כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

איפוס מחדש פרק 12+13

באותה תקופה הייתי שקועה בלמצוא עבודה על מנת שאוכל לממן את הלימודים שלי שלא כמו מליקה אצלה הכל היה בא בקלות יותר

פרק 11

כולם ידעו שההורים של לישי מתגרשים, הם היו בתהליכי גירושים רק כי לאבא שלה הייתה מאהבת, אבל גם היא זרקה אותו. אני זוכרת את הפעם ההיא בגיל עשרים כשלישי ומליקה חזרו מהבסיס לישי התארחה אצלנו, אבא שלה הביא אותה אלינו במכונית. הוא היה גבר נאה, עיניים בהירות ועם גובה מרשים. לישי לא דומה לו, היא בדיוק כמו אימא שלה מעט ממורמרת.
" תודה אבא אתה יכול ללכת" אני זוכרת שהייתי עם דלת פתוחה ונופפתי לו מבלי שיסתכלו.
" ביי מותק" אמר לה והיא טרקה את הדלת.
" היי לישי את אלינו? מליקה בחדר" לישי מיהרה לעבר המדרגות ובהתרגשות רבה למליקה בעודי עם דלת פתוחה. אבא ואימא נסעו לאירוע יום הולדת שהיה בזמנו.
" אתה אבא של לישי?" התקרבתי אל המכונית שטרם נסעה.
" כן, את התאומה של מליקה?" הנהנתי בחיוך.
" איך קוראים לך?" שאלתי אותו
" אבנר" אבנר... שם בנאלי לאיש כמוהו.
" אני זורי, כבר התגרשת?" הוא צחק.
" אני מבין שאת יודעת"
" מי לא? לישי דיברה על זה עם מליקה בפעם האחרונה שהייתה אצלנו הן בנות רכלניות, אני לא כזאת" משום שלא היו לי חברים לא היה לי עם מי לרכל, רעות ניתקה איתי קשר אבל זה סיפור לפעם אחרת, מחיתי במוחי והמשכתי להסתכל על עיניו היפות.
" היא אמרה לך שהיא שונאת אותי?"
" כן, שהיא מעמידה פנים שהיא נחמדה אלייך בשביל הטבות ממך. אתה יודע שאין לך זכות להאשים אותה"
" כן... את חכמה"
" תוכל להגיד את זה שוב? אני אקליט את זה להורים שלי שתמיד אמרו שמליקה חכמה ומצטיינת בלימודים"
" ילדונת, חכמה לא קשורה להצטיינות בלימודים התמדה קשורה להצטיינות בלימודים. לך יש חכמת חיים שאף מצטיין לא ישיג, את לא נכנסת?"
" מה? לבפנים?" עשיתי פרצוף עם קול.
" אני מעדיפה להמשיך לעמוד כאן ולא לשמוע רכילות של חיילות בצבא" הוא הבין.
" מליקה ואת... אתן בכלל לא דומות" סוף סוף מישהו שם לב לזה.
" אתה אומר את זה עכשיו בשביל שאצטרף אלייך לטיול, נכון?" ראיתי את זה בעיניים שלו.
" לא, אבל אם תרצי אני בדיוק נוסע מחוץ לעיר" טכנית אינני קטינה יכולתי לעשות כרצוני, אבל לא רציתי לפגוע במליקה ובלישי מה הן יחשבו.
" אני חושבת שלא כדאי לי, זה יפגע בבת שלך ובאחותי"
" למה את מתחשבת באחותך כל כך?"
" סליחה?" כל השיחה הזאת הייתה מוזרה, בעודי עומדת מחוץ לדלת סגורה והוא עם חלון פתוח בחנייה.
" היא תמיד הייתה מדברת עלייך שאת מעמיסה עליה שלפעמים הייתה רוצה להיות בת יחידה" היו לי דמעות בעיניים גם אם זה לא נכון, זה העציב אותי.
" אני באה, רק תחנה ברחוב ממול שלא יראו" הייתי נחושה בדעתי לנקום יום אחד באחותי אך מעולם לא עשיתי זאת.
ישבתי איתו במכונית ולמליקה תירצתי שיצאתי לקניון בעיר הקרובה אלינו.
" אני יכולה לשאול אותך משהו?" פניתי אליו בזמן שנהג.
" כן בוודאי"
" למה בגדת באישתך?"
" לא בגדתי, זאת אומרת בהתחלה לא. היינו רבים... ככה זה מבוגרים"
" ומה עם המאהבת שלך?"
" היא זרקה אותי, אמרה ששיחקה בי וכי היא בכלל מעוניינת בנשים" צחקתי בקול משתומם.
" אני לא מאמינה לך!" נסענו לתחנת דלק שדי רחוקה מהיישוב פה איש לא מכיר אותי.
" את רוצה גלידה, ילדונת?" הנהנתי לא היה לי אכפת שגבר מבזבז עליי את כספו, למעשה נהניתי מזה.
ישבנו בפרגולה בחוץ אני אכלתי גלידה בזמן שהוא עישן סיגריה.
" אתה יודע שזה לא בריא"
" כן, קשה להיגמל"
" אז כמה ילדים יש לך?" לא ידעתי, לישי אף פעם לא דיברה על אחים או אחיות.
" יש לי עוד בן"
" בן כמה הוא?"
" עולה לכיתה ח"
" מוזר שאני לא יודעת, לישי אף פעם לא מדברת עליו"
" מאז שאופיר נולד קשה לה שתשומת הלב הלכה אליו"
" אני יודעת איך זה מרגיש"
" את אומרת את זה בגלל מליקה?" הנהנתי.
" מליקה תמיד דרשה יותר תשומת לב בכל דבר לכן עשיתי הכל בשביל שיסתכלו גם עליי, אבל זה לא עזר" גם לא כשחליתי.
" שמעתי שהיא טסה בקרוב"
" כן, לגור בניו יורק ולעבוד שם"
" אני תמיד אומר שאם ללישי הייתה אחות היה לה קל יותר"
" זה בכלל לא קל, זה מרגיש לפעמים כמו תחרות. אתה לא יודע? כולם אוהבים את אחותי, היא המצטיינת, הילדה הטובה והחסודה" הוא צחק.
" חסודה?"
" מתנזרת מכולם, בעיקר מבנים"
" ואת?"
" אני לא מפחדת מבנים. אני גם לא מצטיינת בשום דבר"
" אני מבין" הגלידה נאכלה על ידי, השתעממתי ביקשתי ממנו שנלך למקום אחר, היו אנשים שהסתכלו עלינו וחייכו וודאי חשבו שאנחנו אבא ובת.
" אני צריך להוציא את צ'רלי הכלב שלי, תרצי להצטרף?" הנהנתי, נסענו אליו חיכיתי מחוץ ליחידת הדיור שבה הוא גר ואז כלב חמוד קפץ עליי.
" איזה חמוד אתה!" ליטפתי אותו ושיחקתי, אבנר צפה בי וחייך.
" לישי אמרה לי שאם אני רוצה שהיא תבקר אותי אז אני צריך להיפטר מהכלב"
" זה מגוחך, במה אשם הכלב החמוד הזה?"
" זה מה שאני אומר לעצמי"
" אם היא לא תבוא אז זו בעיה שלה, היא מפספסת את אבא שלה"
" שנחזור?" הוא הנהן.
נסענו אל הבית שלי, כמובן שהוא רק הסיע אותי לרחוב המקביל על מנת שאיש לא ידע שיצאתי לאכול גלידה עם איש בן ארבעים ושלוש.
" אבנר אשמח אם כל הערב הזה יישאר בנינו"
" בטח אני לא ארצה לפגוע בך או בבת שלי אם היא תדע"
" תודה שהעברת לי את הערב" נתתי לו נשיקה על השפתיים, הוא התפלא ונישק אותי חזרה במשך דקה שלמה, אחר כך יצאתי מהמכונית בחיוך לא הסתכלתי על הפנים שלו שוודאי היו מופתעות, אני בטוחה בזה.
....

איזה חלומות הזויים, ממש כמו מכונת זמן שמחזירה אותי אל העבר. את אבנר לא ראיתי הרבה, זאת אומרת יכלו להיווצר מצבים שבהם הייתי נתקלת בו אבל נמנעתי מהם. לישי המשיכה להגיע והוא היה מביא אותה באותה מכונית ישנה, הייתי מציצה מהחלון ולפעמים הייתה לי את ההרגשה שהוא מחכה שארד למטה. באותה תקופה הייתי שקועה בלמצוא עבודה על מנת שאוכל לממן את הלימודים שלי שלא כמו מליקה אצלה הכל היה בא בקלות יותר.


יום אחד לישי הגיעה בהפתעה עם אבא שלה, היא תמיד הייתה מגיעה כשהוא היה זה שמביא אותה אלינו רק כי באותם הזמנים היא בדיוק התחילה ללמוד שיעורי נהיגה.
אז הוא ראה אותי השקתי את הגינה עם צינור.
" אבא אתה יכול ללכת" היא הבחינה במבטים שלו עליי זה היה שקוף ואז הוא נסע.
" למה אבא שלי הסתכל עלייך ככה?" פנתה אליי, היא מעולם לא הייתה מדברת איתי, רק אם אני הייתי פונה אליה קודם וגם אז לא הייתה מוציאה הגה מתעלמת ובורחת.
" הוא כנראה לא יודע שיש למליקה אחות תאומה"
" סיפרתי לו"
" אז אולי הוא בהלם מזה"
" לא נראה לי, טוב לא משנה" אמרה ונכנסה לבית שלי. הוא חזר אך לא במכונית אלא ברגל וקרא לעברי, לא הלכתי מפני שאימא הציצה מהחלון.
" אימא שלי מסתכלת" הוא התחבא. מאז הפגישה ההיא עברה שנה.
" נוכל לדבר?"
" בשביל מה?"
" בבקשה" התחנן בפניי.
" בסדר עוד חמש דקות בגן השעשועים הנטוש" לשם איש לא הולך היו סיפורים שהוא רדוף רוחות תמיד התפלאתי על הדמיון שיש לאנשים, אז צחקתי.
" אימא סיימתי להשקות את הגינה, אני הולכת" צעקתי לה ולקחתי את התיק שלי מהחדר.
" לאן את?"
" לדואר לבדוק אם הגיעה לי חבילה" שיקרתי, לא הזמנתי דבר בדואר.
" תחזרי מהר אני צריכה להסיע את הבנות לימית" עוד חברה של מליקה, היא מעולם לא הציעה לי להצטרף אליה אף על פי שידעה שאין לי חברים או חברות. ' את יכולה ללכת לבנים האלו שלך בשביל מה את צריכה חברות' הייתה אומרת בזלזול.
יצאתי לכיוון הגן הנטוש, הוא היה חשוך ורק פנס אחד האיר.
" אבנר?"
" אני כאן" הוא ישב על הספסל תהיתי מה הוא רוצה ממני.
" מה אתה צריך ממני?" שילבתי ידיים ועמדתי מולו.
" בפעם האחרונה שנפגשנו התנשקנו"
" לא התנשקנו, אני זו שנישקה אותך. מה אתה מנסה להגיד?"
" לא שכחתי את זה את... כישפת אותי" צחקתי בקול.
" אתה רוצה להגיד לי שנשיקה אחת כישפה אותך?" הוא הנהן.
" למה נישקת אותי אז?"
" כי התחשק לי, זה אסור?"
" את תמיד עושה מה שבא לך?" בדרך כלל.
" כן"
" התגרשת בסוף?"
" כן"
" אני חייבת ללכת"
" את פשוט בורחת?"
" לא, אני פשוט באמת חייבת ללכת"
" את צריכה טרמפ?" הנדתי בראשי
" לא מצאת לעצמך מישהי חדשה?" הוא עשה לא עם הראש.
" אתה תמצא, אתה איש נאה מאוד"
" את תמיד יודעת איך להחמיא לבן אדם?"
" רק למי שמגיע" לפתע הפנס היחיד שהאיר החליט להפסיק לעבוד.
" הבת שלי לא חושבת כמוך"
" אני לא יודעת איך אתה בתור אבא, אבל אתה לא בן אדם כזה גרוע" הוא קם ממקומו ועמד מולי לא היה הבדל גדול בנינו בגובה.
" כשזה בא ממך זה עושה טוב לשמוע"
" לא אכפת לך שאני בגיל של לישי?"
" את בכלל לא מתנהגת כמו בת עשרים ואחת"
" אתה בכוח דוחף לי מחמאות בשביל שאנשק אותך?" היה לי את הדחף הזה פתאום.
" באמת לא אכפת לך?"
" באמת באמת"
" תעשה טובה תמצא לעצמך אישה טובה" לקחתי את טלפון הנייד שלו מתוך הכיס והכנסתי את המספר שלי, לאחר מכן התרחקתי והלכתי משם, הוא נשאר במקום על אף הרצון שלי לנשק אותו.

פרק 13

" זורי!" זה היה לואי שהגיח לי מתוך כל החלומות על מנת להחזיר אותי למציאות.
" מה אתה... עושה כאן?"
" אוסף אותך את שוב מאחרת!" איחורים הפכו להרגל עבורי אז התארגנתי במהרה.
" עזבי את הכל פשוט בואי כמו שאת נטאשה תלביש אותך" הוא רציני? בכותנות שלי? אני לא מסוגלת לצאת ככה אפילו לי יש גבול.
" קדימה" משך אותי אל מחוץ לדירה ונעל את הדלת.
" לאן הולכים הפעם?"
" לעוד יום של צילומים" לעזאזל שנאתי את הצילומים האלה.
הסצינות היו קצרות כל פעם התחלנו וסיימנו וזה חזר חלילה עד לסצינה מספר 22.
" תומר, מליקה קדימה" הסט היה בחוץ על חול יבש, הוא שרך את שרוכיי נעליו והסתכל עליי עד שאמרו אקשן.

" חשבתי שאנחנו לא מדברים"
" אנחנו לא" דיקלמתי את הטקסט, הוא שרך את שרוכיו ונעמד על ידי.
" מה את עושה כאן?"
" בוהה בשמיים" מצלמה אחת הייתה ממוקדת בי ואחת בשמיים.
" ומה את רואה?"
" את אחי, הוא נפל בצוק איתן" הייתי צריכה לשדר רגש.
" אני מצטער..." השפיל ראשו.
" זה בסדר... מתי האוטובוס יתוקן אנחנו תקועים במדבר!"
" עוד קצת.... תתכופפי!" היה לפתע צליל בום. הוא התכופף יחד איתי, עטף אותי בידיו. הנשימות שלי היו לא סדירות מרוב שנבהלתי.
" את בסדר?"
" כן... תודה" הוא חייך
" וקאט, איזו סצנה!"
הורדתי את הידיים שלו ממני והזקפתי.
" אתם משוחררים, מחר יש לכם סצינה רומנטית תעשו טובה תנסו לעשות אותה על הצד הטוב ביותר" זה היה הבמאי שהיה במצב רוח לא טוב היום למרות הכל.
" את מוכנה לקראת מחר?" תומר עצר אותי ואת כוס השוקו הטעים באמצע הדרך.
" כן, בוא לא נעשה מזה עניין. נתראה מחר" לא הראיתי התעניינות שלא יחשוב שאני רוצה בחברתו, כבר לא אכפת לי מאף אחד.

...

לואי הבטיח לי שלא נשאר עוד הרבה לצילומים, הוא יודע כמה חסרת סבלנות אני יכולה להיות או מעופפת תלוי באיזה מצב. לפעמים על הסט אני יכולה לחלום בהקיץ או לנבור לעבר בלי שום סיבה עד שמעירים אותי למציאות.
החיים של מליקה משעממים אותי, שוב דבר חדש לא קורה או מפתיע... רציתי הרפתקאה, אמנם גם בעבודה שלי אין ריגושים אך לפחות התעסוקה רבה אין זמן אפילו לשתות שוקו, אפילו התגעגעתי לגידי ולמבטים המתיפייפים שלו אליי.
הגחתי בפתח הבית והכנתי שוקו, כן זה מה שהתחשק לי, לא לאכול ואפילו לא לנשנש את אחד החטיפים שהחבאתי מלואי לאחר שחטפתי ממנו כל כך הרבה צעקות ופשוט התיישבתי על הספה בניחותא, תהיתי מה משדרים בשעת צהריים שכזו. אחר הצהריים תמיד הייתה שעת עבודה כך שלא הייתה לי את היכולת הזאת לשבת וליהנות כך מכוס שוקו חם.
" מליקה?" נבהלתי, קול זר אך גם מוכר נשמע.
" מי זה שם?" ואז הוא הגיח מן המרפסת הצלם הזה... לעזאזל שוב שכחתי לסגור את המרפסת שנותנת לי בריזה כה נעימה בלילות.
" מה אתה עושה כאן?"
" תגידי זה נכון?" לא ידעתי כלל על מה הוא מדבר.
" אני מבקשת ממך שתלך!" עמדתי עם טלפון הנייד.
" אני מחייגת למשטרה!" איימתי הוא חטף ממני את הטלפון.
" תחזיר לי, זה שלי!"
" תעני לי על השאלה ואז אתן לך את הטלפון"
" אני רוצה שתלך מכאן!"
" אני גם אלך, רק תעני לי על השאלה"
" אני לא אתן לך את התענוג, הלכתי לחדר וכתבתי ללואי הודעה מהטלפון שלי שהסתנן לכאן צלם שלא מפסיק לשאול שאלות.
" הדירה שלך קצת ריקה את לא חושבת?"
" באת להתלונן על הדירה שלי או לשאול אותי שאלה?" כעסתי בנימה רוטנת.
" בסדר בסדר... הינה אני שואל" הייתי אחוזת תזזית וחסרת סבלנות.
" תומר חזן ואת, האם יש בניכם רומן?" צחקתי לו בפנים, לא התביישתי.
" זה עונה לך על השאלה?"
" עד שלא אשמע ממך"
" אין תגובה! עכשיו תלך מכאן אני לא חייבת שום הסברים לצלם שמסתנן לבתים של אחרים!"
" כתב, לא צלם"
" לא אכפת לי מה אתה, תסתלק!" הוא לקח את עצמו החזיר לי את הנייד ונעלם ולא היה לי אף רמז מי זה היה.

...

" מה הוא רצה?" שאל אותי לואי שהגיע באיחור של עשר דקות.
" שאל אותי אם תומר ואני מנהלים רומן"
" ומה ענית?"
" שאין תגובה ושיסתלק" אני לא כזאת טיפשה להעביר מידע כלשהו בין אם הוא כוזב או אמיתי אני לא אפגע בתומר בשביל זה.
" את יודעת איך הוא נראה?"
" כן, אבל איך אני אמורה לתאר אותו? זה קשה"
" פעם קודמת הוא ירד במעלית אולי יש וידאו ממצלמת הבניין!" עלה לי הרעיון.
" מתי זה קרה?" הופתע לגלות שהייתה גם פעם ראשונה.
" אני לא זוכרת... אולי לפני שלושה ימים? או שבוע?" כלל לא זכרתי, זיכרון אף פעם לא היה הצד החזק שלי.
" אראה מה אוכל לעשות תסגרי הכל ולכי לישון" הנהנתי, שנאתי לישון... רק לא לישון.
....

" אני מקווה שאת מרוצה עכשיו!" צעקה עליי מליקה יום לפני הטיסה שלה.
" לישי עכשיו מעולם לא תדבר איתי יותר! מה היה לך דחוף להיפגש עם אבא שלה!" היא ממש צעקה הרגשתי לא נעים מצד אחד אך מצד שני אם היא הייתה לצידי במקום עם לישי זה לא היה קורה.
" למה את שותקת?" שתקתי לא ידעתי מה אומרים ברגעים אלו.
" כדאי לך להצטער משום שאני לא אדבר איתך כדי שתלמדי לקח, אני שונאת אותך!" המילה הזאת גרמה לי לכאב לב, לא ידעתי שמליקה מסוגלת לומר משפט מכוער שכזה.
" מזל שאני טסה מחר ככה לא אראה אותך יותר" היו לי דמעות בעיניים.
אני לא ידעתי מי סיפר ללישי על הפגישות שלנו ועל השיחות שלי עם אבנר, היא לא תאמין לי, גם לא מליקה שכל כך מתעבת אותי... אולי עשיתי טעות?
מליקה לא סיפרה להורים מפני שהתביישה לספר להם שיצאתי עם גבר בגיל של אבא, אפילו אם הייתה מספרת זה לא היה משנה לי דבר.
" כמה זמן?" צעקה עליי
" מה כמה זמן?" פלטתי בלחש.
" כמה זמן ניהלתם רומן יחד?"
" לא ניהלנו אף רומן!"
" תפסיקי לשקר, נו כמה זמן"
" לא ניהלו אף רומן אני אומרת לך"
" אה נכון כי גם איתו שכבת" התחלתי לבכות לא החזקתי את עצמי.
" את מאכזבת אותי מליקה"
" גם את אותי!" היא תמיד הייתה מעין גיבורה בבית אחת שתמיד יש לה מה להגיד, בחוץ הייתה שקטה מדי.
" יצאתי איתו שלוש פעמים עד שהפסקתי"
" היה לך שכל להפסיק, כל הכבוד" מחאה כפיים בהתרסה.
" זה כן רומן, עשיתם את זה?" הנדתי בראשי אבל שוב אין טעם כי היא לא תאמין לי.
" מה מצאת בו בכלל?" ועל זה תודה שיש לנו טעם שונה בגברים.
" מה שאת לא מצאת באף בחור כי מעולם לא יצאת עם אחד" עקצתי אותה.
" את קינאת בי זה הכל, בגלל זה הלכת ושכבת עם אבא שלה כדי שזה יתגלה ואז היא לא תרצה להיות חברה שלי" זו בכלל לא הייתה התוכנית הדברים יצאו מהקשרם.
" תחשבי מה שאת רוצה, שתהיה לך טיסה נעימה וקריירה טובה" איחלתי לה רק טוב.
" אל תאחלי לי שום דבר אם את לא באמת מתכוונת לזה" התכוונתי לכל מילה אפילו שהיא שנאה אותי באותם רגעים.

...

קמתי לבוקר עם דמעות בעיניים, חלומות תמיד השפיעו על איך אני קמה בבוקר. הסיוט הזה השאיר אותי כבויה, התקדמתי לעבר המקלחת ולא רציתי לצאת.
סט הצילומים היה בתוך בית שאליו כביכול האוטובוס שהתקלקל בתסריט לקח אותנו.
" הי בוקר טוב" תומר נופף לי ולגם מהקפה שלו.
" בוקר טוב, מתי מתחילים?" הכנסתי ידיים לכיסים מרוב קור.
" עוד שעה, לכי להתארגן" נטאשה וקווין חיכו לי בחדר בכרגיל, לאחר אין ספור של מדידות הוחלט איזו שמלה תתאים לסצינה הזאת.
" בהצלחה היום!" לקחתי נשימה עמוקה ופסעתי לעבר סט הצילומים.
הסתכלתי על שאר השחקנים המשניים שהעמידו פנים שהם עוד נוסעים שהיו איתי בנסיעה על האוטובוס.
" זה המקום היחיד שמצאו באיזור?" שיחקתי את נעמה בחורה שלא אוהבת טבע שיום אחד נסיעה באוטובוס מובילה אותה להרפתקאה חדשה.
" כנראה" תומר ששיחק את איתן השיב.
" אז לאן התכוונת לנסוע?" שאלתי אותו בזמן שהמתנו בתור לקבלת המפתחות.
" סיני, ואת?"
" אילת" התקדמנו צעד.
" סיני לא קצת מפחיד?"
" לא, זה הכל סיפורים" הסתכלתי לתוך עיניו.
" תורך" התקדמתי שני צעדים ולקחתי את המפתח מאפרת בדלפק.
" אנחנו שכנים!" מלהיב ביותר"

...

" עוברים לסצנה הבאה... מליקה את קמה מוקדם בבוקר והמפתח נתקע בתוך הדלת... ואקשן"

" קדימה תצא!" גערתי במפתח והעמדתי פנים שהוא באמת נתקע.
" חתיכת ח$*&$!"
" את מדברת אליי?"
הצבעתי על המפתח ולחשתי את המילה דביל ברקע.
" תני לי"
" אתה לא תצליח זה קשה"
" תני לי לפחות לנסות"
הוא משך לאחור שוב ושוב, עמדתי מאחוריו כשצפיתי את מה שהולך לקרות בעוד כמה רגעים.
הוא מעד לאחור ונפל עליי, נדחפתי לקיר.
" את בסדר?"
" אתה בסדר?"
שאלנו שנינו, המבט שלו היה קרוב גם העיניים.
" יש לך מפתח סרבן גברת..."
" גמזו, נעמה גמזו" חייכתי.
" אני איתן, נעים מאוד" והסיטואציה שכולם בוהים בנו הייתה משונה, גם המצלמה הייתה קרובה מאוד.
" נעמה גמזו האם תרשי לי לנשק אותך?" נעמה הנהנה, זאת אומרת אני והוא נישק אותי ברכות לא כמו שהיה כתוב בתסריט אז הבמאי עצר.
" תומר קצת יותר בלהט" הוא נהנה לטעות כל הפעמים האלו ולעיתים היה נדמה לי שהוא עשה זאת בכוונה.
הסצינה האיומה הזאת נגמרה, פרשתי משם ומהעקבים הכואבים של נעמה גמזו.
" גם כן, מי קבע שאישה צריכה לנעול אותם!" זרקתי את הנעליים רחוק ממני ושקווין יסלח לי על זה.
" היית מצוינת!" לואי התפרץ מבחוץ ומחא כפיים.
" לואי אני רוצה להתלבש אם לא אכפת לך"
" בוודאי, אני יוצא תנעלי רק" פרטיות זה דבר כל כך קשה לקבל?
רציתי להימנע מהמפגש עם תומר, לא היה לי כח למשפטים שיגיד או לשאלות, אך זה לא קרה וכן פגשתי אותו על סט הצילומים התבקשתי להתלוות ללואי.
" אני חייב להודות שהתרשמתי"
" עשית את זה בכוונה, נכון?"
" מה? שטעיתי באיך לנשק אותך? בטח"
" חשבתי שאתה שונה אבל אתה כמו כל הבנים" היה לי מבט מאוכזב.
" אני מצטער, מליקה"
" גם אני על שהכרתי אותך" התעלמתי והלכתי לעזור ללואי אשר זקוק לעזרה.

" למה את כועסת על הילד?" ילד? זה ילד? תומר כמעט בן שלושים על איזה ילד הוא מדבר?
" מגיע לו שיחשוב על מה שעשה"
" את חייבת ללמוד להסתדר איתו. יש לך עוד הרבה סצינות איתו"
" לצערי הרב" מלמלתי את המשפט האחרון לעצמי מפני שלואי נכנס אל תוך הוואן, הפעם ישב מקדימה מבלי להגיד דבר. הצטרפתי אל קווין ונאטשה שגם הם היו שקטים.
" לואי למה לא פנינו בפנייה?" תמיד אחרי הצילומים הוא מסיע אותי הביתה.
" אנחנו לא נוסעים הביתה"
רציתי הרפתקאה? הינה קיבלתי אותה ועוד בכזו ספונטניות.

המשך יבוא...
איזה מתח! לאן לואי לוקח את זורי?
עד לפעם הבאה

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Blackbird Night
Blackbird Night
נשמע שיש המון מטען בין זורי למליקה. מעניין אם ככה מה בכל זאת גרם לזורי לוותר על עצמה לחלוטין למען מליקה
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
נכון, זורי פשוט טובה מדי
הגב
דווח
אביטל'וש סיאני
אביטל'וש סיאני
איזו כתיבה מרתקת!
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
עדיין מחכה.
עדיין מחכה.
מאת: The Inspiration Th
לאן שהחיים יקחו אותנו
לאן שהחיים יקחו אותנו
מאת: הדר .
שלוש מילים קטנות....
שלוש מילים קטנות....
מאת: אנונימי
ההתנגשות השניה חלק 28
ההתנגשות השניה חלק 28
מאת: Miss D
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer