כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

ההתנגשות חלק 19

מיסטר גטסבי

********
הירו-
הסעתי את מריצה למלון שלה, היא הייתה נראת שקועה במחשבות כי היא לא דיברה יותר מידי, אני הרגשתי אידיוט שהראתי את עצמי חלש בפניה אתמול, שביקשתי ממנה שלא תעזוב אותי לעולם, זה באמת מה שאני רוצה, שהיא תישאר איתי תמיד, אבל אולי זה הרתיע אותה כי היא לא ממש דיברה הבוקר.
״הכל בסדר?״ שאלתי אותה כשהיא עדיין מביטה דרך החלון.
״אה?״ היא שאלה כשהיא הפנתה מבטה אלי.
״את בסדר? את לא ממש מדברת.״ הפניתי מבטי אליה ואז החזרתי לכביש.
״אני בסדר, פשוט קצת עייפה.״ היא אמרה והחזירה את מבטה לחלון.
״הבנתי, מתי את מסיימת לעבוד?״ שאלתי אותה.
״בחמש, כרגיל.״
״אז אני יכול לבוא לאסוף אותך, יש לי צילומים לפרסומת לראיון שלי שבוע הבא ברדיו, אני אסיים לפני חמש.״ אמרתי
״ראיון ברדיו?״ היא שאלה כשהחזירה את מבטה אלי.
״כן, אני מתארח אצל ג’ימי פארקר.״
״ג’ימי פארקר? אני מתה עליו! הוא מצחיק כל כך!״ היא אמרה בהתלהבות.
״כן הוא גם יודע איזה שאלות לשאול בדיוק.״
״ממ.. אתה חושב שהוא ישאל אותך משהו שקשור אלינו?״ היא שאלה איתי, נשכה את שפתיה.
הנחתי את כף ידי על ירכה ״עדיין לא יצא בשום אתר רכילות משהו עלינו, אבל בטח הוא ישאל אותי אם אני במערכת יחסים או משהו, הוא ינסה לחתור לשם.״
״ומה תגיד לו?״ היא שאלה בחשש.
״שיש לי ידידות״ קרצתי אליה וצחקתי.
״הירו!״ היא העיפה את ידי מירכה, שילבה את ידיה, אני מת על הפרצוף העצבני שלה, היא כל כך סקסית ככה, היא לא יודעת אפילו כמה היא סקסית. ״אני צוחק״ אמרתי כשפרצתי בצחוק גדול. היא ניסתה להמשיך במבט הכועס שלה אבל בכל שניה שעברה מהצחוק שלי היא נשברה ושפתיה התעקלו לחיוך. ״אידיוט״ היא אמרה כשאני החזרתי להניח את ידי על הירך שלה וליטפתי את פנים הירך שלה באגדולי.
״אני וג’ון נשב על זה ונסכם על כמה תשובות כדי לא לסבך את העניינים ושהכל ישאר בנינו.״ אמרתי לה כשבדיוק הגענו למלון שלה.
״אה״ היא אמרה כשהיא שיחררה את החגורה שלה.
״זה לא בסדר?״ שאלתי אותה כשראיתי את המבט בעיניה כיאלו זה מפריע לה.
״כן כיאלו אתה יודע מה אתה אמור לעשות.״ היא אמרה כשהיא באה לצאת מהאוטו, החזקתי את ידה, לא רציתי שהיא תצא בהרגשה מחורבנת. ״מריצה אני פשוט לא רוצה שידעו כי אני לא רוצה שיהרסו לנו את זה, ברגע שכל אתרי הרכילות נכנסים לעניינים האלה הכל נורא מהר מתלקח ונהרס, אני לא רוצה בזה.״ אמרתי לה כשאני מסתכל היישר בעיניה. ״אל תכעסי עלי.״ ביקשתי ממנה.
היא נאנחה ״אני לא כועסת, אני מבינה, אתה צודק, עדיף שלא כל העולם ידע, מה שחשוב זה שאני ואתה יודעים את זה.״ היא חייכה חיוך קטן, החזקתי את פניה וליטפתי את שפתיה באגדולי, היא פישקה את שפתיה, כשמבטה נעול על שלי, ״אני מת על השפתיים שלך״ אמרתי. היא נשכה את שפתיה ״תפסיקי לעשות את הפעולה הזו, כי רק בוקר ולא מפסיק לעמוד לי בגללך.״ אמרתי לה כשאני מסדר ביד השניה את הגינס שלי.
״יש לך מזל אז שאני צריכה ללכת לעבודה״ היא אמרה כשהיא נישקה אותי נשיקה קטנה על השפתיים ויצאה מהמכונית. ״לא בדיוק מזל״ אמרתי לה לפני שהיא סגרה את הדלת, היא נשענה עם ידה על הדלת ״אל תעשה את זה״ היא חייכה חיוך קטן. ״נתראה בחמש?״ שאלתי אותה. ״כן כנראה״ היא חייכה וסגרה את הדלת.

********
הגעתי לצילומים לפרסומת לרדיו, ג’ון חיכה לי בכניסה.
״אתה מאחר כמו תמיד״ הוא רטן. ״הורדתי את מריצה במלון שלה.״ הוא הנהן ונכנס. אנשי ההפקה כבר הכינו את הסט, אחת העוזרות ניגשה אלי ״קפה מר נייט?״ היא אמרה בחיוך רחב. ״שיהיה אספרסו כפול.״ אמרתי. היה לי מוזר שגון היה כל כך שקט, בדרך כלל הוא לא מפסיק לדבר. ״אתה לא רוצה כלום ג’ון?״ שאלתי אותו. ״שתיתי כבר קפה״ הוא אמר כשהסתכל על הודעות בטלפון שלו כשאנחנו מתקדמים לחדר ההתארגנות שלי. ג’ון שתה קפה ביום עבודה בלעדיי ולא דאג לי אפילו? מה קורה פה? מצתי הוא כזה אדיש.
״הכל בסדר?״ שאלתי אותי כשהוא פתח את הדלת לחדר ההתארגנות שלי ששמי הופיעה עליה בגדול ואני אחריו. ״אתה באמת שואל?״ הוא אמר בגיחוך ועדיין לא הרים את מבטו מהטלפון.
״על מה אתה מדבר?״ שאלתי כשהתיישבתי על הכיסא מול המראה, ויכולתי לראות אותו עומד מאחורי, הוא הרים את מבטו למראה והסתכל עלי דרך המראה. ״אתה עד כדי כך אידיוט גמור שאתה אפילו לא זוכר?״ מה לעזאזל הוא רוצה ממני? ״לא אם תזכיר לי.״ אמרתי. ״אני באמת שואל את עצמי למה אני חבר שלך שאתה כל כך עסוק בעצמך כל הזמן״
״אתה מוכן כבר להסביר לי לעזאזל מה יש לך במקום לרדת עלי כמו חתיכת זין?״ אמרתי לו בתוקפנות.
״או אני חתיכת זין?״ הוא צחק ״הזין האמיתי פה זה אתה שאני מנסה לעזור לך ואתה מתייחס אלי כיאלו אני עוד אחד מהרחוב.״ הוא אמר וזה הזכיר לי במעורפל את אתמול, שתיתי כל כך הרבה שאני לא ממש זוכר איך עבר היום עד הרגע שמריצה הגיעה, עלו לי תמונות מהרגעים שהוא לקח לי את הבקבוק, למשפט שהוא אמר ״אתה לא מפסיק לברוח מאז שעזבנו את לונדון״. העוזרת שהציעה לי קפה נכנסה והגישה לי את הקפה בעודה עושה לי עיניים ויכולתי לראות לגמרי שהיא מנסה להתחיל איתי, בזמן אחר הייתי מזיין אותה באחד החדרים פה, אבל עכשיו אני לא יכול לראות את עצמי עושה את זה, ״תודה״ אמרתי מבלי להפנות אליה את מבטי, המאפרת והסטייליסטית בדיוק נכנסו כשהעוזרת יצאה בחיוך מובך מכך שהתעלמתי ממנה לגמרי, ״אני אחכה על הסט״ ג’ון אמר כשהמאפרת החלה לסדר אותי והסטייליסטית החלה להתאים לי בגדים ובכך השיחה שלנו נהרסה.
הרגשתי האמת די גרוע, כל הזמן הזה שהמאפרת דיברה אתי או הסטייליסטית הייתי מוסח דעת, לא הצלחתי להתרכז במה שהן אומרות לי כי הרגשתי די רע ממה שהיה עם ג’ון אתמול, הוא באמת היה בשבילי כל הזמן הזה, וחוץ ממנו אין לי אף אחד, טוב יש לי את מריצה, אבל מריצה לא יודעת את כל האמת עלי, היא לא יודעת מה שגון יודע עלי. ״מר הירו נייט אתה איתנו?״ שאלה אותי המאפרת. ״מה? אה כן.״ אמרתי כשחזרתי למציאות. ״אתה מוכן לצילומים״ הנהנתי בראשי והסתכלתי טוב במראה, הסטייליסטית הלבישה אותי בעוד אחת מהחולצות המאפיינות אותי, חולצת כפתורים רחבה בצבע לבן שפתוחה ככה שהחזה שלי חשוף, גינס סקיני שחור, היא הוסיפה לי חגורה של הרמס שהאבזם שלה היה הסימן H בצבע כסף, האמת זה הוסיף אולי אני אתחיל לשים חגורות יותר, ואת המגפיים השחורות המשופשפות שלי, השיער שלי היה מסודר בפן נוטה לאחור, אבל עדיין יכלו לראות את הגלים שבשיער שלי מהצדדים ומאחור, יצאתי מהחדר והגעתי לסט הצילומים, היה מסך לבן מאחורי והתחלנו בצילומים, ג’ון עמד שם, בדרך כלל מעניין אותו לראות איך הצילומים ולראות שאני בזוויות טובות כדי שלא נבזבז זמן סתם, אבל הפעם אפילו הוא לא הסתכל לכיוון, המשיך לשקוע בטלפון שלו, כנראה שהוא כועס ממש. איזה זין, אני צריך להתנצל כיאלו? אני צריך לבקש סליחה? נו מה אני בגן? אז התנהגתי כמו חרא, זה קורה לעיתים קרובות, על בסיס יומיומי מה הוא ככה רגיש. ״לחייך!״ הצלם צעק לי, ״תשתחרר קצת אתה נראה מתוח מידי״ הצלם אמר, ניסיתי להתנער, ולבסוף אחרי שחשבתי קצת כל מריצה הצלחתי לתת לצלם תמונה טובה.

יצאנו מהבניין אחרי שסיימנו את כל היום צילומים ״טוב נתאם מתי להיפגש לגבי הראיון שלך ונמצא לך תשובות.״ ג’ון אמר בקרירות. ״אתה ממש כועס אה״ אמרתי לו. ״כועס זה לא מילה שיכולה לתאר מה שאני חושב כרגע.״ הוא אמר בחדות.
״בחייך ג’ון, אולי הגזמתי בתגובה שלי, הייתי שיכור אני לא יודע.״
״זאת בדיוק הבעיה.״ הוא אמר.
״אתה רוצה שאני אתנצל? נו בחייך מה אנחנו ילדות?״
הוא גיחך ״זה לא העניין הירו, העניין שאני דואג לך, לקריירה שלך, אני לא רוצה לראות את החבר הכי טוב שלי שוב פעם בבית חולים בגלל עוד מנת יתר או עוד שטיפת קיבה.״ הוא אמר, החזיר אותי לתקופה השחורה ביותר שלי, התקופה שרק רציתי יותר מהכל לשכוח. הזכיר לי רק כמה אני לא רוצה אף פעם לחזור לשם.
״אתה צודק.״ אמרתי לו וטיפחתי על כתפו. ״יופי.״ הוא אמר והפנה את גבו אלי והתחיל ללכת. מה הוא משחק איתי משחקי אופרת סבון?
״אתה עוד כועס?״ צעקתי לו.
״ועוד איך״ הוא הנהן בראש. ״טוב, אני מוכן, קדימה.״ אמרתי לו כשפתחתי את ידיי והוא הסתובב אלי. ״מוכן למה?״ הוא שאל. ״קדימה, תיתן לי אגרוף, תרגיש טוב יותר, ונוכל לשכוח מכל זה״ אמרתי לו.
״אתה מדבר שטויות״ הוא אמר וצחק. ״נו כבר״ אמרתי לו כשהוא התקרב, ואני הפניתי לו את הלחי שלי, הוא הסתכל כמה שניות וברגע שלא ציפיתי לו הרגשתי את אגרופו על הלחי שלי, מעיפה את הפנים שלי. ״אאוץ״ אמרתי והוא נפנף בידו להרפות את הכאב מהמכה.״מרגיש טוב יותר?״ אמרתי כשבחזקתו את הלחי שלי בכף ידי. ״האמת, כן.״ הוא אמר. ״אז אנחנו בסדר.״ הוא הנהן בראשו וטפח על כתפי ״יאלה צהריים אני מזמין״ הוא אמר והתחיל ללכת, כשאני אחריו והלחי שלי עדיין מרגישה את החבטה שלו.

********
מריצה-
השעה הייתה קצת יותר מחמש ואני חיכיתי להירו בכניסה לבית האופנה, מזג האוויר ניהיה כבר יותר קריר, לבשתי מעיל מחויט ארוך שהיה לבוש כמו שמלה בצבע חום בהיר עם כפתורים מוזהבים, ונעלי עקב בצבע ניוד בגוון חום בהיר, היום החלטתי על מראה השיער המסולסל לכן עשיתי בייבליס בקצוות. המשכתי להמתין להירו שיגיע ושוב המחשבות על אתמול בלילה תפסו אותי, על כך שהירו לא רצה לשכב איתי, הוא לא רצה להגיע למצב האמיתי, אלף תהיות ושאלות התרוצצו בראשי, אלף השערות וניסיון למציאת תשובה אפשרית למה, אבל כל אחת מהן רק הפחידה אותי, אתמול היה לי האומץ לשאול אותו היום אני כבר לא יודעת, אולי אני פשוט צריכה להבליג על זה ולתת לזמן לעשות את שלו.
סוף סוף ראיתי את הלמבורגיני השחורה שהירו כל כך אוהב מגיעה. הוא עצר מול בית האופנה. הוא הוריד את החלון של האוטו ואני נשענתי עליו ״התעכבת״ אמרתי לו בחיוך קטן. ״התעדכנתי קצת עם ג’ון, לא שמתי לב לזמן.״ הוא אמר. ״תיכנסי״ הוא הוסיף כשסימן לי בראשו להיכנס למכונית, פתחתי את הדלת ונכנסתי. ״איך היה בצילומים?״ שאלתי אותו. הוא סובב אלי את פניו וחייך, ויכולתי לראות חבורה על הלחי השמאלית שלו, הלחי עם הגומה המלכותית ו נקודת חן הסקסית שלו. ״אוי אלוהים! מה קרה לך?״ שאלתי אותי כשהושטתי את ידי ללחי שלו והוא השמיע צליל של כאב.
״מה זה הירו? רבת מכות? זה איפור?״ שאלתי מבוהלת.
״חחח לא זה לא איפור״ הוא צחק ״אני וג’ון נקלענו למריבה קטנה אחרי הצילומים.״ הוא אמר.
״זה ההתעדכנות שלכם? ללכת מכות?״ שאלתי
״טוב יותר נתתי לו לעשות את זה כי הייתי צריך להתנצל בפניי.״ הירו אמר.
״להתנצל על מה?״ שאלתי אותו. ״הייתי דפוק.״ הוא ענה.
״כמו תמיד.״ צחקתי.
״מזל שיש מי שתטפל בי״ הוא אמר כשהוא משעין את ראשו על הכיסא ומסתכל עלי בעיניו הירוקות עם חיוך ממזרי שהעביר זרמים הישר לנקודה הרגישה שלי שם למטה, מה שגרם לי להצמיד את ברכיי.
אני נשכתי את שפתי. ״שוב את עושה את זה״ הוא אמר. ״את מה?״ אמרתי כיאלו אני לא יודעת והחזרתי את ידי כדי לקחת את החגורה לחגור את עצמי. הוא חייך אלי שוב את חיוכו.

נסענו בדרך אליו, ״אז על מה אתה וג’ון התעדכנתם חוץ מעוד פרק של דבליו דבליו אי?״ שאלתי אותו והוא צחק. ״דיברנו יותר על הראיון שבוע הבא, הוא סיפר לי על העניינים עם בלייר ואני...״ הסתכלתי עליו בעיניים גדולות רוצה לדעת אם סיפר ומה סיפר עלי. ״ואני עלייך.״ הוא השלים את המשפט. לא יכולתי שלא לחייך. ״מה סיפרת עלי?״ שאלתי אותו.
״סיפרתי לו שיש מישהי מאוד מיוחדת בשבילי, סיפרתי לו שאני ואת מתקדמים וש...״
״שמה?״ שאלתי בחיפזון.
״שזה אחרת מכל מה שהיה לי פעם.״ הוא אמר, מילא אותי בהתרגשות, הסתכלתי עליו ורק רציתי לנשק אותי, אם הוא לא היה בנהיגה עכשיו לגמרי הייתי עולה עליו ומנשקת אותו, אבל הסתפקתי רק בלתת לו נשיקה על הלחי.
״ומה הוא אמר?״ שאלתי רוצה לדעת, כי הפעם האחרונה שאני וג’ון נפגשנו הייתה די מביכה.
״טוב בתור הסוכן שלי היחצן וכל מה שקשור בקריירה שלי הוא פחות התלהב, אבל אחרי שהסברתי לו דבר או שניים הוא חזר לרגע להיות ג’ון החבר הטוב שלי והוא שמח בשבילנו.״ הוא אמר הוריד לי אבן מהלב, סוף סוף מישהו מהסביבה של הירו מקבל אותי, לעומת אביו שאני בטוחה לגמרי ששונא אותי. עכשיו סוף סוף אני יכולה להסתכל לג’ון בעיניים אם אתקל בו שוב ואני מקווה שכן.

********
הגענו לפנטהאוז של הירו אחרי ששוב הצעתי שנלך לאכול משהו בחוץ והוא סירב עם התירוץ של ׳יכולים לראות אותנו׳ אני באמת מביננ אותו ואני גם לא רוצה להתפרסם בכל הצהובונים עכשיו בתור ׳חברה של׳ אבל האם זה אומר שעכשיו כל הבילויים בחוץ זה סופם? אני מרגישה שלפעמים אני מוותרת כל כך הרבה בשבילו כשהוא בעצם לא מוכן לשכב איתי... אני צריכה פשוט להירגע, אולי בעצם אני צריכה לעשות הליכה לחשוב קצת שאולי יעלה לי רעיון גם לגבי במסיבת תחפושות, יש לי רק שלושה ימים לתפור אותה.
״את בסדר?״ הוא שאל כשאני נשארתי עומדת ליד הספה בסלון ולא זזתי. ״כן, אני פשוט חשבתי.״
״חשבת? על מה חשבת?״ הוא שאל, חשבתי לרגע לפני שעניתי אם לפתוח את כל זה מולו, אבל עד שסוף סוף העברנו כמעט שבוע מבלי לריב ולא לדבר אני לא רוצה להרוס את זה.
״על התחפושת למסיבת האלווין של ריצ’רדס בשישי״
״את הולכת?״ הוא שאל כשמזג לעצמו מים לשתות וגם לי.
״כן״ אמרתי. ״חבל שאתה לא בא״ הוספתי כשהוא ניגש אלי והושיט לי את הכוס.
״אני שונא את האלווין.״ הוא אמר.
״כן הבנתי את זה, אבל למה?״ שאלתי
״כי תמיד צריך את התחפושת המושלמת ואני אף פעם לא טוב בזה, תמיד אני מוצא את עצמי שם מסיכה של ספיידרמן.״ הוא אמר, ואני צחקתי.
הוא התיישב על הספה ופתח את הטלוויזיה, בדיוק שודר הסרט ׳גטסבי הגדול׳ בכיכובו של לאונרדו דה קפריו, הוא באמת הדבר הכי יפה בעולם, טוב אחרי הירו.
הירו בא להחליף ואני התיישבתי על הספה ״לא! תשאיר״ אמרתי לו כשהחזקתי בידו עם השלט. ״את רוצה לצפות בזה?״ הוא שאל.
״כן, אני אוהבת את הסרט הזה.״ חייכתי אליו.
צפינו בסרט כששרה הכינה לנו משהו לנשנש והביאה לנו שתיה.
״איך את אוהבת את הסרט הזה? איך הבנת משהו? לא הבנתי כלום.״ הירו אמר בסוף הסרט כשאני יושבת לידו והנחתי ראשי על החזה שלו והוא עוטף אותי בזרועותיו.
גיחכתי לעצמי ״מה לא הבנת?״ שאלתי
״הבן אדם עשה הכל בשבילה, שינה את כל עולמו בשבילה, ובסוף היא עזבה אותו עם גבר אחר רק כדי לא להיכנס לכלא? והוא ספג כדור בשבילה על משהו שלא הוא עשה?״
״טרגדיה״ אמרתי בהנהון.
״בזבוז זמן, חשבתי את אוהבת סרטי רומנטיקה עם סופים טובים״ הוא אמר.
״נכון, אבל בסיפור הזה יש משהו אחר.״

״מה זה משהו אחר?״ הוא שאל.
״טוב הסיפור הזה מראה ההתיימרות של דייזי להגיע למעמד הגבוה וכמה הכסף והמעמד שלה היה הדבר החשוב בחייה, שהיא הייתה מוכנה לוותר על אהבתו של גטסבי אליה בשביל זה, שהוא היה מוכן להקריב את עצמו בשבילה, שהוא אהב אותה כל כך והיא נתנה לו ללכת וויתרה עליו בשביל ׳החלום האמריקאי׳ של חיים טובים וכסף.״ אמרתי.
״אני מנסה לעקוב.״ הוא אמר
״טוב אתה בטח תצחק עלי״ אמרתי נבוכה.
״תנסי אותי״ הוא אמר וחיבק אותי.
״כשאני ראיתי את הסרט הזה והבנתי את המשמעות שלו, הבנתי שזה לא מה שאני רוצה, ברור שזה דברים שכן מוסיפים לסוף טוב, אבל זה מה שגרם לי להאמין באהבה ולא לוותר על זה, על מישהו שיאהב אותי ואני אותו.״ אמרתי גלויה לגמרי. הוא שתק.
״אתה יכול לצחוק אם אתה רוצה״ אמרתי לו ונתתי לו דחיפה קטנה עם המרפק שלי.
הוא ליטף אותי בפניי והרים את סנטרי אליו. ״מה?״ שאלתי כשאני מסתכלת עליו דרך ריסיי. ״את חמודה״ הוא אמר ונתן לי נשיקה רכה על השפתיים. ופתאום עלה לי הרעיון, סוף סוף הבנתי מה הולכת להיות התחפושת שלי. ״יש לי את זה!״ קמתי מהספה בחיפזון. ״מה?״ הירו שאל לא מבין.
״יש לי את התחפושת! אני צריכה ללכת הירו.״ אמרתי כשלקחתי את התיק שלי. ״לאן את הולכת?״ הוא שאל אותי.
״אני חיייבת ללכת לתפור, אני אדבר איתך״ אמרתי לו כשאני פונה לכיוון הדלת והוא אחרי.
״את לא יכולה לדחות את זה למחר?״ הוא שאל כשהוא הולך אחרי.
״לא לא לא אני חייבת להתחיל לעבוד על זה״ הוא תפס אותי במותניי וסיבב אותי אליו. ״בחייך תשארי, אחר כך תתעסקי בזה, אני יכול לחשוב על דברים שאנחנו יכולים לעשות יחד.״ הוא אמר כשהוא מנשק את צווארי נשיקות קטנות. חייכתי ונתתי לו גישה מלאה לצווארי, והרגשתי את עורו החלק, הוא התגלח היום כי הוא היה חלק כמו תינוק. הוא הצמיד אותי אליו יותר. אני הרגשתי שוב את הדגדוג הזה שם למטה. ״הירו...״ אמרתי באנחה. ״מה?״ הוא לחש לאוזני כשהוא מנשק אותה הוא העביר את ידו בגופי, מעביר בי צמרמורת וממשיך בנישקותיו עד שהגיע לפה שלי, כובש אותי תחת פיו, נותן לי להרגיש את הטעם המתוק שלו, אני לא רוצה לעזוב, רוצה להישאר, אבל אם אשאר לעולם לא אצליח לסיים את התחפושת עד ליום שישי. ״אני חייבת ללכת״ אמרתי תוך כדי הנשיקה שלו. ״סורי״ אמרתי לו כשנתתי לו נשיקה זריזה על השפתיים ומיהרתי לצאת מביתו לפני שיצליח לגרום לי להישאר.

הבנתי סוף סוף את כיוון התחפושת שלי, אני הולכת להתחפש לדייזי, הבחורה משנות העשרים של אמריקה. האופנה של שנות העשרים היא אופנה נורא עילית, הכל די נוצץ, שמלות מנצנצות ומוגזמות מבדי משי ושיפון מעוטרות בחרוזים ובתחרות, חליפות טוקסידו בכל אירוע עם כובעי קלוש וכפפות. זה הולך להיות כיף, הלוואי הירו היה בא, אולי הוא יהיה הגטסבי שלי.

*******
הירו
שוב קמתי מהשינה, כבר כמה שעות שאני מנסה להירדם ובכל פעם שאני נרדם אני קם אחרי עשר דקות בערך, אני שונא את הנדנודי שינה האלה, בימים האחרונים שאני ומריצה ישנו ביחד לא הרגשתי את זה, בין הפעמים היחידות בזמן האחרון שאני מצליח לישון שינה רציפה יותר מ4 שעות.
הסתכלתי על צג הטלפון וראיתי שהשעה רבע לאחת בלילה, הרגשתי שבשביל לישון אני צריך ללכת פשוט למריצה למלון ולישון איתה.
השארתי את הטרנינג הברמודה השחור שלבשתי, שמתי סוודר שחור מעל, נעלי סניקרס לבנות ויצאתי לדרך.

יצאתי מהאוטו ושמתי את הכובע שלי והמשקפי שמש למקרה שמישהו יזהה אותי, למרות שהשעה הייתה די מאוחרת ואין כל כך אנשים וכרגיל יסתכלו עלי כיאלו אני אידיוט ששם משקפי שמש בשעה כזו, אבל זה עדיף מאשר שפתאום גל של אנשים יכול להגיע.
נכנסתי למעלית של המלון של מריצה, עליתי לקומה שלה וכבר תכננתי איך אני הולך לעלות את רמות הדפיקה שלי על דלת חדרה כדי להעיר אותה, היא בטוח ישנה.
התחלתי בדפיקות די שקטות לטעמי, ושמעתי אחרי שניה של שקט ״מי זה?״
היא ערה? למה? היא עובדת מחר.
״אני הירו.״ אמרתי, היא פתחה את הדלת אחרי שניב כשהיא לבושה בבגדי פיגמה וסרט מידה כרוך סביב צווארה.
״היי מה אתה עושה כאן?״ היא שאלה.
״רציתי לישון איתך.״ אמרתי, נכנסתי לחדרה, ראיתי שהיא בשיא העבודה שלה על התחפושת.
״פשש יפה את ממש משקיעה.״ אמרתי כשאני בוחן את הבלאגן.
״כן, טוב היא חייבת להיות מושלמת, אני יודעת שאתה שונא את האלווין בגלל זה.״ אני באמת שונא את האלווין בגלל הדברים האלה, שונא להתחפש, שונא מסיבות האלווין.
״למה את מתחפשת?״ שאלתי כשאני מתיישב על מיטתה
״לדייזי״ היא חייכה אלי. דווקא דייזי מכל דמויות הספרים או הסרטים?
״דייזי?״ שאלתי בחוסר הבנה, דייזי גרמה לה להבין בדיוק ההפך לפי מה שהיא אומרת, אז למה דווקא דייזי.
״כן, זה כל הקטע בהאלווין לא? להיות משהו שאתה לא... אני לא היא... נראה איך זה להיות דייזי ערב אחד״ היא קרצה אלי והתקרבה פתחתי את רגליי והיא נכנסה. בניהם ושיחקה בסוודר שלי בידיה. ״ואתה אם לא היית מבאס היית יכול להיות גטסבי״ היא חייכה. אני לא מבאס פשוט לא מת על השטויות האלה.
״אני? מבאס?״ שאלתי
״כן בדיוק, אתה, הייתי רוצה שתבוא למסיבה״ היא אמרה כשתפסה בפניי ואני תפסתי במותניה, היא התכופפה כדי לתת לי נשיקה רכה על השפתיים, ואחר כך נשכה בשפתיה, כל כך מגרה אותי.
״שטויות״ אמרתי והחזרתי לה עוד נשיקה רכה על שפתיה, העברתי את ידי לירכיה.
היא גלגלה את עיניה, אני משכתי אותה אלי וגלגלתי אותה למיטה והתפהכתי מעליה ככה שאני שוכב מעליה. היא צווחה בקטנה וציחקקה. ״נשכת את השפתיים שלך וגלגלת עיניים שוב, ואת יודעת שזה מחרמן אותי.״ אמרתי כשאני קרוב מאוד לפניה עם פני.
״פארטי פופר״ היא התגרתה בי. ״אתה צריך לבוא, יהיה כיף.״ היא הוסיפה, וחשבתי על זה שעוד ערב בחברתה של מריצה לא יכול להיות גרוע כל כך, למרות שאני שונא את המסיבות האלה, אבל אני לא מתחפש.
״אוקי.״ אמרתי, ״אבל אני לא מתחפש.״ ליטפתי באגדולי את קו הסנטר שלה.
״חבל, אתה יכול להיות גטסבי הורס.״ היא אמרה כשהיא מניעה מעט את מותניה, מגרה אותי, והזין שלי ישר מגיב לתנועה.
״לא הייתי רוצה סוף כמו שלהם.״ לחשתי לה לאוזן.
״אנחנו יכולים לשנות אותו״ היא לחשה לי בחזרה. טיפסתי לה שובל של נשיקות מתנוך האוזן שלה עד לשפתיה, טועם את אותה, תוך כדי הנשיקה אני מפשק את רגליה עם הברך שלי, והיא כיאלו רק חיכתה לפעולה הזו, נותנת לי להיכנס בניהם בקלות, אני נשען עליה יותר, מחכך את עצמי מעל מותניה, והיא מעלה את מותניה להתנגש בי יותר, להרגיש יותר את החיכוך, יכולתי להרגיש כמה היא חרמנית בשבילי. הרגשתי איך אני מתקשה והבוקסר שלי מתחיל להיות מעיק לזין שלי.
התחלתי עם ידי ללטף את הבטן התחתונה שלה מתחת לחולצה והיא הסתכלה במבטה על האצבעות שלי, עקבה אחרי התנועות שלהם, היא החלה להתנשם בכבדות יותר והחזה שלה עלה וירד . באתי להכניס את האצבעות שלי לתוך מכנסיה, היא עצמה את עיניה ולפתע הרגשתי את ידיה על האצבעות שלי עוצרת אותי.
״הייתי רוצה להמשיך אבל אני חייבת לסיים את החלק הזה היום אם אני רוצה את התחפושת למסיבה, אתה אולי לא מתכוון להתחפש אבל אני רוצה להפציץ״ היא נתנה לי נשיקה רכה בשפתיים כמו שאני אוהב, ואני נתתי לה לחמוק מתחתי, כמה שאני רוצה כבר להיקבר בה, היא פשוט עדיין לא מוכנה, היא עדיין לא מוכנה לצעד הבא, האמת היא שאני פשוט לא רוצה לאכזב אותה כי הפעם הראשונה היא לא כמו שמדמיינים אני כן מנסה למשוך את זה איתה קצת כי חשוב לי שהפעם הראשונה שלה כן תיהיה זיכרון טוב ושהיא תהנה ממנה ושהיא תוכל להגיד שזה כמו שהיא דמיינה, ושאני לא אאכזב אותה, או שהיא בעצם לא מוכנה, כן זה יותר הגיוני פשוט לא מרגיש לי שהיא מוכנה.
הסתכלתי על מריצה כשהיא המשיכה לתפור ולגזור וכל מיני שטויות ובין כל הרעש של מכונת התפירה והטלוויזיה לאט לאט הרגשתי את העיניים שלי נעצמות

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Rina Gidoni
Rina Gidoni
מחכה לפרק הבא!!!
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Miss D
ההתנגשות חלק 40
ההתנגשות חלק 40
מאת: Miss D
ההתנגשות השניה חלק 4
ההתנגשות השניה חלק 4
מאת: Miss D
ההתנגשות השניה חלק 5
ההתנגשות השניה חלק 5
מאת: Miss D
ההתנגשות חלק 37
ההתנגשות חלק 37
מאת: Miss D
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
שיחות של אהבה עד הלילה
שיחות של אהבה עד הלילה
מאת: מעיין לוי
קמצנית
קמצנית
מאת: black and white .
אני רוצה אותה!
אני רוצה אותה!
מאת: Love is Love
דרך מוצלחת 4
דרך מוצלחת 4
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה