כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

ההתנגשות חלק 29

זה שניסה וזה שלא שניהם נכשלו

********
מריצה
אחרי חלק מכל הסידורים שעשינו אני ואלי היום עם שאר העובדים של ריצ’רדס, הספקנו די יפה, למרות שיש עוד הרבה לעשות כדי שהמקום יראה בדיוק כמן שצריך לתצוגת האופנה. חשבתי הרבה על מה שאלי אמרה לי, והגעתי למסקנה שהיא צודקת, למרות שאלי ואני לא מכירות כל החיים, אני יכולה להרגיש כיאלו היא חברה שלי מאז ומתמיד, היא יודעת איפה לתמוך ולעזור לי, היא יודעת להציב לי מראה, היא בהחלט צדקה שאני קצת איבדתי את עצמי ודעתי הוסחה יותר מידי בקשר שלי עם הירו, אבל איך לא? רק לחשוב על זרעותיו המקועקעות נוגעות בי, על החזה המקועקע שלו, על הטבעות הכסופות שלו, על גומת החן שלו, על הימים שהוא זיפים והימים שהוא מתגלח עם פרצוף של תינוק, התלתלים האלה שלו, כשהוא מושך את השיער לאחור, והוא פשוט נראה כמו אל, העיניים הירוקות האלה שפשוט אני מוצאת את עצמי שוקעת בהם מרגע לרגע, והינה שוב אני מוצאת את דעתי מוסחת מהיופי של הירו, מהמסתוריות שלו, מהבלבול שהוא גורם לי להרגיש כל פעם, מהרגשות שלי כלפיו...
אם אי פעם חשבתי שהייתי מאוהבת, עכשיו אני יודעת שמה שאני מרגישה כלפי הירו, לא הרגשתי אל אף אחד מעולם, הפרפרים האלה בבטן שאני חושבת עליו, שאני שומעת את שמו, שאני רואה אותו, שאני מסתכלת עליו, כשהוא נוגע בי..... כשאני מרגישה את מגעו.... הרגשה כל כך אחרת, שונה, טובה יותר, אני מרגישה בעולם אחר, עולם שונה, עולם טוב יותר, זה מדהים איך הוא יכול לגרום לי להרגיש כל כך טוב ובאחת להרגיש כל כך גרוע כשאני נתקלת שוב באחד ממצבי הרוח שלו, אני מנסה להיות סבלנית מאוד בשבילן, להבין אותו, לקבל אותו כמו שהוא, אחרי הכל הוא הצליח לשבור את כל החומות שלי, הוא הצליח להיכנס ללב שלי יותר מכל אחד אחר, נתתי לו את הדבר הכי חשוב לי, הדבר שלו הכי חיכיתי, אני לא יודעת מה הירו מרגיש לגבי זה, אבל מבחינתי אני עשיתי איתו אהבה, ידעתי שתמיד ארצה שהפעם הראשונה שלי תיהיה מאהבה, עם מישהו שיאהב אותי, מישהו שאני יאהב, מישהו שישאר איתי אחר כך ויגיד לי כמה אני חשובה ויקרה לו, שיחבק אותי תחת זרועותיו, שישמור עלי, כן הרגשתי את הדברים האלה מהירו, אני לא מתחרטת לרגע על אף פעם שהתעסלנו ביחד, נהנתי בכל הפעמים, הוא גרם לי להכיר צדדים בעצמי שלא הכרתי, למרות שאני עדיין קצת מובכת כשאני לא יודעת כלום והוא יודע כל כך הרבה.
אבל הפחד שוב תופס אותי, כשהוא לא מוכן להיות גלוי בפניי ברגשות שלו, אני לא אמרתי לו בדיוק מה אני מרגישה, אבל אני כן רמזתי לו כן נתתי לו את התחושה הזו, כן אמרתי לו שאני שלו, הוא יודע את זה, אולי בעצם אני צריכה להגיד לו מה אני מרגישה כלפיו כדי שיתוודה בפני? אני חייבת שלפחות בעניים הרגשות שלו כלפי הוא יפסיק להיות מסתורי ויותר גלוי, אני לא רוצה לגלות שאני חיה שוב רק בתוך פנטזיה בראש שלי שלא אמיתית. אני מוכנה לחכות עד שיהיה לגמרי מוכן לסמוך עלי בשביל לספר לי לגבי העבר שלו, אבל אני צריכה לדעת שאני לא עוד אחת בשבילו.
אני חושבת את כל זה בזמן שאני מחכה לפגישה שלי בפאולה׳ס מסעדה בשדרה החמישית שכריס יאן בחרה כדי שניפגש לדבר על הרעיון שלי ועל הקשרים שלה והדרך שלה לעזור לי, מעניין מה יכול לצאת לה מזה שהיא מוכנה לעזור לי ככה ולהיפגש איתי, למרות שאני גמורה לגמרי מהעבודה וחשבתי ללכת לראיון ברדיו של הירו, אבל כנראה שכבר לא אספיק ואני אפגוש אותו בדירה שלו, שלנו? אני לא יודעת....
״מריצה?״ שמעתי כשפרצופה המוכר של כריס הופיע מולי.
״היי!״ אמרתי בחיוך גדול וקמתי כדי לומר לה שלום.
התיישבנו אחת מול השניה בשולחן במסעדה, כשהמלצר ניגש אלינו עם שתי כוסות יין לבן. ״גבירותיי אפשר להציע לכן כוס יין לבן משובח?״ שאל המלצר כשהוא לבוש במכופתרת לבנה, מכנס מחויט שחור, פפיון שחור וסינר בצבע שחור סביב מותניו.
כריס הסתכלה עלי בחיוך ואני עליה לא ידעתי כל כך אם להגיד כן או לא להצעה חיכיתי שהיא תגיב.
״אני בהחלט אשמח לכוס יין.״ אמרה כריס ואני גם הנהנתי אחריה כשהמלצר מניח לנו את כוסות היין על השולחן נזכרתי ברגע שלקחה את כוס השמפניה במסיבת הלידה של דרו דיימון כשהמלצר עבר לידנו, נראה שהבחורה הזו אוהבת לשתות.
״אז מריצה, כשדיברנו בטלפון והסברת לי פחות או יותר לגבי הרעיון שלך של התצוגת האופנה פתוחה, שבסופה הבגדים יעמדו למכירה זה נשמע רעיון נורא מגניב, הייתי שמחה ליותר פרטים, לראות את העיצובים שלך, ואני אדבר עם האנשים שלי אם זה אכן יהיה מתאים.״ כריס אמרה, כשאני לגמרי צורחת בתוך תוכי, גם אם אולי זה יהיה לא, לפחות ניסיתי, ואיך אמא אומרת לי, ׳זה שניסה וזה שלא שניהם נכשלו׳.

**********

הלכתי בשדרה החמישית עם חיוך על פניי, אחרי שאכלתי ארוחה מדהימה, עם אישה כל כך טובה ונהדרת. כריס פשוט מושלמת, עם כמה שפחדתי שהיו יורק תאכזב אותי, כרגע היא רק מאירה לי פנים, אני לא יכולה להסביר את השמחה שלי כרגע, מה שעובר בדמיוני זה שאני צריך לפצוח בשיר מאושר, וכל האנשים שהולכים איתי בשדרה החמישית צריכים להתחיל לרקוד ולהצטרף לשיר איתי.
שהראיתי לכריס את תיק העבודות שלי, והאמת שחששתי מכך שהיא לא תאהב את שאר העיצובים למרות שהיא נורא החמיאה לי על השמלה שלבשתי במסיבה, היא התלהבה, ואצטט אותה ׳העיצובים שלך לגמרי *מדהימים* *מיוחדים* ואפשר לראות שהדמיון שלך לוקח אותך רחוק. ׳ היא אמרה, והרגשתי את הלב שלי מתפוצץ מאושר, משמחה, זה כל כך העלה לי את הביטחון לראות מישהי שמבינה באופנה, שהייתה סטייליסטית של הקרדשיאן, שהיא מוכרת, שאוהבת את העיצובים שלי, היא אמרה שהיא תעשה את הטלפונים שצריך ותהייה איתי בקשר .
הסתכלתי בשעון שלי וראיתי שהשעה כבר חמישה לשבע בערב, הראיון של הירו ברדיו מתחיל בשבע, אני כבר מתה לספר לו על זה, לספר לו על איך התמזל מזלי, והאמת שזה קצת בזכותו כי אם הוא לא היה לוקח אותי למסיבה הזו כנראה שזה לא היה קורה.
החלטתי לתפוס מונית חזרה לדירה שלו, וככה לשמוע את הראיון שלו ברדיו אם הנהג יסכים, נהגי מוניות בניו יורק יכולים להיות נורא אנטיפטיים לפעמים, יש כאלה שיכולים בשעה שבע וחצי בבוקר לפתוח איתי שיחות של החיים, לספר לי את כך הילדות שלהם, וכאלה שאם אני רק נושמת הם משמיעים קולות כיאלו רוצים להרוג אותי.

עליתי למונית סוף סוף, ונתתי לנהג את הכתובת של הבניין של הירו, הוא התחיל לנסוע ובדיוק קיבלתי הודעה מכריס:

היי מריצה!
בדיוק סיימתי שיחה עם הסוכן שמייצג אותי, שלחתי לו את העיצובים שלך, הוא התלהב נורא! הוא אמר שידאג לכל האישורים לקיום תצוגת האופנה אחרי שתבחרי לוקיישן, אז תתחילי לחשוב :)

קראתי את ההודעה שלה שוב ושוב רק כדי לקלוט שאני לא הוזה. אני מסתכלת על צג הטלפון שלי, בוהה בהודעה עוד כמה שניות ובדיוק כשאני מתחילה להקליד כדי להגיב לה בחזרה הטלפון שלי נכבה. ״אוי שיט.״ אמרתי לעצמי, אפילו לא שמתי לב שאין לי סוללה ושהטלפון שלי עומד להיכבה.
למרות זאת לא יכולתי להפסיק לחייך, אני פשוט לא מצליחה לעכל את זה שהרעיון שלי, חלק מהחלום שלי עומד להתגשם, אולי, אם הוא יסתדר! אני פשוט לא מצליחה להאמין, אני קוראת את ההודעה שוב ושוב, אני מנסה להסדיר נשימה כשאני קוראת את ההודעה, מעולם לא חשבתי שכל זה יקרה כל כך מהר.
הסתכלתי דרך החלון מהמושב האחורי של המונית, שוב תקועה באחד הפקקים הנוראיים של ניו יורק, משום מה אני אוהבת את הפקקים כאן, זה נותן לי להרגיש כמה העיר הזו מלאה בחיים.
פתאום שמעתי את השם של הירו מהרדיו שהנהג הפעיל, אפילו שכחתי לבקש ממנו לשים את התחנה של הרדיו מרוב ההתלהבות, מהיום הזה, הפניתי את מבטי מסתכלת לכיוון המסך שבמכוניתו.
״הירו נייט, מזמן לא שמענו ממך, כיף לי לארח אותך בתוכנית שלי שוב סוף סוף.״ אמר המראיין ג’ימי פארקר, בין המראיינים והשדרנים המצחיקים שמדברים ברדיו.
הירו גיחך ״התגעגעתי אליך ג’ימי.״ אמר הירו כשאני יכולה לדמיין את החיוך המתוק של הירו והמבט שלו. הירו אפילו לא שלח לי הודעה היום, הוא רצה שאבוא, ככה הוא אמר אתמול, אבל היום הוא אפילו לא הזכיר לי, ולא דיברנו בכלל מאז אתמול שנרדמתי, הייתי עסוקה בעבודה ובהתלהבות מכריס יאן, שלא בדיוק זכרתי לשלוח לו הודעה.

״אתה יכול להגביר בבקשה?״ ביקשתי מנהג המונית, אומנם הוא לא דיבר איתי וניסה לפתח שיחות אבל לא היה אכפת לו כנראה להגביר את הרדיו כי הוא לא ענה לי ופשוט הושיט את ידו לווליום כדי להגביר את עוצמת הקול.
אני מוצאת את עצמי בפקקים של ניו יורק מקשיבה לשידור הרדיו של הירו וגימי פארקר, ג’ימי כל כך מצחיק, הוא מדבר על שטויות עם הירו וכמה שהירו יכול להיות רציני ככה הוא גם ציני ובעל חוש הומור, נראה שהם מסתדרים טוב ביחד בראיון הזה.
״אז הירו מה עם אלבום חדש?״ שאל אותו ג’ימי.
״אני מסיים כרגע כמה פרוייקטים שאני התחייבתי אליהם ואשב לעבוד על אלבום חדש, האמת שמצאתי השראה לאלבום טוב חדש.״ הוא ענה, ואני מתחננת בליבי שאולי ההשראה שהוא מדבר עליה זאת אני, אני רוצה שזאת תיהיה אני, טוב האמת שאף פעם לא כתבו עלי שיר, אולי ככה הירו יוכל להביע את הרגשות שלו...
״יכול להיות.... שההשראה שלך היא בחורה?״ שאל אותי ג’ימי, אני פתחתי את אוזני יותר כשגימי שאל את זה, אני יודעת שאין מצב שהוא יודה עכשיו בשידור ברדיו לגבי הקשר שלנו, אני גם לא הייתי רוצה בזה, אבל האם הוא מתכוון לשקר וולהגיד שאין לו אף אחת? זה רק יתן לי עוד דחיפה קלה להוכחה שאני רק עוד אחת בשבילו.
היה שקט של כמה שניות ואני הרגשתי את ליבי הולם בחוזקה מחכה לתשובה שלו.
״כל השירים שלי הם על בחורות.״ אמר הירו, מה שגרם לי לנשום שוב, ולהבין שכנראה הוא לא הולך להסביר שיש לו מערכת יחסים שהוא מנהל עכשיו...
״אתה יוצא עם מישהי?״ שאל אותו ג’ימי.
הירו צחק. ״פאק איך זה תמיד מגיע לשאלות האלה.״ באמת הרבה זמן שהוא לא הוציא קללה מפיו.
כבר לא עניין אותי מה הוא יענה.. ידעתי שאין למה לצפות.
״זה א׳ ב׳ של שאלות בראיון עם הזמר הרווק הכי מבוקש בעולם, לא כל יום נתקלים בזוג עיניים כמו שלך.״ אמר ג’ימי, או כמה שהוא צודק, העיניים הכי יפות שראיתי כל חיי.
הירו צחק שוב והשמיע קול מחאה על אמירתו של ג’ימי. ״אז?״ לחץ עליו ג’ימי.
״לא כרגע.״ ענה הירו, כשגורם לי להבין שצדקתי בכך שלא ציפיתי לתשובה אחרת.
״ראו לא מזמן תמונות שלך עם האקסית שלך, דוגמנית העל סטייסי, מתנשקים במסיבה, אז מה זה אומר עליכם אם אתה לא יוצא עם אף אחת?״ שאל ג’ימי, ועם כמה ששנאתי את כל השאלות שלו לגבי הזוגיות שלו, הוא שאל אותו שאלות שאני הייתי רוצה לשאול.
״אני וסטייסי אומנם לא ביחד, אבל אנחנו חברים טובים, תמיד נישאר בקשר טוב, סטייסי בחורה מדהימה.״ הוא אמר, ואני הרגשתי את הלב שלי מתפוצץ, הרגל שלי התחילה לרעוד מעצבים, והנסיעה הייתה כל כך איטית בגלל הפקקים שהרגשתי שאני בתוך
המונית כבר יותר משעה.
הוא מרעיף על סטייסי מחמאות בתקשורת בגלל היחצ שלהם אבל אני לא קיימת, נו ברור, הכל בראשי, כרגיל. אני כל כך טיפשה.

********
נכנסתי לפנטהאוז תשושה לגמרי, הטענתי את הטלפון שלי קודם כל כשאני רואה שהמזוודות שלי נעלמו, אני לא הספקתי לפרוק הכל אחרי כל היום שהיה לי ולהירו אתמול, והלכתי לישון יחסית מוקדם ויצאתי נורא מוקדם לעבודה.
״או מיס מריצה, משהו לאכול לשתות?״ שאלה אותי שרה כשראתה אותי מסתכלת בחוסר הבנה בחלל הבית.
״לא, תודה שרה, את ראית את המזוודות שלי? הירו לקח אותם?״ לרגע נלחצתי שאולי הירו מתחרט על המעבר דירה.
״או אני סידרתי את הדברים שלך מיס, אני מקווה שזה בסדר.״ שרה הסתכלה עלי במבט מתוק, היא אישה כל כך טובה, הירו זכה בכך שהיא עובדת כאן בשבילו.
״תודה רבה לך, באמת, את יכולה לקרוא לי מריצה, לא צריך את המיס.״ אמרתי בכוונה מלאה, אני לא רגילה ולא צריכה את התארים האלה, השם שלי מספיק.
״בטח מיס.. אה סליחה... מריצה.״ אמרה שרה בחיוך מתנצל.
היא גרמה לי לצחוק.
״אז שאראה לך את הסדר של הדברים שלך?״ שאלה אותי שרה.
״כן בוודאי.״ אמרתי בחיוך רחב, היא לקחה אותי לחדר הארונות, היא הראתה לי איך היא סידרה את הבגדים שלי מקופלים כל כך יפה ומדויק במדפים, היא ידעה מה יקר לליבי כי הבגדים היקרים, הבגדים שעיצבתי בעצמי היא תלתה אותם יפה ולפי סדר צבעים, היא סידרה את הנעליים שלי, למרות שלא היו לי כל כך הרבה זוגות נעליים, שמתי לב לזה כשנשאר די הרבה מקום במדף.
״ואו שרה, זה מדהים. תודה רבה לך.״ אמרתי כשאני מסתכלת מתפעלת מהסדר והארגון של האישה המדהימה הזו.
״בוודאי מריצה, אני לשירותך, שאראה לך את סדר הדברים באמבטיה?״ היא שאלה אותי, היא גם סידרה את דברי הרחצה שלי? ואו. הסתכלתי עליה מופתעת לגמרי, הנהנתי והיא הובילה אותי לחדר האמבטיה, ראיתי איך היא סידרה את השמפו המרכך והמסיכה שלי, איך היא סידרה את סבון הגוף שלי, הקרמים שלי, כל מוצרי הטיפול וההיגיינה שלי, מסודרים בתוך מגירות מתחת לכיור. שרה מסבירה לי כל מגירה מה היא מכילה, איפה כל דבר נמצא, היא נותנת לי פירוט למה היא חושבת שהכי טוב להחזיק כל פריט מסוים במקום המסוים שהניחה אותו, היא ממש מעבירה אותי תדריך מלא על כל מיקום של כל פריט. אני מקשיבה לה ומהנהנת לכל מילה שלה עד שהיא מסיימת את ההסבר שלה.
״שרה תודה רבה לך, באמת, אני פשוט המומה שהספקת לעשות את כל זה לבד, אני מתנצלת, אני הייתי צריכה לעשות את זה.״ אמרתי כשהרגשתי לא נעים שכך בילתה שרה את עוצב בסידור אחר הדברים שלי, הכל היה מונח במקום יפה, מסודר ומאורגן, כמו חיילים, גם הבגדים שלי גם הנעליים שלי גם מוצרי הטיפוח שלי, הכל, זה לא עבודה של שעה, זה עבודה של כמה שעות טובות עם רמת הדיוק שלה.
״אוי בחייך, זה העבודה שלי, אני נהנת מזה.״ היא אמרה לי בחיוך שאני שולחת לה חיוך מתנצל.
״חוץ מזה,״ היא אמרה כשהיא סגרה את המגירה האחרונה שפתחה כדי להראות לי את הסדר. ״אני שמחה שעברת לגור כאן, אני יודעת שזה לא מתפקידי לדבר, אבל מאז שנכנסת לחייו של הירו, הוא אחר, שונה, וזה טוב. מאוד טוב.״ היא אמרה, גורמת לי להרהר במה שהרגשתי עד לפני רגע ובכעס שלי אליו על הראיון שלו אצל ג’ימי פארקר, גרמה לי לחשוב שאולי אני קצת מגזימה ושהוא בסך הכל שמר על במוניטין שלו ועל הפרטיות שלו ושלי, אבל עדיין... הוא לא מוכן להודות ברגשות שלו כלפיי, שרה לא הראשונה שאומרת לי שהירו בן אדם אחר מאז שהכיר אותי, גם אלי אמרה את זה, אבל אני לא יודעת אם זה מספיק בשבילי, לשמוע מאחרים, אני צריכה לשמוע גם ממנו.

*********
הירו
חזרתי לדירה אחרי שאני מנסה לצלצל למריצה כבר כמה פאקינג פעמים מאז שהסתיים הראיון, אני הייתי בטוח שהיא תגיע לראיון, אבל לא, היא לא דיברה איתי כל היום, בכלל. אני רציתי לתת לה להירגע והאמת שהייתי עסוק בכל הטלפונים שניהלתי כדי להבין איך אני הולך לנהל את כל העניין הזה של להיות היורש של אבא שלי. אבל שלחתי לה הודעה ממש כמה דקות לפני שהתחיל הראיון וגם ניסיתי להתקשר אליה כשראיתי שהיא לא מגיעה, וזה הרתיח אותי, על מה היא שוב פעם כל כך כועסת, למה היא תמיד מוצאת איך לסבך הכל. פאק ועוד חשבתי שאני זה שמסבך הכל, שאני זה שהורס.
כשאני נכנס לסלון אני בדיוק רואה אותה יורדת מהמדרגות.
״איפה לעזאזל היית?״ שאלתי אותה בטון עצבני כשאני זורק את המפתחות שלי על הספה בסלון.
״כאן.״ היא אמרה בקול אדיש.
״אני מנסה להתקשר אליך כבר עשורים, למה את לא עונה לעזאזל? למה לא באת לראיון?״ שאלתי אותה כשאני מסתכל איך היא יורדת את המדרגות עד שעיניה פוגשות את שלי.
״הטלפון שלי נכבה. ואמרתי לך שאני עובדת ושלא בטוח אגיע לראיון.״
״בולשיט. אני דיברתי עם אלי, אתן סיימתן כרגיל בחמש.״ אמרתי רותח מעצבים, בשיחה השלישית שלי אליה שהיא לא ענתה לי כבר הרגשתי מיואש והרמתי טלפון לאלי, חשבתי שאולי היא איתה, שהן עוד בעבודה, אבל היא לא הייתה עם אלי ואלי לא ידעה איפה היא, היא הניחה שחזרה הביתה, אבל היא לא הייתה כאן, אני כמעט בטוח שהיא שוב הייתה עם מר חליפה מזוינת.
״נכון, אבל עשיתי משהו אחר אחרי העבודה.״ היא אמרה כשהיא מסתכלת בתוך עיני לא מזיזה את מבטה ממני תוך כדי שהיא משלבת את ידיה.
״בטח היית עם מר חליפה מזוינת לא?״ הטחתי בפניה.
״מה?״ קולה גבר. ״מה אתה רומז בדיוק?״ היא שאלה אותי, היא אפילו לא הכחישה את זה, מה שגרם לי עוד יותר לרתוח.
״אני לא רומז. כנראה שאני לא צריך לרמוז.״ עניתי בפזיזות כשאני רק מדמיין שמר חליפה מזוינת נוגע בה, בבחורה שלי, והיא נותנת לו, פאק. תמונות רצות בראשי, תמונות שהייתי רוצה למחוק ואם הוא היה כרגע בזווית העין שלי כנראה שהוא היה מת.
״אתה רציני? אני פשוט לא מאמינה למשמע אוזניי אחרי ששמעתי את הראיון שלך ברדיו על כמה שיבחת את סטייסי שהיא מדהימה.״
״אז רצת לזרועותיו של חליפה מזוינת?״ צעקתי.
היא הסתכלה עלי כלא מאמינה למה שאני אומר, ואחרי שאמרתי מה שאמרתי הבנתי שאני אידיוט גמור, אני יודע מי זו מריצה, היא לא תעשה את זה, אבל אני כל כך עצבני שהיא לא באה, שאני לא בסדר עדיפויות שלה שרק חיפשתי על מה לריב איתה. מה היה לה לעשות אם היא לא עבדה במקום לבוא לראיון שלי?
״אתה יודע משהו? היום שלי היה כל כך טוב, רק רציתי לספר לך כמה היום שלי היה מרגש, רק חיכיתי לזה, והינה שוב, אתה מוצא דרכים להרוס את זה במחשבות על דברים שלא קרו מעולם! זה נמאס עלי! פשוט נמאס עלי!״ היא צעקה עלי, לא נתנה לי להמשיך לדבר ותוך שניה היא לקחה את התיק שלה ויצאה מהדלת, רציתי ללכת אחריה, רציתי להגיד לה שאני מצטער ואני לא יודע מה עבר עלי, אבל האגו שלי לא נתן לי, העובדה שהיא לא הגיעה והעדיפה לעשות משהו אחר פשוט הטריפה אותי, היא מטריפה אותי.
נאנחתי כשאני חושב על כך שאני צריך משקה אחרי כל בסערת רגשות הזו. ״פאק״ אני אומר לעצמי כשאני רואה את הטלפון שלה מונח על האי נטען, היא לא לקחה את הטלפון שלה, איך אמצא אותה עכשיו? איך היא תסתובב בלילה בניו יורק בלי טלפון?
פאק.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
יוואוו איזה מתחח !!!!!! כתיבה מהממת , תודה ❤
הגב
דווח
1 אהבתי
Rina Gidoni
Rina Gidoni

מחכה להמשך❣❣
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Miss D
ההתנגשות חלק 40
ההתנגשות חלק 40
מאת: Miss D
ההתנגשות חלק 37
ההתנגשות חלק 37
מאת: Miss D
ההתנגשות השניה חלק 1
ההתנגשות השניה חלק 1
מאת: Miss D
ההתנגשות חלק 24
ההתנגשות חלק 24
מאת: Miss D
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D