כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

איפוס מחדש פרק 15

עזבו אתכם הבל הבלים אני זורי, הבת הפחות חביבה, הפחות משקיעה והפחות חרוצה.

זה היה פתטי כל כך לנסות ולשכנע את תומר במשך דקה שאני לא מעוניינת בו וזה הפסיק לאחר המעקב שלו אחריי, הראש שלי רוצה להימשך לגברים כמוהו אבל משהו בתוכי מערער, אולי זה הראדר הפנימי שלי אשר מערער עדיין לא פיצחתי את התעלומה.
" אתה מוכן לעזוב?" הוא התעסק מול המראה בחדר ההלבשה שלי.
" לא כדאי לך לגעת בזה נאטשה תהרוג אותך"
" מי זאת נטאשה?"
" המאפרת שלי, במקומך לא הייתי נוגעת היא פשוט יודעת היכן היא מיקמה כל דבר" לא הבנתי מדוע הפריע לי כל כך הסומק שהונח על השידה הגדולה.
הוא מיד הניח את הסומק למקומו בחשש ותוך כדי הסתכל עליי.
" אני מפריע לך?"
" מה התכנון הבא שלך?" לפתע שאלתי אותו.
" מה זאת אומרת?"
" מה הדבר הבא בלו"ז שאתה הולך לעשות?"
" לצאת לחופש הבטחתי להורים שלי שאצא איתם לחופשת סקי" איך הוא חושב על חופשות כאלה?
" אה נחמד, אני צריכה להתלבש בבקשה תצא" ניסיתי להיות מנומסת יותר וזה עבד.

...

" לואי, היית פעם בחופשת סקי?"
" בטח, כל הצוות בשנה שעברה" קינאתי בהם, הוא הראה לי תמונה מתוך הטאבלט כל כך רציתי להיות גם בתוך התמונה.
" המקום נראה כל כך יפה"
" לבן וקר... מליקה גררה את כולנו" מליקה אהבה חורף כמוני, לפעמים רציתי שהיא תאהב עונה אחרת ואת החורף להשאיר לעצמי. אולי זו הסיבה שהיא גררה את כולם לחופשת סקי, שתקתי והמשכנו בנסיעה.
" את נראית מודאגת" הבטתי מבעד לחלון הגשם ירד.
" את בסדר?" הנהנתי בחצי חשק.
" לעזאזל!" קילל בקול לאחר ישר דקות של שקט, הבטתי חזרה אל החלון שוב חסמו את הכניסה.
" מה אומרים כאן?" הראה לי כתבה שבה מדברים עליי ועל תומר, לואי המתין לתשובה לשאלתו.
" זה לא נכון" כעסתי
" תסבירי לי, אני לא מבין עברית"
" שמועות על תומר ועליי"
" מאיפה התמונה הזאת?" אותה תמונה שבה הוא הביט בי מקרוב"
" אני לא יודע, אבל אני הולך לגלות" התעצבן וזרק את טאבלט שלו לצד השני איפה שהיה ריק.
" שיט!" צעק בעודי מנסה להבין כיצד אני פוסעת הביתה.

....

" אז את בקטע שלו?" שוב הכתב הזה במרפסת שלי.
" אתה מוכן ללכת מכאן ולהפסיק לטפס עד לכאן?"
" את תמיד מתחקמת משאלות?"
" אתה תמיד מתגנב לבתים?" החזרתי לו ותוך כדי שילבתי ידיים.
" אז זה נכון..." חיקה את תנועת גופי ונשען על הקיר.
" אם לא תלך מכאן אני אקרא למשטרה"
" גם פעם קודמת אמרת את זה ולא עשית דבר" נכון, פעם קודמת הייתי עסוקה בלכעוס על כך שנכנס הינה.
" אני לא חייבת לך שום דבר תצא מכאן!" צעקתי עליו אך הוא לא מש ממקומו.
" אני עד היום לא מבין מה את מוצאת בו, את וכל המעריצות שלו" גם אני לא מבינה אבל שתקתי.
" וחוץ מזה ראית איך הוא מתלבש?" למען האמת ראיתי גם אני לא אהבתי את זה.
" אתה מוכן לסתום!"
" את מגינה עליו! זה כבר אומר משהו"
" זה לא אומר שום דבר! הוא קולגה שלי ואני לא אוהבת שמדברים איתי על אנשים אחרים" שכל אחד ידבר על עצמו וידע לאמוד מי הוא.
" בולשיט! אז את אוהבת אותו" הנדתי בראשי.
" זה בסדר לפחד"
" אמרתי שלא!" כעסתי
" שמעתי על עלילת הסרט בטח היה קל יותר לעמוד מולו"
" מה? אני לא יודעת על מה אתה מדבר"
" הסצינות שלכם פחות מביכות אני מתכוון שהרבה יותר קל לשחק מול מישהו קרוב" תומר זר עבורי, זר שאינני מצליחה להימשך אליו בכל המובנים.
" אני עוד אוציא את זה ממך" הצביע עלייך ואז קפץ מחוץ למרפסת, נבהלתי אז מיד רצתי לראות האם הוא בחיים, תומר היה קשור לחבל תהיתי מאין השיג אותם.
" דביל!" קראתי בקול וסגרתי את דלת המרפסת.

....

" מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?" אבירם שאל אותי בזמן שהתארגן לעבודה, היו לנו יחסים כאלה אמביוולטים שלא מסמלים הרבה, דיבורי סרק כמו כל זוג שרק עוסק במגע במקום ברגש.
" חשבת שדיבורים כאלו לא מעניינים אותך"
" חשבתי שתרצי לשתף" לא רציתי, למעשה לא ידעתי כיצד אני דוחפת מקצוע לחיים שלי אף פעם לא הייתי בחורה שאפתנית, שמתכננת גבוה ורחוק... ידעתי שאני ספונטנית ועושה הכל באופן מפתיע.
" התקבלת לקצונה?" שיניתי מיד נושא.
" כן, אני מתגייס בחופש" ידעתי שלאחר החופש לא אראה אותו יותר. הרבה פעמים עזבתי שגרות בחיים שלי רק כי סירבתי לחיות את אותה השגרה שוב ושוב... שגרת בית החולים, שגרת בית הספר אולי כזאת אני, שונאת שגרות.

....

" תדליקי ערוץ 12" פתחתי וראיתי שמדברים על מליקה בחדשות, כל הזמן רק מליקה בשיערי המרושל ולכלוך בעיניים העפתי מבט בטלויזיה כאשר זה הדבר האחרון שעניין אותי כרגע.

" מתי את באה אלינו? אבא צריך להפקיד את הכסף בבנק" היא אף פעם לא הולכת איתו ותמיד מבקשת ממנו, מאז התאונה אבא נשאר משועבד בבית, לעיתים מטייל בגיהה ולעיתים יוצא לסיבוב בשכונה. ריחמתי עליו אחרי הכל, לכן מדי שבוע הייתי מקפידה להגיע ולהוציא אותו לטיול.
" לואי יש תוכניות להיום?"
" לא"
" אם כך אני נוסעת להורים שלי"
" אסור לך"
" זה לא היה בחוזה, אבא שלי צריך אותי"
" קרה משהו?"
" מאז התאונה שלו הוא לא חזר לעצמו" רציתי לפצות את הזמן שבו הוא ישב בכיסא בית החולים וחיכה בסבלנות שאמתין בזמן שכאב לי הכל, שדיממתי, כאבתי, עייפתי, התנפחתי... כשרק רציתי שהכל ייגמר.
" את לא יכולה, אני מצטער" לא הקשבתי ידעתי שמה שארצה זה מה שאעשה. יצאתי בבגדים נוחים היישר אל האוטובוס, איש לא יחשוד הרי מליקה מעולם לא תיקח אוטובוס ותיסע, נכון? זה פתטי אפילו מצידה.
הנהג עצר בתחנה הקרובה לבית של ההורים, בטרנינג אפור עליתי בגרם המדרגות מבלי לדעת מה מצפה לי בבית.
" אני כאן"
" זורינקה תלכי עם אבא שלך לבנק" בלי שלום, מה שלומך? כיצד את מרגישה? האם את בסדר? איך בעבודה? אבל לא היא לא תשאל, אם הייתי מליקה היא הייתה שואלת אבל עזבו אתכם הבל הבלים אני זורי, הבת הפחות חביבה, הפחות משקיעה והפחות חרוצה.
" בוא נלך אבא" טיילנו בשכונה עד שהגענו לתוך העיר היכן שכל החנויות היו ממוקמות, שם כן בדיוק בפינה הימנית היה סניף הבנק המחורבן של אבא. לא אהבתי בנקים, הבנקים סירבו לסייע לאבא בפיצויים, הם סירבו לתת לו הלוואה בשביל הניתוחים שלי, הם סירבו בכל כך הרבה דברים ואפילו כמעט גרמו לגירושים בין אימא ואבא. זה הדבר היחיד שאולי הייתה בו תועלת, גירושים. אין כאן שאלה עם מי הייתי גרה אילו הייתי נערה, אבא לא עם אמא זה מה שטוב בתאומות אפשר לפצל אותנו בדיוק כמו באורה הכפולה או בסרט ההוא שהן התחלפו בבתים בשביל להרגיש כיצד זה לחיות כשהדשא של השכן ירוק יותר.

" כואבת לך הרגל?" הוא הנהן והסתכל על הנוף.
" שאעשה לך עיסוי?"
" אני עושה בבית"
" אתה נוטל את הכדורים?"
" כן"
" אתה נח מספיק?" תהיתי האם עדיין הוא עומד במטבח ומבשל בשביל אימא.
" נח"
" בוא קדימה נלך להפקיד את הכסף" התור בבנק היה עמוס כמו שיירה של פרות ברפת, רציתי שמישהו יעביר את המחוג קדימה או שיריצו את העיגול מעט קדימה כמו שעושים ביוטיוב כאשר רוצים לדלג על קטע ספציפי.
השיחות מעולם לא היו ארוכות, הכל רגיל ופרקטי, למען האמת ההורים שלי הם לא האנשים שהכי קל לדבר איתם אפילו החברים שלהם אומרים את זה, פעם שמעתי אותם מדברים על כך.
" שחר אתה פנוי?" הדחף לפגוש את שחר בער בי, רציתי לדבר עם מישהו שלא קשור למליקה אלא לזורי.
" בעבודה" ידעתי שהוא לא עובד היום, אך תיארתי לעצמי שהוא רוצה מעט נחת.
" טוב, אני פנויה היום חשבתי לראות אותך"
" יש לי כמה עניינים אחרי העבודה, פעם אחרת זור"
שנאתי את הכינוי זור, הוא היה חוזר על הכינוי שוב ושוב בשביל לקבל את התשובה שהוא רצה לשמוע, אך יש לי דז'ה וו.
" בסדר" נעלבתי, גבר מעולם לא סירב לי על אחת כמה וכמה שחר, הבנתי שאני צריכה לחזור לדירה שלשם הדרך הייתה לא קלה, במיוחד בכניסה לבניין.
" לעזאזל עם הבניין הזה"
' חייבת להיות דרך להיכנס" לפתע נזכרתי בדלת ההיא שהראה לי הכתב, ניגשתי לשם אך היא הייתה נעולה.
" שיט!"
" הינה היא!" אחד הצלמים הצביע עליי ובין רגע שלל צלמים זינקו והקיפו אותי. המצלמות האלה הזכירו לי את ההבזקים כשמליקה הייתה מצטלמת ומעלה לרשת החברתית.
היא כל כך התלהבה מזה וזייפה חיוכים, אף פעם לא הבנתי מה טוב האינסטגרם כשאתה מראה רק רגעים טובים בחיים שלך ואת הרגעים הפחות טובים מסתיר או לא מראה, מה הטעם? האינסטגרם בא להראות לכולם שהחיים נראים כמו במשקפיים ורודים, לפחות שם מישהו יכול לחלום על חיים שכאלה.
עמדתי במקום חסרת אונים כשהזיכרונות הציפו לא יכולתי לראות דבר וחיכיתי שהם יפסיקו לצלם.
" בבקשה תלכו" הבבקשה שלי הייתה כל כך שקט ולא נשמע. לקחתי את עצמי ועברתי בין כל המעגל הזה ונכנסתי אל תוך הבניין, הם לא יכלו להיכנס משום ששומרים הקיפו את הדלתות.
" תודה לאל" אמרתי בזמן שכעסתי על עצמי שנשארתי שם מוקפת ומלאת זיכרונות.

המשך יבוא...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אביטל'וש סיאני
אביטל'וש סיאני
מהמם, איזו כתיבה מרתקת
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
מהממת תודה רבה❤
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
יום 9
יום 9
מאת: המועדון הסודי
המון זמן לא הייתי פה והחלטתי לחזור לכתוב קצת ולעלות רק פה באפלקצייה באתר mypen
המון זמן לא הייתי פה והחלטתי לחזור לכתוב קצת ולעלות רק פה באפלקצייה באתר mypen
מאת: שירלי חיון
עד החתונה זה יעבור 2
עד החתונה זה יעבור 2
מאת: שיר פיליבה
הסיפור שיכול היה לקרות
הסיפור שיכול היה לקרות
מאת: שיר פיליבה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan