כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

על נעורים ואהבה

סרט רומנטי

פרק 6:

יום שלישי הגיע ואני כרגיל תקועה באותה שגרה בפעם המיליון וחצי. היום המפקדת ה״מקסימה״ שלי שיחררה אותי קצת יותר מוקדם, מה שאומר שהתחלתי לעבוד מוקדם יותר, מה שאומר שעבדתי יותר שעות, מה שאומר שהייתי עוד יותר עייפה מהרגיל. אני עייפה מהצבא הזה, עייפה מהלקוחות בחנות החיות, עייפה מהעובדה שאני עייפה תמידית, והדבר היחידי שבאמת התחשק לי באותו הרגע הוא לישון. לישון כמו דוב בתרדמת. אבל המציאות שלי התנגשה לי בפרצוף, או יותר נכון להגיד שהזרת ברגל שלי נתקעה בפינה של עמדת הקופה בחנות, בזמן שחלמתי בהקיץ.
התקפלתי וינקתי אוויר. א-י-ן ד-ב-ר י-ו-ת-ר כ-ו-א-ב ממכה בזרת הפיצקית ברגל. פשוט אין.
התיישבתי על הכסא וחיכיתי שהכאב יעבור. הוצאתי קרח מהמקרר והנחתי על האצבע הפגועה שלי. רק עוד 3 שעות. 3 שעות ואני בבית, במיטה שלי.

במטרה להעסיק את עצמי, התחלתי לנקות אבק. זהו הסניף השני של החנות שלנו, וכאן אני לבד. אני הבוס. אני מעסיקה את עצמי לרוב בניקיונות. מידי פעם, כשאין אנשים דיי משעמם פה. הוצאתי את הפלאפון והתלבטתי למי להתקשר - לטום או לג׳יימס? הטלפון צלצל והבהיל אותי. ג׳יימס הקדים אותי והתקשר אליי עוד לפני שהספקתי להתלבט באמת.
״מתי את מסיימת היום? ״ הוא שאל מבלי לתת לי הזדמנות לענות ׳הלו׳ אפילו.
״שלום גם לך... בסביבות 20:30-21:00. מה קרה? ״ שאלתי מתעניינת.
״אנחנו הולכים לסרט! ״ הוא אמר כשמעט התלהבות נשמעת בקולו. יש כאן משהו שצריך להבהיר - הקולנוע זה המקום האחרון בעולם שאליו ג׳יימס ילך, ובטח ובטח שלא לקולנוע האילתי הקטן שלנו, כי הוא תמיד משווה אותו לבתי הקולנוע של קליפורניה. בהחלט הופתעתי.
״ואיזה סרט אדוני בחר לנו? ״ שאלתי מלאת פליאה.
״סרט על מתאגרף! ״ ובדיוק ברגע הזה, פניי נפלו. אני ומכות או מתאגרפים למיניהם לא הולכים ביחד. תנו לי רומנטיקה, קומדיה או דרמה, בהתאם למצב רוח תקבע רמת הדביקות של אותו הסרט, ואני אהיה הבחורה המאושרת באדם. ובכל זאת, כמה התלהבות ב-3 מילים פשוטות. ״זה סרט עם איזה שחקן שאת בטוח מכירה! זה נראה לי סרט מטורף! אנחנו חייבים. את באה איתי! ״ כן, כן. עדיין מלא התלהבות.
״אני עייפה... אבל בשביל סרט בקולנוע אני אקריב את שעות השינה שלי״ אמרתי בידיעה שעד שג׳יימס בכבודו ובעצמו רוצה ללכת לקולנוע - מי אני שאגרום לו לפספס את זה והתכוונתי לכל מילה. הקולנוע הוא המקום האהוב עליי בכל הזמנים.
״הייתי בטוח שתגידי שבשבילי תעשי הכל, אבל אני מוכן להתפשר על מילות האהבה שלך לקולנוע״ הוא צחק ולא יכולתי שלא לצחוק גם, למשמע הצחוק המדבק שלו. ״אז אני אוסף אותך ב-20:30, וככה תהיה לנו שעה להסתובב באוטו קצת״. הוא מכיר אותי יותר מידי טוב. נסיעות באוטו עם מוזיקה טובה הם אחד הדברים האהובים עליי ללא ספק.
״טוב. נתראה עוד מעט! ביי יפה שלי״ שמחתי לראות אותו. מיום שבת עברו 3 ימים ארוכים ללא חברתו של ג׳יימס. 3 ימים יותר מידי.

•••

הפלאפון שלי צלצל, התנצלתי בפני הלקוח ועניתי לג׳יימס.
״את שומעת רגע? בעצם לא ממש זורם לי ללכת לקולנוע עכשיו. בא לך לבוא אליי ונראה סרט פה? ״
״לא, אתה לא בסדר. כבר 20:15! אוף איתך! רציתי ללכת לקולנוע! ״ צעקתי. הוא מעצבן.
״אז אני אוסף אותך עוד רבע שעה. ותודי שאת מעדיפה לראות סרט איתי במיטה מאשר לשבת בכסא לא נוח בקולנוע המסריח שיש לכם פה באילת״ הוא אמר בצורה דיי מפתה אני חייבת להודות.
״אתה, אני, סרט, מיטה. מה יכול להיות יותר טוב מהשילוב הזה? ״ אמרתי בצורה הכי צינית שיכולתי להוציא מעצמי. צחקתי.
״נתראה עוד כמה דקות. גוד-ביי״ הוא ניתק לפני שהספקתי לענות.

•••

יצאתי מהחנות, נעלתי את הדלתות ונכנסתי לאוטו. ג׳יימס לבש טרנינג רופף שחשף את הבוקסר שלו, ״בוקסר המזל״, עם הדפס של באטמן. הוא תמיד צחק שזה גורם לו להרגיש עוצמתי.
״איזה סרט רואים? ״ שאלתי רק מתוך נימוס, הרי ברור שלא נראה אקשן או אימה, כי הוא לא יצליח להכריח אותי לראות שטויות כאלה, והרי ברור שאני אבחר את הסרט בסוף, אבל רציתי להיות מספיק נחמדה כדי לתת לו את ההרגשה שיש לו זכות בחירה בעניין.
״חשבתי על ׳צלף אמריקאי׳. נראה סרט טוב! גם זכה בפרסים וכאלה... ״ הוא אמר וחייך אליי. אני זאת שתמיד חופרת לו על איזה פרסים כל סרט קיבל ועל מה כל סרט נכשל, הוא תמיד מגלגל עיניים ואומר שאני חופרת. מסתבר שהוא כן מקשיב למרות הכל.
״אני יותר במצב רוח לסרט רומנטי... אבל לא משהו שיגרום לי לבכות. אני עייפה מידי בשביל בכי״ אמרתי והשענתי את ראשי לאחור, נטולת כוחות לחלוטין.
״את יודעת מה? בשבילך - אני מוכן לראות סרט רומנטי. אבל נחפש משהו טוב, לא משהו דביק חרא כזה״ הוא אמר וחייכתי אליו שבעת רצון בתגובה, הוא שלח לי נשיקה באוויר.

•••

נכנסנו לדירה ונחתתי על הספה. ג׳יימס לקח ממני את התיק עוד במעלית, וכעת, הניח אותו במטבח. הוא הוציא 2 בירות מהמקפיא ועוד שני בריזרים מהמקרר. הוא קנה לי בריזרים. בריזר זה משקה עם 4% אלכוהול ומתוק בטירוף, בעצם ארטיק קרח מומס עם 2 טיפות של וודקה. אני לא אוהבת אלכוהול, מלבד הקוסמופוליטן הקבוע שלי, אבל בריזר זה משהו שאני מחבבת, למרות שאי אפשר לקרוא לזה משקה משכר. הוא קנה לי בריזרים. אני מאוהבת.
הוא התיישב לידי על הספה, מצידי הימיני, קרוב אליי והגיש לי בריזר אחד ליד. חייכתי אליו ונישקתי אותו על הלחי. ״תודה״ אמרתי בקול התינוקי והכי מקסים שלי. הוא צחק והנהן ״אין בעד מה״.
הוא ישב ישר והניח את שתי רגליו על השולחן. אני הרמתי את שתי רגליי וקיפלתי אותן, כך ששתי הברכיים שלי היו צמודות לשוק שלו. הוא הניח יד על הרגל השמאלית שלי, עטף את השוק שלי, וקירב אותי יותר אליו.
״קחי״ הוא מסר לי את השלט, ״תחפשי משהו מעניין. אבל אני מזהיר אותך! אם זה דביק מידי אני שם לך אקשן מטורף ואת תתבכייני״ הוא הזהיר בחצי חיוך.
״בסדר, בסדר, אלוהים״ גלגלתי עיניים. הנחתי את הבריזר על השולחן והתחלתי לחפש אחר הסרט הרומנטי המושלם ואז זה הפציע כמעט בסוף הרשימה - ״היומן״. סרט של ניקולאס ספארקס, ללא ספק אחד הסופרים האהובים עליי! אחד הסרטים הרומנטיים האהובים עליי והמצליחים ביותר. דביק, אבל בדיוק ברמה הנכונה. סוחט דמעות, אבל בדיוק בכמות המתאימה. סרט שמספר על סיפור אהבה וכיצד אנחנו צריכים להעריך את מה שיש לנו. ראיין גוסלינג ורייצ׳ל מקאדאמס החמיאו לדמויות שקיבלו והפכו את הסרט הזה לבין הטובים ביותר בכל הזמנים. ידעתי שזה סרט בחורות, אבל אין גבר שישאר אדיש לסיפור האהבה שמתעורר לחיים על המסך. ״רואים את זה! ״ הכרזתי. העברתי לג׳יימס את השלט והוא הזמין את הסרט. התרווחתי בספה כשידו עדיין מונחת על רגלי. ידי הימינית הייתה מוטלת לצד גופי הימיני, צמוד לג׳יימס, ובידי השמאלית החלטתי לעטוף את ידו של ג׳יימס שהייתה מונחת על רגלי.

החלק הראשון של הסרט הוא החלק הדביק יותר - אהבת נעורים. כיצד שני אנשים שלא קשורים לחלוטין מתאהבים עד כלות נשמתם ומבלים כל רגע ורגע ביחד. בחלק הזה, תוך כדי המתיקות, הנחתי את ראשי על כתפו של ג׳יימס. הוא ליטף את רגלי בעדינות מטורפת והניח את ראשו על שלי. מידי פעם, כשהקטעים נעשו מתוקים עד כדי כך שבא לך לצרוח כי את רוצה את זה גם, דחקתי את ראשי לתוך שרירי הכתפיים שלו, צעקתי ועטפתי את ידו שהייתה מונחת עליי בשתי ידיי. מתיקות יכולה להרוג אותי ובמיוחד כשמדובר באהבות נעורים.
בחלק השני של הסרט, הזוג נפגש אחרי הרבה שנים ומכאן הסרט חצי צפוי מראש וחצי דביק רומנטי.
ג׳יימס הרים את ידו השמאלית שהייתה מונחת על רגלי כדי שיוכל לחבק אותי מהכתפיים. עכשיו, ראשי היה מונח על החזה שלו. ידי הימינית הייתה שמוטה לצד גופי וידי השמאלית הייתה מונחת ברווח שבין שני צידי החזה שלו. בסופו של הסרט, כמו בכל סרט רומנטי טוב של ניקולאס ספארקס, קרתה טרגדיה, ואני כהרגלי - בכיתי עוד לפני שהקטע העצוב באמת הגיע. בעודי בוכה ומנסה לנשום בצורה סדירה הרגשתי משהו נופל לי על המצח. הרמתי את מבטי כדי להביט בג׳יימס ומעולם לא נמסתי כמו שנמסתי ברגע ההוא - ג׳יימס, 1. 88 מטר, שרירי, גדול, גברי, מסוקס, מאצ׳ו מוצהר - בכה. בכי שקט, בלי כל הקולות המפגרים שאני רגילה לעשות, רק דמעות, בדיוק 3 דמעות שזלגו מעיניו וזהו. הנחתי את ידי השמאלית על פניו וסובבתי אותם אליי. נשקתי לו על הלחי וחיבקתי אותו.

״טוב... עכשיו אנחנו רואים אקשן! ״ הוא כיחכח בגרונו וצחק. צחקתי מבין הדמעות והקול הנחנק שלי והנהנתי להסכמה. ״אני חייב לזקוף לטובתך שאת יודעת לבחור סרטים. באמת סרט טוב״ הוא אמר בפנים רציניות.
״כן... לא ציפיתי לבכות ככה. זו הפעם ה-10 בערך שאני רואה את הסרט הזה ועדיין אני בוכה כמו תינוקת״ אמרתי והתחלתי לצחוק, הוא צחק איתי.
לקח לו זמן לבחור סרט, ועד שהגענו קצת לפני האמצע של הסרט שבחר, אני הייתי כבר כמעט במצב שינה.
״אני חושבת שהגיע הזמן שלי לנטוש אותך״ פיהקתי תוך כדי דיבור.
״לא. תישארי! אל תשאירי אותי לבד! זה תכף נגמר״ הוא הביט בעיניי במבט מתחנן אבל ערמומי. איך אפשר לסרב לו? ״אוף איתך! אבל בסוף הסרט אני עפה הביתה״ הזהרתי בנפנופי אצבע. הוא הנהן והנחתי את הראש בחזרה על חזהו. הסרט היה די משעמם.

•••

אין לי שמץ של מושג איך הרשתי לעצמי להגיע למצב הזה, למה לא קמתי ופשוט הלכתי הביתה, ולמה לא עצרתי את עצמי למרות שידעתי שאני עומדת להרדם? אבל זה קרה. נרדמתי, ועמוק.

התעוררתי בחושך כמעט מוחלט, כשרק פנסי הרחוב מבחוץ מאירים את החדר דרך החלון. עיניי היו ממוקדות רק על דבר אחד. שכבתי על צידו הימיני של גופי, כשפניי טמונות בחזה שלו. ידי השמאלי מונחת על שרירי הבטן שלו וידי הימינית מתחת לראשי. ידיו, הידיים המפלצתיות הענקיות שלו, עוטפות את כולי. כשהרמתי את מבטי, הדבר הראשון שראיתי היו פניו. פניו היו שקטות, רגועות, הוא ישן עמוק. נמשכתי מעט לאחור כדי להבין איפה אני נמצאת ומה למען השם קורה פה.

בשונה מהפעם האחרונה בה ראיתי אותו, לפני שנרדמתי, הפעם הוא היה ללא חולצה. הוא החליף את הטרנינג שלו במין פיג׳מת בוקסר רופפת כזאת. הסתכלתי מסביב ונדהמתי. מעולם לא הייתי בחדר השינה של ג׳יימס לפני כן. התעוררתי בחדר ענק עם חלונות גדולים שהשקיפו החוצה לרחוב, דרכם יכולתי לראות שמיים נוצצים מכוכבים וירח מלא עוצר נשימה.
הבטתי בו שוב. הוא הרפה מעט מאחיזתו בי ועכשיו כף ידו נחה על מותניי. מה אני אמורה לעשות עכשיו? לקום וללכת? להשאר ולדמיין שאני נמצאת במערכת היחסים המושלמת? הרי הוא הבהיר לי שהוא לא בנוי למערכות יחסים, הוא אמר שהוא לא מאלה שמתחייבים. אני בחיים לא אוכל להיות עם מישהו שלא נאמן לי וג׳יימס אוהב לבלות... הוא נהנה להחליף בחורות, הוא אוהב את הגיוון. הוא אמר שהוא לעולם לא יכנס למערכת יחסים אם הוא לא באמת רוצה את זה. אנחנו כאן, ואנחנו לא מכירים מהיום. אם הוא היה רוצה משהו - הוא היה רודף אחריי עד שהייתי עונה בחיוב. כזה הוא, הוא תמיד משיג את מה שהוא רוצה.

עצמתי את עיניי, עצרתי לרגע את כל מחשבותיי וחזרתי אחורה בזמן.
אני בת 18 וחצי ועדיין לא התנשקתי. אין לי חבר ולא יהיה לי בזמן הקרוב כי העתיד לא ממש מאיר פנים.
אבל התנשקתי ואני דלוקה על מישהו בטירוף. למרות כל המגרעות שלו, הוא מושלם. הוא מצחיק, דואג (למרות שהוא מנסה להסתיר את זה), שרמנטי, חבר נאמן, חכם, אסרטיבי, חתיך, מתוק, כובש... להמשיך?
לאט לאט התחלתי להשלים עם העובדה שאני מתאהבת בו יותר ויותר עם כל רגע שעובר, אבל לא רציתי שזאת תהיה המציאות. ידעתי שאני אפגע. הרגשתי שלעולם לא יהיה לזה עתיד. לא רציתי שישבר לי הלב.

פתחתי את העיניים והסתכלתי על פניו. התלבטתי לשניה קצרה ואז הנחתי את ידי השמאלית על פניו. הוא פתח לפתע את עיניו והביט ישר לתוך עיניי. הוא הרים את ידו הימינית ממותניי והעביר אותה על שערי ופניי. אחרי כמה ליטופים עדינים, הוא הניח את ידו על פניי והעביר את אגודלו על השפתיים שלי.
הרגשתי נחשקת. למרות שלא ממש ידעתי מה הוא חושב עליי ולמה אנחנו כאן במצב הזה, הרגשתי שהוא רוצה אותי. אולי זה רק פרי דימיוני הפרוע, אבל באותו הרגע, לא היה דבר שרציתי יותר מזה שהוא ינשק אותי.
הבטנו אחד בשניה בשקט, מלאי תשוקה. אני - צמאה למגעו, והוא - בוחן את פניי ביסודיות.
״אני צריך אותך״. נישמתי נעתקה. הוא אמר שהוא צריך אותי. הוא אמר שהוא צריך אותי? הבטתי בו כלא מבינה והוא נשם נשימה עמוקה והמשיך. ״קשה לי בלעדייך. אני לא יודע למה. אני לא מבין את זה. אני לא רוצה להיות תלוי באף אחד בחיים שלי, את יודעת את זה כבר. אבל... את כמו סם. אני צריך אותך. רק שיחה איתך, יכולה להרגיע אותי כשבא לי לפוצץ את העולם. כשאני איתך אני רגוע יותר, שום דבר לא מפריע לי, אני מרגיש חופשי יותר. אני יודע שאני לא צריך להעמיד פנים איתך. אני צריך אותך בייב. אני רוצה אותך״.
בום.
המוח שלי התפוצץ. הוא צריך אותי. הוא רוצה אותי. הוא מוכן לוותר על תדמית המאצ׳ו שלא צריך אף אחד, בשבילי. הוא באמת רוצה אותי. הוא אמר הרי שהוא לעולם לא יכנס למערכת יחסים שהוא לא באמת רוצה, והוא רוצה אותי. הבטתי בו, לא מאמינה למילותיו. לא ידעתי איך להגיב. מה לומר? יכולתי לראות שהוא מבין שאני מרגישה אבודה.
אז הוא נישק אותי. ואז הוא נישק אותי שוב. ושוב. ושוב. התחושה של השפתיים שלו מתחברות בצורה כמעט מושלמת לשפתיי, גרמה לי להחסיר פעימה. הרגשתי מסוחררת מכמות התשוקה שהתפוצצה בינינו. יכולתי להרגיש את לשונו מלטפת בעדינות את שפתיי, ואז עוטפת את לשוני שלי, בדרך שגרמה לי לטירוף חושים. על זרועו השמאלית היה מונח ראשי והוא עטף את שיערי עם כף ידו. ידו הימינית אחזה בלחיי ברכות ומדי פעם עברה לסנטרי כדי להסיט את ראשי לאחור, כדי שתהיה לו אפשרות לנשק את צווארי, ואז שוב כדי להחזיר את שפתיי קרוב מספיק לשפתיים שלו.
ללא קמצוץ של רצון הדפתי אותו לאחור. הוא הביט בי במבט שמסגיר את החשש שלו ממה שאני עומדת לומר. ״זה אומר שאנחנו זוג באופן רישמי? ״ שאלתי בחצי חיוך בעודי מנסה להשאר עם פנים רציניות. תוך שבריר שניה, שפתיו כבר היו שוב על שלי. הוא נישק אותי אפילו ביותר תשוקה ממקודם. לא ידעתי שזה אפשרי. הוא ניתק ממני והביט בעיניי ״עכשיו זה רישמי״. הבטתי בעיניו, לא מאמינה למה שקרה בדקות האחרונות. התחושה הבלתי ניתנת להסבר של מגע ידיו וטעם שפתיו, גרמו לי כמעט לאיבוד הכרה. בכל פעם שניתקנו והבטנו האחד בשניה, הייתה צריכה להזכיר לעצמי שזו אכן המציאות ושאני לא חולמת.
הוא קירב את פניו קרוב יותר לשלי ונישק אותי, שוב. התשוקה שהתפרצה בינינו הספיקה ל-10 דקות, עד שכבר התנפחו לי השפתיים. הוא ניתק ממני, נישק אותי על המצח וקפץ מהמיטה.
״אני מביא לנו מים״ הוא צעק כשכבר נעלם למסדרון.

שכבתי במיטה, מרוקנת מכוחות, מעבירה שוב ושוב, כמו סרט בראשי, את מה שקרה בשעה האחרונה. בעודי חולמת בהקיץ, ג׳יימס נעמד בפתח הדלת ונשען על המשקוף. ״זה אומר שעכשיו יש לי אישור לקרוא לך ׳בייב׳? ״ שפתיו התעקלו וחיוך נערי שובב הפציע על פניו.
״תחזור לפה ונדבר על זה״ עניתי במעט איום מתגרה. הוא כיווץ את העיינים, הרים גבה, חייך והנהן. הוא הניח את הכוסות על השולחן שהיה בפינת החדר ונפל על המיטה לצידי. אני בתגובה, מיהרתי להדחף אל בין זרועותיו, לתוך אחיזתו הרכה. ״ועכשיו? ״ הוא שאל כשחצי חיוך מבצבץ בפינת שפתיו. ״רק אם אתה ממש חייב אדון ג׳ונסון״ חייכתי אליו חיוך קלוש. הוא צחק והידק את אחיזתו סביבי. שקעתי לתוכו, משתכרת מריח עורו, נמסה למשמע צחוקו, מחכה בקוצר רוח למה שצופן לנו העתיד.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Alex Ross עקוב אחר Alex
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
תמי ישר
תמי ישר
אמאלה אני כל כך מחכה להמשך!!!!!
את חייבת לעשות מזה ספר
הגב
דווח
Alex Ross
Alex Ross
וואו!
תודה רבה אהובה! זה ממש מחזק!!! יש עוד הרבה בהמשך! ❤️
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Alex Ross
על נעורים ואהבה
על נעורים ואהבה
מאת: Alex Ross
על נעורים ואהבה
על נעורים ואהבה
מאת: Alex Ross
על נעורים ואהבה
על נעורים ואהבה
מאת: Alex Ross
על נעורים ואהבה
על נעורים ואהבה
מאת: Alex Ross
נעורים
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
אל תהיה כמוני
אל תהיה כמוני
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself