כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

איפוס מחדש פרק 16

יש רבים ששרים ועדיין לא כולם הפכו לזמרים, נגנים יש אמנם הרבה אבל כל אחד עוסק במלאכה שלו ולא מפסיק.

" הפרת את החוזה!" לואי כעס עליי בדירה בזמן שהטיח את העיתון על השולחן.
" אז תתבע אותי!" אמרתי ובאמת התכוונתי לזה.
" את יודעת שאני לא יכול"
" אתה מצפה שאחיה בתור החיים שלך ולמחוק את הזהות שלי, אני לא היא אני זו אני... נמאס לי להסתרר תחת הדמות שלה"
" עד שהיא תתעורר"
" ומה אם היא לא תתעורר? אצטרך לחיות ככה לנצח!" אוי אלוהים אדירים רק שזה לא מה שיקרה.
" תראי זורי אני יודע שקשה לך ושלקחת על עצמך הרבה אחריות, אני מבטיח לפצות אותך"
" אני לא מאמינה לך, תלך אני רוצה ללכת לישון" הייתי על סף בכי רק כשהוא נעלם בכיתי מאחורי הדלת, בכיתי במשך שלושים דקות עד ששוב הכתב הזה הגיע בשקט, הסתכל עליי שיצלם למי אכפת.
" תצלם אותי ותלך" סיננתי לעברו, הוא לא מש ממקומו.
" את בסדר?" כאילו שלמישהו אכפת מזורי.
" למה אתה לא מצלם אותי?"
" זה לא כייף ככה כשאת בוכה" אני מבינה שאני מעין סוג של משחק בשבילו.
" סליחה?" לא הסתכלתי עליו
" את בסדר?" בשיא חוצפתו לקח בקבוק מהמקרר ומזג לי בכוס מים.
" זה לא מורעל, נכון?" הוא צחק והנהן.
" לא ידעתי שאת כזאת מצחיקה" כי אתה לא מכיר את זורי, אתה מכיר את מליקה המשעממת.
" לא אכפת לך ששוב נכנסתי לדירה שלך?" הצטרף לשבת על ידי, משכתי בכתפיי לא אכפת לי הרי בלאו הכי כולם מחליטים בשבילי ועושים כרצונם.
" קראתי את הספר" הצביע על הספר המשעמם שלה.
" לא תיעלבי אם אגיד שהוא די בנאלי"
" אני מסכימה" מחיתי בשקט את הדמעות הקרובות להגיע.
" מה?"
" מה אתה מופתע, אני מתעבת אותו"
" זה מוזר, למה פירסמת?"
" כי זה מה שביקשו ממני"
" ראיתי איך שרת בתוכנית"
" אתה סטוקר?"
" זו העבודה שלי" לעזאזל!
" לפחות בשירה את טובה אם לא בכתיבה"
" תגיד כתבוס מתגנבוס..."
הביט ישירות אל תוך עיניי ולא מש מהן.
" איך קוראים לך בכלל?"
" את באמת לא זוכרת?" תהיתי מה שוב מליקה עוללה לו.
" תבעת אותי שלוש פעמים את אמורה לדעת"
" נכון נכון... אבל אני אקרא לך כתבוס"
" כתבוס? מה אני יווני?" אתה נראה כמו אל, רציתי לומר אך שתקתי.
" כן אולי הגלגולים שלך" צחקתי הוא צחק.
" אני שמח שאת כבר לא בוכה" תהיתי אם האמירה הזאת נכונה.
" לא כייף שאת בוכה זה הורס את כל הכייף"
" אתה אוהב לראות אותי סובלת"
" לא ככה... אני חייב ללכת"
" כתבוס..." עצרתי אותו שניה לפני שהלך.
" תעשה טובה פעם הבאה תיכנס מהדלת" הרי הוא בלאו הכי יגיע בין אם ארצה ובין אם לא.
" טוב"
החלל הריק שהשאיר העלה בי זיכרונות וגעגוע, בעיקר געגוע לחיים הקודמים שלי.

....

" קדימה אנחנו מתחילים" הלכתי בעקבים הללו כמו פרימה בלרינה שהולכת על קצות האצבעות וכמעט מועדת, הלוואי והייתי שוברת רגל כך לפחות הייתי בבית צופה בנטפליקס מבלי שאיש יקטר על העבודה הגרועה שאני עושה.
הבמה היא הדבר הראשון שהתחמקתי ממנו בתיכון, במגמת תיאטרון אילצו אותי להשתתף אז בחרתי להיות בוועדת הקישוט ובתפקיד משני פעוט על מנת לקבל ציון, וגם המחלה באה לטובתי איש לא הכריח אותי לקחת תפקיד ארוך יותר. רק טיפש יודע שאני ותיאטרון לא הולכים יחדיו, אני כל כך לא דברנית ואפילו לפעמים נוטה לגמגם בין המשפטים.
" ואקשן" שוב הסצינות האלו הסרט הזה לא רוצה להסתיים, אנחנו רק באמצע ותהיתי מתי כבר אחזור הביתה, לבית המזויף שלי.
" וקאט..." הבמאי צעק עם מגפון גדול בכיסאו הגבוה, זה הזכיר לי כיסא של שופט בתחרות טניס.
כאן על הבמה אין לי אמביציה, הדבר היחיד בעולם שהיה נותן לי אמביציה הוא אם ג'ניפר אניסטון הייתה כאן משחקת איתי, כן זה יכול היה להיות מרענן אך טוב מדי בשביל להתגשם.
" את בסדר?" זה היה תומר אשר הבחין במצוקה שלי לאחר ששברתי כמה פעמים את הסצינה.
הנהנתי. בקושי יכולתי לדבר עצרתי את עצמי והלכתי אל חדר ההלבשה.
" חכי רגע" צעק לעברי אך המשכתי ורעש העקבים התחקה אחריי ונשמע בכל מקום.
" מליקה..." הוא התנשף ותפס בזרועי.
" מה?" אמרתי לאחר פליטת אנחה מיואשת.
" את בטוחה שאת בסדר?" הנהנתי וברחתי ממנו, הוא כבר לא עקב או הלך אחריי נשאר שם באותה הנקודה עד שהלך. נטאשה ניסתה להעלים את האדמומיות בעיניים שלי בעזרת איפור נוצץ, שנאתי איפור, שנאתי נצנצים אבל הסכמתי כי לא רציתי שאנשים יתחילו לדבר.

....

" אולי תפסיקי כבר עם הרעש הזה אני מנסה ללמוד!" מליקה השתגעה מהנגינה שלי, לא היה לי אכפת מצדי שתמצא לעצמה חדר אחר לצ
למוד בו, מי בלאו הכי יזכור שהיא הצטיינה מלבד ההורים שלי? אף אחד, אבל את הנגינה שלי כולם יוכלו לשמוע אותה, ואולי בעתיד אהיה מפורסמת בעלת תודעה בין לאומית.
" אימא!" היא צעקה יד שאימא לקחה אותי לסלון.
" היא לומדת למה שלא תתאמני בחדר שלי?"
הלכתי להתאמן שם, אימא אהבה את הנגינה שלי אבל שבועיים לאחר מכן הפסקתי בגלל המחלה, לעיתים הייתי שוכחת את הסולמות או שהידיים שלי היו חלשות מדי בכדי לנגן.
" אנחנו נצטרך למכור את הכינור שלך בשביל הטיפולים" ידעתי שיש עוד דברים בבית שהיא יכולה למכור ולהשיג את הכסף, אבל אז הייתי יוצאת בת כפוית טובה לכן שתקתי.
לא עניתי, כיסיתי את עצמי בשמיכה ומאז לא ניגנתי יותר.

....

" קדימה אנחנו הולכים לארוחה חגיגית"
" מה? איזו?" שאלתי בזמן שלבשתי את השמלה המחויטת והצמודה שנתן לי קווין.
" אוי מותק את נהדרת!" התלהב וסידר את השמלה מאחור.
" זה חשוף מדי!" זה היה מוגזם ביותר.
" זה בסדר גמור, לוקחים!" שלח אותי בחזרה לחדר להתלבש.
הארוחה שקיוותי שלא תהיה הייתה, שלל אנשים הגיעו לחלוק כבוד לבמאי הבת שלו מתחתנת.
" אבא שלי סיפר לי שהסרט שלך הולך להיות הכי טוב שיש!"
" תודה תודה" סיננתי והתיישבתי על הכיסא אך לא הפסקתי להתעטש, מה קורה לי?
" את בסדר?" שאל לואי ואל מולנו נגלה אגרטל פרחים.
" אני לא יכולה להישאר פה" למעשה בכל המסעדה היו פרחים אפילו בתוך תאי השירותים, המקום הזה אסון לאלרגיה שלי.
" את חייבת" התחלתי להתגרד
" מצטערת לואי מגרד לי"
" לאן את!" לואי עקב אחריי
" אני אלרגית לפרחים"
" מה?" מה ששמעת עמד על על קצה הלשון.
" אני הולכת מכאן" רצתי עם השמלה המגושמת והארוכה מבלי לדעת לאן, המקום היה סגור ממצלמות יכולתי לעצור ולנשום לרווחה לאחר שהתרחקתי מהפרחים אך עדיין האדמומיות נשארה.
" מליקה" שיט הכתבוס צלמוס נגלה אל מולי.
" מה אתה רוצה?" והרגשתי במקום על העיניים הוא מסתכל בחזה שלי, אין לי באמת חזה כזה זה הכל באשמת החזייה שהצמידו לי חזק.
" את לא נכנסת?"
" לא"
" למה?"
" מה זה עניינך?"
' מתעניין"
" אולי במקום להסתכל לשם תסתכל על הפנים שלי כשאתה מדבר איתי"
ראיתי כיצד הובך ומיד הפנה את מבטו למקום אחר.
" מליקה? אני צריך אותך בפנים" לואי משך בידי וקרא לי לדבר עם קבוצה זרה של אנשים, אז זייפתי חיוכים, הנהנתי על אף ששנאתי להנהן והמתנתי לשעה שבה נלך מכאן.
" הצלחת לאכול משהו?" קודם שאצליח לנשום בשמלה הזאת אחר כך תדבר איתי על אוכל.
" לא, מתי הולכים?"
" יש זמן, תנשנשי משהו שלא תתעלפי לי"
תומר חזן הגיע לפי הקולות שנשמעו בחוץ, שלל נערות קיבלו אותו בצעקות וזעקות הוא רק חייך וכמו דוגמן מסלול פסע לכיוונינו.
" או ואוו!" לחש לי כאשר אמר שלום.
" לא ידעתי שתהיה כאן"
" עולם קטן מסתבר, אכלת כבר? שמעתי שהאוכל כאן משגע!" הוא מתלהב מאוכל כמו ילד קטן שמתלהב ממתנה שקיבל מפיית השיניים לאחר שנפלה לו שן.
" בתיאבון" סיננתי בחיוך וראיתי שמצלמים אותנו. מיד ברחתי שוב החוצה התחלתי להתגרד בשנית, לעזאזל עם הבת של הבמאי כמה פרחים היא אירגנה.
" לאן את כל הזמן בורחת?" זה היה תומר שהצטרף לעמוד על ידי והביט יחד איתי בנוף.
" חשבתי אתה כאן בגלל האוכל"
" שבעתי מהמנות הקטנות שחילקו, למה את בחוץ?"
" סתם, מעט שקט"
" הבמאי ביקש שנשיר לבת שלו שיר"
" אני כאן על תקן הבדרנית?" לא הבנתי כלל את פשר נוכחותי, הוא צחק.
" אני לא חושבת שאצליח" התכוונתי לאלרגיה שלי.
" זה ייקח חמש דקות"
" זה יותר מדי" איש לא יבין אותי בעיקר לא תומר שתקתי והתקדמתי לבפנים אל הבמה.
" אז שלום לכולם אני תומר וזו שותפתי לסרט מליקה, אנחנו רוצים להקדיש מחווה קטנה לזוג המאושר מקווים שתאהבו את השיר" תומר יצא בנאום ואני התפללתי שלא אתגרד או שאפתח נפיחות.
הוא התחיל לשיר כולם הסתכלו, גם אני עליו וחיכיתי לתור שלי, אהבתי לשיר אבל יותר אהבתי לנגן, בנגינה יש משהו מסתורי יותר, יש רבים ששרים ועדיין לא כולם הפכו לזמרים, נגנים יש אמנם הרבה אבל כל אחד עוסק במלאכה שלו ולא מפסיק.
" מליקה את אדומה" שיט! לקחתי את עצמי משם יחד עם לואי הסתיר אותי וחזרנו לוואן.
" אמרתי לך שכדאי שנלך!" התלוננתי בפניו בזמן שלקחתי את כדורי האלרגיה שלי.
" אתה חושב שהם הספיקו לצלם?"
" לא, כיסיתי אותך בזמן השאלה החשובה היא מה יכתבו מחר בחדשות" לעזאזל מדוע שום דבר לא הולך כמו שצריך.
" כבר לא אכפת לי, לואי אני רוצה לראות את מליקה" הוא הסתכל עליי במבו מחשיד ואז אמר:
" מקורביי אומרים שהיא עדיין מחוסרת הכרה"
" בכל זאת אני רוצה לראות אותה"
" זה בלתי אפשרי אנחנו צמודים ללוח זמנים" ידעתי את זה ובכל זאת ניסיתי את מזלי.
" בסדר פעם אחרת" סיננתי בבוז וחיכיתי להגיע הביתה.

המשך יבוא... ❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אביטל'וש סיאני
אביטל'וש סיאני
מהמם . תמשיכי מהר.
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
הגב
דווח
Blackbird Night
Blackbird Night
שתמשיך להתעקש על החיים שלה בחזרה!!
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
לא הכל שחור לבן - פרק 9
לא הכל שחור לבן - פרק 9
מאת: V .V
סיפורי אלף לילה ולילה
סיפורי אלף לילה ולילה
מאת: איש המגבעת
להעניק חיים בפעם השנייה
להעניק חיים בפעם השנייה
מאת: איב ...
לא הכל שחור לבן - פרק 8
לא הכל שחור לבן - פרק 8
מאת: V .V
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D