כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

איפוס מחדש פרק 10

כשאני נזכרת בעבר שלי אינני גאה בו, לא בגלל המעשים שהייתי עושה אלא בגלל האנשים שהייתי לצידם

" מה זה? מה את עושה רעות?" אף אחד לא היה בבית אז אירחתי את רעות בבית, מליקה נסעה יחד עם ההורים לבית של סבא. לא רציתי ללכת בטענה שעדיין החולי לא עבר לי מה שלחלוטין היה שקר.
" הבאת במבה?" הנהנתי היא הסתירה לי את המסך באמצעות הראש הגדול שלה.
" אני מדברת עם מישהו" מי? מי? תהיתי והצטרפתי אליה.
" לא יודעת, בצ'אט. קראתי לעצמי דנה" היא התכתבה איתו הייתי עדה לשיחה שלהם.
" דנה, מה את עושה עכשיו?"
" מתארחת אצל חברה" היא כתבה והתרגשה
" את מתגרה בו בכוונה?" היא הנהנה.
" בן כמה הוא בכלל?"
" תירגעי זה צ'אט בסך הכל"
" אני לא מתפלאת עלייך" דיברתי ודחפתי חופן של במבה לתוך הפה.
" איך קוראים לחברה שלך?" הוא הקליד לה היא המציאה לי שם חדש, אנה.
" זה מצחיק דנה ואנה" צחק עלינו באמצעות הרבה ח' אחרי אחרי השני.
" יש לכן אומץ לשיחת וידאו?"
" לא רעות אין סיכוי"
" הוא בסך הכל רוצה לדבר. אנחנו כבר מספיק גדולות"
" ממה את מתביישת?" בעיקרון לא היה לי במה להתבייש, לא בגוף שלי, לא בפנים שלי לא בשום דבר.
" בסדר" הסכמתי, בחור פשוט ורגיל ניצב אל מולנו לבש חולצה חולצה וחייך.
" אתן מאוד יפות"
" בן כמה אתה?" שאלנו הוא אמר תשע עשרה אף על פי שנראה יותר.
" ואתן?" היינו בנות שש עשרה כך גם אמרנו.
" מי זאת מי?" שאל לבחון אותנו.
" אני דנה וזאת אנה" רעות הצביעה עליי.
" אין לכן איזה שיעורים לעשות?" אנחנו שתינו התפעקנו מצחוק.
" אנחנו פה שתי בנות וזה מה שאתה שואל?" רצינו להתגרות בבנים לגרום להם לסבול ואז לברוח.
" אז אני אאתגר אתכן" הסתכלנו אחד על השנייה.
" בוא נראה אותך"
" שיט אימא שלי מתקשרת" השתקנו אותו ואת עצמנו ואמרנו לו שיחכה.
" אני צריכה ללכת לקחת את אחותי מהגן משהו צץ"
" את משאירה אותי לבד איתו?" היא הנהנה.
" אין סיכוי"
" תשתעשעי איתו ואז תנתקי מה אכפת לך" צחקתי נו טוב, ליוויתי את רעות ונעלתי את הדלת.
" דנה הלכה, נשארנו רק שנינו" אני זוכרת שהייתי מאופרת בצורה מוגזמת כמעט כמו בפורים אז הפנים שלי לא היו ברורות, את רעות ראו באופן ברור.
" לא מפריע לך כל האיפור?" הנדתי בראשי.
" רוצה להשתעשע קצת?" הנהן.
" תוריד את הבגדים שלך ותשאג כמו אריה בזמן שאני..." התחלתי להתפשט הוא לעומתי עשה זאת די מהר, צחקתי בקול כמו משוגעת וכשעמדתי להוריד את החזייה הסתובבתי.
" נו למה את רעה, תסתובבי" סירבתי והסתכלתי עליו כיצד גיריתי אותו, ניסיתי לא להסתכל למטה עד שניתקתי לו.
" את מטומטמת, זורי" כעסתי על עצמי בזמן שישבתי על המיטה חצי עירומה ובתהיות של מדוע עשיתי את זה? מדוע המשכתי במשחק הדבילי הזה הרי את שונאת את הדברים האלו, בחיים האמיתיים זה קל יותר.

" נו... תספרי מה קרה" הרחבתי לה פרטים מדומיינים, יכולתי להיות סופרת טובה כי יש לי דמיון פרוע במיוחד. רעות התלהבה ואמרה שפעם הבאה היא תצטרף, אני וויתרתי וזרקתי את הטלפון לעזאזל בעצבים.

....

בבוקר הרגליים שלי כאבו היו לי בועות שהצטברו כתוצאה מפצע ובקושי יכולתי ללכת.
" את ערה?" זה היה לואי שהתקשר נשמע שהוא באמצע נהיגה.
" כן, מה העניין?"
" מחר אנחנו מצלמים עוד סצינות עם תומר חזן, אל תשכחי ללמוד את הטקסט בעל פה"
" כן המפקד" סיננתי ויכולתי להישבע שהוא צחק.
" עוד משהו?"
" לא"
" חכה רגע... למליקה היה מאמן כושר?"
" שכחתי להגיד שהוא מגיע היום, בני הנהג ייקח אותך תהיי מוכנה בשתיים" השעה הייתה רק תשע בבוקר זאת אומרת שיש לי זמן.
" מצוין" השיחה נותקה.
הכנתי ארוחת בוקר דלה מאוד עם כמה ירקות וביצה קשה רק כי לואי מקטר שאני אוכלת הרבה, בחורה כמוני לא יכולה להרשות לעצמה רק ירקות וביצה הבטן שלי מקרקרת למרות הכל.
כשאני נזכרת בעבר שלי אינני גאה בו, לא בגלל המעשים שהייתי עושה אלא בגלל האנשים שהייתי לצידם וכן, זה כולל את מליקה. באותה התקופה רק אבירם היה מקשיב לי באמת, בזכותו אספתי ביטחון שאחרים הצליחו לרסק.
אימא סיפרה בעבר שהיא רצתה רק שני ילדים לא היה לה משנה שני בנים או שתי בנות או בן ובת וכן הפוך.. היא סיפרה שהיא לא מוכנה להביא יותר משת
שניים שגם שניים זו מעמסה, אז נולדו לה תאומות הדבר הכי קשה שאפשר לקבל. היינו תאומות פשוטות בילדותינו, חמודות שכולם היו אוהבים אותן, הכל השתנה ב6 בפברואר ביום חורף אחד כאשר הלכתי עם אימא לרופא עם שיעולים שהפחידו אותה, זה קרה בגיל עשר לאחר בדיקות מקיפות גילו לי סרטן בריאות. אימא הייתה מאובנת כאילו איבדה חצי מנשמתה, אף על פי שזה לא נשמע הגיוני, אבא היה נסער, כולם למעט מליקה. אני לא יודעת מדוע היא לא הייתה עצובה או עודדה אותי אלא הייתה עסוקה במשחק הטיפשי שלה בכל פעם כשהייתה באה לבקר.

" אני אהיה בסדר אימא" חייכתי בקושי עם הזונדה על הפנים שלי, היא חייכה אז הייתה לה חמלה אליי ואהבה רבה.
" אני יודעת, זורינקה את תנצחי את המחלה"

....

לקראת הצהריים נסעתי לשחר שחיכה לי עם ארוחה, כמה התגעגעתי לבישולים שלו. לא הפסקנו לדבר גם כשלא היה על מה, הוא לא הפסיק לנשק אותי ואמר כמה התגעגע כל הזמן חייכתי אליו בשקט.
" אז איך עבר השבוע?"
" עבודה..." סיננתי, לא שיקרתי באמת שכל פרויקט מליקה הזה היא עבודה אחת גדולה.
" אני מבין"
היה משהו בשחר שמעולם לא שיעמם, תמיד היה לו מה לספר, מה לומר וזה כל הזמן משהו חדש.
" אני אלך"
" שוב לעבודה?" הנהנתי, חדר הכושר מחכה לי.
" תבואי לבקר שוב?" הנהנתי, נתן לי חיבוק ונתן לי ללכת. כל הסתר הזה גרם למערכת היחסים שלנו להיות מסקרנת יותר, אהבתי את זה.
בקצה הרחוב האחורי חיכה לי ויקטור הקשוח שלא כל כך קשוח.
" ויקטור בא לך גלידה?" התחשק לי גלידה.
" בוא יש פה קיוסק" הלכנו רגלית הוא לא אהב את העובדה שגררתי אותו במורד הרחוב.
" רק גלידה ונחזור" הוא קיטר, מה עם קצת רוח ספורטיבית? דיברתי לעצמי ובדילוגים קיפצתי.
" גברת ב... מליקה את צריכה לא לקפוץ ככה אנשים מסתכלים" הפסקתי עם כל הכייף וחזרתי להיות מליאה המדופלמת.
" זה כל כך טעים" סיננתי
" תאכלי בזהירות" הושיט לעברי מפית.
" תודה"
" אתה יודע שיש לי אחות תאומה? אבל היא קצת אחרת ממני" הוא פקח את עיניו מיד הראיתי לו תמונה של עצמי, משעשע.
" דומות, נכון?" הוא רק הנהן בתדהמה.
" שנחזור?" סיימתי לאכול את הביסים האחרונים וחזרנו לוואן.

....

שוב היום נגמר כל כך מהר, שוב הגיע הזמן לישון החשיכה אוהבת להקדים בחורף ולהיעלם בבקרים כשאני עדיין ישנה. השלתי את נעליי וקפצתי על המיטה, היו בדירה ספרים של מליקה לואי אמר שהוא הביא מניו יורק וטען שמליקה קוראת הרבה. לא אהבתי את הדיבורים האלה אז לקחתי ספר ובאמת ניסיתי לקרוא אותו.

" בואי נראה אם הם יזהו" אמרה מליקה דקה לפני שההורים הגיעו החלפנו תפקידים, לבשה פיאה שדמתה לשיער הקצר שלי והתחלפנו במקומות. אני זוכרת כיצד הם לא הבחינו בהבדל עד שסיפרנו להם, זה קרה בחופשה הקצרה שקיבלתי מבית החולים עד שחזרתי לשם שוב כעבור יומיים.
" את כבר הולכת?" שאלתי אותה כאשר הגייה לביקור והסתכלה רק על מסך הטלפון שלה.
" כן, לישי מחכה לי" לישי החברה הכי טובה שלה.
" את יכולה להישאר עוד קצת?"
" מצטערת אני הולכת" היא לא אהבה בתי חולים.
" אימא את חושבת שמליקה שונאת אותי?" היא הנידה בראשה.
" למה את אומרת שטויות כאלה?" ליטפה את הראש שלי.
" היא לא רצתה להישאר איתי עוד קצת"
" בית חולים עושה לה מצב רוח רע, אל תיקחי את זה ללב" לקחתי, היה לי קשה וברגעים האלו רציתי את אחותי היחידה לצידי.
" טוב" היו לי דמעות בעיניים שהיא מחתה לי בדממה.

....

יום צילומים חדש הגיע, פקחתי את עיניי שתי דקות לפני שעון המעורר החלטתי לקום ברגל ימין, להתחיל את היום בטוב.
" קמת?"
" כן, מתי יוצאים?" עדיין החשיך בחוץ.
" שלושים דקות, קניתי לך אוכל תתארגני" נחמד מצידו לקנות לי משהו לאכול אני גוועת ברעב.
היו לי סצינות עם כמה שחקנים משניים והשחקנית המשנית, היא הייתה דמות רעה אבל שחקנית טובה.
" קדימה מחליפים סצינה" הבמאי שקראו לו ארנון עשה חילוף ולא היה שום זכר לתומר שלא נכלל בסצינות האלו.
הספקנו לצלם יותר מארבע סצינות, רק עוד עשר כאלו ואני מסיימת עם הסרט האווילי הזה.
" מליקה תישארי נצלם סצינה אם את יכולה"
" עוד אחת?"
" כן, עם תומר הוא מתארגן" דפדפתי בתסריט הגענו לחלק שהוא חיכה לו, אני פחות. זה הזמן להיות השחקנית הכי טובה שאני יכולה להיות.

המשך יבוא...
למען האמת מעט מאכזב שהצטמצמו האנשים שקוראים, האם זה לא מעניין?
מה כן אוכל לעשות בשביל לגרום לכם להסתקרן? הלוואי ואצליח.
בכל אופן תודה למי שעדיין כאן תראו לי נוכחות,
לילה טוב❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
חן בנלולו
חן בנלולו
מושלם
הגב
דווח
1 אהבתי
Blackbird Night
Blackbird Night
אני אישית אוהבת את מה שאת כותבת אבל לדעתי חשוב לזכור שהקוראים לא משנים ושהכי חשוב שאת כותבת את היצרות שלך בשביל עצמך!
מי שלא קורא מפסיד.
הסיפור הפעם מאוד שונה מכל מה שכתבת בעבר אבל זה חלק מהקסם שלו
הגב
דווח
1 אהבתי
ברכה קזוקין
ברכה קזוקין
מהמםםם!!מחכה להמשך
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan