כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

איפוס מחדש פרק 21

" את בשביל בנים תמכרי את כולם"

וודאי נרדמתי, שעון המעורר צלצל לבשר כי שעת העבודה הגיעה. אנשים רבים רצו בשביל הריצה, אחדים עם אופניים וכל זה מתרחש בעודי משקיפה אל החלון ומחכה לעוד גשם, משום מה איש אינו אוהב את החורף. אני אוהבת אותו, החורף הוא טוב לרווקים, להצטנף בכרבולית עם שוקו חם ולצפות בסרט.
" שוב יורד גשם" שאלה רינת שהגיחה מבעד למסדרון.
" כן!" אמרתי בהתרגשות היא פחות אהבה את זה, למה לאנשים רע כאשר לאחרים טוב? האם זו הקנאה? האי הבנה?
" מתי הספקת להתארגן כל כך מהר?" שאלה אותי והביטה בבגדי העבודה שלי.
" אני בעצמי לא יודעת"
" אני חייבת לזוז, תסגרי אחרי?" ביקשתי ממנה והתקדמתי לדלת מחוץ לדלת שם חיכה לי לואי, הופתעתי לראות אותו הרי אין לי יותר שום קשר אליו.
" לואי!" לא שמחתי לראות אותו מפני שהוא הזכיר לי את מליקה.
" זורי!"
" מאיפה אתה יודע שאני גרה כאן?"
" אני יודע הכל, אנחנו יכולים לדבר?"
" אני ממהרת לעבודה"
" רק חמש דקות" התעקש העקשן הזה.
" טוב, מה העניין?" שאלתי והתבוננתי בנעליים החומות שלי.
" קחי" הושיט איזה פוסטר באוויר.
" אוקי זאת מליקה ו... ?" שילבתי ידיים בבוז.
" אני רוצה לעשות אותך זמרת!"
" אני מסרבת" פניתי הצידה וירדתי במדרגות בעודו מתחקה אחריי.
" חכי זורי!"
" אני לא מוכנה להקשיב לשטויות שלך!"
" זורי! זורי!" קרא בקולי.
ברחתי, יותר נכון התחבאתי מתחת למדרגות וחיכיתי שייסע מכאן, לא רציתי להיות זמרת אלא להמשיך ולחיות את החיים המשעממים שלי. הלכתי ברגל אל הסופר מרקט שם יש הכל מהכל, שם זו ממלכה שלמה של דברים מתוקים ומלוחים, שם יש את כל סוגי המילקי ואפילו גמדים שאותם אוכל להפוך לארטיק בקלות.
הכנסתי חמישה שקלים לעגלה עד שהיא הועילה בטובה לצאת משיירת העגלות האחרון שהיו מחוברות זו לזו.
" תצאי כבר!" גערתי בה ללא מזל.
מבעד לרחוב ראיתי אוטו גדול ושחור חונה, החלונות האחוריים מכוסים שחור משם יצא מישהו אך לא הצלחתי לראות... זה היה מישהו עם רגליים ארוכות וחליפה, ככל שהוא התקרב כך הבחנתי בדמותו מקרוב יותר.
בנות צעירות החלו להקיף אותו ואני צחקתי די מקרוב, עמדתי במקום לאחר שהנחתי את המוצרים בתא המטען ולא הפסקתי להסתכל עליו עד שמבטו ננעץ בי תיוך כדי חלוקת חתימות ללא הרף.
" מליקה?" שאל רציתי להניד בראשי אך זה יכול היה להרוס את המצב, לתומר מעולם לא סיפרתי שאני זורי, זאת אומרת על עצמי כשהייתי היא.
" כמה זמן עבר?" צעק לי בפנים.
ואז המעריצים שלו הפנו את מבטם אליי וצעקו מליקה בקולי קולות.
" אני לא מליקה" סיננתי
" את לא מה?" שאל כי הצעקות של המעריצים החרישו את שנינו, נכנסתי למכונית וישבתי שם הרחק מהצעקות, אך תומר בין רגע הופיע במושב על ידי.
" מה אתה עושה! צא מכאן!"
" אני חושב שלא אצליח להגיע למכונית שלי בגללן"
" זו אשמתך!"
" אשמתי? למה שזו תהיה אשמתי?"
" הן המעריצות שלך"
" מה את עושה בימים אלו?"
" מתרגלת לזמן החופשי שיש לי" זה נכון הרי גם מליקה לא באמת עושה משהו בימים אלו.
" למה בתוכנית העמדת פנים שאת לא מכירה אותי?" וודאי התכוון למליקה האמיתית.
" לא היה לי מצב רוח" לואי החתים אותי לא לספר על החודשים בהם שהעמדתי פנים שאני מליקה.
" אתה לא יוצא מהמכונית?"
" תני לי דקה" אז התחלתי לספור בקול הוא התרגז.
" לא באמת התכוונתי לדקה... מחר יש לנו הקרנת בכורה לסרט" זה הגיע מהר משציפיתי.
" מזל טוב!" עניתי בחוצפה.
" אני יוצא, נתראה מחר בהקרנה" רציתי ללכת לראות את ההקרנה אך לא היה לי כרטיס או כל דבר אז מיד שלחתי הודעה ללואי.
" מחר ההקרנה של הסרט אני יכולה לבוא לראות?"
הוא לא ענה, הבן אדם הממורמר הזה החליט באופן גורף להתעלם מההודעה שלי.
" היי זה לואי" הוא התקשר אחרי הכל סתם דיברתי עליו הבל הבלים, לפחות. פעם.
" היי לואי"
" זה יהיה בעייתי אם גם את וגם מליקה תהיו שם"
" לא מגיע לה להיות שם! אני זו שמשחקת בסרט"
" אני יודע אבל אין לי יד בדבר"
" למה שלא תשלח לי כרטיס אני אצפה ממקום שלא יראו אותי"
" מצטער זורי" הוא ניתק אפילו לא נתן לי זמן לעכל את הסירוב שלו.
" אני שונאת אותך!" אמרתי לתוך האפרכסת כשהוא כבר ניתק וסוף סוף הצלחתי לומר אני שונאת מבלי שמישהו יעיר על כך.

....

" זורי מליקה בטלפון" אימא כל כך התלהבה ואני לעיתים קיוויתי להתחלף איתה רק בשביל לא לראות את ההתלהבות שלה מהשיחה המטופשת הזאת.
אז חייכתי אך לא הצטרפתי לדבר איתה, היא גם לא רצתה שאבוא ומה שהדהים עוד יותר הוא שאימא לא אמרה דבר בנידון אלא פשוט המשיכה למלמל על ניו יורק סיטי.
זה מדהים שבגלל בן אדם מסוים אתה יכול לשנוא שם פרטי או מקום בעולם וזה לא שניו יורק עשתה לי משהו אני בכלל לא מכירה את המקום או האנשים... הכל באשמת מליקה.
הייתי כזאת מטומטמת להחליף אותה בזמן שהיא לקחה את בן זוגי שגם הוא יצא טיפש על כך שהחליף אותי בה, זאת אומרת לא שינה את המראה החיצוני של בת הזוג שלו פשוט הסתפק באלטרנטיבה השנייה.
" בואי תדברי איתה"
" אני עסוקה" שיקרתי והלכתי לחדר לבכות עד לארוחת הצהריים הלא טעימה הזאת.

....

" מה את עושה?" שאלתי את רינת שתפרה מטפחת חדשה.
" מטפחת, את רוצה?" אני חושבת שאצטרך אחת כזו לזמן הקרוב.
" מי לימד אותך?"
" סבתא שלי, אני תופרת לך אחת" חייכתי והנהנתי.
" תודה נחמד מצידך"
" שטויות אנחנו שותפות!"
לפחות יש לי את רינת גם אם היא לא נחשבת לחברה, עדיין היא הרבה יותר מכל חברה שאי פעם הייתה לי.

....

" היי רעות" צעקתי לה מרחוק בתוך מתחם בית הספר היא התעלמה והמשיכה לפסוע.
" רעות!" היא לא עצרה אז רצתי לכיוונה.
" רעות אני קוראת לך לא שמעת?" התעלמה ממני.
" עשיתי משהו לא בסדר?"
" את באמת שואלת?" הנהנתי.
" לפני יומיים... תנסי להיזכר" כלל לא הסתכלה עליי
" אני לא יודעת על מה את מדברת" לפני יומיים הייתי בבדיקה שגרתית לבדוק שהסרטן לא חזר.
" תספרי לי" ואז היא הראתה את ההודעה שלכאורה כתבתי לבן הזוג שלה באותם ימים.
" אני נשבעת שזו לא אני!" מחיתי בקול רם.
" תעשי לי טובה פעם הבאה היית גונבת לי גם אותו כמו שלקחת לעצמך את איתי"
" לא היה שום דבר בנינו הוא המציא את הכל! את מוכרחה להאמין לי!" כמעט בכיתי היא כמובן לא התייחסה לאף מילה שלי, וודאי שגם לא האמינה.
" אני לא רוצה להיות חברה שלך, חברה לא מתנהגת ככה אז תמשיכי ללכת לבנים האלו שלך כמו בכל פעם... אחותך צדקה את שוכבת עם כל אחד! היא מסכנה שיש לה אחות שנראית כמוה שמתנהגת ככה" לא התאפקתי בכיתי ולא מנוכח העובדה שהיא לא מדברת איתי אלא מכל שאר הדברים שאי פעם חשבה עליהם אך מעולם לא העיזה להגיד, המרצע יצא מן השק בסופו של דבר. הדבר היחיד שאני זוכרת שעשיתי לאחר השיחה הזאת הוא ללכת לתא השירותים ולבכות בשקט.

....

" זורי!" רינת העירה אותי.
" מה?" עניתי במלמול
" את מאחרת לעבודה"
" שיט!" פלטתי בקללה ומיד התרוממתי מהספה.
" הכנתי לך סנדויץ למקרה ותהיי רעבה"
" אין עלייך רינת!" התארגנתי בזריזות ויצאתי אל המכונית הקטנה שלי.
המפתח במצת לא מניע, ניסיתי שוב אך עדיין ללא כל הצלחה.
" נו קדימה בבקשה רק הפעם!" דיברתי אליו.
" אני כל כך מאחרת!" סגרתי את המכונית השבורה שלי ורצתי אל העבודה גם אם זה כרוך בחצי שעה הליכה.
" אוי אלוהים אני מאחרת!" הבטתי בשעון ללא הרף.
ברחוב הראשי אנשים חסמו את המעבר הם ערכו הפגנה נגד הממשלה, זה מזמן כבר אינו חדש על כך שהממשלה שלנו לא הכי טהורה בעולם, כולם יודעים ועדיין לא עושים לדבר בנידון למעט הפגנות שאינן עוזרות כלל לאיש.
כל כך לא רציתי לעבור בקיצור הדרך המורה את הדרך לעבודה מתוך השכונה של שחר, מי יודע במי איתקל הפעם.
הייתי טרודה מחשבות תוך כדי הליכה מהירה, התחלתי להזיע ולקטר על השמש הקופחת באמצע ינואר.

.....

" לאן אתם נוסעים?" שאלתי את אבא, אימא ומליקה שארזו מזוודות, בלעדיי.
" לחופשה"
" בלעדיי?"
" הרופא אמר שאת צריכה לנוח בבית"
" זה לא פייר!" מחיתי בכעס.
" אני יודעת זורינקה זה לטובתך" ניסתה לומר אימא ברכות, התיישבתי על הספה ויבבתי בשקט בזמן שהם ארזו ברעש קולני. כל אותם הימים תיכננו לעצמם חופשה מבלי לספר לי.
" לאן אתם נוסעים?"
" להונגריה" ידעתי שלאימא יש שורשים הונגריים וכל חייה חלמה לבקר שם מאז הילדות שלה רגליה לא היו שם.
" הבטחתם שאטוס אתכם! כל הזמן דיברנו על זה"
אבא ניגש אליי ונתן לי חיבוק לא מרגיע, ניסיתי לחשוב על דברים טובים ומרגיעים אך גם את זה לא הצלחתי לעשות כמו שצריך. זה קרה בדיוק כמה ימים אחרי הריב עם רעות, מליקה הסתכלה עליי אורזת תוך כדי והפנים שהיו לה באותם רגעים יהיו זכורים לי לנצח.
הם נסעו לנמל התעופה בזמן שחשבתי מה לעשות עם עצמי, אז שיחקתי קצת במחשב, צפיתי בסרטים ואפילו בישלתי זה היה משעמם. רציתי חבר'ה רציתי שיהיה מישהו שישחק איתי, לא היה מישהו כזה.
פעם חשבתי שיהיו לי הרבה חברות שזה דבר קל להכיר ולשמור לכל החיים, עדיין לא הבנתי מדוע רעות מחרימה אותי החלטתי לברר.

" לכי מכאן!" גירשה אותי.
" זאת לא אני, מליקה עשתה את זה"
" כן בטח תאשימי את אחותך התמימה שלא יודעת להתחיל עם אף גבר" זה היה נכון אבל לא מדויק, מצאתי את מליקה מחטטת לי בטלפון לפני כמה ימים.
" את באמת חושבת שאעשה לך דבר כזה?" הבטתי בה במבט רציני.
" את בשביל בנים תמכרי את כולם"
" זה לא נכון! אין לי אינטרס, תמיד רציתי חברה טובה זה עדיף על פני כל גבר"
" את שקרנית!" אמרה בהתרסה מבעד לדלת.
" לכי מכאן ואל תחשבי שאחזור לדבר איתך! אגיד גם לכל הבנים לא לדבר איתך כי את רעה!"
" רעות לא עשיתי את זה..." היא טרקה את הדלת.
" אני נשבעת לך שזאת לא אני" דפקתי בדלת שוב ושוב יחד עם המשפט הזה.
באמת היה אף אחד בשכבה לא דיבר איתי, לא הבנות לא הבנים אז ככה זה מרגיש לבד המבטים המאשימים כולם ידעו שאני זו שהפרידה בין רעות לבין החבר שלה מבלי לבדוק בכלל את המצב.

.....

" את מאחרת!" אמר ניר כשהגעתי למשרד.
" המכונית שלי התקלקלה באמצע הדרך"
" למה לא התקשרת?"
" הטלפון שלי בלי סוללה" הראיתי לו.
" טוב אוותר לך הפעם, יש ישיבת צוות בעוד עשר דקות" הנהנתי בשקט כשעדיין המחשבה על רעות צרובה בתוכי.
" הי זורי את בסדר?" זה היה גידי שהעיף בי מבט מהשולחן שלו.
" כן אני בסדר" סתם הייתי תקועה במחשבה על העבר.
" את לא נראית בסדר"
" אני בסדר, באמת" ניסיתי לשכנע גם את עצמי על אף שלא הייתי בטוחה.
בישיבה נאמר שהחברה שלנו לקחה כפרויקט את החברה שממנה מגיעה מליקה ולכן אנחנו נתמקד במליקה בנט, פתאום כל המבטים היו מופנים אליי.
" מה?" הסתכלתי כלא מבינה.
" זו אחותך, נכון?" לרגע חשבתי שהם שכחו מכל עניין המליקה.
" כן, ו..." אמרתי והסתכלתי על הפינה בקיר, פחשתי להביט בעיניי לכן הקיר היה המפלט הראשון שלי.
" זה לא מפריע לך שהפנים שלך יהיו על הפוסטרים."
" אלו לא הפנים שלי, זאת אומרת זאת לא אני שם!" עניתי במחאה, היה להם נעים לשמוע אילו הייתה להם אחות שנראית כמוהם? ככה שוב לבטל לי את השם? את הזהות?
" לענייננו" המנהל מיד הסיט את תשומת ליבם והמשיך בזמן שנשבר לי מכל ענייני מליקה אז פשוט עזבתי.
" זורי לאן את הולכת באמצע ישיבה?"
" לכל מקום בו לא אשמע יותר את השם מליקה" צעקתי בקול בכוונה שכולם ישמעו.
" את לא יכול..." לא המשכתי לשמוע את כל המשפט שלו מצדי שיפטרו אותי, לא יכולתי יותר את השם שלה.
" ידעתי שאת לא בסדר, אל תתני לאף אחד להכעיס אותך את לא היא, אני בטוח שהיא לא בן אדם טוב כמוך גם אם מדובר באחותך" גידי החמוד ניסה לעודד אותי.
" גידי אני באמת לא יודעת... אם שואלים אני הולכת הביתה" היו לי דמעות והוא שם לב אך לא אמר דבר.
החלטתי לנתק כל קשר שהיה לי עם מליקה וזה אומר גם את הקשר עם אימא שאותו לא סבלתי מלכתחילה.

....

הקרנת הסרט מוקרנת עכשיו ואני יושבת מול האולפנים הראשיים בהם צילמנו את הסרט ואוכלת שקית במבה.
" את לא אמורה להיות בהקרנה?" זה גם מה שאני אמרתי!
" הבהלת אותי!" לא באמת נבהלתי, זה היה נועם הכתב.
" איך זה שאתה תמיד יודע למצוא אותי?"
" יש לי ראדרים משלי" זה גרם לי לצחוק.
" הרגשת פעם שבא לך להיעלם?"
" להיעלם?" נדמה לי שהבהלתי אותו.
" לא במובן הזה, אלא פשוט לתקופה"
" למה חשבת לעשות דבר כזה?"
" למה לא?" הנהנתי תוך כדי
" אני מבין אותך את מפורסמת לפעמים בא לך מנוחה מהכל"
" אתה לא אמור להיות בהקרנה עכשיו?"
" את לא הופעת תומר מחכה שם לבדו בכניסה"
לפתע צלצול טלפון וזה לואי.
" תסלח לי רגע זה דחוף" התעלמתי מהעובדה שהוא שוב חושב שאני מליקה ועניתי לטלפון.
" זורי זה דחוף! מליקה לא הגיעה להקרנה רצית להגיע, לא? תבואי זה מקרה חירום"
" לא!" מחיתי בתוקף.
" נמאס לי שאתה רוצה שאגיע כשהיא מבריזה לכם!"
" בבקשה זורי"
" תשכח מזה! אני איתה גמרתי!" השתדלתי לא להגיד את השם שלה מול נועם.
" אל תתקשר אליי יותר" ניתקתי.
" וואו זה היה נשמע קשוח"
" כן, באת לשכנע אותי ללכת להקרנה?"
" לא, האמת שההקרנה הזאת מיותרת במילא הסרט יצא בעוד שבועיים להקרנים"
" תגיד נועם אז למה אתה כאן?"
" יש אוויר טוב בחוץ ואת נחמדה"
" תמיד היה לך נחמד איתי?"
" אני כתב די חדש אז מאז שהתחלת לצלם את הסרט התחלתי לעבוד, וכן את נחמדה חוץ מהפעמים האחרונות היית די שונה" הוא פגש אותה!
" הסתכלת עליי, דחפת אותי ואמרת שכל הכתבים אותו הדבר"
" אני מצטערת" הצטערתי בשמה מבלי לספר לו מי אני.
" אני מבין לפעמים אני יכול להיות מעיק"
" זה סתם היה יום רע"
הטלפון לא הפסיק לצלצל אז כיביתי אותו והמשכתי לבהות בנוף עד שגיליתי שנועם כבר לא נמצא על ידי מרוב החולמנות שלי.

המשך יבוא...
חג חנוכה שמח!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Blackbird Night
Blackbird Night
המשך המשך המשך!
הגב
דווח
1 אהבתי
אביטל'וש סיאני
אביטל'וש סיאני
מהמם
חג חנוכה שמח
הגב
דווח
1 אהבתי
Danit A
Danit A
וואו הגיע הזמן שזורי תלחם על מה ששלה!
חג חנוכה שמח♡♡♡
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
שהכל נהיה בדברו
שהכל נהיה בדברו
מאת: שיר פיליבה
דור שהציל לי את החיים
דור שהציל לי את החיים
מאת: gali the first
כמו משוגע 3- פרק י"ד: כי האמת, נועם, סופה להתגלות!
כמו משוגע 3- פרק י"ד: כי האמת, נועם, סופה להתגלות!
מאת: תומר דגן
שיר - פרק 6
שיר - פרק 6
מאת: הריטלין שלי (;
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D