כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

ההתנגשות חלק 18

היורש הבא

******
הירו-
נסעתי בחזרה לכיוון הדירה אחרי שהורדתי את מריצה בעבודה, שמעתי שירים של קווין, הייתי במצב רוח די טוב. אני נורא משתדל לשמור על הקשר ביני לבין מריצה בסוד מהעולם של הצהובונים אבל אני יודע שיגיע יום והם יתפסו אותנו, ואני צריך להיות מוכן לזה, לא לחזור על הטעות שעשיתי עד עכשיו כי אם אני אגיד שוב פעם שהיא רק ידידה שלי כנראה שהיא לא תסלח לי על זה כבר, זה מפחיד אותי כל המצב הזה אבל אני לא רוצה לתת לעצמי להירתע ממנה ולהתרחק ממנה, אני לא מסוגל להיות רחוק ממנה, להפסיק לחשוב עליה, זה בחיים לא קרה לי קודם. צלצול טלפון העיר אותי ממחשבותי ושמו של ג’ון הופיע על הצג
״הלו״ עניתי כששמתי את הטלפון על דיבורית.
״הירו איפה אתה?״ הוא שאל.
״בדרך לדירה מה יש?״
״אמה התקשרה אלי.״ אמה? אחותי? מה היא רוצה היא לא מפסיקה להתקשר אלי כבר כמה ימים ואני פשוט לא עונה, אני לא יודע איך לענות לא דיברנו לפחות חמש שנים, אני לא יודע אם לענות לה הלו מה קורה מה נשמע? אני לא יודע.
״אחותי? מה היא רוצה ממך?״ שאלתי מסוקרן, למה אמה החליטה לחזור לחיים שלי עכשיו? חמש שנים היא לא השמיעה ציוץ.
״היא חיפשה את הכתובת שלך, אני מאמין שהיא בניו יורק הירו.״ מה לעזאזל? אני מאוד מקווה שלא.
נאנחתי. ״תודה שאמרת לי ג’ון. אני אדבר איתך מאוחר יותר.״
״אוקי, אתה זוכר ששבוע הבא יש לך ראיון ברדיו אצל ג’יימי פארקר?״ פאק לגמרי שכחתי מהראיון הזה, ״טוב שהזכרת לי, אני צריך שתבוא לפני כדי שנדבר על מה אני אענה בראיון ומה לא, הוא ינסה להיכנס לי לתחתונים .״
״אני על זה״ ג’ון אמר וניתק.
כל המצב רוח טוב שהיה לי במהלך הנסיעה עם השירים של קווין נהרס לגמרי כששמעתי שאחותי בניו יורק, היא מחפשת אותי, מה היא רוצה?

****
נכנסתי לדירה כשאני מהורהר במחשבות, שרה בדיוק ניקתה את מסדרון הכניסה, ״מר נייט, יש לך אורחים.״ היא אמרה. ״אורחים?״ שאלתי שכבר יכולתי להבין מי מחכה לי. התקרבתי לכיוון הסלון וראיתי אותה יושבת על הספה שלי בסלון. ״אמה.״ אמרתי בקול חריף.
היא קמה ישר מהספה והסתובבה אלי, אמה נשארה אותו הדבר בדיוק, נראת בת למשפחת מלוכה בריטית. היא לבדה שמלה מחויטת עם הדפס משבצות ושרוולים ארוכים, היא נעלה עקבים גבוהות, ושערה היה בצבע חום, הוא היה מסולסל שכל תלתל במקום הראוי לו, וסרט שיער מתאים לשמלה על ראשה, טיפוסי לאמה.
״הירו, טוב לראות אותך סוף סוף אחרי כל כך הרבה זמן.״ היא אמרה חייכה. לא הצלחתי להחזיר לה חיוך, רציתי ללכת לחבק אותה, אבל העבר לא נותן לי. אני לעולם לא אצליח לסלוח להם, לא משנה כמה זמן עבר או יעבור האכזבה אף פעם לא נעלמה.
״מה את עושה כאן?״ שאלתי זעוף פנים.
״לא תציע לי כוס תה לשבת לדבר?״ היא אמרה, משלבת את ידיה.

התיישבנו בפינת האוכל, שרה הכינה לנו כריכונים קטנים כמו שהכינה אז כשאבי היה כאן רק שהפעם היא מילאתה את הכריכונים בסלט ביצים. מזגתי תה לספל התה של אמה, אני שונא תה, שונא את שעת התה, כל מה שקשור בתה.
אמה לקחה את ספל התה בדיוק כמו שלימדו אותה לעשות, הזרת באוויר ולגמה מהתה.
״עדיין לא אמרת לי מה את עושה כאן.״ אמרתי לה.
״אתה לא שותה תה?״ היא שאלה כששמה לב שאני לא מזגתי לעצמי תה.
״את יודעת שאני שונא תה.״ אמרתי לה.
״חשבתי שזה משהו שהשתנה״ היא משכה בכתפיה.
שמתי לב שהיא מתחילה ללכת סחור וסחור במקום להגיע לפואנטה, ולי אין זין לכל הבולשיט הזה.
אני ואמה לא דיברנו כבר כמה שנים טובות, מאז שעזבתי את לונדון היא הייתה מתקשרת אלי מנסה לדבר איתי, אני הייתי חוסך במילים ולעולם לא מתקשר, נו טוב איך אני יכול להתקשר אחרי הכל? לאט לאט היא הייתה מתקשרת רק פעמיים בשנה, ביום הולדת שלי וביום האזכרה של אמא שלנו. כשהזמן עבר יותר ויותר נעשיתי עסוק יותר והשיחות פחתו, עד שלא הגיעו בכלל. עדיף ככה.
״את מוכנה כבר להגיד לי מה את עושה כאן?״ אמרתי בתוקפנות.
״אוקי..״ היא הניחה את ספל התה שלה על השולחן, הסתכלה לי בעיניים.
״באתי כי אבא הולך לעשות משהו שאם לא תפעל במהירות לגבי זה, אתה תאבד את התואר שלך לגמרי הירו.״ היא אמרה ברצינות יתרה.
״על מה את מדברת? אף אחד לא יכול לקחת לי את התואר, זה שאני כרגע לא נחשב היורש של אבא זה כי אני לא חתמתי על המסמכים.״
״אני יודעת״ היא אמרה מסתכלת לי בעיניים וראיתי את החשש שלה להמשיך לדבר, סימנתי לי בידי להמשיך לדבר.
״אבא רוצה להפוך את אדם ליורש שלו.״ היא אמרה, מה לעזאזל? אדם? הבן דוד שלי? תמיד הוא היה מתלהב מכל הדברים שאני לא, מלקק לאבא שלי, מזיין את המוח כמה זה חשוב המעמד שלנו והתואר שלנו, תמיד שנאתי אותו, היה חייב להיות מר מושלם.
״אדם? אבא לא יעשה את זה.״ אמרתי כלא מאמין.
״הוא יעשה, ואתה יודע מי זה אבא. אני אמרתי לו שאתה תחזור, אתה תתעשת על עצמך ותחזור, אני וסבתא עוד מאמינות בזה.״ היא אמרה כשהיא שולחת יד ומלטפת את ידי שהייתה מונחת על השולחן.
ושוב, אותו הסיפור, שוב הם לא מקבלים אותי ולא את הדרך שבחרתי, אף אחד מהמשפחה שלי, במקום להיות גאים בי על המקום שהגעתי אליו הם מתביישים בי, רוצים שאסוג מכל זה, שאחזור לחיות תחת אחוזה של תארים וצביעות וכל הבולשיט שמסביב, אני שונא אותם, אני מסתדר טוב מאוד בלעדיהם.
״אם זה מה שאבא רוצה לעשות כנראה שהוא יודע מה הוא עושה הוא תמיד ידע מה הוא עושה לא?״ אמרתי בעצבנות וקמתי מהשולחן.
״אתה מבין מה זה אומר?״ אמה קמה אחריי.
״אתה מבין שאם אבא יכתיר את אדם כ היורש שלו אתה לא תוכל לחזור לאחוזה לעולם? אתה תאבד את התואר שלך! את השם משפחה שלך! אתה מבין את זה?״ היא אמרה מציבה בפניי את כל הדברים שיילקחו ממני, שגם ככה לא שלי, גורמת לי להבין שאני לא יכול להנות משתי העולמות אם חשבתי אי פעם שאני אוכל להיות הכוכב רוק שאני רוצה וגם בעל תואר אצולה שמגיע לי, שאולי הגיע הזמן לבחור מה באמת אני רוצה.
״אמה, רק תלכי בבקשה.״ אמרתי כשאני כבר לא יודע מה אני רוצה מעצמי, מבולבל לגמרי, כמה שהמשפחה שלי הרסה אותי, הם המשפחה שלי, תמיד ידעתי שאני זה שעזב ושאם אחליט לחזור אני אחזור, אבל לדעת שרוצים להרחיק אותי לגמרי, גורם לי רק לרצות להישאר בכוונה, ויותר מזה, אדם יחליף אותי? אין מצב, אני שונא אותו יותר מידי בשביל שיקח לי את התואר.
אמה אספה את התיק שלה והתחילה ללכת לכיוון הדלת.
״תמסרי לאבא״ אמרתי והיא נעצרה כשידה על ידית הדלת. ״שאני מגיע למסיבת יום ההולדת של סבתא, שלא יהיה לו הפתעות מיותרות.״ אמרתי, ראיתי את חיוכה הגדול ״אני אמסור״ היא אמרה ויצאה מהדלת.
אני צריך שוט של ויסקי אחרי כל זה ועוד לא 12 בצהריים.

*******
עליתי לגג שלי, ישבתי שם על הערסל, בפעם האחרונה שהייתי כאן זה היה שאני ומריצה נרדמנו על הערסל הזה. ושתיתי כבר יותר מחצי בקבוק ויסקי, הרגשתי את השרפה בגרון שלי בכל פעם שהויסקי עבר שם, אבל זה לא עניין אותי, רק רציתי לשכוח. רק רציתי לברוח מהכל, השארתי את הטלפון שלי למטה, לא רציתי שאנשים יפריעו לי, הדבר היחידי שרציתי זה את מריצה פה איתי, הדבר היחידי שיגרום לי לשכוח זה להיקבר בה, אני יודע את זה. שמעתי את דלת הגג נפתחת. ״מר נייט, מר ג’ון כאן לראות אותך.״ היא אמרה. שתקתי. ג’ון נכנס.
״שוב אתה שותה באמצע היום? מה נסגר איתך?״ הוא ישר רטן.
״אתה שיכור?״ הוא שאל אותי כשלא עניתי.
״לא. מה אתה רוצה עכשיו ג’ון?״ שאלתי בייאוש.
״באתי כדי לבדוק שהכל בסדר, אני מתקשר אליך כמו מטורף ואתה לא עונה, ראית את אחותך? את אמה?״ הוא דיבר יותר מידי והמילים שלא כיאלו לא שמעתי אותם.
״מה.. ? מה ״
״אתה שיכור.״ הוא שילב ידיו. ״תביא לי את זה״ הוא ניגש לקחת את הבקבוק. ״פאק תפסיק להתנהג כיאלו אתה אבא שלי.״ אמרתי כשרציתי לקום לקחת את הבקבוק בחזרה אבל לא הצלחתי ומעדתי.
״פאק״ אמרתי כשניסיתי לעמוד. ג’ון ניגש לעזור לי ״תפסיק להתנהג כמו ילד״ הוא אמר בנימה יותר נחמדה.
״תחסוך ממני את כל הבולשיט הזה וההטפות, אני עושה מה שאני רוצה לעשות.״ אמרתי כשגון העמיד אותי מולו ואני לקחתי את הבקבוק מידו.
״אני סיימתי הירו. סיימתי להיות המטפלת שלך, שתרצה באמת להתחיל להתייחס לחיים שלך ברצינות ולא לדפוק את הראש בכל פעם שהמשפחה שלך נכנסת לתמונה דבר איתי, תתחיל להתמודד איתם במקום לברוח כל הזמן, כי זה מה שאתה עושה מהרגע שעזבנו את לונדון.״ הוא אמר, מדבר רק שטויות, מותר לי לשכוח לעזאזל. אני הירו נייט מותר לי לעשות מה שאני רוצה.
״לך תזדיין.״ אמרתי לו, ג’ון גיחך ואמר ״בשמחה.״ והלך, הוא טרק את דלת הגג בחוזקה ממש, אני נשארתי אדיש, אני מעדיף להישאר פה ולשתות עוד כוס ויסקי מאשר ללכת אחריו להגיד שאני מצטער, אני לא באיזה פרק קיטשי של 90210. העולם יכול ללכת להזדיין מצידי עכשיו.
שתיתי עוד מהויסקי, היישר מהבקבוק, נותן לעצמי להרגיש שוב את השרפה הזו בגרון, וכך גם אני מרגיש את כולי נשרף.

מריצה-
ישבתי במטבח העובדים עם ארוחת הצהריים שלי יחד עם בריידן. בריידן ישב מולי בעוד אחת מהחליפות שלו הפעם הוא לבש חליפה כחול כהה עם מכופתרת לבנה מתחת ובלי עניבה, השיער שלו היה מסודר יחד עם הזיפים שלו כיאלו יצא הרגע מהספר. אכלתי סלט חזה עוף שהזמנתי מבית קפה מקומי שנמצא ממש ליד בית האופנה, בריידן הרשה לעצמי והזמין לעצמו ארוחת המבורגר ממקדונלס.
״אז את מגיעה למסיבת הלוואין הסופש?״ בריידן שאל אותי.
״כן, נראה לי, אלי סיפרה לי על המסיבה רק היום, לא ידעתי שכולם מוזמנים.״ אמרתי כשאני אוספת חסה וחתיכת חזה עוף עם המזלג שלי.
״טוב זה די ברור, ריצ’רדס עושה מסיבות מטורפות לעובדי החברה בחגים כמו הלוואין או השנה החדשה.״ הוא אמר ואני רק התחלתי לדמיין לעצמי את ראוותנות המסיבות של ריצ’רדס וכמה אני חייבת לעבוד על תחפושת מושלמת.
״למה אתה מתחפש?״ שאלתי את בריידן. הוא עיקם את שפתיו לחיוך.
״זאת הפתעה״ הוא אמר. לא יכולתי שלא לחייך גם. ״נו תגיד לי! אין לי שום מושג למה אני הולכת להתחפש אולי תיתן לי רעיון.״
״לא לא, את תגלי במסיבה.״ הוא אמר בהנהון ראשו מצד לצד.
״אני מקווה בשבילך שזה יהיה תחפושת טובה אם אתה נותן לי לחכות כל כך הרבה זמן.״ אמרתי ובריידן ציחקק. שמעתי צליל של הודעה מהטלפון שלי וישר הסתכלתי לבדוק אם זה מהירו, אני שלחתי לו כמה הודעות כבר והוא עדיין לא ענה עליהם ועבר לפחות שעתיים, מעניין מה הוא עושה ועם מי, זה מעצבן אותי שזה כל כך משפיע עלי, אני כיאלו כל הזמן דואגת מה איתו ומה הוא עושה, יש בי את הפחד הזה כל פעם שאני אמצא אותו עם סטייסי או איזה דוגמנית אחרת כמו אז כשהגעתי אליו הביתה באותו יום לדרוש הסברים, אבל הירו אמר שהוא לא שכב עם סטייסי באותו היום ואני מאמינה לו, אני רק צריכה לסמוך עליו.
״הכל בסדר?״ בריידן שאל אותי כשאני עדיין מסתכלת על הטלפון שלי.
״כן... פשוט..... הירו לא עונה לי וזה קצת מדאיג אותי״ הודיתי בפני בריידן.
״או הוא בטח עם עוד אחת מהבנות שלו״ בריידן אמר וצחק, אני הסתכלתי עליו במבט ה׳לא מצחיק כי אני עוד רגע משתגעת כאן׳ המאוד רציני שלי.
״אני רק צוחק״ בריידן מיהר להגיד שהחיוך נעלם מפניי.
נאנחתי ולקחתי עוד ביס מהסלט שלי.
״את יודעת אבל מה אני חושב, את טובה מידי בשבילו, בשביל כל המשחקים האלה מריצה.״ בריידן הסתכל בעיניי ואולי הוא צודק אולי לא אבל אני כבר כל כך בפנים שיהיה לי מאוד קשה לסוג מהסיפור שלנו כבר.
שתקתי.
״תראי אם את עד כדי כך דואגת לו, פשוט תלכי אליו אחרי העבודה, תראי שהכל בסדר וככה תוציאי לעצמך גם את השדים מהראש.״
״שאתה הכנסת״ אמרתי מנסה להאשים אותו כשבעצם חשבתי את זה לפני.
״אני מצטער.״ הוא אמר והיה נראה שהוא באמת מצטער ״לא התכוונתי, רק צחקתי.״ הוא הוסיף.
״זה בסדר, מצד שני לאור העבר שלו כנראה שגם אני הייתי חושבת ככה״ אמרתי לבריידן.
המשכנו לאכול את בארוחת הצהריים שלנו כשבריידן מספר לי על המסיבות הקודמות שריצרדס עשה שהוא נכח בהם, וכל מסיבה הייתה נשמעת יותר מהנה מהשניה.
*********
יום העבודה סוף סוף נגמר, אני מודה שאת רוב היום העברתי במחשבות על הירו שעדיין לא ענה לי, וניסיתי כמה פעמים להתקשר אליו והשיחה מועברת לתא הקולי, לבין המחשבות על המסיבה בסופש והתחפושת שאני צריכה. החלטתי להקשיב להצעתו של בריידן וכן ללכת לדירתו של הירו.

יצאתי מהמונית ונכנסתי לבניין המגורים של הירו, האמת הייתי קצת בלחץ במצב שאני עלולה לתפוס אותו, עליתי במעלית כשהרגשתי את הזיעה שהתחילה בכפות ידיי מהלחץ. המעלית נפתחה ונעמדתי מול הדלת של הירו, לקחתי נשימה ודפקתי על הדלת.
אחרי כמה שניות של המתנה שרה פתחה לי את הדלת. ״מיס מריצה, הירו לא אמר לי שהוא מצפה לאורחים״ שרה אמרה בהנהון ראש. חייכתי אליה ״כן הוא לא יודע שאני אמורה לבוא, הוא פשוט לא עונה לי, הוא בבית?״ שאלתי את שרה. היא שתקה ופתחה יותר את הדלת, נתנה לי להיכנס. ״תודה״ אמרתי לה כשאני נכנסת, התקדמתי לכיוון הסלון בקריאה בשמו של הירו. ״הירו?״ שאלתי לחלל הריק ושום קול לא נענה, הנחתי את התיק שלי על הספה וחיפשתי את הירו ברחבי הבית כשאני קוראת בשמו ואין קול עונה. יש מצב הוא לא נמצא בבית, אבל אם הוא לא בבית למה ששרה לא תגיד לי? כשהתחלתי לחפש את הירו בבית הבנתי כמה הבית שלו גדול, יש לו בחדר המקלחת בקומת הכניסה סאונה, יש לו חדר עם מלא מדפים של ספרים, ממש כמו ספריה, עם ספה לשבת בה ולקרוא בכיף, בהחלט רואה את עצמי מנצלת את המקום הזה, בקומה העליונה יש לו חדר קולנוע וחדר משחקים איך לא, איך עדיין לא ראיתי את כל הדברים האלה בדירה שלו? חיפשתי אותו בכל החדרים האלה והוא לא היה שם, חיפשתי בחדר השינה, בפינת האוכל, אפילו זכיתי לראות לראשונה את חדר העבודה שלו, הוא היה מדהים, הוא היה גדול, היה לו סוג של אולפן הקלטות קטן בתוכו, עם כל המכשירים האלה של ההקלטות, כלי נגינה מסביב, גיטרה רגילה וגיטרה חשמלית, שהיו מסודרות על המעמד שלהם כמו שצריך ומצוחצחות ומבריקות לגמרי, כיאלו הרגע ניקו אותם. החדר היה צבוע בלבן עם ריצפת שטיח אדום לאורך כל החדר. היה מרגש לראות את אחד המקומות שכנראה הירו מעביר את רוס הזמן שלו ועובד ויוצר, התקרבתי לפסנתר שהוצב בצד החדר, וליטפתי אותו, ואז סוף סוף הבנתי איפה הירו יכול להיות, אם הוא לא נמצא שם הוא לא בבית ואני פשוט אחזור למלון ואחכה שהוא יענה לי עם הסבר טוב למה הוא נעלם.

עליתי אל הגג וראיתי אותו שם, שוכב על ריצפת הגג ומסתכל על השמיים, למען האמת, הרגשתי הקלה לגמרי שהוא לא נמצא עם איזשהי בחורה והוא כאן.
ראיתי את בקבוק הויסקי הריק שלצידו. אוי לא.
״הירו?״ קראתי כשהתקרבתי אליו יותר, כששמע את קולח הוא הרים את ראשו.
״או לפחות דבר טוב״ הוא אמר. מה עבר עליו היום?
״אתה שיכור? רק שש בערב.״ אמרתי לו.
״אז מה?״ הוא צחק. תפסתי בידו ״תקום״ אמרתי לו והוא במקום לתת לי למשוך אותו לקום, הוא משך אותי והפיל אותי אליו, ״אני רוצה לנשק אותך״ הוא אמר כשהוא מסתכל לתוך עיני ומלטף את שערי, יכולתי להרגיש כיאלו אני זאת ששיכורה עכשיו מהבל הפה שלו שהריח מויסקי ומהרטט שהוא העביר בגופי.
״הירו, בוא ניתן לך משהו לאכול ואולי איזה קפה שיפכח אותך קצת״ אמרתי כשאני מנסה לקום ממנו, הוא משך אותי שוב אליו ״קודם אני רוצה שתנשקי אותי״ הוא אמר בכל כך סקסיות, נתתי לי נשיקה קטנה על השפתיים והוא תפס בראשי מאחור ופתח את שפתיו, הוא החל לנשק אותי בפרעות, פרעות מהנה, הכניס את לשונו לפי, לשוננו מתחככות אחת בשניה, הוא נישק אותי נשיקה רטובה לגמרי, אני התחלתי להתנשף לתוך פיו, הוא נשך את שפתי התחתונה, והסתכל עלי בעיניו הירוקות במבט המטריף הזה, שגורם לי לחשמל בכל הגוף, הוא הניח את ידו על ישבני והצמיד אותי היישר לבליטה שלו. ״אני צריך אותך עכשיו״ הוא אמר לתוך פי, תוך כדי שהוא ממשיך לנשק אותי בתשוקה רבה. ״הי... רו״ אמרתי בהדגשה על שתי הבהרות שמו בין לבין כשהוא מנשק אותי, הירו היה שונה בדרך כלל, משהו בשפת גופו היה אחר, משהו עבר עליו היום, קרה לו משהו, הוא לא סתם השתכר באמצע היום.
״הירו״ עצרתי אותי מהנשיקה שלו כשהנחתי את ידי על החזה שלו והרמתי את ראשי ממנו.
״הכל בסדר?״ שאלתי אותו.
״למה שלא יהיה בסדר?״ הוא שאל מנסה לנפנף את שאלתי.
״הירו, אני מרגישה שמשהו קרה, מה יש?״ שאלתי אותו שוב בתקווה שהפעם יהיה גלוי בפני.
הוא הזיז אותי ממנו וקם, הושיט לי את ידו והרים אותי.
״כלום. בואי נאכל משהו אני רעב.״ הוא אמר בחוסר רגישות מוחלטת. הסתכלתי עליו שותקת והוא התקדם לכיוון הדלת ואני התחלתי ללכת אחריו.

ישבנו לאכול ארוחת ערב, שרה הכינה לנו פשטידת כרובית וברוקולי שהייתה פשוט טעימה להפליא וסלט יווני, שרה מבשלת מדהים ללא ספק. הירו שתה קפה והיה נראה שהוא התפכח מעט. שתקנו רוב זמן הארוחה, חוץ מ׳רוצה? ׳ או ׳תעבירי לי׳ לא ממש דיברנו, הירו היה שקוע במחשבות ואני לא ידעתי כל כך מה להגיד.
״ריצ’רדס עושה מסיבת הלאווין הסופש״ אמרתי כדי לנסות לשבור את הדממה.
״אני שונא את הלוואין״ אמר הירו.
״באמת? למה?״ שאלתי מנסה להמשיך את השיחה.
״סתם חג מטופש ולא מהנה בכלל.״ הוא אמר, טוב ברור שאין לו מצב רוח היום. ״האמת שלא יצא לי לחגוג הלוואין, אז אני לא יודעת איך זה כאן באמריקה, אנחנו חוגגים פורים ביהדות, בישראל, זה אותו קונספט בערך של תחפושות אבל לא אותו הדבר.״ ניסיתי בכל זאת לשנות אווירה.
״הכל אותו שיט״ הוא אמר כשמבטו לצלחת שלו, והאמת שהתחיל להימאס לי. ״יכול להיות״ אמרתי כשהמשכתי גם לאכול.

סיימנו את הארוחה שלנו בשתיקה. ״טוב אני אזוז.״ אמרתי להירו כשאני ניגשתי לספה בסלון לקחת את התיק שלי.
״מה לאן את הולכת?״ הוא שאל אותי. ״למלון, נראה לי שאתה צריך קצת זמן לבד.״ אמרתי לו.
״לא לא מריצה, בבקשה תשארי, אני מצטער שאני ככה אבל...״
הוא נעצר
״אבל מה הירו? אני באמת מבינה שעובר עליך משהו אבל זה נראה שאני רק מעיקה עליך כרגע.״
״אני רק צריך אותך עכשיו בבקשה.״ הוא אמר, ״תשארי לישון איתי היום, בבקשה״ הוא הוסיף כשהוא התקרב והחזיק בידי.
״אין לי בגדים למחר לעבודה ובאמת אני לא רוצה להציק לך.״ אמרתי.
״אני אידיוט, אני מצטער, את יידעת שאני אידיוט, אני יודע שאני במצב רוח מזדיין היום, בבקשה תשארי הלילה איתי, אני אקח אותך מחר בבוקר להחליף בגדים לעבודה.״ הוא אמר מסתכל לתוך עיניי.
״אוקי״ הנהנתי, הוא לא היה צריך לשכנע יותר מזה, אני רוצה להישאר למרות שהוא במצב רוח לא משהו.

השעה כבר הייתה כמעט עשר כשנכנסנו למיטה, הירו היה אחרי מקלחת וגם אני, הוא נתן לי ללבוש אחת מחולצות הטי שרט שלו כפיגמה, הוא הסתכל בנטפליקס חיפש משהו לראות ואני הסתכלתי עליו כשהוא זיפזפ בשלט. ״מה?״ הוא שאל אותי כשבהיתי בו כבר זמן מה.
״אתה רוצה לדבר על זה?״ שאלתי אותו, ידעתי שהוא עלול להתעצבן מהשאלה הזו, ידעתי שרוב הסיכויים הוא לא יספר לי, אבל אני כן רוצה לדעת מה כל כך השפיע עליו שהוא התנהג ככה כל היום, מה עבר עליו, זה משהו שחשוב בזוגיות, לשתף איך עבר היום, והירו לא נוטה לשתף אותי יותר מידי בדברים שעבר ביום או בדברים שעבר בכלל, הדבר היחידי ששיתף אותי זה העבר שלו עם הסמים וגם זה בלית ברירה הוא סיפר לי, אני רוצה שיספר לי אני רוצה לדעת עליו, אני רוצה שננהל מערכת יחסים ששנינו יכולים לחשוף את הכל.
הוא הסתכל עלי וחיבק אותי.
״הירו הכל בסדר?״ שאלתי אותו.
״לא, אני רק צריך שתחבקי אותי״ הוא אמר ואני חיבקתי אותו, כשהנחתי את ראשי על החזה שלי, מתכרבלת בו והוא עוטף אותי בזרעותיו חזק. ״תבטיחי לי שלא תעזבי אותי מריצה, את הדבר היחידי הטוב שנשאר לי.״ הוא אמר, הוא הלחיץ אותי, מה כבר קרה?
״הירו אתה מלחיץ אותי.״ אמרתי לו כשהרמתי את מבטי אליו.
״רק תבטיחי לי מריצה״ הוא ביקש שוב.
אני לא יודעת מה עבר על הירו היום ומה גרם לו להיות ככה חלש, ההירו שאני מכירה הוא בן אדם חזק שלא נשבר, אבל היום משהו שבר אותו, גרם לו להתנהג בדרך הזו, דרך שאני מעולם לא ראיתי בהירו.
״אני מבטיחה הירו, אני תמיד אהיה לצידך״ אמרתי לו כדי שיקבל את הביטחון שהוא יכול לסמוך עלי בהכל, כי אני באמת מוכנה להיות לצידו בהכל, הוא האדם הכי חשוב לי כרגע.

בשניה אחת הירו התהפך מעלי ונישק אותי. אני פישקתי את רגליי כרפלקס לגופי שרק רוצה להרגיש את הירו, הוא נישק אותה בתשוקה רבה בעודו מעביר את ידיו בגופי, תופס בישבני, מרים אותי אליו, הרגשתי את הבעירה שם למטה בשניות, הרמתי את מותני יותר כדי ליצור חיכוך בין אברינו. ״את חרמנית?״ הירו שאל אותי בלחש באוזן. ״הירו״ אמרתי כשאני מתנשמת בכבדות. הוא העביר את אצבעו במורד גופי, היישר לתוך התחתונים שלי. הוא שוב עשה מה שגורם לי הרגשה כל כך נעימה, הוא ליטף את הדגדגן שלי באצבעו בסיבובים ״תמיד כל כך רטובה בשבילי״ הוא אמר ואני פלטתי גניחה היישר לתוך פיו. ״אני רק רוצה שתהני״ הוא אמר כשהוא החליק אצבע אחת לתוכי תוך כדי שהוא משחק עם האגודל שלו סביב הדגדגן שלי, איכר פתח את אחזתי בסדין של המיטה בשתי ידיי, ההתנשמויות שלי נעשו כבדות יותר ויותר, הנעתי את האגן שלי בקצב שהירו הכתיב עם האצבעות שלו בתוכי. עוד גניחה נפלטה ממני כשהוא נגע בדיוק בנקודה הרגישה שלי. ״את רוצה שאגרום לך לגמור ככה?״ הירו שאל אותי רק מחרמן אותי יותר ״כן״ גנחתי כשאני מקערת את גבי נהנת ממגע אצבעותיו בי. ״אני כל כך רוצה לזיין אותך כבר ולא רק עם האצבעות שלי.״ הוא אמר
״אז תעשה את זה כבר״ אמרתי לו משתוקקת לדבר האמיתי כבר.
״אני אוהב את זה שאת ככה משתוקקת אלי.״ הוא אמר קורא את מחשבותיי.
״אבל עדיין לא, אני רוצה להנות מכך שאת בתולה עוד קצת.״ הוא אמר כשהוא החליק עוד אצבע לתוכי והפעם הרגשתי מעט כאב. ״את כל כך צרה ורטובה מריצה״ הוא אמר כשאני פלטתי עוד גניחה בגלל העונג והכאב המעורב. מתחתי את ידיי מאחורי ראשי יחד עם גופי וקימרתי את גבי שוב.
״תגמרי בשבילי.״ הוא אמר, כשהוא מכניס ומוציא את שתי אצבעותיו ממני, מסובב אותם בתוכי, תוך כדי שהאגודל שלו מלטף את הדגדגן שלי, הוא מכניס את ידי השניה מתחת לטי שרט, הוא חופן את השד שלי, מסובב את אצבעו סביב הפיטמה שלי, מושך את הקצה שלה, מה שגורם לי לפלוט עוד אנחה. הוא ממשיך לנשק את הנקודה שבין תנוך האוזן שלי לצוואר שלי, מלקק אותה בפרעות, אני מקערת את גבי שוב, מתענגת על כל נגיעה שלו בפיטמה שלי, על כל ליטוף שלו בדגדגן שלי, על כל אצבע שמחליקה ונכנסת לתוכי, אני מרגישה את עצמי מגיעה אל הסף ״תגמרי בייב, תראי לי שרק אני זה שיכול לגרום לגמור״ הוא אומר לאוזן שלי, מזרז את האורגזמה שלי, ואני גומרת כשאני קוראת בשמו, מנסה להסדיר את הנשימה שלי כשניסה שלי עולה ויורד בקצב מטורף ממה שהירו העביר אותי כאן עכשיו, כל פעם מחדש הוא גורם לי להנות יותר ורק לרצות כבר להרגיש אותו קבור בי יותר ויותר, למה הוא מחכה? למה הוא עדיין לא עשה זאת? כל מה שאני חושבת עליו כשהתחתונים שלי רטובות לגמרי זה שאני רק רוצה שהוא יכנס אלי ולהרגיש את הדבר האמיתי.
״אני שמח שאני היחיד שגרם לך לגמור״ הוא אמר מחויך, כשהוא נישק רותי נשיקה קטנה על שפתי ונשכב על ידי.
״ואו.״ אמרתי.
״אני יודע.״ הוא צחק.

המשכנו לצפות בטלוויזיה כשראשי שוכב על חזהו.
ולמרות שאני מנסה להסתכל בתוכנית הטלוויזיה ולהתעלם מהעבודה שאמרתי להירו ל׳זיין׳ אותי והוא בחר לחכות ולא לעשות זאת, עדיין זה מטריף אותי.
״הירו?״ שאלתי כשהרמתי את ראשי להסתכל עליו.
לצערי הוא כבר היה ישן ולא יכולתי לשאול אותו את השאלה שניגנה בראשי כל כך הרבה פעמים.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Miss D עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Rina Gidoni
Rina Gidoni
מחכה לפרק הבא:)
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan