כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

איפוס מחדש פרק 8+9

אהבתי את אבא שלי יותר מאת אימא שלי, בדרך כלל אנשים אוהבים את שני ההורים באותה מידה או שטוענים כך לפחות אבל בסתר ליבם אוהבים רק צד אחד, אבל לא במקרה שלי.

פרק 8

אני לא יכולה פשוט לעזוב את הכל ולהיפגש איתו זה... זה... מה לואי יגיד?
" לואי?" התקשרתי אליי כמעט נסערת.
" איך בילית הבוקר?"
" בסדר, יש לי פגישה שאני חייבת ללכת אליה"
" את לא יכולה לצאת סתם"
" אני לא מבקשת לצאת בתור מליקה אלא בתור זורי, בתור עצמי"
" את לא יכולה לצאת"
" אתה יודע שאני לא מקבלת לא"
" זורי!"
" אל תגיד לי זורי, נפרדתי מחבר שלי בגללך מגיע לו הסבר. אתה לא תבין כי אתה כל הזמן עסוק בעבודה אבל היו לי חיים רומנטים, חיים משלי!" בכיתי לו בטלפון.
" לכי, ויקטור ילווה אותך מרחוק בשביל לראות שאת שלמה ובריאה" לא התלוננתי, קבעתי עם שחר לעוד שעה ומיד הסרתי את האיפור והחלפתי בגדים.
" שוב אני, זורי" הסתכלתי במראה בחיוך, "התגעגעתי אלייך זורי" אוי אני כל כך פתטית מדברת עם עצמי עכשיו, נשארו לי עשרים דקות ויקטור אסף אותי והוריד לא הרחק מהמקום בו קבענו, הוא לא שאל דבר על המראה שלי.
" אני אחכה כאן" הנהנתי והתקדמתי אל בית הקפה הוא ישב שם, וודאי הקדים.
" היי" מלמלתי והתיישבתי מולו, פחדתי שיהיו מצלמות או אנשים חטטנים אבל איש לא היה והפעם הבנתי באמת שזו אני ולא מליקה עוד הפעם.
" היי" שתקנו.
" אז פגשת את אחותי"
" כן, ידעתי שאתן תאומות אבל לא ברמה הזאת. התבלבלתי לרגע"
" זה קורה לכולם, למה רצית שניפגש?"
" אני מתגעגע אלייך, אני חוזר לדירה ריקה במקום לדירה שבה זורי שאני אוהב נמצאת" בכיתי בשקט בזמן שהוא בוהה בי.
" אני יודע שנפרדת ממני לא כי רצית, מה קורה כאן?" הוא חכם מדי, הוא מכיר אותי כל כך.
" אני לא יכולה לספר"
" אז לפחות תגידי לי שנוכל לחזור"
" נוכל, אבל לא עכשיו"
" מה זאת אומרת?"
" לא בזמן הקרוב, אני רוצה אבל אני לא יכולה. גם אני מתגעגעת אלייך ונשבעת ברגע שכל הטירוף הזה יעבור אני אספר לך" הוא החזיק בידיים שלי שרעדו.
" אל תבכי"
" אני מצטערת, שחר. אני באמת מצטערת" הוא קם ועטף אותי בחיבוק כמעט מחץ לי את המשקפיים.
" אני אחכה מה שלא יהיה"
" אני לא רוצה שתחכה סתם"
" זורי אני לא מוכן לוותר עלייך" הושיט לי כוס מים.
" שחר..." ניסיתי לומר והשתחררתי מהחיבוק שלו.
" אם יראו אותי מתחבקת איתך ככה זה יזיק למליקה יכולות להיות שמועות עכשיו כשהיא בארץ... אני לא מאמינה שראית אותה היא בכלל לא התקשרה"
" אני אתן לך שלושה חודשים, אם בעוד שלושה חודשים מה שאת עוברת לא יעבור אני מבטיח להמשיך הלאה" הנהנתי על אף שלא באמת התייחסתי למה שאמר.
" מה?"
חזר על הדברים ואז הנהנתי בעל כורכי.
" תבואי לפחות לבקר אותי מדי פעם" הנהנתי.
" אני שמחה שאתה לא כועס עליי יותר" ישבתי בחזרה, גם הוא חזר למקום שלו.
" אני מצטער אני מגזים לפעמים עם התגובות שלי."
" אני חייבת ללכת" הטלפון שלי צלצל ללא הרף.

....

" מליקה, זורי אבא בחדשות!" רצנו לסלון במהירות וראינו את אבא מתארח בערוץ החדשות, הוא היה כה נאה בחליפה החדשה שלו ואימא? היה לה חיוך מרוח
שלא ניתן היה למחוק. אף אחד לא חשב שהעסק שרצה לא יצליח, זה מוטט את אבא ולא בגלל שלא היה יכול להצליח אלא בשל התאונה הארורה שהשאירה אותו נכה.
" הוא מאוד נרגש" הוספתי בהתרגשות.

...
אהבתי את אבא שלי יותר מאת אימא שלי, בדרך כלל אנשים אוהבים את שני ההורים באותה מידה או שטוענים כך לפחות אבל בסתר ליבם אוהבים רק צד אחד, אבל לא במקרה שלי. אפשר לומר שהיחסים שלי עם ההורים מאוד מורכבים, אימא מאוד מתערבת ואבא פחות מעורב למעשה בכלל לא מעורב. לא היה לו אכפת שאני מסתובבת עם אנשים שלא מצאת חן בעיניו, לא אכפת לו שלא השקעתי בלימודים, לא אכפת לו שלא יצא ממני אישה מצליחנית אני חושבת שהוא אף פעם לא ציפה ממני להיות במרכז העיניינים " את בדיוק כמוני" היה אומר "כזאת שנחבאת על הכלים אבל כשצריך תמיד שומעים ממנה." אולי זו הסיבה לכך שאימא אוהבת את מליקה יותר, משום שהיא דומה לה באופי. לא הייתי רוצה להיות דומה לה לא באופי ולא ביופי, אך לצערי היופי של אימא רודף אותי... זה לא שהיא אישה לא נאה אלא פשוט שלא רציתי את הגנים שלה אצלי. אבא לא נעלב על כך שאנחנו לא דומות לו ותמיד היה טוען שלפחות קיבלנו את הצבע שלו זאת אומרת את צבע העור שלו ואת העיניים לא שזה חשוב כל כך, מראה חיצוני לא משנה, אלא רק האישיות. אחת הבעיות אצל מליקה שכל הזמן חיפשה בחור שלא קיים זאת אומרת בחור שיש אותו במציאות אבל סביר להניח לא אחד כזה שיתאהב בה למה אני מתכוונת כשאני אומרת את זה? היא תמיד הסתכלה על היופי של הבחורים ואף פעם לא הסתכלה על אופי זו הסיבה שהיא נשארה לבד עד היום ואני לא אומרת את זה במטרה להעליב אותה, אלא בסך הכל להעיר אותה היא כבר ילדה גדולה וחייבת להפסיק ומעט לוותר על העקרונות שלה בשביל האושר האישי שלה.
את ההבטחה שלי לשחר אני לא יודעת אם אצליח לקיים זה מסובך וקשה והזמן שלי מוגבל, אינני יודעת מתי מליקה אמורה להתעורר אז מה אני אגיד? הזמן יעשה את שלו, אני מקווה שהיא תצא מזה אף על פי שלפעמים אני כל כך לא רוצה שלא תתעורר היא אחות כזאת לא טיפוסית אבל זה מה יש.

ויקטור היה שקט במהלך כל הנסיעה כך גם אני הרוחות נרגעו מרכילות הבוקר הדלקתי טלויזיה בשובי הביתה ונחתי על הספה, וזאת כאשר וידאתי שלא ניתן להציץ עליי משום זווית. החטיפים שהבאתי מהבית אלו שדחפתי לתוך המזוודה מלפני שבוע היו מפוזרים על השולחן גם הקולה שלא הצלחתי להיגמל ממנה. מגיש החדשות מלמל על המצב במדינה, השעון שעל הקיר מרעיש ומגביר את כאב הראש שאפף אותי אבל שום דבר לא יכול להכעיס אותי עכשיו בזמן האיכות שלי עם עצמי.

" אימא כועסת עלייך" מליקה החליטה לשוב לדבר איתי לאחר שחזרתי מאוחר מבית הספר.
" שתכעס"
" זורי!" ואז שמעתי אותו צועקת את שמי מרחוק.
" מה?" צעקתי אך לא הלכתי לכיוון.
" אני רוצה שנדבר" הפעם היא זו שבאה עד אליי וביקשה שאיכנס איתה לחדר.
" שוב תנעלי אותי בחדר? שוב תצעקי עליי?" הסתכלתי לה בעיניים ללא פחד.
" איפה היית?"
" עשיתי עבודה באזרחות עם תלמיד מהכיתה" באמת בהתחלה ישבנו על העבודה אבל פרשנו מהר מאוד ממנה והחלטתי ללכת לאבירם.
" תראי לי" ניסתה להוריד את התיק ולהוציא ממנו את העבודה.
" לא סיימנו השארתי את העבודה אצלו" שיקרתי.
" טוב, בפעם הבאה אבדוק את זה ולא יזיק לך להתקשר להודיע"
כאילו שאת דואגת באמת, את עושה את זה כי את מרגישה אשמה בסך הכל.
מטלות לימודיות משעממות אותי אז דאגתי שיהיה מעניין יותר עם אבירם במקום עם יוני שהפלתי עליו את העבודה, הוא לא הסתיר את העובדה שהוא נמשך אליי ואף לא הפסיק לשאול אם אני מרגישה טוב.
" כן" עניתי לו וחיכיתי לנשיקה הראשונה שלי ממנו, היה לי גשר שהציק אך זה לא הפריע לשנינו להתנשק כמו מטורפים על המיטה שלו.
הוא היה בן שבע עשרה, ספורטאי שכל בת הייתה מתלהבת ממנו.
" אני חושבת שאלך" סיננתי לאחר כמה דקות והזזתי אותו ממני.
" את בטוחה?"
" כן... אימא שלי מחכה לי" שיקרתי. הייתי אז רק בת חמש עשרה שהגשימה חלום.
" בוא נקבע שוב" סיננתי
" מחר מתאים לך?" ידעתי שאימא תחשוד לכן סירבתי.
" אשלח לך הודעה" הוא חייך וידעתי שהוא עדיין בקטע שלי.
בנים עבורי היו כמו משחק שעשוע עד שהכרתי את שחר. לא לקחתי אותם ברצינות, עשיתי מה שאני רוצה, קבעתי עם מי שאני רוצה.

...

כל לילה עבורי הוא סיוט, כל לילה אני נזכרת בעבר ורוצה להיעלם. בחוץ עדיין חשוך ואילצתי את עצמי להירדם בשנית על אף חוסר הרצון המשווע שלי.

....

יוני ואני נפגשנו סיימנו את העבודה ואז הלכתי הביתה עם העבודה, ציינתי בפניו שאימא שלי רוצה הוכחה לכך שבאמת הכנתי עבודה בזכות עצמי. יוני שדאג נורא פחד שאשכח ואמר שישלח לי הודעה בבוקר לקחת את העבודה זה הצחיק אותי, אך לא סירבתי בכל זאת הייתה בי אחריות לא לאכזב אותו.
" תירגע אני לא אשכח!" הכנסתי את העבודה לתיק
ולקחתי אוטובוס לאבירם.
בפעם הקודמת לא הבחנתי בבית משום שישר באופן מיידי נכנסתי לחדר מבלי לסרוק את המקום.
" תרגישי בבית"
" איפה ההורים שלך?"
" עובדים, רוצה לשתות משהו?" סירבתי.
" יש לך בית יפה"
" בדיוק האוכל שהזמנתי הגיע את רעבה?" הייתי רעבה, חיסלתי את המנה שהזמין הוא צחק על התיאבון המתבגר שלי.
" אף פעם לא ראיתי מישהו עם תיאבון כמו שלך"
" אתה יורד עליי עכשיו?" נעצתי בו את עיניי הנץ שלי.
" אני רק אומר שכייף לאכול עם מישהו שאוהב לאכול" אהבתי, אף פעם לא עשיתי דיאטה.
" היה טעים" הלכתי לשירותים לשטוף את הידיים.
" אבירם למי סיפרת שאנחנו נפגשים?" שאלתי אותו כשעלינו לחדר.
" לאף אחד"
" אני לא מאמינה"
" לאחי הוא לומד איתך ולחבר שלי עופר"
" תזכיר לי מי זה אח שלך?" שאלתי אותו ובאמת ניסיתי להיזכר.
" דור מינסטר"
" דור" חזרתי אחריו ועלה לי האסימון במי מדובר, דור בחור שקט כמעט אף פעם לא מדבר.
" ולמה דור לא בבית?"
" אצל חבר כמו תמיד"
" אני מקווה שהם יודע לשמור סוד"
" הם יודעים, אני מבטיח" חיבק אותי ולא הפסיק לנשק.
" את כל כך יפה" שקרן, אני לא יפה.
שכבנו על המיטה והתמזמזנו במשך כמה דקות, על אף שפחדתי מהלא נודע רציתי את זה הרגשתי שאני לא עומדת בפניו. הוא נישק את שדיי, בטני, ירכיי מתחת לשמלה ואז שם למטה. לראשונה חשפתי את עצמי בפני גבר ועוד אחד כזה שאני לא מכירה, הוא העביר מבט על גופי וחייך.
" למה אתה צוחק?" הסתכלתי עליו כשרגליי מלפנים.
הוא לא ענה אלא פשוט המשיך, זה נמשך לא יותר מחמש דקות. אינני יכולה להגיד שלא כאב לי אבל התרגשתי כמו דבילית. בסופו של דבר ישבנו מחובקים זה לצד זה כאשר הוא מספר לי בדיחה לא מצחיקה, ואז לוחש באוזני שאני הכי יפה בעולם וכל זה על מנת לגרום לי לנחת.

....

" אבירם" קמתי בצעקה, הזיכרון מאבירם נשאר מתוק הוא שמר על הסוד שלנו ולא סיפר לאיש גם לא לאחיו את מה שהתרחש באותו יום. המשכנו לנהל קשר רומנטי סודי עד שהוא נפרד ממני בטענה שהוא מתגייס ומחפש משהו אחר. לא נעלבתי הרי הקשר לא היה יציב, יצאנו עם מי שאנחנו רוצים ועשינו מה שאנחנו רוצים ללא שום מחויבות. כיבדתי את הפרידה שלו מאז לא פגשתי את אבירם מעולם.
" זורי?" לואי נגלה כמו ישו אל מולי, לא ידעתי מדוע ישו עלה לי לראש אני אפילו לא מאמינה בו אז מה פתאום ישו?
" מה אתה עושה פה?"
" התקשרתי אלייך למה את לא עונה?" הצצתי לנייד ובאמת ראיתי שההיסטרי התקשר שמונה פעמים.
" אני ישנתי מה הלחץ?"
" אירחת אנשים?" הביט סביב השולחן המטונף שהשארתי.
" לא, אתה יודע שזה אסור"
" אל תגידי לי שאכלת את כל הדברים האלה לבד" הנהנתי בגאווה.
" את עכשיו מליקה אסור לך לאכול כל דבר! את צריכה לשמור על משקל"
" איזה משקל? אנורקסי?"
" תתלבשי אנחנו צריכים לצאת עוד עשר דקות." עשר דקות? אני בחיים לא אספיק.

פרק 9

לואי משך בסוודר הירוק שאהבתי והאיץ בי בהאשמות על כך שאנחנו עוד נאחר בגללי, קיטרתי בלי סוף מותר לי לקטר.
" אתה מוכן להגיד לי לפחות לאן אנחנו נוסעים?" שאלתי אותו בדיוק כשנכנסו לוואן.
" יש לנו פגישה עם במאי, מליקה הייתה אמורה להשתתף בסרט חדשה. לא ידעתי אם תסכימי לעשות את זה במקומה"
" אני באמת לא מתכוונת, אני לא שחקנית אני גרועה בזה!" למליקה אכן יש את הכישורים לזה.
" תבין זה שאנחנו דומות ביופי לא מעיד אותו הדבר על האופי, אנחנו שונות כל כך"
" בבקשה זורי, תשתדלי בשביל אחותך" שילבתי את ידיי כמו ילדה קטנה באי הסכמה.
" עד מתי יש לי להחליט?"
" היינו צריכים לתת לו תשובה אתמול אבל דחינו להיום" הוא לא רציני, אין כלל זמן להתמהמה וזה לא משאיר לי ברירה אלא לבחור לשחק בסרט המטופש שלה.
" טוב... בתנאי אחד" הצבתי תנאי.
" שהוא?" הוא ידע לשחק את המשחק בדיוק כמו שאני ידעתי.
" שתיתן לי להיפגש עם שחר מדי פעם"
" מי זה שחר?"
" זה שהיה חבר שלי"
הוא הזעיף פנים ולאחר מכן הנהן, איני יודעת אם זה הנהון של נפנוף לפני הפגישה או הנהון אמיתי. תהיתי עד כמה הוא יקיים את ההבטחה.
" תבטיח לי" שמתי אותו על הקלטה בחשאי.
" אני מבטיח"
" יופי אם תתחרט יש לי הוכחה שהבטחת" חשפתי בפניו את הטלפון שלי.
" את מתחוכמת מדי זורי" בדבר אחד היום הסכמתי איתו.
הפגישה הייתה בסטודיו שמעולם לא שמעתי עליו, הבמאי לחץ את ידי וביקש שאעיין בתסריט.
" מעניין" תהיתי עם מי אני הולכת לשחק.
" מי משחק לצידי?"
" הוא צריך להגיע כל רגע" לא הכרתי מפורסמים למעט מליקה אף פעם לא עניין אותי, כמובן ששמעתי על שמות של מפורסמים, אך מעולם לא התעמקתי בשמות ובפרטים.
התסריט היה מרתק, יש לציין פנומנלי אז חייכתי כשלפתע הופיע בחור צעיר לבוש חליפה. לחצנו ידיים והוא לא הפסיק להביט בי.
" אתם מכירים?" שאל הבמאי, הנדתי בראשי בעוד שהוא הנהן האם פספסתי משהו?
" היא שכחה" ציין לאוויר, שכחתי?
" אפשר לדבר איתך?" לקחתי אותו הצידה.
" את באמת עושה את עצמך?" הסתכלתי בעיניו החומות היפות.
" סליחה?"
" מליקה" פלט את שמי המזויף.
" ביקשתי ממך שנתאמן על נשיקה כי יש כמה כאלה בתסריט את כל הזמן סירבת" כל כך מתאים לה.
" זה הכל?"
" כל הזמן ניסיתי אבל דחפת אותי כאילו את פוחדת להתנשק" היא פוחדת אני לא.
" תזכיר לי את השם שלך"
" תומר חזן"
" אם זו הבעיה אל תדאג אני יודעת לנשק טוב מאוד אני עוד אפתיע אותך" נתתי לו מבט עם העיניים, נגעתי לו בכתף והלכתי משם.
" חכי לי" הלכנו ביחד הוא סיפר לי שהוא קרא כבר את התסריט ושבאמת תהיה שם נשיקה.
" אתה מוכן לשתוק?" הייתי חסרת סבלנות.
" בוא פשוט נתחיל לשחק במקום לדבר"
הבמאי החליט שאם התסריט מצא חן בעיניי והחוזה חתום שנתחיל כבר היום. היו הרבה ניצבים ושחקנים משניים הייתי צריכה לעמוד בזוויות שונות ולהסתכל, לא הייתי גרועה אך גם לא טובה כמו שרציתי להיות. לאחר שמונה טייקים צילמנו את הסצנה הראשונה.
" בחיי שהתעייפתי" נפלתי על הכיסא ולגמתי בשקיקה מבקבור המים.
" את מפתיעה, מליקה" זורי, אני זורי לעזאזל!
" אהבת?" חייכתי חיוך ממזרי.
" כן, לא תיארתי אותך כזאת נועזת"
" מה זאת אומרת?"
" בפעמים הקודמות שנפגשנו היית שקטה, לא דיברת רק הסתכלת עליי עם העיניים בפחד" מעניין מדוע מליקה כל כך פוחדת מגברים, הם לא ינשכו אותה זה הזכיר לי את השיחה שהייתה לנו בעבר.

....

" את פוחדת מהם?" ישבנו בחדר כשהיא קוראת ואני צובעת מנדלה קשה.
" ממי?" העתיקה את עיניה מהספר והישירה את מבטה לכיווני.
" מבנים" מיד עיניה חזרו לספר.
" את קוראת רומנים נכון?" הנהנה.
" בוודאי מסופר על בחורה שנתקלת בבחור והם מתאהבים אחד בשני?" שוב שאלתי, היא הנהנה.
" אני יודעת שאת קוראת את הספרים האלו שלך ורוצה להרגיש נאהבת כמו הדמות, רוצה ומחכה ליום שזה יקרה לך... תני לי לבאס אותך זה הכל בולשיט! אם לא תצאי ותנסי מעולם לא תכירי בנים, לא כולם רעים יש בחורים טובים"
" כן? כמו מי? כמו אלו ששכבת איתם?" נגעה בנקודה חשובה.
" את שוב מעלה את הנושא הזה?"
" כן, את התקלקלת מאז שהבראת" הבנתי שהחיים קצרים מדי, אז אני מקולקלת אין לי בעיה להיות מקולקלת רק לא נזירה חסודה בגיל שמונה עשרה.
" את מעלה את הנושא כי את מקנאה ופוחדת להתחיל משהו בחיים שלך."
" אני לא מקנאה... כולם קוראים לך מאחורי הגב זונה אני פשוט מגנה עלייך כל הזמן, לא נעים לי לשמוע את זה בעיקר שאת הורסת לי את התדמית" גיחכתי.
" תדמית? את זו את ואני זו אני"
" אנחנו נראות אותו הדבר למה שלא תתחילי להתנהג כמו בן אדם רגיל? מבלי למשוך תשומת לב או להתגרות אם תמשיכי ככה לא יפסיקו לקלל אותך"
" שיקללו, לא כל מה שהם יודעים זה נכון" למען האמת היו דברים נכונים והיו המצאות וזה לא הפריע לי הרי לא אפגוש אותם עוד מעט... עוד חודשיים בית הספר נגמר.
" אני בסך הכל רוצה שתהיי מאושרת מליקה"
" אני מאושרת טוב לי עם הספרים והעבודה שלי"
" את הולכת להתגייס או לטוס לארצות הברית לעוד קמפיין?"
" לטוס" אף פעם לא האמנתי עליה שהיא תפספס את ההזדמנות הזאת להתגייס.
" אבל אני אחזור ואתגייס" הוקל לי לרגע.
" מה איתך ידוע לך אם מגייסים אותך?" מאז שהבראתי בגיל חמש עשרה תהיתי מה יקרה איתי, הצבא שם אותי בהמתנה על אף שרציתי להתגייס.
" אין לי מושג" יותר לא דיברנו, היה שקט בחדר אני המשכתי לצבוע את המנדלה והיא המשיכה לקרוא.

....

צילמנו עד אור הבוקר עוד 3 סצינות, למזלי באחת מהן לא נכחתי אבל צפיתי מהצד. תומר שחקן טוב, אפילו יותר מדי טוב שזה גורם לי להתערער. תיכף הסצינה הראשונה שלנו ביחד ופתאום אני לחוצה, קווין מיהר לתת לי את השמלה הבאה לסצינה האחרונה של היום.
" את מוכנה?" שאל מבעד לדלת בזמן שהתלבשתי.
" עוד רגע" הסתבכתי עם השמלה.
" טוב אני מוכנה" נטאשה זינקה מיד עם תיק האיפור שלה לאפר אותי על פי ההנחיות ולפי הסצינה.
" מושלם!" התגאתה בעבודה שלה בסיום.
" תנו לי דקה אני כבר מגיעה" התבוננתי במראה בשקר שאני רואה מול עיניי, יש בחורה יפה מולי אך לא הרגשתי שזו אני שזה מעין סיוט שאינני מצליחה לצאת ממנו.
" מליקה?" דפיקה בדלת וקול זר נשמע.
" תומר?" פתחתי את הדלת.
" וואו! חשבתי שכבר התפלאתי כשראיתי אותך בסצינה הראשונה, טעיתי"
" אני מוכנה" לקחתי נשימה עמוקה והלכנו יחד אל בית הקפה המלאכותי שבנו.

....

" לואי תגיד לי שסיימנו להיום" העיניים של כבר היו עייפות מדי להחזיק את עצמן עוד.
" כן, קווין ונאטשה אורזים" והוא עומד כמו גולם וחיכה להם, השתעממתי ואחזתי בכוס השוקו על יד גרם המדרגות.
" יום מעייף" זה היה תומר שנשען על אחד הקירות והסתכל עליי.
" אני עדיין מחכה שתפתיעי אותי" התגרה בי בכוונה, קמתי ממקומי ללא השוקו והתקרבתי אליו.
" אתה מתגרה בי?" ראשי היה מול כתפיו אז הרמתי את הראש על מנת להסתכל לו בעיניים.
" מה אם אגיד כן, מה תעשי?" הרכין את ראשו לכיווני.
" אתה תצטרך לחכות" הרגשתי את הבל פיו כשדיברתי איתו, אך עמדתי בזה לא נגעתי בשפתיו, הפעם זה היה תורי להתגרות בו.
" הבנת?" לקחתי את עצמי לאחור לאט לאט.
" אני מסרב להבין" בידו האחת משך אותי אליו.
" מה אתה עושה?" שוב היינו קרובים, הוא בחור נאה אך לא נמשכתי אליו... זאת אומרת עדיין לא נמשכתי, שמענו את הנשימות של שנינו בדממת ההאלחוט הזאת.
" מליקה, הולכים" לואי תפס אותנו קרובים זה לזה מיד התנתקתי מתומר והלכתי משם, השארתי אותו מאחור.
" את מחבבת אותו?" לואי שאל והחזיק מזוודה שחורה.
" לא, מה אתה מסתיר במזוודה? דולרים?" הוא צחק
" בואי הנהג מחכה" תנסה אתה ללכת עם עקבים כמו שלי.
" עכשיו אני מזהה את ההבדל בניכן" מלמל, קווין נרדם ונאטשה הייתה עסוקה מול המראה הגדולה שהחזיקה.
" אז מה ההבדל?" הסתקרנתי.
" מליקה זהירה ובוחנת אנשים"
" גם אני בוחנת אנשים"
" אתן עושות את זה בדרכים שונות"
" כן, היא פוחדת לדבר ואני מדברת בלי סוף" התבדחתי.
" להיפך, אני מכיר מליקה חייכנית ושמחה היא תמיד דיברה, שיגעה אותי בנסיעות ואת... את שקטה, חבויה לא משתפת בשום דבר, את בוחנת אנשים בצורה מחשידה"
" יש עוד משהו שעוד לא אמרת?" התחצפתי כהרגלי.
" את לא מפחדת מביקורת, מליקה נזהרה שידברו עליה את לא רואה בעיניים" דיבר איתי בסלנג.
" מה יש לפחד? מישהו ינשך אותי? אז שיגידו זה לא מעניין אותי" אמא אומרת שמאז שהבראתי משהו במוח שלי חסר, זה לא העליב אותי. תמיד רציתי להגיד לה שלא שחסר לי משהו במוח החכם שלי, אלא שלפתע הבנתי שהחיים שיש לי הם רק שלי ושעליי להתנסות, לעשות ולהתמיד להיות מאושרת ולא להתייחס.
" בכל אופן, מה עשית עם התומר הזה שם?"
" שום דבר הוא התגרה בי אז התגריתי בו בחזרה"
" זה נראה שאת מצאת חן בעיניו" צחקתי בקול אבל לא כל כך בקול בשביל לא להעיר את קווין.
" נו אז מה?" מה הוא מנסה להגיד בדיוק?
" הוא מצא חן בעינייך?" מיד הנדתי בראשי, אהבתי להתגרות בבנים לא תמיד חייב לקרות משהו.
" מליקה הייתה מסמיקה אם הוא היה מחבק אותה ככה"
" אני לא מליקה כמה פעמים להזכיר" התעצבנתי.
" אני יודע"
" אז תפסיק להשוות אותי אליה אני לא רוצה לשמוע יותר מליקה מליקה מליקה... די" כעסתי בצדק, כל יום שמעתי מליקה ואף לא זורי אחד, רציתי את הזהות שלי בחזרה.

המשך יבוא....
מה דעתכם? מעניין אותי מי כאן,
השמיעו קול בבקשה
שבוע טוב לכולם❤

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Hopeless romantic
Hopeless romantic
מרתק. עפה לקרוא את ההמשךךך
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
תודה❤
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D