כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

ציפור לילה - פרק 6

פרק 6: את ההצלחה שלי

האמת? נשבר לי הזין. אין לי זין אבל נשבר לי הזין. כמה ימים אחרי הריב עם יוסקה, אני לבדי, מעשנת, שותה קפה, מתאמנת וקוראת. קוראת המון. הזמנתי את כל רשימת הקריאה המומלצת לשנה א' ברפואה, ובנוסף אחרי שגיליתי את מרשה לינהן (למתעניינות - פרק אחרון בסיפור הלא גמור "פסיכולוגית בגרוש") מצאתי כל מה שאפשר למצוא עליה באינטרנט וקראתי כמעט כל דבר שהאישה הזו כתבה, והיא כתבה הרבה. היא תפסה אותי, משהו בדרך שבה היא כותבת ובאופן שבו היא ניגשת אל החיים שבה אותי.
בלילות המשכתי לחלום את הסיוט שבו אני נדרסת על ידי האבא השני שלי, ובסוף קיבלתי החלטה - אולי אני פשוט אפגש אתו? הרי בחלום הוא מנסה להגיד לי משהו, אז אולי זה משהו חשוב?
הסתמסתי אתו ובסוף קבענו. זה לא היה קל. למה זה לא היה קל? הנה כמה עובדות על האבא השני שלי:
1. בניגוד לאבא הביולוגי שלי, שמתמודד עם סרטן ודי שבר כלי בסך הכול, האבא השני שלי הוא פנתר, כאילו - ממש שיא הבריאות. בגיל חמישים ושתיים הוא עושה כל שנה איירון מן (לפני כמה שנים במהלך ריצה בכרמל הוא התנגש בחזיר בר, כן מה שאתם קוראים, ושבר את הרגל, אבל חזר מהר מאוד לפעילות).
2. הוא כל הזמן במילואים. בבית האמנה היינו צוחקים שהוא או במילואים, או מתכונן למילואים. אני לא זוכרת אותו לובש משהו אחר חוץ ממדים.
3. הוא מנהל פנימייה לנוער בסיכון (כשהוא לא במילואים).
4. הוא ג'ינג'י, בטירוף - שיער כתום כמו גזר ונמשים בכל פינה בגוף.
5. הוא האיש הכי טוב שיצא לי להכיר בחיים.
קבענו להיפגש אצלו במרפסת. הוא גר עם אשתו בבית קרקע עצום באחד היישובים הכי יוקרתיים בארץ, מוקף בחצר בגודל של יער. פעם הוא בנה במו ידיו מין בר משקאות בתוך היער, בין העצים, כולל שולחנות וכיסאות, וככה יצר מין גן אירועים קטן, ושם היינו חוגגים ימי הולדת לכל אחד מעשרות ילדי האמנה שעברו אצלו.
*
הגעתי אליו בערב קריר, לבושה בסוודר (לאחרונה אני מגלה שאני אוהבת סוודרים).
"אהלן!" הוא יצא אלי, עם מעיל צבאי ומסכה על הפנים, ומרפקנו אחד את השני. "שוקו עם מרשמלו, לזכר הימים הטובים?" שאל.
"יאללה."
ישבנו בגן האירועים המאולתר שלו בחצר, הוא שתה קפה שחור ואני שוקו. "אז מה נשמע צ'יפופה?" (משום מה הוא קרא לי מהיום הראשון שהגעתי אליו 'צ'יפופה').
"אני יודעת..." העברתי יד בשיער. "אפשר לעשן?"
"בטח." הוא בא להוציא את המקטרת שלו אבל רגע נעצר. "חכי רגע." הצטרפה אלינו פתאום ילדה, אולי בת עשר. "גיורא אני לא מצליחה לישון." אמרה לו בקול מסכן. ילדה חמודה מאוד, לכל ילד בבית של גיורא יש משפחה מפורקת וסיפור קורע לב מאחוריו.
"בואי." הוא נתן לה יד והם הלכו ביחד אל הבית. "את מכירה את ציפורי?" שאל אותה והצביע עלי.
"מה, היא ציפור?" הילדה שאלה וצחקה.
"ברור." הוא אמר. "את יודעת שכשהיא הייתה ילדה היא גם גרה כאן, כמוך?"
"מה באמת?" עיני הילדה נפתחו.
"כן. אז היא הייתה ציפור שיר, אחר כך היא הפכה ל... למה הפכת?" שאל אותי.
"ציפור לילה!" אמרה הילדה. "כי תראה כמה מאוחר עכשיו, והיא עוד ערה."
"את ציפור לילה?" גיורא שאל אותי.
"ברור." אמרתי לילדה החמודה ועשיתי קולות של ינשוף "הווו הווו".
הילדה צחקה, והלכה עם גיורא לתוך הבית. בינתיים הדלקתי סיגריה והבטתי בירח, מוסתר בחציו על ידי ענן. הבית של גיורא - גדול, מבולגן, מואר ומלא חום, עמד מולי, וזיכרונות נעימים הציפו אותי. עברה לי איזו שורה מתוך שיר - 'לא יודעת על מה הייתה המלחמה, אבל כנראה שניצחתי.'
גיורא חזר אחרי כמה דקות, עם מקטרת מעושנת בפיו. "אז מה נשמע צ'יפופה?"
הבטתי בעיניו ונשפתי עשן. "היו ימים יותר טובים."
"מה?"
סיפרתי לו על יוסקה, את כל ההשתלשלות, מאז שהכרתי אותו, דרך הפרידה הסוערת סביב מיכל, ואת החזרה המוזרה שלי אליו ועד הפרידה האחרונה. כשסיימתי לדבר, גיורא בהה בי, המקטרת כמעט נופלת מפיו. "אוקי..." הוא אמר. "לא משעמם אצלך."
"לא."
"יש כזאת קללה בסינית," הוא אמר, "שיהיו לך חיים מעניינים."
"אז מישהו קילל אותי."
"ככה זה נשמע... כן..." הוא לגם מהקפה. "ומה עוד חדש?"
"זה לא מספיק?"
"זה החיים הזוגיים שלך. מה עם... לא יודע, הריקוד?"
"הפסקתי."
"בגלל הקורונה?"
הנהנתי. "אני מתחילה השנה ללמוד רפואה."
העיניים שלו נפתחו. "הופה... אהלן אהלן..."
"זהו. אתה מבין? אני לא מרגישה שזה כזה דבר גדול. כאילו... זה לא היה החלום שלי אף פעם, ואפילו נכנסתי לזה בטעות, ניסיתי בכלל להירשם למשהו אחר."
"למי איכפת?" הוא צחק. "סופסוף יהיו לי קומבינות במערכת הבריאות."
"מצחיק מאוד..."
"מה הבעיה ציפורי? מה מפריע לך?"
סיימתי את השוקו. " זה כאילו... טוב. זה הולך ככה - החיים שלי זה כמו מגדל קלפים. ראית פעם מגדל קלפים? הוא כולו רעוע, לא יציב. אתה יכול לבנות גבוה, אבל מספיק שאתה מושך קלף אחד מלמטה והכול נופל. סבבה?"
"אוקי." הוא הנהן ברצינות והקשיב לי.
"אז אני מבינה שלימודי רפואה זה כאילו וואו, זה עוד קומה במגדל שלי. סבבה. אבל היסודות שלי דפוקים. מה זה שווה לבנות גבוה כשאני יודעת שהמגדל הולך ליפול בכל רגע?"
"אבל בכל מקרה הוא יפול." אמר גיורא. "מגדל קלפים אף פעם לא יציב. גם כשהוא נמוך. אז מה זה משנה לאיזה גובה את בונה? תבני הכי גבוה שאת יכולה, הרי בסוף תתרסקי. נכון? זה מה שאת אומרת? אז מה איכפת לך. תבני הכי גבוה והנפילה תבוא כשהיא תבוא."
הדלקתי עוד סיגריה ועישנתי בשקט.
"תקשיבי." הוא אמר. "יש משהו שרציתי לומר לך כבר הרבה זמן. עוד כמה ימים יש פגישה של הורים, שרוצים להיות הורי אמנה. מבינה? הם רוצים לקחת אליהם ילדי אמנה. אבל הרבה מהם מאוד מתלבטים. כי זה באמת צעד מפחיד. אז אני הצעתי להם שאני אפגיש אותם עם ילד שעבר אצלי, שעכשיו הוא כבר בוגר, שהם יוכלו לראות ולהתרשם בעצמם."
"אוקי. אז אני מבינה שאתה מציע את זה לי? לא עדיף שתיקח מישהו אחר, כאילו... מישהו יותר מוצלח? להראות להם איך האומנה עזרה לו?"
גיורא צחק. "צ'יפופה, את סיפור ההצלחה הכי גדול שלי."
"אני סיפור ההצלחה הכי גדול שלך?" שאלתי בתימהון.
"כן."
"אז... שמע גיורא, צר לי, אבל החיים שלך לא משהו אם אני ההצלחה הכי גדולה שלך."
הוא צחק. "בואי ניתן להורים האלה להחליט. אוקי?"

Matilda Birdy עקוב אחר Matilda
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
little mrs.sunshine :)
little mrs.sunshine :)
נשבעת שחיכיתי!!❤️❤️
זו עצה ממש טובה. אף לא חשבתי על זה ככה
הגב
דווח
1 אהבתי
Matilda Birdy
Matilda Birdy
תודה מקסימונת ❤
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
לילה מטורף
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
הבת זונה הזו כמוני
הבת זונה הזו כמוני
מאת: קריסטין .
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
מצורע
מצורע
מאת: Barel Romano
שלושה ימים ותשע שעות
שלושה ימים ותשע שעות
מאת: Lelo Shem
לשני הגברים שאהבתי
לשני הגברים שאהבתי
מאת: בושמת ברהום
הלילה של יום שבת. יום ראשון בבוקר 3 באוגוסט.
הלילה של יום שבת. יום ראשון בבוקר 3 באוגוסט.
מאת: Lelo Shem
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D