כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

ההתנגשות השניה חלק 6

אני כאן שוב

***********
ירדתי מהבמה, כשאחד מעוזרי הצוות נתן לי בקבוק מים מנרלים.
״תשיג לי שוט של ג’ק דניאלס״ נהמתי עליו כשמובילים אותי בזריזות לרכב שחיכה לי אחרי ההופעה לפני שהמוני המעריצות יתפסו אותי. זה כבר השבוע השני שאני עושה הופעות, סיימתי עכשיו את ההופעה במיאמי. נתתי לג’ון אישור על כך שאני מוכן לחזור להופיע כמו פעם, הוא עשה את הכמה שיחות שלן ובכמה פגישות שלן, סגר סכומים ומספרים כמו שהוא יודע ותוך שניה הלוז המזדיין שלי התמלא, כבר שכחתי מה זה לעבוד ככה קשה, עם הופעה אחרי הופעה, מצד אחד שמחתי לחזור להופיע, התגעגעתי לזה, לשיר, כשהמעריצות והמעריצים שלי מריעים לי, מצד שני עשיתי את זה רק כי אני רוצה לא לחשוב עליה. פאק אני מנסה כל כך, כל כך מנסה להתרחק ממנה כמו שהיא ביקשה, אבל אני לא יכול, אני תמיד מחפש אותה, למרות שהיא לא יודעת, אני יודע מה היא עושה, אני יודע שהיא חזרה לניו יורק ולהתמחות בריצרדס, אני יודע שהיא גרה עכשיו אצל אלי, אני יודע שהיא עובדת כל יום משמונה וחצי עד חמש, שהיא הולכת בשעה שתיים להפסקת צהריים עם מר חליפה מזויינת קבוע, הם כל יום מחליפים מסעדה, אבל לרוב הם בוחרים בסושי, והיא תמיד מזמינה מים. כמו תמיד.
פאק אני שונא את עצמי שנתתי לה ללכת באותו היום, שלא נלחמתי יותר, שקניתי כרטיס טיסה חזרה במקום להילחם, אבל כעסתי, כעסתי על שאמרה שהיא לא צריכה אותי, כעסתי שהיא אמרה שאני לא צריך אותה.
הובילו אותי במהירות לרכב קדילאק שחור וגון חיכה לי בתוך הרכב כבר. נכנסתי כשאני שותק ולוגם מבקבוק המים שלי, נזכרתי שביקשתי מעוזר הצוות המזדיין שוט ויסקי, הוא לא הביא לי, אני צריך לדאוג שיפטרו אותו ושלא יעבוד איתי יותר.
״הופעה טובה״ ג’ון ציין. ״תודה.״ אמרתי ולא הרחבתי יותר מידי.
עברו כמעט 4 שבועות. פאקינג 4 שבועות מאז השיחה האחרונה שלי עם מריצה. פאק בחיים לא הרגשתי חרא כמו שאני מרגיש עכשיו, אני כל פעם חושב שזה יעבור לי ומיום ליום זה ניהיה גרוע יותר, שבועיים שנעלמתי לגמרי, ברחתי לקאריביים, ניסתי להיות בחופשה, ניסיתי כל יום לחגוג, הלכתי לכל המסיבות האפשריות שהחברים הידוענים שלי עשו, על יאכטות, מסיבות חוף, מסיבות קוקטליים, וכל נושא מזדיין אפשרי, אבל לא משנה כמה ויסקי הכנסתי לגוף שלי או כל סוג אלכוהול אחר, אני לא הצלחתי לשכוח אותה, לא הצלחתי לשכוח את העיניים הפגועות האלה שהסתכלו עלי בשיחה האחרונה שלנו.
מיליון כתבות הוצפו עלי באתרי הריכוליות על הביקור שלי בישראל, מה עשיתי שם ולשם מה הגעתי אם לא הגעתי להופעה, מיליון מראיינים שביקשו לראיין אותי, מיליון כתבים שביקשו תגובות לשאלות מה עשיתי בישראל. כל הביקור שלי הודלף בגלל מעריצות שהעלו איתי תמונות כשהצליחו להצטלם איתי ולצלם אותי בשדה תעופה, לא הספיקו לצלם אותי יותר מידי בישראל כי בבוקר שאחרי השיחה עם מריצה כבר הייתי בשדה תעופה בחזרה לניו יורק. רציתי לשכוח ממנה, אבל אני לא מסוגל, פאקינג לא מסוגל לשכוח ממנה.
כנראה שכמה מעריצות שחיכו לי ביציאה האחורית של אולם אמריקן איירלנס ארנה במיאמי ראו אותי עולה לרכב כי הן התפרעו סביב הרכב שלי ולא נתנו לנהג שלי לנסוע, ״תנעל את הדלתות.״ גון נהם לנהג שלנו. אני שתקתי.
״אתה עייף?״ ג’ון שאל אותי. ״אני רוצה שוט ויסקי מזדיין.״ הסתכלתי עליו שפני זעופות.
״אתה חייב להפסיק לשתות.״
״ואתה חייב להפסיק לזיין לי את המוח.״ נהמתי
״מה עם האלבום שאתה כותב?״ הוא העביר נושא.
מאז שחזרתי היו רגעים שהייתי שבור לגמרי, מצאתי את עצמי יושב וכותב, מלחין שירים חדשים, הרבה זמן שלא כתבתי שירים, עבר מהאלבום האחרון שלי לפחות שנתיים, ומאז כל הסינגלים שהוצאתי היו שירים שכתבו בשבילי. עכשיו אני מוצא את עצמי כותב שירים ופורק את כל החרא שאני מרגיש על דף מזדיין במקום לשתף את הבחורה שאני אוהב.
איבדתי אותה. אני מרגיש איך אני נופל. אני מרגיש איך אני נופל שוב. בקאריביים שהייתי כמעט נפלתי שוב לסמים, אם לא הייתי חושב על הפרצוף של מריצה וכמה היא הייתה מתאכזבת ממני אם היא הייתה שומעת על זה, הייתי משתמש, הייתי לוקח. אבל לא הייתי מסוגל רק מהתקווה שהיא תחזור אלי.
״כמעט מוכן.״ אמרתי כשנשאר לי רק שיר אחד עליה, שאני צריך לסיים להלחין, שמסביר את כל מה שאני מרגיש.
״שבוע הבא יש לנו פגישה עם חברת התקליטים לשמוע דמו.״ הוא ציין. פאק. חברת התקליטים המשרדים שלה בניו יורק, לא אצליח להשתלט על עצמי אם אדע שהיא נמצאת בקרבה שלי.
הרכב המזדיין התחיל לנסוע סוף סוף אחרי שהמאבטחים פיזרו את המעריצות שהיו סביב המכונית שלי.
״ואפשר לקפוץ למסיבת השנה החדשה של ריצ’רדס.״ ג’ון ציין, ברור שהוא הולך, בלייר הולכת, הם עדיין ביחד, מאוהבים מתמיד, איך אני יודע הכל על מריצה? ג’ון לעומתי רואה אותה כשהוא נפגש איתה ועם בלייר. אני מקנא בו על זה. היא אף פעם לא שאלה עלי לעזאזל, אפילו לא פעם אחת.
ואני מת מת מקנאה בכל פעם שאני שומע את השם שלה ושל מר חליפה מזוינת ביחד. ואותה אפילו לא מעניין אם הייתי בחורה מאז שנפרדנו. ורציתי. פאק כמה שרציתי לזיין. אבל לא יכולתי, לא יכולתי להימשך לאף אחת, כבר ארבע שבועות שאני בלי סקס, עושה לעצמי ביד כמו מזדיין, כשאני חושב עליה, רק עליה.
״אני לא יודע אם ללכת למסיבה המזדיינת הזו זה רעיון טוב.״ ג’ון יודע הכל עלי ועל מריצה, הוא תמיד ידע עלי הכל.
״בחייך אתה תפגוש אותה מתישהו.״ הוא התעקש
״לעזאזל. היא ביקשה שאתרחק ממנה״ הטחתי את ראשי במשענת הכיסא של הרכב.
״איך תחזיר אותה אליך אם אתה מקשיב לה?״ ג’ון שאל בטון כזה רציני. ואני יודע שהוא צודק, אבל היא תדחה אותי, שוב, היא לא רוצה שום קשר אלי.
״תחשוב על זה. כבר ניהיה בניו יורק, בלייר גם סיפרה לי שהיא הצליחה להרים עם כריס יאן את תצוגת האופנה שתכננו, באמצע ינואר היא תתקיים.״ הרמתי את ראשי במהירות, ידעתי שהבחורה שלי תצליח, ידעתי שהיא מסוגלת, היא כל כך טובה בהכל, בכל מה שהיא עושה.
אולי אחרי שהיא הצליחה להשיג את זה היא תוכל לסלוח לי, היא תוכל להבין שאני מצטער כל כך על מה שעשיתי, אולי היא תבין שאני פאקינג כל כך רוצה שהיא תחזור אלי, אולי היא תחזור אלי.

*********
מריצה
חמישה שבועות. חמישה שבועות עברו מאז השיחה האחרונה שלי עם הירו. כשהודעתי לאלי שאני חוזרת היא כל כך שמחה, היא אפילו הציעה לי לעבור לגור איתה, לקח לה קצת זמן לשכנע אותי, אבל הסכמתי.
לקחתי שבוע חופש בישראל, נפגשתי עם כל חברותיי, ניצלתי את הזמן שנותר לי עם המשפחה שלי, כי הפעם שחזרתי לניו יורק, אני לא אתן לאף אחד לשבור אותי, לאף אחד.
אני מודה שכמה שניסיתי להתחמק מכל דבר שיזכיר לי את הירו הכתבות שהציפו את חדשות הבידור בישראל על מה הזמר המבוקש הירו נייט עשה בישראל היה די קשה, אבל. השתדלתי שלא לחפש, השתדלתי שלא לנסות למצוא עליו מידע, הסחתי את דעתי בבילויים עם חברותי ועם המשפחה שלי, לא הרחבתי במילים על הירו, לא דיברתי עליו לא עם אמא שלי, לא עם מלודי שהיא היחידה שידעה מחברותיי, ופשוט נהנתי מהחופשה שלקחתי.
כשחזרתי סיפרתי לאלי את כל שהתרחש בישראל, היא התרגשה בשבילי, היא התרגשה לשמוע שהירו עשה את זה בשבילי, היא סיפרה לי איך הוא חיפש אותי כמו מטורף שניה אחרי שהיא חזרה משדה התעופה וכשאני סיפרה לו שאני טסה לישראל הוא התחרפן לגמרי, זה גרם לי לאיזה אושר קטן בלב שלי לדעת שהוא חיפש אותי ככה, אבל זה לא מספיק לי, זה לא מספיק לי שהוא אומר שהוא צריך אותי... אני צריכה יותר מזה.
השגרה חזרה לה והעבודה נעשתה יותר קלילה אחרי תצוגת האופנה, אני ובריידן התחברנו ממש מחדש, ומצאתי את עצמי כל יום הולכת איתו לארוחות צהריים, וכל בוקר הוא חיכה לי במשרד עם קפה מוכן, לי ולבריידן יש המון תחומי עניין משותפים, גיליתי שהוא אוהב לשחק טניס כמוני, והאמת היא שאני צריכה לחזור לכושר, מאז שעברתי לניו יורק הפסקתי להתאמן וחבל, כי אני אוהב את זה, אז החלטתי להירשם למכון כושר וללכת עם בריידן לשחק טניס לפחות פעם בשבוע.
והאמת היא שזה כבר השבוע השלישי שלנו שאנחנו הולכים לחש טניס ביחד ואני לגמרי יכולה להפוך את זה להרגל, אני נהנת עם בריידן מאוד.
הדברים לגמרי הסתדרו בזמן הזה שלא הייתי מוסחת דעת, שעיני היו נעולות למטרה שלי, נפגשתי עם כריס יאן כמה וכמה פעמים, היא עזרה לי להשיג את כל האישורים הנדרשים לתצוגת האופנה בקוני איילנד, למרות שהתאריך שלה יהיה בינואר ויהיה קפוא, אנחנו נסדר את המקום ככה שהכל יעבוד כמו שעון והקור לא ישפיע כלל. הצגתי בפניה כמה וכמה עבודות שלי מקולקציית החורף שעבדתי עליה, כריס התלהבה מאוד, השגנו עשרה דוגמניות, ולמרות שיש לפחות עשרים וחמישה עיצובים, אנחנו נסתדר עם כך שהדוגמניות יחליפו את הפריטים בניהם, יש לי מזל שכריס כבר מנוסה בכל עניין הפקות האופנה, אני צברתי מעט ניסיון מהפקת תצוגת האופנה של ריצ’רדס וכמובן שיש לי את אתי שעוזרת לי ותומכת בי בלי שום תמורה, היא פשוט שם בשבילי. אני כל כך מתרגשת לעלות את תצוגת האופנה הזו.

אבל לא היה לי קל כל הזמן הזה... הייתי צריכה להלביש על עצמי פוקר פייס כל הזמן הזה. במיוחד בהתחלה, בהתחלה זה היה הכי קשה, היו כל כך הרבה פעמים שכמעט שלחתי לו הודעה, שכמעט התקשרתי כדי לראות שוב פעם את עיניו הירוקות, לשמוע שוב את קולו הסקסי, לגעת בגוף שלו, בקעקועים שלו, להרגיש את מגע טבעותיו הקרות על גופי.
בשבועיים הראשונים שמתי מסיכה על הפרצוף שלי והסתובבתי עם החיוך הכי מטופש שיכולתי רק כדי שאף אחד לא יבחין כמה אני שבורה מבפנים, אבל תמיד זכרתי את המשפט של אמא שלי ׳יום אחד מישהו יחבק אותך כל כך חזק שכל החלקים השבורים שלך יתאחו מחדש. ׳
מאז הביקור בישראל, הירו נעלם לגמרי, לא שחיפשתי עליו... טוב אולי קצת... טוב חיפשתי. אני מודה. עניין אותי לדעת מה הוא עושה, אני מנסה להתכחש לזה כמו מפגרת, אבל עניין אותי, עדיין מעניין אותי מה הוא עושה, אבל אני משתדלת כמה שיותר לא לבדוק שום דבר. אני כבר כמה ימים לא בדקתי כלום, הפעם האחרונה שבדקתי הייתה לפני שבוע ששמעתי שהוא במיאמי בגלל הופעה.
אני נפגשת עם ג’ון מידי פעם כשאני אלי ובלייר נפגשות, בלייר מגיעה עם ג’ון לפעמים, לא העזתי אף פעם לשאול את ג’ון שום דבר על הירו, וכנראה שהירו לא בדיוק שאל עלי כי ג’ון מעולם לא הזכיר אותו חוץ
מענייני עבודה שסיפר עליהם, הוא מעולם לא ציין שהירו שאל לשלומי. אני מתארת לעצמי עכשיו שהירו חזר להנות מהתפקיד שלו כהזמר הרווק המבוקש, שכל המעריצות נופלות לרגליו, כל הבחורות, בטח הוא כל יום עם בחורה אחרת. אני רק מדמיינת לעצמי שהוא נמצא שם עם איזשהי בחורה במיטה שלו, אם זו סטייסי, או כל דוגמנית בלונדינית אחרת והצביטה הזו בלב מגיעה, מצחיק אותי שבזמן שאני חושבת עליו הוא כנראה עם מישהי אחרת.

״מריצה!״ אלי צרחה לי מלמטה כשאני בחדר הפנוי שאלי נתנה לי לשהות בו עד שאוכל להרשות לעצמי כספית להשכיר דירה משל עצמי.
החדר היה מהמם, כיאלו אלי רק חיכתה שמישהו יגיע לגור איתה, הוא היה מעוצב בפרקט לבן וצבע הקירות היו לבנים, הייתה מיטה זוגית נוחה במיוחד עם מצעים בצבע ורוד בייבי ושישה לידה שמנורה גדולה בצבע לבן מונחת עליה, השידה הייתה מעץ בצבע שמנת עם שלוש מגירות והארון שהיה ממול השידה היה מעץ תואם. לא הייתה לי טלוויזיה בחדר, וזה היה קצת מבאס בתור אחת שאוהבת
לראות איזה פרק מסדרה או סרט רומנטי טוב לפני שינה, אבל מצאתי תחלופה בספרים רומנטיים שגם שבו את ליבי. סידרתי לעצמי פינה עם שולחן בצבע לבן שבו אוכל לשים את מכונת התפירה שלי, וקניתי מתלה לעיצובים שתפרתי כדי שיהיה להם מקום מיוחד שאשים אותם.
על השולחן היה פסל ציפור שהיה דומה לפסל הציפור שראיתי בלובי מלון פאלאס שתפס את עיני, הציפור הזו משמעותית בשבילי, היא כיאלו נותנת לי את התחושה של ׳תעופי הכי רחוק שאפשר׳ והאמת שהיא די מזכירה את הציפורים שמקועקעים בשרשרת הציפורים על זרועו של הירו. אולי גם קניתי את זה בגללו, אני לא יודעת.
״את מוכנה! ?״ אלי צרחה לי שוב והוציאה אותי ממחשבותי.
״עוד רגע!״ צרחתי לה בחזרה כשאני מסתכלת על הלוק שלי למסיבת השנה החדשה של ריצ’רד, תפרתי לעצמי את השמלה המושלמת לדעתי.
הסתכלתי על עצמי במראה כשאני לובשת שמלה בצבע ורוד כהה שהיא פתוחה מלפנים בצורת וי שחושפת די יפה את החזה, הפתח מגיע כמעט עד הטבור שלי, החלק העליון מעוטר באבנים כסופות נוצצות ובאבנים נוצצות מאותו צבע הבד, הגב שלי גם היה פתוח בצורת וי כמו החלק הקידמי של החלק העליון עד לתחילת החצאית. מקו הטבור שלי התחילה החצאית, החצאית הייתה חצאית מיני בעלת שלושה וולנים בצבע ורוד מבריק כהה יותר מבד פליסה. נעלתי עקבים בצבע כסף המתאימות את צבע כסף של האבנים הנוצצות, העקבים היו נורא גבוהות לפחות 13 סמ, ואהבתי את הגובה שזה הקנה לי.
השארתי את שערי פזור וסלסלתי אותו מעט, התאפרתי איפור מעושן עדין, מרחתי את האודם הניוד האהוב עלי, שמתי מעליו שכבה של גלוס, הוספתי עגילים נופלות בצבע כסף בצורת יהלום והייתי מוכנה.
ירדתי למסדרון כניסת הבית שם חיכתה לי אלי. ״סוף סוף״ היא רטנה.
״אוי המעיל שלי.״ נזכרתי ומיהרתי בחזרה לקחת את המעיל המחויט הארוך שלי בצבע שמנת שהכפתורים שלו כסופים בעיטור תמונת כתר של מלכה.
״מריצהההה״ אלי צעקה לי, ״אנחנו מאחרות!״ היא הייתה לחוצה. ירדתי בזריזות כשהמונית מחכה לנו בחוץ, ״את מהממת.״ אלי אמרה כשהיא דוחפת אותי לצאת כבר מהבית, היא חייכה אלי את החיוך עם האודם האדום שלה, כשהיא בעצמה פשוט מהממת, היא לבשה אחת מהשמלות שלי, נתתי לה את השמלה שלבשתי למסיבת לידת הבת שהלכתי עם הירו, והאמת היא שהיא הייתה נראת בה פיצוץ. אלי הייתה נראת פשוט מושלמת עם האיפור שלה והשיער החלק שלה, ולמרות שקיוויתי להיות בגובה שלה עם העקבים שלי, אלי נעלה גם עקבים ועדיין עקפה אותי בגובה.
אם יש משהו שאני אוהבת בניו יורק זה שכולם מתלבשים תמיד מהודר, ולא יגיעו למסיבה עם גינס וטישרט לעולם.
״מי שמדברת.״ השמעתי קול בוז כשנכנסתי למונית.
״ג’ון ובלייר כבר שם.״ אלי ציינה, ג’ון חזר לניו יורק? הוא היה בשבועות האחרונים כל הזמן בנסיעות בגלל ההופעות של הירו, אבל אף פעם הוא לא הגיע עם הירו, למרות שהתקווה שלי אולי לראות את הירו במסיבה, שיראה כמה אני פצצה, הרגשתי פצצה, אבל אני יודעת שהוא לא יגיע, מעדיפה שלא יגיע, אם ג’ון בניו יורק רוב הסיכויים שגם הירו לא? או שהוא באיזה מקום עם איזה דוגמנית נוגע בה כמו שהיה נוגע בי...
די. מספיק. הוא כבר לא מעניין אותי. אני ממשיכה להתעסק במטרה שלי.
״על מה את חושבת?״ אלי שאלה אותי.
״סתם חשבתי על כמה עיצובים.״ מצאתי תירוץ אמין, אני לא רוצה שידעו כמה אני שבורה מבפנים בגלל הירו, הפוקר פייס עדיין איתי, בכל רגע, שיחשבו תמיד שאני בסדר, אני לא רוצה לעשות עניין ממשהו שכבר לא צריך להיות חלק בחיים שלי.
״השמלה נראת עליך פיצוץ.״ התלהבתי כשאמרתי זאת לאלי, שמחתי שהיא ביקשה ממני לבחור שמלה לשים למסיבה הערב, אלי לא בחורה שחסר לה, היא יכולה לקנות כל שמלה של שאנל או גוצ’י אם היא רוצה, אבל היא בחרה מבין כל מותגי היוקרה והשמלות השיקיות שיש בעולם ללבוש שמלה שלי, וזה באמת ללא ספק גרם לי להרגיש גאווה.

*********
הירו
ג'ון בלייר ואני עלינו במעלית למסיבת השנה החדשה של ריצ'רד, לבשתי עוד אחד מהג'ינסים השחורים שלי, מכופתרת קצרה בצבע חום ולבן עם כל מיני עיטורים מעויינים עליה בסגנון מנדלה. נעלתי מגפיים חומות וסידרתי את השיער שלי כשהתלתלים שלי משוכים לאחור, אני יודע שמריצה אוהבת את זה, התבשמתי הרבה כדי שמריצה תריח את הריח שלי, שתיזכר בי, ברגעים הטובים שלנו. הייתי לחוץ פאק. לא הצלחתי להוציא יותר מידי מילים מההפה שלי. בלייר הייתה לבושה בשמלה מפונפנת וג'ון בחליפה, מה אם מריצה תבוא עם מר חליפה מזוינת? אני שונא אותו.
חשבתי כמה פעמים אם לבוא או לא, אם זה יהיה טוב בשבילי ובשביל מריצה לראות אחד את השניה, בשבילי זה יהיה טוב, התגעגעתי אליה כל כך. שבוע הבא אני אסע לסבב הופעות בקליפורניה, אז גם אם לא אצליח להחזיר אותה אלי לפחות אוכל להסיח את דעתי מכך. פאק אם לא אצליח... אם היא לא תרצה... זה יגמור אותי. אני באמת באתי לכאן רק בשבילה. אני אעשה בשבילה הכל, אלך אחריה עד קצה העולם.
ריצ'רד כמו שהוא ידוע במלך המסיבות, הוא סגר את מועדון 1OAK, אחד מהמועדונים הנחשבים ביותר בניו יורק, יש כמה וכמה סניפים של המועדון הזה ברחבי אמריקה. בהתחלת הקריירה שלי הייתי מגיע למועודונים האלה כדי להופיע.
המעלית נפתחה ונכנסנו למועדון, הוא היה ענקי, המוני אנשים התלהכו להם בינם ידוענים, אנשי חברה, שחקנים מהוליווד, זמרים ועוד אנשים אנונימים המקושרים. כולם היו לבושים בהידור וכל המקום היה מפוצץ באורות ובנצנצים לכבוד השנה החדשה, היו מתאבנים בצורת מספרי השנה החדשה, בר קוקטיילים, בר מתוקים, בר סושי, מלצרים שהולכים בין האנשים עם כוסות שמפניה, הייתה במת הופעות ודיג'יי. ריצ'רד המזדיין יודע להרים הפקות. הפעם האחרונה שהופעתי במסיבה מסוג כזה הייתה לפני שהסיפור ביני לבין מריצה התפוצץ. פאק אני מקווה שסטייסי לא כאן.
חיפשתי את מריצה במבטי, הרגשתי את עצמי מזיע בידיים כשאני נותן לפקידה בחלון שמירת המעילים את המעיל שלי. היא נתנה לי את הפתק עם המספר של המעיל שלי, תחבתי אותו לכיס כשאני מסתכל שוב מסביב, אני כבר רגיל לחפש את הבחורה שלי ושהיא מאחרת. מעניין מה היא לובשת, מעניין מה איתה, היא חושבת עלי כמו שאני חושב עליה? אני רוצה להאמין שכן, פאק אני אמות אם היא המשיכה הלאה.

הייתי ליד הבר כשכוס הויסקי השניה כבר בידי. אני בוחן את הסביבה כדי שלא יהיה מצב שאפספס את מריצה, למרות שאם אראה את אלי אני אדע שמריצה כאן, אני מקווה. אני לא רואה את מר חליפה מזוינת גם בסביבה אני לא יודע אם זה אמור להיות טוב או לא. "כבר עם הויסקי ביד?" קולה של סטייסי נשמע כשהיא מגחכת. "מה לעזאזל את רוצה?" הטתי את ראשי אליה, יופי מה שחסר לי החפירות שלה, היא לא יודעת כמה אני שונא אותה עכשיו.
"כבר שכחת מי אני בשבילך?" היא שאלה מחוייכת כשהיא לוקחת את הכוס מידי ושותה את כל הויסקי בשלוק, מנסה להיות סקסית.
"אין לי כוח אלייך סטייסי." אמרתי כשאני פונה חזרה לבר ומבקש מהברמן עוד כוס ויסקי.
"אל תגיד לי שאתה כועס עלי, עשיתי לך טובה להיפטר ממנה." היא אמרה כשהיא מניחה את השפיץ של הסנטר שלה על הכתף שלי.
"לא זכור לי שביקשתי משהו מזדיין כזה ממך." נהמתי.
"אתה לא צריך לבקש, אני יודעת." היא אמרה לוחשת לאוזן שלי, משכתי בכתפיי כדי להעיף אותה ממני.
"את מזיינת לי את המוח." אמרתי כשקיבלתי את כוס הויסקי שלי.
"מישהו פה עצבני." היא גלגלה את עיניה. "רציתי להזמין אותך לשתות עם החברות שלי." היא אמרה בעדינות יותר.
"אני אוותר." שתיתי את כל הכוס שלי במבט זעוף.
"אתה יודע איפה למצוא אותי." היא אמרה כשהיא מניחה את הכוס שלקחה לי על הבר והלכה. אני לא יודע איפה למצוא אותה וזה גם לא מעניין אותי בכלל.
רציתי ללכת להתרענן, אולי אם אני אשטוף פנים זה יעזור לי כדי להוריד קצת מהלחץ שלי ולשכוח את העצבים המזדיינים שסטייסי מעבירה לי בגוף .
התחלתי ללכת לכיוון השירותים כמובן לא לפני שלקחתי לעצמי עוד כוס ויסקי לדרך. התחלתי להתהלך בין כל המוני אנשים שרקדו ודיברו בינהם, ראיתי את ג'ון ובלייר רוקדים, הם רקדו עם מישהי ואני כמעט בטוח שזאת אלי. פאק מריצה כאן? הסתכלתי כדי לבחון יותר טוב מי נמצא שם, אולי אני מצליח לזהות אם זאת מריצה שם בין כל האנשים, כשאני מרגיש שיכור מזדיין שהוא נתקל בי, מעיף אותי וגורם לי לשפוך את הכוס שלי, כשאני נתקל במישהו אחר. הסתובבתי כדי לתת מבט מתנצל לבן אדם שבו נתקלתי, נתקלתי בבחורה שהסתכלה על השמלה שלה שנשפכה עליה מהויסקי שלי, היא הרימה את מבטה כשאני פוגש בעיניים הכי יפות שראיתי בכל חיי, בעיניים שהתגעגעתי אליהם כל כך, שפכתי את כוס הויסקי שלי על מריצה, כל הכתף והזרוע הימנית שלה היו רטובות מהויסקי שלי. וטיפות שנשפכו על השמלה שלה. פאק. היא הייתה כל כך סקסית, לא משנה מה היא תלבש היא פשוט תיהיה מושלמת. מריצה הסתכלה עלי המומה היא כיאלו לא נשפך עליה כלום, הסיטואציה של השניות האחרונות כיאלו לא הייתה כשעינינו נתקלו באחד של השניה. פאק הלב שלי עומד להתפוצץ. "מריצה.." התחלתי להגיד כדי ךהתנצל, לא יכול להיות מצב יותר זין מזה, אני נשבע. לא הספקתי להמשיך את ההתנצלות שלי כשאני רואה אותה בורחת ממני תוך שניות.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
אוהבת מאד את הכתיבה שלך, אשמח לדעת מאין כל הידע העשירר הזה שלך.. את אמריקאית במקור? ספרי לנו קצת על עצמך. תודה על ההמשך מחכה בהשתוקקות לעוד טעימה מהסיפור המשגע הזה!!!
הגב
דווח
Rina Gidoni
Rina Gidoni
כרגיל מרתק אבל... איפה ההמשך?
הגב
דווח
guest
מושלםםם אני מאוהבת במריצה!
המשך דחופי
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
אהבה +18
אהבה +18
מאת: אלי קט
סיפור כיסוי
סיפור כיסוי
מאת: מישהי .
מבט אנושי
מבט אנושי
מאת: אלי קט
נימי- פרק 17
נימי- פרק 17
מאת: שלכת כותבת מהלב
המדורגים ביותר
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה