איפוס מחדש פרק 25

הפגנתי כישורי ריצה טובים זה קורה רק כשאני רוצה באמת לברוח ממשהו.

Maya B 29.12.20 23:42 דווח

" את היית תחת חוזה!" כעס עליי כשעניתי.
" אני נשבעת שלא אני זו שסיפרה, איך גילו על זה?"
" זורי הפרת את החוזה"
" אני אומרת לך שזאת לא אני! למה שאספר? אני רוצה לשמור על הפרטיות שלי!"
" אני יודע שאת לא מחבבת את מליקה אבל למה לעשות לה את זה, היא בוכה כל היום ולא יוצאת מהבית"
" לואי זאת לא אני, נכון אני לא מחבבת את אחותי אבל בחיים לא הייתי עושה לה רע גם אם היא הייתה עושה לי. אני לא כמוה!"
" הנהג שלי יבוא לאסוף אותך אנחנו צריכים להיפגש עכשיו"
נתתי לו כתובת מדויקת מהמחבוא שלי והתייצבתי במשרד של לואי כעוסה.
" אם זו לא את, אז מי?"
" במקום להפיל את האשמה עליי למה שלא תגלה בעצמך? אין לי זמן להתעסק בדרמות של מליקה יש לי חיים משל עצמי!"
" מליקה סיפרה לי על מערכת היחסים שלכן"
" נו ו... ?" שילבתי ידיים בכעס.
" יש לה את כל הסיבה להאשים אותך"
" תחשוב מה שאתה רוצה אבל אני עומדת לגלות בעצמי מי זה היה!"
" אני חייב לעשות מסיבת עיתונאים עם מליקה ואיתך להסביר את הכל"
" אני אוותר"
" זה לא נתון לוויכוח"
" תספר להם את האמת? שאני זו ששיחקה בסרט?"
" לצערי את זה אף אחד לא יכול לדעת. אני הולך לספר שהחלפת אותה רק בשירה על מנת לא להטריח אותך בכל פעם"
" מדוע אני צריכה להיות שם איתה?"
" את חייבת"
" אני לא רוצה להתפרסם, לא רוצה להופיע באף מסיבת עיתונאים" התחלתי לבכות הוא היה המום.
" זה לא היה כתוב בחוזה"
" אין לי ברירה זורי"
" אני פשוט שונאת אתכם!" יצאתי משם בכעס.
" זורי חכי!" הוא תפס בידי מיד הורדתי אותה מטה והבטתי בו במבטי זעם.
" אל תגיד לי זורי! לא אכפת לי שאתה שונא אותי אבל כן אכפת לי מהעובדה שמוציאים אותי שקרנית! אל תפנה אליי ואני לא הולכת לשום מסיבת עיתונאים תפתרו את הבעיות שלכם בעצמכם"
רצתי משם בבכי, ביקשתי מהנהג של לואי שיוריד אותי בחוף הים הקרוב לבית, הגלים היו גבוהים, הרוח הכתה את פניי בעדינות ורחש האדוה זה כל מה שנשמע.
" אין כמו הים להירגע" אני אוהבת ים רק בשביל שאוכל להביט בו מבלי לשחות או לבלות בו עם אנשים, הים הוא מקום הרוגע שלי מעין מדיטציה.
ציירתי על החול לב גדול ואך כתבתי את השם שלי ואז מחקתי אותו רק מפני שהרגשתי שרודפים אחריי.
" אין כאן אף אחד" דיברתי לעצמי, הלכתי למרגלות החול וחזרתי במונית.
מיד כשיצאתי חיכו לי עיתונאים שחגו סביבי, נועם היה בניהם התעלמתי והמשכתי לפסוע לעבר בניין כלשהו רק לא לבניין שאני צריכה.
" את זורי או מליקה? מה את עושה בשכונה הזאת? האם יש לך עוד מה להסתיר?" דחפתי אותם ממני ורצתי כאשר נועם רדף אחריי בזמן שרצתי עקבותיו התקרבו ככל שהתרחקתי כל צעד שלו היה כמו שלושה צעדים שלי.
" תפסיק לרדוף אחריי!" צעקתי והתפללתי שאצליח לחמוק, אל הבניין לא אספיק להגיע אינני בכלל יודעת את קוד הכניסה לכן רצתי מסביב.
" חכי! אל תרוצי" עשיתי את ההיפך ממה שביקש ורצתי כמו מטורפת.
" תפסתי אותך" הוא תפס אותי בקצה החולצה ומשך אותי אל גופו, ראשי התנגש בחזהו הרמתי ראשי מעלה בביטחון.
" אתה גם רוצה לסחוט ממני תמונה? לשאול אם אני מליקה או זורי? ואם זה נכון?" הוא התנשף בדיוק כמוני, בקושי הצלחתי להגיד את המילים ברצף.
" את כזאת זריזה" הפגנתי כישורי ריצה טובים זה קורה רק כשאני רוצה באמת לברוח ממשהו.
" אתה מוכן לעזוב את החולצה שלי?"
הוא שיחרר כאשר ווידא שלא אברח.
" נכון רציתי לשאול אותך, יש לי הרבה שאלות כמו אם את מליקה למה נתת לאחותך לשיר במקומך? או אם את זורי למה שרת במקום אחותך? את בטח רוצה פרטיות, אני אעסיק את העיתונאים. לכי מסביב" סימן בידו ופסע אל המקום בו היינו קודם. התחלתי לחבב את הנועם הזאת, התחלתי לחשוב לרגע מסוים שאני מתחבבת עליו בחזרה ואולי למעשה יש מישהו שעוד לא התעייף ממני, זורי בנט.