כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

זהב מלוכלך - פרק 4

"את לא רוצה להראות לי את החדר שלכן?" הוא שאל בקול מוזר והמבוכה מהאוטו הכתה בי שוב בעוצמה חזקה יותר. הוא מצפה לעלות איתי לחדר?

"מה קרה?" אדיסון שאלה בדאגה, מנסה להתגבר על עוצמת המוסיקה.

ניסיתי שפני לא יסגירו דבר, אבל כנראה שלא הצלחתי בהעמדת הפנים. במקום אמרתי לה "שום דבר. אני צריכה לדעת מה הכתובת שאנחנו נמצאים בה, כדי שאוכל להזמין מונית".

"את לא צריכה לקחת מונית, אני אחזיר אותך למעונות" שמעתי את ג'ספר אומר והבטתי בו בתודה.

"אתה בטוח? אני לא רוצה שתחמיץ את המסיבה בגללי"

"זה בסדר, בואי נצא" הוא אמר בקול וסימן לי לעקוב אחריו.

אמרתי לאדיסון שאראה אותה מאוחר יותר ונפרדתי לשלום מטיילור ולוקאס, שהביט בי באכזבה, ומיהרתי בעקבותיו של ג'ספר.

כשיצאנו חזרה לאוויר הלילה הקר הרגשתי הקלה. האוזניים שלי חיבקו את השקט וחוסר הצפיפות היה נהדר. הלכתי עם ג'ספר חזרה למכונית שלו ונהניתי מההפוגה המבורכת.

כשהתיישבנו במכונית, ג'ספר הדליק עבורי את החימום והתחלנו לנסוע חזרה למעונות.

"אני מצטערת שהיית צריך לעזוב מוקדם את המסיבה בגללי" התנצלתי שוב.

"זה בסדר, היינו שם כמעט 3 שעות, זה בדיוק הזמן שמתחילים למצות את העניין" הוא צחק וחייכתי, הוא צדק, באמת הרגשתי שמיציתי את המסיבה.

"הכי טוב לפרוש בשיא" הסכמתי איתו.

"בדיוק!" הוא אמר והפעיל את הרדיו. שיר שקט שלא הכרתי התחיל להתנגן בחלל הרכב. הנחתי את ראשי בעייפות על משענת הראש ובהיתי מהחלון, חושבת על השיחה שהייתה לי עם מטיאס. מעולם לא קרה לי שמישהו לא חיבב אותי בגלל שהגעתי ממשפחה עשירה, מעולם. הוא אפילו לא דיבר איתי לפני, הוא פשוט הסתכל על הבגדים ועל האף שלי, שנמצא למעלה מסתבר, והחליט שאני אדם איום ונורא. אף אחד מהאחרים לא הסיק את זה מהמראה שלי.

"נרדמת?" ג'ספר שאל ושלף אותי ממחשבותיי.

"לא, סתם חלמתי קצת" חייכתי בהתנצלות.

"אז נהנית היום?" הוא שאל והעביר אלי את מבטו לפני שחזר להסתכל על הכביש.

"כן היה לי מאוד נחמד. המסיבה הזו באמת הייתה קצת שונה מהמסיבות האחרות שהייתי בהן"

ג'ספר צחק ושתק למשך כמה שניות, נראה שהוא חושב על דבר מה.

"תגידי מיה, בסוף לא אמרת לי מאיפה הגעת, מה עשית לפני שהגעת אל 'אן הייבן'" הוא שאל לדאבוני.

"אה אממ גרתי עם ההורים שלי, יש לנו שטח משלנו ליד מרי היל אם אתה מכיר" אמרתי בשקט. "לא עשיתי יותר מדי לפני, סיימתי תיכון, החלטתי מה אני רוצה לעשות והגעתי לכאן" ניסיתי לסכם.

"איפה זה מרי היל?" ג'ספר המשיך לאכזבתי.

"זה בערך שעה וחצי מוורג'יניה ביץ'" המשכתי.

"אה וואו, ליד נורפולק? זה די רחוק"

"לא ממש, בקושי חמש שעות מוושינגטון"

"כן אני מניח שזה לא נורא" הוא הרהר בעניין וניצלתי את ההזדמנות לשנות את הנושא.

"ומה איתך? מאיפה אתה מגיע?"

"המשפחה שלי מבולטימור, בערך שעה נסיעה מכאן, פחות אם את נוסעת ברכב שלי" הוא קרץ ואני חייכתי. "אבא מייבא מכוניות מאירופה, בעיקר גרמניות" הוא המשיך ותעלומת הרכב החדש (והגרמני) שלו נפתרה. "ואמא שלי פרופסורית, היא מפרסמת הרבה מאמרים בכתבי עת לרפאה. מה עם ההורים שלך?" הוא שאל לאימתי. החלטתי לא לשקר, אבל גם לא להגיד את כל האמת, באופן לא מחשיד כמובן.

"אמא שלי היא דוגמנית שפרשה ואבא שלי בתחום הקולנוע" אמרתי בקצרה, מקווה לא ליצור עניין באף אחד מההורים שלי.

"דוגמנית? טוב אפשר לנחש שאמא שלך דוגמנית" הוא אמר וחייך אלי. נראה שהוא רצה להחמיא לי, אך למעשה זה די הביך אותי. כן אני דומה קצת לאמא שלי, אבל ממש לא הייתי אומרת שאני ברמה של דוגמנית. אבל לפחות הוא התמקד באמא שלי ולא באבא שלי, חשבתי.

שתקתי במבוכה, מנסה לחשוב איך להסיט ממני את נושא השיחה, אך למזלי לא הייתי צריכה, הבניינים הבהירים של האוניברסיטה נשקפו אלי ממרחק וידעתי שכמעט הגענו למעונות. לא רציתי להשאיר את האווירה המובכת ברכב, אז לפני שהגענו הודיתי לג'ספר שוב על כך שהסיע אותי חזרה למעונות.

כשהגענו לבניין המעונות הגדול א', ציפיתי שג'ספר יעצור מול הכניסה, כמו כשהגיע לקחת אותנו, אבל הוא נסע לחניה הקטנה שהייתה מול הבניין וחנה את הרכב. נשארתי לשבת במושבי, תוהה מה הוא חושב לעצמו, יכול להיות שגם הוא גר כאן בסביבה?

לבסוף יצאתי מהרכב וחייכתי אליו לשלום. "אז להתראות" אמרתי.

"את לא רוצה להראות לי את החדר שלכן?" הוא שאל בקול מוזר והמבוכה מהאוטו הכתה בי שוב בעוצמה חזקה יותר. הוא מצפה לעלות איתי לחדר?

"הנחתי שראית אותו כבר, היות ואתה ואדיסון חברים כבר שנה" אמרתי, מנסה לצאת מהעניין בחן.

ג'ספר שתק לכמה שניות ואמר "כן... פשוט, חשבתי שאולי שינו שם משהו". זה היה כבר ממש מביך. כנראה שאצטרך להפסיק עם הרמיזות ולדבר ישיר יותר.

"לא שידוע לי. אני רוצה לעלות עכשיו, אני מאוד עייפה. שוב תודה שהסעת אותי לכאן" אמרתי לו עם חיוך מאולץ, הסתובבתי והלכתי במהירות לכיוון מבנה א'. ג'ספר נשאר עומד ליד מכוניתו כמה שניות, עד שלבסוף צעק לי "לילה טוב!". זה היה באמת מוזר.

כשנכנסתי לחדר הרגשתי הקלה מדהימה, דומה לזו שהרגשתי כשעזבתי את האחוזה. באמת שנהניתי היום, מהרגע שהגעתי עד עכשיו, למרות מה שקרה עם מטיאס ועכשיו גם עם ג'ספר. ניסיתי לחשוב איזו מהשיחות הייתה יותר לא נעימה ולא הצלחתי להחליט: האחת הייתה מעליבה ומכעיסה, אך השנייה הייתה מביכה וכללה דיבור על ההורים שלי.

ניגשתי אל החימום והדלקתי אותו בזריזות, בשעות שלא היינו כאן החדר התקרר מאוד והתקרב לטמפרטורה ששררה בחוץ. בעוד אני מחכה שהחדר יתחמם כדי שאוכל להיכנס למקלחת וללכת לישון, נצמדתי אל פתחי האוויר של תנור הקיר הלבן והרצתי בראשי את מאורעות היום.

להמשך הפרק מוזמנות ומוזמנים להיכנס לבלוג שלי.

לסיפורים נוספים מוזמנות לעשות לי לייק בפייסבוק.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Amy Wall עקוב אחר Amy
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Amy Wall
תגרום לי לשכוח (18+)
תגרום לי לשכוח (18+)
מאת: Amy Wall
צחוק הגורל - פרק 33 (פרק ספיישל)
צחוק הגורל - פרק 33 (פרק ספיישל)
מאת: Amy Wall
צחוק הגורל - פרק 20
צחוק הגורל - פרק 20
מאת: Amy Wall
צחוק הגורל - פרק 10
צחוק הגורל - פרק 10
מאת: Amy Wall
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D