כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

ההתנגשות השניה חלק 3

אני יכול להיות הגיבור שלך

**********
הירו
עמדתי מול פתח ביתה של מריצה. פאק הלב שלי לא הפסיק לפעום בחוזקה, לא ידעתי אם לנסות להיכנס ולדפוק לה על הדלת, או לחכות שהיא פאקינג תצא מהבית. אני כבר לא מרגיש את הזמן, אני ער כבר יומיים ברצף אני חושב, אני גמור.
קניתי את הכרטיס טיסה הראשון שהפקיד מצא לי, מזל שעם קצת כסף אפשר להגיע לכל מקום במהירות, לא היה אכפת לי כמה הכרטיס יעלה, רק רציתי להגיע כמה שיותר מהר למריצה. לא היה פשוט להיות בשדה תעופה לא מוכן, תמיד אני מוכן עם מאבטחים ואנשי צוות שעוזרים לי לא לבלוט בין המולת האנשים בשדה, אבל שום דבר מכל זה לא הזיז לי, רק רציתי לנחות בישראל כמו שיותר מהר ולהסביר למריצה למה אני מניאק מזדיין ושאני מוכרח שהיא תסלח לי, שתחזור אלי, אני אעשה הכל, פאקינג הכל.
אחרי שקניתי את הכרטיס טיסה שלחתי לג’ון הודעה שאני טס, שיבטל את כל הלוח זמנים שלי למהלך השבוע הקרוב, כי זה לא הולך להיות קל להחזיר את מריצה, אם היא חזרה לישראל בגללי... פאק היא חזרה רק בגללי.... אני מרגיש כמו זין.
בכל מקרה ג’ון סידר לי סוויטה מפוארת במלון טוב בתל אביב, במלון דן, ביקשתי ממנו לברר לי את הכתובת של מריצה, וכמובן שהוא לא יכל להישאר אדיש לכך שאני מסתובב בשדה התעופה והוא ידע שמעריצים יפריעו לי בכל רגע ולנוכח המצב רוח שלי הוא ידע שיהיה רגע שכנראה אתפרץ, אז אחרי כמה תמונות מזדיינות עם מעריצות וחיוך מאולץ שאני מנסה להסתיר את כל החרא שאני מרגיש בפנים אנשי צוות שדה התעופה הובילו אותי לחדר הוי אי פי בשביל לחכות לטיסה שלי וכמובן שפינקו אותי שם עם אוכל וקצת שתיה, הדבר הראשון שהזמנתי, זה את הויסקי המועדף עלי, ג’ק דניאלס.
כשנחתתי בישראל כבר הייתי תשוש לגמרי, למרות שהייתי כמה שעות טובות במחלקת העסקים, ניסתי להירדם, אבל לא הצלחתי. פאקינג לא הצלחתי לא יכולתי להפסיק לחשוב על הפרצוף של מריצה שהיא ביקשה ממני שאגיד לה שאני אוהב אותה ופשוט לא הצלחתי לדבר, התחושה הזו שהיא יצאה מהדירה ריסקה אותי, פגעתי בה יותר מידי, ולא מגיע לה, לא מגיע לה להיפגע בגלל מניאק מזדיין כמוני. טסתי בלי מזוודה, בלי שום דבר עלי, חוץ מהבגדים שלבשתי והגקט שסחבתי איתי והארנק שלי, לא היה עלי כלום.
ידעתי שמקסימום שאנחת אקנה לי הכל בישראל, אבל לא לפני שאני הולך לחפש את מריצה.
כשנחתתי הדבר הראשון שעשיתי אחרי שהפקידה הדפוקה מהביקורת דרכונים זיהתה אותי ולא הפסיקה לגמגם מהשוק שהיא רואה אותי, הרי אף אחד לא ידע שאני נוחת בישראל או מגיע, בדרך כלל מחכים צלמי פאפרצי, מעריצות משוגעות, אנשים מתקרבים ומבקשים תמונה מכל מקום. ממעריצים שזיהו אותי גם בישראל לא הצלחתי להתחמק, גם אחרי טיסה של יותר מ10 שעות אנשים מסוגלים להתנהג כמו מזדיינים ולבקש פאקינג תמונה. אחרי שסיפקתי את המעריצים בתמונות שלהם ובסרטונים של כמה שניות המשכתי לדרכי ועצרתי בדלפק בשדה התעופה לקנות כרטיס סים לטלפון.
יצאתי מהשדה תעופה אחרי שהמוכר שהכניס את הסים החדש שלי וקיבלתי את גל ההודעות של ג’ון והתלונות שלו, הוא לא בדיוק היה בעד על כך שעזבתי הכל וטסתי אחרי מריצה, למרות זאת הוא השיג לי את הכתובת שלה, ידעתי שאני יכול לסמוך על ג’ון בנוגע לזה, הוא מצליח להשיג כל דבר שהוא רוצה, שאני רוצה, הוא יודע לדבר, הוא יודע עם מי לדבר, יש לו פאקינג יותר מידי קשרים, אז לא הופתעתי שהצליח להשיג לי את הכתובת שלה בכזו מהירות.
התעלמתי מכל ההודעות הדפוקות שלו על כמה אני מפגר שטסתי עד לישראל בשבילה, שביטלתי את הכל בשבילה, אבל אני מוכן לעשות יותר מזה, אני מוכן לעשות פאקינג הכל.
היה חם כשיצאתי מהשדה תעופה, המזג אוויר בישראל בחודש הזה הרבה יותר חמים מניו יורק או לונדון, זאת הפעם הראשונה שלי בישראל, לא יצא לי להגיע לכאן אפילו לא בסיבוב ההופעות שלי.

כשנכנסתי למונית, למזלי הנהג מונית לא זיהה אותי, נתתי לו את הכתובת של מריצה, בזמן שהוא נוסע בחנתי את ישראל, הסתכלתי על הארץ שבה הבחורה שלי גדלה. ישראל מאוד שונה באירופה, הבתים נראים אחרת, מוזר היה לראות את לוחיות הרישוי של המכוניות על הכביש בדרך בצבע צהוב, האווירה כאן אחרת, הנהג מונית דיבר רוב הנסיעה בטלפון, לא הבנתי מילה ממה שהוא אמר, השפה שלהם נשמעת נורא מסובכת. ניסיתי לנוח קצת בנסיעה במונית, חשבתי שיש לי זמן עד שנגיע לכתובת של מריצה, ניסיתח לעצום עיניים, לישון קצת, לחשוב על מה שאני מתכנן להגיד לה. אני אפילו לא יודע איך להתחיל לדבר איתה לעזאזל, אני לא יודע מה להגיד לה, מה לומר לה כדי שהיא תבין שאני אוהב אותה, שאני רוצה שהיא תחזור אלי.
תוך פחות משעה מצאתי את עצמי עומד מול דלת ביתה של מריצה, היא הייתה גרה בבית קרקע, עם שתי קומות אני חושב, היה לה חצר, היה אפשר לראות קצת ממנה דרך דלת הכניסה. אני לא יודע כבר כמה זמן אני כאן, חושב אם לצלצל בדלת הזו, אני לא מפסיק להסתובב במעגלים בלחץ. פאק. בחיים לא הייתי ככה, בגלל אף אחת. אני לא יודע אם מזג האוויר חם או בגלל הלחץ אבל חם לי ואני כבר הורדתי את הג'קט ממני והחזקתי אותו בידי, יצאתי משדה התעופה שרק התחיל להחשיך ועכשיו כבר חשוך לגמרי.
אני מסתכל על הריצפה, לחוץ כמו איזה זין, המחשבות על איך
להתחיל את המשפט שלי, איך לומר לה מה שאני רוצה להגיד, לא הפסיקו, אני לא יודע אם לצלצל לה בדלת לבקש אותה, אני לא יודע מה אני עלול למצוא מאחורי הדלת הזו, את ההורים שלה? אותה? אולי היא נמצאת עם מישהו? מישהו שהיה לה בישראל? אין מצב. היא אמרה לי שהיא בתולה, שהיא הייתה בתולה, פאקינג בתולה. המחשבות על הסקס הכי טוב שהיה לי הציפו אותי, למרות היא בתולה היא הייתה הסקס הכי טוב שלי, היא תמשיך להיות הסקס הכי טוב שלי, אני מקווה. פאק. מקווה מאוד. אני מרים את מבטי כשאני רואה את הבחורה היפה שלי לבושה בגינס ונועלת סניקרס, מתקדמת לעברי כשהיא מבחינה בי, מביטה בי, ככל שהיא מתקרבת יותר ויותר יכולתי לראות את מבטה המופתע בבירור יותר. פאק. הלב שלי האיץ כל כך שאני נשבע שאני מרגיש שהוא עומד להתפוצץ. היא התבוננה בי כשהיא כבר נעמדת מולי, קופאת, לא מדברת. אני גם מסתכל עליה, על תווי פניה, על העיניים העצובות האלה, אני יכול לראות דרך עיניה כמה שברתי אותה. פאק. איך הרסתי את העיניים הירוקות דבש האלה? מה עשיתי? אני חתיכת זין. אני עומד מולה ולא מדבר, משום מה לא רציתי להרוס את הרגע הזה שבו שנינו מתבוננים אחד בשניה, התגעגעתי אליה כל כך, התגעגעתי לחבק אותה, להחזיק אותה, לנשק אותה.. הגוף שלי מגיב אליה בשניות, הגוף שלי צריך אותה, *אני* צריך אותה.
עברו רק כמה ימים ואני מרגיש שאני מתפוצץ מרוב הגעגוע אליה. כל המילים שחשבתי, כל מה שתכננתי להגיד לה, כל מה שהיה בראשי, המשפטים שהרצתי בראשי כולם, נעלמו, פאק. לעזאזל. לעזאזל. לעזאזל! הכל נעלם לי, מצאתי את עצמי אילם מולה, לא מצליח אפילו להוציא הגה מפי. איזה זין. אני מסתכל עליה, לא יודע מה לומר, איך להתחיל לדבר, הלחץ שהרגשתי בחזה שלי הטריף אותי, לא הצלחתי לבלוע אפילו את הרוק. המזדיין שלי.
"מה אתה עושה כאן?" היא שברה את השתיקה בנינו.

היא הסתכלה מסביבנו בחנה את הסביבה, כיאלו פחדה שרואים אותנו.
״איך אתה יודע איפה אני גרה?״ היא שאלה המומה. המשכתי להסתכל עליה ״אני הירו נייט זוכרת?״
היא גיחכה ״ברור. מה אתה רוצה הירו?״ היא שאלה אותי כשאני שומע על קולה כמה היא מותשת.
פאק היא כל כך יפה אפילו ככה, היא כל כך מושכת.
״אני רוצה לדבר איתך.״ אמרתי בביטחון, אני לא רוצה להראות את עצמי חלש, אם היא הייתה יודעת איך אני בתוכי מרוסק.
״הירו אין לנו על מה לדבר, הכל כבר ברור. הגעת עד לכאן בשביל מה? בשביל לתת לי להבין עוד יותר כמה אני טיפשה?״ היא התרגזה.
״לא. הגעתי עד לכאן בשביל להגיד לך מה שהייתי צריך להגיד כבר ממזמן-״ החזקתי בסנטרה בין אגדולי לאצבע שלי, הרמתי את סנטרה כדי שתסתכל עלי, אני לא יכול עם זה שהיא לא מסתכלת לי בעיניים כמו שנהגה לעשות, זה הורג אותי. פאק.
היא הסתכלה עלי במבט המתוק, העדין שלה, העיניים של נצצו כיאלו היא עומדת לבכות.
״לא כאן.״ היא הסתכלה סביב, השתחררה מאחיזתי בסנטרה.
״אני לא רוצה שהמשפחה שלי תראה אותך.״ היא אמרה. פאק, שה היה כואב.
״איפה שתרצי, לאן שתרצי נלך.״ קולי היה מתחנן. היא הסכימה, זה אומר שיש על מה לדבר, זה אומר שיש סיכוי שהיא תסלח לי.
״חכה כאן״ היא אמרה כשהיא מקישה את הקוד הכניסה על דלת ביתה. לאן היא הולכת?
״צריך לדאוג לך לכובע״ הייא אמרה, גרמה לי לצחוק, אני לא יכול לתת לבחורה הזו לעזוב אותי.
מריצה פתחה את דלת הכניסה ובאה להיכנס לביתה כשאישה בדיוק באה לצאת ששקית זבל בידה.
היא דיברה עם מריצה בעברית ולא הבנתי על מה הן מדברות, אבל מריצה הייתה נראת מובכת מאוד, זאת אמא שלה?
ראיתי שהאישה הזו מסתכלת עלי ובוחנת אותי, ומחייכת שהיא מדברת עם מריצה כשמריצה נראת נורא עצבנית.
״מריצה תזמיני את הידיד שלך לארוחת ערב.״ האישה הזו אמרה בשפה שסוף סוף יכולתי להבין. האישה עם השיער השחור והעיניים האפורות שדומה מאוד למריצה בתווי פניה, חייכה אלי ועקפה אותי כשיצאה עם השקית הזבל בידה.
הסתכלתי על מריצה לא יודע ממש מה לעשות.
״אתה רעב?״ מריצה נאנחה כשהיא מסתכלת עלי, חייכתי. אני הרגשתי תחושת ניצחון שאני הולך לסעוד ארוחת ערב עם מריצה ואימה. האמת היא שאני רעב, רעב מאוד, לא אכלתי כבר כמה שעות טובות ולא הרגשתי את תחושת הרעב עד לרגע שמריצה שאלה אותי אם אני רעב. הארוחה האחרונה שאכלתי הייתה במטוס, ואני גווע.
מצד שני פאק, מעולם לא הייתי בארוחת ערב עם הורים, בטח לא של מישהי שכל כך חשובה לי, מה אם אפשל? מה אם אפשל כמו שפישלתי? פאק.
לא אכפת לי, אם זה מה שצריך לקרות כדי להחזיר את הבחורה שלי אלי, אני אעשה את זה, אני אעשה הכל.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
אוי הירו...אני מצטערת אבל הוא צריך לעשות משהו ממש ממש רציני כדי שמריצה תסלח לו הפעם. אני מרגישה שלא משנה מה הוא חושב כאן רק על עצמו
הגב
דווח
guest
ואווו איזה מתח!!!! נהייתי מטורפת משניהם.
הגב
דווח
1 אהבתי
Rina Gidoni
Rina Gidoni
מחכה להמשך זה מתחיל להיות מעניין:)
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Miss D
ההתנגשות חלק 40
ההתנגשות חלק 40
מאת: Miss D
ההתנגשות השניה חלק 16
ההתנגשות השניה חלק 16
מאת: Miss D
ההתנגשות חלק 37
ההתנגשות חלק 37
מאת: Miss D
ההתנגשות השניה חלק 27
ההתנגשות השניה חלק 27
מאת: Miss D
סיפורים אחרונים
זין בוגדני
זין בוגדני
מאת: Xx-badbitch xx
איפוס מחדש פרק 34
איפוס מחדש פרק 34
מאת: Maya B
סליחה אדוני
סליחה אדוני
מאת: Xx-badbitch xx
בין הדפים לבין מרחבי הזמן
בין הדפים לבין מרחבי הזמן
מאת: roni S
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D