כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

איפוס מחדש פרק 6+7

תמיד חשבתי שאם אצטיין אנשים יתייחסו אליי באופן אחר

פרק 6

" אתה מוכן לקום ממני?" אמרתי בסופו של דבר והזזתי אותו ממני.
" תלך" גירשתי אותו וקמתי לפני שמישהו יראה אותי איתו, מצד אחד הוא החברה היחידה שיש לי עכשיו, אך מצד שני אסור לו בשום פנים ואופן להיות כאן.
" איך גילית שאני גרה כאן?"
" זו לא בעיה לדעת איפה את נמצאת" שיט אחד גדול!
" אתה יודע שזו חדירה לפרטיות ואני יכולה להתלונן?"
" זה לא שלא עשית את זה כבר, יש לי כבר מלא תלונות"
" אני רואה שלא אכפת לך"
" לא במיוחד אני פדנט בעבודה שלי"
" רואים. תלך אני רוצה לנוח"
" זה לא מה שעשית בחצי שעה הקרובה?"
" אתה הצצת מה אני עושה?"
" מודה באשמה"
" אני חושבת שאין לך חיים משלך"
" דווקא יש לי"
" לא מעניין אותי, אתה לא הולך?"
" אני חייב תמונה חדשה אחרת..."
" אחרת מה? תלך או שאקרא למשטרה"
הוא הלך מבלי לקטר או לתרץ, פתחתי לו את הדלת בזריזות הסטתי את הוילונות והלכתי לישון, כן גם אם השעה רק תשע בערב מי אמר שאי אפשר לישון בשעות האלה?

....

" את כבר הולכת?" שאלתי אותה בזמן שהיא פשפשה במגירה לחפש את תעודת הזהות שלה.
" כן, ראית את תעודת הזהות שלי?" הנדתי בראשי ראיתי, אך לא רציתי שתמצא לא כי אני רעה אלא בשביל שתישאר עוד קצת בבית, שתבלה איתי יותר מאז שהתקבלה לסוכנות דוגמנות מצליחה היא הפסיקה להראות עניין באחרים זה קרה קצת אחרי שהבראתי. כשהיא חוזרת מיום צילומים היא יושבת ומכינה שיעורי בית או קוראת ספר ומשאירה אותי לסדר את כל הבית יחד עם אימא.
" את תחזרי מאוחר? שאלתי, היא הנהנה וסגרה את המגירה כאשר מצאה את תעודת הזהות שלא רציתי שתמצא.
" תיהני" היא אהבה לדגמן למצלמה כי אז הייתה יושבת עם החברות הדוגמניות שלה וחוזרת ומספרת לי כמה שהיא שמחה שהכירה חברות חדשות. לי היה רק את רעות שלא בדיוק אפשר לספר לה את הכל או לשבת איתה, רעות אהבה מסיבות ובנים גם אני, אך זה לא הרגיש חברי במיוחד כמו לשבת ולדבר על עוגה ושוקו חם.
" למה יש לך פרצוף כזה?" הופתעתי כשראיתי אותה עדיין עומדת ומסתכלת עליי.
" חשבתי שיהיה לך זמן בשבילי"
" כשאני אחזור"
" את תמיד אומרת את זה"
" את תמיד יכולה ללכת לבנים האלו שלך"
" על איזה בנים את מדברת?"
" אלא ששכבת איתם, תגידי זה לא מפחיד אותך?" אף פעם לא דיברנו על הדברים האינטמיים שעשיתי עם בנים. ידעתי שהיא כועסת עליי, השיחה הזאת התנהלה שבוע לאחר המסיבה.
" מה בדיוק?"
" שתיכנסי להיריון למשל" צחקתי
" אמרתי לך כבר לא שכבתי עם איב"
" זה לא מה הוא אמר"
" את מעדיפה להאמין למישהו שאת לא מכירה או לאחותך?" הסתכלתי לה בעיניים כמעט על סף בכי.
" אני כבר לא יודעת, זורי. את עושה מה שאת רוצה"
" אבל זו האמת לא שכבתי איתו"
" אל תגידי שפשוט ישבתם שם למעלה ודיברתם"
" גם, אבל לא שכבתי איתו הוא שיעמם אותי מהר מדי"
" אל תצחיקי אותי את לא מסוגלת להגיד לא לבחורים יפים" כעסתי עליה.
" תלכי כבר לדוגמניות האלו שלך" היא סתם מקנאה ניסיתי להרגיע את עצמי.
" רואה צדקתי רק אל תקראי לי לעזרה כשתקרה טעות" ידעתי על איזו טעות היא מדברת אבל זה מעולם לא קרה, לא נכנסתי להיריון משום שלא שכבתי איתו רק השתעשעתי ומליקה וודאי אכולת קנאה שאני מתנסה בדברים והיא לא.

....

יום למחרת לואי לא הפסיק להתקשר, חשבתי שיש לי חופש ממנו מסתבר שטעיתי הוא התקשר לפחות שבע עשרה פעמים.
" מה? מה כל כך דחוף?"
" שלחתי לך, תסתכלי" הוא שלח לי תמונה שלי בחלוק, זה הצלם הזה אבל איך... זאת אומרת מתי הוא הספיק.
" אתה מבין שזו חדירה לפרטיות? בוא נתבע אותו"
" זורי היית צריכה להיות זהירה יותר"
" אתה מאשים אותי? אני לא יצאתי מהבית כמו שביקשת ולא די בזה שהיה לי משעמם ולבד אתה מאשים אותי על זה שמישהו טיפס עשר קומות בשביל לצלם תמונה שלי בחלוק, אתה חושב שרציתי את זה? לא, בדיוק כמוך אז מספיק עם האשמות כשתפתור את זה תדבר איתי" נאמתי נאום וניתקתי לו, נמאס לי ממנו ונמאס לי מהחיים האלו כבר אף פעם לא חשבתי שלהיות מפורסם זה כל כך קשה. החלטתי לעשות בכוונה ולצאת לטייל מבלי להתחשב במליקה, פעם אחת משהו בשביל עצמי. לבשתי שמלה פרחונית עם גרביונים נעלי עקב שהיו שם בארון בדירה משקפי שמש וכובע.
המעלית ירדה למטה ובזמן שפיניתי אותה אנשים אחרים עלו עליה, בעצלתיים פסעתי כשרעש העקבים מתחקה אחריי ומרעיש בכל הבניין.
ישבתי על שפת הים על הספסל כאשר כל החושך עטף את המקום, הפנסים דולקים ומאירים את חלקי הדרך והבריזה שעטפה אותי משני הצדדים הייתה נעימה על אף היום הקריר ששרר בחוץ הערב זה מעט נרגע.
" העניין טופל" לואי שלח הודעה, התעלמתי לא ידעתי מה להגיב אז המשכתי לשבת ולתהות במחשבות מבלי לנבור אל העבר גם אם זה לפעמים יותר חזק ממני.

.....


" אימא מה את עושה?" ראיתי אותה מקפלת את אותה המגבת כבר חמש דקות.
" מליקה אמרה לך מתי היא חוזרת אז למה את מודאגת?" עניתי לה.
" עברה כבר שעה והתקשרתי אבל היא לא עונה"
" היא תחזור" התעניינתי אם היא דואגת לי באותה המידה כאשר אינני בבית, הסיכוי היה קלוש משום שברוב הפעמים תמיד הייתי בבית למעט הימים בהם ביליתי עם רעות.
" זורי יש מים במקרר תמזגי לי בכוס" דידתי למטבח ומזגתי לה מים לתוך כוס הזכוכית.
" לא טוב שתדאגי ככה" תהיתי אם היא לקחה את הכדורים שלה היום. ברוב הפעמים הייתי בת טובה, מליקה מעולם לא טיפלה בה רק אני ובכל זאת היא העדיפה אותה על פניי משום שהיא מצליחה יותר.
" מה שלום חברה שלך רעות?" אימא לא באמת התעניינה ברעות, היא תמיד התחילה בנושא אחד וסיימה בנושא אחר.
" היא בסדר" עניתי לקונית בזמן שבהיתי במסך הטלויזיה שהיה מושתק.
" את אוהבת לבלות איתה?" לא, אני פחות אוהבת לאחרונה הייתי רוצה לבלות עם מליקה מאשר עם רעות, אך לאחותי יש תוכניות אחרות על פני אחותה אז אני חיפשתי את תשומת הלב במקומות אחרים, בין אם המקומות האלו הם רעות או כל בחור אחר שהכרתי.
" כן" שיקרתי במצח נחושה.
" למה את שואלת?" הוספתי לומר וחיכיתי למענה.
" היא לומדת טוב?" רעות הייתה מצטיינת יא'3 ומליקה מצטיינת יא'5 היו עוד מצטיינים בכל כיתה אני מעולם לא הייתי חלק מהם. תמיד חשבתי שאם אצטיין אנשים יתייחסו אליי באופן אחר, אבל לא לרעות את רעות אהבו את החכמה שלה.
" היא מצטיינת הכיתה"
" אז למה את לא לומדת ממנה? יש לך חברה חכמה תלמדי ממנה" שנאתי את זה.
" אני לא אוהבת ללמוד"
" יום אחד תצטרכי מקצוע, מה תעשי בדיוק?"
" אני אסתדר"
" אני לא יודעת מה להגיד לך זורי, את השתנית מאז שמלאו לך שש עשרה" נכון אני לא אותה אחת יש לה חלק בזה.
" אם את רומזת משהו אל תרמזי, פשוט תגידי" הסתכלתי לה לתוך האישונים מבלי לפחד.
" מה שאני מנסה להגיד שאשמח אם תפסיקי להסתובב עם בנים ותתמקדי יותר בדברים החשובים... תקראי ספרים, תחקרי דברים באינטרנט את לא חייבת להכין שיעורים על זה כבר וויתרתי שתעשי" יפה שהיא וויתרה על זה בשבילי.
" למה אני צריכה להתאים את עצמי לרצונות שלך? חשבתי שלא אכפת לך ממני הרי יש לך את מליקה היא מצטיינת, היא מצליחה יותר והדבר הכי ביותר היא לא מסתובבת עם בנים ממש נזירה חסודה" התחצפתי בנימוס, זו התחצפות שעושים אותם בשקט מבלי לכעוס.
" זורי! שלא תדברי ככה על אחותך!"
" אה נכון שכחתי שהיא האהובה עלייך ואת מתגאה בה ומתביישת בי" הדלת נפתחה ומליקה צצה לה בדיוק ברגעים האלה, לקחתי את עצמי משם לחדר מבלי להסתכל עליה בדמעות וטריקת דלת.

...

התעוררתי מהמחשבות, עדיין הרוח הכתה על גבי והחלטתי שעליי לחזור לדירה הריקה הזאת.

פרק 7

" אני יכולה לטייל מחר בנמל?" כתבתי ללואי בשעת הבוקר.
" למה את צריכה ללכת לנמל?"
" אני חייבת להתאוורר, לואי."
" חוזר אלייך לגבי זה" הוא באמת חזר והתקשר שיצמיד לי מאבטח צמוד שילווה אותי, בטענה שמליקה מעולם לא מסתובבת לבדה שזה מאוד מסוכן בעיקר בלב תל אביב.
ויקטור המאבטח הסיע אותי לנמל תל אביב, כמובן שנטאשה לא היססה גם היא לבוא לאפר אותי וביקשה שאלבש את הבגדים המונחים על הקולב שקווין העביר לה, באחד הרחובות ביקשה לרדת ונתנה לנו להמשיך את דרכנו לבד. מנוף גורדי השחקים הכל השתנה לנוף של ים רק באופן אחר ללא הבניינים עם מסעדות וחנויות מול הים.
" אח... איזה אוויר!" פרשתי את ידיי אל על.
" תראו זאת מליקה!" צעקה מישהי והחלה לרוץ לכיווני המאבטח מיד נעמד מולי והביט בנערה הצמאה ליחס.
" ויקטור זה בסדר" הוא זז הצידה, מיד התכופפתי לנערה וחייכתי.
" אני יכולה סלפי?" הנהנתי.
" איזו יפה היא!" הן צרחו בקול מתלהב זה הצחיק אותי, מעולם לא התלהבתי ככה ממפורסם.
כמות הסלפי שעשיתי הייתה רבה עד שויקטור לקח אותי מהן במטרה שאמשיך בטיול הבוקרי שלי מבלי הפרעות.
" מליקה קדימה" בלית ברירה פסעתי קדימה ונופפתי לכולם, עד שהרגשתי אהבה באוויר זה גם נהרס.
" אתה הורס שמחות" קיטרתי לפניו אבל הוא היה עם אותו מבט קשוח ולא אכפתי.
" גברת בנט העבודה שלי זה לשמור עלייך" כן כן שמענו עלייך.
לכל מקום שהלכתי הוא הלך אחרי והביט באופן חשוד בכולם, כאילו שלל של טרוריסטים מחכים עם נשקים חמים לירות לכיווני.
" ויקטור הרגשת אי פעם לבד?" שאלתי אותו כשישבנו על הספסל עם אייס קפה.
" את מדברת אליי?" הנהנתי.
" גברת בנט את אף פעם לא דיברת איתי" מוזר מליקה בדרך כלל מאוד חברותית, לעומתי.
" אז עכשיו אני מדברת איתך, הרגשת פעם לבד?"
" גברת בנט יש מישהו אי פעם שלא הרגיש מתישהו לבד?" על אף המבטא הזר שהיה לו הוא דיבר עברית תקנית.
" אתה צודק. יש לך משפחה?"
" ויקטור לא מדבר על משפחה גברת בנט, בבקשה תסלחי לי" למה לעשות עניין? סך הכל רציתי להתחבב עליו או לדבר עם מישהו.
" בסדר אני מכבדת"
" בוא נמשיך ללכת" לא הרשו לי להיכנס לאף חנות רק לבית קפה לאכול, לשתות קפה ולהסתובב היו הרבה צלמים שהגיעו לצלם אותי, עיניי תרו אחר אותו צלם הוא חייב להיות בסביבה.
" את מי את מחפשת גברת בנט?" עוד גברת בנט אחת אני אתפוצץ עליו.
" ויקטור תקרא לי פשוט ז... מליקה, כן מליקה"
" בסדר גמור גברת מליקה" הוא לא הבין אבל לא משנה זה עדיף על גברת בנט.
" אתה מסתיר לי רגע" אני צריכה לחפש באופן חשאי אז תפסתי בעיתון שהיה בקצה השולחן שישבנו בזמן שהמתנו לאוכל.
" תודה" אמרתי למלצרית שהגישה לי את האוכל.
" למה אתה לא אוכל?"
" אני אוכל אחרי המשמרת"
" לא, אז גם אני לא אוכלת" הוא הסתכל עליי באופן מחשיד אולי ככה מליקה לא התנהגה אבל אני לא מסוגלת לראות מישהו שמסתכל עליי אוכלת, הוא צריך לאכול.
" תזמין לך משהו"
" אני מסרב גברת מליקה" פלטתי אנחת ייאוש.
" אתה חתיכת עקשן!" שמתי לו בצלחת חצי מהמנה שלי כי אותה יוכלו לאכול עוד שני אנשים.
" אם לא תאכל אני לא אוכל גם כן" הוא עדיין סירב.
" בוא הולכים" לא אכלתי על אף שהייתי רעבה.
" גברת מליקה את לא יכולה ללכת בלי ויקטור" צעק לעברי בעודי ממשיכה ללכת.
" שום דבר לא יקרה" אך קרה העקבים האלו גרמו לכך שאפול ויקטור תפס אותי ברגע האחרון.
" תודה" התייצבתי וכבר לא רציתי לטייל, רציתי ללכת לדירה להמשיך לבכות. בדרכנו לחנייה רכב מוכר חנה צמיד אלינו משם יצא שחר עם אחותו, המבט החד שהיה לו בעיניים כאשר הביט בי.
" זורי?"
" קדימה גברת מליקה לאוטו" ויקטור האיץ בי.
" אתה שחר?" ניסיתי לא לעורר אף חשד.
" את לא זורי?" הנדתי בראשי.
" אני מליקה אחותה התאומה אני בטוחה שהיא סיפרה לך עליי" את שחר מליקה לא הכירה אמנם ידעה שיש לי בן זוג אבל לא מעבר.
" כן... קצת" הושיט לי את ידו בחזרה.
" זאת אחותי, לידור" הושטתי גם לה יד על אף שהכרתי את שניהם.
" ראית את זורי? עוד לא יצא לי לפגוש אף אחד מאז שחזרתי"
" איפה היית?" שידרתי ביטחון ראיתי שלידור מעט חושדת.
" גרתי בניו יורק חמש שנים, החלטתי לחזור לתקופה בגלל עבודה"
" נחמד" הוא היה עצוב יכולתי לראות את זה על הפנים שלו.
" גברת מליקה צריך לזוז" ויקטור צעק את זה גם שחר ולידור יכלו לשמוע.
" שמחתי להכיר אתכם אולי נקבע לנו להיפגש כולנו עם זורי" הוא הנהן ולא סיפר לי על הפרידה שלי ממנו, נופפתי להם ונכנסתי למכונית.
הבטתי לאחור בדמעות שקטות לעיתים ויקטור הציץ לעברי.
" הכל בסדר גברת מליקה?"
" כן כן אני בסדר" שיקרתי בדמעות והמשכתי לבכות עד שהגענו בבטחה.
" קחי" הושיט לי ממחטה.
" אני יודע שזה קשה לחיות ככה, מותר לך לבכות זה עוזר" לקחתי את הממחטה ברוך ומבלי לדבר נכנסתי אל תוך הדירה. אני לא צריכה טובות מאף אחד בוודאי שלא ממאבטח נחמד כמוהו.
את הנייד שלה זרקתי על המיטה במצב שקט ומיד הדלקתי את הטלפון שלי, לא קיבלתי שלל הודעות כמו אצל מליקה אבל הייתה לי הודעה אחת משחר:

" פגשתי את אחותך היום, אנחנו יכולים להיפגש?"

המשך יבוא...
תודה לכל מי שקורא
יש עוד כל כך הרבה פרקים בדרך,
כייף לי שאתם חלק מזה!
לילה טוב❤

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
קולטר
קולטר
מאת: אין לי .
בונד
בונד
מאת: איש המגבעת
perfect imperfections
perfect imperfections
מאת: No Name Needed .
perfect imperfections
perfect imperfections
מאת: No Name Needed .
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D