כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

ההתנגשות חלק 38

תצוגת האופנה חלק ב

********
הירו-
נכנסתי למקום בו היה האפטר פארטי של תצוגת האופנה, הגעתי די באיחור יחסית לכולם שם, רוב האנשים היו כבר עם כוס שתיה בידם, האפטר פארטי היה במלון פאלאס, המלון בו מריצה שהתה לפני שעברה לגור איתי. "אני חייבת משהו לשתות." אלי אמרה כשהיא הולכת אחרי, התקדמנו יחד לכיוון הבר כשהרבה ידוענים ואנשים מסביבנו, חיפשתי בעיניי את מריצה ולא ראיתי אותה, יש מצב שהיא עדיין לא הגיעה? לא הגיוני, היא יצאה הרבה לפניי לכאן. המקום היה הומה אנשים וכמובן מעוצב בטוב הטעם של ריצרד, בלונים עם שם החברה שלו בכל מקום, עוגיות ומאפים שהשם 'ריצרדס' מוטבע עליהם, אפילו על הכוסות היה השם של ריצרדס. אני לא יודע איך יש לזקן הזה כוח לארגן את כל הפאקינג דברים האלה, מעולם לא אירחתי מסיבה בסגנון הזה, אין לי זמן לכל השיט הזה.
"שוט של ג'ק דניאלס." אמרתי לברמן, "ג'ין טוניק בשבילי." אלי אמרה אחרי.
שתיתי את השוט שהברמן הגיש לי באחת, השריפה המוכרת והאהובה הזו בגרון התפשטה, התנערתי מהשריפה הזו כשאלי מביטה בי.
"מה?" נהמתי עליה
"אני עדיין לא מצליחה לעכל את מה שעשית למריצה, אם אתה חושב שהיא תסלח לך, אתה טועה, אני יודעת כמה החלום שלה חשוב לה. וגם כריס יאן מפגרת איך היא נפלה בפח שלך." היא אמרה ולקחה לגימה מהכוס שלה.
"פאק את מוכנה להפסיק לדבר על זה כבר?" אמרתי כשאני מסתובב כדי ללכת רחוק ממנה, היא גורמת לי להרגיש יותר מידי מצפון.
"זה יהרוס אותה." היא צעקה לי כשאני בא להתחיל ללכת וסטייסי מופיעה מולי. יופי מה שחסר לי.
"הייתה אחלה הופעה." סטייסי חייכה אלי, תפסתי אותה בזרוע שלה ורכנתי לכיוון האוזן שלה. "פעם אחרונה שאת מנסה להפריד ביני לבין מריצה." לחשתי לה באוזן, סטייסי הזעיפה לי פנים ושיחררה את הזרוע שלה מתפיסתי. "אני אחליט לגבי זה, יש לי שיחה קטנה לעשות עם חברתי הטובה כריס יאן." סטייסי אמרה והתנגשה בי קלות כדי להגיע אל הבר. מה לעזאזל? למה היא אמרה את השם של כריס? היא יודעת? אבל אין מצב, איך היא תדע? פאק אני כל כך דפוק, אני חייב להוציא מכאן את מריצה.
המשכתי להסתובב במקום כדי לחפש את מריצה לפני שמישהו אחר ידבר איתה, אני חייב לקחת אותה מכאן רק כדי שנוכל להתרחק מכל הטירוף הזה.

*******
מריצה-
יצאתי מהשירותים, שטפתי את ידיי כשבלייר ליידי, הסתכלתי במראה שמולי וראיתי שהיא מסתכלת עלי. "איך הולך עם הירו?" היא שאלה אותי, אני לא זוכרת שאי פעם ממש אמרתי לה שאני והירו ביחד אבל מי שקרוב אלינו יודע.
"האמת טוב מתמיד." אמרתי שאני נזכרת שהולך להיות לנו סופש שלם ביחד רק אני והוא, לשכוח מכל הבעיות ומכל הצרות . ניגבתי את ידיי במגבת שהייתה שם, אפילו על המגבת לניקוי ידיים בשירותים היה השם של ריצרד, הוא נורא אוהב את עצמו, אבל מגיע לו, הוא בן אדם מדהים ומעצב נורא מוכשר, בכללי, תמיד הכל כל כך פנסי בניו יורק, במנהטן בכלל.
"אני באמת שמחה בשבילך ובשביל הירו" היא אמרה כשיצאנו מהשירותים וג'ון חיכה לנו בכניסה לשירותים כמו ג'נטלמן אמיתי. "תודה בלייר, באמת." לחצתי על מפרק ידה כשאמרתי לה תודה, זה חשוב לי הפירגון הזה מאנשים שקרובים אלי במיוחד בכל מה שנוגע להירו, אני בטוחה ברגשות שלי כלפיו והאמת היא שכל השדים שהיו לי לגבי הרגשות שלו כלפיי נהיו כל כך קטנים, היה לי קשה להאמין ברגשות של הירו כלפיי, אבל אחרי שאמר את המשפט 'אני לא הייתי ואני לא רוצה להיות עם אף אחת אחרת מלבדך' פשוט המיס אותי לגמרי, מרגע לרגע אני יכולה לראות את הרגשות של הירו כלפיי מתחזקים יותר ויותר, אם חשבתי שאני רק משחק בשבילו עכשיו אני כבר לא חושבת את זה. לראות אותו עם השרשרת של מגן דוד, שהוא עונד משהו שקשור למולדת שלי, הראה לי כמה הוא מעריך אותי ואותה, הירו מראה לי במחוות קטנות בלי לשים לב את הרגשות שלו כלפיי, אני מודה שעדיין מסתובב בראשי הפחד והחשש שאני אולי חיה בפנטזיה אחת גדולה שהכל הוא שקר אבל כרגע טוב לי להיות ככה, יותר מידי טוב.
"קדימה בנות, בואו נלך לקחת משקאות." ג'ון אמר. הוא החזיק את ידה של בלייר, הם כל כך יפים ביחד, באמת. הלכתי איתם לכיוון הבר, ג'ון היה נורא נחמד אלי מהפעמים האחרות שנתקלנו זה בזו, הוא בקושי שם לב אליי, האמת היא שהוא זה שקלט אותי לבדי כאן מחכה להירו והציע לי להצטרף אליהם להמתין להירו, אני יודעת שבלייר הייתה מציעה את זה אם לא ג'ון אבל שמחתי שג'ון הציע את זה, חשוב לי להיות בסדר עם אנשים שקרובים להירו, כי אפשר להגיד שהמשפחה שלו לא ממש אוהבת אותי, כך נראה.
"מה בשבילך?" ג'ון שאל אותי כשהוא מבקש מהברמן משקאות. "מרגריטה." צעקתי לו בין כל הרעש שהיה מסביב.
מעניין איפה הירו, עבר כבר די הרבה זמן מהרגע שאני הגעתי לכאן.
"או הינה אתם" אלי מצאה אותנו. בלייר ישר חיבקה אותה "אני גאה בך! תצוגת האופנה הייתה פשוט מהממת." היא אמרה לה בהתלהבות.
"תודה, גם מריצה עשתה הרבה." היא צעקה לה כשהיא מצביעה עלי. "אני יודעת! כבר הספקתי להחמיא לה מה את חושבת." בלייר אמרה.
"את לא שותה?" אלי שאלה אותי כשהיא עם כוס בידה. בדיוק ג'ון מביא לי ולבלייר את השתיה שלנו. אלי הרימה את הכוס שלה כסימן לחיים ואני עשיתי כמוה כשהיא חייכה אלי, אני לא יודעת למה אבל אלי מסתכלת עלי מוזר כל היום הזה.
"איפה הירו?" צעקתי לאלי, הם נסעו ביחד, הוא אמור להיות כאן גם.
היא משכה בכתפיה כסימן שהיא לא יודעת לאן הוא נעלם. "בואו לרקוד!" בלייר צעקה לי ולאלי, הלכנו איתה יחד לרחבה כשג'ון אמר לה שהוא מעדיף להישאר על הבר ולצפות בנו. בדרך לרחבה ראיתי את סטייסי מדברת עם כריס יאן, מה הקשר שלהן? הן מאותה תעשיה והכל אבל מעניין אם הן חברות או שהן מדברות עסקים. אני עוד צריכה לדבר עם כריס, להבין את המשמעות של מה שהיא אמרה לי לפני התצוגת אופנה אבל האמת היא שאני קצת מתביישת לגשת אליה עכשיו, אני רוצה להנות עכשיו, יהיה מה שיהיה אחר כך.

אני בלייר ואלי רקדנו וחיפשתי עדיין במבטי את הירו ברחבה, אלי אמרה לי שהוא כאן שהם הגיעו יחד ושהוא מסתובב. המוזיקה נעצרה פתאום והדיגיי דיבר. "לכל האורחים היקרים, יש לנו כאן שני זמרים נהדרים שרוצים לשיר לכם שיר ביחד. בואו נקבל אותם, הירו נייט ודרו דיימון!" ישר כל האנשים שהיו ברחבה הסתובבו כלפי עמדת הדיגיי שהיה לידה במה קטנה ששם ראיתי את הירו בבגדים שהגיע איתם לתצוגת אופנה, האופיינים לו, שרשרת מגן הדוד נצצה ממנו. "בואו נתקדם!" אמרתי לאלי ולבלייר, הם הנהנו והתחלנו להתקדם לכיוון הבמה כשהמוזיקה התחילה להתנגן.
הסתכלתי על הירו כמה הוא מאושר שהוא שר, איך הוא מחייך, הוא נראה כל כך טוב, יש לו קול כל כך מחוספס, שונה, אי אפשר שלא להבחין בכך שזה הירו ששר כששומעים את הקול שלו, קול כזה מיוחד, ככל שהתקדמנו לבמה יכולתי לראות את תווי פניו איך הם זזים כשהוא שר, קו הלסת הבולטת שלו, הגומה שלו שמבצבצת כשהוא מחייך.
בחיי הוא כל כך סקסי, הדבר היחידי שאני רוצה לעשות עכשיו זה להוריד אותו מהבמה וללכת הישר לשירותים איתו, להרגיש את מגעו עלי, את הטבעות שלו, הוא ענד שתי טבעות חדשות שלו הכרתי לפני, האות H באנגלית והאות N, ראשי התיבות של השם שלו. מתי הוא קנה אותם? בטח עם השרשרת, הוא פשוט הורס אותי, הירו קלט אותי מסתכלת עליו ונהנת לשמוע אותו שר, הוא קרץ לי וחייך את החיוך המושלם הזה שלו, שחשף את כל השיניים שלו, חייכתי אליו בחזרה, ורק רציתי שירד כבר מהבמה הזו כדי שאוכל לקחת אותו מכאן.

הבחורים סיימו את הדואט שלהם- "אני הולכת להירו" צעקתי לאלי ובלייר והן הנהנו אלי, חיכיתי להירו בקצה הבמה הקטנה. דרו ירד לפניו מהבמה בקפיצה אחת, הוא נפנף אלי לשלום, אני לגמרי מתה, דרו דיימון זוכר אותי? אני מתעלפת. אם הייתם שואלים אותי ביום שהייתי בהופעה של דרו דיימון בישראל אם אי פעם הוא ינופף אלי כי הוא זוכר את הפנים שלי הייתי צוחקת לכם בפנים, אבל תראו מה זה, החיים יכולים להשתנות בשניה, ושלי לגמרי השתנו מהרגע שהכרתי את הירו נייט.
"היית די לוהט שם." אמרתי כשהירו מתקרב אלי. הוא חייך אלי תפס בפרק כף ידי והצמיד את ידי לשפתיו ונתן לי נשיקה קטנה, הוא הסתכל מסביבינו, בחן את האנשים. היינו בפינה שהייתה חשוכה יחסית מכל שאר המקום, ככה שלא יותר מידי אנשים היו לידנו ולא שמו לב אלינו.
"אנחנו צריכים ללכת מכאן." הוא אמר. "מה? למה? אני עוד לא רוצה ללכת." קימטתי את מצחי.
"יש לנו משהו יותר טוב לעשות" הוא קרץ לי, אני בתגובה נשכתי את שפתי. "כמו מה?" התגרתי בו כשאני מרימה את ראשי להביט בו יותר, הוא כל כך גבוה. נשכתי את שפתיי שוב.
"אל תעשי את זה פה, עוד יעמוד לי." הוא אמר כשהוא משחרר את הנשיכה של שפתיי באגדולו, כמו שהוא תמיד עושה. לא רציתי ללכת עוד, אבל האמת היא שהירו העיר את גופי והרגשתי את החשמל הזה, הרגשתי את הגוף שלי מתחמם, ורק רציתי להרגיש אותו בתוכי, נכנעתי לתשוקה שלי ולא יכולתי לחכות שרק ניהיה לבד כדי שהירו יסיר ממני את השמלה שלי.
הנהנתי להירו כשהוא לקח את כף ידי, הוא הוציא את הטלפון שלו "אני מסמס לג'ון שהלכנו ושיודיע לכולם." הנהנתי להירו שוב כשאני הולכת אחריו. הלכנו לעמדה בה שומרים את המעילים שלנו, הירו הלך להביא לנו את המעילים שלנו.
הלכנו לכיוון אולם הכניסה למלון כדי לחכות לנהג של הירו שיגיע ליציאה האחורית, איך הירו תמיד ערני לפאפרצי, הוא כל כך משתדל להסתיר אותנו מהם, כנראה שהפאפרצי נורא נכנסים לו לחיים אם הוא ככה מתנהג, מצד אחד זה כיף שאנשים רק רוצים לדעת עליך, מצד שני פרטיות זה משהו שצריך לשכוח ממנו ברגע שאתה נהפך להיות מפורסם.
"אהבתי את השרשרת שלך." אמרתי כשהסתכלתי עליו כשהוא בדק בטלפון שלו הודעות בזמן שאנחנו הולכים.
הוא הסתכל על השרשרת שלו וחייך. "ידעתי שתאהבי." הוא חייך.
"למה בחרת לקנות דווקא מגן דוד?" שאלתי אותו כמו שאני תמיד שואלת שאלות.
"כי זה מזכיר לי אותך." הוא אמר. אני נשבעת שאם לא היינו במקום סביב אנשים הייתי קופצת עליו עכשיו בלי לדפוק חשבון, אבל הוא יהרוג אותי.
חייכתי את החיוך הכי גדול שלי.

הגענו לאולם הכניסה, ראיתי שם את סטייסי וכריס יאן.
כשהירו קלט אותן הוא ישר הסתובב לסגת לאחור, "פאק" הוא אמר לעצמו. לא הבנתי למה הוא הגיב ככה.
כשהסתובבנו ג'ון בלייר ואלי היו מאחורינו. "הזמנת את הלימוזינה?" שאל אותו ג'ון. הירו הנהן. "נחזור איתך." ג'ון אמר.
"אוקי אוקי אז בואו נלך בזריזות לפאקינג יציאה האחורית." הירו היה נראה לחוץ. כולנו באנו להתקדם לכיוון היציאה האחורית.
"בורח ממני?" קולה של סטייסי נשמע פתאום באולם הכניסה שמלא בכל מיני אנשים.
הירו הסתובב ואני אחריו. "פאק לא." הוא נהם על סטייסי.
"דווקא נראה שכן, למרות שהייתי ממליצה לך מריצה לברוח ממנו." סטייסי אמרה, שוב היא מתחילה עם התחככים שלה כדי להפריד בנינו.
"את מוכנה לעזוב אותי כבר? מה עשיתי לך?" הטונים שלי קפצו באחת.
בלייר אלי וג'ון היו מאחורינו, קיוותי שאני לא אצטרך לריב עם סטייסי כאן ושזה לא יגיע למצב פיזי, מעולם לא רבתי מכות עם אף אחד, אני מקווה שאלי ובלייר יהיו להגנתי למקרה שהעניינים התחממו יותר מידי, למרות כשהירו לצידי אני מרגישה בטוחה יותר.
"מתוקה, לא עשית לי כלום, האמת היא שאני הפעם לטובתך, אני לא מאמינה שעשית לה דבר כזה הירו או שאקרא לך בריידן" סטייסי אמרה. מה? על מה היא מדברת? היא מדברת על זה שהם שכבו ביחד? כי הירו לא ישקר לי זה לא נכון, אבל מה הקשר בריידן?
"סטייסי תסתמי את הפאקינג פה שלך."
"כן למה שלא תספר לה מר בריידן." כריס יאן התקדמה לעברנו ונעמדה לצידה של סטייסי, מה קורה כאן?
"על מה הן מדברות הירו?" הסתכלתי עליו לא מבינה.
"בואי איתי הביתה ואני אסביר לך הכל, רק בואי איתי ואל תקשיבי להן." הירו התחנן אלי, הוא היה נראה לחוץ מידי.
"מה קרה?" שאלתי את הירו שמחזיק בידי ומנסה למשוך אותי איתו.
"מה שקרה מותק זה שאם חשבת שהירו נייט הוא בחור מהסרטים, תחשבי שוב, הוא התקשר לכריס יאן מהטלפון שלך כדי לבטל את התצוגת אופנה שתכננתן מתוקה, יפה לראות שיש לך חלומות."סטייסי אמרה בחיוך ערמומי.
מה? הוא עשה מה? אני לא מצליחה להבין כלום. הירו סגר את עיניו "סטייסי תלכי לעזאזל." הירו אמר בלחישת זעם.
"או אל תדאג בייב, אני הולכת מכאן, עשיתי את שלי." היא אמרה, כשהיא חוזרת לקחת את הדברים שלה מהמקום בו השאירה אותם כשהיא ממשיכה להסתכל עלינו בחיוך תחמני והלכה, אני נשארתי עומדת מבולבלת ממה שהיא אמרה, כולם שותקים, אלי בלייר וג'ון לא אומרים כלום, אני אפילו לא הסתובבתי להסתכל עליהם, אני רק מסתכלת על הירו שלא אומר דבר.
"אתה מתכוון להסביר לי מה שהיא אמרה?" אמרתי לו.
"אני אסביר לך." כריס יאן צעדה צעד אלי.
"אני לא יודעת מה הוא בשבילך מריצה, אבל מסתבר שהבחור הזה התקשר אלי כשהוא אומר שקוראים לו בריידן המזכיר שלך מהעבודה, הוא אמר שביקשת להעביר לי הודעה שזה לא יסתדר לך לעשות את תצוגת האופנה שאת מרגישה שזה עדיין גדול עלייך, שאת עוד לא מוכנה, שאת רוצה לבטל הכל" היא הסבירה. לא רציתי להאמין, לא יכולתי להאמין.
"זה נכון הירו?" שאלתי מגמגמת, מתחננת שהוא יגיד שזה לא נכון. הירו שתק, הוא רק הסתכל עלי כשהוא מושך את שערו השופע תלתלים לאחור.
"זה נכון." שמעתי את קולה של אלי. הסתובבתי אליו כשאני מופתעת לגמרי.
"אני מצטערת הירו, אבל מגיע לה לדעת את האמת." אלי אמרה כשהיא מסתכלת על הירו וצועדת צעד לעברי.
"ידעת?" שאלתי אותה כשאני מרגישה את כל עולמי מתפוצץ, גל של בושה וכאב הציף אותי, הרגשתי מושפלת שכל האנשים האלה שומעים מה הבן אדם שהכי קרוב אלי, הבן אדם שהתאהבתי בו, הבן אדם ששינה אותי, עשה לי.
"בטעות מריצה, כריס דיברה איתי וכשהיא הסבירה לי לא היה צריך לחשוב יותר מידי כדי להבין את זה." ניסיתי לא לבכות, החזקתי את הדמעות שהציפו את עיני כל כך.
"מריצה בבקשה בואי איתי הביתה, נדבר על הכל כמו שצריך. הירו החזיק את ידיי. שיחררתי את ידי ממנו באחת. "לבוא איתך הביתה? אתה צוחק?" אמרתי כשאני מסתכלת עליו, על הבחור עם העיניים הירוקות שהרגשתי שפשוט אני לא מכירה אותו, הרגשתי איך הפנטזיה שלי מתמוטטת, חלמתי על אביר על סוס לבן, אבל הוא חתיכת מניאק אנוכי שחושב על עצמו.
הרגשתי את הזעם שלי מתגבר, הרגשתי את הכעס מציף אותי, איך הוא מעז עוד להגיד לי לבוא איתו הביתה?
הרגשתי כף יד מונחת על הכתף שלי, זאת הייתה בלייר. "מריצה בואי נלך" היא אמרה, ניסתה להיות לטובתי, אבל הרגשתי נבגדת, נבגדת מכולם, נבגדת מאלי שידעה ולא סיפרה לי נבגדת מהירו הבחור שאהבתי, שאני אוהבת כל כך, איך הוא היה מסוגל לעשות לי את זה?
"אני.. אני.." לא הצלחתי אפילו להשלים את המשפט ופשוט ברחתי משם, יצאתי מהמלון מהכניסה הראשית, הירו רץ אחרי. רצתי עד לרחוב, היה קר וחשוך, לא היו אנשים או מכוניות נוסעות מסביב, כך הרגשתי בליבי, הרגשתי שהכל חשוך קר וריק. לא יכולתי להמשיך לרוץ על העקבים אבל המשכתי ללכת במהירות.
"מריצה חכי בבקשה!" הירו השיג אותי, הוא גרם לי לעצור להסתובב אליו, הבטתי בו, הוא היה במרחק כמה צעדים ממני, אבל הרגשתי כמה אני רחוקה ממנו, הרגשתי שאני לא מזהה את הבן אדם שעומד מולי, שהיה הדבר הכי קרוב אלי מכולם.
הזעם התפרץ, לא הצלחתי לחשוב מרוב כעס, מרוב זעם. "חכי? איך אתה מעז בכלל? " הסתכלתי עליו כשאני עוד מעכלת את כל מה שקרה כאן, להיות מושפלת מול אלי, מול בלייר וגון, מול כריס יאן, בחיים לא הרגשתי כל כך נורא, לא יכולתי להחזיק את הדמעות שלי יותר. הדמעה פשוט ירדו להן ולא יכולתי לעצור אותם.
"רק... תניח לי.." אמרתי בין לבין דמעה, הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת, לא מסוגלת לדבר איתו לא מסוגלת להסתכל עליו, הבחור שעמד שם זה לא הבחור שהתאהבתי בו, זה בן אדם אפל וקר, שאכפת לו רק מעצמו הזהירו אותי מכך כל כך הרבה, הזהירו אותי ממנו, אבל לא רציתי להקשיב כי האמנתי בפנטזיה שלי, האמנתי שהוא השלמות, האמנתי שהוא הסוף הטוב לסיפור שלי, האמנתי שהוא.... האמנתי. הכל התפוצץ לי בפרצוף, הפנטזיה שלי מתה, שוב. איך נתתי לעצמי להתאהב בו? איך נתתי לעצמי ליפול למשחק שלו? זה מה שאני תמיד הייתי, משחק, הוא שיחק בי ובחלומות שלי, הוא לקח ממני את הדבר הכי חשוב לי, את הדבר שבשבילו הייתי מוכנה להקריב הכל, ומה שעצוב שעמדתי בשאלה מה אני צריכה לעשות אם זה לבחור בו או בחלום שלי, אני רציתי לבחור בו יותר מהכל, אבל הוא לא שאל אותי, הוא פשוט עשה, הוא פשוט לקח ממני את החלום שלי.
"מריצה.. בבקשה" הוא אמר כשהסתובבתי ממנו, לא יכולתי להמשיך להביט בו, רק רציתי להיות רחוקה ממנו, ופשוט רצתי משם, רצתי רחוק ממנו.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Blackbird Night
Blackbird Night
טוב שזה יצא החוצה. באסה שדווקא דרך סטייסי שאין לה כוונות טובות מריצה גילתה, אבל היא הייתה חייבת לדעת.
היירו הגזים הפעם ואני לא בטוחה אפילו שמגיעה לי הסליחה של מריצה...הוא ממש עשה לה את מה שאבא שלו עשה לו. היא באמת האמינה שהיא לא טובה מספיק להרים תצוגה עם כריס...
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
וואיי איזה כאב לב, על שניהם. מעניין מה יהיה איתם?!
הגב
דווח
1 אהבתי
Rina Gidoni
Rina Gidoni
עצוב:(מחכה להמשך
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
עדיין מחכה.
עדיין מחכה.
מאת: The Inspiration Th
לאן שהחיים יקחו אותנו
לאן שהחיים יקחו אותנו
מאת: הדר .
שלוש מילים קטנות....
שלוש מילים קטנות....
מאת: אנונימי
ההתנגשות השניה חלק 28
ההתנגשות השניה חלק 28
מאת: Miss D
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan