כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

ההתנגשות חלק 28

צעד אחורה צעד קדימה

************
הירו-
הסתכלתי על מריצה, כשהיא שותקת, מחכה שאמשיך את הסיפור שלי, את הסיפור למה אבא שלי הרס לי את החיים, למה החיים שלי כל כך דפוקים, למה אני כל כך דפוק. הסתכלתי עליה כשהיא נוהגת, איך מבטה עובר אלי ולכביש בחזרה, כמה היא סקרנית. אבל לא יכולתי לעזאזל, רציתי לספר לה, אבל מעולם לא סיפרתי את זה לאף אחד, אני אשמע כמו ילדה קטנה שבוכה, אבל אני מתבייש. אני פאקינג מתבייש בעבר שלי, מתבייש במה שעברתי. מתבייש במה שעשיתי בגלל זה, מתבייש בכמה דפוק הכל.
היא יודעת חלק קטן מהבן אדם הזין שהייתי פעם, כשהייתי לוקח סמים, שהייתי תמיד מסטול, יש בי עוד חלקים מאותו הירו, אבל מאז שהיא נכנסה לחיי, אני מנסה כמה שיותר להרחיק אותו.
היא תוכל להתמודד עם המשפחה שלי? היא תוכל להתמודד עם האנשים האנוכיים והקרים האלה? הם אנוכיים יותר ממני, אני מודע לאנוכיות המזדיינת שלי, אני מודע לכך שלא אוכל לסלוח לאבי לעולם, והכל כל כך הולך להסתבך עכשיו שאדם הבן דוד שלי יצא בהצהרה שהוא היורש, זה לא אמור לעניין אותי, אבל זה כן, הוא לא יקח לי את המקום שלי.
״אתה יכול לסמוך עלי הירו.״ מריצה אמרה כשהיא ממשיכה בנסיעה שלה. היא הסתכלה עלי בעיניה שבחושך גוון החום היה יותר בולט מהירוק, אני ראיתי כמה תחינה בעיניה שהיא רוצה שאספר לה, אבל אני לא מסוגל, מה אם זה יפחיד אותה לדעת איזה סוג משפחה יש לי? למה הם מסוגלים לעשות לבני משפחתם עצמם?
״אני יודע...״ נאנחתי והסתכלתי על הכביש.
״אני פשוט...״ ניסיתי למצוא את המילים הנכונות להגיד לה את מה שאני חושב, דברים שלא קורים לי בדרך כלל, אני תמיד יודע מה להגיד, אבל זאת הפעם הראשונה שאני רוצה לספר על העבר שלי, שחוץ מגון שחווה איתי את העבר הזה אף אחד לא יודע.
״תראה...״ היא התחילה להגיד ואני הפניתי את מבטי אליה מהכביש.
״אני לא יודעת מה קרה שם, ואיך אבא שלך הרס את החיים שלך, אבל אני לא רוצה ללחוץ עליך, וכשתיהיה מוכן לספר לי, אני אהיה כאן, אני לא הולכת לשום מקום.״ הבחורה שלי אמרה, חייכה חיוך קטן בסוף, מה שגרם לי לעקל את שפתיי ולחייך גם.
״תודה״ אמרתי כשאני לוקח את פרק כף ידה הימנית שעל ההגה, מרים לפי ומנשק אותה נשיקה רכה.

נכנסנו למעלית מהחניון הסתכלתי עליה כששערה עדיין רטוב וחייכתי. ״מה אתה מחייך?״ היא שאלה כשלחצתי על כפתור הקומה האחרונה. תוך כדי שאני נזכר איך אני ומריצה הזדיינו בתוך המים, איך הייתי חשוף לגמרי בתוכה, לעולם לא זיינתי אף בחורה בלי קונדום, לפחות לא שהייתי פיכח או שאני זוכר משהו כזה, וההרגשה לעשות את זה עם מריצה הייתה... אחרת, היא גורמת לי להרגיש אחרת.
״אני אולי צריך עוד סיבוב אחרי הזיון שלנו בים.״
היא שמה את ידה על פי. ״אתה יכול לא לבטאות את זה ככה?״ היא לחשה מובכת.
״למה את לוחשת אין כאן אף אחד״ צחקתי לתוך פיה, היא הורידה את ידה מפי. ״איך היית רוצה שאקרא לזה?״ שאלתי שאני ממשיך לצחוק.
״זה לא מצחיק״ היא אמרה שהיא מנסה לא לצחוק בעצמה.
ליטפתי את שערה הרטוב למאחורי אוזנה.
״אז איך את רוצה שאגיד זיון? כמו בסרטים הרומנטיים שלך? לעשות אהבה? להתעלס?״ אמרתי כשאני מחייך, כל הסיטואציה הזו שהיא עדיין מובכת מהצד החרמן שלה, מהצד התשוקתי שלה ואולי קצת מלכולך, בכל זאת להזדיין בים, על בניין האמפייר סטייט, בלימוזינה? כמה שהיא תמימה ולא יודעת, היא נורא נהנת מסקס בדיוק כמוני, ולדעת שאני היחידי שגרם לה להרגיש מה שהיא מרגישה בסקס, שגרם לה לגמור, היחידי שהיא שכבה איתו, הרגשה עילאית.
״טוב.... לעשות אהבה נשמע יותר טוב לא? הרי... זה... מה שאנחנו בעצם.... עושים .. לא?״ היא שאלה, פאק, היא מצפה ממני להצהרה כלשהי עכשיו? דלתות המעלית נפתחו, יצאתי מהמעלית והיא אחרי, פתחתי את דלת ביתי כשאני שותק. לא חשבתי לרגע שהשיחה הזו תוביל לשם, שהיא תרצה אולי שאתוודה על הרגשות שלי, אני לא שם, לא עשיתי זאת מעולם, ואני לא יודע איך.
״אתה שותק.״ היא אמרה כשאני שומע את הטון העצבני שלה.
״לגבי מה?״ אמרתי כשאני מקבל הודעה בטלפון שלי, הסתכלתי על ההודעה בטלפון שלי מנסה להתחמק מהמבט שלה, זה היה ג’ון שמזכיר לי לגבי הראיון שלי אצל ג’ימי פארקר.
״מחר הראיון שלי אצל ג’ימי פארקר, תבואי איתי?״ אמרתי כשאני מנסה להחליף נושא, משתדל לא להסתכל עליה, אני מתאר את מבטה עליי, מבט כועס, אבל לעזאזל עם זה.

״אני עובדת מחר.״ היא אמרה בקרירות, ניגשתי למקרר למזוג לנו כוסות מים.
״זה בשעה שבע, את תפסיקי לא?״ שאלתי כשאני מניח שתי כוסות על האי שמפריד בין המטבח לסלון.
״מחר מתחיל שבוע האופנה, אני אהיה עסוקה.״ שיט. עדיין קרירה. ״ובמחשבה שניה, עדיף שאלך להתקלח ולישון.״ היא אמרה כשהיא התחילה לעלות במדרגות אפילו לא לקחה את הכוס מים שמזגתי לה, שתיתי מכוס המים כשאני יודע שהיא כועסת, אבל זה יעבור לה, היא ידעה למה היא נכנסה. אנחנו רק בהתחלה שלנו, אני יודע שהיא מצפה לאיזה סיפור אגדות מזדיין, אבל אני לא הנסיך מסיפורי האגדות האלה, אני הירו נייט.
********
אחרי שמריצה התקלחה וגם אני, נכנסתי לחדר מוזיקה הקטן שעשיתי לי בבית, מן אולפן קטן שאני יושב פה בימים קרים אם לא בגג כדי ליצור ולהלחין את המוזיקה שלי, לכתוב. את הגג אני בדרך כלל מהצל לחשוב ואז המילים לשירים פשוט יוצאים ממני, כאן אני יותר מתעסק בעשיה, והאמת שמאז שמריצה נכנסה לחיי יש לי המון השארה, היא המוזה הקטנה שלי.
הזמן עבר ועבר בזמן שאני הייתי באולפן הקטן שלי, מנגן בגיטרה שלי, לא שמעתי ממריצה, היא לא השמיעה קול, הרגשתי כבר עייף, יצאתי מחדר המוזיקה והלכתי לכיוון חדר השינה, נכנסתי לחדר המריצה כשאני מוצא את מריצה בחושך מוחלט, ישנה, והאור מהמסדרון מאיר על המיטה, עליה, מראה לי כמה היא נראת כמו מלאכית קטנה שישנה, סגרתי את הדלת ונכנסתי למיטה לצידה. הסתכלתי עליה, ראיתי איך היא נושמת. יכולתי לשמוע את נשימותיה.
״את יודעת מה אני מרגיש כלפייך.״ לחשתי. זה הלחיץ אותי הרגשות שלי כלפיה, פאק אני חשבתי שאני כבר התמודדתי מאיך שזה מרתיע אותי, ממה שזה גורם לי להרגיש, זה גורם לי להרגיש חזק וחלש באותו הרגשה. פעם הקריירה שלי הייתה העקב אכילס שלי, פתאום אני מרגיש שזאת היא. לעזאזל, איך הכל יכול להשתנות בשניה? איך שניה של התנגשות אחד בשניה ושפיכת קפה ככה שינתה את חיי? שינתה אותי.

************
שקמתי בבוקר מריצה כבר לא הייתה במיטה, חיפשתי אותה עם ידי על המזרן אבל לא הרגשתי אותה. אפילו לא הרגשתי שאני נרדם כשבהיתי בה אתמול בלילה, זה מטורף, לפני הלילה הראשון שלנו יחד, לילה שישנתי בו כל כך טוב, שמאז שאמא שלי נפטרה לא ישנתי רצוף מ4-5 שעות בלילה, פתאום אני מוצא את עצמי ישן כל בך טוב לידה, בזרעותיה, כשאני מרגיש אותה לידי, היא משפיעה עלי אחרת, גם על גופי, על כולי, לגמרי אחרת. היא מביאה כל כך אור לחיים הדפוקים שלי.
לקחתי את הטלפון שלי מהצג וראיתי שהשעה רק שבע וחצי בבוקר, היא כבר יצאה לעבודה?

ירדתי לכיוון המטבח כשאני רואה את שרה מסדרת את המטבח. "שרה תכיני לי ולמריצה ארוחת בוקר." אמרתי כשאני מחפש אותי במבטי לראות איפה היא, לא יכול להיות שהיא כבר יצאה לעבודה.
"מיס מריצה כבר יצאה" שרה אמרה לי. מה? למה היא הלכה כל כך מוקדם? למה לעזאזל היא תמיד כזו רגישה, אין לה בעיה להגיד מה שהיא פאקינג חושבת, ככה הסקתי כשהכרתי אותה, כשהתחלנו את כל מה שקורה בנינו, למה עכשיו היא ככה בורחת? פאק.
"אז להכין לך ארוחת בוקר?" שרה שאלה אותי. הנהנתי אליה כשאני עולה חזרה לחדר ארונות להחליף בגדים.
*********
ארוחת הבוקר הייתה מוכנה ואני כבר הרגשתי את הבטן שלי מקרקרת מהרעב, התיישבתי בפינת האוכל אוכל את ארוחת הבוקר שלי לבד והתחושה הזו של הלבד שוב היכתה בי, הייתי רגיל בזמן האחרון לאכול כשיש עוד צלחת על השולחן, הצלחת של מריצה. פאק למה היא חייבת לסבך את הכל למה היא לא יכולה לתת לזמן לעשות את שלו, יש לכולנו שדים בארון אבל היא חייבת להבין אותי.
שמעתי את הדלת נפתחת ונסגרת, אחרי כמה שניות גון הופיע מולי. "אני חייב להחליף את המנעול של הדירה שלי כבר." הזכרתי לעצמי בקול רם.
"אני רק שמח שלא תפסתי אותך שוב במצב מביך." גון צחק הזכיר לי את הפעם האחרונה שהוא הגיע לדירה שלי במפתיע ותפס אותי ואת מריצה על הספה, מתחרמנים, איך לא, אחרי המציצה שהיא הביאה לי לא יכולתי לחשוב על דבר אחר חוץ מלזיין אותה, אני נזכר עכשיו באותו הרגע ואני מרגיש אי נוחות בזין שלי ואני מסדר את עצמי כדי שלא יעמוד לי. "אני רואה שנעלמה לך החבורה מהעין אחרי האגרוף שלי." גון אמר כשהוא בוחן את פניי בחיוך ממזרי. אני גיחכתי בחיוך מאולץ "מצחיק מאוד." אמרתי כשאני ממשיך לאכול.
"טוב אתה יודע מה אתה אומר היום נכון? גימי פארקר שואל אותך על המשפחה שלך בלונדון, אתה אומר כרגיל, אתה מתעסק בקריירה שלך כרגע ותמיד יש זמן למשפחה ברגעים פנויים, ככה זה יוריד ממך את השאלות על כך שאף פעם לא ראו אותך מתרועע עם המשפחה שלך בלונדון. ולגבי מריצה, הכי פשוט הוא שואל אם אתה יוצא עם מישהי אתה אומר שלא, אנחנו עדיין צריכים את המוניטין שלך בתור הרווק הנחשק כדי שהמעריצות שלך ימשיכו לשלוח את המתנות והמכתבים המטורפים השלפעמים מגיעים למשרד שלי."
גון הסביר לי ותדרך אותי בזמן שהוא מתיישב מולי כשאני ממשיך לאכול ואני נאבד בתוך כל הזיבולי מוח שאני צריך לדבר עליהם היום בראיון. אני שונא ראיונות, שמנסים לחדור לפרטיות שלי, אני מסכים לראיונות כדי לקדם את הקריירה שלי ופרויקטים שאני עושה, אבל אני משתדל תמיד להכניס הרבה הומור כדי לא לתת למראיינים המזדיינים את המידע על החיים הפרטיים שלי.
"אתה איתי?" גון שאל.
"כו אני איתך." אמרתי כשאני לוקח ביס מהחביתה שלי.
"הדבר היחידי שאתה צריך לדאוג לו זה שלא יראו אותך ברחוב עם מריצה כי יבינו שאתה שקרן, זה לא מוניטין שאנחנו צריכים" הוא הזהיר אותי.
"מקסימום אגיד שאני ומריצה רק ידידים טובים."
"ומה יקרה ביום שתצא בהצהרה שאתם ביחד כשניהיה מוכנים לכך? לא זה לא טוב, עדיף שלא ידעו כלום, ככה גם תחסוך לעצמך מלא כתבות ושאלות של טי אמ זי אנחנו לא צריכים את זה."
עם כמה שאני רק רוצה להפסיק את כל העניין של ההתחבאות עם מריצה, גון יודע מה הוא אומר.
"כמעט סיפרתי לה אתמול את כל הסיפור עם המשפחה שלי." הודתי בפני גון.
"מה?!" הוא שאל מופתע לגמרי. "למה? חשבתי שסיכמנו שזה לא יצא לא ממני ולא ממך, הירו אם הסיפור הזה יגיע לתקשורת הוא ישפיל את כל המשפחה שלך, המשפחה שלך בטח תתכחש לזה, ואתה תצא אידיוט גמור." גון נלחץ מההשלכות שהסיפור שלי יודלף.
"אני לא מאמין שמריצה תשמש בסיפור הדפוק הזה נגדי או תצא איתו לתקשורת, היא אחרת גון."
הירו הסתכל בעיני במבט חדור. "הירו תעשה לי טובה, תשכח מהסיפור הזה, אני ואתה יודעים עליו וזהו. עבר כבר כמעט עשר שנים מאז, תשחרר את זה. זה העבר."
גון אמר לי, אולי הוא צודק, אולי מריצה לא באמת צריכה לדעת על העבר שלי, אולי זה מסוכן מידי בשביל לחשוף את זה בפני אנשים, במשך כל הזמן הזה באמת אני וגון דאגנו שרק שנינו נדע על זה, ואולי שרה יודעת על זה בכל זאת היא עובדת כאן כבר כמה שנים טובות היא יודעת את כל הסודות ופשוט מעלימה עין, כמה שהיא לא מורגשת, היא שומעת ורואה הכל.
רק הבעיה היא שכמה שניסיתי לברוח מהעבר, להדחיק אותו, הוא לא מפסיק להופיע שוב ושוב, אם זה אבא שלי, אם זה אחותי, אם זה אדם הזין.
"זה כבר לא העבר המזדיין." אמרתי כשאני מניח את המזלג שלי על הצלחת.
"על מה אתה מדבר?" גון שאל.
עדיין אפילו לא סיפרתי לגון על כל העניין עם בן דוד שלי, על אדם, על כך שאמה רוצה שאני אעשה משהו עם זה שהוא עומד לקחת את המקום שלי במשפחת המלוכה, שאבא שלי עומד להתכחש אלי לגמרי, אני לא צריך אותו יש לי את כל הפאקינג כסף שאני צריך לכל החיים והקריירה שלי מצליחה, אני מסודר לכל החיים, אבל תמיד חשבתי, לא יודע תמיד רציתי באיזשהו מקום שנחזור להיות המשפחה של פעם, מחשבות של ילד דפוק שאין לו כבר על מה לחלום ומה לקוות, אני שונא את זה שאני כל כך שונא את אבא שלי האידיוט הזה, אבל גם מתגעגע אליו, לאבא שפעם הוא היה, לפני שהוא הפך להיות הבן זונה שהוא עכשיו, לפני שהוא הפך אותי לבן זונה שאני היום.
"אדם, בן דוד שלי, מנסה לקחת את המקום שלי במשפחת המלוכה." אמרתי.
"ומה אכפת לך? הרי לא התכוונת להיות היורש של אבא שלך." הוא אמר, אבל אני עצמי לא הבנתי למה בעצם אני רוצה להיות היורש של אבא שלי כשהבנתי פתאום למה אני רוצה, אם אהיה היורש של אבא שלי אוכל לשנות את המסורת של המשפחה המזדיינת שלנו, פאק איך לא הבנתי את זה עד עכשיו, אם אני אהיה היורש, אם אני אהיה לורד נייט הבא, אני אוכל לגרום לכך שמשפחות מלוכה יוכלו להיות מה שהם פאקינג רוצים, זמרים שחקנים, הכל, אני אלחם על כך.
"אני צריך להיות היורש של אבא שלי גון." אמרתי במבט רציני, אני מרגיש את האדרנלין שלי בגוף גובר כשהצלחתי להבין מה המטרה הבאה שלי, מה החלום הבא שלי, על הזין שלי אבא שלי והחוקים שלו, אני הולך ליצור חוקים חדשים, אדם המזדיין לא יקח את המקום שלי.
"איבדתי אותך, אז אתה כן רוצה להיות בן מלוכה?" גון שאל כשהוא לא מבין כלל את מה שאני אומר.
"בדיוק. " אמרתי כשקמתי מהשולחן. "הירו מה אתה עושה?" גון שאל אותי כשלקחתי את הטלפון שלי בידי. "אני הולך לעשות כמה שיחות." אמרתי לגון בביטחון.

*********
מריצה
התרוצצתי כל היום במקום בו תצוגת האופנה תתקיים, היו שם כל כך הרבה אנשים שסידרו ובנו, אני עם אלי הייתי צריכה לפקח על הכל שהכל מתנהל כמו שצריך, מדידות הדוגמניות, הכל. הדבר היחידי שביקשתי מאלי זה שהיא תתנהל מול סטייסי, אם אני אתנהל מולה כנראה שזה יוביל למצב של פיצוץ, שתקתי לה יותר מידי, אני לא רוצה להביך את עצמי במקום העבודה שלי, וסטייסי יודעת איפה ללחוץ כדי להוציא מהכלים, במיוחד אחרי שהיא ראתה אותי במסיבה עם הירו אני בטוחה שהיא רק מחפשת את הדרך להציק לי. האמת היא שברחתי היום מוקדם מהדירה של הירו, אני לא יודעת אם להגיד הדירה שלנו, אני חושבת שעשיתי טעות שעברתי לגור איתו, הוא אפילו לא מוכן להגיד לי מה הוא מרגיש כלפי, הוא לא מוכן להגדיר אם מה שאנחנו עושים זה אהבה, ניסתי כל כך להסיח את דעתי מהשיחה שלנו אתמול, לא לחשוב על זה, לא להתעניין בזה, לא להתעסק בזה כדי לא להרוס לי את תחילת שבוע האופנה של ניו יורק. אבל כמה שניסיתי לברוח מזה זה רק היכה בי יותר, בגלל זה ברחתי כל כך מוקדם היום, אם הייתי נתקלת בהירו ער כנראה שהייתי מתעמתת איתו, כנראה שהייתי מקבלת את התשובות שאני מפחדת ולא רוצה לשמוע, כנראה ששוב טעיתי, כנראה שהירו באמת רק פנטזיה של הנסיך שלי, ששוב אני הופכת אותו לגבר המושלם שאולי הוא לא, ששוב התאהבתי רק בפנטזיה ולא במציאות שלי, כל כך פחדתי שזה יקרה, אבל הירו לא מסוגל להגדיר בפני מה הוא מרגיש, אני יודעת שיש דברים שהוא עשה רק איתי כמו למשל להציע לי לעבור לגור איתו או לישון איתו אבל עדיין אם זה הכל רק משחק של כיף בשבילו? אני נתתי לו לשבור את החומות שבניתי סביבי, אני זאת שטעתה בסופו של דבר שנתתי לו להיכנס ככה ללב שלי, שהתאהבתי בו, אבל איך אפשר שלא להתאהב בשפתיים האלה? בעיניים האלה? במבט הזה?
"את נראת מוסחת." אלי הגיעה משום מקום כשאני עומדת עם רשימת המטלות שצריך לעמוד בקצב שלהם, בוהה בקיר.
"יכול להיות קצת.." הודתי בפניה, אולי אני לא צריכה להגיד לה את זה בשבוע האופנה אבל אני כל כך מתוסבכת עכשיו שהלב שלי פשוט זועק לעזרה.
"בעיות עם הירו?" היא שאלה ישר, זה עד כדי כך ברור שמאז שהירו נכנס לחיי הם מסובכים כל כך?
עיני הסגירו את התשובה לשאלה שלה. "אני יכולה לתת לך עצה?" אלי שאלה אותי.
התחלנו להתקדם בעבר האולם בו הולכת להתבצע תצוגת האופנה. ואין דבר שיותר אשמח מעצה מאלי, היא כל כך תומכת בי תמיד.
"אני יותר מאשמח לעצה." אמרתי במבט מתחנן.
"תזכרי את המטרה שלשמה הגעת לכאן מריצה, קצת נאבדת בדרך, אני מבינה כמה זה מרגש לצאת עם בן אדם כמו הירו תאמיני לי, אבל אל תשכחי את עצמך בדרך הזו כן? אני יודעת למה את מסוגלת, ראיתי את התחפושת שלך שעשית בהאלווין, ראיתי את השמלות שלך באירועים אחרים, חליפות שלבשת לעבודה, אני כבר יכולה לנחש אם מה שאת לובשת זה משהו שאת עיצבת ועשית, את מוכשרת, תזכרי את המטרה שלך." היא אמרה, ואני הרגשתי כיאלו היא נתנה לי סטירה מצלצלת, קפאתי לגמרי במקומי שאחד עוזרי הצוות קראו לאלי לבדוק כמה דברים, היא התקדמה כשהיא לחצה על כתפי עם פרצוף של 'תחשבי על זה'.
היא כל כך צודקת, העברתי את הירו לסדר העדיפויות שלי כל כך, ששכחתי מעצמי, שכחתי את המטרה לשמה באתי לכאן לא משנה כמה הזכרתי לי את זה בכל יום, לא משנה כמה אני מפנטזת על זה בכל לילה, פתאום הפנטזיות הפכו להיות על הירו, על איך הוא נוגע בי, איך הוא מנשק אותי, איך הוא אומר לי 'אני אוהב אותך' אבל שוב זה רק פנטזיות, ואני לא חושבת שאשמע ממנו את המשפט הזה לעולם.
הלכתי לתיק שלי, חיטטתי בתוך הארנק שלי, נזכרתי בכריס יאן, הבחורה שפגשתי במסיבת לידת הבת של דרו דיימון, הסטייליסטית בעלת הקשרים שאמרה שתוכל לעזור לי. אולי הגיע הזמן לקדם את הרעיון שלי, אולי הגיע הזמן לקדם את עצמי ולהתחיל לפעול בשביל לקיים את תצוגת האופנה שבמוחי. מצאתי את כרטיס הביקור שכריס יאן השאירה לי. הסתכלתי עליו התבוננתי בו, לקח לי כמה שניות עד שפתחתי את טלפוני והקשתי את מספר הטלפון שלה, אני לא יודעת מה להגיד כל כך, אבל יהיה מה שיהיה, יהיה בסדר.
התקשרתי לכריס יאן כשידיי מעט רועדות. בצלצול הרביעי היא ענתה.
"הלו?"
"היי כריס יאן?" אמרתי במעט חשש.
"כן מי זאת?" היא שאלה מבולבלת כשהיא לא תזהה אותי מן הסתם שהמספר שלי לא שמור אצלה ושמי לא יופיע על צג הטלפון שלה.
"מריצה, נפגשנו במסיבת לידת הבת של דרו דיימון אם את זוכרת."
"תזכירי לי?" היא שאלה, אוי שיט, פדיחה היא לא זוכרת אותי.
"הבחורה עם השמלה השחורה, שאני עיצבתי, אם את זוכרת." ניסיתי קצת יותר להזכיר לה אבל לא ידעתי כל כך איך.
"או אני חושבת שאני זוכרת, אפילו לא שאלתי לשמך והאמת חיכיתי שתתקשרי. שמחה שהתקשרת." היא אמרה הורידה אבן מליבי שבסופו של דבר היא אכן זכרה אותי כנראה שהשמלה שעיצבתי ולבשתי למסיבה באותו היום השאירה עליה רושם טוב ווזה נורא ריגש אותי.
"אז מה שמך מעצבת מתחילה?" היא שאלה
"מריצה" עניתי בחיוך. כשאני חושבת על כך שסוף סוף אני מעזה לעשות עוד צעד לקראת החלום שלי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Rina Gidoni
Rina Gidoni
המשך:)
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
שיחות של אהבה עד הלילה
שיחות של אהבה עד הלילה
מאת: מעיין לוי
קמצנית
קמצנית
מאת: black and white .
אני רוצה אותה!
אני רוצה אותה!
מאת: Love is Love
דרך מוצלחת 4
דרך מוצלחת 4
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D