי לסגור איתה את מה שהיה"
" מה היה?" ידעתי אך רציתי לשמוע ממנו.
" את בטוחה שאת רוצה לשמוע?"
" אם אשמע אתן לך להיפגש איתה... זאת אומרת את מספר הטלפון שלה אבל היא זמינה רק בערבים.. עובדת כל הזמן"
" אין בעיה"
" נו תספר כבר!" חיקיתי את מליקה.
" וואו אתן בהחלט שונות כל כך. טוב היו כמה פעמים שפגשתי אותה מרחוק אחרי כל מה שהתגלה היא סחבה דברים ונכנסה הביתה עם שקיות אהבתי לעקוב אחריה עד שיום אחד עצרתי אותה באמצע הרחוב וביקשתי שנדבר" אני זוכרת את היום הזה, אך לא ידעתי שהוא עקב אחריי באותם ימים... אני זוכרת סחבתי שקיות בדמעות לא כי הן היו כבדות אלא מכל מה שחוויתי באותה התקופה.
" מה אמרת לה?"
" לא אמרתי שום דבר, נישקתי אותה"
" מה? היו אנשים מסביב?"
" מעט"
" ואיך היא הגיבה?"
" הפילה את כל השקיות היא בכתה"
" בכתה?" הייתי בהלם בכאילו.
" כן, אני לא חושב שזה בגלל הנשיקה שלנו הדמעות היו שם לפני"
" היא נישקה אותך בחזרה?" הוא הנהן.
" אחר כך עזרתי לה עם השקיות ישבנו במכונית שלה ובמקום לדבר היא צעקה עליי"
" היא כזאת מגושמת למה היא צעקה עלייך?"
" אני חושב שהיא עברה תקופה לא קלה והפילה את זה עליי, לא היה לי אכפת אבל מאז לא פגשתי אותה"
" הינה זה מספר הטלפון שלה רק אף מילה ללישי אחרת היא שוב לא תדבר איתי"
" תודה מליקה"
" בוא ניסע ללואי" הוא הנהן פתח לי את הדלת והנסיעה עברה בדממה היו לו פנים מאושרות הוא זהר וראו כי הציפייה שלו לסיים את המשמרת ולהתקשר אליי בוערת בתוכו.

....

" זורי!" ראיתי את אבנר אל מולי בעודי עם השקיות הכבדות והדמעות על הפנים בגלל המילים של אימא " את הבת הלא מוצלחת שלי" מעולם לא אשכח את זה. חיכיתי שהוא ידבר אבל הוא לא, התקרב אליי והרגשתי את הנשימות הכבדות שלו על פניי.
" אתה מתכוון לדבר?" ואז הוא נישק אותי, הפלתי את השקיות ונתתי לו לנשק אותי לשניות אחדות עד שעצרתי אותו.
" אבנר זה... זה לא לעניין" לקחתי את השקיות מהרצפה והלכתי לכיוון המכונית בהתפרצות זעם.
" זורי תחכי!"
" אין לי זמן" הוא לקח ממני את השקיות וסחב אותן בעצמו.
" לפחות תני לי ללוות אותך מבלי לדבר" הסכמתי הוא הניח את כל השקיות בתא המטען ונכנס למושב האוטו על ידי.
" אתה לא יכול לשבת כאן"
" את מצפה למישהו אחר?"
" אבנר אני צריכה לחזור"
" לפחות תדברי איתי מה קרה?"
" שום דבר..." ניגבתי את הדמעות
" אני לא רוצה שתהיה בחיים שלי"
" למה?"
" מליקה סיפרה הכל להורים שלי... אתה מבין? עלינו! גם אם זה קרה לפני שנה אסור לנו"
" אבל את לא ילדה קטנה"
" הם ההורים שלי אני צריכה לכבד אותם כל עוד אני גרה איתם"
" את כזאת בחורה טובה"
" אל תחמיא לי בבקשה תלך מכאן" פרצתי בבכי הוא הסתכל עליי ולא יצא.
" נו תצא כבר! פשוט תצא!" צעקתי עליו הוא נבהל ויצא עד שנסעתי הביתה עם רגשות אשם על כך שצעקתי עליו.

.....

התעוררתי בבהלה והבנתי שאנחנו עדיין בנסיעה ואבנר הוא הנהג.
" את בסדר?" שאל והושיט לי בקבוק מים.
" כן" למליקה מעולם לא היו סיוטים, רק לי הלוואי וגם היא תסבול מתישהו מסיוטים שתרגיש כיצד זה לחיות בצל פחד מסוים.

כאשר חזרתי מקניות הייתי נעולה בחדר על אף הדפיקות הם לא פתחו לי נתנו לי לבכות עד שנרדמתי על הדלת, יום למחרת מצאתי את עצמי במיטה תהיתי מי העביר אותי לשם.
יום למחרת היה גרוע יותר, אבא ישב לצידה של אימא והם מולי חיכו שאדבר.
" מה?" אמרתי כמעט ללא קול.
" את מבינה מה עשית? הוא יכול להיות אבא שלך!"
" נו אז מה! זה חטא? להכיר מישהו בגיל הזה?" דיברתי אבל חטפתי סטירה.
" בלה זה מוגזם... הפסיקי" אבא סוף סוף דיבר.
" לא תן לה להמשיך להרביץ לחשוב שאם היא תעשה את זה יוקל לה. אני לא מתכוונת להמשיך איתו בקשר אם לשם את מתכוונת להגיע בשיח המשונה הזה מה שכן אלו הם החיים שלי, הגוף שלי ולא את ולא מליקה יכולות לאיים עליי! בעוד חודש אני מסתלקת מכאן וכבר לא תוכלו לעשות שום דבר בנידון" זו הייתה הפעם הראשונה שבה החלטתי משהו בחיים שלי ובאמת חודש לאחר מכן עזבתי את הבית, עזבתי את פתח תקווה והגעתי לתל אביב.

" דיברת איתו?" אחזתי את ידי על המותניים במשרד של לואי.
" כן, הוא סיפר שלא היית נחמדה"
" זה שקר! החלקנו יחד היה די נחמד ואז הוא אמרתי שאני רעבה והשאיר אותי שם"
" את בטוחה?" לפעמים אני לא מבינה למה אתה אף פעם לא מאמין לי! זה כי אני לא היא?"
" זה לא קשור"
" אל תתחמק מהשאלה שלי"
" מליקה אמרה לי שאת טובה בשקרים"
" היא זו שטובה אני לא יודעת לשקר אף פעם לא ידעתי, אתה פשוט מאמין לשקרים שלה אין לתאר"
" היא גם אמרה לי שתכחישי"
" אני לא מבינה למה שכרת אותי אם אתה לא מחבב אותי"
" זה לא שאני לא מחבב, אני פשוט אוהב יותר את מליקה"
" זכותך אבל בבקשה אל תתנהג אליי באכזריות" הלחלוחית בעיניי כמעט הסגירה אותי הוא הבחין בזה וביקש סליחה.
" סיימנו להיום?"
" כן"
הזמנתי מונית רק כי אבנר סיים את עבודתו להיום. עליתי בגרם המדרגות בבניין הגבוה הזה ותהיתי מה מליקה עושה, כיצד היא מסתדרת אז מדי פעם שלחתי את רינת אל הדירה היא סיפרה שמליקה יושבת מול הטלויזיה כל יום. ואז בדיוק הטלפון צלצל ידעתי מי זה, ציפיתי לשיחה הזאת.
" הלו?"
" זורי?"
" אבנר... שנתיים עברו"
" זו באמת את?"
" כן, ממי השגת את המספר שלי?"
" תתפלאי אבל אחותך נתנה לי, נוכל להיפגש?"
" בשביל מה?"
" אני מרגיש שלא סגרנו מעגל כמו שצריך... זאת אומרת הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה לא טובה"
" אבנר אני מפחדת"
" מפחדת? ממה?"
" לראות אותך אחרי כל כך הרבה זמן"
" אני לא נושך"
" אני יודעת... פשוט אני עוברת תקופה לא פשוטה"
" אם את רוצה לדבר על זה אני כאן"
" אני אסתדר אבל בוא לא ניפגש"
" אני לא מבין"
" אתה עלול לא לאהוב אותי כשתגלה"
" אגלה מה?"
" לא משנה, אני חייבת לנתק"
" חכי!" עצרתי את עצמי מלנתק את השיחה.
" תוכלי לשיר לי? כמו בפעם האחרונה שיצאנו יחד?"

הפעם השלישית שבה יצאנו הייתה שבוע לפני יום הולדתי ה22 נסעתי אליו הוא בישל וסיפר שקטף את כל הירקות מהגינה שלו יש לציין שיש לו גינה ענקית.
" איך לישי לא מנצלת את זה שאבא שלה יודע לבשל?"
" כן אה, בואי לאכול תטעמי" נתן לי לטעום מתוך כף העץ הגדולה שלו.
" וואו זה טעים!"
עם גברים הרגשתי תמיד נינוחה, הם יותר אמיתיים גם אם הם חושבים לפעמים על ציצי ותחת, גם בנות חושבות על דברים כאלה אבל לא מספרות אולי רק בין חברות אבל לי אין, אז אני לא יודעת.
" יש עכשיו תוכנית מעולה ברדיו" הדליק את הרדיו וחזר לבשל, הרדיו ניגן שיר של אביב גפן שיר ישן שהכרתי.
" אני חושב אולי אני אוהב אותה יותר מדי, פנס בודד בתוך רחוב האהבה..." התחלתי לשיר יחד עם התקליט ולאחר דקה הבחנתי שאבנר לא מפסיק לבהות בי.
" מה? זייפתי?"
" אף פעם לא פגשתי מישהי ששרה כל כך יפה!"
" עכשיו אתה סתם מנסה לחלק קומפלימנטים" אמרתי כמו שסבתא הייתה אומרת.
" אני רציני איך עדיין לא התפרסמת! "
" אני רוצה להישאר זורי הלא מפורסמת, פרסום לא מעניין אותי"
" זה מוזר חשבתי שכל בחורה חולמת להתפרסם ולהצליח"
" יש דרכים אחרות להצליח בחיים מבלי להתפרסם" קבעתי עובדה. עצרנו את השיחה שלנו ואכלנו את ארוחת הצהריים המאוחרת שלנו בשעה חמש.
" אימא שלך לא תדאג?"
" אולי במקום לדבר על אימא שלי נאכל?" דחפתי לו לחם לתוך הפה הוא בלס בשקט.

....

" אני חושב אולי... אני אוהב אותך יותר מדי, פנס בודד בתוך רחוב האהבה ואם תראו ילדה עם עיניים איילה..." ברגע שהפסקתי ניתקתי, הרגשתי שאפרוץ בבכי רק כי אני מתגעגעת למגע אוהב. ידעתי שאבנר אוהב אותי ואם אני איפגש איתו לא אחזיק מעמד וארצה לכפר על כך שאין מי שיאהב, רק אותו בחיקי. לא זורי את לא יכולה!

....

" וסיימנו!" הצילומים הסתיימו וזה היה עוד יום צילומים להלבשה תחתונה על אף המבוכה הרגשתי מספיק ביטחון להצטלם עם לבנים מול המצלמה.

" קחי" הושיט לי חזרה את השרשרת שלי ונעמד מול המצלמה לבחון את התמונות.
" עבודה טובה, לכי להתלבש" כיסה אותי בחלוק ונטאשה ליוותה אותי לחדר ההלבשה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה