כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

הזונה מהמחשב - חלק 2 - תא המעצר

יוסי מוצא עצמו כלוא בתא מעצר, והוא לא יודע מהי הסיבה לכך.

תוכן עניינים 1. הזונה מהמחשב - חלק 1 - הספסל2. הזונה מהמחשב - חלק 2 - תא המעצר

על יוסי עברה יממה מתישה.
ביום אחד הוא הספיק לצאת מביתו בפעם הראשונה מזה 39 שנים, לבצע ניסיון כושל של ישיבה על ספסל, ולהיעצר.
לכן, כאשר סיים להסיע אותו השוטר, אשר לא ענה לשאלותיו של יוסי המבולבל שהוטל אזוק במושב האחורי של הניידת ("למה עצרת אותי? האם זה משום שהסתובבתי ברחוב בבגדי תינוק? או שמא משום שזרקתי באלימות הומלס ישן מספסל? או אולי בכלל משום שבכך שהתיישבתי על רגליך החסונות, הפרתי את המרחב האישי שלך - ובכך סיכנתי את ההגנה על מדינתנו?"), וזרק אותו בתא קטן עשוי אבן שהיה מהצד האחד סגור בסורגי ברזל נעולים הניתנים למשיכה מעלה ומטה, ומשלושת הצדדים האחרים בקירות אבן מחוסרי חלונות, הוא נשכב על הרצפה העירומה ונרדם ברגע אחד, בלי ששם לב לכך שהוא לא האדם היחיד שנמצא בתא.

**********

כשיוסי קם, השמש אותה ראה דרך הדלת של תחנת המעצר של התא כמעט שקעה לגמרי, וכל השוטרים שהיו בתחנה כשהגיע אליה - נעלמו. הוא פקח את עיניו, ומחה את העייפות מהן בעזרת ידו. הסתובב לאחור, וקפץ בבהלה.
מאחוריו, ישב על הרצפה, והביט בו בייאוש מנהל החברה "זונים ונהנים", יותם ההומו. ולפתע חלחלה הבנה נוראית במוחו של יוסי, והוא מצידו מיהר לפלוט מפיו במגננה את התירוץ הראשון שעלה במוחו תוך שהוא מנסה להבין את המתרחש - "יותם! אני ממש מצטער שלא הגעתי לפגישה שלי עם הזוכה בהגרלה. המחשב שלי נשבר תוך שניסיתי לדגמן מול המצלמה תנוחה מסובכת. אוי, אני ממש מצטער, בבקשה אל תפטר אותי!", ובלי לתת ליותם שהות להגיב הוא המשיך, "אוי, זו הסיבה שהם עצרו אותי, נכון? בגלל שהפרתי את חוזה העבודה שלי, נכון? אני ממש ממש מצטער, אני לא רוצה להינמק בכלא בכל שארית חיי. בבקשה תחוס עליי! אנ..". יותם קטע את דבריו של יוסי הנרגש, "זה לא הסיפור, שנינו נעצרנו מאותה הסיבה.." אמר בשקט. יוסי התעשת, "ומהי הסיבה הזו?". "טוב, ממש לא חשבנו שנגיע למצב כזה, כי היינו ממש חשאים. אבל לצערי, מס הכנסה גילו את עבירות המס של החברה..". יוסי קטע אותו שנית, "זה אכן מסביר למה אתה נמצא כאן, אבל איך אני קשור לכל הנושא הזה? אני רק זונה שעובדת אצלכם, אני אפילו לא ידעתי על כל עניין עבירות המס הזה.". יותם הגיב בקול שקט אף יותר, אם הדבר היה אפשרי, "יכול להיות שזה בגלל שאתה רשום אצלנו כמנהל החשבונות של החברה.". יוסי שאל בבלבול מותרס, "ולמה אני רשום כמנהל החשבונות של החברה?", "אל תשפוט אותי! החוק מחייב שאעסיק מנהל חשבונות, ולא הייתה שום סיבה שאעסיק כזה - בשל יכולותיי הפיננסיות הראויות לשבח." אמר, הפעם בקול רם, והמשיך, "ולא יכולתי למנות את עצמי להיות מנהל החשבונות של החברה. אז המעשה המתבקש היה למנות את אחד מהזונות העובדות בחברה רק על הנייר, אבל לנהל את הכספים בעצמי בפועל.". ולנוכח מבטו העצבני של יוסי, הוא המשיך ואמר בצעקות,"אין לך זכות לשפוט אותי! למרות מה שכולם חושבים, העבודה שלי בחברה הזו היא הקשה ביותר. ומה אתם, הזונות, כבר צריכים לעשות? כל שאתם עושים זה לשבת מול מחשב כמה שעות ביום ולהתפשט - זה קלי קלות. אני, לעומתכם, עובד במשך כמעט כל היממה. ולא מספיק שהירידה בהכנסות לאחרונה, מרסקת אותי כלכלית, בקושי שהיה לי מספיק כסף לשלוח את ביתי ללימודים של עשר שנים באוניברסיטת הארווארד. המדינה גם מוסיפה לקחת ממני אחוזים נרחבים מכל הכסף שהרווחתי בעמל וביושר. ממש נהדר! הזונות - מקבלות את כספן, המדינה - גם היא מתפרנסת מכל העסק הזה, ורק יותם, ההומו האומלל - צריך להסתפק בשאריות של מיליונים ספורים של שקלים בכל שבוע. לא יכולתי לעמוד מנגד ולצפות בזה מתרחש, זהו פשוט חוסר צדק מוחלט!".
אבל לפני שיוסי הזפיק למחות על דבריו של יותם ההומו, קרה דבר שהשתיק אותו.

הקיר שניצב ממול לסורגי התא, קם לחיים והשמיע קול, קול של אישה בשנות השלושים לחייה, "זה מספיק לנו! תודה רבה על שיתוף הפעולה.". ולאחר שהשתתק הקול, הקיר עלה מעלה - כאילו היה תריס, ונכנס אל התקרה. ומבעד לקיר התגלו אישה בעלת שיער שחור ומתולתל וחמוקיים גדולים במיוחד, אותה מלווים משני צדדיה ארבעה גברים, שניים מכל צד, שנראו מבוגרים ממנה בהרבה שרשמו דברים בפנקסים שחורים, בתוך חדר שהיה קטן אף יותר מהתא וכלל ארבעה כיסאות, ומכשיר הקלטה גדול. האישה תלשה דף מהפנקס שאחז הגבר שהיה משמאלה, קיפלה אותו והכניסו לכיס מכנסי הג'ינס השחורים שלבשה, ואמרה בקולה הרך: "לא חשבתי שהתמונה תתברר כל כך מהר, כאילו ידעתם שמקליטים אתכם ורציתם לעזור לנו בעבודתנו. ממש נפלא, קיבלנו גם הודאה באשמה, וגם חפות מפשע, איזה יום מסעיר." היא התקדמה באיטיות עם נעלי העקב האדומים והגבוהים אותם נעלה לעבר יותם ההומו שישב ביאוש ובפחד בפינה הרחוקה, אזקה אותו בעזרת זוג אזיקים שלקחה מהגבר שמימינה, ואמרה יותר לעצמה מאשר לנוכחי החדר בסיפוק רב, "אתה עצור באשמת העלמת מיסים בשווי של מיליארדי שקלים, אתה תועבר עכשיו לתא מעצר זמני.". הוא ספק ציין, ספק שאל בעניין כנה, "אבל חשבתי שאנחנו כבר נמצאים בתא מעצר זמני.". היא ענתה לו, עם חיוך על שפתיה העבות והרכות שאודם אדום היה מרוח עליהן בקפידה, "כן, אבל התא הזה משמש לנו לחקירות סמויות". היא הגתה את סוף המשפט באיטיות ובעונג. היא הובילה את יותם ההומו אל מחוץ לתחנה, והם נעלמו באופק. אחד מהגברים שעמד בשורה הפטיר ליוסי, לאחר שהבין האישה לא עומדת לעשות זאת במקומו, "אתה כמובן משוחרר. תודה על שיתוף הפעולה, אתה רשאי ללכת לדרכך.". יוסי הביט בו בבלבול, "אבל מה עם עבודתי באתר 'זונים ונהנים' אוכל להמשיך לעבוד בה?", "לא, אנחנו עומדים להשבית את פעילות האתר לגמרי, אני מאחל לך הצלחה במציאת עבודה חדשה." אמר, ויוסי יצא אל מחוץ לתחנה.

**********

יוסי טייל ברחוב הסמוך לתחנה, מחשבותיו נודדת, הרחוב שבסמוך לתחנה התגלה להיות מקום מושלם להירהורים ולמחשבות. זה היה מדרחוב עשוי מאבן ירושלמית, לצידי הרחוב ניצבו בריכות דגים, מסעדות, ברים, חנויות פיצוחים, נגני רחוב (שחלקם היו מוצלחים מאוד), וצמחייה רבה. אך למרות האטרקציות הרבות שמילאו את המדרחוב מכל כיוון, הוא היה כמעט ריק מאנשים.
"מוזר איך שיום אחד, מסכת זמן של 24 שעות. יכולה להיות כל כך מרגשת, סוערת, מעניינת, מיוחדת, ומשונה, אבל היא יכולה להיות גם משעממת, שגרתית, ונטולת משמעות. מוזר איך שבכל חיי, ימיי היו משעממים ואפורים. ושביום אחד, כל זה השתנה. הגורל הוא כל כך מקרי ומוזר." חשב לעצמו יוסי, "וואו, חיי השתנו מקצה לקצה ביום אחד. מחיים של שגרה רפטטיבית, חיי נהפכו לחיים של חוסר וודאות. אני לא יודע מה אעשה מחר, ומה אעשה בעוד שבוע, ומה אעשה בעוד שנה, המחשבה על כך היא מפחידה ומרגשת בו בזמן. אני עכשיו מובטל, כמובן שמבחינה כספית אין לי צורך להמשיך לעבוד, הרווחתי די כסף במרוצת השנים, אבל אם לא תהיה לי עבודה מה אעשה? איך תראה שגרת חיי החדשה? לאן חיי מתקדמים?". ולראשונה, שאל את עצמו יוסי, "לאן אני רוצה שהם יתקדמו?". אבל חוט מחשבתו נקטע באחת, כי ממש מולו, ניצב, ספסל אדום עשוי אבן, עליו זוג מתנה את אהביהם. ובאחת הוא נזכר, כמה שהוא רוצה לשבת על ספסל, וכמה שהוא חושק בכך. מעולם לא חשק בדבר כמו שחשק בישיבה על ספסל. אז הוא החליט להשאיר את השאלות הגורליות אודות חייו לאחר - כך, ולפני כן, סוף כל סוף, בפעם הראשונה בחייו, לזכות בתענוג לשבת על ספסל.

הוא ניתב את דרכו לעבר הספסל, אבל הוא לא הצליח להשלים את דרכו, ומצא עצמו - מוטל על הרצפה, מחוסר הכרה.

to be continued...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

סטייסי חדיד עקוב אחר סטייסי
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
נעורים
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
אל תהיה כמוני
אל תהיה כמוני
מאת: אתי בן ארויה
מצחיק
הבת זונה הזו כמוני
הבת זונה הזו כמוני
מאת: קריסטין .
בחורה אחרי דייט
בחורה אחרי דייט
מאת: CHEN -
האגו הנשי והשוקולדים
האגו הנשי והשוקולדים
מאת: Adam gustavo Zyl
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
מאת: Eran Shmuel
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan