כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

ההתנגשות השניה חלק 5

ביי שחור ביי לבן

תוכן עניינים 1. ההתנגשות השניה חלק 1 2. ההתנגשות השניה חלק 2 3. ההתנגשות השניה חלק 3 4. ההתנגשות השניה חלק 4 5. ההתנגשות השניה חלק 5 6. ההתנגשות השניה חלק 6 7. ההתנגשות השניה חלק 7 8. ההתנגשות השניה חלק 8 9. ההתנגשות השניה חלק 9 10. ההתנגשות השניה חלק 10 11. ההתנגשות השניה חלק 1112. ההתנגשות השניה חלק 12 13. ההתנגשות השניה חלק 1314. ההתנגשות השניה חלק 14 15. ההתנגשות השניה חלק 15 16. ההתנגשות השניה חלק 16 17. ההתנגשות השניה חלק 17 18. ההתנגשות השניה חלק 18 19. ההתנגשות השניה חלק 19 20. ההתנגשות השניה חלק 2021. ההתנגשות השניה חלק 21 22. ההתנגשות השניה חלק 2223. ההתנגשות השניה חלק 23 24. ההתנגשות השניה חלק 24 25. ההתנגשות השניה חלק 24 26. ההתנגשות השניה חלק 2527. ההתנגשות השניה חלק 2628. ההתנגשות השניה חלק 27 29. ההתנגשות השניה חלק 2830. ההתנגשות השניה חלק 29 31. ההתנגשות השניה חלק 3032. ההתנגשות השניה חלק 3133. ההתנגשות השניה חלק 3234. ההתנגשות השניה חלק 3335. ההתנגשות השניה חלק 3436. ההתנגשות השניה חלק 35 37. ההתנגשות השניה חלק 3638. ההתנגשות השניה חלק 37 39. ההתנגשות השניה חלק 38 40. ההתנגשות השניה חלק 3941. ההתנגשות השניה חלק 4042. ההתנגשות חלק 41

**********
מריצה
אחרי הליכה מספקת ושחשבתי עם עצמי במקום המועדף עלי, מול הים, למשמע הגלים, אחרי שזרקתי את כל הרגשות שלי, את כל התחושות שלי, המחשבות שלי, להרגשה הזו של עולם טוב יותר, שהכל בסוף חולף, הציפה אותי. חזרתי הביתה כשאני מרגישה שאבן מליבי ירדה, הוא כן בא לחפש אותי, הוא הגיע עד לכאן בשבילי. הוא אוהב אותי? הוא לא אמר את זה... הוא רק אמר שהוא צריך אותי... כמעט אמרתי לו שכן, שאני מוכנה לחזור אליו, לחזור איתו לאן שרק ירצה, אני כל כך אוהבת אותו, השתדלתי לא למות מרוב אהבה אליו כשהבטתי בעיניו הירוקות, התאפקתי כל כך לא לנשק אותו, לא להרגיש אותו. בכל פעם שהוא רק נגע בי הגוף שלי הגיב לו מיד, הרעד הזה עבר בי, רק רציתי לקפוץ עליו ולנשק אותו, להרגיש את מגע ידיו, השפתיים שלו.... ללטף את הגומה שלו... אני עדיין לא מעכלת שהוא כאן.. ישב עם ההורים שלי לארוחת ערב, עד לפני כמה שעות הייתי בטוחה שלא נתראה שוב בחיים, והוא פשוט עמד בפתח הדלת לביתי, הלב שלי לא הפסיק לפעום, אולי הוא כן הנסיך שלי? אבל אחרי ההשפלה הזו... אחרי החבלה שלו בקריירה שלי בשביל האנוכיות שלו... מי מבטיח לי שהוא לא יעשה את זה שוב? למרות שהוא מצטער, זה הירו. הוא רגיל לקבל הכל, הוא רגיל שבנות נופלות לרגליו, הוא רגיל לכל זה, אני רק אתגר בשבילו, תמיד הייתי אתגר בשבילו, אבל הוא גם אתגר בשבילי... אני כל כך מבולבלת, אני לא יודעת אם הוא מסוגל לתת לי את העולם הטוב יותר שאני רוצה, שאני מחפשת...
אני לא יודעת אם אני מסוגלת לסלוח לו. הוא הרס לי את החלום שלי, את הדבר שהיה הכי חשוב לי, שעדיין הכי חשוב לי.
נכנסתי לביתי, עברתי בסלון לפני שעליתי לחדר שלי כשראיתי את אבי ישן על הספה כהרגלו .
כל כך התגעגעתי למראה הזה, לאבא שלי, אני לא רוצה לוותר על החלום שלי, אבל אני גם לא יודעת אם אהיה מסוגלת לעשות את זה שוב, לעזוב הכל, לעזוב את המשפחה, את החברות שלי, הכל היה נראה כל כך ורוד לפני כמה חודשים ומאז שהירו נכנס לחיי הכל כל כך השתבש, אולי אני צריכה פשוט להישאר כאן ולא לתת להירו להיות הסחת דעת בשבילי. ומה אם הירו הוא הגבר של חיי?
לא. הוא לא. הוא עוד כוכב רוק שרק רוצה להוכיח לעצמו שהוא יכול להחזיר אותי אליו. אבל הוא הגיע עד לכאן, בשבילי. אני מתחרפנת. די. אני אלך לישון, אני אחשוב על מה שהירו אמר לי, אני אחשוב על הכל ומחר אקום רעננה להחליט. אני מקווה.
עליתי לחדר שלי.
אמא שלי הייתה בחדר שלי סידרה את כל הבלאגן של הבגדים שלי למזוודה אחרת.
״אמא?״ שאלתי כשאני מסתכלת עליה כשהיא לבושה בפיגמה שלה ח יושבת על המיטה שלי ומקפלת את הבגדים שלי.
״חשבתי לעשות מהחדר שלך מחסן.״ אמא שלי אמרה תוך כדי.
״אני לא חושבת שתוכלי לעשות את זה.״ גיחכתי.
אמא שלי הניחה את החולצה שבידיה על המיטה שלי וקמה שהיא מסתכלת עלי עמוק בעיניים.
״אולי את מצליחה להערים על אבא שלך ילדה שלי, אבל לא עלי. בגללו חזרת?״ היא שאלה אותי כשהיא מחייכת, היא יודעת, היא קורה הכל, אמא שלי מצליחה לקרוא אנשים בכזו קלות. היא תמיד ידעה.
״אמא...״ התחלתי להגיד שאני מותשת לגמרי, מותשת לגמרי מאיך שסיבכתי את עצמי בכל זה.
״אני ראיתי את המבטים שלכם יקירתי... אני יכולה להריח את האהבה ממרחקים.״ היא התקרבה אלי כשידיה שלובות.
השפלתי את מבטי לריצפה.
״מה קרה?״ היא שאלה מתעקשת לדעת.
כבר נשברתי. ״הוא.... הוא שבר לי את הלב... נתתי לו את הלב שלי, נתתי לו את כל כולי... והוא לקח יותר מזה..״ אמרתי שעיני האדימו מהבכי שהציף אותי, ניסתי לא לבכות, אבל באמת שלא הצלחתי, אני רק נזכרת ברגע שהסתכלתי עליו אחרי שסטייסי חשפה אותו, איך הוא עמד שותק ולא התכחש לכך אפילו.
״אוי ילדה שלי...״ אמא שלי חיבקה אותי, חזק, היא לקחה את הזרוע שלי ומשכה איתי אחריה להתיישב במיטה מולה.
התיישבנו על הבגדים שקיפלה, וזה לא הזיז לנו אפילו.
״מה הוא עשה לך?״ היא שאלה, שמעתי על הקול שלה את הכעס שהיא ראתה כמה הוא פגע בי.
״אני לא רוצה לדבר על זה... אבל אני לא חושבת שאני מסוגלת לחזור אמא, אני רוצה.. אבל אני מפחדת.״ הודיתי, עד עכשיו אפילו לא הבנתי בעצמי שאני מפחדת.
״מפחדת ממה ילדה שלי?״ אמא שלי שאלה כשהיא מנגבת את דמעותיי. מבטה היה כל כך עצוב כיאלו היא הרגישה את הכאב שלי בעצמה.
״מפחדת שלא אצליח להרגיש בנוח, שזה לא המקום שלי, להיזכר בו כל הזמן, לא להצליח לשחרר ממנו, אני אפילו לא יודעת אם אני רוצה לשחרר ממנו.. אני כבר לא יודעת מה אני רוצה ממני.. הוא שבר אותי כל כך אמא, הוא מבלבל אותי כל כך... בחיים לא חשבתי שאצליח להתאהב ככה במישהו... ״ פרקתי לאמא שלי את כל מה שלא הצלחתי אפילו לפרוק לעצמי, אני לא יודעת אם אני רוצה לשכוח בכלל מהירו.
״ילדה שלי... תני לי לשאול אותך משהו, את מאמינה בעצמך, בחלום שלך?״ אמא שלי שאלה את מה שתמיד זכרתי להגיד לעצמי, שאני מאמינה בעצמי.
״כן.״ אמרתי חד וברור.
״אם יש משהו שלמדתי בחיים האלה ילדה שלי, זה שלעולם אל תבטלי את עצמך בגלל גבר, אם יש לך חלום ואת מאמינה בו, שום דבר בעולם לא יכול לעצור אותך. שברון לב זה לא משהו קל, כשמישהו שובר לך את הלב את מרגישה כיאלו לוקחים לך את האוויר, כיאלו חלק מהנשמה שלך נעלמה, את מרגישה שאת נופלת. אבל זה חלק מהחיים מריצה, ליפול זה חלק מאוד חשוב בחיים, את יודעת מה מגדיר אישה חזקה? אישה חזקה זאת אישה שנפלה ולא ויתרה, לא נשברה, היא קמה, היא קמה ונלחמה, ואנחנו בנות סופליסיו, לא משנה מי ינסה או מי יפיל אותנו, אנחנו נקום, תמיד. כי אנחנו נשים חזקות, אנחנו נלחמות על מה שאנחנו מאמינות בו ומה שאנחנו רוצות, מה שאנחנו חולמות. אז נכון, נשבר לך הלב, ואולי ישבר לך עוד כמה פעמים בחיים האלה הלב, אבל את רק תלמדי מזה. אני מבטיחה לך. את לא צריכה לוותר על עצמך בשביל אף אחד, אני ראיתי את העיניים שלך כשדיברת על ניו יורק, שהראת לנו את התמונות, שתיארת את החוויות שלך מניו יורק, וראיתי מריצה אחרת, זוהרת יותר, ראיתי אישה, אישה חזקה.
את יודעת שאני ואבא שלך חששנו מהמעבר שלך, אבל אף פעם לא חשבנו שאת לא מסוגלת לזה, ואם כמה שהייתי רוצה שתישארי כאן בארץ, תיהיי איתנו בכל ארוחת ערב, בכל שישי, יש מקום אחר שמחכה לך.
ואת תראי, שיום אחד מישהו יחבק אותך כל כך חזק שכל החלקים השבורים שלך, יתחברו מחדש.״
שמעתי כל מילה ומילה שיצאה מפיה של אמי, הקשבתי לכל מילה, לקחתי נשימה ענקית, וחיבקתי את אמא שלי חזק כל כך.
״הלוואי שהחיבוק שלך יעשה את זה.״ התחננתי כשהדמעות יורדות. אמא שלי תמיד יודעת מה להגיד, היא יודעת מה טוב בשבילי, לרוב הייתי מתנגדת לדעותיה, אבל היא תמיד צדקה בסוף, תמיד.
אולי הגיע הזמן להפסיק להיות הילדה הזו שחיה בסרט, שלא רוצהה להקשיב, לא רוצה להבין, שאין דבר כזה סיפורי אגדות. אולי הגיע הזמן להיות האישה החזקה הזו שאמא שלי מדברת עליה.
״זה יקרה ילדה יפה שלי, אני מבטיחה לך.״ אמא שלי לחשה בחיבוק שלנו.
השתחררתי מהחיבוק שלנו- ״אמא? את מאמינה בסיפורי באגדות?״ שאלתי אותה, אני לא יודעת למה.
״אגדות?״ היא שאלה לא מבינה.
״כן. סיפורי אגדות, הנסיך על הסוס הלבן. את מאמינה?״
היא צחקה לנוכח השאלה שלי.
״אני רצינית״ משכתי בכתפי.
״כן. אני מאמינה״ היא חייכה.
״את חושבת שיגיע היום שיהיה לי סיפור אגדה משלי? עם סוף מאושר?״ אני לא יודעת למה שאלתי את זה אבל כל כך רציתי לראות את האור בקצה המנהרה, המנהרה החשוכה שהירו החזיר אותי אליה.
״אני זוכרת מאז ומתמיד ילדה שלי שחיכית לנסיך על הסוס הלבן. תמיד היית רוצה להיות נסיכה, האמנת בכל הסרטים, בכל הטלנובלות. תמיד תזכרי, שבחיים הכל מגיע, הכל, ואני מבטיחה לך, שגם הנסיך שלך יגיע, אם הוא לא הגיע עד עכשיו, הוא יגיע.״ אמא שלי ליטפה את פניי מרגיעה את המחשבות הרעות שמתרוצצות בראשי.
״את חושבת שהירו הוא הנסיך שלי?״ רציתי לדעת מה אמא שלי חושבת עליו, אולי לה יש תשובה לגבי מה שאני צריכה לעשות כי אני כל כך מבולבלת...
אמא שלי לקחה נשימה ארוכה. אני חיכיתי לתשובה שלה כל כך, רציתי לתת לה להחליט בשבילה, כי אני לא יודעת מה לעשות, אני כל כך אוהבת את הירו ולא רוצה לשכוח ממנו, אבל מצד שני איך אפשר לשכוח את מה שעשה לי? שבחר להרוס אותי בשביל האנוכיות שלו?
אמא שלי החזיקה את פני ״רק את יכולה לענות על זה ילדה שלי, את צריכה להרגיש את זה כאן...״ היא אמרה כשהיא מניחה את כף ידה על המקום בו הלב שלי ממוקם.

**********
שכבתי במיטה שלי, לא הצלחתי להירדם מהמחשבות, ניסיתי באמת ניסיתי. ניסיתי לחשוב על כל כך הרבה דברים אחרים, אבל המחשבות שלי תמיד חזרו להירו בסופו של דבר. היה לי כל כך הרבה להגיד לו, רציתי להגיד לו כל כך הרבה אבל לא יכולתי, אחרי שאמר לי כל מה שאמר רציתי להעריף עליו את כל האהבה שיש לי כלפיו.
ידעתי שאם אני אשאר איתו עוד דקה אחזור אליו, הייתי צריכה שהוא יגיד לי לחשוב על זה, אבל אני לא מפסיקה לחשוב על זה.
הסתכלתי על השעה בצג הטלפון שלי, השעה הייתה כבר שלוש בלילה. אני כבר כמה שעות טובות מנסה להירדם, רפרפתי בטלפון שלי בתקווה שאולי זה ירדים אותי, ראיתי את ההודעה מכריס יאן, כבר ידעתי מה אני הולכת לענות לה, וכשידעתי מה אני הולכת לענות לה, ידעתי מה התשובה שלי להירו. אולי אני אלך לדבר איתו עכשיו? אני כל כך רוצה להגיד לו כבר את מה שיש לי להגיד. אבל כבר ממש מאוחר, אם הוא ישן? זה הירו, רוב הסיכויים שהוא ער או מנמנם.. אני אלך? אני לא יודעת אם יש לי כוח לקום מהמיטה. אולי אני אנסה להירדם שוב. כיביתי את הטלפון שלי והנחתי אותו ליידי במיטה.
ניסיתי עוד כמה שניות להירדם כשאני מסתובבת במיטה מצד לצד.
לא הצלחתי להירדם כי כל כך רציתי להגיד להירו מה שאני רוצה להגיד לו. נזכרתי בעיניים היפות שלו איך הם הסתכלו עלי, כשהלכנו יחד, התגעגעתי אליו כל כך, כמה הייתי רוצה שהוא יהיה פה ליידי במיטה..
כבר התייאשתי.
קמתי מהמיטה, אפילו לא חשבתי על להחליף בגדים. נעלתי את מגפי הבית שלי ולקחתי את המפתחות של האוטו של ההורים שלי, הייתי עם פיגמה אפורה של מיקי מאוס, לא התאפרתי או סירקתי את שערי, לקחתי את המעיל השחור המחויט הארוך שלי, ויצאתי מהבית, נוסעת למלון דן בתל אביב, מה שהירו גורם לי לעשות, אני לא יודעת אם אני יהירה או לא, אבל ברגע שעניתי לכריס יאן בחיוב ושאני רוצה שנדבר על להתחיל הכל מחדש, אחרי השיחה עם מלודי, אחרי השיחה עם אמא שלי, אחרי השיחה עם עצמי, הגעתי למסקנה שהייתי צריכה להגיע.

הייתי מחוץ לדלת חדרו של הירו במלון דן, כמובן שהוא נמצא בסוויטה נשיאותית, בקומה האחרונה.
כשאמרתי לפקיד מהקבלה שאני מריצה הוא ישר שלח מישהו להוביל אותי לחדרו של הירו.
לקחתי נשימה ארוכה ודפקתי על דלת חדרו של הירו. הוא לא ענה לי ונקשתי כמה וכמה פעמים. לא ויתרתי, אם אני פה כבר אז אני פה.
אחרי כמה נקישות חזקות מרגע לרגע הירו פתח את הדלת.
הוא היה בלי חולצה ובמכנסי הגינס שלבש הערב, התחתון שלו בלט מהמכנסיים וזה היה כל כך סקסי, השיער שלו היה פרוע ואפשר לראות בבירור שהוא כנראה נרדם. ועדיין, הוא מצליח להיראות הגבר הכי סקסי עלי אדמות, אוי אלוהים... אם לא הייתי חושבת יותר מידי כבר הייתי קופצת עליו כאן.
״מריצה?״ הוא שאל מעומעם.
״אפשר להיכנס?״ שאלתי אותו.
״בטח.. בטח..״ הוא אמר כשהוא משפשף את עיניו.
נכנסתי לחדר שלו במלון, ואו. ענק. ענק. ואו. לא ידעתי בכלל שקיימים חדרים כאלה. תמיד שאני הולכת לבתי מלון אני מסתפקת בחדר זוגי סטנדרטי, המקסימום שהייתי זה בחדר פרימיום באיזה חופשה באילת.
הסלון היה מפואר וענקי, מרווח מאוד, עם נוף לים של תל אביב, היה אפשר ממש לראות את כל הטיילת מהחלונות האלו, החלונות היו לאורך כל הקיר מהתקרה עד הריצפה ווילונות בצבע שחור שארוכים מספיק כדי לכסות את כל החלונות.
הסוויטה הייתה מעוצבת בעיצוב עדכני עם שתי ספות שחורות מנוקדות הממוקמות אחת מול השניה ששולחן זכוכית שחור שהמסגרת שלו בצבע עץ חום ככה, מצדי השולחן יש שני כורסאות בצבע שחור עם כריות לבנות עליהם. מצדי הספות יש שידות קטנות בצבעי השולחן הממוקם באמצע ועליהם אגרטלים לבנים עם פרחים בצבעי לבן וסגול.
ממול פינת הישיבה יש פינת אוכל המסודרת לשמונה אנשים שממוקם ממש מול אחד מהחלונות, שולחן פינת האוכל היה בצע עץ בהיר יותר מהצבע עץ שניסגר את השולחן בפינת הישיבה, וכיסאות בצבע לבן שרגליהם היו תואמים את צבע השולחן הונחו מסביב.
הסוויטה הייתה עטורה בכל מיני תמונות על הקירות שהפכו את הסוויטה למהודרת יותר.

״הכל בסדר מריצה?״ הירו שאל אותי
״הערתי אותך?״ שאלתי כשהבנתי שהשעה כבר כמעט ארבע בבוקר.
״פאק, כנראה שנרדמתי לכמה דקות, לא הצלחתי לישון כל כך. הכל בסדר? למה באת לכאן עכשיו?״ הוא שאל כשהוא מסתכל על השעון בטלפון שלו, ״לעזאזל, ארבע בבוקר עכשיו? איך באת? את בסדר? ״ הוא לא הפסיק להפציץ אותי בשאלות, אני מודה שבאותו הרגע קיבלתי רגליים קרות ורציתי ללכת פתאום, אבל אני כבר פה, אני אישה חזקה, ככה אמא שלי אומרת, אנחנו חזקות.
״אני בסדר אני באתי כי.....״
״מריצה את מלחיצה אותי, את בסדר?״ הוא החזיק את שפתיו. כבר ידעתי מה החלטתי, ידעתי מה אני רוצה להגיד, אני הבנתי אחרי השיחה שלי עם אמא שלי, שאני לא יכולה להיות עם הירו, הוא לא בשבילי, הוא מחפש מישהי שתחייה תחת הצל שלו שהוא כוכב הרוק המצליח שהוא, שתהייה כרוכה אחריו עד מוות עד כך שהיא תוותר על עצמה, אני לא מסוגלת לעשות את זה, אני לא יכולה לעשות את זה, אני רוצה להצליח, אני רוצה מישהו שיהיה איתי במסע הזה, שיהיה שותף שלי, לא שישים לי גלגלים ויקשה עלי, יהרוס לי את המסע שלי, זה לא מספיק שהוא אומר שהוא צריך אותי, אני רוצה יותר מזה, אני צריכה יותר מזה, והוא לא שם.
אני מודה שכל המחווה הזו שהירו הגיע עד ישראל בשבילי, שהוא בא לחפש אותי, שהו כביכול נלחם עלי אני הייתי כמה שניות מלהשתיק את כל המחשבות שלי וללכת רק לפי הלב שלי, ומה שהגוף שלי צריך ופשוט להתעלס איתו כיאלו אין מחר, אבל אני לא יכולה לשכוח את מה שעשה לי, אני לא רציתי להאמין אף פעם שהירו הוא הבחור האנוכי שחושב רק על עצמו, אני לא רציתי להאמין שהירו הוא כל מה שאמרו לי שהוא, שאני רק עוד חפץ שהוא משתמש בו, אבל עכשיו הבנתי. חשבתי שלא אוכל להתגבר עליו, חשבתי שלא אוכל לשכוח אותו, אבל בסופו של דבר *הכל חולף* וגם הירו יחלוף, אני לא אוותר על עצמי בשבילו, ואני יודעת שאם אני אחזור עליו זה מה שיקרה, זה מה שהוא יצפה שיקרה, אני לא רוצה להמשיך להיות תלותית בו אם זה במצבי הרוח שלי או בכל סיטואציה, אני רוצה להיות זאת שאחראית לעצמי, אני אישה, אני אישה חזקה, ואני אעבור את זה, אני אחזור לניו יורק לסיים מה שהתחלתי, ואני אעלה את התצוגת אופנה שלי- בלעדיו. אם אני רוצה להצליח בחיים שלי, הירו לא יכול להיות חלק מהמסע הזה.
כואב לי לחשוב את זה, כואב לי להגיד את זה לעצמי, אבל אני צריכה לפעול לפי הראש שלי, ולפי מה שמגיע לי באמת, אני מעריכה את עצמי ואני יודעת מה מגיע לי, אני לא אתן גם לזמר הכי סקסי שיצא לי להכיר להרוס את זה. לא שוב.

״אני... באתי כי אני החלטתי.״ אמרתי לו כשאני רועדת, רועדת בכל גופי, בידיעה שזהו זה, זה הסוף.
״החלטת?״ הוא שאל כשהוא נשען על גב הספה ומשלב את ידיו.
״כן.״ אמרתי כשקולי רועד, הסתכלתי מסביב רק לא עליו, פחדתי להסתכל עליו, פחדתי לראות את עיניו ולשנות את ההחלטה שלי, באתי נחושה, לא נרדמתי בגלל הנחישות שלי, אני לא מתכוונת לסגת אחורה.
״אני כבר יודע החלטת.״ הירו אמר כשהוא קם וצועד אלי.
״אתה יודע?״ שאלתי כשאני מנסה להימנע לפגוש את עיניו בעיני.
״כשאת לא מסתכלת עלי, כשאת לא מסתכלת לי בעיניים זה הורג אותי, תסתכלי עלי בבקשה.״ הוא ביקש בקול מתחנן שהוא מתקרב אלי יותר ואני מתחילה להרגיש את המשיכה המטורפת הזו שבנינו, אני לא מצליחה להישאר אדישה אליו, אף פעם לא הצלחתי. הקעקועים שלו, לראות אותו בלי חולצה, זה פשוט עושה לי את זה, לראות את הקעקועים של החזה שלו, על הזרוע שלו, זה מחרמן. הוא בלי חולצה זה מחרמן . אבל די אני לא יכולה לתת להירו להמשיך להסיח את דעתי, בשביל זה באתי, בשביל לסיים את כל עניין הסחת הדעת הזו.
״את לא מתכוונת לחזור?״ הוא שאל כשאני הסתכלתי עליו.
היה לי קשה להגיד מה שאני הולכת להגיד, אבל לקחתי נשימה ארוכה.
״אני כן. אני מתכוונת לחזור לניו יורק-״ התחלתי להגיד שחיוך עלה על שפתיו.
״אבל אני לא רוצה שום קשר אליך הירו, אני לא רוצה שתחפש אותי, אני לא רוצה שתנסה ליצור איתי קשר, אני רוצה לשכוח אותך, לשכוח את כל מה שקרה בנינו.״
הבעת פניו השתנתה, הוא היה בשוק ששמע את מה שאמרתי לו, הוא תחב את ידיו בכיסים הקידמיים של הגינס שלו.
היה לי קשה להגיד את זה אבל אחרי שהתחלתי כבר לא יכולתי להפסיק.
״מריצה-״ הוא התחיל להגיד.

״לא! תן לי לסיים״ אמרתי כשאני לא רוצה להוריד את הרגל מהגז לגבי המחשבות וכל מה שמתרוצץ אצלי בראש.
״הירו, אתה היית הסחת הדעת המושלמת בשבילי, אהבתי אותך, אני אוהבת אותך, אבל לפני הכל אני רוצה להוכיח לעצמי שאני מסוגלת להשיג את מה שאני חלמתי עליו תמיד, את מה שאני חולמת עליו עכשיו, ואתה היית מבחן בשבילי, ונכשלתי נכשלתי כי גרמת לי לחזור להתחלה. אתה הדבר הכי נורא והכי טוב שקרה לי בחיים, אבל זהו אתה היית, אני לא יכולה להמשיך לתת לך חלק בחיים שלי, אתה לא צריך בחורה כמוני, אתה צריך מישהי שתחייה תחת הצל שלך, תחת הנהלים שלך, ואורח החיים שלך, זה לא מה שאני מחפשת, זה לא מה שאני צריכה.״ אמרתי כשהשארתי את הירו ללא מילים.
התקדמתי עוד צעד לעברו ותפסתי את פרק כך ידו. ״באתי כדי להחזיר לך את זה״ הוצאתי מהכיס של המעיל שלי את המפתח לדירה שלו שהבאתי איתי, ואת השרשרת של המגן דוד שקנה לי, עדיף שאחזיר לו אותה, אולי ככה יהיה לי יותר קל לשכוח ממנו.
שמתי לו את שני הפריטים האלו בכף ידו וסגרתי אותה.
״זה שייך לך..״ אמרתי כשאני מסתכלת עליו והוא מסתכל על איך שסגרתי את כף ידו לאגרוף כשהוא עדיין חסר מילים, לא משמיע ציוץ.
הוא הפנה את מבטו אלי וברגע אחד של חולשה הוא הצמיד אותי אליו עם ידו השניה ונישק אותי, נישק אותי חזק. הוא טרף את הפה שלי, להרגיש את מגע שפתיו על שלי, להרגיש את חום גופו שוב קרוב כל כך לשלי, אני הרגשתי את עצמי איך אני נהיית רטובה רק מהמגע המוכר והאהוב של כף ידו שמונחת על מורד גבי. הוא המשיך לנשק אותי כשהוא מתחיל לצעוד ומוביל אותי אל הקיר, הוא מצמיד אותי אל הקיר ומניח את ידו המאוגרפת על הקיר, הוא ממשיך לנשק אותי ולא משאיר לי אוויר, רציתי להפסיק אותו ולא יכולתי, נהנתי, הוא יודע לנשק, הוא יודע לנשק *אותי*.
הוא מעביר את לשונו סביב לשוני, כשהוא נצמד אלי יותר, נותן לי להרגיש את הבליטה שלו מהגינס שלן, מה שהזכיר לי את הנשיקה הראשונה שלו בכניסה למלון פאלאס.
פישקתי את רגליי לנוכח הסיטואציה כרפלקס, והנקודה הרגישה שלי רק משתוקקת לעוד ממנו. רציתי להמשיך לתת לו לגעת בי, רציתי להמשיך לתת לו לנשק אותי, רציתי שיקח אותי למיטה שלו ולהוריד ממני את הפיגמה שעלי. רציתי.
״הירו..״ התנשמתי לתוך פיו, כשהוא נושך את השפה התחתונה שלי, שואב אותה, ועובר לנשק את הסנטר שלי.
״הירו...״ התנשמתי שוב.
תפסתי את פניו והרמתי את פניו שהיו במיקום שבין הסנטר לצוואר שלי והרמתי אותם אלי, כשאני מסתכלת עמוק בתוך עיניו הירוקות שדורשות עוד, הוא התנשם, ראיתי איך השרשרת שלו עלתה וירדה בקצב מהיר ביחד עם החזה שלו.
״אני צריך אותך..״ הוא אמר שוב, מתנשם. הוא עדיין לא מבין שזה לא מה שאני צריכה שיגיד לי.
״ואני צריכה יותר...״ אמרתי כשאני מסדירה את הנשימות שלי.
הוא הצמיד את המצח שלו למצח שלי ״בבקשה אל תעזבי אותי בייב.״ הוא אמר בקול חנוק.
ואני עוד רגע התחלתי לבכות, עוד רגע נשברתי, לא רציתי שיראה אותי נשברת אחרי כל מה שאמרתי לו.
״להתראות הירו נייט.״ אמרתי כשאני מלטפת בפעם האחרונה את פניו של הירו ומסתכלת עמוק בעיניו בפעם האחרונה - לתמיד.
שיחררתי את אחיזתי ממנו ועקפתי אותו. הלכתי לכיוון הדלת כשאני שוקלת אם להסתובב אחורה ולראות את התגובה שלו, אבל ידעתי שאם אסתכל אחורה אני אשבר, אשבר ולא אוכל להמשיך הלאה, אני אחזור חזרה והכל יהיה אותו דבר, ואני לא נשברת אני לא רוצה ולא מוכנה להישבר.
פתחתי את הדלת ויצאתי במהרה מחדרו לפני שאצליח להתחרט.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Rina Gidoni
Rina Gidoni
מקווה שתצליח.עדיין מחגה להמשך❣
הגב
דווח
1 אהבתי
Blackbird Night
Blackbird Night
מורידה בפניה את הכובע והכתר
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
איזה עצוב
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
שהכל נהיה בדברו
שהכל נהיה בדברו
מאת: שיר פיליבה
דור שהציל לי את החיים
דור שהציל לי את החיים
מאת: gali the first
כמו משוגע 3- פרק י"ד: כי האמת, נועם, סופה להתגלות!
כמו משוגע 3- פרק י"ד: כי האמת, נועם, סופה להתגלות!
מאת: תומר דגן
שיר - פרק 6
שיר - פרק 6
מאת: הריטלין שלי (;
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer