כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

איפוס מחדש פרק 3+4

שנאתי את יום שישי, שנאתי את ארוחות שישי ויותר מכל שנאתי את קידוש שישי

פרק 3

ידו נתקעה בתוך שיערי ידעתי שהוא בהלם הדמעות הציפו אותי.
" מה?" הוציא את ידו וקם מהספה מבלי להביט בי.
" זה באמת מה שאת רוצה?" החל להתלבש עם הגב אליי, התעלם מהדמעות שלי.
" כן" שיקרתי זה הדבר הכי קשה שעשיתי בשנתיים האחרונות.
" אם זה מה שאת רוצה, אני הולך אחזור מחר. כשאחזור בבקשה אל תהיי פה" זו הדירה שלו זכותו אין לי שום זכות להישאר כאן יותר.
" אתה לא שואל שום דבר?"
" למה שאשאל? הרי את בסוף תמצאי תירוץ מספיק משכנע את שנינו למה זה נכון להיפרד ממני" שחר אף פעם לא היה דעתן מה שהפתיע אותי שהוא הביע את דעתו.
" אני פשוט מאוכזב ממך לא ציפיתי" נעל את נעליו וטרק את הדלת ביציאה.
טיילתי בתוך הדירה והתחלתי לאסוף זיכרונות של שנתיים עם שחר.
" אני מצטערת" ליטפתי אותו דרך התמונה שהייתה מונחת על השידה בחדר שלו.
הוצאתי את המזוודה שלי והתחלתי לקפל בגדים לתוכה, לא היו לי הרבה למזלי. חיפשתי באחת השידות את השרשרת שקנה לי שחר או שאולי כדאי לי להשאיר אותה כאן? פתחתי את המגירה השלישית וראיתי קופסא, תהיתי מדוע יש כאן קופסא וכשפתחתי אותה ראיתי טבעת. שחר התכוון להציע לי נישואים? עכשיו התחרטתי על מה שעשיתי, אך אין דרך חזרה.
"אלוהים אדירים מה עשיתי!"

....

את המזוודה השארתי במכונית וחזרתי אל ההורים ששאלו בדאגה היכן הייתי.
" לקחתי עוד בגדים מהדירה" שיקרתי והצטרפתי לסלון איתם.
" את נשארת לישון?"
" כן, שחר יחזור רק מחר" שוב שיקרתי. מחר אתחיל חיים חדשים ללא שחר, ללא הורים רק אני עם אנשים זרים שטרם הכרתי.

מוקדם בבוקר לפני הזריחה אסף אותי איש העונה לשם שלמה הוא לבוש שחורים, זה היה נראה חשוד ואף אם מישהו היה צופה מהצד וודאי יכול היה לחשוב שחוטפים אותי.
" לאן אנחנו נוסעים?" התמקמתי במושב.
" לשדה התעופה לואי יסביר לך הכל" העיניים נעצמו לי, לא הבנתי כיצד אני יכולה לסמוך על איש זר שלוקח אותי. מה אם הוא משקר וזו באמת חטיפה? מה אם אמצא את עצמי בתוך מחסן קשורה ואז יבקשו מההורים שלי לשלם עליי כופר? נו באמת אני מדמיינת הרי שום דבר לא יקרה, את בטוחה, את בטוחה ווידאתי זאת עם עצמי.
פקחתי עיניים בדיוק שתי דקות לפני ששלמה חנה את המכונית.

" שימי את זה" נתן לי כובע וקפוצ'ון.
" בכניסה יחכה לך משה תלכי אחריו" אני רואה ששמות מהתנ"ך נפוצים אצלם בסוכנות של מליקה.
יצאתי לכיוון משה שכיסה אותי מה שגרם למצב להיות חשוד עוד יותר, למזלי נמל התעופה היה כמעט ריק לפחות במקומות שמשה לקח אותי אליהם. אפשר לומר שהוא יודע היכן נמצאים אנשים והיכן לא.
" חכי כאן" כל הזמן נותנים לי פקודות, התיישבתי בחדר וחיכיתי ללא נודע.
לואי הגיח עם תיק שחור ושני אנשים.
" תכירי זו נטאשה וקווין הם יעזרו לך לשנות את זה" הצביע עליי באצבע מאשימה וגרם לי להרגיש מכוערת. שתקתי, אף על פי שרציתי לענות לו.
" קדימה להוריד את הסחבות האלה, תעמדי זקוף" יישר לי את הכתפיים הרגשתי מרושלת פתאום.
לא היה לי נוח להוריד את הבגדים שלי מול קווין גם אם הוא גיי זה לא אמור לנחם אותי ולגרום לי לנינוחות, אך עשיתי זאת רק כדי שמליקה תראה כמה אני אוהבת אותה.
עמדתי בחזייה ותחתונים הם הביטו בי בהלם.
" נכון? העתק שלה" שנאתי שמשווים בנינו, תמיד השוו בשביל מה זה טוב?
תמדדי את זה, זרק לי בגדים בזה אחר זה עד שמצא משהו שמצא חן בעיניו.
" מצוין עכשיו אפשר להמשיך עם הקסם של נטאשה" נטאשה הזאת שהייתה נראית לי גסה מדי או שהאיפור הופך אותה לכזו.
" לא ישנת בלילה?" לא לא ישנתי, הייתי עסוקה ברגשות האשם שגרמתי לעצמי להרגיש אחרי מה שגרמתי לשחר, לא הגיע לו היחס הזה ממני.
" פרפקטו! לואי היא מוכנה!" אף פעם אף אחד לא השקיע בי ככה, עמדתי על רגליי עם העקבים הגדולים האלה.
" נו איך?" לואי בחן בקפידה.
" מליקה!" נתן לי חיבוק ואף מחץ אותי תוך כדי.
" אני לא מליקה" קיטרתי
" כשאת איתנו את מליקה, כשתהיי בדירה שלך תהיי את" הרגשתי כמו האנה מונטנה ברגעים אלו, אחת שחיה חיים כפולים.
" קדימה הטיסה שלך נוחתת בעוד עשר דקות"
הם הצליחו להשחיל אותי בין כל האנשים שכביכול " טסתי" איתם.
צלמים לא הפסיקו לצלם ללא הרף, ההבזקים בעיניים חרו לי אך גם אותם סבלתי בשקט והתקדמתי לעבר לואי שנצמד עם שני מאבטחים. כמה ילדות צרחו את השם " מליקה" רציתי להתקרב אך הם עצרו בעדי שני הגורילות ששמרו עליי.
" אין לנו זמן לזה עכשיו, בואי" לואי דיבר כל כך הרבה תוך כדי הליכה לא קלטתי מילה, פשוט הנהנתי על מנת להשביע את רצונו יד שנכנסנו למכונית הוואן.
" מגיעה לך מנוחה להיום, מחר תתייצבי מחוץ לדירה שלמה יאסוף אותך תביאי איתך את הבגדים צריך להחזיר אותם לנטאשה" הנהנתי וכל כך רציתי לישון מבלי לשמוע נאומים של לואי בשפה האנגלית.
" עוד דבר זה הטלפון שלה מהיום את משתמשת רק בו" החלטתי לשלוח לאימא הודעה, להעמיד פנים שאני זו היא.
" הי חזרתי לארץ! איך אתם?" אימא הגיבה באופן מיידי. יותר מזה לא הגבתי.
" נתראה מחר לילה טוב" הושיט לי 2 מפתחות אחד למכונית החדשה שלי והשני לדירה החדשה שלי. אוקי אני מוכנה לקבל את זה על עצמי, מכונית חדשה, דירה חדשה מה רע לי בחיים?

פרק 4

לקום בבוקר מול נוף כל כך יפה מעולם לא היה יפה יותר, פסעתי לכיוון המרפסת הגדולה והבטתי בשמיים, השמש טרם קפחה עלינו.
עיניי בקושי מחזיקות מעמד אם לא לואי הייתי ישנה בשעה כזאת, הולכת לעבוד בעבודה הרגילה שלי ונמצאת עם החבר שלי, לפחות זה שהיה.
" כן כן שמעתי להיות מוכנה עד שש וחצי" הוא כזה היסטרי לפעמים ואני מכירה אותו רק כמה שעות יש לציין.
איך מליקה מצליחה לקום בשעות המטורפות האלו? התארגנתי במהירות והשארתי לנטאשה וקווין לטפל בי בהמשך היום, הרי בלאו הכי יהיו להם תלונות נטאשה תרד על הבגדים שלי וקווין על זה שאני לא מתאפרת.
הוואן הגדול שלואי הזמין בשבילי חיכה לי מחוץ לבניין, הרגשתי כמו גיבורה ראשית בסרט שהכל סובב סביבה.
" בוקר טוב" לא ציפיתי לפגוש את לואי בתוך המכונית, שם, רגל על רגל וחיכה בציפייה שאדבר.
" בוקר טוב" מלמלתי לתומי.
" אנחנו עושים עכשיו צילומי בגדי ים ואז את הולכת להשקה גדולה של איפור" אוי אלוהים זה מה שחסר לי עכשיו, אני לא מבינה שום דבר באיפור על אחת כמה וכמה לא מצטלמת עם בגדי ים, אף פעם לא לבשתי ועם שחר מעולם לא הלכתי לים בתירוץ שאני שמנה גם אם זה לא נכון. הוא היה מושך כתפיים ולא מתווכח, כהרגלו של שחר.
שתקתי, חשבתי מחשבות בזמן שעברנו את תל אביב לואי, ידעתי שהוא מסתכל עליי, בוחן אותי ומה אעשה.
" את שקטה"
לא הגבתי
" הנסיעה עם אחותך הייתה מאתגרת כל בוקר" מזל טוב רציתי להגיד לו, מליקה תמיד הייתה מדברת הרבה בדרכים.
" היא כל הזמן התלוננה על משהו" אופייני למליקה אבל בזכות האופי העיקש שלה היא הגיעה עד לכאן.
" אתה מוכן להיות בשקט ולתת לי ליהנות מהנוף במעט הזמן שנותר?" אני יודעת שאני אנוכית, אך זה מה שקורה בשעה הזו של הבוקר. ראיתי כיצד הוא בולע את רוקו משתנק מעט ומניח לי לנפשי.
" בדיוק לזה התכוונתי, כמו מליקה"
היה קר, הרוח נשבה בחוץ הדבר היחיד שחשבתי עליו הוא איך לעזאזל אצטלם בבגדי ים בקור הזה? מה עלה בדעתם? שלל אנשים היו על הסט בניהם זיהיתי את נאטשה וקווין שמיד משך אותי אל תא הלבשה מאולתר, נטאשה טשטשה את הצלקת שלי שהייתה על בטני, צלקת שנשארה לי כמזכרת מהניתוח.
" קדימה תתלבשי מהר" לא אהבתי כיצד הוא הסתכל עליי מתלבש, לא אהבתי את זה שהוא בוהה בי עירומה מכך רגל ועד ראש גם אם הוא גיי.
" פרפקטו!" מחא כפיים לעצמו והוביל אותי לסט שגם כן היה מאולתר.
" אחת... שתיים... שלוש ומצלמים" הצלם צילם אותי מכל הזוויות הנוראיות שעשיתי, לא הצלחתי לעשות כמו מליקה מדוע זה נראה שאצלה הכל בא בטבעיות?
" מליקה יד שמאל למעלה" הצלם שראה את השלומיאליות שלי סייע לי עם התנועות אז אני חושבת שיצא בגדר הסביר. החלפתי בגדי ים לפחות עשר פעמים ובין לבין כיסו אותי בשמיכה ונתנו לי תה חם, בקושי הצלחתי להחזיק מעמד בקור הזה.
" אם הייתי יודעת שיהיה קר לא הייתי מסכימה" קיטרתי ללואי בסוף הצילומים הוא נגע במשקפיו בתור תירוץ ולא אמר דבר בנידון.
" תחליפי בגדים יש לנו ללכת להשקה" היום הזה לא רוצה להיגמר קיטרתי.

....

" את מכירה אותה?" הראה לי תמונה, אף פעם לא שמעתי על השם הזה אז הנדתי בראשי.
" מי זאת?" היא הייתה יפה אך מלאה באיפור בדיוק כמו שאני הייתי.
" היא מאפרת מצליחה בישראל, שמעתי עליה בארצות הברית ומיד יצרתי קשר בשביל מליקה"
" למה?"
" לבקש שתהיי הפנים של החברה שלה"
" אתה בטוח שאתה רוצה את הפנים האלה בתור פרזנטורית?" הוא הנהן.
לואי לא סיפר לאיש על כך שאני לא מליקה למעט נטאשה וקווין, אפילו לא לצלם שכמעט עלה על זה אם לא לואי שתירץ שאני לא חשה בטוב בתור תירוץ.
" יש משהו שאני צריכה לדעת?"
" את בחורה את מבינה באיפור"
" אדוני אני לא מתאפרת, הדבר היחיד שאני יודעת זה להבדיל בין מייק אפ למסקרה" אמת לאמיתה, מעולם לא התעסקתי עם איפור. שחר לא אהב אותי מאופרת ביום שהכרנו הוא תמיד אמר שהכי יפה זה טבעי אז לא התאפרתי, אפילו לחתונה של דודה מירב מליקה איפרה אותי וגם זה בכוח.
" נטאשה תסביר לך"
" לואי היא לא צריכה לדעת, רק לשבת להנהן מדי פעם ולתת למאפרת לאפר אותה, קחי" הושיטה לי מגבונים להסיר את האיפור שלי.
" כשתסיימי אאפר אותך מבלי שישמו לב שהתאפרת" הנהנתי מבלי להבין למה לטרוח אם המאפרת המפורסמת הזאת תאפר אותי.

.....

" את הולכת?" מליקה שאלה בעודה עם לק שטרם התייבש.
" כן, לעזור לאימא לערוך את השולחן"
" אבוא לעזור ברגע שזה מתייבש" הצביעה על הלק ברגליים שלה, היא מעולם לא הייתה מגיעה בזמן
" איך הולך בבית הספר?" אבא שאל את שתינו, כהרגלי נתתי לה לענות לפניי מפני שהיא אחותי הגדולה.
" שונאת לימודים" ולמרות
זאת הצטיינה.
" הכל בסדר" זרקתי לחלל האוויר, גם אני הצטיינתי אבל בהפוכה, הצטיינתי בלקרוא להורים כל שני וחמישי וזאת בשל ההתנהגות שלי.
" חיכיתי שיתקשרו אליי היום" אבא צחק על חשבוני
" אל תדאג יתקשרו ביום ראשון" וכל זה רק בגלל יונתן שאיים על יובל כי לא נתן לו עיפרון.
" מה עשית הפעם?"
" הראיתי למישהו שלא מתעסקים עם חלשים מהם"
" את לא צריכה להתערב" התערבה אימא.
" דפנה תירגעי זה לא טוב ללחץ הדם שלך"
" הילדה חושבת שהיא בוס, למה שלא תנסי להיות שקטה קצת... יותר כמו מליקה" נשכתי את שפתיי והסתכלתי על אחותי שמביאה גאווה להוריי, הייתי גאה בה ומאוכזבת מעצמי באותה המידה בכך שאני לא מצליחה להתנהג אחרת.
שנאתי את יום שישי, שנאתי את ארוחות שישי ויותר מכל שנאתי את קידוש שישי.

....

" הגענו" הרגשתי נדנוד חזק, בבת אחת פקחתי את עיניי והבנתי שאני בתוך חייה של מליקה.
" אה כן... לילה טוב" לקחתי את התיק שלי ופסעתי לכיוון הדירה להמשיך לנמנם שם.
" שלום דירה שלא שלי... אח הרגליים שלי" אהבתי לדבר עם עצמי, זרקתי את הנעליים וקפצתי היישר על המיטה.

....

מליקה הכינה שיעורי בית לפעמים גם את שלי בשביל שהמורה תשבח אותי, לא היה לי אכפת משיעורים או מבית הספר ידעתי שכאשר ארצה אצליח ללא בית הספר.
היו פעמים בהן ביקשתי להיות מליקה הילדה האהובה יותר על ההורים שלי, אף על פי שאינם אומרים זאת היא המועדפת.
" את באה?" שאלתי אותה לפני שהלכתי להתארגן.
" לאן את?"
" למסיבה של ליאן, בן יהיה שם גם" מליקה הייתה מאוהבת בבן במשך שלוש שנים ומעולם לא סיפרה לו.
" יש לי שיעורים לסיים"
" אוי נו בחייך תפסיקי להיות חנונית ובואי"
" מה ההורים יגידו?"
" מה אכפת לך מה הם יגידו? פעם אחת תעשי משהו בשביל עצמך!" היא לא הלכה, חששה מההורים. לא הסתרתי מהם לאן אני הולכת, אפילו הכרזתי בקול " למסיבה של ליאן" כשתוך כדי לקחתי את המפתחות של המכונית.
" אל תשתי!" אימא פקשה עליי.
" טוב" לא שתיתי, באמת שלא אני שיכורה גם בלי לשתות.
זו הייתה המסיבה הראשונה שלי, אני יודעת שאיש לא היה מאמין לזה משום שיש לי ביטחון ואני מעולם לא משדרת חוסר ביטחון.
" רעות!" היא הסתכלה עליי ונופפה לי מבעד לחנייה.
" שוב אחותך הבריזה?"
" היא נרדמה" חיפיתי עליה.
" שניכנס?"
היו שם אנשים שהכרתי וגם כאלה שפחות פגשתי, יש לציין בחורים מעט יותר גדולים חיילים או שמיניסטים.
" תכירו זאת רעות וזאת זוֹרִי" ראיתי אחד לוטש בי את העיניים שלו בדיוק כמו שאני לטשתי בו מבטים.
" את לא שותה?" שאל אותי אותו בחור נאה.
" אסור לי" הוא הרים גבות.
" את ילדה של אימא?"
" מצחיק, אני פשוט נוהגת"
" יפה אז את ממושמעת" הנהנתי.
" איך קוראים לך?" העזתי לשאול.
" איב" ענה
" מממ... מעניין אף פעם לא שמעתי על השם הזה" התיישבתי על ידו בספה מאוד קרוב, רגלי התככו ברגלו השמאלית.
" זה על שם סבא שלי, עזבי סיפור ארוך"
" עזבתי" עשינו לחיים אני עם כוס הספרייט שלי הוא עם כוס היין.
" יש לך חברה?"
" לא"
" אתה רוצה חברה?" משכתי אותו אליי עם החולצה.
" את מציעה לי חברות?" הוא צחק
" אתה לא רוצה?"
" רוצה"
" אז בוא נעלה למעלה משעמם כאן" לקחתי את ידו ועלינו לקומה העליונה.
איב היה בכיתה י"ב מבית ספר אחר, באותו ערב הוא סיפר לי בדיחה מצחיקה ואפילו לחש לי באוזן שאני יפה. תמיד היה לי ביטחון עם אנשים בנות ובנים כאחד.
יום למחרת איב סיפר לכולם על מה שקרה באותו לילה, האמת שלא קרה הרבה מלבד נשיקות וכמה נגיעות נועזות מצדי אבל הוא הגבר האמינו לו סך הכל רציתי להשתעשע קצת.
איב ידע בדיוק לעשות אותי מאושרת לאותם הרגעים אמנם כולם ידעו אבל איש לא העז לומר לי משהו, זה הגיע אפילו לאבא ואימא שהתביישו בי כל כך ועל כך נעלו אותי בחדר.
" תראי מה עשית להורים" מליקה נכנסה לחדר לקחה את הספר שלה ונעלה אותי בחזרה.
אימא בכתה בצעקות ואבא ניסה לנחם אותה זה כל מה שהצלחתי לשמוע מבעד לסלון, ואין שום קול מצד מליקה.

....

הטלפון צלצל בדיוק באמצע הסיוט המתמשך הזה מן העבר.
" הלו" עניתי בקול רוטן.
" עוד שעה תהיי מוכנה" לעזאזל איתך לואי, אני שונאת אותך!
" מה כל כך דחוף?" שאלתי אבל הוא כבר ניתק.
לאחר מקלחת מרעננת וכוס קפה חיכיתי ללואי שנכנס כאחוז תזזית והסתובב מצד לצד.
" אתה מוכן לדבר ולא לזוז מצד לצד"
" כן... אני..."
" מה הפעם?"
" הספר של מליקה הודפס היום, הוצאת הספרים רוצה שתעשי השקה לספר"
" הוצאת הספרים?" אין לי מושג אפילו באיזה ספר מדובר.
" ספר?" שאלתי מבולבלת.
" כן, בואי נזדרז מחכים לנו"
" היית יכול לתת לי את הספר הזה אתמול"
" היית קוראת אותו?" לא, אבל הנהנתי בשקר.
אף פעם לא קראתי ספרים הם שיעממו אותי בטירוף ומעולם הבנתי כיצד מליקה קוראת כל שבוע ספר חדש.
" על מה מדבר הספר?"
" תתחילי לקרוא הוא לא ארוך"
אמנם הוא לא ארוך אבל די בנאלי ואופייני למליקה שכל חייה חיכתה לאחד הזה שיאהב אותה ובסוף אני זו שקיבלה אותו, את שחר. מליקה מעולם לא התאהבה היא תמיד תירצה כתירוץ שזה חייב להיות מישהו אחד לכל החיים, גיחכתי בכל פעם כי זה הצחיק אותי.
" וסיימתי" הייתה דממה בתוך הוואן הם חיכו לתגובה שלי.
" מה את אומרת?"
" שהספר הזה הוא חתיכת זבל!" הם היו בהלם.
" את לא יודעת לפרגן לאחותך" אמר קווין והמשפט הזה החזיר אותי לאחור, בדיוק ליום הולדתה של אימא לפני שמונה שנים.

" אימא מזל טוב!" מליקה מחאה כפיים והושיטה את העוגה שעליה עמלה כל היום.
" תודה יקרה זה בשבילי?" היא הנהנה. בזמן שעמדתי על יד אבא ולא ידעתי מה להגיד.
" יקירה זה בשבילך" גם אבא הושיט מתנה שאימא מאוד התלהבה ממנה. מהמתנה שלי היא לא התלהבה, הסתכלה לתוך קופסת השרשרת ואמרה " תחזירי את זה" הסתכלתי עליה כלא מבינה מה עשיתי לא בסדר.
" אני לא רוצה מתנה חומרית כזאת" גם אבא קנה לה משהו חומרי, לא הבנתי מדוע היא מתעקשת.
" והמתנה של אבא לא חומרית?"
" כל מה שבעלי יביא לי יתקבל בברכה"
" ומהבת שלך? לא?" היא שתקה.
" ומה עם העוגה? אותה אהבת?" היא הנהנה.
" אפילו לא טעמת אותה!" הרמתי את קולי
" אני בטוחה שהיא טעימה" את תמיד בטוחה כשזה נוגע למליקה רציתי להגיד.
" אז קדימה תאכלי מהעוגה נו" מליקה הייתה מפוחדת כשחתכה חתיכה לאימא.
גם אני לקחתי חתיכה ואז ירקתי אותה.
" זה טעים?" החמצתי פנים, היא שמה מלח במקום סוכר איך בכלל אפשר להתבלבל!
" העוגה יפה מאוד"
" למה שלא תגידי לה את האמת? שבמקום סוכר היא שמה מלח?"
" את לא יודעת לפרגן לאחותך"
" למדתי את זה מאימא שלי שלא יודעת לפרגן לשתי הבנות שלה אלא רק לאחת!" היא סטרה לי בלחי, כעסתי והלכתי לחדר כמעט בבכי.

....

" תגיד לואי, אחותי מליקה בחו"ל יצאה לדייטים? הכירה גברים?" הוא הניד בראשו.
" חשבתי את אמורה לדעת זה לא ככה עם תאומות?"
" אנחנו לא כאלה קרובות" זה נכון, רבנו לפני שהיא טסה לה לגור בארצות הברית.
" אפילו לא פעם אחת?"
" אפילו לא פעם אחת."
" יצורה... עדיין מחפשת את האחד" אמרתי לעצמי בעברית מבלי שיבינו וחיכיתי כבר שהמכונית תעצור כי יש לי סחרחורת כבר מכל הסיבובים המתישים הללו.
" איך נפרדת מהחבר בסוף?" שלושתם נעצו בי מבט לשמוע רכילות מעניינת.
" אתה תמיד דוחף את האף שלך לחיים של אנשים?" הסתובבתי עם הגב ורציתי להירדם בשביל שלא אשמע אותם יותר.
כשהגענו המקום היה קולני והומה אדם, לעזאזל ישבתי על כיסא מול שולחן וכמות קטנה של הספר הפתטי שלה עד שהמקום התמלא ושיירה של אנשים חיכתה שאחתום להם על הספר.
" פססס... לואי" שיט אני לא יודעת איך לחתום.
" איך מליקה חותמת?" הוא נלחץ והתחיל לחפש תמונה.
" ככה"
" תן לי את זה!" לקחתי לו את הטלפון כמה דפים ויצאתי לכיוון המדרגות במטרה להצליח לצייר את החתימה שלה.
" שיט!" זה לא הצליח השרבוט הדבילי הזה.
" ימינה... שמאלה, ככה!" התגאיתי בעצמי, הצלחתי לחתום וחזרתי על כך עוד כמה פעמים בשביל להיות בטוחה.
" העניין סגור" דחפתי ללואי את הטלפון חזרה לידיים והתיישבתי על הכיסא. אני חושבת שחילקתי חתימות במשך שעתיים שלמות, כאבה לי היד.
" אני רעבה" הבטן קרקרה בלי סוף, לואי הניח קופסת אוכל על השולחן.
" תאכלי" סיימתי את כל הקופסא האוכל היה טעים, התעסקתי בטלפון שלי עוד קצת בזמן שכולם יסיימו לאכול. במקום לאכול בשולחן הם ישבו במקומות שונים ואכלו, קווין על הרצפה, נטאשה במדרגות, לואי בעמידה... סך הכל אנשים נורמטיבים.
" בבקשה תגיד לי שסיימנו להיום" התחננתי למעט חופש בפניי לואי לפני שעליני לוואן.
" כן. אנחנו נדבר בעוד יומיים תנוחי לבנתיים ותעשי לי טובה אל תצאי החוצה אם את לא צריכה" כן כן לואי והחוקים בחוזה הדביליים שלי, מי ישמע מליקה היא מפורסמת ברמה של ג'ניפר אניסטון. אם אחותי הייתה ג'ניפר אניסטון אז הייתי מתלהבת ואפילו מוכנה להתחלף איתה גם אם זה היה ל24 שעות.

הבטחתי אני מקיימת עכשיו תורכם,
אם נגיע ל30 מרתק אפרסם עוד פרק,
לילה טוב❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
לא הכל שחור לבן - פרק 9
לא הכל שחור לבן - פרק 9
מאת: V .V
סיפורי אלף לילה ולילה
סיפורי אלף לילה ולילה
מאת: איש המגבעת
להעניק חיים בפעם השנייה
להעניק חיים בפעם השנייה
מאת: איב ...
לא הכל שחור לבן - פרק 8
לא הכל שחור לבן - פרק 8
מאת: V .V
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D