כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

ההתנגשות השניה חלק 4

אני הולך לאהוב אותך כיאלו אני הולך לאבד אותך

תוכן עניינים 1. ההתנגשות השניה חלק 1 2. ההתנגשות השניה חלק 2 3. ההתנגשות השניה חלק 3 4. ההתנגשות השניה חלק 4 5. ההתנגשות השניה חלק 5 6. ההתנגשות השניה חלק 6 7. ההתנגשות השניה חלק 7 8. ההתנגשות השניה חלק 8 9. ההתנגשות השניה חלק 9 10. ההתנגשות השניה חלק 10 11. ההתנגשות השניה חלק 1112. ההתנגשות השניה חלק 12 13. ההתנגשות השניה חלק 1314. ההתנגשות השניה חלק 14 15. ההתנגשות השניה חלק 15 16. ההתנגשות השניה חלק 16 17. ההתנגשות השניה חלק 17 18. ההתנגשות השניה חלק 18 19. ההתנגשות השניה חלק 19 20. ההתנגשות השניה חלק 2021. ההתנגשות השניה חלק 21 22. ההתנגשות השניה חלק 2223. ההתנגשות השניה חלק 23 24. ההתנגשות השניה חלק 24 25. ההתנגשות השניה חלק 24 26. ההתנגשות השניה חלק 2527. ההתנגשות השניה חלק 2628. ההתנגשות השניה חלק 27 29. ההתנגשות השניה חלק 2830. ההתנגשות השניה חלק 29 31. ההתנגשות השניה חלק 3032. ההתנגשות השניה חלק 3133. ההתנגשות השניה חלק 3234. ההתנגשות השניה חלק 3335. ההתנגשות השניה חלק 3436. ההתנגשות השניה חלק 35 37. ההתנגשות השניה חלק 3638. ההתנגשות השניה חלק 37 39. ההתנגשות השניה חלק 38 40. ההתנגשות השניה חלק 3941. ההתנגשות השניה חלק 4042. ההתנגשות השניה חלק 41

*********
הירו
נכנסתי לביתה של מריצה אחריה, בחנתי את הבית שלה. ״אתה רוצה לשתות משהו?״ מריצה שאלה אותי בנימוס, הנהנתי אליה והיא הלכה לכיוון המטבח. הבית שלה נראה טוב, הוא מעוצב יפה ובעיצוב עכשווי, אם לשפוט לפי עיצוב הבית של מריצה היה אפשר לראות שלא היה חסר לה כלום. הסתכלתי על שידה לבנה שהייתה מתחת לטלוויזיה שתלויה על הקיר שלה, ראיתי שם תמונות של מריצה עם משפחתה בתור ילדה, היא הייתה נראת כל כך מתוקה. ראיתי שיש עוד ילד שהצטלם איתם בתמונות, הבנתי מזה שלמריצה יש אח. היא מעולם לא דיברה עליו, למה?
אולי כי לא שאלתי. אני לעומת מריצה לא שאלתי אותה יותר מידי שאלות כמו שהיא נהגה לאהוב לשאול אותי, אני התעסקתי בי ובה, וכנראה שיותר מידי בעצמי. פאק. בכל פעם שאני רק נזכר במבט שלה כשהיא גילתה מה עשיתי, אני מתפוצץ, בחיים לא הרגשתי כל כך חרא עם עצמי.
היא הגישה לי כוס מים. ״מצטערת אבל אנחנו לא מהמשפחות ששותים שתיה מתוקה, אלא אם כן אתה רוצה קפה.״ היא אמרה כששפתיה מועקלת לחיוך קטן, עכשיו אני מבין למה היא מעולם לא הזמינה קולה או לפחות דיאט קולה כמו שבדרך כלל נוהגים שמזמינים אוכל מבחוץ, זה הסביר לי למה היא תמיד שותה מים.
״תודה״ הנהנתי בחיוך.
עיכלתי פתאום שאני עומד לשבת עם המשפחה שלה לארוחת ערב. פאק. אני תמיד מצליח להרוס הכל, אני מקווה שהפעם אני אוכל להתנהג כמו שצריך, אני לא יודע מה אומרים, אני פאקינג בן 26 ואני מעולם לא פגשתי הורים של אף אחת, ואף אחת לא פגשה את המשפחה שלי, מעולם.
פאק.

״לא סיפרת לי שיש לך אח.״ אמרתי למריצה כשאני שותה את כל כוס המים בשלוק.
היא משכה בכתפיה. ״הייתי צריך לשאול יותר״ הסתכלתי עליה, והיא התבוננה בי כיאלו הזזתי משהו בלב שלה באותו הרגע שאמרתי את זה.
״מריצה...״ התחלתי להגיד שאמא שלה נכנסה לסלון עם גבר מבוגר אני מאמין שזה אבא שלה.
מריצה מיד הסתובבה אליהם, אביה דיבר איתה ואני לא הבנתי דבר.
״אולי תדבר בשפה שגם הידיד של מריצה מאמריקה יבין.״ אמא של מריצה ביקשה בחיוך מנומס.
״ידיד של מריצה?״ האיש לצידה של אימה של מריצה שאל אותי מגונן מאוד. בטוח שהוא אבא שלה.
״אבא תכיר זה הירו, זה אבא שלי בנג׳ וזאת אמא שלי בטי.״ מריצה אמרה כשהיא מפנה את מבטה אלי ואל הוריה.
פאק אני הייתי לחוץ, אבא שלה היה נראה כיאלו הוא מוכן לתקוף אותי, הזעתי קצת בכפות ידי כמו ילד מזדיין בגיל ההתבגרות אני מודה.
״אקח את המעיל שלך״ מריצה אמרה כשהיא מושיטה את ידיה ואני נותן לה את המעיל שלי שבידי, היא לוקחת גם את כוס המים הריקה שבידי, היא מניחה אותה על שולחן הסלון ואת המעיל על הספה.
״נעים להכיר.״ אמרתי בחיוך שאני מנסה לא להסגיר את הלחץ שלי ואת העובדה שאני פשוט גמור מת.
״אמריקאי? אתה לא אמריקאי ״ אבא של מריצה ישר הבחין במבטא הבריטי שלי כנראה.
״בריטי.״ אמרתי. "או בריטי.." הוא גיחך, נשמע שהוא לא אוהב בריטים, טוב כנראה שאני גם לא הייתי אוהב בריטים מזדיינים אם לא הייתי בריטי, אנחנו מתנשאים.
"טוב אפשר לשבת לאכול? " מריצה שאלה, היא הייתה נראת לחוצה בדיוק כמוני, פאק אני מקווה לא לפשל.
אביה של מריצה הושיט את ידו קדימה ונתן לי ללכת לפניו להתיישב בשולחן כשאני מתקדם אחרי מריצה ואימה לפינת האוכל שלהם. אימה הוסיפה בזריזות צלחת וסכום במקום בו התיישבתי. "איפה גבריאל?" מריצה שאלה כשהיא התיישבה, מי זה גבריאל לעזאזל?
"הוא לומד למבחן אצל חברים, הוא אמר לשמור לו שניצל." אימה של מריצה בטי- זכרתי את שמה, אמרה כשהיא מגישה לשולחן צלחת מלאה בשניצלים, סיר אורז, וקערת סלט ירקות. לפי התשובה אני מסיק שזה אחיה, אני מקווה. מאוד.
אני לא סגור על זה אם הם מזהים מי אני ואם הם מכירים אותי וההורים שלה משחקים אותה כיאלו הם לא יודעים מי לעזאזל יושב איתם בשולחן או שהם באמת לא מזהים אותי, אני כמעט בטוח שהם בסביבות החמישים לחייהם.
"למזוג לך?" מריצה שאלה. אני הנהנתי בחיוב. "אם לא טעים לך אתה לא חייב לאכול." היא ציינה, אף פעם לא יצא לי לאכול אוכל ממשפחה ישראלית מקומית, תמיד ידעתי שהם ממומחים בתבילינים וטעמים כמו הטורקים. זה גרם לי לפלוט צחוק קטן.
"למה שלא יהיה טעים? את מזלזלת באוכל של אמא שלך?" אימה של מריצה שאלה.
"אם הטעם של זה כמו שזה נראה אני בטוח שזה טעים." אמרתי כשאני מסתכל על מריצה מוזגת לי קצת מכל דבר, מודה, אני מתחנף, אני רוצה שההורים שלה יאהבו אותי, צריך שההורים שלה יאהבו אותי, צריך שהיא תאהב אותי. לעזאזל.
"אז הירו אמרת נכון? " אביה של מריצה אמר כשהוא אוכל מהאוכל שלו כבר, מסתכל על הצלחת שלו ולא עלי, לא מחכה שכולם יתחילו לאכול, אם אבא שלי היה רואה אותו הוא היה בז לו כרגע. אבל אני אוהב יותר את זה שהוא שם זין, אני הייתי ככה בארוחות באחוזה בלונדון.
"כן." אמרתי כשאני נוגס בשניצל. לעזאזל, באמת טעים, קראנצ', ודק, מדהים.
"מאיפה אמרת שאתה מכיר את מריצה?" אביה התעניין, הפעם הוא הסתכל עלי. בלעתי את האוכל שבפי. "הכרנו בעבודה." עניתי, אני לא יודע למה אני ככה פאקינג לחוץ.
"או עמיתים לעבודה?" אימה שאלה בחיוך כשהיא מסיימת למזוג לעצמה אוכל.
"יותר מזה" עניתי. מריצה שישבה לידי נתנה לי בעיטה ברגל מתחת לשולחן. זה גרם לי לפלוט שיעול קל. "יותר מזה?" אביה שאל במבט דוקר. "ידידים, חברים פשוט..." מריצה התחמקה מלהשיב מה אנחנו באמת. או מה היינו באמת, פאק.
"אוי בנג' תעזוב אותם מהשאלות האלה, אל תתייחס אליו, זה קורה שהוא רעב.״ אימה של מריצה נזפה באביה של מריצה וכשפנתה אלי קולה היה עדין ורך יותר. יכולתי לראות בבירור את תווי פניה של מריצה, הוא נורא דומה לאימה, אימה נראת נורא טוב, אין לה הרבה קמטים, עורה חלק, והיא נראת אישה מאוד קלאסית, לעומת אביה שנראה קצת יותר אגרסיבי, הוא שחום יותר בגוון עורו ממריצה ומאימה, שערו בצבע שחור שמאפיר כבר, ויש לו זיפים אפורים גם כן. ואני לגמרי בטוח שהם לא מזהים אותי אם אימה שאלה אותי את השאלה הזו, ואם לרגע חשבתי שמריצה שיתפה אותם ביחסים שלנו אני לגמרי יכול להאמין שלא.
״אם אהבת את המתכון של השניצלים שלי אני אתן לך אותו, זה מתכון מיוחד, אמא שלך גם מכינה שניצלים?״ בטי שאלה אותי, ואני נרתעתי לנוכח המחשבה שאני אולי צריך לספר להם על המשפחה שלי, מה אני אספר להם בדיוק? שאמא שלי נפטרה ומאז אבא שלי מחורפן לגמרי והתנהג כמו בן זונה כל השנים האלה?
אני צריך שהם יאהבו אותי.
״אמא לא כולן צריכים לדעת את המתכון שלך, זה של המשפחה שלנו. ״ מריצה נהמה על אימה.
״לא יהיה לי אכפת לשתף את הידיד שלך, הוא נראה לי מקסים.״ בטי חייכה אלי, אני בטוח שהיא אוהבת אותי, טוב תמיד למבוגרות היה חולשה אלי.
מריצה הסתכלה על אמה כיאלו היא עוד רגע הופכת עליה את השולחן, המבט הזה שאם היא מסתכלת עלי בו הורג איתי מבפנים, היא אמרה לבטי משהו בעברית שלא הצלחתי להבין כלום.
״אז הירו, אתה גם מתמחה בריצרדס?״ אימה של מריצה שאלה אותי אני לא יודע מה מריצה אמרה לבטי, אבל היא החליטה להעביר נושא, כנראה שביקשה ממנה לשחרר ממני לגבי שאלות על המשפחה שלי. תודה לאל. אביה שותק וממשיך לאכול, אני יכול להבין למה הוא מגיב ככה כי כנראה זאת הפעם הראשונה שבחור יושב לארוחת ערב עם המשפחה של מריצה, הרי היא סיפרה לי שלא הייתה בשום קשר רציני לפניי, אז אין מצב שהיא הביאה מישהו להכיר את ההורים כמו שהספקתי להכיר אותה.

חיכיתי למריצה מחוץ לביתה אחרי שאמרתי שלום להורים שלה, הייתי נורא לחוץ אני מודה, אבל לעזאזל, אני טוב בכל מה שאני עושה ואני בטוח שגרמתי להורים שלה לאהוב אותי אחרי שהצלחתי לגרום להם לצחוק קצת מסיפורים על מריצה בניו יורק ואיך בעצם נפגשנו, איך שהיא שפכה עלי את הקפה כשהתנגשנו אחת בשני, כמובן שלא הפלתי אותה וסיפרתי דברים אינטמיים שלנו המרמזים על כך שהיינו מעבר ל'חברים' כמו שהיא ציינה בפני הוריה, אבל גם הם לא חסכו ממני סיפורים על מריצה בתור ילדה, כמות הפעמים שמריצה האדימה בשולחן בגלל הסיפורים עליה היו יותר מידי. הרגשתי קצת כמו איזה בן זונה דפוק שלא הפסקתי לקחת שניצלים שהיו על השולחן אבל פאק זה היה כל כך טעים והייתי כל כך רעב. בסך הכל הארוחה עברה בסדר, כל עוד הצלחתי לאביה הקר לחייך קצת, והוא ספג את המבטא הבריטי שלי, ואת הסיפורים שלי, אני יכול לטפוח לעצמי על השכם. המשפחה שלה נורא נחמדה, כל כך שונה מהמשפחה שלי, הם צנועים, מדברים, שואלים, שואלים הרבה, יותר מידי... אני עכשיו יכול להבין מאיפה ההרגל של מריצה לשאול כל כך הרבה שאלות... פאק אני רק רוצה שהיא תמשיך לשאול אותי את כל השאלות שבעולם, אני אענה רק על מה שהיא תרצה, תמיד. האמת היא שהרגשתי תחושת קינאה קטנה במריצה שהמשפחה שלה נראת כזו מושלמת ושלי כזו דפוקה, שלי רק מושלמת על הנייר, יש לי משפחה מזדיינת. אני יכול לראות עכשיו למה מריצה ככה מאמינה בעצמה, יש מי שתמך בה, מי שדחף אותה, לא כמו אבא שלי. לעזאזל.
עכשיו אני שבע לגמרי ומוכן לשיחה שלי עם מריצה, אני חייב להחזיר אותה אלי, חייב שהיא תחזור איתי לניו יורק. אפילו לא הייתי במלון מהרגע שהגעתי, אני מרגיש שאני עומד להירדם בעמידה מרוב שאני עייף, אבל זין על הכל. אני כבר כאן.
מריצה יצאה כשהיא עדיין לבושה בסריג ובג'ינס שלה, זה מדהים שגם שהיא כל כך פשוטה היא הבחורה הכי יפה, והיא מושכת אותי בכל פרט הכי קטן בה.
היא החזיקה כובע טמבל בידה בצבע שחור עם הדפס עלים לבנים עליו. היא ניגשה אלי איתו כשהיא סוגרת את שער הכניסה לביתה אחריה.
"קח" היא אמרה כשהיא מושיטה לי את הכובע.
"פאק אין מצב." אמרתי כשאני מסתכל על הכובע, אני בחיים לא הייתי לובש כובע טמבל, עם התלתלים שלי זה פשוט לא מסתדר.
"זה מה שיש, או שאתה מעדיך שיזהו אותך." היא טענה.
נאנחתי. אם זה מה שיעזור לי להחזיר את הבחורה שלי זה מה שאעשה. חבשתי את הכובע, אני בטוח נראה יותר טמבל מהכובע, לעזאזל.
היא ציחקקה צחוק קטן לנוכח הפרצוף שלי.
"אני נראה כמו חרא." רטנתי. "אתה נראה טוב." היא התנגדה בחיוך מתוק, הבחורה שלי מחייכת אלי.
היא התחילה להתקדם ואני אחריה, היא רצתה פרטיות מההורים שלה. מצחיק שהיא מתביישת ככה, הרי המריצה שאיתי במיטה היא מריצה אחרת לגמרי... אני רק חושב על הבוקר שבו היא מצצה לי, שהיא קמה חרמנית וכבר מתחיל לעמוד לי, פאק. עדיף שאסלק את המחשבות האלה ממני לפני שלא אצליח להשתלט על עצמי מלנשק אותה, את השפתיים היפות האלה, אני כל כך מתגעגע למגע שלה לעזאזל.
"תודה שהיית נחמד להורים שלי." היא אמרה בעדינות, כשהיא משפילה את מבטה לריצפה היא מכירה אותי כמה אני חסר סבלנות, אבל בשבילה אהיה סבלן.
"הם באמת לא זיהו אותי?" שאלתי כשהיא מפנה את העיניים הכי יפות שראיתי בחיים שלי כלפי.
"ההורים שלי תקועים על הזמרים משנות השמונים, הם לא מתחדשים." היא צחקה.
היא גרמה לי לצחוק גם, התקדמנו עוד כמה צעדים כשאנחנו כבר לא בקרבת הרחוב שלה, שנינו שתקנו, הייתי עם המעיל שלי עלי, תחבתי את ידי בכיסים כי כבר הרגשתי את הקור, נעשה כבר קריר יותר, או שרמת הלחץ המזדיין שלי כבר נעלמה והגוף שלי לא בער מרוב הלחץ.

"התגעגעתי אלייך״ נפלט לי, לא יכולתי לעצור את עצמי פאק. כשאני מסתכל עליה, היא היא נעצה את מבטה בי ועוד רגע יכולתי לרצוח מישהו בכמה שניות האלה שהיא מסתכלת עלי המומה מהבעת הרגשות שלי ושותקת. אני מרגיש כמו ילד בן 16, שוב.
״גם אני התגעגעתי אליך.״ היא אמרה.
הסתכלתי עליה טוב יותר, רציתי לנשק אותה, הרגשתי שהיא מחכה שאנשק אותה. שמתי לב שהיא לא עונדת את השרשרת שלה, שנתתי לה. פאק.

״הורדת את השרשרת״ ניסתי לא להזעיף פנים אבל לא הצלחתי..
היא הורידה מבטה לחזה שלה להסתכל.
״אני...״ היא התחילה להגיד אבל לא רציתי שתדבר לפני שתשמע מה שיש לי להגיד לה.
״מריצה אני מצטער״ התפרצתי. ״אני מצטער על הכל, בבקשה תקשיבי לי ו תשמעי אותי, את לא חייבת להחליט עכשיו מה את רוצה שיקרה, אבל... פאק... מריצה אני אפילו לא מסוגל לחשוב על זה שתעזבי אותי, אני לא רוצה. אני יודע שמה שעשיתי היה שפל, ואת צודקת בסוף חזרתי על הטעויות של אבי, אבל אני נשבע לך שעשיתי את זה כי.....״ נתקעו לי המילים. מריצה הייתה המומה מההצהרה שלי, ראיתי את זה בעיניה שהיו נוצצות בין כל החושך שסביבנו, הסתכלתי לרגע מסביב וראיתי שאנחנו ליד חוף ים, שאנחנו בטיילת, הלכנו רק כמה דקות, היא גרה נורא קרוב לים, יכול להיות שהיא ציינה את זה פעם?
הים היה שחור כצבע השמיים בלילה, האוויר היה קריר יותר לנוכח רוח הגלים, הריח באוויר היה ריח המלח של הים, הטיילת הייתה נראת נורא טוב, מוארת, הרבה מסעדות במדרכה ממולנו, ובמדרשה של צד הים מלא ספסלי ישיבה לצפות בשקט המרגיע של הים, וגינות עם משחקי ילדים.
״כי.. ?״ מריצה רצתה שאמשיך כשאני שוב מוצא את עצמי מסתייג. פאק למה זה כל כך קשה? למה אני לא מצליח לשחרר את זה? אני אוהב אותה, אני יודע שאני אוהב אותה.
״כי אני צריך אותך מריצה, אני צריך אותך.״ המשכתי, אני הסתכלתי עמוק בעיניה של מריצה כשהיא השפילה את מבטה מטה.
״הירו... אני...״ היא התחילה להגיד כשהיא לא מסתכלת לי בעיניים, לעזאזל, אני יודע מה זה אומר, כי אם מריצה לא מסוגלת להסתכל לי בעיניים זה בגלל שהיא רוצה להגיד משהו שאני ממש אבל ממש לא רוצה לשמוע.
״חכי.״ קטעתי אותה, אני לא יכול לשמוע את מה שהיא רוצה להגיד.
״אני שוהה במלון דן, בתל אביב. תחשבי על מה שאמרתי, תחשבי על זה שאני לא רוצה לאבד אותך מריצה, אני לא מסוגל לחשוב על להישאר בלעדייך, להיות בלעדייך, בגלל זה חיפשתי אותך, ואני לא אפסיק לחפש אותך.״ הרמתי את ראשה כשאני תופס בסנטרה בעדינות, ועיניה היו נראות כל כך עצובות, הן התמלאו מעט בדמעות, לעזאזל, אני לא יכול לראות את הבחורה שלי בוכה בגללי.
״אני אחכה לך. אני אחכה לך בחדר שלי במלון, אחכה שתבואי, אני אודיע בקבלה שבחורה בשם שלך צריכה להגיע ויובילו אותך לחדר שלי, בבקשה מריצה, תחשבי על זה ותגיעי עם איזה תשובה שאת רואה לנכון, אבל רק תגיעי. בבקשה.״ אמרתי כשאני מסתכל עמוק בתוך עיניה. אני מרגיש כיאלו אני באחת הטלנובלות שלה, לעולם לא אהיה הנסיך שהיא מחפשת, אבל אני מוכן להיות טוב יותר ממה שאני עכשיו בשבילה, אני לא רוצה לאבד אותה. , לעזאזל, לעולם לא חשבתי שאוכל להרגיש ככה כלפי מישהי, שאסתכל על עיניים שכל כך יכבשו אותי, שיתנו לי תקווה מחדש, לחלום מחדש.
״ואם אחליט עוד שנה?״ היא אמרה בכל כך רצינות, אבל לא יכולתי שלא לצחוק ממנה.
״אז אני אחכה גם עוד שנה מזדיינת אם צריך.״ אמרתי בחיוך קל.
היא הנהנה כשסנטרה עדיין אחוז בין אגדולי לאצבע המורה שלי.
״אוקי.״ היא אמרה ״אני אחשוב על זה״
יש! פאק יש! כל עוד היא הסכימה יש תקווה, יש לי תקווה, אני לא מאבד תקווה שהבחורה שלי תחזור אתי, לעזאזל אני לא יודע מה אעשה אם היא לא תחזור.
״אני כל כך רוצה לנשק אותך עכשיו.״ אמרתי כשבאמת הדחף הבלתי נשלט הזה לגעת בה, להרגיש אותה, יוצא ממני, רציתי כל כך שהיא תסכים, כל כך רציתי שהיא תתן לי לנשק אותה, אני מתגעגע אליה יותר מידי.
״בוא נמצא לך מונית.״ היא לקחה צעד אחורה.
״פאק לא אני מלווה אותך הביתה, את לא תלכי לבד בלילה.״ התנגדתי.
״אוי הירו לא כזה מאוחר, ואני רוצה לעשות קצת סיבוב כאן, לבד. לא הייתי במקום הזה הרבה זמן, בבקשה.״ היא התעקשה.
״טוב. אוקי.״ לא התווכחתי, אבל זין. כמה שאני לא אוהב את זה, אני צריך לתת לה את המרחק הזה שהיא צריכה, אולי היא רוצה לחשוב על מה שאמרתי לה .

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
המשך בקרוב?
הגב
דווח
1 אהבתי
Miss D
Miss D
היום בלילה :)
הגב
דווח
Tzadef Asayag
Tzadef Asayag
מחכההההה להמשך מאוהבת בהירו קשות!!
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
לפעמים בא לי להיות אופלייה
לפעמים בא לי להיות אופלייה
מאת: תמר בנט
הסיפור על הקצינה, הגנב ולוחם האתיקה הבלתי מעורער
הסיפור על הקצינה, הגנב ולוחם האתיקה הבלתי מעורער
מאת: תמר בנט
אליקים טויל
אליקים טויל
מאת: Eli Tuil
אני זוכרת
אני זוכרת
מאת: Love him Too much
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan