כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

איפוס מחדש פרק 30+31

" זורי תצלמי אותנו" אימא הושיטה לי את המצלמה וביקשה שאצלם את אבא, מליקה ואותה. " מה איתי?" " רק תמונה אחת ואז תצטרפי" הייתי עצובה

פרק 30

לקחתי מונית מבלי להטריח אף איש ישבתי בסלון וחיכיתי לרינת. מה חשבתי לעצמי שהוא יאהב אותי? את זורי? הוא הרי לא הפסיק לחזר אחריי כאשר הייתי מליקה חתיכת שמוק!
" וואי אני מפוצצת!" רינת פתחה את הדלת באמירה בזמן שלי קרקקה הבטן.
" כמה זמן את יושבת ככה?" הייתה לי ישיבה שפופה ביותר אפילו היכולת להזיז את עצמי לא היה לי כח.
" שעתיים? אולי שלוש?"
" עד כדי כך גרוע?" הנהנתי
" מה קרה?"
" הוא לא ניסה לתת לי הזדמנות בתור זורי רק אחותי עניינה אותו את קולטת?"
" האודם שלך הוא נעלם"
היא שמה לב לפרטים הקטנים כמובן שהתחלתי לספר לה מההתחלה
" בסוף אמרתי לו שהוא מנשק גרוע ושהמשכתי לנשק אותו בשביל לראות אולי הוא ישתפר"
" וואו זורי איזו אמיצה!"
" מי הוא חושב שהוא?"
" הוא תומר חזן"
" נו אז מה... נמאס לי שאם אתה מפורסם אז מותר לך להתנהג בצורה כזאת"
" לגמרי לא שווה התומר הזה" אמרה ואני הנהנתי.
" אני לא יוצאת יותר לדייטים"
" את לא יכולה לברוח מזה לנצח"
" אני יודעת נמאס לי שלא מעריכים את מי שאני באמת"
" זורי את תמצאי בסוף את הבחור הזה, אני מבטיחה לך"
" אם את אומרת... עכשיו אני הולכת להתקלח ולהוריד את הג'יפה שנקראת תומר חזן" היא צחקה גם אני.

...

בוקר יום חדש למזלי איש לא גילה על הדייט הנוראי שהיה לי אתמול עם תומר והכל חזר להיות בנאלי כזה, רק גידי, יערה ואני מנסים לחשוב על נושא חדש לשלט שיתנוסס בעוד כחודש בצומת גהה.
" אולי משהו עם חיות?" יערה הציעה.
" היה לנו כבר לפני שלושה חודשים, צריך משהו אחר" קטע אותה גידי.
" עוד מעט טו בשבט אולי נעשה משהו עם צמחים? ג'ונגל?"
" זה יכול להיות רעיון... אבל זה לא יהיה קל" עמלנו קשה עד ששעת העבודה הסתיימה כולם הלכו ורק אני תיזזתי על יד השולחן שלי.

" ידעתי שאמצא אותך כאן" הקול היה מוכר.
" מליקה! מה את עושה כאן?"
" בזכות שחר גיליתי מי את באמת, את לא מתביישת?" לא הבנתי על מה היא מדברת.
" לקרוא לו לדירה שלך, לתת לו לגעת בך ככה?" לא ידעתי כיצד היא יודעת עד שהיא זרקה תמונות על הרצפה, תמונות שלי איתו.
" מאיפה יש לך את זה?"
" עקבתי אחרייך, שחר הוא החבר שלי מתי תתגברי על זה?" התחלתי לבכות ולאסוף את התמונות שלי בחצי עירום מהרצפה.
" למה את עושה את זה?"
" אני צריכה שתחליפי אותי לחודשיים עד שאחזור מניו יורק"
" למה שאעשה את זה?"
" אם לא תעשי את זה אני אפרסם את התמונות האלה, מצדי תתבעי אותי את במילא תפסידי במשפט" החזקתי את עצמי מלבכות מולה.
" ככה תוכלי להיות גם עם שחר"
" אני לא מעוניינת בשחר"
" רואים את זה בתמונות איך את לא מעוניינת בו"
" מי נתן לך את הזכות בכלל לצלם אותי?" זה הכל היה שחר הוא עשה זאת בכוונה.
" שחר עזר לי"
" אחזור בעוד חודשיים, הטיסה שלי עוד כמה שעות עידכנתי את לואי וכשאחזור את תוכלי לחזור לחיים המשעממים שלך מבטיחה לך"
" אני לא מוכנה להחליף אותך אני לא חייבת!"
" למה את נוסעת?" שאלתי בנוסף.
" אני רוצה חופש"
" חופש? לא הספיק לך?"
" לא, ואת תחליפי אותי כי אם לא לא רק שאפיץ את התמונות אלא שאגרום לך להתחרט על זה. תתייצבי מחר בשמונה במשרד של לואי הוא יחכה לך" שמטה מידי את התמונות שוב על הרצפה והלכה בצעדיי עקב לכיוון היציאה. אספתי שוב את התמונות והתחלתי לבכות.
ניר הגיח לפתע וראה אותי בוכה.
" זורי למה שלא תיקחי חופש ותחזרי כשאת נראית לא ככה, אני מתכוון עם שמחת החיים שהייתה לך" הלוואי ויכולתי.
" מה זאת אומרת?" מחיתי את הדמעות תוך כדי.
" קחי חל"ת את העובדת הכי טובה שלי את זו שאני רוצה שתחליף אותי כשאפרוש. אני יודע למה את מסוגלת וכרגע זה לא נראה שאת במצב רוח לעבוד"
" תודה ניר... אעבוד על עצמי" הוא חייך ועודד אותי באמצעות כמה מילות עידוד.
" אני מאמין בך זורי!" אף פעם לא שמעתי מישהו אומר את המשפט הזה בעיקר לי, זה ריגש אותי.

...

את המצלמה ששחר התקין מצאתי בחדר רציתי לקרוא למשטרה אבל פחדתי ממליקה, לא רציתי לסבך אותה. כיביתי את המצלמה שפעלה ולקחתי דקה נשימה עמוקה.
" אני פשוט לא מאמינה!"

....

" את לא מגנה על אחותך?" שמעתי את בת חן תלמידה מהכיתה של מליקה מדברת אליה.
" להגן? היא הביאה את זה על עצמה"
" אבל מה אם זה לא נכון? איתי אפילו אומר שלא קרה בניהם שום דבר... את אחותה, אתן משפחה"
" בת חן אל תידחפי את האף הגדול שלך לעניינים של אחרים" בת חן נעלבה ונעלמה כלא הייתה.
" תספרי לרעות חבל עליה כל הפסקה לבד, תגידי לה שהמצאת את הכל!" הפסקתי להקשיב, שמתי את האוזניות בתוך האוזניים ושמעתי מוזיקה קלאסית של שופן.
" אם תגידי לאימא מה שהיה בבית הספר אני אגיד שאת משקרת! את יודעת שאימא אוהבת אותי יותר" דיברה אליי בדרכינו הביתה, ידעתי שאימא אכן אוהבת אותה יותר, לא היה על זה שום ויכוח.
" אני לא אגיד כלום" אמרתי בחצי קול.

.....

" לא חשבתי שתבואי"
כאילו שיש לי ברירה
" איך מליקה הצליחה לשכנע אותך?" לא תאמין בכלל איך.
" את לא נראית בסדר" זה כי אני לא.
" למליקה יש צילומים לתוכנית חדשה עם תומר חזן"
" תוכנית? עם תומר?" הוא הנהן, אוי אלוהים אדירים זה רק מה שחסר לי עכשיו, תומר חזן.
" מה זאת התוכנית הזאת?"
" רק תוכנית אירוח, את בטוחה שאת בסדר?"
" כן כן... בוא נסיים עם זה כמה שיותר מהר"
בדרך למכונית הצלמים לא הפסיקו לצלם ההבזקים היו חזקים וזה החזיר אותי לעבר.

...

" זורי תצלמי אותנו" אימא הושיטה לי את המצלמה וביקשה שאצלם את אבא, מליקה ואותה.
" מה איתי?"
" רק תמונה אחת ואז תצטרפי" הייתי עצובה וראיתי כיצד ההבזק מאיר עליהם לכמה שניות.

....

" על מה מראיינים אותנו?"
" קחי תעברי על השאלות" נתן לי דף עם עשר שאלות"
" אני לא מוכנה לדבר על שחר"
" אז תמציאי משהו, תיזכרי את עונה בתור מליקה" מליקה, מליקה מליקה נמאס לי כבר.
" הבנתי" קווין הנרגש לראות אותי לא הפסיק לחבק אותי חיבוק מוחץ.
" אפשר להתחיל להתלבש?" ביקשתי תוך כדי החיבוק המוחץ.
" כן כן אני מצטער, הינה" לבשתי שמלה לא אהבתי שמלות, אף פעם. מליקה היא טיפוס של שמלות אני יותר בכיוון של מכנסיים אלגנטים וחולצות יפות, אוף מדוע אני נזכרת בה גם עכשיו.
ככל שפסענו לכיוון הבמה ראיתי את תומר מחייך חיוך ממזרי, שנאתי אותו אבל לא הראיתי את זה.
" הי מליקה" עיקמתי פנים ולא התייחסתי.
" תומר בוא פשוט נסיים עם הצילומים האלה ונשכח אחד מהשני" לחשתי לו שתי דקות לפני הצילומים.
" אני לא יכול... את כועסת עליי בגלל אחותך?"
" אחותי? מה היא קשורה?"
" יצאנו לדייט לא הייתי כל כך נחמד אליה"
" מגיע לך"
" מליקה תומר קדימה לבמה"

" מליקה יש שמועות שאתם ביחד"
" אני יודעת שכולם רוצים שניהיה יחד אבל יש לי בן זוג"
" זה הבחור מהתמונות?" הנהנתי. אחר כך פנו לתומר שאמר שהוא מחבב אותי וכבר ראיתי את הכותרות מחר בטלויזיה.

....

" סיימנו להיום?" שאלתי את לואי וניקיתי את הזיעה שלי.
" כן, את אני מרגיש שמשהו קרה"
" הייתי לא טובה בצילומים?' שאלתי לא הבנתי מה הוא רוצה ממני.
" לא זה לא זה, את שונה מהפעם הקודמת שעבדת איתנו"
" לואי בבקשה ממך אם סיימנו חדל דיבורים בואו ניסע כבר הביתה"
....

" היי איך היה בעבודה?"
" אני מותשת יש משהו לאכול?" וכבר הלכתי לחקור את המטבח.
" על הכיריים הכנתי ממולאים"
" אין עלייך כבר אמרתי את זה?"
" רינת את מכירה אולי פסיכולוג טוב?"
" פסיכולוג? יש לי את אניטה"
" אניטה?"
" כן היא עולה מרוסיה אבל היא פסיכולוגית טובה אתן לך את הטלפון אני מקווה שאת בסדר"
" אני רוצה מרשם כלשהו"
" אני מבינה... זה יעזור לך"
" נראה לי ארשום אותך למאסטר שף"
" אל תגזימי אני לא לרמה"
" אוי את סתם מפקפקת בעצמך! את תהיי מדהימה!"
" רינת אוכל להיות כנה איתך?"
" בטח תרגישי חופשי"
" מה שהיה כתוב בעיתון על החילוף שלי ושל מליקה הוא נכון"
" את לגמרי לא חייבת לי הסברים"
" אני יודעת... אני פשוט רוצה שמישהו ידע אני לא מסוגלת לשמור את זה בבטח רק לעצמי"
" אני מחליפה אותה גם עכשיו, אני לא אוהבת את זה, אני כל כך לא רוצה"
" אז למה את עושה את זה?"
" בגלל מליקה" לא הרחבתי מעבר.
" אני מבינה... ואיך זה?"
חשבתי שלהיות מפורסם זה קל"
" הלוואי, אני שונאת לגלם את מליקה. אני רוצה להיות שוב זורי, זורי שלא מכירים"
" זורי את פשוט טובה מדי זה הכל, אני יודעת לזהות בניכן ידעתי כל הזמן שאת החלפת אותה"
" באמת?"
" כן, אני מזהה את השותפה שלי. מליקה משדרת קור את משדרת חום"
" לפחות מישהו מבדיל אפילו אימא שלי מתבלבלת בנינו"
" מצטערת לשמוע, תודה ששיתפת אותי אני מבטיחה לשמור את זה בנינו"
" תודה" לא אכפת לי אפילו אם זה ידלוף.
" את לא הולכת לישון?" המשכתי לאכול כשרינת הלכה לישון.
" עוד מעט"

פרק 31

" סיפרתם לשחר שמליקה נסעה?" שאלתי את לואי ביום השני.
" לא, הוא לא יודע לכן את צריכה להתנהג כמוה" נמאס לי להתנהג כמוה.
" איך היא מתנהגת איתו?"
" אני לא בדיוק יודע, תראי תוך כדי"
לאחר צילומים לקטלוג בגדי חורף שמליקה הייתה אמורה להצטלם התעטפתי בחלוק חמים וחיכיתי שנצא מכאן.
" איפה אנחנו בכלל?"
" בחורשה, כמה דקות אנחנו נוסעים"
ישבתי על הוואן וחיטטתי בטלפון שלי עד שראיתי את נועם עומד מולי עם מצלמה שחורה.
" מה אתה עושה כאן?"
" אני במעקב אחרייך זו המשימה שלי היום"
" אוקיי, מצאת אותי ומה עכשיו?"
" לא קר לך ככה?"
" מה אתה רוצה נועם?"
" למה החלטת להיות כתב רכילות?"
" אני לא כתב רכילות!" הכעסתי אותו אבל התנהגתי בדיוק כפי שמליקה הייתה מתייחסת אליו.
" אימא שלי רצתה שאהיה עורך דין, מאז תמיד אהבתי לכתוב"
" אז למה לא כתב חדשות? אקטואליה? ספורט? למה דווקא רכילות?"
" יצא ככה"
" אוקיי, שיהיה"
" מצאתי לך כינוי!"
" כינוי?" העמדתי פנים שאינני יודעת במה מדובר.
" את לא זוכרת? רגע אז זו הייתה זורי?"
" צוחקים איתך, אני זוכרת"
" לא מאמין לך"
" רצית לתת לי כינוי בשביל שאם ניפגש תדע איך לפנות אליי"
" נדמה לי אבל קיוות שלא אזכור ושזו באמת זורי" ראיתי בפנים שלו שזה מה שהוא רצה בתוך תוכו הייתי נרגשת אך העמדתי פנים כי לא אכפת לי.
" אממ... לא, רוצה לשמוע את הכינוי?"
" אחר כך אני עייפה מדי, תיזהר שלואי לא יראה אותך"
" הסוכן שלך?"
" בדיוק"
" תגידי אוכל במקרה את הטלפון של אחותך?"
" של אחותי? בשביל מה? לקבל ממנה עוד רכילות?"
" לא... לא משנה" עזב אותי במנוחה כאשר כל מה שעלה במוחי הוא כיצד איתקל בנועם שוב והפעם בתור זורי, בתור זו שהוא באמת מכיר.
" חכי!" לפתע עצר אותי.
" תוכלי לתת את זה לזורי?"
" קנית לה שרשרת?" גיחכתי בקול.
" כן"
" היא מצאת חן בעינייך?"
" אני חושב שכן"
" איך אתם בכלל מכירים?"
" כשאת והיא התחלפתן היא הייתה את אז באותם ימים כשפרצתי לדירה שלך"
" וחוץ מזה זורי יותר נחמדה ממך" אאוץ' אבל זה החמיא לי.
" תחשוב איך שאתה רוצה. אמסור לה את השרשרת"
השרשרת הייתה יפה בצורת מיקרופון, הוא יודע, זאת אומרת הוא שמע אותי שרה ויודע שאני הזמרת של המשפחה.
" מה תעזור לה הנחמדות שלה? יש לה רק דבר אחד בראש" ריכלתי על עצמי וזה היה מוזר אבל גם לא מוזר לחלוטין מפני שזה בדיוק מה שמליקה אמרה עליי באחד הראיונות שלה בשבוע שעבר.
" מה בדיוק?"
" בנים... יש לה היסטוריה איתם"
" יודע מה עשיתי? לקחתי לה את החבר, למה שרק היא תיהנה? תרשום את זה למזכרת!"
" את רעה!"
" כן גם היא אומרת את זה"
" אנחנו נוסעים" שמעתי ברקע בצד השני את לואי.
" אני זזה, תודה על החברה"
זה אמור להשתיק אותו, אף על פי שכאב לי לדבר על עצמי בצורה הזאת הייתי חייבת. מליקה חייבת לצאת מתוכי, גם אם היא לא נחמדה או נעימה לכולם.
" נהג אתה יכול לנסוע מהר יותר יש לי בחילה כשנוסעים כמו צב"
" את בטוחה שאת לא מליקה?" לואי התפלא פתאום.
" אני רק מתאמנת, מותר לי לא?" הוא הנהן.
" רינת?" נכנסתי לדירה וראיתי את רינת יושבת בדמעות.
" איי, מה קרה?" הייתי לבושה בבגדים של מליקה.
" רועי עזב אותי"
נתתי לה חיבוק רחב
" רוצה לדבר על זה?" הנידה בראשה ומיד פינקתי אותה בשוקו חם ומרשמלו.
" לפחות תשתי מהשוקו אחרת הוא יתקרר"
" גברים אי אפשר להבין אותם"
" אני לא יודעת מה עוד הוא רצה... הוא אמר שהוא התאהב במישהי אחרת"
" אני מבינה אותך לחלוטין" ונזכרתי שטרם סגרתי חשבון עם שחר.
" עזבי אותך מגברים בואי נמצא לנו סרט ונצפה בו ביחד"
נרדמנו על הספה ויום למחרת הגב כאב מאוד והאוזניים כמעט והתחרשו מרוב ההתקשרויות מלואי.
" הלו?"
" מה הפעם?"
" שום דבר רק לומר שאת בחופש היום"
" נהדר, לילה טוב" ניתקתי והמשכתי לישון עד שאתעורר.

....

הטיול השנתי בכיתה י"ב על אף שלא רציתי לצאת יצאתי רק כי כולם יצאו ורציתי להרגיש חלק מכולם. כאשר התחלקנו לחדרים איש לא רצה להיות איתי, לחלוק איתי חדר עד שאחת המורות הכניסה אותי לאחד החדרים.
" היי" לחשתי וקולי הדהד, הן התעלמו אחת הייתה עסוקה עם המזוודה שלה, השנייה בתוך הטלפון והשלישית נכנסה לשירותים איך שנכנסתי.
" זה שאת איתנו בחדר לא אומר שאנחנו מדברות איתך" ישבתי בחדר בשקט ללא קול, הן רק הסתכלו מדי פעם עד שכל אחת הלכה לישון. כאבו לי הרגליים מהמסלול, נכנסתי למקלחת וכשיצאתי ממנה הבגדים שאירגנתי לעצמי לשינה נעלמו.
" אם את רוצה את הבגדים שלך תחפשי אותם" שאר הבגדים במזוודה היו מלוכלכים והבגדים של יום למחרת הם היחידים שנשארו לי.
" בנות תחזירו לי את הבגדים!" צעקתי מתוך החדר עם האדים.
" תצאי ותיקחי" יצאתי בזהירות ולא ראיתי את הבגדים שלי או כל סימן למזוודה או לשמיכות בחדר, שום דבר שבו אני יכוה לכסות את עצמי.
" תפתחו את הדלת" שמעתי מישהי צועקת הדלת נפתחה, והרגשתי דחיפות גדולות, היה חשוך לא ראיתי דבר עד שהרגשתי שאני בחוץ בתוך בוץ.
" זה ילמד אותך לא להתעסק עם רעות" בכיתי בשקט וחיכיתי שהן יפתחו לי, הבוץ היה קר, רעדתי מקור עד שלא הרגשתי את כפות הרגליים שלי.
" תיכנסי בשקט" אחת מהן פתחה לי את הדלת"
" אם תספרי על זה למישהו אנחנו נכחיש, תיכנסי להתקלח את מסריחה בחרא!"
הארכתי את המקלחת בעיקר בשל הדמעות, בעיקר בשל הכאב ששרר ורציתי לא לקום ביום שלמחרת אך זה לא קרה, וקמתי.

....

עד היום לא סיפרתי לאיש את מה שקרה, שתקתי מרוב פחד כי אני פחדנית. כאשר ניסיתי לספר על כך למליקה היא צחקה ולא נתנה לי להמשיך כך נראה הרוע בהתגלמותו.
" בוקר טוב"
" בוקר רע..." סיננתי
" היה לי סיוט!"
" קחי תשתי תה" לא אהבתי תה אבל לא התלוננתי.
" לא אכפת לך שלא ציחצחתי שיניים עדיין?"
" תצחצחי אחר כך"
" אז היום את בחופש?" הנהנתי
" גם אני, רוצה נטייל?"
" חשבתי על קיר טיפוס, ניסית פעם?"
" אף פעם" באמת שמעולם לא ניסיתי.
" תלבשי בגדים נוחים ונצא"
המדריך בקיר הטיפוס הביט בי ונדמה שאינו מכיר אותי, שמחתי.
" אני פרנקו ואני אדריך אתכן" פרנקו. כבר נשמע טוב עם המבטא המתגלגל שלו.
פרנקו סיפר לנו על קיר הטיפוס ואז הדריך אותי כיצד מטפסים.
" מה זאת השרשרת הזאת?" שאלה אותי רינת תוך כדי טיפוס, לא התרכזתי ניסיתי להגיע עם הרגל למעלה.
" קיבלתי אותה ממישהו"
" זה מיסתורי"
" בכלל לא, איך את כל כך טובה בזה?"
" אחרי שלוש שנים את גם תהיי טובה"
" לא כמוך!"
" אני סיימתי, אלך לשירותים תסיימי לבנתיים"
" קחי את הזמן זה ייקח נצח" היא צחקה וכבר הייתה למטה.
" לעזאזל זורי קדימה את יכולה!" עודדתי את עצמי וראיתי הרבה מטפסים שעלו וירדו שוב ושוב רק אני נתקעתי.
" זורי?" שמעתי מישהו קורא לי אז הסתובבתי.
" היא נתנה לך את השרשרת!"
" כן, תודה נועם היא יפה לכבוד מה זה?"
" יכול להיות שאני קצת מחבב אותך, אבל זה בטח יבהיל אותך אז תסתכלי על זה בתור התנצלות"
" התנצלות?"
" על אותם ימים שפרצתי אלייך לדירה"
" איך אתה יודע שזאת אני ולא מליקה?"
" אפשר לזהות בהתנהגות"
" איך אתה עושה את זה?" הצבעתי על קיר הטיפוס.
" שימי רגל באבן הכי קרובה ולא בהכי גבוה" הצלחתי.
" יופי, עכשיו את יד ימין טיפה שמאלה"
הבנתי את הקטע לאט לאט עד שהידיים שלי לא הצליחו לתפוס שום דבר והייתי תלויה באוויר.
" את בסדר?" שאל פרנקו
" כן, פשוט כואבות לי כבר הידיים" צעקתי חזק בזמן שהוריד אותי למטה.
" אני לא יודעת איך אתם עושים את זה!" פרנקו צחק ואמר שהכל עניין של זמן ועבודה קשה.
" העיקר שניסית" נועם ירד מקיר הטיפוס והתקדם לעברי.
" אז זה מקום האימונים שלך?"
" בערך... אם בטיפוס את לא טובה יש בטוח משהו אחר שאת טובה בו חוץ משירה"
" אני מנגנת בכינור, יותר נכון ניגנתי" הוא התיישב על ידי והקשיב לדבריי.
" תמיד הערכתי אנשים שמנגנים על כלים"
" הפסקתי לנגן בגיל עשר ומאז יותר לא ניגנתי"
" אפשר לשאול למה?"
" אתה תסגיר אותי לעיתונים?"
" מבטיח שלא, הכל נשאר בינינו. אני מחבב אותך אין לי מטרה לפגוע בך"
" אחרי שחליתי נאלצתי למכור את הכינור שלי בשביל לעשות טיפולים לא הצלחתי לנגן הידיים רעדו, הראייה התדרדרה"
" וואו"
" אחרי שהבראתי קניתי לעצמי כינור חדש ולא ניגנתי, פחדתי שאם אנגן המחלה תחזור ואז אתאכזב מעצמי שוב מחדש"
" אני חושב שאת לא צריכה לתת לפחד להוביל אותך"
" אני יודעת."
" נועם... לא כדאי לך לחבב אותי" פחדתי שאם אחזיר לו את אותה החיבה מליקה עלולה לפגוע בו בגללי.
" למה את אומרת את זה?"
" אני לא רוצה שתיפגע" זה כל מה שהצלחתי להגיד כשבדיוק רינת הגיעה.
" הגעת, הולכים?"
" כן, אני גוועת!" אחזה בידי והלכנו לנו כמו שתי אחיות בדילוגים אל המכונית כאשר שתינו מנופפות למה שמו מרחוק.

המשך יבוא...
אשמח לדעת מה דעתכם
ומי קורא,
שבוע טוב שיהיה

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
אני גם פה
מחכה כל יום שיהיה פרק חדש
מקווה שהחיים של זורי ישתפרו ברגע ושתהיה אמיצה
הגב
דווח
Blackbird Night
Blackbird Night
אני פה ומתה על הסיפור. הלב שלי כל כך כואב על זורי
הגב
דווח
1 אהבתי
Danit A
Danit A
אני לא אוהבת את מליקה בכלל איזה מין אחוות אחיות זאת??
זורי צריכה לתת לעצמה לחיות ולהיות מאושרת.
מחכה להמשך!
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
שהכל נהיה בדברו
שהכל נהיה בדברו
מאת: שיר פיליבה
דור שהציל לי את החיים
דור שהציל לי את החיים
מאת: gali the first
כמו משוגע 3- פרק י"ד: כי האמת, נועם, סופה להתגלות!
כמו משוגע 3- פרק י"ד: כי האמת, נועם, סופה להתגלות!
מאת: תומר דגן
שיר - פרק 6
שיר - פרק 6
מאת: הריטלין שלי (;
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D