כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

זהב מלוכלך - פרק 9

עונג מתסכל

בבוקר קמתי מאוחר, אני לא יודעת אם בגלל השעה המאוחרת שלבסוף נרדמתי בה או כי השינה שנפלתי אליה הייתה טרופה. התמתחתי במיטה ונהניתי מהחום שהשמיכה שלי אגרה במהלך הלילה ומהעובדה שאין לי אף מקום להיות בו היום.

במקום לקום מהמיטה ולהתחיל את היום, שלפתי את הספר שלי שנח לו מאחורי הכרית והתחלתי לקרוא בשקיקה, לא מבינה איך הצלחתי להפסיק לקרוא אתמול כדי ללכת למפגש אצל לוקאס ומטיאס. העניינים ללא ספק התחילו להתחמם (בספר, אצלי העניינים נשארו קרירים כהרגלם), רבקה המשיכה לנסות להתכחש לרגשות שלה כלפי אוליבר, אבל הגוף שלה כבר הבהיר שזה לא המצב. אוליבר גם הוא נמשך מסיבה בלתי מוסברת אל הנערה הדקיקה והביישנית מהדירה ממול וכשניתקל באחד המחזרים שלה, שם העניינים החלו להיות ממש מעניינים.

בעוד אני קוראת על התקף הקנאה של אוליבר בבחור אומלל שפגש את רבקה בחנות בה היא רוכשת מצרכים, שמעתי את אדיסון קוראת לי בקול צרוד מהצד השני של החדר.

"את כבר ערה?" היא אמרה מנומנמת והסירה מעליה את השמיכה העבה. סגרתי באי רצון את הספר והחזרתי אותו למקומו מאחורי הכרית.

"כן, כבר עוד מעט צהריים" אמרתי מופתעת.

"זו בדיוק השעה שצריך לקום בה ביום חופש, אל תדאגי" אדיסון אמרה ופיהקה, גוררת את עצמה אל חדר השירותים. שמעתי את ברז המים עובד וקיוויתי שהיא תשאיר לי מים חמים להתקלח בהם, פתאום הרגשתי דחף בלתי מוסבר להתקלח. רציתי לעמוד מתחת לזרם המים החמים ולחשוב על רבקה ואוליבר, על הנגיעות האגביות במסדרון, ועל מטיאס שאחז בי קרוב על המרפסת הקפואה ו... מספיק! תפסתי את עצמי חושבת על ידיו החזקות שהחזיקו אותי קרוב ונזכרתי במבט שהמיס אותי במקומי, למרות הרוח הקרה.

על אף אזהרותיה של אדיסון והתחושה האישית שלי שמטיאס הוא לא אדם שאפשר לסמוך עליו, הגוף שלי השתוקק למגע שלו. קיוויתי שאני לא מתנהגת כמו ג'ולי, נואשת לתשומת הלב שלו ומקווה תקוות שווא שיום אחד הוא ישים לב אליה. אולי ג'ולי הייתה פעם בחורה נחמדה ונורמאלית עד שהיא פגשה את מטיאס, תהיתי פתאום.

החלטתי להמשיך לקרוא עד שאדיסון תסיים להתקלח ופתחתי את הספר בדיוק בעמוד בו הפסקתי. זה היה לילה שקט בדירתה של רבקה. היא בדיוק ראתה את אוליבר מפוצץ במכות את הבחור שעקב אחריה לדירה וניסה לשכנע אותה לתת לו להיכנס. היא הייתה אמורה להיות מפוחדת, אבל אחרי שראתה את אוליבר מגן עליה ומאחל לה לילה טוב בעיניים לוהטות ובאגרופים קפוצים, היא רק שכבה במיטתה חסרת מנוח. בעוד אני קוראת בשקיקה את השורות המתארות את מחשבותיה של רבקה, שהתרכזו בעיקר באוליבר, ליטפתי בהיסח הדעת את חלקה הפנימי של הירך שלי. היא הייתה חלקה וחמה, שמורה היטב מתחת לשמיכה. התחושה שעברה בי הפתיעה אותי, מעולם לא התרגשתי או אהבתי לענג את עצמי. ג'ייסון תמיד היה שואל אם אני עושה את זה, הוא גם רצה לעשות את זה בעצמו, אבל זה לא משך אותי וגם די הטריד אותי. אבל היום לא יכולתי להתכחש לתחושה שעברה בי. המשכתי ללטף את עצמי, מעבירה את אצבעותיי בזהירות על הבטן שלי וחזרה לירך הפנימית, שנראה כי הסבה לי הכי הרבה עונג. רציתי להעביר את ידי עד למטה, אל האזור שפעם בחום וממש דרש התייחסות, אבל לא הרגשתי בנוח לעשות את זה. לא ידעתי מה אני אמורה לעשות וגם פחדתי שאדיסון תצא בכל רגע מהמקלחת.

מעט מתוסכלת, סגרתי פעם נוספת את הספר, בחלק העסיסי ביותר, ויצאתי מהמיטה. ניסיתי לחשוב על דברים אחרים, על השינוי הצפוי והמרגש שאני מתכננת לעשות בלימודים, מה אוכל לארוחת בוקר, אפילו ניגשתי לארון וניסיתי לבחור לעצמי בגדים להיום, אבל הבטן התחתונה שלי המשיכה להתפתל בעונג והרגשתי די מתוסכלת מכל העניין.

כשאדיסון יצאה לבסוף מחדר השירותים כמעט רצתי לקראתה, מחייכת בהתנצלות ונועלת אחרי את הדלת. הפעלתי את זרם המים החמים והתחלתי להתפשט, מצחצחת שיניים בעוד אני מחכה שהמים יתחממו מספיק. כשנכנסתי מתחת לזרם המים החמים הרגשתי את התחושה הבוערת בין רגלי מתגברת. רציתי למצוא פורקן, אבל לא ידעתי איך, הרגשתי מובכת, גם מעצמי, וניסיתי להתקלח כמה שיותר מהר.

המשך היום עבר עלי בנעימים; דיברתי הרבה עם אדיסון, הלכנו לאכול יחד ארוחת צהריים, סיפרתי לה על התוכניות שלי להחליף את החוג הראשי שלי וסידרנו יחד את החדר שלנו. את הספר ותחושת התסכול שהוא הביא לי השארתי בסוד, לא בטוחה אם כדאי לי להמשיך לקרוא בו.

בערב ניסיתי לנסח הודעה להורים שלי. לא דיברתי איתם מאז שהגעתי וידעתי שהם מצפים לעדכון. לא ממש התחשק לי לדבר איתם, אז שלחתי לכל אחד מהם הודעה שאומרת שאני בסדר ומשקיעה בלימודים. כמובן שלא תכננתי לשתף אותם בשינוי שאני מתכננת לעשות או באנשים שפגשתי, אבל לא לספר משהו לא נחשב כמו שקר. לפחות לא במשפחה שלנו.

"החברה מגיעים היום" אדיסון קראה לי מהמיטה שלה. המהמתי אליה בחוסר עניין, כמו אומרת 'מה חדש?'.

"אני מנסה להגיד להם לא להביא את ג'ולי, היא הייתה ממש מעצבנת אתמול בלילה" היא אמרה והמשיכה מה שנראה כמו התכתבות סוערת בפלאפון. "כן גם לוקאס לא רוצה שהיא תבוא" היא אמרה באישור ונזכרתי במבט העצבני שלו כשהיא שלפה את בקבוק הוודקה שלו מהמקפיא ללא רשות.

לקראת הערב התחלתי לקרוא את אחד הפרקים שהמרצה שלי אמר לנו לקרוא, הנושא היה די משעמם, אבל התחלתי לכתוב במחברת שלי כמה נקודות חשובות. דפיקה בדלת גרמה לי להרים את ראשי והאדם שנכנס בה גרם לתחושות שהרגשתי היום בבוקר להתפתל שוב בבטני התחתונה. כעסתי על עצמי והכרחתי את עיני להמשיך לקרוא ומחשבותיי להתמקד בטקסט שלפניי ולא בספר שנמצא מאחורי הכרית שלי.

להמשך הפרק היכנסו לבלוג שלי.

לסיפורים ועדכונים חמים מוזמנות ומוזמנים לעשות לי לייק בדף הפייסבוק.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Amy Wall עקוב אחר Amy
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Tzadef Asayag
Tzadef Asayag
לא ממשיכה?
הגב
דווח
Amy Wall
Amy Wall
כמובן שממשיכה (: היום ייצא הפרק הבא
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Amy Wall
תגרום לי לשכוח (18+)
תגרום לי לשכוח (18+)
מאת: Amy Wall
צחוק הגורל - פרק 33 (פרק ספיישל)
צחוק הגורל - פרק 33 (פרק ספיישל)
מאת: Amy Wall
מיומנה של שמנה
מיומנה של שמנה
מאת: Amy Wall
צחוק הגורל - פרק 20
צחוק הגורל - פרק 20
מאת: Amy Wall
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
הגור ההוא למרגלות הבניין
הגור ההוא למרגלות הבניין
מאת: Anna O
המפלצת ממודיעין
המפלצת ממודיעין
מאת: Anna O
שהכל נהיה בדברו 2
שהכל נהיה בדברו 2
מאת: שיר פיליבה
שהכל נהיה בדברו 2
שהכל נהיה בדברו 2
מאת: שיר פיליבה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan