כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

איפוס מחדש פרק 2

" מזל שאת קיימת" אף פעם לא אמרו לי את זה

שלוש לפנות בוקר הטלפון מצלצל מי זה יכול להיות בשעה כזאת? תהיתי לעצמי. ראיתי מספר מחו"ל והראשונה שעלתה לי זו מליקה, אולי היא בצרות? תהיתי במה מדובר אז עניתי לשיחה.
" הלו? אני מדבר עם אחות של מליקה?" נלחצתי, האנגלית שלו התגלגלה על הלשון ונשמעה כל כך אמריקאית לעומת האנגלית הישראלית שלי.
" כן, מי זה?"
" מדבר לואי הסוכן של מליקה יש לך כמה דקות?"
" אמצע בלילה, קרה משהו למליקה?" קמתי בסערה מהכרית.
" מליקה סיפרה לי שאתן מאוד דומות"
" חיצונית, אני לא מבינה אדוני מה אתה מנסה לומר"
" נוכל להיפגש? אני מגיע לישראל מחר בשעה שש בערב שעון ישראל, מבטיח שאסביר לך הכל"
" בסדר, תפגוש אותי בקניון עזריאלי בארומה"
" ארומה?" שאל כלא מבין.
" דומה לסטארבקס אבל עם שם אחר" לא היה לי משהו אחר בראש שיסביר לו מה זה ארומה, ולמרות שאי אפשר בשום פנים ואופן לומר שסטארבקס וארומה דומים אפילו הקפה שהם מציעים שונים זה מזה.
" סליחה על השעה, נתראה מחר" הוא היה מעט חצוף אפילו לא נתן לי לסיים, השיחה נותקה. איפה מליקה לעזאזל? האם אני צריכה לדאוג? מחשבות הלילה אפפו אותי ושנתי נדדה.

בכסיסת ציפורניים חיכיתי לשעה שש בזמן שעבדתי על עיצוב פוסטר חדש לכביש איילון.
" מה נשמע?" גידי הלך כעיוור אחרי לכל מקום רק בטענה שאני מצאת חן בעיניו, הוא טוען שאני יפה. ברוב הפעמים אני מתחמקת, אבל מאז שניר ציוות אותנו לאותו הצוות עליי להיות נחמדה יותר.
" בסדר מעצבת, סיימת עם עיצוב הכותרת?"
" אתמול, נשאר רק הציור הלא מתאים שיערה ציירה" הציור באמת לא התאים ואולי אפילו מכוער מדי בשביל שלט יפה כמו זה שאנו מכינים. שיפצתי את הציור שלה ומיד הראיתי אותו לגידי שחייך ואמר בטבעיות " מזל שאת קיימת" אף פעם לא אמרו לי את זה, חייכתי והמשכתי לעבוד עד שהשעה שש תגיע כבר.

בשעה שש נכנסתי אל תוך הקניון בריצה כמו מטורפת עליתי לקומה השנייה במבט חטוף ממרחקים ראיתי איש עם כובע על הראש ומשקפיים עגולים.
" לואי?" שאלתי והתיישבתי מולו, הוא לא דיבר וודאי היה המום.
" כן, את בטוחה שאת לא מליקה?" צחקתי, בטוחה.
" כן, האם מליקה בסדר?" היו לי נשימות קצרות בזמן שחיכיתי בקוצר רוח לתשובה.
" אחותך נפגעה בתאונת דרכים בארצות הברית, היא עברה ניתוח אבל לא התעוררה עדיין."
" כמה זמן עבר מאז הניתוח?" רעדתי כולי.
" שבוע" התחלתי לבכות.
" למה סיפרת רק עכשיו? אימא שלי תשתגע מזה"
דמיינתי את אבא ואימא מתייפחים מרוב כאב.
" לא לא! את לא יכולה לספר לאף אחד" מה זאת אומרת?
" יש לי בקשה ממך, האם תוכלי להחליף את מליקה עד שהיא תתעורר?" להחליף? מה זאת אומרת להחליף? אני לא מפורסמת, נכון זה מפתה לחקות אותה ולהיות ממש כמוה אבל אף פעם לא חשבתי שזה באמת יתגשם.
" אתה רוצה שאעזוב את החיים שלי ואתחזה למליקה בזמן שהיא גוססת לה בבית החולים?" שאלתי בכעס גדול, הוא הנהן.
" זה מטורף לא מפילים על בן אדם משהו כזה ביום אחד."
" תחשבי על זה... יש לך זמן לחשוב עד מחר אם לא תסכימי אני אאלץ לפרסם שמליקה גוססת ניסיתי לטייח את הסיפור אבל לא אצליח לעוד הרבה זמן... חשבתי את אוהבת אותה" הדמעות עדיין המשיכו לרדת גם בזמן הסחיטה הרגשית שלו עליי.
" מה אעשה עם העבודה שלי?"
" תתפטרי, אני אשלם לך"
" איפה אגור?"
" בארץ, אפרסם כתבה שהגעת לארץ אנחנו רק צריכים לצלם אותך חוזרת מנמל התעופה" זה מטורף לחלוטין.
" וכמובן תקבלי דירה חדשה"
" אני גרה עם בן הזוג שלי" שחר ישתגע אם ישמע על זה.
" תיפרדי ממנו אסור שיהיה לך מישהו"
" אתה כפוי טובה אמרו לך את זה?" כיצד אוכל לפרק חברות של שנתיים?
" אתה באמת מצפה ממני שאיפרד מבן הזוג שלי אחרי שנתיים? מה אגיד לו שאני לא אוהבת אותו יותר?" כעסתי בטון רוטן.
" תנסי לעשות משהו, תמציאי לו תירוץ" קל לו להגיד את זה מהצד, שיכנס לנעליים שלי במקום.
" בסדר בשביל מליקה" לחשתי לעצמי בתקווה שאינו שומע.
" תעדכני אותי כשתסדרי את העניינים האישיים שלך ותתקשרי אליי נחתום על חוזה" הוא הוציא כרטיס ביקור שעליו כתוב את שמו ומספר טלפון דחפתי את הכרטיס אל תוך כיסיי המכנסיים שלי וקמתי משם בחזרה לדירה שלי מבלי להגיד לאימא ואבא שום דבר.
זרקתי את המפתחות של המכונית על השולחן בזמן שהטלפון צלצל, לא עניתי לא היו בי כוחות לדבר עם אף אחד. הוצאתי את כרטיס הביקור שלו מתוך התיק ובהיתי בו, בשם של לואי במשך דקות ארוכות, כיצד כתב הדפוס חרוט בתוך הבריסטול הכחול והעבה.
" את בסדר?" זה היה שחר שחזר מההורים שלו בדיוק כמו שאני חזרתי. את שחר הכרתי בחתונה של דודה מירב, הוא האחיין של בעלה. הוא בחור טוב, אוהב לקרוא, לבשל, להתאמן, הוא יודע לספר בדיחות ובעיקר אוהב אותי כן הוא גם רומנטי בטירוף. כיצד אצליח להיפרד ממנו? זה ישבור אותו אני לא מסוגלת.
" כן כן, איך היה אצל ההורים שלך?" התעוררתי ודחפתי את כרטיס הביקור בחזרה לכיס.
" בסדר, אימא שלי מסרה לך ד"ש" העצבות אפפה אותי, הוא הוריד את המעיל השחור שלו והתיישב על ידי בספה.
" התגעגעתי אלייך" רכן לעברי בנשיקה. לא שלטתי ברגשות שלי, הגוף שלי גם לא הצליח להתמודד מולו והוא לחלוטין גורם לי להימשך אליו שוב ושוב.
שמעתי את הנשימות של שנינו כיצד פיו על צווארי ולא רציתי שזה ייפסק.
" את בטוחה שאת בסדר?" עצר את עצמו והסתכל עליי. רציתי לבכות, אך מחיתי את הכל.
" כן, בוא נמשיך" זה ישחרר אותי זאת אומרת יסיט את מצב רוחי מכל מה שעבר עליי בשיחה עם לואי. ראשו רכן אל שדיי החשופים ועל אף כל הטוב שהוא עושה לי עדיין המחשבה שאני צריכה להיפרד ממנו חורה לי.
" אז איך היה אצל ההורים שלך?" הפעם הוא שאל אותי בזמן שפיו מנשק את בטני.
" רגיל. שום דבר חדש" ניסיתי לדבר תוך כדי הנעים שהרגשתי, היה לי חם ונעים.
" יופי אני שמח"
שחר הוריד את מכנסיו ואז הביט בי. חששתי שמא יודע מה עובר עליי אבל הוא חייך ברוך שהמיס אותי.
" אני אוהב אותך" הוא תמיד יודע להחמיא גם במצבי רוח הלא מודעים שעוברים עליי.
" גם אני" חייכתי כמה שיכולתי ורציתי להיות בסוף של כל זה כאשר הוא מחבק אותי ומלטף את ראשי בשקט כך שכל מה שאנחנו שומעים זה את הנשימות אחד של השני.
כשביססנו את הקשר שלנו אהבתי להיות איתו, לשכב איתו זה היה מהנה אבל עכשיו לא מהנה עבורי כשאני יודעת שאני זו שצריכה להפסיק את כל זה. והכל בגלל מליקה אעשה הכל בשבילה גם אם היא מעולם לא הייתה עושה את זה במקומי.
הוא בתוכי שוב ושוב כמו נדנדה שמסתובבת ואני רוצה שיפסיקו לנדנד אותה, נדנדה שרוצה שקט שכל הילדים יחזרו הביתה והיא תישאר בגן השעשועים כשכל מה שמניע אותה זו הרוח הנעימה בחוץ. זהו זה נגמר.
" מה תרצי שאבשל למחר?" שכבנו אחד על יד השני בספה הקטנה, חלקנו אותה יחדיו במעט המקום שהיה עליה. התחלתי להריץ בראשי מה אני רוצה לאכול אבל גם תוך כדי מה אגיד לו לפני שניפרד. הוא ליטף את שיערי בעדינות
" שחר, אני רוצה שניפרד" אמרתי בקול.

המשך יבוא...
שוקלת לפרסם כאן בפעם הבאה
פרק כפול, מה דעתכם?
אשמח לדעת איך עד כה העלילה... דברים יתבהרו בהמשך, מבטיחה!
שבת שלום❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
חן בנלולו
חן בנלולו
מסקרן מחכה לפרק הבא מכורה לכתיבה שלךך
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
(18+) עדיין לא מכירה אותי
(18+) עדיין לא מכירה אותי
מאת: The Thousand Faces Villain
הנערה בעלת קשר הפרפר
הנערה בעלת קשר הפרפר
מאת: POOF PAF
הקורסלה של הסוסים-1
הקורסלה של הסוסים-1
מאת: אביטל'וש סיאני
הכרתי מישהו חדש
הכרתי מישהו חדש
מאת: C E
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה