כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

איפוס מחדש פרק 23+24

" זו הסיבה שאין לך חברות"

פרק 23

" ממתי את כזאת מצחיקה?" התפקעתי מצחוק.
" ידעתי שלא תאמין אז הבאתי כמה דברים"
רוקנתי את כל התיק שלי, תעודת הזהות, ארנק, תמונת של שתינו ותליון עם תמונה.
"רגע.. אני מבולבל"
" אמרתי לך אני לא מליקה"
" אם את לא היא אז מי את?"
" לא כדאי לך אפילו לזכור"
" אני מתעקש "
" קוראים לי זורי בנט ואני אחותה התאומה של מליקה, אותו יום זו הייתי אני ולא הבנתי כל כך הרבה דברים ובכלל מי אתה"
" איך אז השגת את מספר הטלפוו שלי?"
" דרך לואי"
" אני מצטער אם נבהלת, לא ידעתי"
" לכן אני משתפת אותך"
" בכזאת קלות הוא נתן לך את הטלפון שלי?"
" אל תדאג אני בכלל לא מכירה אותך ואין לי שום אינטרס לפרסם את מספר הטלפון שלך" אמרתי בכעס.
" טוב אני מניח שאת צודקת"
" אני מתנצל אם גרמתי לך לאי נוחות"
" זה כבר עבר" קמתי ממקומי ותירצתי שעליי ללכת, לא הרגשתי בנוח להישאר שם.
" תוכלי לתת את זה לאחותך?"
" מה זה?"
" תמונה שלנו מכל הצילומים" אני זוכרת את התמונה הזאת, היינו עייפים אחרי סצינה ארוכה אז החלטנו לעשות פרצופים למצלמה.
" בטח" את התמונה שמרתי לעצמי מפני שזו אני ולא מליקה.

....

שבוע הבא אני חוגגת יום הולדת מה שאומר שגם מליקה חוגגת יום הולדת. רוב האנשים בעולם זוכים ביום הולדת משלהם, בתאריך משלהם מבלי לחלוק אותו עם מישהו אך לא במקרה שלי.
מאז שמליקה התפרסמה היא לא חגגה איתי יום הולדת על אף שיש לנו את אותו התאריך. ואני? הפסקתי לחגוג לא רק כי לא היה לי עם מי, אלא כי זה מאבד עניין אחרי כל כך הרבה שנים.
" שבוע הבא אכין לכן עוגה" אמרה אימא כשקפצתי לבקר.
" יופי" אין טעם חשבתי לתומי אך שתקתי שלא תדע מה דעתי בנידון.
אימא יודעת להכין רק עוגת שיש פשוט עם תפוזים, אף פעם לא נגעתי בה לא כי לא רציתי, אלא שאני מפתחת אלרגיה גם לפירות הדר אבל היא מצידה לא מתחשבת.
" את נשארת לארוחת ערב?" הנדתי בראשי.
" קבעתי עם חברות" שיקרתי מפני שאין לי חברות.
" אני שמחה שהכרת חברות" היא חייכה כאילו באמת התכוונה לזה.
" תודה" החמצתי פנים כאשר לא הסתכלה והתארגנתי לצאת משם.
" אבא אני לא יודעת איך התאהבת באימא אבל אני מעריצה אותך על כך, אני הולכת תשמור על עצמך" הוא חייך נתן לי נשיקה על הלחי ואמר " תבואי לבקר שוב".
.......

בוססתי ברגליי לעבר המכונית העתיקה שלי כאשר שלל צלמים לפתע הגיחו מולי, אין רגע משעמם בחיי.
" מליקה זה נכון? מי זה הבחור שאת מסתובבת איתו?" עצרתי במקומי וכל מה שהצלחתי לראות זה הבזקים מבלי מקום לחשוב על שום תשובה הגיונית.
" מה?"
" היא אמרה משהו!" אמרה אחת הכתבות עם המיקרופון.
ניסיתי לחמוק לא הצלחתי נמאס לי שכולם חושבים שאני היא, נמאס לי להיות דומה לה.
המשכתי לפסוע אל המכונית בקושי, הם המשיכו להתחקות אחריי הבנתי שאם אמשיך ללכת אחרי המכונית הם יגלו שאני לא מליקה, הייתי מוכרחה לשמור על הסוד שלה רק עוד חודש עד שהחוזה הדפוק הזה ייגמר לכן המשכתי לפסוע במהירות עד שהם התעייפו.
" וואו זה היה קרוב" הנחתי את ידיי על ברכיי בכיפוף קל.
" מה היה קרוב?" קול מוכר נשמע, נבהלתי עד שראיתי את נועם.
" הבהלת אותי"
" אתה איתם?" הצבעתי מהמחבוא לעבר הכתבים שעצרו לחפש אותי.
" אתה הולך גם לסחוט ממני שאלות?" עניתי חצי מתנשפת חצי עייפה.
" מליקה אני לא בא לסחוט ממך שום דבר אלא אם כן תתני לי"
" יחסית לכתב אתה די מנומס"
" אחד המינוסים שלי"
" את לא אמורה להיות בצילומים?" נראה שהוא מכיר את הלו"ז של מליקה יותר טוב ממני.
" כן בדיוק הייתי בדרכי" אין טעם לספר לו שאני זורי זה רק יאריך את הפגישה המביכה הזאת איתו עכשיו.
" אני הולכת בי נועם" הוא חייך לא הבנתי מדוע אבל השארתי את זה מאחורי.
הלכתי במעגלים וכשווידאתי שאיש אינו עוקב אחריי חזרתי למכונית שלי והאינסטינק הראשוני היה ללכת לשכונה של שחר, כזאת אני אוהבת להכאיב לעצמי. שחר היה בחוץ טייל עם כלב, מוזר חשבתי שהוא נגד גידול כלב לאחר שדיברנו על זה בעבר כעוד הוא היה ללא מליקה. יצאתי מהמכונית והעמדתי פנים שאני עושה ריצה סוף סוף ישנה הצדקה לטרנינגים שלי.
ידעתי שהוא הבחין בי, לא הסתכלתי עליו אף על פי הגעגוע שלי אליו.
" זורי" צעק לי, התעלמתי בדמעות.
" זורי" הוא החל לרוץ יחד עם הכלב ותפס בידי.
" זורי!" צעק כשהיינו מאוד קרובים אחד לשני.
לא הגבתי, התנשפתי בכבדות הפגנתי את שיאי הכושר שלי מולו.
" רציתי להגיד לך שאני מצטער" הוא מצטער הוא אומר.
" איך אתה מעז בכלל להצטער? טוב לך איתה?" הוא לא ענה בזמן שאני בוכה והוא מנגב לי את הדמעות.
" אתה בכלל אוהב אותה?" גם על זה לא הגיב, שחר ידוע בתור אחד שאוהב אנשים מפורסמים אך מעולם לא הראה זאת בפרהסיה.
" מה אתה רוצה?" הורדתי ממנו את היד שלו מפניי.
" אני יודעת למה בחרת בה רק חבל שזה היה צריך להיות עם שקרים ומאחורי הגב שלי שחר"
" אני מצטער"
" אין טעם להצטער. שיהיו לך חיים נפלאים שחר" הלכתי משם באיפוק ונסעתי הביתה כאשר רינת ניחמה אותי בכוס שוקו ושמיכת פוך.
לרינת לא אכפת ממליקה היא אומרת שבת דודה שלה מפורסמת בניו יורק ושזה מעולם לא גרם לה לספר לכולם על כך, היא אהבה את הפרטיות שלה ולכן יודעת לכבד גם את שלי, גם אם אני ומליקה נראות אותו הדבר.

פרק 24

ישבתי לבד מול הטלויזיה לאחר שמיציתי את העובדה שהם טסו והשאירו אותי לבד, לא היה לי את מי להזמין לא היה לי כל כך מה לעשות.
הזמנתי משלוח מהכסף שהשאירו לי בזמן שהם מבלים בהונגריה וחיכיתי לשליח.
שלוש דפיקות בדלת נשמעו לאחר שעה, הגיע בחור בתחילת שנות העשרים.
" היי, כמה יצא?" שאלתי, הוא חייך ואמר את הסכום.
" רק רגע" הלכתי להביא את המזומן על השולחן.
הוא הסתכל על השיער הקצר שלי שטרם צמח ולא אמר דבר.
" אני בטח נראית נורא עם שיער קצר"
" לא... סליחה שהסתכלתי זה דווקא מחמיא לך" חייכתי הוא לא באמת התכוון לזה אבל המשכתי לספוג את זה.
" תודה לך... אמממ מה השם שלך?"
" נועם"
" תודה לך נועם למרות שאני יודעת שאתה לא מתכוון לזה"
" באמת התכוונתי לזה, תראי אני רק שליח וזו פעם ראשונה שאני רואה אותך אז אני לא רוצה להישמע מטריד כי את קטינה סביר להניח"
" נו אז מה אם אני נערה"
" היופי נמצא כאן" סימן לי על הלב עם היד שלו" סימן לי שלום עם היד והלך משם.

....

" איך את?" שאלה רינת כשהגחתי לסלון.
" בסדר" עונה לה בעודי עדיין חושבת על שליח הפיצה הזה. אינני זוכרת כיצד הוא נראה גם בחלום שלי הכל היה לא וודאי.

" מה השעה?"
" שש ורבע"
" אני צריכה להתארגן לעבודה" וכבר הרחתי ריחות נפלאים מהמטבח.
" תתארגני ובואי לאכול" הנהנתי. יש לציין שהניחוחות בבית לא פסקו, מארוחת בוקר לקינוח בסוף אשמין באמת כמו שלואי היה אומר ולא אוכל לשמור על פיגורה כמו שלי, זה גורם לי להתגעגע אפילו ללואי אך לא לעבודה איתו.

כולם כבר ערכו את השלט שיתנוסס באיילון, מליקה ותומר... זאת אומרת תומר ואני אך את זה איש אינו יודע. יערה עיצבה את הפוסטר יפה יחסית ליערה, היא לא הפסיקה להסתכל על הפוסטר ואז עליי.
" את תמשיכי להסתכל עליי עוד הרבה?"
" מצטערת אתן כל כך דומות"
" זה נקרא תאומות יערה"
" אני יודעת"
כל חיי אמרתי שאפילו בתוך הבטן של אימא מליקה ואני היינו באותה השלייה, תחת אותו שק ולא נפרדנו זה מתסכל לחשוב שבמקום להיות אחיות טובות אחת לשנייה הפכנו לאויבות עד כדי שנאה, היא שונאת אותי הרי אילו הייתה אוהבת לא הייתה מתייחסת אליי כמו שהיא מתייחסת.
" מצטערת זה בטח גורם לך לאי נוחות"
" זה לא גורם לאי נוחות זה פשוט מתסכל לפעמים ההשוואה או ההסתכלות" סיננתי בקול וכולם יכלו לשמוע.
המשכנו לעבוד ללא קול, גידי ואני עבדנו על שלט חוצות של חברת בגדים בזמן שיערה סיימה לעצב את השלט ושלחה להדפסה.
" זורי את יודעת איפה מליקה?" סוף יום עבודה וזו ההודעה שאני מקבלת מלואי.
" לא" כתבתי חזרה על אף שרציתי לדעת.
" היא לא באה לצילומים, היא לא נמצאת בדירה שלה, לא עונה לנייד"
" תתקשר למספר הזה אולי היא איתו"
שלחתי לו את המספר של שחר.
" של מי המספר הזה?"
" החבר שלה" כתבתי בעצב.
" תודה"
הוא חזר אליי מהר מדי וזאת מפני שהיא גם לא עם שחר, לא האמנתי אז התקשרתי אליו בעצמי.
" שחר אל תשקר זו הקריירה שלה אני בכלל לא מבינה למה אני דואגת לה כשהיא בגדה בי איתך" סגרתי את השיחה כי לא רציתי לשמוע מהם שום דבר יותר.
" היא חזרה אליי" לואי התקשר להודיע לי את החדשות.
" יופי" לא רציתי לדעת יותר אך הוא המשיך.
" מליקה נרדמה היא לקחה כדורי שינה כי לא ישנה אפילו לא ראיתי אותה בדירה מרוב כל כך הרבה שמיכות, אני כל כך דאגתי"
" בבקשה אל תספר לי את זה"
" נשמע שאת לא כל כך מחבבת את אחותך"
" לואי אני פשוט חיה את החיים שלי לא רוצה לשמוע עליה"
" זה בטח קשה"
" מה שלום ויקטור?"
" מליקה פיטרה אותו"
" מה!" פלטתי בכעס.
" כן היא לא אהבה אותו יש לנו נהג חדש"
" למה אתה מסכים לכל מה שהיא אומרת?" בדיוק כמו אימא.
" אני לא רוצה לאבד אותה כלקוחה היא כבר כמו משפחה" לא האמנתי למה שאני שומעת.
" לואי אני חייבת ללכת" סגרתי את השיחה וחשבתי כיצד אני יכולה לעזור לויקטור למצוא עבודה.
" ניר, אתם מחפשים נהגים חדשים?"
" כן, את מכירה מישהו טוב? אנחנו צריכים נהגים בשביל לקחת את הפוסטרים ממפעלי הדפוס"
" יש לי מישהו טוב שאני מכירה"
" מצוין, תגידי לו להגיש את קורות החיים ושיתייצב כאן ביום ראשון"
" תן לי לדבר איתו קודם אולי הוא כבר מצא עבודה"
" בסדר זורי, תעדכני אותי" על אף שניר יכול להיות מלפפון חמוץ לפעמים, עדיין יש לו לב טוב עכשיו רק הגיע החלק לדבר עם ויקטור.

" גברת זורי כמה טוב לשמוע ממך מה שלומך ילדונת?"
" אני בסדר, שמעתי שפוטרת מהעבודה"
" כן, גברת מליקה לא כל כך התחבבתי עליה"
" אני מצטערת, אתה הנהג הכי טוב שאני מכירה" הוא היה היחיד אבל לא סיפרתי לו.
" תודה גברת זורי."
" מצאת עבודה?"
" יש לי כמה ראיונות עבודה בשבוע הבא"
" יש לי מקום עבודה מצוין בשבילך בחברה בה אני עובדת. למה שלא תבוא לראיון?"
" הם מחפשים נהגים?"
" כן, בשביל בית הדפוס שלנו"
" להשאיר לך פרטים?"
" אני אשמח, תודה גברת זורי יש לך לב כל כך טוב"
" שולחת לך את הכל, נתראה בראשון"

....

לישי סלחה למליקה אך מעולם לא סלחה לי, היא למעשה הייתה מתעלמת מנוכחותי כאילו אני שד טזמני שרוצה ברעתה. למעשה מליקה עדיין שומרת איתה על קשר ואני כרגיל מקנאה, פתאום התחושה הזאת שיש לך חברה טובה לספר לה הכל חסרה לי.

" את יודעת מליקה לא מגיע לך שתהיה לך חברה" אמרתי לה באחד הערבים כאשר היא חזרה מבית הספר.
" ידעתי שאת מקנאה בי לכן התחלת עם אבא שלה"
" אבנר לא קשור"
" את גם יודעת את השם שלו, מדהים!"
" אולי תפסיקי! לא היית צריכה לסכסך ביני לבין רעות"
" הגיע לך בגללך כמעט איבדתי את לישי"
" את לא מתכוונת להתנצל? או לספר לה את האמת?"
" לא" לקחתי נשימה עמוקה וכואבת ויצאתי מהחדר.

....

סוף השבוע עובר לאט, אף פעם לא חשבתי שאגיד את זה אבל קיוויתי כבר שיגיע יום ראשון לעבוד מבלי לחשוב או לחלום על העבר.
רינת נסעה לבקר את ההורים והשאירה לי אוכל במקרר לא יכולתי למצוא שותפה טובה יותר, היא תחזור רק מחר, לאחר צפייה בסרט בנטפליקס מיציתי את השישי הזה והחלטתי לטייל בחוץ, הרי כבר החשיך צלמים לא ירדפו אחריי גם בלילה.
דממת אלחוט משתרעת בחוץ, אין אנשים רק כוכבים מאירים וצרצרים שמצרצרים, צרצור הצרצרים הזכיר לי את גיל עשר כאשר אבא טייל איתי בשביל בדרך אל הים כשהוא עוד היה בריא.
זה היה השביל של אבא ושלי ללא מליקה ללא אימא.
אני רק רוצה שיאהבו אותי בזכות מי שאני" סיננתי לשמיים אולי שם ישמעו אותי.

...

" זה שהפסקת להיפגש עם אבא שלי לא אומר שאוהב אותך פתאום" אמרה לישי בארוחת הצהריים בשקט שההורים לא ישמעו.
" אני לא מכריחה אותך לאהוב אותי, עשי כרצונך" אמרתי במחאה ובלסתי מהמלפפון המקולף.
" זו הסיבה שאין לך חברות" את זה היא אמרה בקול רם, אבא שמע וראה כיצד מליקה מהנהנת וצוחקת עם לישי על חשבוני.
" בנות לא לדבר בזמן האוכל" זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שבה הוא הגן עליי, גם אם זה היה בעקיפין.

....

קמתי בבוקר בדמעות לא רצויות, לא הפסקתי לבכות בסך הכל רציתי שיאהבו אותי לא עשיתי משהו רע אני לא רעה.
הלילות הריקים גורמים לי לחשוב על העבר, הימים הקרים דוחקים אותי לאחור ואין איש שיכול לחבק אותי בלילה מלבד שחר שהיה שם בשבילי, עכשיו הכל התרוקן ותחושת העיזבון אופפת אותי וגורמת לי לא להפסיק עם הדמעות.

" מה זה? את חולה?" מבלי לשים לב השבת נגמרה תוך כדי שכיבה במיטה ממררת בבכי.
" כמה זמן בכית?" הושיטה לי את הממחטה שתפרה לי.
" הכנתי בשבילך, קומי את צריכה להתאוור קצת! בטח בכית כל היום"
" הממחטה יפה"
" עזבי עכשיו את עניין הממחטה קדימה קומי אנחנו הולכות!" לא הבנתי מה עלה בראשה ומדוע פתאום היא לוקחת אותי איתה, הרי אנחנו מעולם לא מבלות יחדיו.
" לאן?"
" כל מקום חוץ מכאן"
באפיסת כוחות הקמתי את עצמי בחוץ כבר היה חשוך, התלבשתי חסרת חשק ונעמדתי מול רינת עם שיער מרושל ומשקפיים על האוזניים.
" תסדרי את השיער שלך ונצא. מה זה! לא אכלת שום דבר! בשביל מי אני מכינה אוכל?" צחקתי פתאום
" מצטערת לא התחשק לי לאכול זה לא אומר שזה לא טעים"
רינת לא הפסיקה לנסוע על אף הגשם, היא הייתה זהירה. שיערה הבלונדיני היה אסוף בקוקו וחיוכה נמרח על פניה כאשר היא זמזמה שיר של חנן בן ארי, כולם אוהבים את חנן בן ארי, מה יש לא לאהוב בו? הפשטות בשירים שלו? הכנות? איך שהמילים נכתבות? זו הדרך לאהוב אומן!
" זה שיר חדש?"
" כן, יצא ביום חמישי אני לא מפסיקה לשמוע אותו"
" שיר טוב" סיננתי היא הסכימה.
" את מוכנה לגלות לי לאן אנחנו נוסעות?"
" לא! מה שבטוח את לא תפסיקי לצחוק היום" זה בדיוק מה שקרה לא הפסקתי לצחוק, היא לקחה אותי לסטנדאפ קומי מזמן לא צחקתי ככה.
" איך השגת כרטיסים בכזו מהירות?"
" אח שלי עזר לי, שמחה לראות שאת מרגישה טוב יותר" הרגשתי טוב יותר באותם הרגעים אך מיד נזכרתי בחיים שלי והתעצבתי בשנית.
" אני רעבה" סיננתי.
" הכל כבר סגור אז בואי נאכל בבית" רינת ישבה לאכול איתי על אף שלא נגעה בשום דבר בטענה שהיא לא אוכלת בשעות כאלה.
" תודה על היום" הודתי לה
" הני טיים, זורי. אני יכולה לשאול אותך משהו אישי?" תהיתי מה היא רוצה לשאול
" יש לך אח גדול בשבילי?" צחקתי בקול
" לא, רק מליקה ואני"
" חבל... אם היה לך אח שדומה לך זה יכול היה להיות מושלם בשבילי"
" את מתכוונת לחיצוניות?"
" לפנימיות, את טובה זורי! יש לך תכונות טובות ואני מכירה אותך קצת, אני לא מכירה את מליקה אבל אם היא הסיבה שבגללה את בוכה אז אני לא אוהבת אותה"
היא קראה אותי כמו ספר, באמת מליקה היא זו שבגללה אני מתייסרת ככה על אף שאינני אמורה בכלל.
" אמרו לך כבר שיש לך עברית טובה?" היא הנהנה וצחקה.
" דיברנו בניו יורק רק בעברית בבית" ממש משפחה פטריוטית.
" אח שלך נשוי?" שאלתי אותה.
" כן, הוא התחתן עם ישראלית, האמת שבזכותו עשיתי עלייה הוא לא הפסיק לדבר על ארץ ישראל ועכשיו ההורים שלי שוקלים אם לעלות לארץ כרגע הם אצל אחי בביקור"
" יש לך עוד אח?"
" לא, רק אחות אבל היא גרה במיאמי"
לא שאלתי יותר המשכתי לאכול בשקט עד שנאלצנו ללכת שוב לישון, סירבתי לא רציתי, לא רציתי להיזכר בעבר או לחלום על זה בכל תוקף אבל העיניים בגדו בי.

....

העניינים על אבנר דעכו הפסקתי להתראות איתו ועם אבירם. אחד דחה אותי השני דחיתי אותו, רק רציתי מישהו לאהוב ומישהו שיאהב אותי. מליקה בדיוק התגייסה ואני חיפשתי עבודה ללא כל הצלחה.
" למה היא לא מוצאת? כל בחורה בגילה כבר מצאה עבודה" דיברה עליי כאילו אני מכונה מקולקלת. הסתכלתי מהצד מבלי שתראה אותי והעלאתי דמעות קטנות, מנגד אבא ראה שאני נוכחת אך שתק מבלי להוסיף דבר.
" אם היא לא תמצא עבודה היא תהיה תלויה בנו, מהעבודה הקודמת היא התפטרה אני לא מבינה מדוע"
מדוע? אחד העובדים רצה לצאת איתי אך סירבתי בתוקף ידעתי שאם לא אתפטר עלול לקרות משהו רע לכן יום למחרת הגשתי מכתב פיטורים.
" בשביל מה ילדתי אותה? כדי שתשב בבית? היא כבר 4 שנים בריאה וכל הזמן בעבודות חדשות מתי תעבוד? תחסוך ותלמד משהו לשם שינוי?" היא צעקה בכל הבית בכוונה על מנת שאשמע, גם השכנים יכלו לשמוע נראה לי גם הם שמעו, התביישתי.

....

" היום תולים את השלט!" אמר ניר בשמחה וכבר העביר לנו את המשימה הבאה שלנו.
" אני אוהבת את התמונה הזאת" סיננתי, גידי לקח בקצה התמונה וחייך.
" גם אני"
" זורי את חייבת לראות" גידי ישב מול המחשב והביט בתדהמה.
" מה קרה?"
" זה נכון?" מה קרה הפעם?
" תן לי לראות" דחפתי אותו קלות והתחלתי לקרוא את השורות " מליקה המזוייפת" זו הייתה הכותרת אז ירדתי לתת הכותרת הארוכה " בזמן שבנט מליקה הייתה באשפוז מחוסרת הכרה אחותה התאומה החליפה את מקומה..." הפסקתי לקרוא, חשכו עיניי לקחתי את עצמי משם וברחתי לפני שישאלו שאלות ותוך כדי התקשר אליי לואי.

המשך יבוא...
שבוע מקסים לכולם!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Talya Bar
Talya Bar
אני המומה מאמא של זורי ומליקה.
הן שתיהן יפות ומוצלחות ובנותיה ועוד אחרי מה שזורי עברה איך היא לא מגלה חמלה כלפייה?
זה מגיע מבצע כסף? על כך שמליקה מרוויחה כנראה הרבה כסף? בגלל זה יש העדפה כזו, עצוב לי עליה. גם שחר בחר בפרסום והזוהר על פני האהבה
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
מסכימה לחלוטין, תודה על השיתוף
הגב
דווח
guest
אמאל’ה!!!!! בדיוק היום חשבתי כמה אני מתגעגעת לסיפור והוא חזר בפול פאוור!
מחכה ממש להמשך פליזזזז
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
ילדות
בסוף מתרגלים להכל
בסוף מתרגלים להכל
מאת: Asaf Goldstein
ואז את הגעת
ואז את הגעת
מאת: אתי בן ארויה
"מה ... בתולה"
"מה ... בתולה"
מאת: דפנה דניאל
טלפון ציבורי,
טלפון ציבורי,
מאת: someone else
סיפורים אחרונים
אני פה בשבילך
אני פה בשבילך
מאת: Avaraius The Tale Teller
בום בום
בום בום
מאת: imagine me
גרסה שיווקית
גרסה שיווקית
מאת: . Audrey
רסיס
רסיס
מאת: imagine me
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan