כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

הסיפור של סמנתה- פרק 1: ברוך הבא לתיכון חדש

פרק 1: ברוך הבא לתיכון חדש

בס"ד

אילו הייתי יודעת בדיעבד שזה מה שיקרה לי, הייתי משנה את מסלול הבחירה שלי. אני סמנתה יאנג ובחרתי ללכת לתיכון הכי טוב במדינה, מסתבר שהוא גם פנימייה. השארתי מאחוריי הרבה כאב שהחלטתי לקבור ברגע שכף רגלי דרכה על אדמת בית הספר. מי שמכיר אותי היטב, יודע כי אני מסתבכת בצרות מהר מאוד וכבר שהגעתי לפנימייה עם המזוודות טעיתי בדרך והסתבכתי שוב. ראיתי נער צעיר, נראה בגילי על הדשא ולידו שני צעירים גם, עומדים וצוחקים עליו. המבט שלי ושל הנער הצטלבו והרגשתי שאני חייבת לעשות משהו, כל דבר כי בעיניו הייתה תחינה ממני הוא ביקש ממני לעזור לו וזה מה שעשיתי.

התקדמתי על הנער ונתתי לו יד כדי לעזור לו לקום מרצפת השא כשמאחורי נמצאים שני הבריונים. הנער קם והודה לי במבט ובחיוך חושף שיניים, "מה את חושבת שאת עשוה, ילדה?", אחד הבריונים פנה אליי בשאלה ואילו השני שילב את ידו כמעין שומר ראש והייתה לי הרגשה שהראשון הוא המנהיג מביניהם. "אתם מרגישים גברים כשאתם מתעללים בילד שלא יכול להגן על עצמו?". "חבורה של טיפשים ובריונים". שניהם צחקו עליי, בעצם צחקו זו לא מילה הם פשוט זילזלו וליגלגו בי. "המנהיג" התקדם אליי צעדים זהירים ומזהירים, "אל תתערבי בדברים שהם לא עיניינך. המזל שלך הוא שאת בחורה, אחרת...". "אחרת מה?" עניתי לו בשיא האומץ, משהו שהפתיע אפילו אותי. עיניו של הבריון השני נפקחו כשעניתי, עתה שניהם הסתכלו עליי במבטי כעס ועזבו את הדשא.

אחרי שהם הלכו הנער פנה אליי, ואמר "תודה לך, אף פעם לא עשו בשבילי משהו כזה", הנער מסמיק. "זה בסדר, אני סמנתה" אמרתי והרמתי את ידי כדי ללחצה לו וכך גם הוא השיב לי כגמולי, "אלכס, נעים לי מאוד". "אני חייב לך" אמר לי אלכס ובלבי הופתעתי. כמה זמן מתעללים בו שהוא מרגיש אסיר תודה לי כל כך? . "כל מה שאת צריכה אני פה", הוא הבהיר לי. רק עכשיו שמתי לב לעיניו החומות, למשקפיים המרובעות, לשיער הארוך שלו ולחיוכו המלא השיניים ישרות ולבנות. אני כנראה אזדקק לחבר טוב, לשנתיים הקרובות. "תוכל להראות לי היכן מגורי הבנות? אני חדשה פה". "כן בטח" אומר אלכס ולוקח מידי את המזוודות כדי לעזור לי. חייכתי אליו חיוך קטן, נחמד מצידו לעזור לי עם המזוודות. אלכס ואני הלכנו אל עבר מגורי הבנות בעודו מספר לי על ביה"ס, אך משום מה לא הצלחתי להתרכז בדבריו כי משהו אחר הסיח את דעתי. בליבי חשבתי רק על המבט הכעסי הזה שהבריון ההוא תקע לי, המבט הזה היה מוכר לי מהעבר, זו לא פעם ראשונה שאני רואה אותו. זהו מבט שאומר, 'את עוד תשלמי על זה בבוא העת'. גיחכתי לעצמי שני בריונים נפוחים באגו מאיימים עליי כבר ביומי הראשון, התחלה לא ראה סמי.

בסופו של דבר אלכס מוביל אותי אל חדרי הבנות ואנו עוברים ליד כל דלת מחדרי הבנות כדי לראות היכן רשום שמי, סמנתה יאנג. כשאלכס ואני מגיעים לחדר שדלתו צבועה בשחור באופן מאוד יוקרתי ועל הדלת הודבק דף עם שלושה שמות, שמות של בעלות החדר:

חדר 108.

להלן דיירות החדר לשנת 2020:

1) סטלה קריו

2) סמנתה יאנג.

3) בלה פס.

"טוב אז כאן החדר שלי", אני אומרת ואלכס מהנהן בהסכמה. "אני אלך לי", התאקלמות יפה סמנתה" הוא מגיב בעודו מחייך אליי. "רגע אלכס, החברים שלי בדר"כ קוראים לי סמי, ומעתה אתה יכול לקרוא לי כך גם". אלכס חייך חיוך מפלצתי חושף שיניים ואמר "נתראה אחר כך" והלך. החיוך שלו אותת לי נורה אדומה, האם אני החברה הראשונה של אלכס במקום הזה? . לאור התגובה שלו, נראה שעשיתי לו את היום", גיחכתי לעצמי. נו טוב, לפחות מישהו מאתנו מאושר. גם אם זה רק לרגע.

אני סופרת עוד שלוש: 1, 2, 3 ופותחת את דלת החדר. כמו שחשבתי מדובר בחדר גדול, עם שלוש מיטות, עיצוב יוקרתי בצבעי אפור, שחור ולבן. אני מבחינה כי מולי נמצאות שתי בנות הנראות בנות 17, כנראה שאלו סטלה ובלה. אני נכנסת כולי לחדר יחד עם שתי מזוודותיי וסוגרת אחריי את הדלת. שתי הבנות עומדות ליד מיטתן שעליהן נמצאות מזוודותיהן והן מקפלות את בגדיהן ומסדרות את חפציהן. אחת הבנות ניגשת אליי עם חיוך ואנו לוחצות ידיים, "אני סטלה קריו, את בטח סמנתה יאנג, נעים לי מאוד".

"כן, סמנתה". לעומתה, הבת השניה, בלה נראה כי היא אינה מייחסת לי חשיבות רבה כל כך ורק אומרת לי את שמה, "אני בלה פס" אבל היא מפתיעה אותי וממשיכה: "ברוך הבא לכלא הזה". עוד טחת שלא אוהבת בית ספר, יופי מתאים לי מאוד. הבנות ממשיכות לקפל את חפציהן בזמן שאני מסתובבת בחדר, להפתעתי אין כאן שירותים ומקלחת אז כנראה שישנם שירותים ומקלחות משותפים לכל הבנות או הבנים. אוי לי, יש לי הרגשה שזה לא רעיון טוב. " אני רואה שאת חדשה כאן בתיכון, אבל אל דאגה נפלת על שתי שותפות נורמליות יחסית לבנות האחרות שנמצאות פה", אומרת סטלה ומגחכת. "אני מקווה שכך" אני עונה לה ובתוך תוכי יודעת שנפלתי לחדר הנכון. בלה לא אמרה עוד מילה, היא תמיד שקטה ככה או שזה בגללי? אני מקווה שהיא שקטה מבחירה ולא כי אני גורמת לה אי נוחות על עצם היותי בחדר שלהן.

**********************************
איך היה?

גוזי סטיל עקוב אחר גוזי
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
מסתורין
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
תעזוב לי את היד. עכשיו.
תעזוב לי את היד. עכשיו.
מאת: C Y
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
מאת: Eran Shmuel
Smells Like Teen Spirit
Smells Like Teen Spirit
מאת: Sophia Rose
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
מצורע
מצורע
מאת: Barel Romano
שלושה ימים ותשע שעות
שלושה ימים ותשע שעות
מאת: Lelo Shem
לשני הגברים שאהבתי
לשני הגברים שאהבתי
מאת: בושמת ברהום
הלילה של יום שבת. יום ראשון בבוקר 3 באוגוסט.
הלילה של יום שבת. יום ראשון בבוקר 3 באוגוסט.
מאת: Lelo Shem
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D