כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

איפוס מחדש פרק 11

אני לעומתה זמרת מצוינת אולי מבוזבזת, כן מבוזבזת ואין לי שום מניע להגיד את זה מטעמים לא מוצנעים כך רעות אמרה וגם אימא פעם אהבה שהייתי שרה לה.

" אני זוכר אותך" תומר אחז בידי תוך כדי שהוא משנן את הטקסט שלו על הסצינה.
ישבנו בתוך בית קפה מזויף.
" גם אתה מוכר לי" החלפתי תנוחה ברגליים.
" כן משום מה אני לא מצליח להיזכר"
" יצאנו פעם אחת לדייט כושל" הוא עשה כמו מין ' אה ידעתי את זה' עם הראש וגיחך.
" כנראה הייתה לי סיבה למה זה לא המשיך" החמצתי פנים כפי שהייתי צריכה לעשות.
" למיטב ידעתי אני זו שלא רצתה להמשיך, בוא נדבר בקיצור למה אני כאן?" שילבתי את רגל ימין שלי ברגל שמאל וניסיתי לזכור את המשפט הבא שאני אמורה להגיד.
" את לא יודעת?" הנדתי בראשי.

" קאט! מליקה את לא צריכה להניד עם ראש, רק תגידי שלא" הבמאי קטע אותי, שיט לחלוטין שכחתי את הטקסט.
" אולי נמשיך פעם הבאה? אני עייפה" הוא עמד לומר לי להמשיך אבל קמתי ממקומי ועזבתי את המקום.
" חכי" יד תפסה בידי בדיוק כשהתקדמתי לכיוון חדר ההלבשה שלי.
" מה הקטע שלך?" תומר עם העיניים שלו סובב אותי לכיוון והישיר אליי מבט.
" אני עייפה הטקסט ברח לי"
" את תצליחי עד עכשיו עשית את זה מצוין" הורדתי ממנו את היד שלי.
" תקשיב תומר אף אחד לא יכריח אותי להישאר כבר שתיים בלילה אני לא מתפקדת אז עכשיו תחזור לסוכן שלך ותעזוב אותי בשקט" נכנסתי לחדר ההלבשה ונעלתי את הדלת.
אולי הייתי מעט רעה אליו? הוא סך הכל ניסה לראות האם אני בסדר. שמעתי לחשושים מבעד לדלת ואז את לואי פוקד עליי לפתוח את הדלת.
" תן לי דקה" הסתובבתי מצד אחד לצד שני וחשבתי... רציתי לחזור לדירה המשותפת שלי עם שחר לצפות בנטפליקס ולהמשיך להיות בחורה רגילה.
פתחתי את הדלת לואי נכנס בצעקות היסטריות על ההתנהגות שלי ושאני מביישת את מליקה.
" לא אכפת לי"
" את תחת חוזה"
" כן אני יודעת שאני תחת חוזה אבל איש לא אמר לי שאצטרך להישאר ערה עד השעה הזאת כשמחר יש לי קמפיין בשש בבוקר אני לא אתפקד לואי, אני... אני עייפה בוא נלך" הסתכל עליי בעיניים רחמניות.
לא הסתכלתי עליו במקום זו הוצאתי את עדשות המגע מעיניי, שנאתי עדשות אהבתי את המשקפיים שלי מאז שאני מליקה לואי לא מרשה לי להסתובב איתם. המשקפיים שלי הם הדבר היחיד שמבדיל בנינו, ביני לבין מליקה ולפעמים אני מודה לאלוהים על כך שהעניק לי ראייה לא טובה.
" תתלבשי אנחנו הולכים" חייכתי, סילקתי אותו מהחדר והתחלתי להתלבש חזרה אל הטרינינג האהוב שלי והמשקפיים.
" עכשיו אני אני" פתחתי את הדלת ופסעתי לכיוון לואי שחיכה לי בכניסה.
" מליקה... אפשר שנייה מזמנך?" זה היה תומר שדידה אחריי עד שהצליח לעמוד בקצב שלי.
" לא ידעתי שאת מרכיבה משקפיים" גם אני לא ידעתי הרבה דברים.
" דבר אין לי הרבה זמן"
" חשבתי אולי... תרצי שנשב על קפה אחרי הצילומים ביום חמישי" התלבטתי מה לומר.
" מצטערת אני לא מערבבת בין העבודה לחיים האישיים" וחוץ מזה אני שונאת קפה!
" אם תרצי יש לך את הטלפון שלי" חייכתי הודתי לו בנימוס ועקבתי אחרי לואי ששוב האיץ בי להיכנס אל הוואן.
" לואי, תומר חזן הזה עד כמה מפורסם הוא?" לואי הרים את ראשו וצחק.
" הוא אליל הנערות בישראל, את לא מכירה אותו?"
" לא, אני כבר לא נערה" דממת אלחוט הייתה בוואן למעט המנוע שעבד, גיגלתי את שמו בגוגל וראיתי שהוא עבד בפרויקטים רבים. יש לו עיניים יפות אבל אני אוהבת את שחר וכשחושבים על זה הם די דומים לפחות במראה, עוד מעט לא אראה אותו הרי זה רק פרויקט זמני תשכחי ממנו זורי והכל יהיה בסדר.
" תלכי לישון שתקומי מחר בזמן" כן כן שמענו עלייך.

....

הקאתי דם, החולשה שעברה לי בגוף לא חלפה הרופאים חשבו שאבריא אבל זה קרה רק לקראת גיל חמש עשרה, אימא נשענה על הכיסא שלה והסתכלה עליי במבט מרחם.
" לפחות תחייכי... זה יעשה לי טוב" לחשתי משום שזה הקול היחיד שהצלחתי להוציא בזמן הזה.
היא לא חייכה, להיפך התחילה לבכות ויצא המצב שאני הייתי צריכה להרגיע אותה עד שתשו כוחותיי ונרדמתי באמצע.

....

הפעם קמתי בעצמי, ללא השעון חשבתי שאהיה עייפה מדי אך, זה לא קרה לואי טרם שלח אותות מהעולם שלו ואני? כתבתי לשחר הודעת בוקר טוב, פעם הייתי כותבת אותן כמעט כל בוקר כשלא היינו מתראים.
" קמתי, אין צורך להעיר אותי. שש וחצי אהיה למטה" לבסוף החלטתי לשלוח לו הודעה ולהיכנס למקלחת.

...

קווין ונטאשה לא היו, לואי לא דיבר היה שקט בהתחשב ללואי, תהיתי מה עובר עליו.
" אתה בסדר?"
" אני לא יודע מה לעשות את מתארחת בתוכנית שתשודר בערב שישי" לא הבנתי מה הבעיה.
" ומה בעיה בזה?"
" כשמליקה הסכימה להשתתף לא ידעתי שתצטרך לשיר שם" צחקתי מפני שהבנתי את הדאגה שלו מליקה באמת זמרת נוראית אני לעומתה זמרת מצוינת אולי מבוזבזת, כן מבוזבזת ואין לי שום מניע להגיד את זה מטעמים לא מוצנעים כך רעות אמרה וגם אימא פעם אהבה שהייתי שרה לה.
לא סיפרתי לו שאני יודעת לשיר וכשהגענו עורך הקול או איך שלא קוראים למקצוע הזה הבטיח ללואי שיערוך לי את הקול, זאת אומרת תוך כדי הדואט שהבטחתי שאשיר עם תומר שגם הגיע לכאן היום.
" היי, מה נשמע?" פלט והתעסק בגיטרה אקוסטית.
" בוקר, מנסה עדיין להתרגל לשעות"
" שמעתי שלואי מודאג"
" כן, מעט פרנואיד" הוא צחק
" שמעתי שאת לא יודעת לשיר" את זה עוד נראה.
" אמרתי לך שאני מלאה בהפתעות"
" את מתכוונת שיעזרו לך עם הקול?"
" לא, טוב אני חושבת שצריך להתחיל"
ראיינו אותנו על הסרט החדש ואף שאלו אם יש בנינו רומן סודי, הכחשנו משום שאין אף על פי שתומר הראה התעניינות בי.
" שום דבר" עניתי לשאלה והתמקדתי בכיצד אני נושמת עם השמלה הזאת, בדרך כלל קווין מלביש אותי, הפעם במלבישה של התוכנית הגזימה והבטחתי לעצמי להבא להביא איתי את קווין.
" שמעתי שאתם הולכים לשיר יחד"
הנהנו, בחרנו בשיר מוכר בשפה העברית הוא חצי התיישב על כיסא חצי נעמד מרחוק בוהה בלואי שלא מצליח להסתכל והוא לא יודע שכמה דקות לפני הראיון ביקשתי שלא יגעו לי במיקרופון ולא יעשו אף אפקט קולי.
" אתם מוכנים?" הנהנו, תומר התחיל לשיר הוא שר בסדר כל בת הייתה מתרפקת עליו בשבילי הוא איש זר שאינני מכירה לא משנה כמה מפורסם הוא.
אני פוצחת במילות השיר והלסתות של תומר ולואי נופלות מטה הבטתי בתומר ואז גם בלהקה המנגנת מאחור אני חושבת שהצלחתי.
מחיאות כפיים נשמעו שאחריהן לקחנו אתנחתא קלה.
" וואו ז.... מליקה!" ידעתי שהוא רוצה לדבר איתי אז נגררתי עד לחדר ההלבשה. לואי שילב את ידיו ומחא כפיים בהתלהבות.
" את יודעת לשיר!"
" כן מה הבעיה?"
" שאת יודעת לשיר, זו לא בעיה זו שמחה!" צחקתי.
" את יודעת שמליקה לא יודעת לשיר" הנהנתי.
" אז למה לא אמרת שאת יודעת?"
" רציתי להשתעשע איתך שלא תדע עד שאתחיל"
" אבל איך לא היו אפקטים?"
" ביקשתי. אל תיתן למליקה לשיר גם לא עם אפקטים היא איומה בשירה תאמין לי"
" מליקה לא מעניינת אותי עכשיו, זורי את יכולה להיות כוכבת!" הוא ממש התלהב אני חוששת שהוא יחשוב התקף לב מרוב התרגשות.
" תודה אבל לא תודה, מוותרת"
" את פוחדת שלא תצליחי?"
" אני לא פוחדת שלא אצליח, אני פוחדת שלא יהיה לי זמן לעצמי" מאז מליקה אין לי זמן לעצמי.
" כמו עכשיו"
" אני מבין אם תרצי תגידי לי" אני לא אגיד כי אף פעם לא ארצה להתפרסם, אין פרטיות, אין מנוחה או זמן... לעזאזל עם להיות מפורסמת.
חזרנו לראיון שהסתיים לאחר חמש דקות ואז יצאנו לעוד הפסקה, התארגנו לצאת מהאולפנים חיכיתי להיות בבית ולישון, לשם שינוי רציתי לישון על אף שאני שונאת ללכת לישון ולחלום כאילו הכל חוזר להיות אמיתי.
" אם את מנשקת כמו שאת שרה אני מחכה לזה" קצת סקסיסטי מצידו להגיד משהו כזה ואפילו בוטה מאוד יש לציין.
לא עניתי לו הלכתי לאחור אל לואי שסחב הרבה דברים אז סייעתי לו, לא כי רציתי כי הוא הלך לאט אני שונאת אנשים שהולכים לאט.
" היה לי נחמד היום" זה המשפט היחיד שדובר במהלך כל הנסיעה הזאת.

....

לואי אמר שהתוכנית תשודר ביום חמישי הקרוב וכי קודם התבלבל ביום, הנהנתי ותיזכרתי את עצמי לשים את התוכנית על הקלטה ביום חמישי.
" טוב זורי הגיע הזמן ללכת
לישון" פיהקתי קלות, סגרתי אורות והלכתי לישון כמו בול עץ.

המשך יבוא...
שבוע טוב לכולם

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
יום 9
יום 9
מאת: המועדון הסודי
המון זמן לא הייתי פה והחלטתי לחזור לכתוב קצת ולעלות רק פה באפלקצייה באתר mypen
המון זמן לא הייתי פה והחלטתי לחזור לכתוב קצת ולעלות רק פה באפלקצייה באתר mypen
מאת: שירלי חיון
עד החתונה זה יעבור 2
עד החתונה זה יעבור 2
מאת: שיר פיליבה
הסיפור שיכול היה לקרות
הסיפור שיכול היה לקרות
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D