כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

לא הכל שחור לבן - פרק 4

אני מרגישה את האוויר שיוצא לו מהפה, את הנשימות שלו שמגיעות לאוזן עוברת לצוואר ומתפשטות לכל הגוף שלי כמו סם

אני פוקחת את העיניים לאט מסתכלת סביב, ומבינה שאני לא במיטה שלי... רגע, איפה אני? מה קרה אתמול?

אני מתרומת לאט מהתנוחת העובר שאני מצאתי את עצמי שרויה בה, אני שוכבת בתוך מיטה פוך ענקית, לפי המראה זה קינג סייז, המצעים ממשי חלק בצבע אדום כהה, מרימה ישר את השמיכה ורואה שאני בבגדים של אתמול, מוזר... טוב אונס אני לא עברתי זה בטוח.
אני מסתכלת לתוך חלל החדר, מסביב למיטה יש עמודים שמחוברים אליה מעץ מעוטרים ומקושטים- רואים ישר שזו עבודת יד, והילה שנופלת בעדינות מסיבבם בצבע שחור עדין שרואים דרכם הכל.
אני שומעת קול גברי מחוץ לדלת, מסקרן אותי מאוד מי עומד מאחורי הדלת, הקול נשמע מוכר.
מצד ימין יש חלון ענקי המכוסה בוילון שחור דמוי ההילה שתלוי על המיטה, ואור עדין בוהק מבחוץ, אני קמה מהמיטה והולכת לכיוון החלון, אולי הנוף יגלה לי איפה אני, כשאני מסיטה את הוילון הצידה אני רואה נוף הים מרדיאן, או. קיי חצי נחמה שאני עדיין בחיפה.
נוף הים פשוט מדהים, אני מאוד אוהבת את הים, יש בו משהו שהוא מרגיע, הרגשה כאילו מגיע במיוחד בשבילך וסוחף את כל הרע ממך אליו.
"או בוקר טוב ראביט, רואה שסוף סוף קמת, איך ישנת?"
הנה הוא, הקול המוכר, אני מסתובבת אליו ועייני נפתחו לרווחה, הוא עומד בכניסה לחדר פלג גוף העליון עירום וחלק, השרירים לא איחרו לקפוץ לי לעיינים ורואה איך שהם יורדים מטה, אני מעבירה בו מבט, בוחנת אותו מלמעלה ויורדת מטה, הוא לבוש במכנס שחור בניצוץ משי שאי אפשר שלא להבחין.
פשוט מהופנטת ממנו, הוא מתקרב אליי ומושיט לי כוס קפה
"לא הייתי בטוח איך את אוהבת את הקפה שלך, אבל יש שם עגלה תוסיפי מה שאת צריכה"
אני לוקחת את הכוס, ללא תגובה ולוקחת לגימה, חוזק הקפה חזק כמו שאני אוהבת רק ש...
"חסר פה קצת סוכר"
אני מביטה אליו
"אבל תודה"
הוא מחייך והלך לכיוון הכורסא, התיישב בה ומסתכל עליי
"איך את מרגישה?"
"אמממ בסדר אבל די מבולבלת"
מנסה להזכר מה קרה אתמול אחרי שהתיישבתי ברכב.
"איפה אני? איך הגענו לפה? לא היית צריך להחזיר אותי הביתה?"
שיט מה השעה? אני מרימה את היד לכיוון השעון ורואה שהשעה 14.00, כמה זמן ישנתי? שיט אלכס, היא בטח דואגת לי שלא חזרתי הביתה, מסתכלת מסביב מנסה למצוא את התיק שלי
"התיק על השידה ליד המיטה אם זה מה שאת מחפשת"
כשאני עושה את צעדיי לכיווון התיק יאן ממשיך לדבר
"ובכן אתמול כשהתחלנו לסוע לא אמרת לי איפה את גרה, התעלפת ברכב ולא היה עם מי לדבר, אז לא הייתה לי ברירה הבאתי אותך לדירה שלי. ולפני שאת מגיבה בקיצוניות את יכולה להרגע לא היה כלום"
אני מחטטת בתיק מחפשת את הטלפון
"איך אני יכולה לבטוח בך כשהבאת אותי שיכורה אלייך הביתה?"
"אמרתי לך כבר, אני לא אגע בך עד שלא תבקשי, אני ג'נטלמן וכמו שהבנת כבר עומד במילה שלי"
אני מתחילה להיזכר מהשיחה של אתמול, מסתכלת על הצג ורואה הודעה מאלכס

05.30 - "מאמוש פרשתי לאקס, הוא לא עובד בשישי אז רוב הסיכויים שאשאר אצלו ומשם לעבודה, תכתבי לי כשתקומי מותק, רוצה לדעת הכל עלייך ועל הידיד המסתורי הזה שהקפיץ אותך הביתה..."

וזהו אין הודעות אין שיחות שלא נענו, עלק ככה היא דואגת לי, ומה היה קורה אם היו חוטפים אותי או יותר גרוע? היא עוד תקבל ממני על הראש.

"נכון ואני אחרכ צחקתי ואמרתי שאתה קומיקאי אם אתה חושב שאני ארצה שתגע בי"
נזכרת במשפט, ושוב בטיפשוטי שמשחזרת אותו שוב אבל בלי טיפת אלכוהול, אומנם קצת כאבי ראש, אבל לגמרי פיכחת, מרימה את ראשי אליו
הוא לוגם מהקפה וצוחק.
הוא פשוט מהפנת, משהו בי פשוט גער אליו, משך אותי, כל הגוף פשוט רטט, מנסה בכל כוחי להסתיר את ההרגשה הזאת אבל אני כמו ילדה קטנה שמסתכלת על ממתק שרצתה כבר הרבה זמן.
"אולי אם לא היית מסתכלת עליי ככה הייתי מאמין לך"
אני מיד מתאוששת מהמצב המפגר הזה שאני נמצאת בו, איך לעזאזל הוא עושה את זה, מזה הדבר הזה, אף פעם לא הייתה לי כזו משיכה למישהוא.
" איפה אפשר לעשן פה?"
מיד שיניתי את כיוון השיחה, כדי שלא יאמין למה שהוא חושב, הוא מצביע לי לכיוון המרפסת, לוקחת מהר את הסיגריה ואת הקפה ובורחת החוצה בליכה מהירה ועצבנית כמו שרק אני יודעת.
אני חייבת להתנער מההרגשה הזו, זה לא מתאים לך, זאת לא את, אל תחשבי על זה, הרבה זמן לא היה לך אבל לא פה ולא עכשיו ובטח שלא איתו שאת לא מכירה אותו.
אני עומדת במרפסת מסתכלת לכיוון הנוף היפה לים האהוב עליי, נושמת לרווח בזמן הסיגריה, מנסה להרגע, משהוא בי התפוצץ כשראיתי אותו בכניסה לחדר, הזרם מיליון נמלים חזר למחזור הדם שלי, ואני לא מצליחה לצאת מזה.
- זהו תפסי תצמך בידיים ג'ס, את ילדה גדולה, כנסי לשם תגידי שאת צריכה ללכת ותעופי מפה כמה שיותר מהר לפני שתתחרטי. דיברתי לעצמי, אני מסיימת שאת הסיגריה מסתובת חזרה לדלת החדר ונתקעת בגופו החטוב של יאן, הריח שהתנדף ממנו פשוט העיף אותי לרקיע השביעי, הוא תפס אותי בידיו וקירב לחזה
"על מה את תתחרטי ג'ס?"
יאן שאל בעודו מסתכל עליי מלמעלה ומחייך, החיוך מהפנט שלו נשבעת שקפאתי כמו פסל, בלי יכולת לזוז, רק להביט בו וליירר עליו, אני מרגישה את הבטן שלי מהפכת, הדופק עולה ומרגישה את הדם שלי בגוף מתחמם, מסתכלת עליו ומתנשמת בנשימות כבדות, אני מבינה שלברוח מפה כבר אבוד,
ידיי היו על החזה שלו ואני מורידה אותם מטה לכיוון האגן, לא מפספסת שום שריר בדרך, מניחה את ראשי על החזה שלו, ומוציאה קול של אנחה, ודוחפת אותו אחורה
"אתחרט על מה שיקרה פה עכשיו אם לא אלך"
"ומה את חושב שיקרה פה עכשיו?"
"כאילו שאתה לא מבין"
"לא, לא מבין, תסבירי"
מבטינו שוב נפגשים אחד עם השני, אפשר להרגיש את המתח המיני בחדר מקילמטרים, או שזאת רק אני?
"מה אני צריכה להסביר? לפרט לך כאילו אתה ילד קטן? לא מתאים לך"
"אני אשמח אם תפרטי לי, כי אני די לא מבין אותך, הלכתי איתך לאיבוד"
אני נכנסת פנימה לחדר, אבודה, מה הוא באמת רוצה שאפרט לו איך אנחנו הולכים להזדיין עכשיו? באמת שהוא לא קולט או שהוא בכוח מנסה להוציא ממני את המשפט הזה, זהו את יכולה לעשות את זה, קחי את עצמך ותלכי, זה הכי קטן עלייך בעולם, תגידי לו מה שהוא רוצה לשמוע ותראי לו שהוא לא יקבל את זה ותלכי. זה כבר ישחרר אותו ממך לתמיד.
"טוב אז מה שיקרה פה אם לא אלך זה ואני מפרטת לך כי אתה כמו ילד קטן, הוא זה שאנחנו נזדיין, אתה תגמור, אולי גם אני במקרה הטוב, אני יקח את עצמי ואסע הביתה, אתה תרגיש את הניצחון שלך עליי, אני אולי ארגיש מסופקת- שלא בטוחה כל כך, וכל אחד ימשיך בהמשך חייו, זה מה שרצית לשמוע?"
לוקחת את הנעלים שלי מתיישבת על המיטה ומתחילה לנעול אותם
הוא מתקרב אליי, מושיט את ידו לכיוון הסנטר שלי ומעלה את ראשי מעלה לעיניים שלו, ידיי נעצרו ממעשיהם, ואני משותקת
"זה מה שאת רוצה שיקרה?"
הוא לוקח את היד שלי ומרים אותי אליו, ידו השניה יורדת לי מהפנים, ממשיכה לטייל מהסנטר לכיוון להחי, הנה ההרגשה הנעימה הזו שחלמתי עליה, הליטוף העדין והנעים הזה שעשה לי כל כך טוב, בעודו מעביר את ידו למעלה ומטה על הלחי, גופי פשוט רועד, בקושי מצליחה להחזיק את עצמי, הוא מעביר את ידו מעלה ומזיז את שערי לאחורי האוזן, ניגש אליה ולוחש בשקט
"ככה יותר טוב"
אני מרגישה את האוויר שיוצא לו מהפה, את הנשימות שלו שמגיעת לאוזן עוברות לצוואר ומתפשטות לכל הגוף שלי כמו סם, העיניים שלי נעצמות ונותנת לכל הגוף שלי לזרום עם הסם, פתאום מרגישה חום נעים עוד יותר על הלחי, השפתיים העדינות והחמות שלו, מרגישה שהוא מתרחק, אני נושכת את השפה, מנסה להחזיק מעמד, אך מה שהוא עושה לי עוד לא עשה אף אחד, איך אפשר להחזיק מעמד ככה, איך שזה נראה זה לא יהיה לעוד הרבה זמן
" אל תעשי את זה בבקשה"
" את מה?" - שאלתי
" תנשכי את השפה ככה"
" למה לא?"
"אני צריך לפרט לך כמו לילדה קטנה?"
אני מבינה שפה המשחק של ה"קשה להשגה" כבר לא יעבוד, ואם אני הולכת לקבל זיון עכשיו אז עדיף כבר לשגע אותו טיפה יותר,
"אני אשמח"
פותחת את העיניים ואני רואה אותו מביט בי עם המבט המהפנט שלו ורואה איך שהוא מפשיט אותי עם העיניים שלו, מסתכלת לעיניו ישר ונושכת שוב את השפה
" ראביט תפסיקי, אני לא יודע אם אני אחזיק מעמד ואני מאוד רוצה לעמוד במילה שלי"
רגע מה? איזו מילה? מה הולך פה? אני כאן עכשיו מולך עוד שנייה מתמסרת אלייך ואתה בוחר עכשיו להתנהג כמו ג'נטלמן?
אני צוחקת, ונותנת לאצבעות שלי לטייל על גופו, מעלה ומטה מצד אחד לצד שני, אני מסתכל למטה לבליטה שלא מאחרת לבוא שלא מביישת אותו ומוציאה צחוק קטן
"לא נדמה לי שתחזיק עוד הרבה זמן"
הוא מצמיד אותי עליו חזק, ידיו יורדות ותופסות את התחת שלי, ומרים אותי בכל כך קלות הרגשתי כאילו אני עפה באוויר, הוא מצמיד אותי חזק אליו ומרגישה את הבליטה משתפשפת בי למטה חזק יותר וחזק יותר, הוא מצמיד את שפתיו לצווארי ומעביר אוויר חם לכל האורך שגורם לגוף שלי לרעוד, אני מוציא קול של אנחה, כל הגופי רועד, כולי כבר רטובה מטה והיא זועקת אליו, אני לא מבינה למה הוא מחכה, אני מוכנה כבר התמסרתי אליו אני אצלו בידיים, למה הוא מחכה...
הוא מחזיק אותי חזק והלך לכיון השידה, זרק אותי על השידה ודחף את כל גופי לקיר, אין לי מנוס כאן, אני תקועה בינו לבין הקיר, החלטתי שאני עושה את המהלך הראשון, הזרם מיליון נמלים מתגבר אצלי כשאני עושה את המהלך, אני מלטפת את הפנים העדינות שלו, הוא לא מוריד ממני את העיניים, הידיים שלו עדיין על המותניים שלי והן לא זזות לשום כיוון, היד שלי יורדת לכיוון הצוואר, לחזה שלו ומטיילת מטה לכיוון הבליטה שמשפשפת אותי, היד שלי הגיע לגבול, מתחילה לטייל בפס של המכנסיים שלו, הוא עוצר לי את היד
"לא לא לא, עד שלא אשמע אותך אומרת את זה, את לא ממשיכה"
הבנתי מה הוא רוצה לשמוע - איך אני רוצה שהוא יגע בי, מחכה לרשות שלי, ופה הבנתי שזו ההזדמנות שלי, לעצור הכל, אבל לא לפני שאשחק בו קצת.
אני מצחקקת
מושכת את היד שלי משם לכיוון הירך שלי, תופסת את שערו עם היד השנייה שלי ומורידה את ראש למטה שיסתכל, אני מעבירה את היד השניה לתוך המכנס עמוק יותר לתוך התחתון עמוק עוד יותר לתוך הכוס הרטוב שלי, אני מרגישה את הנשימות שלו עולות וגוברות, הוא מתנשף חזק, מרגישה את הדופק שלו מתגבר, אני משחקת קצת עם היד, ומוציאה אותה רטובה ומלאה במיץ של הגוף שלי שהוא גרם לו להיווצר, היד עדיין מחזיקה את ראשו ומושכת חזק כלפיי מטה, הראש שלו מתרומם אליי והוא מביט יש לתוכי, מרימה את היד הרטובה ומעבירה את האצבעות שלי על שפתיו הנחשקות,
" תנשק אותן" אמרתי לו
הוא הרי יעשה רק את מה שאני מסכימה לו לעשות,
הוא פותחת את הפה ומנשק את האצבעות הרטובות שלי שנודף מהם ריח הכוס הרטוב שלי, הוא פותח את הפה ומסתכל עליי, מחכה לאישור
אני מהנהנת בראש ולא מורידה ממנו את המבט, הוא מתחיל ללקק אותן ומסתכל עליי, לא מצליחה להחזיק מעמד אני מוציאה קול חזק של אנחה ונושכת את השפה, הלשון שלו כל כך נעימה לי, אני מתארת לעצמי איזו הרגשה עילית זאת תהיה כשהיא טטייל לי למטה, הוא נותן מציצה לאצבעות, משחרר אותן עוזב את היד מהמותן שלי ודופק חזק על הקיר, אני מרגישה את הרעד מגיע לגופי.
"פאק איתך ראביט, אמרתי לך לא לעשות את זה"
הוא מסתכל עליי, הוא יודע טוב מאוד מה אני מרגישה, אני מסתכלת עליו במבט חרמן, לא זוכרת מתי הרגשתי חרמנית עד כדי כך מבלי שום אקט מיני
"אני מחכה" עניתי
"את משחקת באש, בודקת את הגבולות שלי, זה לא יפה"
"אה.. זה לא מה שאנחנו עושים פה? משחקים?"
"תזהרי ראביט, את עוד תתחנני שאני אגע בך, וכשזה יקרה, אני לא מבטיח שאהיה עדין איתך כמו שאני עכשיו"
הוא משחרר את ידו השנייה ממני, ומתרחק ממני
אני מוצאת את עצמי יושבת על השידה כולי רטובה חרמנית ולא מסופקת בעליל - לפחות לא מבחינה מינית, אבל בהחלט מסופקת מכך שגרמתי לו להתחרפן, עלק אני עוד אתחנן לו שיגע בי, אבל בהחלט יאמר לזכותו שהוא עומד במילה שלו כמו גבר, לזה לא ציפיתי.
הוא עומד באמצע החדר עם הבליטה הזאת שקוראת לה לבוא, להתמסר אליו ב100% ולהתמלא בעונג האדיר שלו, אך כמו שהוא אמר עד שאני לא אגיד לא יקרה.
הוא מסתכל אליי ואני רואה איך שהוא מפשיט אותי עם עיניו, הוא הולך לכיון הכורסא מתיישב ומדליק את הסיגר, הבליטה עדיין שם, לא נעלמת, אני רק יכולה לתאר לעצמי עד כמה שהוא חרמן.
הוא יושב מעשן ומסתכל עליי כשאני יושבת על המיטה ונועלת את נעליי
"טוב, היה כיף היה נחמד, אבל אני חייבת ללכת הביתה"
"ומה עם הברנאץ שאת חייבת לי?"
"אמממ אם לא שמת לב כבר השעה 15.00, וזה כבר מאוחר לברנאץ, הרי אמרת בעצמך שזה הורס את הקונספט, לא?"
"נכון, אז בראנץ את עדיין חייבת לי"
"נחשוב עלייך"
"תפסיקי להתגרות, זה לא יפה"
" זה לא שאתה יכול לעשות עם זה משהו"
אני מצחקקת, ויודעת שאני עוד אצטער על כך שהלכתי ככה מפה.
הוא מוציאה אנחה חזקה, ולא מוריד ממני את העיניים
"אחחח ראביט ראביט, נחכה ונראה"
הוא נאנח ו וציא את העשן של הסיגר
"את רוצה שאני אקפיץ אותך הביתה?"
שואל
אני חושבת כמה שניות, שזה יכול להיות הרבה יותר מהיר מאוטובוס, ואני חייבת דחוף להגיע לרוקט פוקט שלי ולהביא את הגוף שלי לסיום.
"כן אפשר" עניתי
וראיתי את השמחה בעיניו שנענתי לחיוב
"טוב אז תני לי דקה אני זורק על עצמי משהו"
עד שהוא מתלבש אני יצאתי למרפסת לעשן סיגריה לפני היציאה ולנסות איכשהו להרגיע את הגוף הרטט שלי, בעודי נהנת מהנוף, אני מרגישה את ידיו עוטפות אותי והוא מחבק אותי חזק אליו, ולא הבליטה לא נעלמה לה כל כך מהר, הרגשתי איך הגוף שלי קפץ קצת, לא יודעת אם זה שהוא הפחיד אותי או ההפך זה שהוא נגע בי ככה
" הנוף מדהים פה, ממש מרגיע, אחד הסיבות למה קניתי את הדירה הזו"
"אכן נוף משגע, מסכימה איתך לחלוטין"
ומוציא אנחה רגועה מהגוף
"נוסעים?"
"כן, נוסעים"
אנחנו יוצאים מחדר השיינה לתוך מסדרון במקצת ארוך, הרצפה מרופדת בשטיח בצבע שחור ארוך, הקירות מכוסות בטפט מאודר בצבע אדום כהה, שילוב של השניים בהחלט נותן אווירת סקס, מצד שמאל היו עוד 2 חדרים, מגיעים לסוף המסדרון ויורדים כמה מדרגות בעיקול לתוך הסלון.
והסלון אחחח איזה סלון, בדיוק הפוך מהחדר והמסדרון, הסלון כולו לבן, ספה לבנה ענקית בצורת ר', באמצע שולחן זכוכית שעומד על שטיח פרוותי לבן, ממול לספה יש אח ומעליו טלויזיה, מהסלון יציאה לעוד מרפסת ענקית. מצד שמאל היה המטבח, מטבח גדול עם אי ובאמצע האי תנור. , כל המטבח לבן שמנת.
"בהחלט העשירון העליון" צחקקתי
רואה אותו מחכה לי ליד הדלת כניסה כדי לצאת.
"בואי ראביט"
יוצאים מהדירה למסדרון קצר ומפואר, עם עוד דירה ממול, באמצע המעלית, המעלית הגיעה מהר, הוא לוחץ על כפתור החניון והדלתות נסגרות.
אני לא יודעת מה הקטע עם המעליות, שמעורר מתח מיני עצום, וכן כמו בסרטים אני מרגישה את עצמי מחזיקה חזק כדי לא להראות לו את המשיכה, למרות שנדמה לי שכבר מאוחר מידיי, אבל הוא לא מחסיר שום דבר, הוא נשען על קיר המעלית ומסתכל עליי, מעלה ומטה שוב ההרגשה שהוא מפשיט אותי עכשיו במעלית
אני מביטה בו
"מה?"
הוא מצחקק
"נהנה להסתכל על הנוף"
הרגשה של נצח עד שמעלית מגיעה לחניון, הדלתות נפתחות ואני בורחת החוצה, כאילו עוד שנייה רוצח תופס אותי.
אורות של רכב מהבהבות והולכים לכיוונם, כשהתקרבתי לא האמנתי למראה עיניי, מוסטנג אדומה עם שני פסים לבנים לאורכה, אחד הרכבים הכי יפים בעולם, אהבה שלי לקו ייצור של מוסנטג.
" זה הרכב שלך?"
"אכן"
"באמת? איך לא שמתי לב אתמול"
"במצב שלך אתמול טנק היה עובר לא היית שמה לב"
וצוחק
" בהחלט יש לך טעם טוב, שנת 2008?"
"יפה יפה, ראביט מבינה ברכבים"
"זה לא רכב חמוד שלי, זאת יצירת אומנת, אומנם אוכלת המון דלק, ויקר לייבא ולתחזק אותה, אבל בהחלט יצירת אומנת"
צוחקת.
נכנסים לרכב ויוצאים מהחנייה, אני נהנהת מהמנגינה שהרכב משמיע לאוזניי, נעצרנו ביציאה
"אז מה הכתובת ראביט?"
"ניצנים 10"
הוא שם וויז ונוסע.
אנחנו עוברים את הרחובות, כמו תמיד מלאים ברכבים כל אחד לדרכו, ברכב מתנגנת מוסיקה, שקטה שבקושי שומעת משהו, אבל המחשבות שלי כרגע לא בשיר, הן רצות לכל עבר מה היה קורה אם הייתי אומרת את המשפט שהוא רצה לשמוע, מצד אחד זה כייף לשגע אותם מצד שני מה היה קורה אילו ואם.
כשאנחנו עולים במורד דרך הים, נזכרתי שהוא נעלם לשבוע
"אז איפה הייתה שבוע שלם? לא באמת לקח לך כל כך הרבה זמן להשיג את הנייד שלי"
"לא, יום למחרת הוא כבר היה אצלי"
" אז איפה היית? אם אפשר לשאול"
"אני עובד במרכז, חיפה זה עיר מנוחה שלי מכל ההמולה של תל אביב"
"אז איך זה שלא ראיתי אותך קודם?"
"רק קניתי את הדירה הזו לפני שבועיים, קודם הייתי אצל ההורים שלי בזכרון"
"ולא חשבת לכתוב קודם, למה רק אתמול?"
"האמת שאני הייתי עסוק בעבודה, וכשאני עובד אני נשאב לתוך העבודה עמוק"
"במה אתה עובד?"
"איש עסקים"
"איש עסקים במה... ?"
אני רואה שהוא מנסה להתחמק מהתשובה, כאילו לא רוצה שאני אדע במה הוא עוסק, ברור לי שזה משהוא חשוב אחרת מאיפה יכול היה להשיג דירה כזו, או רכב כזה?
"זה לא משנה"
הוא עונה ונותן גז חזק יותר, שומעת את הרעמים של המנוע, זה מעביר בי ריגוש מלא אנדרנלין, מקפיץ לי את הלב.
הוא פונה בכיכר, עוד שנייה אנחנו אצלי בבית, עוד שנייה ונגמר לי הזמן לתחקר אותו, בכל זאת הוא מסקרן אותי, הוא מאוד מאופק, שמור בתוך עצמו, יש בו משהוא מחשיד ובו זמנית מושך.
הגענו לרחוב, הוא מחנה ויוצא מהרכב הולך מסביב ופותח לי את הדלת, הג'נטלמניות לא עוזבת אותו לשנייה.
אנחנו עומדים אחד מול השני, עיינינו לא מסיטות מבט אחד מהשני, הרצון שלי לחבק אותו חזק ולנשק אותו עולה וגובר, הוא רוכן לעברי נושק את לחי, מעביר בי צמרמורת בכל הגוף, ומתרחק ממני
" היה לי נחמד מאוד היום, היה יותר נחמד אם היית עומדת במילה שלך לבראנץ"
אני מסתכלת עליו
"היה לי גם מאוד נחמד גם בלי הבראנץ"
ומגחחת
"המשחק שלך לא היה נחמד, מעניין איך תרגישי כשהוא יתהפך עלייך ואת תהיי בצד המפסיד"
ומחייך את החיוך המהפנט והערמומי שלו
"את עובדת היום?"
"לא, יש לי חופש היום ומחר, למה?"
"יופי אני יכול להיות רגוע שלא תעשי שטויות ושוב לדאוג לך איך תחזרי הביתה"
"לדאוג לי? מה אני ילדה קטנה? לא יודעת לדאוג לעצמי? מי לא מגיע לפעמים למצבים האלה, קורה, אני לא צריכה בייביסטר, תודה רבה"
התעצבני עליו מאוד, מי הוא חושב שהוא, היה כיף היה נחמד אבל עכשיו הוא רוצה לדאוג לי? איפה הוא היה לפני 5 שנים אז הייתי צריכה שמישהוא ידאג לי, לא עכשיו...
"תודה רבה על אתמול, ואת הדאגה שלך אתה יכול לדחוף אתה יודע לאן, לא צריכה שידאגו לי אני ילדה גדולה וכמו שעד עכשיו גם הלאה אדאג לעצמי, יום טוב"
הסתובבתי והלכתי לדירה, הלכתי בעצבים כמו שלא היו כבר כמה שנים טובות, רועדת מזכרונות שמציפות את ראשי ומרגישה את הדמעה שלא איחרה לבוא על הלחי שלי, אני פותחת את דלת הבניין ונכנסת ללובי, מרגישה תפיסה חזקה בזרוע, יאן תופס אותי חזק, מצמיד אותי חזק אליו ומטיח את גופי לקיר, שוב אני נמצאת במקום ללא מוצא, נמצאת בין הקיר ואל גופו, ראשי מוטה מטה, לא רוצה שיראה את הדמעה המעצבנת הזאתי שיצא לה משום מקום, אני חלשה כשאני בוכה, אסור שיראו אותי ככה, הוא מרים את ראשי אליו, ומנגב את הדמעה עם האגודל שלו, ומעביר על שפתיי
"אני מצטער אם פגעתי בך, לא זאת הייתה הכוונה שלי, סה"כ אני דואג לך, את הרבה יותר עדינה ממה שאת מראה כלפי חוץ, ואני רוצה להגן עלייך מפניו כל עול"
אני מסתכלת עליו, שוב עומדת קפואה ללא יכול לזוז, התיק נשמט מכתפיי ונופל לרצפה, ובוהה בעיניו הכחולות בתווי פנים המושלמות שלו, הריח שלו עוטף אותי במלוא
"אני רוצה לנשק אותך"
אמר, ואני מחכה שיתקרב אליי, הוא לא זז מילמטר, מחכה לתשובה ממני, אני מהנהנת לכן.
הוא רכן לעברי ולחש לי באוזן
"אני לא שמעתי"
אני עוטפת את גופו ומצמידה אותו אליי חזק, ועונה לו בבטחון מלא
"אני רוצה שתנשק אותי"
אני מרגישה הקלה מגופו, הוא מחבק אותי חזק, עיניי נעצמות ומרגישה את שפתיו הרכות והעדינות אך מלאות תשוקה נוגעות בשלי, האש שבי מתפוצצת, כולי רועדת מהתרגשות, הוא מציף בי רגשות שלא היו שם אף פעם כלפי אף אחד, מרגישה את לשונו הרך ממלא את פי במיצי הרוק שלו, הוא מענג את לשוני ועושה איתה אהבה, זרם של מיליון נמלים חזרו למחזור דם שלי, הוא תופס את התחת שלי בשתי ידיו ומעלה אותי מעלה, רגלי מחבקות אותו בחוזקה ושוב אותה הבליטה לא מאחרת לבוא מצמידה אותו יותר חזק אליי.
אני שומעת תריקת דלת הכניסה ונזכרת שאנחנו בלובי לפני אקט מיני, מול כולם יראו ויראו, החלפת הרוק נפסקת, והוא משחרר את האחיזה שבי לאט ומוריד אותי מטה, בן אלף מי שנכנס ככה אני הולכת להרוג אותו,
ואז שומעת את קולה של אחת והיחידה
אלכס- "אז ככה גברתי מעבירה את היום חופש שלה... סופסופ מישהוא לא מפחד ממך"
אני מסובבת מבט אליה, היא קולטת שזה מבט עצבני
"טוב טוב הבנתי, אני הולכת מפה, תמשיכו בעיסוקים שלכם ילדודס"
מצחקקת לה ועולה לדירה
"טוב זה הסימן שלי ללכת"
אמר יאן, ונותן נשיקה בלחי
"שוב ראביט שלי סליחה אם פגעתי בך"
הוא מסתובב ויוצא מהלובי, אני רואה אותו מתרחק ממני יותר ויותר עד שהוא נעלם מהאופק.
אני אוספת את עצמי בידיים, מרימה את התיק מהרצפה ועולה לדירה, עכשיו היא הולכת לקבל ממני על הראש.

**********
קוראים יקרים שלי,
אני קצת תקועה עם עלילת ההמשך, אז סילחו לי אם לא יעלה פרק בזמן הקרוב.
תודה רבה על לכולם שנהנים מהסיפור, אשמח לשמוע תגובות מכם גם.
המשך יום נפלא שבוע טוב:)

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

V .V עקוב אחר V
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Rina Gidoni
Rina Gidoni
מחכה להמשך:) דווקא שהתחיל להיות מעניין!!!
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
V .V
אהבה אסורה פרק 12
אהבה אסורה פרק 12
מאת: V .V
אהבה אסורה , פרק 5
אהבה אסורה , פרק 5
מאת: V .V
אהבה אסורה , פרק 4
אהבה אסורה , פרק 4
מאת: V .V
אהבה אסורה , פרק 8
אהבה אסורה , פרק 8
מאת: V .V
מסתורין
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
תעזוב לי את היד. עכשיו.
תעזוב לי את היד. עכשיו.
מאת: C Y
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
מאת: Eran Shmuel
Smells Like Teen Spirit
Smells Like Teen Spirit
מאת: Sophia Rose
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan