כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

זהב מלוכלך - פרק 7

בלי סודות

לא ידעתי אם זה מפני שהרגע קראתי בספר הארוטי החדש שלי, אבל ההודעה ממטיאס שילחה זרם קטן וחמים בגופי. לא ידעתי למה הוא מתכוון, מה זאת אומרת שהוא יכול לחכות עד הערב? לחכות עם מה?

לא עניתי להודעה וניגשתי לארון הבגדים שלי לבחור תלבושת להערב. החלטתי בסוף ללכת על סקיני ג'ינס ולבן וחולצת צמר צמודה ואפורה. הוספתי מגפיים עבות ופרוותיות ואת המעיל שלי והייתי מוכנה להתמודד עם הקור שבחוץ.

"לא את השמלה של ווארה וונג?" אדיסון שאלה באכזבה ואני צחקתי, מתרגלת לבדיחה החדשה שלנו.

"לא הפעם, אני מעדיפה לא לקפוא למוות" אמרתי לה והתעטפתי היטב במעיל העבה שלי.

"אוליביה תגיע לאסוף אותנו עוד כמה דקות" היא אמרה וניגשה לתקן את האייליינר שלה מול המראה שבארון. "את תמותי על המכונית שלה" היא מלמלה בעוד היא מותחת את העפעף שלה ומנסה לצייר עליו קו ישר ומבריק.

"באמת?" אמרתי בספק, אף פעם לא ממש התרשמתי ממכוניות.

"כן, היא פשוט מהממת" היא אמרה וקיללה בשקט כשהיד שלה החליקה מעט.

הרכב של אוליביה, מסתבר, היה פרארי קבריולט בצבע דובדבן מבריק. כשירדנו במדרגות ויצאנו אל האוויר הקפוא, זיהיתי ישר את הסוס השחור שעיטר את פגוש המכונית; לאבי הייתה מכונית דומה באוסף שלו, רק ישנה יותר ובצבע שחור.

אדיסון התנשמה בהתרגשות והחליקה אל המושב שליד הנהג, בעוד אני נכנסתי אל המושב האחורי. המושבים היו דמויי עור (או ככה לפחות קיוויתי) בצבע בז' בהיר ונקי. אוליביה חייכה אלי בנימוס והחלה לפטפט עם אדיסון על אחד השיעורים שלה.

הנסיעה לדירה של מטיאס ולוקאס הייתה קצרה מאוד; כנראה שהיינו יכולות ללכת אותה ברגל אם מזג האוויר לא היה קר כל כך, עם סיכוי סביר לגשם. הם גרו בבניין דירות כהה וגבוה, הוא לא היה בדיוק יוקרתי, אבל ידעתי שהקרבה לאוניברסיטה וודאי הופכת את שכר הדירה לגבוה במיוחד.

אוליביה חנתה את הרכב שלה וכשהתרחקנו ממנו כדי להיכנס לבניין הוא הזכיר לי סוכריה גדולה ואדומה.

המעלית הרעישה מעט בדרך לקומה הרביעית ונפתחה למסדרון צר ומרופד מקיר לקיר בשטיח ירקרק. דפקנו על דלת עץ עם הספרה 45 כתובה באותיות כסף מסולסלות ותוך כמה רגעים הדלת נפתחה ולוקאס הזמין אותנו פנימה בחיוך רחב. הוא החזיק בידו בקבוק בירה והתנועע בקצב למוסיקה שבקעה מהטלוויזיה השטוחה שבסלון, שיערו הבהיר רטוב. הסלון היה חדר הכניסה של הדירה ומעבר לכורסאות העור השחורות ראיתי שיש חלון גדול המוביל למרפסת. מהצד השמאלי הייתה כניסה פתוחה אל המטבח וישר קדימה היה מסדרון קטן עם כמה דלתות שהנחתי שמובילות לחדרים שלהם ולשירותים.

אוליביה ואדיסון התקדמו במהירות והצטרפו אל מטיאס וג'ספר שישבו על הספות סביב שולחן זכוכית קטן ועמוס בבקבוקי בירה שונים ושקיות חטיפים צבעוניות. בתור התוספת החדשה ביותר לחבורה, עדיין לא הרגשתי בנוח עם היתר כפי שהרגשתי עם אדיסון. התקדמתי לאט, בוחנת את הדירה ומתיישבת על אחת הספות השחורות שליד הכניסה למרפסת.

"מיה, את רוצה בקבוק בירה?" לוקאס קרא והתיישב לידי, בקבוק בירה מוכן בידו.

"כן, למה לא" לקחתי ממנו את הבקבוק שהציע לי והצמדתי את הפייה הקרה אל פי, שותה את הנוזל המריר. בירה לא הייתה המשקה האהוב עלי, אבל יכולתי לסבול את הטעם שלה וידעתי שכדי לעבור את הערב אני אצטרך כמה אחוזי אלכוהול בדם שלי.

המוסיקה שבקעה מהטלוויזיה לא הייתה רועשת כמו במסיבה הקודמת שהיינו בה, אז אני ולוקאס הצלחנו לדבר על השבוע הראשון בלימודים די בקלות. הוא סיפר לי על השיעורים השונים ועל המרצים שלמדתי אצלם ואמר לי למה לצפות, היות והוא כבר עבר את כל השיעורים וכבר התחיל את השנה השנייה שלו בלימודי משפטים. הוא הזכיר שמות, חוקים ופסקי דין ודיבר במרץ על העבודות הראשונות שהולכים לדרוש מאיתנו להגיד, מה שגרם לי לשקוע במרה שחורה לקראת הבאות. לא רציתי לחשוב על כל הזמן שאבזבז על הגשת עבודה וישיבה בהרצאות ושיעורים בנושא שכל כך לא עניין אותי. לוקאס המשיך לדבר, מלא להט, על פסק דין אחד שכביכול שינה את פניה של מערכת המשפט, לוגם מדי פעם מבקבוק הבירה שלו. לא רציתי לאכזב אותו, אז הנהנתי במקומות הנכונים, אבל מבטי התחיל לנדוד את המרפסת ואל הנוף של העיר הגדולה שניבט אלי, מלא אורות מנצנצים. התחלתי לחשוב על הספר שלי שמחכה לי בדירה ועל תחושת החמימות שהחלקים הארוטיים מעבירים בגופי.

"לוקאס, אתה לא רואה שאתה משעמם אותה? היא כל השבוע לומדת, תן לה קצת ליהנות מהסופ"ש" קולו של מטיאס קטע את מחשבותיי ואת שטף דיבורו של לוקאס, שנראה די מאוכזב. הבטתי בו בהתנצלות אבל לא סטרתי את דבריו של מטיאס, הדבר האחרון שרציתי לדבר עליו עכשיו הוא לימודים.

"כן לוקאס, די לחפור על משפטים" אדיסון אמרה והביטה בי בדאגה מהספה השנייה. "תעשה משהו מועיל ותלך להזמין פיצה, אני מורעבת" היא הוסיפה ואני הודיתי לה במבטי. לוקאס התרומם, שולח מבט אחרון ועצבני במטיאס וניגש למצוא את הטלפון שלו כדי להזמין לכולנו פיצה.

"אני לא רוצה לחטט, אבל נראה שאת ממש סובלת לדבר על המקצוע שהולך ללוות אותך בשנים הקרובות" מטיאס אמר והתיישב במקום שהתפנה על ידי.

"יש מישהו שאוהב לדבר על לימודים בזמן החופשי שלו?" שאלתי, מנסה להתחמק. מטיאס הביט בי ארוכות ואז אמר "ברור, כל אחד פה בחדר יכול לחפור לך שעה על הנושא שהוא לומד, כמו שלוקאס הדגים לך ברוב טובו" הוא חייך וחשף חיוך מלא שיניים לבנות שבלטו על רקע עורו השחום.

אדיסון הקשיבה לשיחה שלנו מהספה השנייה ואמרה "מטיאס אל תתחיל גם אתה עכשיו לחפור על הלימודים". אדיסון הייתה היחידה שידעה שאני לא רוצה ללמוד את החוג הראשי שלי; משפטים, ושאני עושה את זה רק כי זה היה התנאי של אבא שלי לעזוב כדי ללמוד באוניברסיטה.

מטיאס הרגיש שמשהו לא בסדר, אולי בגלל התערבותה השנייה של אדיסון להחליף את נושא הלימודים או אולי אני פשוט הייתי קלה מדי לקריאה, כי הוא הביט כמה שניות ואז שאל "את לא רוצה ללמוד משפטים?".

השאלה הייתה כל כך ישירה והעלתה לי ישר את חוסר הרצון שהרגשתי בכל פעם שנכנסתי לכיתה, את התסכול מכך שכולם בשיעור כל כך התרגשו וחיפשו את מקומות הישיבה הקדמיים, בעוד אני ניסיתי להעלם מאחור...

"לא" אמרתי בכנות תחת מבטו החד. הוא המשיך להסתכל עלי, וידעתי שהוא מחכה להסבר. אדיסון הקשיבה לנו והביטה בי בדאגה, מוכנה לחלץ אותי אם רק אשלח לה סימני מצוקה. הרגעתי אותה במבטי, לא היה לי אכפת לדבר על זה פתאום. אני לא מתכוונת לחיות עם סודות, סודות רק אוכלים אותך מבפנים, כמו תולעים רעבות, חשבתי לעצמי. נזכרת.

להמשך הפרק היכנסו לבלוג שלי.

לסיפורים נוספים מוזמנות ומוזמנים לעשות לייק בדף הפייסבוק שלי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Amy Wall עקוב אחר Amy
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
את כותבת מדהים! מחכה להמשך!
הגב
דווח
1 אהבתי
Amy Wall
Amy Wall
תודה רבה! בקרוב
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Amy Wall
תגרום לי לשכוח (18+)
תגרום לי לשכוח (18+)
מאת: Amy Wall
צחוק הגורל - פרק 33 (פרק ספיישל)
צחוק הגורל - פרק 33 (פרק ספיישל)
מאת: Amy Wall
מיומנה של שמנה
מיומנה של שמנה
מאת: Amy Wall
צחוק הגורל - פרק 20
צחוק הגורל - פרק 20
מאת: Amy Wall
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
הגור ההוא למרגלות הבניין
הגור ההוא למרגלות הבניין
מאת: Anna O
המפלצת ממודיעין
המפלצת ממודיעין
מאת: Anna O
שהכל נהיה בדברו 2
שהכל נהיה בדברו 2
מאת: שיר פיליבה
שהכל נהיה בדברו 2
שהכל נהיה בדברו 2
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer