כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

עומרי ומורן- פרק 11

נזכרת במבוכה החיננית שהיתה במהלך השיחה שניהלנו על שפת הים. בנשיקה של יום קודם לכן, המשיכה הבלתי מוסברת הזאת שקיימת בינינו... אני לא מכירה את התחושות האלה, בטח לא לאדם שאני בקושי מכירה וכמובן שלא בכזאת עוצמה.

ירדתי מהמרפסת בחזרה אל המטבח בכדי להניח את צלחת האוכל בכיור ובמהירות נכנסתי להתקלח. כשחזרתי אל החדר...
״אמאלה מה אתה עושה פה איך נכנסת״ צרחתי בהלם.

>>>>>

״תרגעי״ אמר מחייך.
״מה תרגעי, שום תרגעי. תגיד לי אתה פסיכי... אמאלה מה זה, איך נכנסת בכלל״ שאלתי בכעס.
״סתיו הכניסה אותי״.
הלם שוק תדהמה ובהלה מרגישות כמו סתם מילים חסרות כל משמעות בהשוואה למה שקרה לי בגוף באותו הרגע. לא הצלחתי להבין באיזה עולם אני נכנסת לחדר שלי אחרי מקלחת עטופה במגבת בלבד ושניר יושב לי על המיטה מחויך מאוזן לאוזן ואומר לי ׳תרגעי׳.
״צא מפה״ צעקתי בעודי מבולבלת לחלוטין.
״מה צא עד שהגעתי לכאן״.
״זה ממש לא מעניין אותי, קח את עצמך ותצא לי מהחדר, תעוף לי מהבית״ אמרתי בגמגום.
״אין מצב, אני לא הולך עד שאת לא מקשיבה לי״.
הסתכלתי עליו וכעס בעיניי. כל הגוף שלי בער מעצבים וכבר ראיתי שחור בעיניים.
״שניר אני הכי רצינית בעולם, קח את עצמך ותעוף מפה״ הדגשתי בליווי קול רם.
״יופי כי גם אני רציני ואני לא זז מפה עד שאת לא מקשיבה לי״ אמר משיב באותו הטון.
״שניר״ צעקתי. ״מה אתה ילד, אתה צריך שאצייר לך. לא מעוניינת לשמוע את מה שיש לך להגיד״ אמרתי בתקיפות.
״אני לא הולך עד שנדבר בצורה נורמלית״ אמר במבט דרוך ואני מפה מבינה שאין לי איך לצאת מזה אז חשבתי על זה רגע והגעתי למסקנה שאולי באמת אני כבר צריכה להקשיב לו כי יכול להיות שרק כך הוא יניח לי.
״צא״ שוב צעקתי.
״מורן״ לחש בנימה מתחננת.
״טוב נו תצא רגע, תתן לי לפחות להתלבש״ הוספתי מיד.
״אם לא עשית לאחרונה איזה קעקוע במקום מוצנע, את יודעת, אין חלק בגוף שלך שאני לא מכיר״ אמר תוך כדי התקדמות אל עבר הדלת ובפיו ציחקוק קל.
״שניר, תצא כבר״ צעקתי פותחת את הדלת ונותנת לו דחיפה קלה החוצה.
עם יציאתו סגרתי את הדלת בחוזקה ונתקעתי המומה באמצע החדר. ׳אני הורגת את הילדה הזאת׳ מלמלתי לעצמי כשאני רותחת מכל הסיטואציה. תוך כדי שאני מתלבשת בגוף רועד מעצבים אני מנסה לחשוב איך אני ממשיכה מכאן הלאה.
״מורן״ לחש נוקש מבעד לדלת החדר.
״רגע״ צעקתי ולאחר כמה רגעים בהם סיימתי להתלבש פתחתי את הדלת והוא נכנס חזרה.
״זהו את לא בורחת יותר״ אמר מגחך ומתיישב שוב על המיטה.
״אף פעם לא ברחתי. פשוט אין לי עניין לשמוע את מה שיש לך להגיד, אני לא מתחמקת״ אמרתי הודפת.
״וככה את זורקת שנתיים״ שאל בטון כועס.
״אתה זרקת לא אני״ השבתי באותה הנימה.
״חלאס מורן״.
״מה חלאס מה״ צעקתי. ״יאללה תגיד מה שיש לך ותשחרר אותי״.
״אני מצטער״.
״את זה כבר שמעתי, גם אני מצטערת. סיימת״ שאלתי חסרת סובלנות.
״לא רגע חכי, אני רוצה להסביר״.
״אני אומרת לך שניר עדיף שלא תסביר. אל תכנס איתי לפרטים בכלל״ דרשתי בתוקף.
״אבל זה חשוב לי״.
״ובעיניי זה מיותר״.
״מה מיותר״.
״לשמוע את מה שיש לך להגיד. כי בוא, אם אתה חושב שכשאני אשמע את הגירסה שלך אני אראה את התמונה בצורה אחרת אתה טועה״.
״את אפילו לא מוכנה להקשיב״.
״ברור שלא״ אמרתי בלעג. ״שניר לא משנה מה תגיד שום דבר לא ישנה את העובדה שבגדת בי״.
״זו לא הייתה בגידה״ אמר בטון כועס.
״תכף תגיד לי שזה גם בכלל לא קרה״ אמרתי בציניות חסרת כוחות.
״מורן מספיק״.
״אתה מספיק” צעקתי. ״תפסיק להתקשר אלי, תפסיק לשלוח לי הודעות ותפסיק לבוא אלי בשעות לא שעות או להופיע לי סתם ככה באמצע החיים״.
״רק תגידי לי מה אני צריך לעשות כדי שנחזור״.
״כלום״ שוב צעקתי. ״שניר, שום דבר שתעשה לא יגרום לי לחזור אליך״.
״מורי אני אוהב אותך״ אמר חנוק.
די כבר. אני לא יכולה לשמוע את המשפט הזה יוצא לו מהפה. אני שומעת את צירוף המילים הזה ממנו ואני משתגעת.
״שניר תבין.. אני ואתה, זה״ אמרתי כשאני מצביעה עלי ועליו הלוך ושוב. ״אנחנו. לא יחזור. אני לא שם״.
״למה״ צעק.
״לא אני בהלם״ מלמלתי לעצמי. ״אתה רציני איתי, אתה צריך שאני אתן לך הסברים״ שאלתי המומה.
״אני לא מקבל את זה״ אמר בכעס.
״אל תקבל״ אמרתי בגיחוך.
״איך הגענו למצב הזה״ מלמל לעצמו ואני גילגלתי עיניים.
״אתה אשם. את השנה ועשרה חודשים האלה אתה הרסת לא אני״.
״זה לא נכון. את הורסת אותם, כאן, עכשיו״.
״תגיד לי אתה לא מתבייש״ אמרתי קוטעת בכעס. ״אתה הגבר הראשון שנתתי לו להיכנס לי ללב בצורה כזאת. אהבתי אותך כמו שבחיים לא אהבתי והייתי מוכנה לעשות בשבילך הכל. יש לך מושג כמה שבורה הייתי, כמה בכיתי״ אמרתי בצרחות.
״גם אני מאמי שלי״.
״אל תגיד לי גם אני. כי אם זה היה המצב לא היית עושה את מה שעשית״.
״אני יודע שלא משנה כמה פעמים אני אבקש סליחה או אגיד שאני מצטער אין באמת מחילה על מה שעשיתי. אבל די חיים שלי תתני לי לתקן״ אמר מתחנן.
״אני לא רוצה שתתקן״.
״את רוצה להגיד לי שאת לא אוהבת אותי יותר״ שאל מיד.
״לפחות לא כמו אז״ אמרתי בלחש והוא הביט בי במבט כועס ורגל רוטטת.
״רגע, מה זאת אומרת את כבר לא שם״ שאל מבולבל. ״לפחות לא כמו אז״ הוסיף בכעס.
״כן״ אמרתי שוב בלחש.
״איך ככה״ שאל מגמגם. ״איך ככה בארבעה חודשים התערערת. מה זה בגלל ההוא שראיתי אותך איתו אתמול״ שאל.
״מה הקשר״ מיד צעקתי.
״הבנתי אותך״ לחש ורגלו שוב רטטה בכעס.
״טוב די שניר אין לי כח. אל תבוא עלי שוב עם סצנות הקינאה האלה״.
״איזה סצנות קינאה, מה את אמיתית מה יש לך״.
״בסדר. טוב יאללה סיימנו כאן, הגיע הזמן שתלך״ אמרתי מזרזת בתנועות ידיים.
שניר קם מהמיטה, התקדם לעבר הדלת, אחז בידית ורגע לפני שפתח אותה הביט בי במבט מאוכזב.
״את יודעת מה, לכי כוס עמק״ אמר עצבני ויצא. נשארתי עומדת באותו המקום המומה ועצבנית. עצבנית מהסיטואציה, מהמצב הכללי ובעיקר מהאמירות.
מלא מחשבות רצו במוחי.. מה הבנאדם הזה לא מבין? מה נראה לו שהוא יגיד ׳אני מצטער׳ והכל טוב, נחזור להיות כמו פעם? אני אשכח מהכל ונחיה באושר ועושר לאורך כל החיים? שיצא מהסרט.

דפיקה בדלת עצרה את מחשבותיי.
״מה״ צעקתי בתוקפנות.
״מה זה היה״ שאלה אמא מיד אחרי שפתחה את הדלת במהירות.
״הוא הלך״ שאלתי והתיישבתי בייאוש על המיטה.
״מה זה הלך, הוא טס. בקושי אמר שלום, לא הסתכל עלי אפילו. מה זה הדבר הזה״ שאלה המומה.
״לא יודעת אמא עזבי נו הוא אידיוט״.
״מה הוא רצה״ שאלה.
״הצטער, ביקש סליחה בילבל את המח בעיקר״.
״נו ו...״.
״כלום. עזבי נו... מה זה מתי חזרתם״ שאלתי מעבירה נושא.
״עכשיו נכנסתי, אבא שלך הוריד אותי ונסע לתחנת דלק. את אכלת״ שאלה.
״כן חיממתי אורז וקציצות כשחזרתי״.
״יופי. ואת יודעת שעוד לא סיימנו את השיחה מהבוקר״.
״אמא תשחררי אותי״ אמרתי מצחקקת.
״בסדר, בסדר לא עכשיו היה לך מספיק להיום״ אמרה גם היא מצחקקת. ״אה ותגידי של מי האוטו מול השער, חברים של בן פה״ שאלה.
״לא, של בתאל טוב שהזכרת לי היא צריכה לבוא לקחת אותו״ אמרתי פותחת את הפלאפון ומחייגת אך זו לא ענתה.
״סתיו יאללה בואו נעשה הבדלה״ אמא צעקה אל מחוץ לדלת חדרי.
״אמאלה שכחתי. אין היא מתה היום״ מלמלתי יוצאת מהחדר וחולפת על פני אמא כרוח סערה אל חדרה של סתיו.
״סמאללה מה יש לך״ היא עצרה אותי מיד ושאלה.
״הבת המקסימה שלך הכניסה אותו״ הסברתי בעצבים.
״את מי״ שאלה אמא לא מבינה.
״את שניר״ צרחתי כשאני מתהלכת במהירות ונכנסת לחדרה של סתיו בהיסטריה. ״תגידי לי את שפויה״ צרחתי עליה.
״מורן תרגעי״ צעקה אמא העומדת מאחורי.
״תגידי מה יש לך, מה את סתומה״ שאלה סתיו לא מבינה.
״מה יש לי, מה יש לך״ צעקתי. ״מה את פותחת לו את הדלת, מה את מכניסה לי אותו לתוך החדר. מה קורה לך״.
״מורן תרגעי״ דרשה אמא.
״מה תרגעי״ צעקתי.
״תרגעי את צורחת כמו משוגעת מה היא כבר עשתה אז היא פתחה לו את הדלת, נו באמת. יאללה זהו נגמר הוא כבר הלך״ אמרה לי אמא ואני יצאתי בעצבים מחדרה של סתיו.
״מטומטמת כזאת״ צעקתי בעודי יורדת אל המטבח ובהגעתי מזגתי לי כוס מים.
״באמת מורן הגזמת״ הוסיפה אמא בצעקה כשירדה את המדרגות אל חלל הסלון.
״מה קרה מה הצעקות״ שאל אבא כשהוא נכנס בדלת הבית.
״הבנות שלך״ אמרה אמא.
״מה קרה״ שאל מביט בי ואני שתקתי.
״כלום״ זרקה מיד. ״מה זה מה השקיות האלה״ שאלה אותו אמא.
״סתם כמה דברים שבן ביקש״ השיב. ״מה יש״ לחש אלי בפרצוף המנסה להבין מה כעסי והניח את השקיות על שולחן המטבח בו ישבתי.
״סתיו עיצבנה אותי״ הסברתי.
״טוב יאללה מרקו, תעשה הבדלה״ אמרה לו אמא והוא ביצע.

״מה זה מה קנית״ שאלתי שולחת ידיים אל עבר השקיות בתום ברכות שבוע טוב לעבר כולם.
״סתם הוא ביקש שאני אביא לו פיצוחים קצת נשנושים, אני יודע״.
״אוהו המשחק הזה, מסכנה קורל״ מלמלתי ועשיתי דרכי חזרה אל החדר.
״תבואי לשבת איתנו״ צעק אלי.
״טוב״ צעקתי חזרה וסגרתי דלתי.
כשהרמתי את הפלאפון הבחנתי כי פיספסתי שיחה מבתאל אז חזרתי אליה.
״הייתי בטוחה נרדמת״.
״לא, הפלאפון לא היה לידי. מה אומרת, מתי את באה״ שאלתי.
״אני בדרך אליך, חמש דקות אני אצלך״.
״סבבה״.
״טוב אחותי אני מנתקת אני באה ברגל ואין לי אוויר״.
״טוב״ אמרתי מצחקקת. ״מחכה לך יאללה ביי״.
״ביי״ אמרה וניתקנו את השיחה.

שוכבת במיטה רותחת מעצבים. הסיטואציה מקודם עם שניר שוב עלתה במוחי. הבנאדם הזה מוציא לי את כל האוויר, שיצא לי מהחיים כבר.
לפתע עומרי צץ לי במחשבות.
פתאום חייכתי.
שוב מצאתי עצמי נזכרת במבוכה החיננית שהיתה במהלך השיחה שניהלנו על שפת הים. בנשיקה של יום קודם לכן, המשיכה הבלתי מוסברת הזאת שקיימת בינינו...
אני לא מכירה את התחושות האלה, בטח לא לאדם שאני בקושי מכירה וכמובן שלא בכזאת עוצמה.
׳אני חייבת למצוא אותו באינסטגרם, לראות קצת היסטוריה׳ חשבתי לעצמי וכך עשיתי.
עומרי מנצור בעברית באנגלית עם נקודה בלי נקודה עם רווח בלי רווח כן קו מפריד לא קו מפריד, אפילו הגעתי לחיפוש בעוקבים של איתי ולא נמצאו שום תוצאות. כמובן שלא פסחתי על הפייסבוק אך גם שם לא נמצא כל זכר.
לא איתנו הבחור...

״איפה היא בחדר״ לפתע נשמע קולה השואל של בתאל מרחוק.
״כן״ צעקתי.
״אני אומרת לך אין לי אוויר מהדרך את רוצה אני גם אעלה מדרגות. תרדי לפה בבקשה״ צעקה לי מלמטה.
״מי ישמע עשית מרתון, כולה כמה רחובות״ אמרתי מצחקקת בעודי יורדת אליה.
״זה מאוד הרגיש מרתון. טוב תביאי תביאי מים לפני שאני מתעלפת פה״ אמרה מתפרסת בכבדות על הספה בסלון ואני ביצעתי.
״שבוע טוב״ נשמעו להן עוד קולות עם פתיחת דלת הבית.
״שבוע מבורך״ ענתה אמא בחיוך כשראתה את רון ואביחי נכנסים והם נשקו לה לשלום.
״מה העניינים מורן״ זרק רון לעברי.
״הכל טוב, מה הולך״ השבתי והוא מהנהן בחיוך.
״אביחי מה זה מרגיש כאילו שנים לא ראינו אותך״ צעקה לו אמא בהתלהבות יתרה.
״כן מאז המעבר אני מנותק. האמת, שאלוהים יסלח לי אפילו להורים כבר בקושי יוצא לי להגיע״.
״עוברים לתל אביב שוכחים את השורשים״ הוסיפה מתבדחת.
״לגמרי״ אמר מחזק ושניהם נקרעו מצחוק.
״רגע ומשי מה שלומה. לינדה אמרה לי ברוך השם הולך לה טוב שם עם הסלון״.
״ברוך השם באמת ברוך השם״.
״היא עוד מעט צריכה ללדת לא, מתכננים לחזור למושב אחרי הלידה״ שאלה בהתעניינות.
״מה ללדת, אביחי משי בהיריון״ שאלתי מופתעת.
״אה מורן הגזמת״ אמרה אמא בגיחוך.
״אפילו אני יודעת״ הוסיפה בתאל.
״אמאלה איזה יופי. בשעה טובה אביחי איזה כיף לשמוע״.
״תודה כפרה. אני אגיד לך את האמת אילנית אנחנו עוד לא סגורים על זה, נראה מה נעשה״.
״בסדר, הכי חשוב שתהיה לה לידה קלה ושיהיה בריא״.
״אמן. בעזרת השם״ אמר מחזק את ברכתה של אמא.
״תודה. מה איפה המתלהב, ביחידה למעלה״ הוסיף ושאל.
״ווא ווא מה זה מתלהב״ מיד חיזקתי ״הבנתי מקורל ששעות הוא ישב היום על המקרן״.
״מה זה ישב למה הוא לא עובד״ שאל.
״עכשיו כן. תעלו הוא מחכה לכם״.
״יאללה בוא״ סימן לרון והם החלו דרכם מעלה.
״ייגמר המשחק תבואו לשבת איתנו״ זרק רון רגע לפני שנעלמו עקבותיהם במעליי המדרגות.
״בונות על זה״ השיבה לו בתאל בצעקה.
״את כל החברות שלך אין להן חשומה״ זרקה אמא ושלושתנו צחקנו.

אני ובתאל נשכבנו בסלון וצפינו בטלוויזיה בעוד אמא מנקה את המטבח לאחר השבת.
לפתע הטלפון שלי צלצל ועל הצג מספר לא מזוהה, לרוב אני לא טורחת לענות למספרי טלפון שאני לא מכירה לכן השתקתי והתעלמתי אך הצלצול חזר על עצמו שוב ושוב.
״טוב נו מה, תעני. אכלת את הראש״ אמרה בתאל.
״לא רוצה, לא יודעת מי זה... מי חופר ככה בעשר בלילה. ואם זה שניר, אין לי כח״.
הוא שוב צלצל...
״אם את לא עונה אני עונה״ אמרה בכעס ואני נכנעתי.
״הלו״ עניתי בחשש.
״אני מפריעה״ שאל לו הקול מצידו השני של הקו ונשמע היה מאוד מוכר.
״מי זאת״ שאלתי.
״הדר״ היא השיבה ותדהמה שררה בתוכי.
כמה שניות של שקט... ואני מבולבלת אחת שלא מצליחה להוציא הגה.
״אמאלה מי זה״ לחשה בתאל כשראתה את פניי מחליפות צבעים.
״הלו... מורן...״

MORAN BS עקוב אחר MORAN
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
למה את לא ממשיכה???
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
MORAN BS
עומרי ומורן- פרק 13
עומרי ומורן- פרק 13
מאת: MORAN BS
עומרי ומורן
עומרי ומורן
מאת: MORAN BS
עומרי ומורן- פרק 12
עומרי ומורן- פרק 12
מאת: MORAN BS
עומרי ומורן- פרק 2
עומרי ומורן- פרק 2
מאת: MORAN BS
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D